חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות שפיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שפיות. הצג את כל הרשומות

שפיות

שפיות.
מהי שפיות? פירוש המילה שפיות היא, צלילות, בהירות, תקינות.
כלומר, השפיות משקפת את היכולת שלנו לפרש את עצמנו, כלומר את זהותנו האמיתית באופן הברור, הצלול והבהיר, כך שתתאפשר לנו גם היכולת לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן הברור, הצלול והבהיר.
השינוי מאי שפיות לשפיות, זהו מעבר מבן אנוש שחי עם עצמו בבלבול בעיקר רגשי, מחשבתי, ועם הדמיון שנלוו לרגשות, ושאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו מיום היוולדו באופן אינסטינקטיבי ומתנהג רגשית באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, ומבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, מבין לאורח החיים המתאים והבריא לגוף הפיזי שלו, כשהמהות והמטרה לחייו מובנים לו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית והן מהבחינה הרוחנית, מה שמאפשר את השפיות.
התנהגותנו היא בהתאם לרמת המודעות העצמית שלנו, כלומר שאם אנחנו שפויים, אז היכולת שלנו להבין את עצמנו ואת המציאות ברורה לנו, ואם אנחנו במצב של אי שפיות, אז היכולת שלנו להבין את עצמו ואת המציאות מוגבלת.
כלומר, יכולת השפיות מתאפשרת לנו, מעצם התיקון העצמי, מעצם תיקון האישיות.
תיקון האישיות שמאפשר את השפיות מצריך טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית.
הגורם העיקרי לאי שפיות ולהתנהגות שמשתנה ושאינה רגועה ויציבה, אלה הם בעיקר הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, אינם מאפשרים לנו לפרש באופן הברור, השפוי את עצמנו, את זהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים תהיה שגויה.
כדי לתקן את עצמנו, ובכך להביא את הגוף הפיזי לשינוי, שיאפשר את השפיות מבחינה תודעתית והתנהגותית, המעשה מצריך מאיתנו להבין מהם אותם התיקונים האישיים שעלינו לבצע, ולבצע אותם.
מהם אותם הרגשות פנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים ואת הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
נטרול הרגשות שרצוי להיעשותו במודע, בהבנה, רצון ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, ולא מתוך הדחקה, כי כשמדחיקים אז הרגשות עדיין קיים בנו, מצב שמאפשר לנו את הרוגע הפנימי וההתחברות לאני העצמי, שרצוי להיעשותו מתוך תהליך של חקירה, למידה, והכרה עצמית על מכלול הרגשות הפנימיים הקיימים בנו, שאיתם נולדנו ושאיתם אנחנו חיים באופן אינסטינקטיבי, ושאיתם אנחנו מתנהגים באופן אוטומטי, תהליך שנלמד ונרכש מתוך האירועים וניסיון החיים והידע שצברנו על עצמנו במהלך חיינו.
כדי להביא ולאפשר לגוף את הרוגע הפנימי, עלינו לחיות את חיינו באורח חיים בריא.
