חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות דמיון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דמיון. הצג את כל הרשומות

דמיון

דמיון.
מהו דמיון? דמיון זהו מצב תודעתי שיצרנו לעצמו שלא במודע, בשלב קדום יותר בתהליך האבולוציה ופתחנו אותו.
דמיון זהו מצב תודעתי, שבו הדמות הדמיונית שיצרנו לעצמנו בתודעתנו היא אינה זהותנו האמיתית, והמציאות שבה נמצאת אותה הדמות הדמיונית בתודעתנו, היא אינה המציאות האמיתית.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו איננו מודעים לזהותנו האמיתית, ולכן היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, כיום בן האנוש כיחיד והמין האנושי כחברה, חיים ונמצאים במצב תודעתי של אשליה.
כתוצאה מכך, אנחנו מתנהגים באופן סהרורי, באופן מבולבל, ואורח החיים שלנו אינו מתאימים לגוף הפיזי שלנו, ולכן הוא גם אינו תואם למהות ולמטרת החיים.
אורח חיים רגוע ושלוו, מאפשר לנו להיות מחוברים לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, מה שמאפשר לנו את הפעלתו, הזנתו ותחזוקתו של הגוף באופן מאוזן ויציב, ואז הוא מתפקד באופן מכוון, מה שמאפשר לנו את הבהירות, את השפיות ואת הבריאות, וימנע מאיתנו את הצורך והנזקקות לדמיין.
כדי להבין איך אנחנו מכניסים את עצמנו למצב תודעתי של דמיון, רצוי שנבין ממה מורכב בן האנוש.
ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא רובוט ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית.
התודעה לאחר התרחשות תופעת המוות, משתחררת באופן אינסטינקטיבי, ועוזבת את הגוף שמת.
התודעה היא אנרגיה בעלת מעטפת כדורית, הקולטת מהחוץ ומשדרת כלפי פנים, המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו על המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, כסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה.
המוח כאיבר וכחלק מהגוף הוא איבר המקשר, בין התודעה לגוף, ולהפך.
כלומר, המוח מאפשר את ההמרה של השדרים, שדרים המשודרים מהתודעה לגוף לשם פיקוח, בקרה, והפעלתו, כמו כן המוח מאפשר גם את התרגום של השדרים המגיעים מהגוף לתודעה.
החיים באמצעות הגוף מאפשרים את ההשתקפות שלה זקוקה התודעה, לשם מימוש מהות ומטרת החיים, כלומר את המעבר מחיים שמתנהלים באופן אינסטינקטיבי מרגע שנולדנו, והתנהגות שמתנהלת באופן אוטומטי ללא כל מודעות עצמית, מעבר למודעות עצמית ונצחיות.
כדי להבין איך כל זה קשור לדמיון, רצוי להבין מהי ההוויה האישית.
מהי ההוויה האישית? ההוויה האישית לאחר הבניה הפיזיולוגית, מאפשרת לנו מבחינה תודעתית, לתכנן וליצור לעצמנו מציאות שבה אנחנו נימצא.
הצורך שלנו לתכנן וליצור לעצמנו מציאות שאנחנו חלק ממנה, מאפשר לנו לחקור וללמוד על עצמנו, על זהותנו האמיתית ועל המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים ולהתפתח מתוך ניסיון החיים והידע שאנחנו צוברים, ובכך להעלות את הידע האגור בתודעתנו מתת המודע למודע וזה מהות החיים.
כאשר בן האנוש יוצר לעצמו את ההוויה בתודעתו, הוא מאפשר לעצמו לחיות את המציאות שאותה הוא תכנן, לעומת דמיון שלא מאפשר לנו לממש את עצמנו במציאות, כי אותה הדמות הדמיונית היא אינה הזהות שלנו, ולכן הדמיון מוביל לאשליה שתנפץ את התדמית.
חשוב להזכיר שוב, בדמיון זה לא המציאות האמיתית, והדמות שבדמיון היא אינה הזהות האמיתית שלנו.
כל ניסיון לדמיין, גורם לנו להתנתק מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, וליצור לעצמנו את עולם האשליות, ואשליות במציאות האמיתית מתנפצות להן.
הדמיון יוצר מצב, שכאשר אנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים לעצמנו בתודעתנו קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
פיצול תודעתי זה גורם לכך, שאנחנו יוצרים לעצמנו דמות דמיונית אחת או יותר, שהופכת לתדמית בחיינו, כשלרוב היא נוצרת כתוצאה מתרגום שגוי למי שאנחנו באמת, אז אנחנו חיים במציאות שהיא אשליה.
דוגמה, מה קורה לסופר שכותב סיפור דמיוני, ולקוראיו שמדמיינים את סיפורו?
סופר שכותב סיפור דמיוני, ובסיפורו יש דמויות דמיוניות שאותן הוא מדמיין, הוא יוצר מצב שגורם לכך, שבתודעתו נמצאות אותן הדמויות הדמיוניות, שנמצאות במציאות הדמיונית שהסופר יצר לעצמו.
הסופר עצמו אולי אינו מודע לכך שהוא ניפץ את זהותו האמיתית, וכמספר הדמויות הדמיוניות שהוא יצר לעצמו בתודעתו מעצם יצירתן הוא ניפץ את זהותו האמיתית, והמציאות שהוא דמיין בעבור אותן הדמויות שהוא יצר בתודעתו, היא המציאות שבה הוא כלוא.
כלומר, במציאות הדמיונית שהסופר המציא בדמיונו נמצאות הדמויות הדמיוניות שהוא יצר, שהן בעצם זה הוא, כי הן נמצאות בתודעתו, בדמיונו.
למה? כיוון, שהכול מתרחש בתוך תודעתו של הסופר, בדמיונו, ולכן הדבר גורם לסופר לקונפליקט, פיצול, מה שמוביל אותו להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
אם הסופר רוצה להתחבר לאני העצמי שלו בחזרה, כלומר אם הוא רוצה להתחבר לזהותו האמיתית, ולהישאר במציאות האמיתית, אז שימנע מלדמיין.                                  
הקוראים מעצם קריאת הספר, שגורם להם לריגוש ולהזדהות עם אותן הדמויות הדמיוניות, ועם המציאות הדמיונית שבסיפור, גורמים לעצמם לדמיין.
הקוראים שמעצם קריאת הסיפור, העלילה, הדמויות והמציאות הדמיונית נמצאות בתודעתם.
כלומר, הקוראים ניתקו את עצמם גם כן מהאני העצמי שלהם, מזהותם האמיתית, ומהמציאות האמיתית לעברו לעולם הדמיון.
בדמיונם של הקוראים ישנם כמה וכמה דמויות, זהויות, שהקוראים אינם מודעים לכך, אבל הדמויות הדמיוניות שבסיפור הופכות להיות הן עצמם, בגלל ההזדהות הרגשית לדמויות.
אנשים מעדיפים לפתח את דמיונם, ולחיות במציאות דמיונית מכמה סיבות:
חלקם כיוון שהמציאות האמיתית קשה עליהם, ולכן הם מעדיפים לדמיין מציאות ששם קל להם יהיה לברוח מעצמם, מגופם הפיזי ולהתנהל שם.
חלקם מעדיפים לדמיין את עצמם במציאות אחרת, כיוון שההתמודדות עם הבעיות הבריאותיות שעליהם לפתור קשה עליהם.
חלקם לא רוצים להתמודד או לקבל את מי שהם, כלומר את זהותם האמיתית, את איך שהם נראים, ואיך שהם מרגישים, ואז הדמיון הוא המפלט שלהם.
חלקם חיים את חייהם בדמיונם, מבלי להיות מודעים לכך, ולדעת שיש להם זהות ומציאות אחרת.
תחום נוסף שבני האנוש לא במודע גורמים לעצמם לנזק בריאותי הוא בתחום המדע.
כיום הטכנולוגיה נמצאת בשימוש בכל תחום בחיינו ואנו נעזרים בה, ואיני פוסל זאת, אך ברוב המקרים רובנו לא יודעים איך להתייחס ולהשתמש בטכנולוגיה, מבלי שניפגע ממנה ומבלי שנכניס את עצמנו לעולם הדמיון וניצור אשליות.
ישנם אנשים שמלמדים ונעזרים בדמיון מודרך, אפשר ואף רצוי להיעזר וללמוד את הנושא, אך רצוי להתייחס לנושא כשלב ביניים, כמעבר לשלב שבו לא נצטרך לדמיין יותר.
מסקנה: במצב דמיון זה לא האני העצמי והמציאות האמיתית, בהוויה כן.
סיכום: כאשר אנחנו מדמיינים, הדמות שמתורגמת אצלנו בתודעה, היא אינה זהותנו האמיתית.
כאשר אנחנו מדמיינים, המציאות שמתורגמת אצלנו בתודעה, היא אינה המציאות האמיתית.
כיוון שאין לאנושות מושג מהו אותו האני העצמי, נוצר מצב שבו אין למדמיין אפשרות לחזור לאני העצמי שלו, ולכן הוא מחליף דמויות ומציאויות בדמיונו, וכך נוצרות להן התדמיות והאשליות שאותן מנסה המדמיין לממש במציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי. 
המסר במאמר: כאשר אנחנו מדמיינים, אנחנו לא מחוברים לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, מה שלא בריא לעשות.
 
