חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות רוגע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רוגע. הצג את כל הרשומות

קולות פנימיים

קולות פנימיים.
מהם אותם קולות פנימיים? אלו הם קולות כביכול, שאינם נקלטים באמצעות מערכת השמיעה של הגוף, למרות שככה נדמה לנו, אלה הם מסרים שאנחנו יוצרים אותם בעצמנו אצלנו בתוך התודעה.
ישנם אנשים ששומעים קולות פנימיים, ואין להם כול הסבר לתופעה, שגורמת להם לחשוב ולדמיין שגורמים חיצוניים כביכול אחראיים לתופעה, שכביכול מנסים לתקשר איתם, ואף להשפיע עליהם באופן כזה או אחר, לפגוע בהם, ואולי אף לכוון אותם.
כדי להבין מהם אותם הקולות הפנימיים, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
התודעה היא מי שאנחנו, והגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו בסרט תלת ממד, וצופים על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
המוח הוא מקרן, שמאפשר את הקרנת הסרט בתלת ממד שיוצר את ההולוגרמה, המוקרן לתוך התודעה.
הצפייה של התודעה בגוף ובמתרחש במציאות, כוללת בתוכה את כל החושים והמחושים שהגוף משדר אליה.
לתודעה אין את היכולת להרגיש ולחוש, אלא ביכולתה אך ורק לקלוט את השדר האנרגטי כמסר, שמאפשר את האינדיקציה לתודעה למתרחש בתוך הגוף ומחוצה לו. 
למה חשוב להבין את זה? כיוון שברגע שאנחנו מפרשים באופן שגוי את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי.
כלומר, נוצר מצב שבו אנחנו יוצרים בתודעה דמויות דמיוניות, שכביכול מדברות ביניהן מה שמכונה קולות פנימיים, ואז אנחנו יוצרים מציאויות שהן מהדמיון ומתנהגים בהתאם.
כתוצאה מכך שאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים כמה וכמה ממדים.
למה זה קורה לנו? זאת כיוון שאישיותנו התנפצה לה כתוצאה מייצור הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול רגש נוצרת הדמות הדמיונית.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, האושר, הצחוק, ההנאה, השמחה, היצר המיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים שבנו וגם כתוצאה מהרגשות השליליים שבנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו, לבין הרגש הרע שבנו, לכן רצוי להתנתק ולהירגע מהרגשות, אך רצוי לעשות זאת במודע ומתוך רצון ולא להדחיק את הרגשות כי אז קיימים בנו.
כתוצאה מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
קונפליקט תודעתי זה גורם לנו בשלב מסוים בחיינו להיות מודעים לקולות הפנימיים שמתרחשים בנו בתוך התודעה.
כתוצאה מהקולות הפנימיים, אנחנו מתקשרים בעצם עם אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו בתודעה, שכביכול אנחנו שומעים אותם.
הדמויות שייצרנו שהן תוצר לוואי של אישיות מנופצת ומפוצלת מדברות ביניהן, ולכן בשלב מסוים בחיינו אנחנו מודעים לקולות הפנימיים, שהיו קיימים תמיד אך לא היינו מודעים להם.
כלומר, אנחנו מתקשרים עם עצמנו בכמה מימדים דמיוניים שיצרנו בגלל הרגשות, מצב זה נובע מכך שאנחנו לא רגועים ולא מחוברים לאני העצמי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות הפנימיים, לא באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות והדמיונות, אבל בעיקר מנטרל ומפסיק את הקולות הפנימיים, הרוגע הפנימי משקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית.
התיקון, השינוי האישיותי יתרחש, כאשר נבין ונתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז ייעלמו להן כל אותן הדמויות שיוצרות את הקולות הפנימיים שמתרחשים אצלנו בתודעה.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, עלינו תחילה להיות מודעים שהדיאלוג רצוי שיהיה עם עצמנו, מה שנקרא דיבור פנימי עצמי.
מסקנה: כתוצאה מפיצול וניפוץ האישיות ומחוסר מודעות עצמית וההבנה לזהותנו האמיתית, יצרנו לעצמנו שלא במודע בתודעה דמויות דמיוניות בשני מימדים עיקריים, כשאחד מהמימד הוא הטוב והשני הוא המימד הרע, שאחראיים ויוצרים כביכול קולות פנימיים, שאותם אנחנו כביכול שומעים ומנהלים ריבים, מלחמות, מאבקים, אהבה ושנאה, דו שיח, יוצרים אויב, מקבלים כביכול מסרים, כשבעצם את הקולות הפנימיים אנחנו יוצרים בעצמנו ללא כול מודעות עצמית לכך, אך מייחסים את הקולות הפנימיים לכל מיני גורמים חיצוניים שהם לא מציאותיים, לא קיימים, דמיוניים.
סיכום: בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אנחנו התודעה והגוף הוא כלי ביולוגי שאותו מפעילה התודעה, על כל המתרחש בחיינו אנחנו צופים בסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה, בתוכנו כתודעה.
כתוצאה מהקונפליקט התודעתי שבו אנחנו שרויים, כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו וניפצו את אישיותנו, אנחנו מפרשים את עצמנו בכמה וכמה מימדים, כשהתקשורת כביכול ביניהם יוצרת את תופעת הקולות הפנימיים, כשאת הקולות הפנימיים שבנו אנחנו יוצרים בעצם עצמנו אך לא מודעים, ואין לקולות הפנימיים כל קשר לגורם חיצוני כלשהו.
המסר במאמר: כדי להפסיק את הקולות הפנימיים עלינו להבין איך לתקן את אישיותנו, ולהתחבר לאני העצמי האמיתי שלנו לזהותנו האמיתית, ואז נתחיל לנהל דיאלוג  עם עצמנו, ושהדיאלוג יתרחש באמצעות דיבור עצמי פנימי, מה שיגרום לכול אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו ושאותן אנחנו כביכול שומעים ומנהלים איתן דו איתנו שיח או שומעים אותם להיעלם, ואז הקולות הפנימיים ייעלמו להם גם כן.


שלום

שלום.
מהו שלום? שלום זוהי מציאות זמנית שבה החליט או החליטו קבוצת אנשים שהיו מסוכסכים ורבו ונלחמו ביניהם, להפסיק את הלוחמה ולא להילחם ביניהם יותר, כתוצאה ממניעים כאלו או אחרים, כלומר אותן קבוצות החליטו שלא לריב ולא להרוג או לנסות להרוג אחד את השני בשלב זה, שלום זוהי מציאות זמנית של אי לוחמה.
למה הכוונה? התקופה שבה בני האנוש חיים בשלום ביניהם תקפה לתקופה מסוימת, שזוהי מציאות שהיא לא קבועה ולא יציבה, ושיכולה להשתנות בכל רגע נתון למצב של סכסוך ואלימות.
אנשים ששואפים לשלום הם אנשים ששואפים לאי לוחמה לתקופה מסוימת, אם המעשה נעשה במודע או שהמעשה נעשה שלא במודע.
