חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין.
במאמר זרמתי עם תפיסתו שהתרחש המפץ הגדול.
האם יכול להיות שאלברט איינשטיין טעה בתיאוריה שלו? אלברט איינשטיין נחשב לאחד המדענים החשובים אשר המציא תיאוריה מסוימת שאותה הוא הנחיל לאנושות, וזאת הוא עשה על מנת להבין את מהות עצם קיומו של היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו.
לדעתי אלברט איינשטיין טעה בתיאוריה שלו, כי לפני הכול היה רצוי שהוא יבין מהי זהותו האמיתית ולהתחבר אליה כחלק אינטגרלי מהיקום, כי לא ניתן להבין את היקום לפני שיהיה ניתן להבין מי אנחנו כחלק מהיקום, כלומר פתרון החידה לכול מתחיל בנו, מה שלא נעשה על ידי אלברט איינשטיין וזאת כדי לפרש ולהבין את עצמו, כלומר את זהותו האמיתית, וגם את מהות ומטרת עצם קיומו כהרכב אנרגטי שהוא בעל צורה ביקום, וכן את המהות והמטרה של החיים בתהליך האבולוציה.
אלברט איינשטיין לא השכיל להבין את מקורו של היקום את היווצרותו ומטרתו.
וגם מהי המציאות האמיתית? והאם קיים בורא לכול?
האמרה של אלברט איינשטיין שטען ש"אלוהים לא משחק עם קוביות", אמירה זו משקפת קונפליקט תודעתי שמשקף פרוש שגוי לזהותו.
כלומר, איינשטיין לא הבין שהוא זה שמשחק עם עצמו בחייו, ואם אתה לא מבין שאתה משחק עם עצמך אז יצרת את האלוהים, באמרה זו איינשטיין המחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי שבו הוא היה שרוי, ואגב שנמצאת בה גם האנושות בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, שאנושות אינה מודעת לזהות ולמהות עצם קיומה.
אישיות שנמצאת במצב של קונפליקט, כמו המצב שבו היה שרוי אלברט איינשטיין, אינה יכולה לפתור את השאלות שציינתי.
כלומר, רק לאחר ביטול הקונפליקט, וההבנה וההתחברות לזהותנו יהיה ניתן להבין באופן הברור והשפוי את היקום שאנחנו חלק מהתהליך, כי הכול מתחיל בנו ואיך שאנחנו מפרשים את עצמנו ורק אחר כך את המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.

הטעות הבסיסית של אלברט איינשטיין היא בכך, שהוא ניסה לפרש ולהבין את המציאות באמצעות שפת המתמטיקה שיוצרת אשליה, וליצור מיידעים שהם אינם קיימים במציאות האמיתית, ובעיקר שהם קבועים בחישוביו.
כמו כן, קיים בלבול בניסיון שלו להבין את המציאות שבן האנוש יצר, לבין הבריאה 
שנוצרה ללא התערבות בן האנוש.
כמה דוגמאות שאליהם התייחס אלברט איינשטיין, שגרמו לו ליצור בתודעתו מציאות דמיונית שהיא אינה הפרוש השפוי למציאות האמיתית, שבעקבות כך נסחפה האנושות, לפחות ברובה.
מימד הזמן, אנרגיה, חומר, אטום, מסה, מהירות האור, שפת המתמטיקה.
איך רצוי להתייחס למימד הזמן? מימד הזמן מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, בשלב זה אנחנו חיים ומרגישים בגופנו הפיזי את רגש הלחץ.
רגש הלחץ שנובע מהורמון הלחץ הוא הגורם העיקרי להמצאת מימד הזמן.
כתוצאה מרגש הלחץ אנחנו כלואים תודעתית כדמות בדמיוננו, וכתדמית שמיושמת וחיה במציאות שנוצרה שיוצרת אשליה.