 

אומנות

אומנות.
איך רצוי להתייחס לתחום האומנות? אומנות היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע.
ישנן שתי אפשרויות התייחסות לנושא, התייחסות אחת היא רגועה, רציונלית ועניינית, שמתאימה ובריאה לגוף הפיזי ומותאמת למהות ומטרת החיים ולאורח החיים הבריא.
כלומר, כאשר בעל המקצוע עושה את מלאכתו, שמטרתה היא לשם הצורך הקיומי בחיי היום יום שלו, אז ההתייחסות לאומנות היא כאל תכנון ועשייה, מה שמאפשר לבעל המקצוע לפרש ולשמור על האני העצמי שלו, על זהותו האמיתית, ולחיות במציאות האמיתית, ובכך להתייחס לנושא האומנות באופן הענייני.
התייחסות שנייה שהיא רגשית, אמוציונלית ושאינה עניינית, ושאינה מתאימה ובריאה לגוף הפיזי, ושאינה מותאמת לאורח החיים הבריא.
כלומר, כאשר בעל המקצוע עושה את מלאכתו, שמטרתה היא לשם הצורך והנזקקות הרגשית של היוצר, על מנת לגרום לו ולצופים ביצירותיו, שהושקעו בהן כשרון רב מבחינתו ליהנות, ההתייחסות לאומנות יוצרת מצב שבו האומן מתנתק מבחינה תודעתית מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית לעולם הדמיון.
ההתייחסות לכך מבחינתו של האומן שגויה, וזאת כיוון שיצירות אשר נוצרות ונובעות בתודעתו של האומן כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבו, המחשבות שבו ומעולמו הדמיוני הן לא אמיתיות, אומנות זו היא יצירה שהיא אינה אמיתית.
רצוי לזכור שדמיון זה לא המציאות האמיתית.
כשהאומן מכניס את עצמו לעולם הדמיון שהוא יוצר בתודעתו, הוא מתנתק מהאני העצמי, מזהותו האמיתית, כלומר הדמות הדמיונית שהוא מדמיין וחושב שהיא זו הוא, הדמות הזו היא אינה הוא, וזהו מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
אם ההתייחסות של האומן לעבודות האומנות שלו היא רק כשלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האישית שלו ומעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, כלומר לשלב שבו הוא יפסיק ליצור לשם הריגוש מהדמיון, זהו מצב של מודעות עצמית לתיקון עצמי, מבחינתו של האומן.
מסקנה: אומן שיצירותיו לא נעשות ולא קשורות בהתייחסותן למציאות האמיתית, אלא לרגשותיו, מחשבותיו ולדמיונו של האומן, יוצרות מציאות דמיונית שגם אותם האנשים שמתרגשים מיצירות האומנות שלו נכנסים מבחינה תודעתית לעולם הדמיון.
דמיון זה לא המציאות האמיתית, להתרגש זה לא בריא.
כיוון שדמיון זה לא המציאות האמיתית, אז גם דמות האומן שמתרגשת ושהיא נהנית מהיצירה היא אינה הדמות האמיתית המפורשת בתודעה שלו מבחינתו, וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי, גם של האומן היוצר וגם של האנשים שמתרגשים ומעריצים את עבודות היצירה של האומן.
סיכום: אם ההתייחסות של האומן לעבודות האומנות שהוא יוצר היא לא אמיתית, ומטרתה לרגש באמצעות יצירות שהן מין הדמיון, הן גורמות לאומן מבחינה תודעתית להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי לעולם הדמיון.
כמו כן גם הצופים אשר מתייחסים ליצירותיו הדמיוניות של האומן בהתרגשות רבה, מכניסים את עצמם מבחינה תודעתית לעולמו הדמיוני של האומן.
בן אנוש צריך להיות מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית ולפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, וזאת כדי לשמור ולהגן על עצמו גם מהבחינה הבריאותית.
רק כאשר בן האנוש רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית מה שמאפשר לו להבין באופן ברור יותר, שפוי יותר, את הזהות והמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
המסר במאמר: אומנות שנוצרת וההתייחסות אליה נובעת מתוך תודעתו של האומן, וכשהיא מין הדמיון היא לא דבר אמיתי, אין לאומנות שנובעת מבחינה תודעתית, מהדמיון כול קשר לעולם האמיתי, ומה שלא אמיתי מנתק את בן האנוש מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.