מה רצוי שיהיה? רצוי שתהיה מציאות של רוגע ושל שלווה, וזו מציאות שהיא קבועה ויציבה, מציאות שבה לא נמצאים במצב זמני של מלחמה וגם לא נמצאים במצב זמני של שלום.
כלומר, האלטרנטיבה למציאות של שלום ושל מלחמה היא מציאות של רוגע ושלווה.
מציאות של רוגע ושל שלווה היא המציאות האמיתית, כל מציאות אחרת יוצרת מציאות שהיא אשליה.
מהי מציאות של רוגע ושלווה? מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את רגשותינו הפנימיים, לא את הרגשות החיוביים שבנו וגם לא את הרגשות השליליים שבנו, מה שמאפשר את ההתנהגות הרגועה.
הרוגע הפנימי מנטרל את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים והשליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות שווא והדמיון ושאר בעיות האישיות הנלווים לרגשות הפנימיים שבנו.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים שבנו וגם את הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, הנאה, שמחה, צחוק, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מנטרל את הרגשות, את האמוציות, שהם הגורם העיקרי לכך שאנשים אינם רגועים ושנלחמים אלה באלה.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את הרציונליות ואת ההתייחסות העניינית לגוף ולאורח החיים, שתואמת למהות ומטרת חיינו.
מהי שלווה? שלווה משלימה את הרוגע הפנימי בכך שאורח חיינו מנוהלים בסדר ובשגרה, שמאפשר לנו את אורח החיים הבריא, השלווה כוללת בתוכה מגוון נושאים כמו, תזונה, פעילות גופנית, שינה, שמירה על היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא דאגות הישרדות וחיים שהם אינם בעלי אינטרס כספי או אחר ועוד.
מהי מציאות שהיא אשליה? מי שחי במציאות של שלום ולא במציאות שהיא רגועה ושלווה, חי במציאות שהיא אשליה.
מי שחי במציאות של מלחמה ולא במציאות שהיא רגועה ושלווה, חי במציאות שהיא אשליה.
מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
הסכם שלום או מצב של מלחמה זוהי מציאות שהיא לתקופה מסוימת שהיא אינה קבועה ושהיא אינה יציבה, שיכולה להשתנות בכול רגע נתון ממצב אחד למצב שני.
המציאות האמיתית היא מציאות רגועה ושלווה, במציאות האמיתית הרגועה והשלווה כול בני האנוש בעולם צריכים לחיות כקהילה אחת, שחייה את חייה ברוגע ובשלווה עם מטרות משותפות למימוש והגשמת מהות ומטרת החיים.
במציאות האמיתית הרגועה והשלווה אין חלוקה למדינות, אין גבולות, אין גדרות וחומות, אין המנונים, סמלים, דגלים, צבא, אמצעים להשמדה, עדות, דתות, כתות, שבטים, אשר מפרידים את קהילת בני האנוש בעולם.
ההבנה, הרצון, ובניית היכולת לחיי רוגע ושלווה שהיא מציאות קבועה ויציבה, צריכה להיות עם הבנה ורצון משותף לכולם.
לחיים של כולנו יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
ההבנה, הרצון ובניית היכולת לחיות במציאות של רוגע ושלווה, תתאפשר ותתרחש רק כאשר השאיפה של כול בני האנוש בעולם תהיה לא למציאות של שלום, והשאיפה גם לא תהיה למציאות של מלחמה, אלא למציאות האמיתית שהיא המציאות הרגועה והשלווה.
רק לאחר שבן האנוש יתקן וישנה את אישיותו, תשתנה המציאות שבה הוא נמצא וחי ולא להפך.
מסקנה: מציאות של שלום זהו מצב זמני של מציאות שהיא ללא מלחמה, ואילו מציאות של מלחמה היא מציאות זמנית שהיא ללא שלום.
סיכום: מציאות רגועה ושלווה היא מציאות שאין בה מציאות של שלום ושאין בה מציאות של מלחמה.
מציאות אמיתית זו מנטרלת את הצורך במדינות, במציאות זו אין גבולות, אין גדרות וחומות, אין המנונים, סמלים, דגלים, צבא, אמצעים להשמדה, עדות, דתות, כתות, שבטים ועוד, אשר מפרידים את קהילת בין בני האנוש בעולם ואשר יוצרים את הגזענות בעולם, קהילה אחת עם חזון משותף לכולם למימוש מהות ומטרת החיים.
המסר במאמר: שינוי אישיותי ישנה את המציאות ולא להפך.
 




מיגרנה

מיגרנה.
מהי הסיבה העיקרית לכאבי הראש? לאחר מחקר שערכתי על עצמי ועם עצמי, הגעתי למסקנה לסיבה שבגללה מתריע הגוף על מצוקה, בעיה כלשהי, שמומחש לי באמצעות כאב הראש.
בעבר כאשר היה לי כאב ראש, לימדו אותי הורי לקחת כדור שישכך לי את הכאב עד שהוא יעבור, מה שיפשר לי להמשיך את החיים כרגיל, וכך באמת חייתי.
עד שהחלטתי שאני רוצה להבין למה? למה יש לי כאבי ראש שגורמים לי לסבל ומשתקים לי את שיגרת החיים?
תפקיד הכדור הוא לשכך את כאב הראש באמצעות סם, חומר כימי.
אבל כשלוקחים כדור הבעיה עדיין ממשיכה להיות קיימת, והיא תמשיך להתקיים עד אשר נדע מהי הסיבה שגרמה לכאב הראש, וגם אם הבעיה נעלמה לה כתוצאה מלקיחת משכך כאבים, נחזור על אותה הטעות מבלי להבין מהי אותה הטעות שעשינו, ואז כאב הראש יחזור שוב ושוב.
הסיבה שממה נובע כאב הראש, מאפשרת להשתדל שלא לחזור על אותה הטעות פעם אחר פעם, ובכך להימנע מליצור את התקלה, שגורמת לסבל רב ולפגיעה בריאותית.
הסיבה לכך שהגוף משדר מצוקה באמצעות כאב הראש היא, חוסר בהספקת כמות החמצן שאמורה להגיע למוח ולשאר האיברים, כמות חמצן שאותו חייב המוח, וזאת בכדי שיוכל לפעול ולתפקד באופן התקין והבריא.
ישנם גורמים רבים להאטה בהספקת הכמות הסדירה של החמצן הדרושה למוח.
למה? זאת כיוון שאורח החיים מבחינת אופן ההפעלה, ההזנה, והתחזוקה של הגוף נעשה באופן לקוי.
לרוב הוא לקוי בכל תחום ותחום בחיינו, אורח חיים זה אינו מאפשר לגוף לתפקד באופן מאוזן ויציב כלומר מכוון, ולכן הוא אינו מאפשר לו לחיות מבלי לחוות מידי פעם כאב ראש.
כתוצאה מאורח חיים שהוא אינו בריא, נוצרו להם גורמים כאלו ואחרים, שיוצרים מצוקה וחוסר בהספקת כמות החמצן שאמורה להגיע למוח, כשההתרעה היא של כאב ראש.