אורח חיים בריא, זהו אורח חיים שהוא רגוע ושלוו, שקשור להבנה במגוון רחב של נושאים שקשורים לכך, כמו: רוגע, תזונה, פעילות גופנית, שינה, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, לחיות ללא לחץ של זמן, ללא בעיות הישרדות, ועוד.
חינכו, תכנתו ואילפו אותנו שיש שתי אפשרויות:
אפשרות אחת שהיא להפעיל את גופנו באמצעות הרגשות החיוביים, שגורמים לנו להרגיש טוב איתם.
אפשרות שנייה שהיא להפעיל את גופנו באמצעות הרגשות השליליים, שגורמים לנו להרגיש רע איתם, שאותם אנחנו לא רוצים להרגיש.
אבל ישנה אפשרות שלישית שהיא להפעיל את הגוף ללא הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם ללא הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, וזהו הרוגע הפנימי, וזהו השקט הפנימי, וזוהי זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל בנו את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ולהפך.
אפשרות קיומית זו, לא רק שהיא מנטרלת את היכולת שלנו להרגיש, היא גם מונעת מאיתנו את כל אותן המחשבות, הדמיון, ההזיות, הקולות הפנימיים, הרגשת הנרדפות, ההרס העצמי, המחלות, התופעות הפיזיולוגיות ועוד, וזהו מצב הבריא לגוף.
התיקון האישיותי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית, מה שמאפשר לנו לפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן ברור יותר, באופן בהיר יותר, באופן שפוי יותר.
אישיות מתוקנת זו, מאפשרת לנו להיות רגועים, רציונאליים, שמתייחסים לגוף באופן המתאים והבריא, שמותאם למהות ומטרת החיים.
אישיות מתוקנת זו מבטלת את האישיות הקודמת, הרגשית, האמוציונאלית, שהתייחסה לגוף באופן הלא מתאים והלא בריא, אישיות שלא הייתה מותאמת למהות ומטרת החיים.
מסקנה: יכולת השפיות יכולה להתאפשר לנו מעצם המודעות העצמית, וההבנה לזהותנו האמיתית, ומעצם ההבנה למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
סיכום: בן האנוש הוא כלי ביולוגי שמאפשר לו לשמש כמחשב על.
כדי למצות את עצמנו כמחשב על עלינו לקלוט ולאסוף את הנתונים האמיתיים, לעבדם, ובכך להגיע למסקנות האמיתיות.
כדי להגיע למסקנות האמיתיות, על הכלי הביולוגי להיות במצב שהוא מכוונן.
כדי להגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, עלינו לשנות את אישיותנו ואת אורח חיינו, מה שיאפשר לנו להיות בריאים יותר.
כשנגיע לרמת מודעות שתאפשר לנו את הבריאות, תתאפשר לנו השפיות.
המסר במאמר: הרגשות הפנימיים שבנו, גם החיוביים וגם השליליים, ואורח החיים הלא מתאים והלא בריא בהתייחסות שלנו לגוף, ופרוש שגוי למציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים יוצרים בנו את האי שפיות.
השפיות תתאפשר לנו כאשר אישיותנו תתוקן והיא תהיה רגועה, רציונאלית, אישיות שמתייחסת לגוף הפיזי שלה באופן המתאים והבריא, ושמותאם למהות ומטרת החיים.
אישיותנו תהיה שפויה, המציאות שבה נחיה תשקף זאת, ולא ההפך.
 