פסל

פסל.
מה משקף הפסל? פסל זוהי יצירת אומנות שנעשתה בידי אומן.
היצירה של הפסל תחילה נוצרת בדמיונו של האומן, שמממש ביצירה את רגשותיו, מחשבותיו, ודמיונו, ואת יצירתו הוא מבצע באמצעות פיסול ומפסל את הפסל.
כיוון שהפסל היא יצירה דמיונית, וכיוון שהפסל הוא מימוש יצירת האומנות הדמיונית של האומן, מעשה זה גורם לכך שהאומן מדמיין.
כיוון שדמיון זו אינה המציאות האמיתית, נוצר מצב שהאומן אשר פיסל את הפסל התנתק מזהותו ומהמציאות האמיתית לעולם הדמיון.
לכן, מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא גורם לעצמו לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל או כול יצירת אומנות אחרת.
כאשר בן האנוש מנותק מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית למציאות דמיונית, מעשה זה יכול לפגוע בבריאותו.
מאז שבן האנוש החליט שלא במודע לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, אשר מאפשרים לו לדמיין יצירות, מעשה זה גרם לו למצבי הזיה רגשית וליצירת מציאויות שהן אשליה,
והפסל ממחיש את האשליה.
כיוון שיצירת הפסל ותצוגת הפסל בבית, בחצר, בגן, ברחוב או בכול מקום אחר עוברת מדור לדור, גורם הדבר לכך שכול אחד שבסביבתו מונח הפסל בונה את עצמו כאשר הוא מנותק מזהותו ומהמציאות האמיתית, בגלל שהיכולת שלו לפרש את עצמו ואת המציאות נעשה באופן שגוי, אלא אם כן הוא מודע להבדל.
אומנם הפסל הוא בין הקדומים ביצירות האומנות שהמציא בן האנוש והמשמעותי ביותר, אבל גם בובה, אנדרטה, ציור, וכן כול אותן דמויות דמיוניות שמפורסמות באמצעי התקשורת כמו, איורים, אנימציות שהם יצירה דמיונית משפיעות ומבלבלות ופוגעות בהתפתחות ובזהות האמיתית שלנו.
פסל וכול שאר יצירות האומנות יכולים לגרום להכחדת הציביליזציה במידה ולא נבין ונתקן את האישיות ונשתנה.
כלומר, רצוי להעלים את הפסל וכול שאר יצירות האומנות שמשקפות את המצב הדמיוני והלא מציאותי.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יתרחש כאשר נבין, נרצה, ונתקן את ההרגלים השגויים שבחיינו, נשתנה ונחיה ללא פסל, וללא כול שאר אותן יצירות האומנות הדמיוניות, וזאת כדי לחיות במציאות האמיתית.
מסקנה: פסל הוא יצירת אומנות מין הדמיון.
פסל כיצירת אומנות נובעת ממצב של הזיה רגשית, שמאפשר לנו מבחינה תודעתית לדמיין.
פסל במציאות גורם לבלבול בין אמיתי לבין מה שהוא אינו אמיתי, וליצירת מציאויות שהן אשליה.
סיכום: מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא מפרש באופן שגוי את האני העצמי, מה שמוביל לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית, ועובר תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל.
המסר במאמר: למה זה יכול לפגוע בריאותית? כי אז יכולתו של בן האנוש לתכנן את חייו ולפרש את עצמו ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי נעשה באופן שגוי, ואז יכולתו להיות במודעות עצמית למתרחש בתוך גופו ולפקח עליו אינה מאפשרת לו לבצע זאת, מה שיכול לפגוע בריאותית.
פסל גורם לקונפליקט בין מה שאמיתי ומה שלא אמיתי, כאשר לרוב הפסל אינו מודע לכך, אחרת הוא לא היה יוצר או מציב פסל במציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.
 