איך הגעתי למסקנה שכתוצאה מחוסר בכמות הספקת החמצן למוח נגרם לי כאב ראש?
ערכתי על עצמי ניסוי, כלומר בהתחלה החשש שלי היה שזה בגלל כולסטרול גבוה, לכן הורדתי את הכולסטרול באמצעות פעילות גופנית, וגם באמצעות שינוי בתפריט התזונה ועוד, וכך למדתי לזהות את לחץ הדם בגופי, אבל בעיקר את התחושות שנובעות מכך בראש, כשכול התהליך היה מלווה בבדיקות דם שערכתי, ושהתפרסו למשך כמה שנים, תיקון זה לא הועיל וכאבי הראש המשיכו למרות שיפור באורח החיים שביצעתי.
עברתי לצריכת מזון אורגני והמשכתי וביצעתי פעילות גופנית, ניקיתי את גופי מרעלים, ואם קרה בטעות שאכלתי מזון שנגוע בחומרי הדברה, ישר חשתי בשינוי לחץ בזרימת הדם למוח, ולפעמים גם חטפתי מחושים שהתגברו עד לכדי כאב ראש ועוד תופעות לוואי.
כתוצאה ממאמץ פיזי עד כדי עייפות ותשישות ולפעמים התייבשות, חשתי בשינוי לחץ בזרימת הדם למוח, ולפעמים חשתי מחושים וגם חטפתי כאב ראש.
טמפרטורת הגוף שמשתנה, גרמה לשינוי לחץ בזרימת הדם למוח, ואז לפעמים חשתי מחושים וגם חטפתי כאב ראש.
כמו כן, למדתי על עצמי שגם כתוצאה מבעיות עיכול, מיציאות שאינן סדירות, מנשימות שאינן סדירות, השמנה, מקומות ללא אוורור, לחץ, מצבים רגשיים ועוד, נוצר שינוי בלחץ בזרימת הדם למוח, וכתוצאה מכך חשתי שינוי בהספקת כמות החמצן למוח.
ברצוני לציין שנקודת הפתיחה שלי היא נקייה יחסית, אינני מעשן, שותה אלכוהול, צורך תרופות ושאר ההתמכרויות למינהן.
איך ידעתי שזה דווקא בגלל חמצן? התיקון למצבים שציינתי, ברובו נעשה בעיקר באמצעות נשימות עמוקות, ברגע שצברתי ניסיון וחשתי בראש שמתחילה להתעורר אצלי בעיית לחץ בזרימת הדם שאמור לספק את החמצן הדרוש כתוצאה מגורם כזה או אחר, מה שיכול היה להוביל לכאב הראש, הגברתי את קצב הנשימות שלי, וכך הכנסתי לריאות כמות אוויר גדולה יותר.
הגברת קצב הנשימות והכנסת אוויר לריאות באופן מוגבר יותר, אפשרה לי לספק יותר חמצן גם למוח, ואפשרה לי לנטרל את המחושים ואף למנוע את כאב הראש, כשבמקביל חיפשתי את הגורם שממנו נבעה הבעיה ותיקנתי.
איך רצוי להימנע מכאבי ראש? אורח החיים בכל תחום ותחום בחיי לא היה בריא והוא לא היה רגוע ושלוו, לכן בכול פעם גורם אחר גרם לבעיה בהספקה סדירה של כמות החמצן למוח, כמובן שגם כיום יש לי עדיין עוד מה ללמוד ומה לשפר ולתקן בחיי כדי להקטין עד להעלים את אותם הגורמים, ואני עדיין עושה טעויות, אבל השינוי באורח החיים שלי הקטין אצלי באופן משמעותי את כאבי הראש שהיו לי בעבר, ואם יש לי כאב ראש הוא קורה לעתים נדירות, וזאת כיוון שהבנתי מהם אותם הגורמים ואת הסיבה.
מה השתנה באורח החיים שלי? שיניתי את האישיות שלי, שיניתי את הרגלי התזונה שלי, ובכך שמרתי על משקל קבוע, הגברתי את כמות צריכת המים, למדתי להיות רגוע יותר כי הבנתי שהרגשות הפנימיים שבי אינם מאפשרים לגוף לתפקד באופן רגוע, שיניתי את הרגלי השינה, למדתי את הצורך בפעילות גופנית יום יומית, למדתי לשמור על טמפרטורת הגוף שלי, למדתי לנשום באופן סדיר, למדתי לתחזק את הגוף, למדתי את מגבלות היכולות הפיזיות שלי, כלומר מתי אני עייף ומתי אני מותש.
למדתי לשמור על הגוף מפני פגעי מזג האוויר, למדתי את הגורמים שמובילים למחלות, ולתופעות פיזיולוגיות ולהיזהר מהם, אבל בעיקר למדתי לחיות ללא לחץ של זמן.
למדתי שהגוף צריך וזקוק לסדר ולשגרה בחיי היום יום, כדי שיתפקד באופן מכוון.
אבל בעיקר למדתי מהי זהותי האמיתית, מה שאפשר לי להבין באופן ברור יותר, שפוי יותר, את המציאות האמיתית שבה אני נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית והן מהבחינה הרוחנית, תובנות אלו מאפשרות לי להיות רגוע יותר, מה שמאפשר לי להבין לאן יש לי לחזור במקרה וטעיתי.
כול הגורמים שציינתי יוצרים את הסיבה העיקרית לחוסר בהספקת החמצן למוח, מה שיוצר את ההתרעה באמצעות מחושים עד כאב ראש.
ללא הספקת כמות חמצן שמגיעה באופן קבוע וסדיר למוח במשך כמה דקות, יכול להיגרם נזק מוחי, שיכול להשפיע על תפקוד הגוף ואף למוות.
לכן, כמות החמצן שמועברת באמצעות כדוריות הדם האדומות למוח, היא קריטית לשמירה על תפקוד הגוף ועל החיים.
כאשר יש חוסר בהספקת חמצן, הגוף מתריע באמצעות מחושים וכאב הראש.
ככל שפחות ופחות חמצן מגיע למוח, כך כאב הראש מתעצם, כך אצלי לפחות.
כאשר כואב הראש הקושי לתפקד הוא רב עד בלתי אפשרי, וזאת במתכוון כדי שננוח ונירגע עד שהגוף יתקן את עצמו, ויחזור לתפקד באופן סדיר ובריא.
רצוי לזכור שלגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, רק שרצוי להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
השפעות מזיקות יכולות להתרחש אם כתוצאה מגורמים שהם חיצוניים לגוף, ואם כתוצאה מגורמים שהם פנימיים בגוף.
כמה דוגמאות לגורמים שהם חיצוניים לנו, שיכולים להשפיע ולשבש את הספקת כמות החמצן למוח:
תזונה, מים, אוויר, כי חשוב להבין, מה, כמה, מתי, ואיך להזין את הגוף.
תחזוקת הגוף אם זה היגיינה אישית וסביבתית, מזג האוויר, פעילות ספורטיבית שאינה בריאה ומתאימה לצורך הפיזיולוגי להתעמלות הגוף, עבודה עד כדי עייפות ותשישות, מקומות לא מאווררים, וירוסים וטפילים אחרים שגורמים למחלות, ועוד.