כלומר, למימד הזמן אין כול קשר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
תודעתית רגש הלחץ שיוצר בדמיוננו את מימד הזמן גורם לנו לחיות במצב של הזיה רגשית, מציאות שבה אנחנו כביכול יכולים לשחק עם הזמן, מה שהוביל אותנו להתייחס לעצמנו ולמציאות במושגים של עבר, הווה, עתיד, מהר ולאט, ולהמציא נוסחאות על מהירות ולחיות את האשליה שיצרנו.
רגש הלחץ הוא בסך הכל הורמון, כימיקל, שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי שגורם לנו להזיה, שגורם לנו למחשבות שווא, לדמיון, ולהתנהגות שהיא בהתאם לרגש.
כלומר, מימד הזמן לא קיים בתהליך שעובר על היקום, אלא אך ורק בדמיונו של בן האנוש שחי בלחץ עם עצמו ומפרש באופן שגוי את עצמו והמציאות.
איך החל הכול? בתחילה גילינו וחשבנו שקיימת מחזוריות קבועה של הכוכבים שנעים סביב הכוכב שלנו.
המחשבה הזו גרמה לפחד מהלא נודע, ולחשוב שאת הסדר של מחזוריות הכוכבים שנעים סביבנו יוצר ומנהל איזה שהוא כוח עליון, ואז התחלנו את הטקסים והפולחנים התרבותיים דתיים שבהם התחלנו להאמין.
כלומר, כתוצאה מחוסר ההבנה למתרחש סביבנו בחלל, התחלנו ליצור לעצמנו אידיאולוגיות, תרבויות, ואז התחלנו להתייחס למחזוריות הכוכבים שנעים סביבנו, ואימצנו מחזוריות זאת לאורח החיים שלנו, שבתהליך האבולוציה הפך להיות כחלק מדפוס ההתנהגות ותפיסת החיים שהושרש בנו.
וכך במשך דורות רבים שיפרנו ושיפרנו את המחזוריות הטקסית עד שהגענו למצב שאנחנו נמצאים בו כיום, פעם זה נחשב למחזוריות טקסית, פולחן רגשי, והיום אנחנו מתייחסים למחזוריות הכוכבים כאל מימד הזמן.
המצאנו לעצמנו את מימד הזמן ובנינו לעצמנו בהתחלה את שעון השמש, ובמשך הדורות השתכללנו ובנינו לעצמנו שעונים משוכללים יותר ויותר.
החלטנו לחלק את היממה לעשרים וארבע שעות, וקבענו שבכול שעה יש שישים דקות, ובכול דקה יש שישים שניות, ובתחרויות ספורטיביות אף חילקנו את השנייה לעוד ועוד, קבענו לעצמנו שיש בחודש בערך שלושים ימים, שבעה ימים בשבוע, ארבע שבועות בחודש בערך, ובשנה יש שניים עשר חודשים, שהם שלוש מאות שישים וחמישה ימים, וזו המחזוריות שרוב בני האנוש חיים לפיה, ובנוסף אנחנו מזכירים לעצמנו את יום ההולדת שלנו כול שנה. 
הטקסים והפולחנים בתרבויות ובדתות מאז ועד היום, נבעו מהצורך שלנו להביע דרכם את הרגשות הפנימיים שבו.
כאשר התחלנו לשלב את רגש הלחץ עם כל הטקסים והפולחנים, הכנסנו מחזוריות קבועה לאורח החיים שלנו שנבעה בעיקרה באמצעות כביכול מחזוריות קבועה של הכוכבים, אז התחלנו להתנהג בהתאם למה שיצרנו, כלומר הכנסנו את עצמנו למצב תודעתי דמיוני של לחץ רגשי פנימי, ויצרנו לעצמנו את האשליה. 
למה? כיוון שאם אנחנו חיים במצב תודעתי של מימד הזמן, אשר אינו קיים במציאות האמיתית, גרמנו לכך שהתנתקנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
כתוצאה מכך אנחנו חיים במציאות שהיא אשליה, וכתוצאה מכך אנחנו מתנהגים באופן סהרורי.