משיכה רגשית מינית

משיכה רגשית מינית.
מהי משיכה רגשית מינית? משיכה מינית מתרחשת כאשר מבחינה רגשית אנחנו מגורים מינית.
כלומר, אנחנו מפעילים את מערכת הרבייה שלנו למטרת הריגוש, ההנאה, שהיא אינה למטרת הרבייה וההתרבות שלשם כך היא נועדה, ובכך אנחנו מצליחים בעזרת הפרטנר הנבחר, ושאליו אנחנו מייחסים את רגשותינו המיניים, להביא את עצמו ביחד איתו לפורקן מיני, אורגזמה, פרטנר שבעצם הופך להיות האובייקט המיני שלנו, שיעדנו אותו לשם ההנאה וסיפוק היצרים המיניים שבנו, גם אם המעשה נעשה בהסכמה.
ישנם שני מצבים עיקריים להתייחסות לנושא של קיום יחסיי מין.
מצב אחד ההתייחסות היא רציונלית ועניינית, כאשר זוג שהם גבר ואישה רוצים להביא תינוק לעולם כדרך הטבע למטרת רבייה והתרבות, וזאת לשם הקמתה של משפחה עם ילדים ושושלת, ואז הגבר באמצעות של קיום יחסיי המין מפרה את האישה.
מצב שני ההתייחסות היא רגשית, אמוציונלית שהיא אינה עניינית, כאשר בן האנוש רגשית מגורה מינית, ובאמצעות הפרטנר שבחר שהוא כביכול נמשך אליו מינית, הוא מביא את עצמו למצב של פורקן מיני, אורגזמה, שנעשה לשם ההנאה והסיפוק הרגשי המיני האישי והאגואיסטי, וזהו טקס הפולחן הרגשי.
מה מטרת טקס הפולחן הרגשי, שכולל בתוכו גם את קיום יחסי המין שנעשה לשם הריגוש?
חינכו אותנו שיש שתי אפשרויות, אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים הפנימיים שבנו שגורמים לנו להרגשה הטובה כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, תאווה, תשוקה ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים הפנימיים שבנו שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
אורח חיים זה משקף את התנהגותנו הרגשית שגורמת לנו לשינוי התנהגותי תמידי עם כל המחשבות הנלוות והדמיונות, מצב שגורם לנדנדה רגשית, לזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו, מה שאינו מאפשר לנו את הרוגע הפנימי, את הרציונליות ואת ההתייחסות העניינית לגופנו, ולאורח החיים הרגוע והשלוו.
מטרת טקס הפולחן הרגשי הוא לאפשר לנו את ההרגשה החיובית, ובכך להוציא אותנו מההרגשה השלילית באמצעות יצירת מציאות שמאפשרת את האירוע והחוויה הנבחרים והמתאים למימוש המטרה.
מהו הרוגע הפנימי? אפשרות שלישית נוספת שאותה לא לימדו אותנו היא להיות רגועים.
כלומר, לא לייצר ולהפעיל את הגוף באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, לא החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
כלומר, הרוגע הפנימי הוא ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לשליליים ולהפך, מה שמאפשר לנו את ההתנהגות היציבה שלא משתנה והשפויה.
כלומר, ייצור והפעלת היצר הרגשי המיני, מעצם המשיכה הרגשית המינית שבנו וקיום יחסי המין לשם ההנאה, זהו טקס הפולחן הרגשי שמטרתו להוציא אותנו מהרגשה הרעה, מצב זה מנתק אותנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים נעשית באופן שגוי, ותהפוך את המציאות לאשליה, אשליה במבחן המציאות האמיתית תתנפץ לה.
למה? כי מהות והמטרה של קיום יחסי המין היא לשם הרבייה וההתרבות.
המצב הפיזיולוגי שבו אנחנו מכניסים את עצמנו ומגורים רגשית מינית, שמביא אותנו להנאה ולפורקן, שנעשה לשם הסיפוק המיני מעצם קיום יחסי מין, משקף את הפיצול, הקונפליקט, הניגוד התודעתי הקיים בנו, שנע בין הרציונל שמשקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית, לבין הרגשות, האמוציונליות שבנו, שמנתקים אותנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, מה שגורם לנו להיזרק לעולם הדמיון ולהתנהג בהתאם לפנטזיות, מה שמבלבל אותנו ואת הבניה ויצירת המציאות האמיתית שאליה אנחנו צריכים לשאוף ולהתאים את עצמנו.
איך המשיכה הרגשית המינית משתקפת מבחינה תודעתית בדמיוננו?
כאשר המטרה שלנו מעצם קיום יחסי המין, נעשית לשם ההנאה הרגשית בלבד, אז אנחנו מכניסים את עצמו למצב של הזיה, הזיה רגשית זו נובעת מעצם ייצור הרגש הפנימי שבנו, אם הדבר נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, יוצר בתודעתו מציאות דמיונית שאותה אנחנו מנסים לממש במציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, דמות דמיונית זו שנבעה מההזיה הרגשית הופכת להיות התדמית שלנו בחיינו, וכול זאת נעשה בהקשר לנושא זה על מנת שנוכל לממש את הפנטזיות המיניות שלנו, מצב זה יוצר מציאות שהיא אשליה.
במצב של דמיון תודעתי, איך אנחנו מתייחסים לפרטנר שלנו?
משיכה רגשית מינית היא צורך ונזקקות רגשית, אישית, אינדיבידואלית ואגואיסטית, מצב שאנחנו יוצרים לעצמנו בתודעתו כתסריט דמיוני, ובתסריט שאנחנו מביימים לעצמנו ישנם שחקנים, והשחקנים האלו אמורים להביא אותנו לפורקן מיני במבחן המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, והדמות הנבחרת גם אמורה לגרום לנו להימשך אליה רגשית מינית.
כתוצאה מהמצב הרגשי והמשיכה המינית שאנחנו מייחסים כלפי האחר, אנחנו מפצלים את זהותנו המינית, ובכך אנחנו מאבדים את זהותנו המינית המקורית.
למה? אם בן אנוש שהוא זכר נמשך רגשית מינית לנקבה, אז הוא יוצר לעצמו בתודעתו שתי דמויות שהן גם זכר וגם נקבה, שהן נמצאות בדמיונו, וזה מצב של קונפליקט, תוצאת לוואי של הזיה שנוצרת כתוצאה מהרגש, כשבעצם הוא נמשך אך ורק לעצמו לדמות הנשית הדמיונית שבתודעתו.
לכן, המשיכה הרגשית המינית גורמת לנו לבלבול, וגורמת לכך שזהותו המינית בתודעתו, בדמיוננו תפוצל.
כמה דוגמאות לקונפליקט התודעתי הפנימי הרגשי המיני שמתרחש בתודעתנו באמצעות הדמיון.
זכר שנמשך רגשית ומינית לזכר, אז הוא יוצר בתודעתו, בדמיונו, שתי דמויות שהם זכר.
זכר שנמשך רגשית ומינית לנקבה, יוצר בתודעתו, בדמיונו, שתי דמויות שאחד הוא זכר והשנייה היא נקבה.
זכר שנמשך רגשית מינית לזכר שהוא מרגיש, חושב, ומדמיין שהוא נקבה, יוצר בתודעתו, בדמיונו, שתי דמויות, שאחד הוא זכר והשנייה היא נקבה.
זכר שמרגיש, חושב, ומדמיין שהוא נקבה ונמשך מינית לזכר, יוצר בתודעתו, בדמיונו, שתי דמויות שאחת היא נקבה והשני הוא זכר.
נקבה שנמשכת מינית ורגשית לנקבה, יוצרת בתודעתה, בדמיונה, שתי דמויות דמיוניות שהן נקבות.
נקבה שנמשכת רגשית ומינית לזכר, יוצרת בתודעתה, בדמיונה, שתי דמויות שאחת היא נקבה והשנייה היא זכר.
נקבה שמרגישה, חושבת, ומדמיינת שהיא זכר ונמשכת רגשית ומינית לנקבה, יוצר בתודעתה, בדמיונה, שתי דמויות שאחד הוא זכר והשנייה היא נקבה.
תודעתית מצבים רגשיים אלו משקפים את המחשבות והדמיונות, שגורמים לנו ליצור תדמית ומציאות שאינם תואמים לאני העצמי שלנו ולמציאות האמיתית.
למה? כיוון שמהות ומטרת קיום יחסי מין היא לשם הרבייה וההתרבות ולא לשם ההנאה.
התייחסות רציונלית זו מחברת אותנו לאני העצמי שלנו, ומעלימה את אותן הדמויות הדמיוניות, שיצרנו לעצמנו בתודעתנו, שהפכו להיות התדמית שלנו בחיי היום יום, ושניתקו וניפצו את אישיותנו בגלל ההזיה הרגשית שבה היינו שרויים.
מסקנה: המשיכה הרגשית המינית מתרחשת כתוצאה מהצורך ומהנזקקות הרגשית שלנו לטקס הפולחן המיני הרגשי באמצעות של קיום יחסי מין.
צורך ונזקקות רגשית שנגרמת לנו כתוצאה מהרגשות הפנימיים השליליים שבנו, שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו ושאותם אנחנו לא רוצים להרגיש, כשבאמצעות קיום יחסיי המין שנעשה לשם ההנאה והפורקן, אנחנו מרגישים את אותם הרגשות החיוביים שבנו ושאיתם אנחנו מרגישים טוב.
טקס הפולחן הרגשי המיני מאפשר לנו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים שבנו, לפרק זמן מסוים, ואז התנהגות זו חוזרת על עצמה.
סיכום: המשיכה הרגשית המינית גורמת לנו לבלבול תודעתי בזהותנו המינית.
המשיכה הרגשית המינית גורמת לנו לייחס את רגשותינו המיניים כלפי הפרטנר הנבחר, כשבעצם מה שקורה בתודעתנו הוא שהמשיכה הרגשית המינית היא תופעת לוואי רגשית אישית, אינדיבידואלית, למשיכה המינית שמתרחשת בתודעתנו ובגופנו הפיזי, שנעשית בייננו לבין עצמנו בגלל ההזיה הרגשית.
המסר במאמר: המשיכה הרגשית המינית היא תוצאה של הזיה, ההזיה היא תוצאה של רגש יצרי פנימי.
ההזיה הרגשית המינית גורמת לנו לממש את הפנטזיות המיניות, וליצור לעצמנו מציאות שהיא אשליה.
כתוצאה מכך בהתחלה הבן/בת זוג הופכים להיות דמות וירטואלית, בתסריטו הדמיוני של בן/בת הזוג שמנצל, משתמש בבן/בת הזוג הנבחר לצרכיו ולנזקקותו הרגשית המינית האישית, האינטרסנטיים והאגואיסטים לשם פורקן ולהנאה, שהופך להיות הקורבן גם אם המעשה נעשה בהסכמה.
מטרת קיום יחסי המין היא לשם הרבייה וההתרבות, כול התייחסות אחרת שהיא אינה רציונלית מנפצת את אישיותנו.
 