כמה דוגמאות לגורמים שהם פנימיים, שיכולים להשפיע ולשבש את כמות הספקת החמצן למוח:
הרגשות הפנימיים שבנו, שהם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, יצר מיני ועוד, והם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד, אשר מוציאים את הגוף מאיזון, כי הגוף מכוון רק כאשר הוא רגוע, כלומר הרוגע הוא מצב ללא הרגשות הטובים וללא הרגשות הרעים שבנו, מצב שמנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, שנעה בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו שגורמים לשינוי בתדירות הנשימות, למחלות, לתופעות פיזיולוגיות, לשינוי טמפרטורת הגוף, לכאבי ראש ועוד.
כלומר, כל דבר שהוא מוגזם ואינו בריא לגוף, פוגע ביכולת שלו לספק את הכמות הסדירה של החמצן למוח, ואז מגיעה ההתרעה לכך באמצעות כאב הראש, כשבעצם הגוף עושה כול מאמץ לבצע זאת ולספק חמצן למוח בכול מצב.
מסקנה: הסיבה העיקרית לכאבי ראש נובעת מחוסר בהספקת כמות סדירה של חמצן למוח, וזאת כתוצאה ממגוון גורמים שיוצרים את הבעיה הבריאותית.
סיכום: כאב הראש גורם לסבל רב, שפשוט משתק אותנו מהאפשרות להמשיך ולתפקד כרגיל, וזו המטרה של כאב הראש.
כלומר, כאשר אנו חווים את הכאב, עלינו להפסיק כל פעילות, ולאפשר לגוף הפיזי שלנו את המנוחה שאותה הוא צריך ולה הוא זקוק, וזאת כדי לרפא ולתקן את עצמו.
חשוב להבין, חמצן הוא מצרך אנרגטי חשוב לתפקוד המוח, ללא הספקת כמות חמצן סדירה או הפסקה בהספקת החמצן למוח, יכול הדבר לגרום לנו לנזק בריאותי, יכול הדבר לגרום לנו לנזק מוחי ואף למוות.
לכן, רצוי להפסיק כל פעילות ולנוח בעת כאב ראש.
כדי להימנע מכאב ראש, רצוי ללמוד ולהבין את הגורמים הרבים שיוצרים את התקלה, ורצוי שלא לחזור על אותן הטעויות.
המסר במאמר: אורח חיים רגוע ושלוו שכולל בתוכו סדר ושיגרה במגוון רחב של נושאים הקשורים לבריאות הגוף ינטרל את כאבי הראש.

רוגע

רוגע.
מהו הרוגע הפנימי? כשאנחנו מרגישים אנחנו לא רגועים, וכשאנחנו רגועים אנחנו לא מרגישים.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, ברמת המודעות העצמית הנוכחית שלנו, סיגלנו לעצמנו אישיות רגישה, אמוציונלית, שבה אנחנו מייצרים, מתנהגים, ויוצרים לעצמנו מציאות שהיא בהתאם לרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו גורמים לנו להתנהג כל פעם בהתאם לסוג הרגש שאנחנו מייצרים.
כתוצאה מכך שהרגשות אינם יציבים, התנהגותנו משתנה באופן תדיר, כלומר האישיות משתנה.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השלילים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב באמצעותם, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע באמצעותם, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, ועוד.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו חיים את חיינו בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנעה בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, ניתקו אותנו מהאני העצמי שלנו ומהמציאות האמיתית.
כלומר, כתוצאה מהרגשות הפנימיים שגורמים לנו למצבי הזיה, הפרוש למי שאנחנו באמת, והפרוש למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שגוי.
למה? כיוון, שכשאנחנו מרגישים, רק אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מייצרים ולא אף אחד/ת אחר, הטעות שלנו היא בחשיבה, בחשיבה המוטעית שמה שאנחנו מרגישים יש קשר למשהו שהוא חיצוני לנו, ולכן אנחנו משייכים, משליכים, את הרגשתנו הפנימית לכול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו.
דוגמה: כשאני אוהב, רק אני מרגיש את רגש האהבה, לכן אני אוהב אך ורק את עצמי.
כשאני מפחד, רק אני מרגיש את רגש הפחד, לכן אני מפחד אך ורק מעצמי, וככה גם עם כול שאר הרגשות הפנימיים שבנו.
כתוצאה מפרוש שגוי, הרגשות הפנימיים שבנו ניפצו ופיצלו את אישיותנו למגוון רחב של דמויות דמיוניות.
את הדמויות הדמיוניות שיצרנו לעצמנו בתודעתנו, אנחנו מנסים לממש במציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, כתוצאה מכך אנחנו מחליפים תדמיות, מצב זה גורם לנו ליצור לעצמנו מציאויות שהן אשליה.
כלומר, הפכנו כול תחום ותחום בחיינו לפולחן רגשי, שבו אנחנו שואפים להרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וזאת כדי שרק שלא נרגיש הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו.
הגוף הפיזי הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות.
מציאויות שהן אשליה שיצרנו לעצמנו, שאינן תואמות למהות ומטרת החיים, יתנפצו להן במבחן המציאות האמיתית.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השלילים שבנו.
כתוצאה מכך התנהגותנו אינה משתנה, כלומר היא רגועה ויציבה.
לכן, אין את התנודתיות הרגשית, את הזיגזג הרגשי, את הנדנדה הרגשית, שהייתה לנו כאשר ייצרנו וחיינו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כמו כן, נעלמים להן כל המחשבות, הדמיון, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, ושאר בעיות האישיות הקיימות, מה שמאפשר את השקט הפנימי.
הרוגע הפנימי מחבר אותנו לאני העצמי, לזהותנו האמיתית, מה שמאפשר לנו לפרש וליצור לעצמנו מציאות שמותאמת למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים וזאת לשם מימוש מהות ומטרת חיינו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות רציונאליים וענייניים, הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
וזאת בניגוד לרגשות הפנימיים שבנו, שגרמו לנו להיות רגישים, אמוציונאליים, ולא עניינים.
כלומר, ההתייחסות הרגשית לגופנו נעשתה באופן שהוא אינו מתאים, אינו בריא, כמו כן כתוצאה מכך ההתייחסות לתכנון חיינו אינו היה תואם למהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
חשוב לדעת, כדי להגיע לרוגע הפנימי שבנו, רצוי להבין, לרצות, ולבנות לעצמנו את היכולת הפיזיולוגית לכך, לכן רצוי להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, אך רצוי שלא להדחיקם כי אז הם ימשיכו ויהיו קיימים בנו, כמו כן רצוי לפני ללמוד לזהות את הרגשות הפנימיים שבנו, כי רק אז יהיה אפשר להתנתק מהם.
רמת מודעות שמאפשרת לנו להיות רגועים, משדרגת אותנו מבחינה התפתחותית ובריאותית.
מסקנה: הרגשות הפנימיים שבנו אינם מאפשרים לנו את הרוגע הפנימי, כי כשאנחנו מרגישים אנחנו לא יכולים להיות רגועים, וכשאנחנו רגועים אנחנו לא מרגישים.