    

קולות פנימיים

קולות פנימיים.
מהם אותם קולות פנימיים? אלו הם קולות כביכול, שאינם נקלטים באמצעות מערכת השמיעה של הגוף, למרות שככה נדמה לנו, אלה הם מסרים שאנחנו יוצרים אותם בעצמנו אצלנו בתוך התודעה.
ישנם אנשים ששומעים קולות פנימיים, ואין להם כול הסבר לתופעה, שגורמת להם לחשוב ולדמיין שגורמים חיצוניים כביכול אחראיים לתופעה, שכביכול מנסים לתקשר איתם, ואף להשפיע עליהם באופן כזה או אחר, לפגוע בהם, ואולי אף לכוון אותם.
כדי להבין מהם אותם הקולות הפנימיים, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
התודעה היא מי שאנחנו, והגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו בסרט תלת ממד, וצופים על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
המוח הוא מקרן, שמאפשר את הקרנת הסרט בתלת ממד שיוצר את ההולוגרמה, המוקרן לתוך התודעה.
הצפייה של התודעה בגוף ובמתרחש במציאות, כוללת בתוכה את כל החושים והמחושים שהגוף משדר אליה.
לתודעה אין את היכולת להרגיש ולחוש, אלא ביכולתה אך ורק לקלוט את השדר האנרגטי כמסר, שמאפשר את האינדיקציה לתודעה למתרחש בתוך הגוף ומחוצה לו. 
למה חשוב להבין את זה? כיוון שברגע שאנחנו מפרשים באופן שגוי את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי.
כלומר, נוצר מצב שבו אנחנו יוצרים בתודעה דמויות דמיוניות, שכביכול מדברות ביניהן מה שמכונה קולות פנימיים, ואז אנחנו יוצרים מציאויות שהן מהדמיון ומתנהגים בהתאם.
כתוצאה מכך שאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים כמה וכמה ממדים.
למה זה קורה לנו? זאת כיוון שאישיותנו התנפצה לה כתוצאה מייצור הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול רגש נוצרת הדמות הדמיונית.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, האושר, הצחוק, ההנאה, השמחה, היצר המיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים שבנו וגם כתוצאה מהרגשות השליליים שבנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו, לבין הרגש הרע שבנו, לכן רצוי להתנתק ולהירגע מהרגשות, אך רצוי לעשות זאת במודע ומתוך רצון ולא להדחיק את הרגשות כי אז קיימים בנו.
כתוצאה מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
קונפליקט תודעתי זה גורם לנו בשלב מסוים בחיינו להיות מודעים לקולות הפנימיים שמתרחשים בנו בתוך התודעה.
כתוצאה מהקולות הפנימיים, אנחנו מתקשרים בעצם עם אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו בתודעה, שכביכול אנחנו שומעים אותם.
הדמויות שייצרנו שהן תוצר לוואי של אישיות מנופצת ומפוצלת מדברות ביניהן, ולכן בשלב מסוים בחיינו אנחנו מודעים לקולות הפנימיים, שהיו קיימים תמיד אך לא היינו מודעים להם.
כלומר, אנחנו מתקשרים עם עצמנו בכמה מימדים דמיוניים שיצרנו בגלל הרגשות, מצב זה נובע מכך שאנחנו לא רגועים ולא מחוברים לאני העצמי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות הפנימיים, לא באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות והדמיונות, אבל בעיקר מנטרל ומפסיק את הקולות הפנימיים, הרוגע הפנימי משקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית.
התיקון, השינוי האישיותי יתרחש, כאשר נבין ונתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז ייעלמו להן כל אותן הדמויות שיוצרות את הקולות הפנימיים שמתרחשים אצלנו בתודעה.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, עלינו תחילה להיות מודעים שהדיאלוג רצוי שיהיה עם עצמנו, מה שנקרא דיבור פנימי עצמי.
מסקנה: כתוצאה מפיצול וניפוץ האישיות ומחוסר מודעות עצמית וההבנה לזהותנו האמיתית, יצרנו לעצמנו שלא במודע בתודעה דמויות דמיוניות בשני מימדים עיקריים, כשאחד מהמימד הוא הטוב והשני הוא המימד הרע, שאחראיים ויוצרים כביכול קולות פנימיים, שאותם אנחנו כביכול שומעים ומנהלים ריבים, מלחמות, מאבקים, אהבה ושנאה, דו שיח, יוצרים אויב, מקבלים כביכול מסרים, כשבעצם את הקולות הפנימיים אנחנו יוצרים בעצמנו ללא כול מודעות עצמית לכך, אך מייחסים את הקולות הפנימיים לכל מיני גורמים חיצוניים שהם לא מציאותיים, לא קיימים, דמיוניים.
סיכום: בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אנחנו התודעה והגוף הוא כלי ביולוגי שאותו מפעילה התודעה, על כל המתרחש בחיינו אנחנו צופים בסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה, בתוכנו כתודעה.
כתוצאה מהקונפליקט התודעתי שבו אנחנו שרויים, כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו וניפצו את אישיותנו, אנחנו מפרשים את עצמנו בכמה וכמה מימדים, כשהתקשורת כביכול ביניהם יוצרת את תופעת הקולות הפנימיים, כשאת הקולות הפנימיים שבנו אנחנו יוצרים בעצם עצמנו אך לא מודעים, ואין לקולות הפנימיים כל קשר לגורם חיצוני כלשהו.
המסר במאמר: כדי להפסיק את הקולות הפנימיים עלינו להבין איך לתקן את אישיותנו, ולהתחבר לאני העצמי האמיתי שלנו לזהותנו האמיתית, ואז נתחיל לנהל דיאלוג  עם עצמנו, ושהדיאלוג יתרחש באמצעות דיבור עצמי פנימי, מה שיגרום לכול אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו ושאותן אנחנו כביכול שומעים ומנהלים איתן דו איתנו שיח או שומעים אותם להיעלם, ואז הקולות הפנימיים ייעלמו להם גם כן.