מצב התנהגותי סהרורי זה נובע כתוצאה מקונפליקט, ניגוד תודעתי, שנובע כתוצאה מרגש הלחץ.
כלומר, המצאנו את מה שלא קיים במציאות האמיתית, אלא בהרגשתנו הפנימית בלבד.
מבחינה אבולוציונית, מרגע הבריאה ועד לסיומו של היקום מתרחש לו תהליך שיש לו מהות ושיש לו מטרה, וככה צריכה להיות ההתייחסות שלנו בניסיון שלנו להבין את המציאות האמיתית, להבין את ההקשרים בכול שלב שמוביל לשלב הבא.
מדענים ריגשו אותנו עם תיאוריות שהן מהדמיון הפורה שלהם על מימד הזמן.
אלברט איינשטיין נחשב בעיני רבים כגאון, בעיקר בנושא תורת היחסות שהוא המציא.
בתורת היחסות של אלברט איינשטיין הוא השתמש במימד הזמן, כמרכיב חשוב ועיקרי בבניית התיאוריה שעליה הוא התבסס.
ברגע שהמדען אלברט איינשטיין תודעתית חי בלחץ של מימד הזמן, הוא הכניס את עצמו למצב תודעתי של הזיה רגשית, וברגע שהוא התייחס למימד הזמן הוא פשוט הכניס את עצמו למצב שבו הוא מדמיין דברים, כמו שאפשר לשחק עם הזמן דוגמת מהר ולאט.
מרגע שהמדען אלברט איינשטיין הכניס עצמו תודעתית להזיה רגשית של מימד הזמן, הוא כלא את עצמו במימד זה, ולכן כול הנתונים ועיבודם והמסקנות הסופיות שהוא הגיע אליהן היו שגויות.
אז איך רצוי להתייחס למימד הזמן? אם רוצים להבין מהי האמת, רצוי שלא להתייחס למימד הזמן, ורצוי ללמוד ולהבין מהו אותו מצב פיזיולוגי של רוגע פנימי.
הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הורמון הלחץ, הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ולפרש באופן הברור, באופן השפוי יותר את המציאות.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו לאסוף את הנתונים האמיתיים, לעבדם, ולהגיע למסקנות האמיתיות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו הם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, צער, עצב, לחץ ועוד.
מצב זה גרם לאישיות שלנו מבחינה תודעתית להתנפץ למגוון רחב של דמויות שהפכו לתדמית היום יומית שלנו.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, והם אינם יציבים וגורמים להתנהגות שהיא אינה רגועה, כלומר סהרורית.
למה? כיוון שזהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו רוגע פנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו כאשר אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים הטובים, ולא את הרגשות השליליים הרעים שבנו, שציינתי קודם לכן.
במצב זה אין בנו את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים ושליליים.
רמה התפתחותית מתקדמת זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי, שמשתקפת בהתנהגות רגועה.
הרוגע הפנימי שבנו מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להתנהג באופן רגוע, באופן רציונלי, שמתאים ובריא לגוף שלנו ותואם למהות ומטרת החיים.
כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי לחיות לפיהם, כמו: רוגע, שינה, תזונה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא בעיות הישרדותיות ועוד.
ללא אורח חיים שיש בו סדר ושיגרה שכוללים את הנושאים שציינתי, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, וזה הבסיס לכול במידה ורוצים לפרש את המציאות באופן השפוי.
אפשר להשתמש בהמצאת השעון ולוח השנה כאמצעי עזר בחיינו, אך רצוי להתנתק במודע מרגש הלחץ שמשפיע ופוגע בבריאותנו ושפיותנו, ורצוי שלא לחיות באשליית מימד הזמן.
אם מימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית, אז אלברט איינשטיין בהתייחסו למימד הזמן טעה.
אנרגיה, חומר, אטום, אנרגיה להגדרתי היא עצם קיומו של משהו, והיא כוללת בתוכה את מה שמוגדר כחומר.