סיכום: חינכו, תכנתו, ואילפו אותנו שיש רק שתי אפשרויות לחיות על פיהם.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים, ואפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים.
אמרו לנו שעלינו לשאוף תמיד לחיות עם הרגשות החיוביים.
אבל, קיימת אפשרות נוספת, והיא לא לחיות עם הרגשות הפנימיים שבנו, לא החיוביים ולא השליליים, כלומר להתנתק מהם במודע, מתוך הבנה, רצון, ובנית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיקם כי אז הרגשות ימשיכו ויהיו קיימים בנו.
כלומר, רצוי שלא לחיות בנדנה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב לבין הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע.
אפשרות שלישית זו נקראת הרוגע הפנימי, הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות בריאים יותר, שפויים יותר.
כמובן שנושא הבריאות שלנו קשור למגוון רחב של נושאים נוספים, שמאפשרים את אורח החיים הבריא, הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה שלהם זקוק הגוף.
המסר במאמר: הרוגע הפנימי מחבר אותנו לאני העצמי שלנו, לזהותנו ולמציאות האמיתית.


איידס

איידס.
איך להימנע ולאפשר לגוף להירפא מאיידס? איידס פירושו תסמונת הכשל החיסוני.
אם כך, מדוע המערכת החיסונית שלנו נכשלת?
איידס הוא נגיף שחודר לגוף ופוגע בבריאותו של הנדבק, ואף יכול לגרום למותו.
ישנם נגיפים מסוגים שונים שפולשים לגופנו, ולמערכת החיסונית שלנו יש את הפתרון לריפוי עצמי, ויש נגיפים שהמערכת החיסונית שלנו אינה מסוגלת לנטרל אותם, נגיף האיידס הוא רק אחד מהם.
כתוצאה מכך שלמערכת החיסונית שלנו אין פתרון לריפוי עצמי מפני אותם טפילים, אז אנשים חולים, וללא אמצעים חיצוניים כמו תרופות, בריאותו של החולה נפגעת והוא אף יכול למות.
נגיף האיידס גורם לנו לחלות, כך שללא תרופות שמונעות או מעקבות מהנגיף להתפשט ולהרוס תאים ואיברים פנימיים, החולים באיידס מתים.
איך אפשר לשאוף לכך, ולהביא את המערכת החיסונית שלנו לתפקוד המקסימאלי והרצוי?
מערכת החיסונית תפקידה להגן על הגוף שלנו מפני אותם הפולשים, כמו: וירוסים, חיידקים ושאר טפילים, אשר חודרים לתוך הגוף על מנת לחיות ולהתרבות, ולכן הם גורמים לפגיעה בתאים, באיברים פנימיים, לחולשה, חום, כאבים, סבל, ואף למוות, כלומר המערכת החיסונית אינה ממלאת את תפקידה באופן הרצוי והמלא במקרים מסוימים.
למה? כי מצב בריאותי זה נגרם לנו, כתוצאה מאי הפעלה, הזנה ותחזוקה בריאה של הגוף.
כלומר, המצב הבריאותי שלנו משתקף באורח החיים השגוי שאנחנו מנהלים ושסיגלנו לעצמנו, שתואם לרמה ההתפתחותית שלנו בשלב זה.
אורח חיים שהוא אינו מתאים ובריא לגוף, והוא אינו תואם את מהות ומטרת החיים, חושף אותנו לטפילים, וללא מערכת חיסונית שתגן ותשמור עלינו.
אורח חיים זה נובע בעיקר מתרגום שגוי לזהותנו האמיתית, ומתרגום שגוי למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כלומר, אורח החיים שלנו משקף את רמת המודעות העצמית שלנו, אורח חיים שאין בו סדר ושאין בו שיגרה, שאותם צריך ולהם זקוק הגוף כדי לשרוד ולחיות.
כתוצאה מכך, הגוף אינו פועל ואינו מתפקד באופן המאוזן, באופן הבריא.
כאשר הגוף אינו פועל ואינו מתפקד באופן המאוזן, היציב והבריא זה אומר שהוא אינו מכוון.
למה? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו לא מפעילים, ולא מזינים, ולא מתחזקים את גופנו באופן הבריא.
רמת מודעות עצמית זו, גורמת למגוון רחב של בעיות פיזיולוגיות ומחלות בריאותיות, שכוללות גם את מחלת האיידס.
מה הכוונה הפעלה שגויה? כיום המין האנושי, מייצר ומפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים, מה שגורם לנו לשינוי התנהגותי מתמיד.
כתוצאה מכך, אישיותנו התנפצה לה למגוון רחב של דמויות.
מגוון הדמויות מבחינה תודעתית שאנחנו מדמיינים, את אותן הדמויות הדמיוניות אנחנו מנסים לממש ולהתנהג איתם בחיי היום יום, וליצור לעצמנו תדמיות שאינן משקפות את זהותנו האמיתית.
לכן, אנחנו מנותקים מעצמנו, מהאני העצמי שלנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, מנתקים אותנו מזהותנו האמיתית.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השלילים.
הרגשות החיוביים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה כמו, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השלילים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו חיים עם הנדנדה הרגשית, עם הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגש הטוב לבין הרגש הרע שבנו וההפך.
כאשר אנחנו מייצרים ומפעילים את הגוף באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו לא יכולים להיות רגועים.
רק כאשר אנחנו רגועים, אנחנו מחוברים לאני העצמי לזהותנו האמיתית, ואז מתאפשר לעבוד באופן המכוון.
הרגשות הפנימיים שבנו, הם הגורם העיקרי לכך שאנחנו נחלשים, הם הגורם העיקרי לכך שהמערכת החיסונית שלנו נחלשת, והם הגורם העיקרי לאותן הבעיות הבריאותיות הקימות בנו, והם הגורם העיקרי לסבל האנושי, ואף למוות.
מהו אותו הרוגע הפנימי, שמאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית?
הרוגע הפנימי מתאפשר לנו, ללא הנדנה הרגשית, ללא הזיגזג הרגשי, שנע בן הרגשות החיוביים והרגשות השלילים שבנו.
כדי להגיע לרוגע הפנימי, צריך שלא לייצר את אותם הרגשות שציינתי, רגשות הם סמים, הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים טובים ורעים, רק שאנחנו קוראים רגשות, שגורמים לנו למצבי הזיה.
כלומר, צריך להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו.
רצוי להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, מתוך הבנה, רצון ובנית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיקם, כי אז הם ימשיכו להיות קיימים בנו.
הרוגע הפנימי, משקף את זהותנו האמיתית.
איך להזין את הגוף שלנו? הגוף זקוק למזון, שתייה וחמצן, כדי לשרוד ולחיות.
הזנת הגוף רצוי שתהיה מדויקת עד כמה שאפשר.
כיום ההתייחסות להזנת הגוף לרוב היא רגשית.