חולי ירח

חולי ירח.
למה זה קורה? חולי ירח הם אינם אנשים חולים אלא מבולבלים ואין לירח כול קשר לתופעה, לבעלי התופעה הסדר התודעתי התבלגן.
כשמתכוונים לחולי ירח, הכוונה היא לאותם האנשים שהולכים, מדברים, אוכלים, נוהגים, מציירים, ומבצעים כל מיני פעולות נוספות תוך כדי שהם כביכול ישנים, וכול זה מתרחש כאשר הם אינם זוכרים ומודעים למעשיהם בעת ערות.
למה זה קורה? התופעה מתרחשת כתוצאה מחוסר היכולת של בעל התופעה למודעות עצמית.
כאשר בעל התופעה אינו מודע לאני העצמי שלו, לזהותו ולמציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, יש לכך השלכות התנהגותיות.
הכול עניין של פרוש שגוי, שגורם לתופעות פיזיולוגיות והתנהגותיות רבות שבכללן מה שהחברה מגדירה כחולי ירח.
תופעה זו משקפת קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, אותו חווה בעל התופעה, שחי לפחות את שתי הדמויות שהוא יצר לעצמו בתודעתו בדמיונו, שאותם הוא הפך להיות התדמית שהוא מציג ומתנהג איתם בהתאם בחייו הכפולים, תדמית ליום ותדמית ללילה.
רצוי לזכור, שכתוצאה מחוסר המודעות וההבנה לאני העצמי שלנו, גם בעת שאנחנו ערים, אנחנו חיים כסהרורים.
איך ניתן לתקן? כדי לתקן רצוי להבין ממה נובעת התופעה, מקור התופעה נובע מהרגשות הפנימיים שבנו, אשר ניפצו את אישיותנו למגוון דמויות דמיוניות, לכן אם נלמד להירגע מאותם רגשות התופעה תעלם לה, כמו כן התדמיות שלנו ייעלמו להן גם כן.
בהתאם להכרות עם בעל התופעה המאובחן כחולה ירח, רצוי לדעת איך לידע אותו, וזאת כדי שיהיה מודע להתנהגות הסהרורית שלו בעת תהליך השינה כביכול.
רצוי להבין מהו אותו האני העצמי שלנו, וזאת על מנת לנטרל את הזהות שמתעוררת לה בלילה.
תיקון האישיות רצוי שיכלול בתוכו הבנה במגוון רחב של נושאים, שמשקפים את אורח החיים הרגוע והשלוו.
מהו הרוגע הפנימי? כשאנחנו מרגישים את הרגשות החיוביים ו/או את הרגשות השליליים אנחנו לא רגועים, וכשאנחנו רגועים אנחנו לא מרגישים, וזה הרוגע הפנימי.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית, ברמת המודעות העצמית הנוכחית שלנו, סיגלנו לעצמנו אישיות שבה אנחנו מייצרים, מפעילים, מתנהגים, וחיים באופן רגשי, אמוציונלי ולא ענייני בגלל הצורך והנזקקות שלנו לריגושים.
הרגשות הפנימיים שבנו, גורמים לנו להתנהג כל פעם באופן שונה ובהתאם לאותו סוג הרגש שאנחנו מייצרים.
כתוצאה מכך התנהגותנו משתנה באופן תדיר.
הרגשות הפנימיים שבנו ניפצו את אישיותנו למספר רב של דמויות, דמויות שאותן אנחנו הפכנו לתדמיות בחיינו במציאויות שהן אשליה.
לכן, התדמית שקמה בלילה איבדה את האחיזה שלה באני העצמי שלה ובמציאות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השלילים.
הרגשות החיוביים, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש איתם רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו חיים בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנע בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו, ולהפך.
הרגשות הפנימיים שבנו ניתקו אותנו מהאני העצמי שלנו ומהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, מה שמשתקף אצל בעלי התופעה.
כלומר, כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו למצבי הזיה, הפרוש, התרגום, למי שאנחנו באמת, והתרגום למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שגוי.
הרגשות הם סמים, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו אנחנו נחלשים, מערכת החיסונית שלנו נחלשת, ומופיעות להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות וההתנהגותיות, שכוללות בתוכן גם את מי שמוגדר כחולי ירח.
מהי השלווה הפנימית? השלווה הפנימית משלימה את הרוגע הפנימי, והיא כוללת בתוכה את הנושאים הבאים, תזונה, שינה, פעילות גופנית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, היגיינה אישית וסביבתית, חיים ללא לחץ במימד הזמן, חיים ללא בעיות הישרדות, ועוד נושאים שרצוי להבין אותם ולחיות על פיהם.
סדר ושיגרה שמתאימים ובריאים לגוף ומותאמים למהות ומטרת החיים, סדר ושיגרה שבהם אורח החיים מאפשר חיים רגועים ושלווים, מאפשר את התיקון האישיות והיעלמותה של התופעה המוגדרת כמחלת הירח.
למה? כיוון שאורח חיים רגוע ושלוו, שמכיל בתוכו סדר ושיגרה שלו זקוק הגוף, מאפשר לנו להתחבר חזרה לאני העצמי שלנו ולנפץ את כול התדמיות, ואפשר לנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן שפוי, מצב חדש זה יאפשר לתופעה להיעלם.
מסקנה: חולי ירח הם אינם אנשים חולים אלא מבולבלים ואין לירח כל קשר לתופעה.
בעלי התופעה הם אנשים שאינם מפרשים את האני העצמי, כלומר את זהותם האמיתית באופן הברור, השפוי, ולכן הם נמצאים מבחינה תודעתית וחיים בכמה וכמה מציאויות.
סיכום: כתוצאה מכך שאנשים אינם מפרשים ומודעים לזהותם האמיתית ולמציאות האמיתית, הדבר יוצר בם קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, דבר הגורם לתופעה שאנשים הולכים, מדברים, אוכלים ועוד מגוון רחב של התנהגויות בעת שהם כביכול ישנים, וכול זאת נעשה כשהם אינם מודעים למעשיהם ביום שלאחר.
אורח חיים שהוא אינו רגוע ושהוא אינו שלוו הוא הגורם העיקרי לתופעה הפיזיולוגית והאישיותית הזו.
המסר במאמר: הרגשות הפנימיים שבנו החיוביים והשליליים ניפצו את אישיותנו, והם הגורם העיקרי לתופעה המוגדרת כחולי ירח כשבעל התופעה מבולבל ולכן הוא אינו מודע לזהות ולמציאות האמתית שלו.
הרוגע הפנימי נטול הרגשות מאפשר להתחבר בחזרה לאני העצמי ולהיעלמות התופעה המוגדרת כחולי ירח.
הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה.
זכרו לרגשות הפנימיים שבנו אין כל קשר לחיצוני, אלא רק לפנימי מה שיוצר בלבול זהות ומציאות.


