חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות ואהבת לרעך כמוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ואהבת לרעך כמוך. הצג את כל הרשומות

ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך.
האם המשפט ישים? ציטוט המשפט המקורי.
מקורו של הביטוי ויקרא י"ט י"ח, "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'."
הייתי מחלק את המשפט לשני נושאים עיקריים.
נושא אחד הוא אבולוציה, השלב שבו נמצא המין האנושי, מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלו, שמשקף את רמת המודעות העצמית, כשההתייחסות למשפט "לֹא - תִקֹּם וְלֹא - תִטֹּר אֶת - בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"
נושא שני דת ואמונה, כשההתייחסות היא למשפט "אֲנִי ה'."
מבחינת רמת מודעות עצמית והתפתחותית, כדי להבין את המשפט, ואהבת לרעך כמוך, רצוי קודם להבין מהו אותו רגש האהבה, ואיך רצוי להתייחס לנושא הרגשי:
דוגמה למחשבה שגויה שלנו לרגש שגורם לנו להרגיש טוב, אהבה.
אם אני מרגיש את רגש האהבה, ואני אומר לחברה שלי, אני אוהב אותך.    
אז אני זה שמרגיש את רגש האהבה.
רגש האהבה זה פנימי זה בי, רגש האהבה זה בגופי זה בתוכי.
לכן, אני אוהב את עצמי בלבד, וכתוצאה מכך אני נכנס למצב של הזיה, ואז אני מתנהג בהתאם לרגש האהבה הקיים בי.
אני לא אוהב את החברה שלי, אני גם לא אוהב כול דבר אחר שהוא חיצוני לי.
במידה ואני אוהב, אני משליך, מייחס את מה שאני מרגיש, שזה את רגש האהבה שבי, כלפי החברה שלי.
בגלל חוסר למודעות העצמית והבנה, אני חושב שאני אוהב את החברה שלי, ובכך אני מאבד את זהותי.
למה אני מאבד את זהותי? אני מאבד את זהותי, כיוון שאם אני חושב שרגש האהבה שנמצא בי, נמצא בה, כי רק אני זה שמרגיש את רגש האהבה, ואני זה שאומר לחברה שלי שאני אוהב אותה, כשבעצם אני זה שמרגיש, ואני זה שאוהב את עצמי בלבד, אז אני חושב ומדמיין שהיא זה אני.
הנזק הבריאותי מתבטא באיבוד האני העצמי שלנו מה שלא נכון לעשות, וזה איבוד הזהות האמיתית שלנו.
זה נכון לגבי כול הרגשות הפנימיים, שמעצם ייצורם והפעלתם אישיותנו תתנפץ לה לאין סוף דמויות.
הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא ייצור והפעלת הגוף הפיזי שלנו באמצעות הרגשות הפנימיים.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה הם, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה הם, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
הרגשות הפנימיים שבנו יוצרים בנו פיצול, קונפליקט, את הניגוד התודעתי.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לבין הרגשות השליליים, מה שלא מאפשר לנו את הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, לא החיוביים ולא השליליים.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
כלומר, כאשר אנחנו רגועים, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, יעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
למה המשפט ואהבתה לרעך כמוך, לא יכול להתממש במציאות האמיתית?
כיוון שאם אתה אוהב, אז אתה אוהב אך ורק את עצמך, ואתה לא יכול לאהוב את רעך.
המשפט מטעה בעיקר בגלל שרגש האהבה גורם לאוהב להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית לעולם האשליות, ולחשוב שניתן לאהוב את רעך.
דת ואמונה, מה כל זה קשור למשפט השני, אני ה'?
הקשר הוא בכך, שהמסר ואהבתה לרעך כמוך, כביכול נמסר מ-ה', כשבעצם בפועל אותו האיש המאמין המציא את המשפט.
מסר שמשקף פיצול, קונפליקט תודעתי של האיש המאמין, שחושב ומדמיין שהוא פונה, מדבר, ומתפלל ל – ה', כשהוא בעצם מדבר לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך.
קונפליקט תודעתי זה נוצר כתוצאה מאותם הרגשות הפנימיים שציינתי מקודם, רגשות שגרמו לאישיותו להתנפץ למספר רב של דמויות, כמספר הרגשות שנוצרו כך הן מספר הדמויות הדמיוניות שנוצרו מבחינה תודעתית, שגורמים לשינוי התנהגותי כל פעם בהתאם לסוג הרגש שאנחנו מרגישים.
כתוצאה מכך נוצרו להן הקולות הפנימיים ששומע האיש המאמין, שגורמים לו להרגיש, לחשוב, ולדמיין ש – ה' העביר לו את המסר או מסרים ולדמיין שהוא נבחר להיות שליח המסר, אך לא כך הדבר, הוא בסך הכל מתקשר עם עצמו, אך הוא אינו מודע לכך.
מסקנה: מבחינת מודעות עצמית, המשפט ואהבת לרעך כמוך אינו יכול להיות ישים במציאות האמיתית.
ולכן משפט זה משקף את רמת המודעות של אותו האיש המאמין לאותה תקופה שבה הוא חי שלא הבין שהוא מתקשר עם עצמו, שמאומצת גם כיום.
סיכום: פרוש שגוי לזהותנו האמיתית ולרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים בעיקר את רגש האהבה, גורם למאמין במשפט ואהבת לרעך כמוך, לנסות ליצור לעצמו ולאחרים מציאות שהיא אשליה, וזהות שהיא אינה מתאימה לזהותנו האמיתית, ושהיא אינה תואמת למציאות האמיתית.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי, האישיות התנפצה לה למספר רב של דמויות, שכתוצאה מכך, נשמעים להם הקולות הפנימיים, שגורמים לאיש המאמין להרגיש, לחשוב, ולדמיין שמסרים מועברים לו כביכול מ–ה', אך קולות אלו הם דיבור עצמי של האיש המאמין בינו לבין עצמו, שהוא אינו מודע להם, ושאותם הוא מייחס ל-ה', וככה עוברת לה הטעות מדור לדור.
המסר במאמר: אהבה זהו רגש פנימי, אישי, אינדיבידואלי, לכן מי שאוהב יכול לאהוב אך ורק את עצמו.
הטעות בפרוש היא בייחוסו של אותו רגש האהבה, כלפי גורמים שהם לא אנחנו.
כתוצאה מכך מי שאוהב נמצא בהזיה רגשית, שגורמת לו לחשוב ולדמיין.
רגשות, מחשבות ודמיונות, גורמים לכך שמשפט כמו ואהבת לרעך כמוך יומצא.
הוכחה לכך משקפת את התוצאות במציאויות של אז ואת האשליה אפשר לראות גם במציאות של היום.