כלומר, לרוב המטרה העיקרית היא ליהנות מהאוכל, מה שגורם לבעיות בריאותיות רבות.
רצוי להתייחס לנושא התזונה באופן הרגוע, הרציונאלי והענייני.
כיום, אפשרות הזנת הגוף, כוללת בתוכה סוגים רבים ומגוונים של מזון.
לכן, רצוי להבין מה, כמה, מתי ואיך להזין את האוכל.
הנדנדה, הזיגזג, במשקל שלנו שנע בין השמנה לרזון משקפת זאת.
לכן, רצוי לשאוף למשקל קבוע ויציב, למשקל שמתאים ובריא, כך שלא נהיה שמנים ולא נהיה רזים.
נשימות מאפשרות לחמצן להגיע לכל תא ותא בגופנו, לכן רצוי להקפיד על נשימות סדירות.
כל סטייה תגרום לגוף להיחלש, מה שמחליש את המערכת החיסונית שלנו.
איך לתחזק את הגוף? תחזוקת הגוף כוללת בתוכה נושאים רבים, כמו: פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, שינה, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ, חיים ללא דאגות הישרדות ועוד.
קיום יחסי מין בטוחים, ורצוי לדעת שיחסי מין מבחינה רציונאלית ועניינית, המטרה היא להביא תינוק לעולם.
התייחסות שהיא אינה עניינית באחד או יותר מהנושאים שציינתי, יגרום הדבר לכך שניחלש.
כאשר אנחנו נחלשים, נחלשת המערכת החיסונית שלנו, ואז אנחנו חושפים את עצמנו למחלות.
מה כל זה קשור למחלת האיידס? כיום, רמת המודעות שלנו משקפת את אורח החיים שלנו.
אורח החיים שלנו, אינו מאפשר למערכת החיסונית שלנו לבצע את תפקידה באופן המלא, המקסימאלי שהיא יכולה, כי אנחנו חלשים ולכן מערכת החיסונית שלנו מתפקדת באופן חלש.
רצוי לזכור, שלכל אורך תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, בתודעתנו, כלומר בתת מודע שלנו, נשמר כל הידע שעבר אלינו מדור לדור, שמאפשר את זיהוי הפולש ונטרולו, גם כאשר הפולש משתנה ועובר מוטציה גנטית.
לכן, יש למערכת החיסונית שלנו אפשרות לתת פתרון גם למוטציה גנטית שעובר הפולש, אך אנחנו לא מודעים ליכולות שלנו, לכן חשוב שידע זה יהיה קיים אצלנו במודע.
חשוב לזכור, שלגוף יש יכולות הישרדות כדי שנישאר בחיים, הגוף יכול לרפא, לתקן, לנקות לחדש ואף לבנות את עצמו, יכולות שעזרו לו לשרוד את כל תהליך האבולוציה עד כה.
כלומר, לגוף יש את היכולת להיות בריא, להאריך חיים, ואף לבטל את תהליך הזקנה ולהיות נצחי, וזה יכול לקרות אך ורק אם נבין איך לאפשר לו את התנאים לבצע זאת, כלומר כשנבין מהו אותו הסדר התודעתי האחר, החדש, שמוביל לאורח החיים שמתאים לגוף, ותואם למהות ומטרת החיים שלנו, כך שהגוף יתפקד ויפעל באופן מכוון.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, רמת המודעות העצמית שלנו, תאפשר לנו לחזק באופן משמעותי את המערכת החיסונית, מה שיכול להביא אותנו למצב שבו נימנע מהאפשרות לחלות באיידס, ובמידה ונחלה באיידס, תהיה לנו את האפשרות להחזיר את המערכת החיסונית להיות אפקטיבית כך שתגן עלינו ותרפא אותנו באופן עצמאי מהנגיף הפולש.
חולה במחלת האיידס, יכול לשפר את תפקוד המערכת החיסונית שלו, במידה והוא יתחבר לזהותו האמיתית, וישנה את אורח חייו.
מסקנה: רמת המודעות האישית והחברתית שלנו, משתקפת באורח החיים שאנחנו מנהלים, וזו הרמה ההתפתחותית שלנו בשלב זה.
אורח החיים שאנחנו מנהלים כיום, גורם לנו להיחלש, כשאנחנו נחלשים המערכת החיסונית שלנו נחלשת, כאשר מערכת החיסונית שלנו נחלשת, היא אינה מתפקדת באופן הרצוי והבריא לנו, ולכן אנחנו חולים ומתים גם מאיידס.
סיכום: אורח חיים רגוע ושלוו שכולל בתוכו סדר ושיגרה, והפעלה, הזנה ותחזוקה, שמתאימים לגוף, ותואמים למהות ומטרת החיים, יאפשרו לנו להימנע מלחלות, כולל להימנע ממחלת האיידס.
כלומר, עלינו להתחבר מחדש לזהותנו האמיתית, שהיא צריכה להיות רגועה, רציונאלית ועניינית ולא כפי שהיא כיום, רגישה, אמוציונאלית ולא עניינית, שמחלישה אותנו ואת המערכת החיסונית שלנו.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, נוכל להיות בריאים יותר, נוכל להאריך חיים, נסבול פחות, נוכל לבטל את תהליך הזקנה, ואף נוכל להיות נצחיים.
רצוי לזכור, לגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף להשתנות ולבנות את עצמו, רק רצוי להבין שסדר תודעתי אחר יאפשר לו לבצע זאת, סדר תודעתי חדש מהידוע לנו והקיים כיום, שישדרג את בריאותנו לרמה התפתחותית ובריאותית מתקדמת יותר.
המסר במאמר: הפתרון למניעת מחלת האיידס הוא, בשינוי אישיותי ואורח החיים.
מדענים מחפשים את התרופה לאיידס, אבל בתת מודע שלנו המערכת החיסונית יודעת את הפתרון למחלה, אך ידע זה אינו קיים אצלנו במודע, כי עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, שתאפשר לנו את התנאים, שיאפשרו למערכת החיסונית שלנו לבצע את עבודתה במלואה, כמובן שרצוי שלא להגיע למצב שבו נחלה באיידס, אבל במידה וזה קורה לנו כל התשובות והפתרונות בנו, בשלב זה התרופות הן הפתרון המצוי.
 
 

אוטיזם

אוטיזם.
מהו הגורם העיקרי לאוטיזם, קשיי תקשורת? אוטיסטים מוגדרים כבעלי ליקויים אישיותיים, ליקויים שאינם מאפשרים להם תקשורת ואינטראקציה עם הסובבים אותם, ברמה כזו או אחרת.
זוג הורים מחליטים להביא תינוק לעולם, והם מגלים בשלב מסוים, שהילד שלהם מתנהג באופן שהוא אינו נורמטיבי, והוא מאובחן כאוטיסט ברמה כזו או אחרת.
לאחר שלב האבחון, מתחיל המסע של ההורים בחיפוש אחר הפתרון לתעלומה.
כדי להבין את הבעיה, רצוי להבין איך צריך היה להיות המקור.
כלומר, רצוי להבין מה אמורה הייתה להיות האישיות, מה הייתה אמורה להיות הזהות האמיתית?