  

חלומות

חלומות.
מהו חלום? חלום הוא מצב תודעתי שמתרחש בין מצב של ערות לבין מצב של שינה, ובין מצב של שינה לבין מצב של ערות.
למה? כדי להבין למה מתרחש החלום רצוי להבין במספר נושאים עיקריים הקשורים לנושא החלומות כמו, ממה מורכב בן האנוש? מה מטרת השינה? מהו אורח חיים רגוע ושלוו?
ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו, התודעה היא אנרגיה כדורית.
המוח הוא איבר המקשר בין הגוף לבין התודעה, כשהמוח תפקידו לתרגם שדרים אנרגטיים שמשודרים מהתודעה לגוף, ולהמיר שדרים שמשודרים מהגוף באמצעות המוח לתודעה, כשהתודעה אחראית על הפיקוח, השליטה, והבקרה על הגוף.
הגוף הוא כלי ביולוגי, אמצעי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, התודעה קולטת באמצעות שדרים אנרגטיים שמגיעים מהמוח את הגוף ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, שמומרת באמצעות המוח לשדרים אנרגטיים שנקלטים בתודעה, אנרגיה זו נקלטת בתוך התודעה ודומה לסרט שהוא תלת מימד, כהולוגרמה, ולכן החלום שאנחנו חולמים אנחנו קולטים אותו כסרט שהוא בתלת מימד.
מה מטרת השינה? השינה זהו דפוס פעולה שמאפשר לגוף להיטען אנרגטית.
אנחנו זקוקים וצרכים את השינה, כי ללא שינה לא נוכל להיטען אנרגטית, וכתוצאה מכך נצבור עייפות עד כדי תשישות שיכול להוביל אף למוות, כלומר ללא שינה אנחנו מתרוקנים אנרגטית.
הגוף דומה לקבל אלקטרוני שברגע שהוא טעון חשמלית ניתן לעבוד איתו והוא מספק חשמל לרכיבים שזקוקים, ואילו כאשר הקבל מתרוקן הוא אינו יכול לספק חשמל לרכיבים שלהם הוא צריך לספק חשמל, מצב כזה מפסיק את פעולת המכשיר, וכך גם עם הגוף.
כשאנחנו ישנים המטרה היא להיכנס למצב של הרפיה עמוקה כדי להיטען אנרגטית.
טעינה אנרגטית מלאה מאפשרת את הפעלת הגוף באופן תקין בעת ערות, ולשם כך אנחנו צרכים וזקוקים לשינה.
כמובן שנושא השינה הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים לאורח חיים בריא.
מהו אורח חיים בריא? אורח חיים בריא משקף חיים רגועים ושלווים שקיים בהם סדר ושיגרה שלו זקוק הגוף.
אורח חיים רגוע ושלוו מאפשר את החיים הבריאים שהם נטולי סבל אנושי, אבל בעיקר מאפשרים לנו את השינה הרצופה שהיא ללא הפרעות שגורמות לנו להתעורר מהשינה, מצב שגורם לנו לחלום.
רוגע ושלווה הם שתי מילים, ולכול מילה המשמעות שלה.
רוגע הוא מצב שבו הגוף מתפקד ופועל ללא ייצור הרגשות הפנימיים החיוביים והשליליים.
כאשר הגוף מתפקד ופועל ללא ייצור הרגשות החיוביים והשליליים הוא פועל באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו שיש ושצריך לחיות ולהפעיל את הגוף עם ייצור הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה כמו, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד, והעיקר שלא נחיה עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
אבל ישנו מצב נוסף שבו הגוף יכול לתפקד ולפעול ללא ייצור הרגשות החיוביים והשליליים וזהו הרוגע הפנימי.
מי שרגוע מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לפרש באופן שפוי את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, רגשות שגורמים למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, ושאר בעיות האישיות.
השלווה משלימה את הרוגע הפנימי והיא מכילה בתוכה מגוון רחב של נושאים כמו, תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, לחיות ללא לחץ של זמן, חיים שהם ללא בעיות הישרדות, שמירה על הגוף מפני פגעי החיים והטבע ועוד.
מה כול זה קשור לחלומות? ברגע שאנחנו הולכים לישון ומתחילים את תהליך ההרפיה הפיזית לשם השינה שמאפשרת לנו את הטעינה האנרגטית, השדרים האנרגטיים שמוקרנים לתודעה משתבשים, ולכן נוצרת בתודעתנו מציאות מעוותת שאנחנו מכנים אותה חלום עד הכניסה למצב של הרפיה, שינה, ואז החלום נגמר, כשלרוב הוא פחות ברור לנו.
כאשר אנחנו יוצאים מההרפיה, השינה, מתקבלת בתודעתנו מציאות מעוותת שאנחנו מכנים אותה חלום עד לשלב הערות ואז החלום נגמר, כשלרוב הוא ברור לנו.
למה הדבר דומה? הדבר דומה למכשיר רדיו, שברגע שאנחנו מדליקים אותו באמצעות מפסק ומאפשרים למתח חשמלי להפעיל את הרדיו, נשמע קול מעוות בהתחלה עד אשר הקול שבוקע מהרדיו ישמע באופן ברור.
דוגמה נוספת, הדבר דומה גם למכשיר טלביזיה, שברגע שמדליקים אותו באמצעות מפסק ומאפשרים למתח חשמלי להפעיל אותו, נשמע קול מעוות והתמונה נראית מעוותת בהתחלה, עד אשר הקול שבוקע מהטלביזיה ישמע באופן ברור וגם התמונה.