רצוי לזכור, שכאשר אנחנו רוצים לפרש מציאות מסוימת, שפת הדיבור והכתב, וגם שפת המתמטיקה מגבילים אותנו, וגורמים לנו לעוות דברים.
היקום שאיפתו לחזור למצב הצבירה של רגע לפני הבריאה.
ביקום קיימות שתי קבוצות אנרגטיות.
קבוצה אחת היא אנרגיה שמושפעת ומשפיעה על אנרגיות אחרות, ושאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ולכן היא אינה נחשבת כישות.
קבוצה שנייה היא אנרגיה שאינה מושפעת מאנרגיות אחרות, והיא נחשבת לאנרגיה ניטראלית ונקייה, שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, והאחראית הבלעדית לעצמה, והיא נחשבת כישות עצמאית ונצחית. 
בתהליך שנוצר ביקום, נוצרה אנרגיה, ויש לאנרגיה שנוצרה ביקום שאיפה.
השאיפה היא לגרום לאנרגיה שקיימת ביקום להפוך מאנרגיה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לאנרגיה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
מגוון האפשרויות ביקום הקיימות, וזאת כדי לשנות את האנרגיה שתהפוך ותהייה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ולהיות אנרגיה שהיא ישות עצמאית ונצחית הוא רב.
תהליך זה שאיפתו ומטרתו להביא את האנרגיה למצב הצבירה.
למצב הצבירה שהאנרגיה ביקום שואפת ליצור ולהגיע אליה היא אותה האנרגיה שבראה הכול. 
כמה דוגמאות לכך, בן האנוש הוא בעל הרכב אנרגטי שיוצר צורה מסוימת.
בעלי חיים, צמחים ואף כוכב הלכת שלנו ושאר הכוכבים ביקום, הם הרכבים אנרגטיים בעלי צורה.
כול אותם ההרכבים שציינתי, השאיפה שלהם בתהליך וכחלק מהיקום, ליצור ישות שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
כלומר, היקום הוא בית חרושת לייצור ישויות מודעות ונצחיות.
כתוצאה מחוסר הבנה, ההתייחסות של המדענים לנושא שגויה, וזאת כיוון שהם אינם יודעים מה מהות ומטרת עצם קיומם, חייהם, והמציאות, כחלק מהתהליך שעובר היקום.
מסה, קיימת טענה שהמסה של החומר היא קבועה.
כשמבינים את התהליך שעובר על היקום ומהותו מטרתו, ניתן להתייחס למסה אחרת.
לאחר שהבנו מה מהות ומטרת האנרגיה ביקום, ואת כל התהליך שהאנרגיה עוברת מרגע הבריאה ועד חזרתה למצב הצבירה הראשוני שלה, המסקנה היא שאת המסה של האנרגיה ביקום לא ניתן להגדיר ולקבוע שהיא קבועה, כי האנרגיה משתנה ביקום והיא עוברת שלבים רבים בתהליך, ולכן המסה אינה יציבה.
אנרגיה שהפכה מבעלת טמפרטורה, משקל ושדה אלקטרומגנטי, לאנרגיה ניטראלית ונקייה שהיא ללא טמפרטורה, משקל ושדה אלקטרומגנטי, היא מודעת ונצחית, היא אנרגיה שהשתנתה לאורך כול התהליך באופן תדיר, כי היא השתחררה מהתלות מעצם השינוי שעברה.
כלומר, התהליך מאנרגיה שהיא בעלת הרכב וצורה בעלת מסה, לאנרגיה שהיא ללא מסה, הוא תהליך שהאפשרות היחידה כדי להבין אותה בתהליך המעבר היא רק באמצעות צפייה והתבוננות בשינוי ההרכב וההתנהגות שלה בלבד, כלומר המסה אינה ניתנת לחישוב אם רוצים להבין את המציאות האמיתית.
המסקנה שלי היא שמסה משתנה והיא אינה קבועה, והיא אינה ניתנת למדידה באמצעות משקל. מהירות האור, האם חישוב מהירות האור אפשרית במציאות האמיתית? 