כשמבינים מהי האישיות שאמורה הייתה להיות, רק אז ניתן יהיה לנסות ולהבין היכן ובאיזה שלב בתהליך ההתפתחות הכל התבלבל לבעל הלקות, וזאת כדי לנסות ולעזור לו לתקן את עצמו.
כמובן שלא כל הלוקים בתופעה הם בעלי מוגבלויות זהות, ישנן רמות שונות של קשיים שהחברה הנורמטיבית מגדירה אותם באופן כזה או אחר.
האם הנורמטיבי הוא השפוי? הנורמטיבי שהחברה מגדירה, הוא בעל אישיות שהתנהגותו תואמת את הקולקטיב, חברה שהחליטה שצריך להתנהג באופן מסוים.
כלומר, חברה שהתנהגותה מוגדרת לה, יצרה לעצמה שיטה שמתאימה לאורח החיים המוגדר כנורמטיבי.
כיום, ההתנהגות המוגדרת כנורמטיבית היא התנהגות שמשקפת רגשות, אמוציות, ולכן כתוצאה מכך התנהגות זו גורמת להפעלת הגוף באופן שהוא אינו מתאים, ולכן הוא גם אינו בריא, התנהגות זו גם אינה תואמת למהות ומטרת החיים.
התנהגות זו משקפת את האישיות שנוצרה כתוצאה מכך.
אישיות מוגדרת זו של החברה משקפת זהות.
זהות מוגדרת זו של החברה היא הנורמטיבית.
הזהות הנורמטיבית יוצרת זהות אחידה לכולם.
זהות אחידה משמעותה שכולם צריכים להיות זהים.
מכאן השיטה יוצרת מכונה משומנת היטב, ליצירת אנשים שהם מחונכים, מתוכנתים, מאולפים.
כלומר, הנורמטיביות אינה יכולה לאפשר את השפיות.
כשהנורמטיביות אינה מאפשרת את השפיות, צצות להן כל אותן התופעות הבריאותיות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
השפיות מתאפשרת רק כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים, וכשהתייחסות לגוף שלנו נעשית באופן המתאים, הענייני והבריא לו, ושמתאימה למהות ומטרת החיים, מה שאינו קיים כיום.
מה כל זה קשור לאוטיזם? זוג הורים נורמטיבי שמחליטים להביא תינוק לעולם, חושבים שהילד שלהם צריך להיות נורמטיבי, כי גם הם נורמטיביים.
אבל, כיוון שהזהות הנורמטיבית אינה הזהות האמיתית שמאפרת את השפיות, נוצר פער שיוצר את התופעה שהחברה מגדירה אותה כאוטיזם.
אוטיזם היא תופעה שנובעת כתוצאה מתפיסה שגויה, ולכן היא נובעת מטעות בפרוש שגוי למי אנחנו, שיוצרת תופעה זו שעוברת מדור לדור.
החברה מגדירה את האוטיסט כאחד שיש לו חוסר ביכולת לתקשר עם האנשים שסביבו, אם זה בדיבור ואם זה במבט או בהבעה כלשהי, וכן חוסר היכולת שלו להיות מודע לעצמו, להתנהגותו, לצרכיו ולסביבה שבה הוא נמצא וחי.
כלומר, מבחינה תודעתית בעל האוטיזם נמצא בתוך מבוך ושם הוא כלוא, בגלל הפחד והבלבול שנגרם לו מהוריו הנורמטיביים שחיים בחברה נורמטיבית, שמנסים ליצור ילד אחרת ממה שהוא צריך להיות.
כלומר, רוצים להתאים את האישיות האמיתית שצריכה להיות לבעל הלקות לאישיות נורמטיבית.
כדי לשחרר את האוטיסט מאותו התא שבו הוא כלוא מבחינה תודעתית, ולשחרר אותו מאותה הדמות, שנמצאת בבית הסוהר התודעתי, שזה להוציא אותו מהמבוך שבו הוא נמצא תקוע, רצוי להבין איך לעשות זאת.
כלומר, הייתי צריך לעבור את המסע האישי הזה, שאפשר לי את ניסיון החיים והידע, וכול זאת כדי להבין את הדרך החוצה אל החופש.
כלומר, רצוי להבין באיזה מצב תודעתי נמצא בו הלוקה בקשיי התקשורת, ובכך לגרום לו להבין, לרצות ולבנות את היכולת לראות את הדרך החוצה משם, כמובן שהכול תלוי במצב ההתחלתי שלו.
רצוי לזכור שהתקשורת כיום היא אינה התקשורת האמיתית שלנו.
התקשורת כיום נעשית באמצעות דיבור על המגוון הרחב של השפות שיצרנו לעצמנו, כאשר השפה האמיתית היא שפת הטלפתיה שמשותפת לכולנו, אך בשלב זה אנחנו לא מודעים לה.
לכן, אם בעל האוטיזם כביכול אינו מקשיב ומתייחס, זה לא אומר שהוא אינו קולט ומבין, רק אין תאום תקשורתי, כל אחד והשפה שלו.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, האנושות עדיין מחפשת את הפתרון לחידה, מהי הזהות האמיתית של בן האנוש, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, כל ניסיון ליצור מציאות שבה אנחנו מנסים להתאים את האישיות שלנו לאורח חיים, לשיטה מסוימת, שהיא אינה תואמת, הדבר יגרום לפחד ולבלבול, כשאוטיזם קשיי תקשורת הם רק תופעה אחת מתוך מגוון רחב של תופעות ומחלות.
את המאמר הזה אני כותב מתוך התובנות שלי, שנובעות מתוך ניסיון החיים והידע שאני צברתי.
ניסיון חיים וידע זה מתאפשר לי, כאחד שהיו לו קשיי תקשורת, היפראקטיביות, ועד היום עם דיסלקציה מתוקנת, בתקופה שהחברה עדיין לא ידעה לאבחן זאת בשנות השישים והשבעים.
קצת עלי: נולדתי להורים נורמטיביים שניסו להתאים לי אישיות באמצעות חינוך, וניסו גם להתאים את אישיותי לחברה הנורמטיבית, כמו כולם לאותה תקופה.
מבחינת מערכת החינוך הציונים שלי היו נמוכים מאד, האישיות שלי לא אפשרה את ההשתלבות שלי במערכת החינוך, למרות שבסוף סיימתי את לימודי, וזאת בעיקר לאחר בקשות ותחנונים חוזרים של אימי למחנכות שהיו לי בבקשה שהן לא ישאירו אותי כיתה, אז הוגדרתי כעצלן, מה שמשקף את הסטיגמה שנוצרה לי ושאיתה הייתי צריך לחיות, כנראה שלא רק אני, אבל מבחינה חברתית הייתי חברותי ומקובל.
כלומר, שרדתי את השנים שהייתי צריך ללמוד בבית הספר.
האבחון מהמחנכות שקיבלתי במשך אותם שנים בתעודות סיום השנה היה, שאינני מקשיב ואינני משתתף בשיעורים, ועל זה קיבלתי את הציון הנמוך ביותר שהיה אפשרי לאותה תקופה, כי לא יכולתי ולא הייתי מסוגל להתאים את עצמי למערכת החינוך, ומצב זה השתקף בתעודות סוף השנה ובציונים הנמוכים ביותר שקיבלתי ברוב שנות לימודי.
בבית הספר את רוב השיעורים ביליתי מחוץ לכיתה.
כיום אני מבין, שאני הייתי בסדר, בסך הכל הייתי ילד, שרוצה להיות חופשי וללמוד על עצמו ועל החיים בדרכו שלו.
הבעיה הייתה אז וגם כיום, בניסיון של ההורים והחברה להתאים את ילדיהם לזהות ולמציאות שאינם מתאימים ואינה תואמים לזהות האמיתית ולמציאות האמיתית שלהם.
כלומר, יוצרים את האשליה, ומנסים להתאים את הילד לאשליה.
מצב זה גורם לכך, שמנסים וגם מצליחים לחנך, לתכנת, לאלף את הילד, ולכן נוטלים ממנו את אישיותו.
ואז, גורמים לילד שמתקשה להשתלב ושהוא זה שלא בסדר, וגורמים לו להאמין ולחיות עם הרגשת הנחיתות הזו.
כמה נושאים שכדאי לדעת: החיסונים והתרופות שמקבלת האם, במידה והיא מקבלת, לפני ובעיקר בתהליך ההריון יש להם השפעה התנהגותית על האם וגם על העובר.
החיסונים והתרופות שמקבל התינוק, במידה והוא מקבל יש להם השפעה התנהגותית.
הורים ובעיקר האם בתהליך ההריון, אשר אורח החיים שלה אינו רגוע ושלוו, שאין לה את ההבנה איך להפעיל את הגוף, ואם זה בלהזין את הגוף, ואם זה בלתחזק את הגוף, באופן הבריא יש לכך השפעה על הוולד ועל התינוק שיולד, מבחינה התנהגותית.
תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד עשוי מתהליך שכולל בתוכו שלבים רבים, כאשר לכל אחד יש את קצב החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית שלו, ואת קצב המעבר שלו משלב לשלב.
אי הבנה של ההורים ובעיקר של האם לתהליך זה, יוצר פחד ובלבול אצל הילד.
מצב זה יכול ליצור אצל ההורים את חוסר היכולת שלהם לתקשר עם הילד, כלומר לנתק תקשורתי.
גם אם מבחינה גנטית בעברם המשפחתי של הזוג היה אוטיזם, אין הדבר אומר שמתוך הבנה ורצון אי אפשר לתקן ולשנות הרגלים התנהגותיים שגויים, רק שרצוי להבין איך, ולעשות את התיקון ואת השינוי לפני שמביאים תינוק לעולם.
חשוב להבין, שהמחלות והתופעות הפיזיולוגיות הרבות, שכוללות בתוכן גם את האוטיזם, החלו בעיקר כאשר התחלנו להרגיש, גם אם זה את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד, וגם אם זה את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו גורמים לזיגזג רגשי, לנדנדה רגשית, שגורמת להתנהגויות משתנות בהתאם.
ואז נוצרת לה מערכת יחסיים שבה ההורים רוצים, צריכים וזקוקים להרגיש, ולכן הם משליכים את רגשותיהם הפנימיים על הילד.
כתוצאה מכך, נוצר מצב שהילד הופך להיות אובייקט וקורבן לרגשותיהם של הוריו.
התנהגות זו מבלבלת את הילד, שאינו מבין מה הוריו רוצים ממנו, שגורמת לו לפחד וחרדה, שמוביל לניתוק מהמציאות ומעבר לעולם הדמיון.
למה? כיוון, שהרגשות הפנימיים, אינם מאפשרים לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו לא רגועים, אנחנו נחלשים, מערכת החיסונית שלנו נחלשת, ואז אנחנו חשופים למחלות, אבל בעיקר אנחנו לא מחוברים לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, ואז מופיעות להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים, שרצוי להבין בהם ורצוי לחיות על פיהם על מנת שנאפשר לעצמנו את הבריאות.
לכן, כשמביאים ילד לעולם, רצוי להבין, שכתוצאה מהרגשות הפנימיים המשתנים, וההתנהגות המשתנה שנעשית באופן תדיר עם כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים וההרס העצמי שמלווים את ההורים לרוב שלא במודע, יוצר המצב פחד ובלבול אצל הילד, שמנתק אותו מעצמו ומהסביבה לעולם הדמיוני שלו, ששם הוא כביכול מוגן ובטוח, מה שמוביל את מערכת היחסים הבלתי אפשרית הזו לקשיי תקשורת בין ההורים לילד ובין הילד להורים.
מהו הרוגע הפנימי שאליו ההורים רצוי שישאפו?
הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים, ואז ההתנהגות אינה משתנה.
הרוגע הפנימי משקף את האישיות האמיתית שלנו, את האישיות הרציונאלית, שמתייחסת לגוף שלה באופן הענייני והבריא, ומתאימה את אורח החיים שלה למהות ומטרת החיים.
כשנגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת זו, ורמת ההתפתחות שלנו תשודרג, ייעלמו להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הקימות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
ואז תתאפשר לנו השפיות. 
מסקנה: אוטיזם זוהי התנהגות שמשקפת בעיקר פחד, חרדה, שגורמים לבלבול אצל הילד, התנהגות שמנתקת אותו מהאני העצמי שלו ומהמציאות האמתית שבה הוא נמצא וחי לעולם הדמיוני שבו הילד מרגיש כביכול מוגן ובטוח, מצב שמנתק אותו מהסובבים אותו ברמה כזו או אחרת. 
סיכום: מצב של אוטיזם משקף מצב תודעתי שבו נמצא הילד, שנובע כתוצאה מחוסר ההבנה של ההורים לאינטראקציה תקשורתית עם ילדם.
כלא תודעתי זה הוא מעיין מבוך שרצוי להבין היכן נמצא בעל התופעה ובכך לעזור לו לצאת מהמבוך הזה, כשבמסע הזה ישנם מגוון רחב של דרכים שהם ללא מוצא עם יציאה אחת בלבד.
היציאה מהמבוך צריכה להיות הדרך שבה הילד יתחבר חזרה לזהותו האמיתית, הרגועה, הרציונאלית והעניינית, כשנקודת ההתחלה של הילד ושל הוריו לחיים הייתה זו שהובילה אותו למצב הקיים שהיא זהות רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, אישיות רגישה שהוא ירש מהוריו שהובילה אותו למצב שבו הוא נמצא.
המסר במאמר: ההגדרה לחברה נורמטיבית אינה משקפת את החברה השפויה, כיוון שהנורמטיבי במסע חיפוש אחר השפיות.
הורים נורמטיביים יביאו ילד נורמטיבי.
הורים בריאים ושפויים יביאו ילד בריא ושפוי, אבל לשלב התפתחותי זה עדיין לא הגענו.
לכן, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים ורצוי לפני שמבאים ילד לעולם, שיאפשר לנו את תיקון האישיות שיוביל לשפיות.