איך רצוי להתייחס לחלום? העצה שלי היא פשוט לא להתייחס, כלומר למחוק את החלום מהזיכרון, כיוון שאין בו כול תועלת.
למה? כי החלום מייצג עיוות של האני העצמי, ועיוות של המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, כלומר החולם לא נמצא בחלום, והחולם גם לא נמצא במציאות שבחלום כי היא אינה המציאות האמיתית, החולם נמצא במיטה שבה הוא ישן והגוף נמצא במציאות האמיתית.
כול התייחסות לחלום תגרום לפרוש שגוי של האני העצמי האמיתי והמציאות האמיתית.
כול התייחסות לדמות או לדמויות ולאירועים במציאות שבחלום, מנתקת את בן האנוש מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
פירוש חלומות, מאז שהתחלנו להיות מודעים לכך שאנחנו חולמים נתנו לחלומות פירושים שונים ומגוונים.
כתוצאה מהחלומות אנשים חשבו שהם מקבלים מסרים מהעולם שמעבר.
כתוצאה מהחלומות אנשים חשבו שהם חלק מהחלום.
כתוצאה מהחלומות אנשים חשבו שהם חלק ממציאות אחרת שנמצאת בחלום.
כול זה הוביל את בן האנוש לפרש את עצמו ואת המציאות שבה הוא נמצא וחי באופן שגוי.
כול זה גרם לבן האנוש לתת פירוש לכול חלום וחלום.
כול זה גרם לבן האנוש המאמין לבסס את הדתות.
כשבעצם החלום הוא בסך הכל שלב מעבר שיוצר סרט תלת מימד מעוות בתודעה, עיוות שנוצר כתוצאה ממצב של ערות וכניסה למצב של הרפיה לשם השינה, ויציאה ממצב של השינה שבה היינו רפויים למצב של ערות, כמו שהסברתי קודם לכן.
למה אנחנו נחשפים לכול כך הרבה חלומות בתהליך השינה? אנחנו נחשפים למצב זה וחולמים הרבה חלומות כי השינה שלנו היא אינה רצופה, כלומר במהלך השינה אנחנו נרדמים ומתעוררים מספר רב של פעמים.
מצב שבו אנחנו נרדמים ומתעוררים מספר רב של פעמים בתהליך השינה, גורם לכך שנעבור את תהליך החלימה, העיוות, מספר רב של פעמים.
הרבה חלומות משקפים שינה שהיא אינה רצופה, שינה שהיא אינה רצופה משקפת אורח חיים שהוא אינו בריא, כלומר אורח חיים שאינו מתאים ובריא לגוף הפיזי שלנו.
ישנם גורמים שמפרים את השינה הרצופה שלנו שהם פנימיים לגוף הפיזי שלנו.
ישנם גורמים שמפרים את השינה הרצופה שלנו שהם חיצוניים לגוף הפיזי שלנו.
אבל באופן כללי אורח החיים הלא מתאים ובריא שלנו, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, אינו מאפשר לנו שינה רצופה בגלל מגוון רחב של נושאים הקשורים לכך.
הגורמים הפנימיים העיקריים להפרעות שינה הם, רגשות, מחשבות, דמיון, בעיות אישיות, טמפרטורה גוף, נשימות לא סדירות, היגיינה, שתן, צואה, רעב, צמא, מחלות, תופעות פיזיולוגיות, רעלים בגוף ועוד.
הגורמים החיצוניים העיקריים להפרעות שינה הם, תזונה שאינה מתאימה ובריאה, שתייה שאינה מתאימה ובריאה, זיהום אוויר, רעש, מזג אוויר, חום, קור, תופעות טבע כמו רעידות אדמה, עישון, סמים, אלכוהול, תרופות, מורכבות הבית, מיטה, צורת השינה, קרינה, בן/בת זוג, ילדים, בעלי חיים ועוד.
לכן, כדי לישון רצוף ללא הפרעות רצוי לחיות באורח חיים רגוע ושלוו, מה שינטרל את ההפרעות שגורמות לנו להתעורר מספר רב של פעמים בעת השינה בלילה, מצב זה ינטרל את החלומות.
מסקנה: חלום הוא עיוות של זהותנו והמציאות, שמתרחש בעת התהליך שבין ערות לשינה ובין שינה לערות.
סיכום: התופעה שנקראת חלום היא תוצר של התרחשות כיבוי הגוף והכנסתו למצב של הרפיה לשם שינה, ויציאתו של הגוף ממצב של שינה למצב של ערות.
השינה מאפשרת לנו טעינה אנרגטית וללא שינה נצבור עייפות עד כדי תשישות, כלומר התרוקנות אנרגטית של הגוף מה שיכול להוביל אף למוות.
כאשר אנחנו חולמים סימן שהגוף היה בתהליך של כיבוי או הדלקה בעת תהליך השינה.
רצוי שההתייחסות לחלום תהיה עניינית, כלומר למחוק את החלום מהזיכרון.
למה? כיוון שלחלום אין כול משמעות מלבד ההסבר רציונלי וענייני, למה שעובר עלינו בעת תהליך השינה והערות שמשקף עיוות של המציאות.
ישנם גורמים רבים לכך שהשינה שלנו היא אינה רצופה, אבל הסיבה היחידה לחלום היא המעבר שבין מצב ערות למצב של שינה ולהפך, תהליך זה יוצר את העיוות התודעתי, סרט בתלת מימד שנקרא חלום.
המסר במאמר: מי שמתייחס באופן שגוי לחלום גורם לעצמו למצב שבו הוא מתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי לעולם הדמיון.
למה? כי החולם אינו נמצא בחלום, והגוף של החולם נמצא במיטה.
החולם אינו נמצא במציאות שבחלום, כי הגוף של החולם נמצא במיטה שבמציאות האמיתית.
 