מדענים קבעו שמהירות האור בריק היא כשלוש מאות אלף ק"מ לשנייה לערך ושהיא קבועה.
מהירות האור זהו מושג דמיוני שמפורש באופן שגוי, ולכן היא אינה יכולה להתקיים במציאות האמיתית שבמרחבי היקום.
מהירות האור גם אינה יכולה להיות קבועה במרחבי היקום במציאות האמיתית.
למה? כי המושג מהירות כולל בתוכו את מימד הזמן שאינו קיים ביקום.
מה שהכי קרוב לפרוש במילים ושכן רצוי להגיד הוא, שהאור נע, זז, עבר, גמע.
כמו כן המושג קבוע אינו יכול להתקיים ביקום שנוצר, כיוון שהכול משתנה ואין שלב אחד בתהליך שעובר על היקום שזהה לקודמו.
לכן, אם הכול משתנה לא יכול להיווצר מצב שמשהו ביקום יהיה קבוע, ניתן להבין את המציאות המשתנה ביקום אך ורק מתוך צפייה והתבוננות, מתוך ניסיון להבין את תהליך השתלשלות האירועים המתרחשים ביקום שלב אחר שלב, אבל חשוב להבין מה יעדו הסופי של תהליך מסוים והיקום בסוף התהליך.
הניסיון לחשב את מהירות האור בואקום ולייחס זאת לתהליך שעובר על האור הקיים ביקום הוא שגוי, כיוון שעל האור פועלים כוחות שמשפיעים עליו במרחבי היקום, כיוון שחלקיקי האור הם בעלי טמפרטורה, מסה ושדה אלקטרומגנטי שמשפיע ומושפע ביקום.
כדי להבין למה האור גומע, נע, זז, ובאופן שהוא אינו קבוע ושאינו ניתן למדידה ביקום, רצוי לחזור ולהבין בעיקר מהו מימד הזמן?
מהו מימד הזמן? כמו שכבר ציינתי מימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית, אלא בדמיונו של בן האנוש, שיצר לעצמו מציאות שהוא נמצא וכלוא בה תודעתית, ושכתוצאה מכך הוא חי את חייו בלחץ על פי מימד הזמן.
זמן הוא תולדה של ייצור רגש פנימי, של הורמון, של כימיקל, שמייצר בן האנוש בגופו הפיזי, הנקרא הורמון הקורטיזון, אשר גורם לו לחיות במצב של הזיה רגשית, מצב אשר גורם לו לפרש באופן שגוי את זהותו האמיתית, ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, ולפרש אותה כאשליה כלומר, מי שחי בלחץ של זמן חושב שגם היקום מתפקד כך.
עבר, הווה, עתיד, לאט ומהר הם מושגים שמשקפים לחץ רגשי פנימי, מה שגורם לפרוש שגוי בהתייחסות למעבר, לתזוזת, לתנועת האור ביקום.
כתוצאה מכך בן האנוש מנהל וחי את חייו בלחץ של זמן על פי מכשיר שנקרא שעון, ולכן הוא מרגיש, חושב ומדמיין שהוא יכול לשחק עם הזמן, וכמו שציינתי מקודם, לאט ומהר משקפים זאת.
לכן, המושג מהירות האור מעצם סיפוח המילה מהירות שכולל בתוכו את מימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית, ביקום.
ההתייחסות רצוי שתהיה, מעבר, תנועה, תזוזה, גמיעה, של אנרגית האור, המשקף באופן ברור יותר את התהליך שעובר על אנרגית האור ביקום, תהליך שאינו יכול להיות מפורש באופן האמיתי על פי נוסחאות, וזאת כיוון שהאור אשר נמצא בדרכו מושפע ומתעוות ביקום.
רצוי לזכור שאין שלב הזהה, השווה, לשלב קודם בתהליך שעובר על היקום, שכולל גם את התהליך שעובר האור .