פחד

פחד.
מהו  פחד? דוגמה לפרוש ולמחשבה שגויה שלנו לרגש שגורם לנו להרגיש פחד.
אם אני מרגיש ופוחד למשל מהחבר שלי, וגם מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.     
אז אני זה שמרגיש את רגש הפחד, רגש הפחד זה פנימי זה בי.
רגש הפחד זה בתוכי זה בגופי, לכן אני פוחד אך ורק מעצמי, כתוצאה מכך אני נכנס למצב של הזיה רגשית ומחשבות שווא ודמיון, ואז אני מתנהג בהתאם.
אני לא פוחד מהחבר שלי, ואני גם לא פוחד מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.
אני מייחס, משליך, את מה שרק אני מרגיש שזה את רגש הפחד שנמצא בי, כלפי החבר שלי, וגם כלפי אותם גורמים מהמציאות.
בגלל פרוש שגוי וחוסר ההבנה שלי לרגש הפחד שנמצא רק בגופי, אני מאבד את זהותי האמיתית.
אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאם אני חושב שרגש הפחד שנמצא בי, נמצא בחבר שלי, כי אני פוחד אך ורק מעצמי ואין לכך כול קשר לחבר, אז אני חושב שהוא זה אני, וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
פרוש שגוי לרגשות הפנימיים גורם לאיבוד האני העצמי, הזהות האמיתית, וכתוצאה מכך נפגעת היכולת לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים שנעשה באופן שגוי.
זה נכון לגבי כול הרגשות הפנימיים שמעצם ייצורם והפעלת הגוף באמצעותם האישיות תתנפץ למגוון רחב של דמויות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב הם, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
וגם הרגשות השליליים שגורמים להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, רוע, כעס, עצב, צער, לחץ ועוד.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שבין הרגשות החיוביים והשליליים.
מצב זה מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים יעשה באופן ברור, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות רציונליים, שמתייחסים לגופנו ולחיים באופן הענייני והבריא, מה שמנטרל את הרגשת הפחד.
מסקנה: מי שפוחד פוחד אך ורק מעצמו.
אם ההתייחסות אינה נכונה, גורם הדבר למחשבות שווא ולדמיון עם כול אותם הקולות הפנימיים שמלווים לכך, קולות שאינם קשורים למציאות האמיתית.
סיכום: רגש הפחד וכול שאר הרגשות הפנימיים שבנו, גורמים לנו למצבי הזיה וליצירת מציאויות שהן אשליה.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שבהן אנחנו יכולים לחיות.
אפשרות אחת היא עם הרגשות הפנימיים השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, צער, עצב, כעס, לחץ ועוד.
אפשרות שנייה היא עם הרגשות הפנימיים החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו ואמרו לנו שעלינו לשאוף ולחיות תמיד אך ורק עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, והעיקר שלא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
אבל, יש אפשרות שלישית שאותה לא למדו אותנו, והיא להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, גם מהרגשות החיוביים וגם מהשליליים, ורצוי לעשות זאת אך ורק מתוך הבנה ורצון ולא מתוך הדחקה, כי אז הרגשות הפנימיים יהיו קיימים בנו.
אפשרות שלישית זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור, שפוי יותר.
כאשר אנחנו רגועים, אנחנו רציונליים וענייניים, ואילו כאשר אנחנו רגישים אנחנו מבולבלים שמשנים את האישיות כול העת, אמוציונליים ולא ענייניים.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו בריאים יותר, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מכלול שלם של נושאים שרצוי להבין בהם וליישמם בחיינו.
המסר במאמר: כאשר אנחנו מרגישים אנחנו מתנתקים מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
כאשר אנחנו פוחדים רגש הפחד גורם לנו לפרש באופן שגוי את האני העצמי שלנו, ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
הפרוש השגוי לרגש הפחד שבנו גורם לנו להרגיש רדופים ולכן יצרנו לעצמנו אויבים.
כאשר בן האנוש פוחד הוא פוחד אך ורק מעצמו, והוא רודף אך ורק את עצמו, והוא האויב היחידי של עצמו והמציאות משקפת זאת.