 



רגשות טובים רגשות רעים


רגשות טובים רגשות רעים.
מה כוללים בתוכם אותם הרגשות? הרגשות הפנימיים שבנו מחולקים לרגשות חיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, ולרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, ייאוש, עצב, צער, ועוד.
האם קיים נזק בריאותי, מאותם הרגשות הפנימיים שבנו שאנחנו מייצרים?
כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים, שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות הטובים שבנו לבין הרגשות הרעים שבנו וההפך.
כתוצאה מכך, התנהגותנו משתנה, האישיות משתנה אנחנו משתנים.
כתוצאה מכך, המחשבות שלנו מתחלפות באופן תדיר.
כתוצאה מכך אנחנו מדמיינים ויוצרים מציאויות שהן אשליות, שאין להן כול קשר למציאות האמיתית.
למה הדבר גורם?
הרגשות החיוביים והשליליים יוצרים בנו את הפיצול, הקונפליקט, הניגוד התודעתי.
מצב זה מבלבל אותנו, ולכן אנחנו מתנהגים באופן סהרורי.
מצב זה גורם לכך, שאנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
ברגע שאנחנו איננו מפרשים את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית באופן האמיתי, הברור, השפוי מבחינה תודעתית, גופנו הפיזי פועל ומתפקד באופן שהוא אינו מכוון.
הגוף הפיזי האנושי הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
לכן, חשוב להבין איך להפעיל, להזין, ולתחזק אותו באופן הבריא.
יכולת זו תאפשר לנו לשדרג את עצמנו מבחינה התפתחותית ובריאותית.
מהי האלטרנטיבה, האפשרות האחרת הנוספת?
מרגע שנולדנו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות, שבהן המטרה שלנו היא ליהנות ולהרגיש את הרגשות החיוביים, אבל בעיקר אנחנו שואפים שלא להרגיש את אותם הרגשות השליליים שבנו.
מצב זה מחליש אותנו, מחליש את המערכת החיסונית שלנו, גורם לנו לחלות, גורם לנו לכל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן, גורם לשחיקה ולבלאי של הגוף הפיזי שלנו, גורם להאצת הזקנה, ואף למוות.
ככה אנחנו חיים את חיינו עם הסבל הזה ללא הידיעה שאפשר אחרת, שאפשר ללמוד לחיות ברוגע ובשלווה.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מאפשר את הפעלת ותפקוד הגוף ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו וההפך.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, ולפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שמאפשר לנו את הבריאות.
הרוגע הפנימי מאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמנטרל את כל המחשבות שווא והדמיונות, שכתוצאה מהם אנחנו יוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליות, שמתנפצות לנו במבחן המציאות האמיתית בתחומי החיים שלנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתייחס באופן הענייני לעצמנו ולמציאות, ובאופן הרציונלי ולא האמוציונלי.
כמובן שנושא הרגשות החיוביים והרגשות השליליים הם נושא אחד, מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי ללמוד אותם ולחיות על פיהם, כמו: רוגע, תזונה, פעילות גופנית, שינה, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
אורח חיים רגוע ושלוו, שקיים בו סדר ושיגרה, מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
מסקנה: הרגשות החיוביים והשליליים, הטובים והרעים, יוצרים את המחשבות החיוביות והשליליות, הטובות והרעות, שיוצרים את הדמיון החיובי ואת הדמיון השלילי, את הטוב ואת הרע, שמנתקים אותנו מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, וגורם לנו ליצור מציאויות שהן אשליות.
אבל בעיקר פוגעים לנו בבריאות.
סיכום: הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתנתק מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, להתחבר לזהותנו האמיתית, ומאפשר לנו להתחבר למציאות האמיתית.
כדי להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, רצוי קודם כול ללמוד לזהות אותם ורק לאחר מכן, לא לייצר אותם, וזאת מתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיק אותם, כי אז הם קיימים בנו.
המסר במאמר: הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, לכן כשאנחנו מרגישים אנחנו מסוממים.
הרוגע הפנימי שהוא ללא הרגשות החיוביים והשליליים, הטובים והרעים, מאפשר לנו את השפיות.





פחד

פחד.
מהו  פחד? דוגמה לפרוש ולמחשבה שגויה שלנו לרגש שגורם לנו להרגיש פחד.
אם אני מרגיש ופוחד למשל מהחבר שלי, וגם מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.     
אז אני זה שמרגיש את רגש הפחד, רגש הפחד זה פנימי זה בי.
רגש הפחד זה בתוכי זה בגופי, לכן אני פוחד אך ורק מעצמי, כתוצאה מכך אני נכנס למצב של הזיה רגשית ומחשבות שווא ודמיון, ואז אני מתנהג בהתאם.
אני לא פוחד מהחבר שלי, ואני גם לא פוחד מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.
אני מייחס, משליך, את מה שרק אני מרגיש שזה את רגש הפחד שנמצא בי, כלפי החבר שלי, וגם כלפי אותם גורמים מהמציאות.
בגלל פרוש שגוי וחוסר ההבנה שלי לרגש הפחד שנמצא רק בגופי, אני מאבד את זהותי האמיתית.
אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאם אני חושב שרגש הפחד שנמצא בי, נמצא בחבר שלי, כי אני פוחד אך ורק מעצמי ואין לכך כול קשר לחבר, אז אני חושב שהוא זה אני, וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
פרוש שגוי לרגשות הפנימיים גורם לאיבוד האני העצמי, הזהות האמיתית, וכתוצאה מכך נפגעת היכולת לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים שנעשה באופן שגוי.
זה נכון לגבי כול הרגשות הפנימיים שמעצם ייצורם והפעלת הגוף באמצעותם האישיות תתנפץ למגוון רחב של דמויות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב הם, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
וגם הרגשות השליליים שגורמים להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, רוע, כעס, עצב, צער, לחץ ועוד.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שבין הרגשות החיוביים והשליליים.
מצב זה מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים יעשה באופן ברור, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות רציונליים, שמתייחסים לגופנו ולחיים באופן הענייני והבריא, מה שמנטרל את הרגשת הפחד.
מסקנה: מי שפוחד פוחד אך ורק מעצמו.
אם ההתייחסות אינה נכונה, גורם הדבר למחשבות שווא ולדמיון עם כול אותם הקולות הפנימיים שמלווים לכך, קולות שאינם קשורים למציאות האמיתית.
סיכום: רגש הפחד וכול שאר הרגשות הפנימיים שבנו, גורמים לנו למצבי הזיה וליצירת מציאויות שהן אשליה.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שבהן אנחנו יכולים לחיות.
אפשרות אחת היא עם הרגשות הפנימיים השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, צער, עצב, כעס, לחץ ועוד.
אפשרות שנייה היא עם הרגשות הפנימיים החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו ואמרו לנו שעלינו לשאוף ולחיות תמיד אך ורק עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, והעיקר שלא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
אבל, יש אפשרות שלישית שאותה לא למדו אותנו, והיא להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, גם מהרגשות החיוביים וגם מהשליליים, ורצוי לעשות זאת אך ורק מתוך הבנה ורצון ולא מתוך הדחקה, כי אז הרגשות הפנימיים יהיו קיימים בנו.
אפשרות שלישית זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור, שפוי יותר.
כאשר אנחנו רגועים, אנחנו רציונליים וענייניים, ואילו כאשר אנחנו רגישים אנחנו מבולבלים שמשנים את האישיות כול העת, אמוציונליים ולא ענייניים.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו בריאים יותר, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מכלול שלם של נושאים שרצוי להבין בהם וליישמם בחיינו.
המסר במאמר: כאשר אנחנו מרגישים אנחנו מתנתקים מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
כאשר אנחנו פוחדים רגש הפחד גורם לנו לפרש באופן שגוי את האני העצמי שלנו, ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
הפרוש השגוי לרגש הפחד שבנו גורם לנו להרגיש רדופים ולכן יצרנו לעצמנו אויבים.
כאשר בן האנוש פוחד הוא פוחד אך ורק מעצמו, והוא רודף אך ורק את עצמו, והוא האויב היחידי של עצמו והמציאות משקפת זאת.