את הסתירה שמהירות האור היא קבועה ניתן למצוא בעולמנו, כמו במכשירי הטלסקופ והמיקרוסקופ, שמעוותים את האור, וגם מתוך מחקרים שנצפו בחלל.
איך רצוי להתייחס לאור? התזוזה, התנועה, המעבר של אנרגית האור נעשית באופן יחסי, אבל השאלה היא יחסי למה?
ההתייחסות המדויקת עד כמה שאפשר יכולה להיות אך ורק למקור, כלומר לאותה האנרגיה שבראה הכול.
כמו כן שפת המתמטיקה היא אינה מאפשרת לנו לפרש באמצעות נוסחאות את המציאות האמיתית, ואם נבטל בנוסחה את מימד הזמן לחישוב המהירות, נבין שהנוסחה אינה רלוונטית.
שפת המתמטיקה
, דבר נוסף שהמדען אלברט איינשטיין הסתמך עליו בתיאוריה שהוא המציא זוהי שפת המתמטיקה, שדרכה הוא ניסה להבין בעצמו ולהסביר לנו את המציאות שעליה הוא חשב ושאותה הוא ניסה לחשב.
השפה שאנחנו מכנים אותה כשפת המתמטיקה, ושהמדענים ברובם אם לא כולם משתמשים בשפה זו כבסיס היא אינה יכולה לשקף את המציאות האמיתית.
שפת המתמטיקה מעוותת את יכולת הפרוש שלנו לגבי המציאות האמיתית, כיוון שביקום והטבע הוא חלק מהיקום אין בו חוקים, כי הוא משתנה באופן תדיר, ולכן אי אפשר על ידי תרגום לנוסחאות מתמטיות להבין את המציאות האמיתית.
בשפת המתמטיקה אחד שווה לאחד, במציאות האמיתית אין שום דבר ביקום כולו ששווה, שזהה, אולי דומה, בין שתי נקודות לא יכול לעבור קו ישר, קו לא יכול להיות ישר ועיגול לא יכול להיות עגול, ואלה הם רק חלק מהדברים שהמציא בדמיונו בן האנוש, כי הכל ביקום משתנה ומתעוות.
לכן, באמצעות שפת המתמטיקה אי אפשר להבין את המציאות האמיתית.        
אם רוצים להבין ניתן לעשות זאת באמצעות התבוננות במציאות באופן ישיר, ללא פילטרים למיניהם שמעוותים כמו שפת המתמטיקה.
מה כול זה קשור לאלברט איינשטיין? הקשר הוא בכך שכול בן אנוש לפני שהוא מנסה להבין את המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, רצוי שיבין מהי זהותו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין את המציאות בסדר ההפוך לזה שציינתי, קודם להבין את המציאות ורק אחר כך להבין את עצמנו, זה לא עובד ככה כשרוצים להבין את האמת.
מודעות עצמית קודמת לכול.
מסקנה: זמן, מהירות, מסה, מתמטיקה, חומר, אטום ועוד, מילים, הגדרות, דיבור וכתיבה שיוצרים משפטים, שיוצרים שפה, שפה שיצרה שפה בתוך עצמה, שנקראת שפת המתמטיקה.
שתי שפות שמשמשות כפילטר ומעוותות את היכולת שלנו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית.
השפה האמיתית שלנו היא שפת הטלפתיה, שפה שבה המסר עובר באופן ברור.
סיכום: אלברט איינשטיין לא הבין את עצם קיומו, את מהות עצם קיומו כאנרגיה שהיא בעלת הרכב וצורה שצריכה לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר לישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, וזאת מטרת החיים בתהליך האבולוציה.
חוסר הבנה בסיסי זה אפשר לו לפרש את המציאות באופן מוגבל ליכולותיו.
המסר במאמר: כאשר נבין את זהותנו האמיתית, את מהות ומטרת חיינו בתהליך האבולוציה, נוכל לקשר זאת ליקום ולנושא הרוחני, ובכך להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.

אין תגובות: