חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות טובים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות טובים. הצג את כל הרשומות

משברים רגשיים

משברים רגשיים.
איך רצוי להתייחס למשברים רגשיים בחיים? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, כיום אנחנו חיים באורח חיים שהוא רגשי, אמוציונאלי, ולכן הוא אינו יכול להתנהל באופן ענייני.
אורח חיים אמוציונלי זה אינו מתאים ואינו בריא לגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שמשתנים, התנהגותנו משתנה בהתאם לכל סוג רגש, מה שמלווה בהזיות, במחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר בעיות אישיות הקיימות.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, מה שמוביל אותנו למשברים רגשיים.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להיות רציונאליים, ולכן רק אז תתאפשר לנו היכולת להתייחס לאורח חיינו באופן ענייני, שמתאים ובריא לגוף ותואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרוגע הפנימי ההתנהגות שלנו היא רגועה, מה שישתקף במציאות שניצור לעצמנו, שתהיה גם כן רגועה ושלווה.
עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה נחווה משברים רגשיים בחיינו בעוצמה כזו או אחרת.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו לאותם המשברים, אם הם אישיים ו/או משפחתיים ו/או במערכת היחסים הזוגית ו/או החברתיים?
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, שיש רק שתי אפשרויות שאיתם אנחנו צרכים להתמודד בחיינו.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, שנאה, רוע, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
בגלל שהרגשות משתנים הם יוצרים נדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לבין הרגשות השליליים וככה אנחנו חיים את חיינו עם כול הסבל הכרוך מכך.
מתי אנחנו כן מודעים למשברים רגשיים? כשאנחנו נולדים אנחנו מרגישים וחיים את חיינו מתוך אינסטינקט ומתנהגים רגשית באופן אוטומטי ללא כול מודעות לכך, ולכן בתקופה זו אנחנו לא מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, וזאת למרות שאנחנו מרגישים, מה שמוביל אותנו לחוות משברים רגשיים בחיינו שההתייחסות שלנו כלפיהם נלקחת כמובן מאליו.
בשלב מסוים בחיינו אנחנו מתחילים להתחבר ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו ו/או לכך שאנחנו סובלים מבעיה בריאותית, ולכן שלב זה הוא תחילתו של תהליך למודעות עצמית, ויציאה מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי וההתנהגות הרגשית האוטומטית שאיתה נולדנו ואיתה חיינו.
שלב זה בחייהם של האנשים הבוגרים כשהם מתחילים להיות מודעים יותר לרגשותיהם הפנימיים ו/או לסבל הבריאותי האישי, גורם להם המצב להעצמת הפחד והבלבול מה שמוביל להתנהגות סהרורית, כלומר קיימת בהלה מעצם השינוי האישיותי, ולכן מתרחשים להם המשברים הרגשיים שמתעצמים.
בשלב זה של תחילת המודעות העצמית לרגשות הפנימיים ולסבל, כל עוד אנחנו מרגישים את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב אז נדמה לנו שהכל בסדר.
אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר לרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, אז אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר לכך שמשהו אינו כשורה בנו, ולכן אנחנו מתחילים בדרך כלל לשאול את השאלה, מה קורה איתי ולמה זה קורה לי? מה שמשקף התעוררות.
בגלל פרוש, תרגום, שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מיחסים, משליכים, את מה שרק אנחנו מרגישים בתוכנו כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו ו/או דמיוניים ומאשימים אותם במה שאנחנו מרגישים, כשבעצם מה שאנחנו מרגישים קשור אך ורק אלינו.
כלומר, אם אני אומר לחברה שלי שאני אוהב אותה, אז אני אוהב אך ורק את עצמי כי רק אני מרגיש, ולכן אני לא אוהב את החברה שלי.
אם אני פוחד מהחבר שלי, אז פוחד אך ורק מעצמי, ולא מהחבר שלי.
אם אני מתעצבן על איישתי, אז אני עצבני אך ורק על עצמי ולא על איישתי.
אם אני שונא את השכן שלי, אז אני שונא אך ורק את עצמי, ולא את השכן שלי.
כלומר, האנשים שאנחנו מייחסים כלפיהם את רגשותינו הם אובייקטים, שכלפיהם אנחנו מייחסים את רגשותינו, ולכן הם הופכים להיות הקורבן.
המשברים הרגשיים הם תוצאה ישירה של פרוש שגוי לרגשותינו.
מסקנה: הפירוש השגוי לרגשותינו הפנימיים גורם לנו לא להבין את עצמנו, את זהותנו באופן האמיתי, הברור, השפוי, כתוצאה מכך אנחנו בונים לעצמנו אורח חיים, יוצרים מציאות, כשהבסיס אינו איתן, וזאת כיוון שהקריטריונים שלנו לבחירה, ליצירה של המציאות הם רגשיים ורגשות הם משהו שהוא אינו יציב, ולכן כל עיבוד המידעים שאנחנו עושים גורמים לנו למסקנות שגויות, שבמבחן המציאות האמיתית האשליה תתנפץ לנו.
המשברים הרגשיים בחיינו נובעים מרגשות שגורמים לנו למצבי הזיה למחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ולמגוון בעיות אישיות.
סיכום: כשמתחילים להתחבר לגוף ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, רצוי להבין שמה שאנחנו מרגישים רק אנחנו יכולים להרגיש ולא אף אחד אחר.
מעצם ההבנה עצמה, זהו מרכיב עיקרי וחשוב ליכולת שלנו בעת משבר רגשי אישי להבין שעלינו להימנע מלהאשים את האחר, את הקורבן שבחרנו בגלל רגשותינו, במידה וניקח אחריות על עצמנו הדבר יכול להקטין או למנוע את המשברים הרגשיים, האישיים, החברתיים, המשפחתיים, ובזוגיות שלנו.
המסר במאמר: אנחנו נולדים עם דפוס התנהגות רגשי שמלווה אותנו לאורך חיינו.
לכן, המשברים הרגשיים קיימים במשפחה שבה נולדנו ושבה גדלנו, והמשברים יהיו גם במשפחה שאותה נקים, והם ילוו אותנו בכל מקום ומסגרת שבה נהיה, אם בבית הספר, בצבא, בהשכלה הגבוה, בחברה, בזוגיות, במסגרת העבודה ועוד, עד שנלמד להירגע מייצור והפעלת אותם הרגשות הפנימיים שבנו, ואז ההתנהגות שלנו תהיה רגועה, ובעיקר נהיה ברורים יותר בהעברת המסר, ושפויים יותר.
אנחנו אלו שבונים את עצמנו, ואנחנו אלו שיוצרים לעצמנו את המציאות שבה נחיה, ולכן חשוב להבין ולהיות מודעים לרוגע הפנימי שבנו שמחבר אותנו לאני העצמי שלנו
.



מין במשפחה

מין במשפחה.
מתי מתרחשת מערכת יחסים מינית במשפחה? משפחה כוללת בתוכה הורים ולפחות ילד או ילדה.
כלומר, במשפחה שיש בה הורים וילדים, קיימים בתוכה משני המינים, בנים ובנות.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, אנחנו מייצרים, מפעילים, וחיים את חיינו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו ומתנהגים בהתאם.
הרגשות הפנימיים שבנו גורמים לכך, שהתנהגותנו תשתנה כול פעם באופן אחר ובהתאם לסוג הרגש שייצרנו בגופנו, כיוון שהרגשות אינם יציבים, כלומר התנהגותנו משתנה אנחנו משתנים, זהותנו משתנה.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, תשוקה, תאווה, ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, ייאוש, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
מהי זהותנו האמיתית? כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו אישיותנו התנפצה לה למגוון רחב של דמויות שחלקן טובות וחלקן רעות, מצב שגורם לנו לחיות בנדנה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות השליליים והחיוביים, מה שמשקף ניתוק מהאני העצמי, מזהותנו האמיתית שאמורה להיות אישיות רגועה שאינה מייצרת ומפעילה את הרגשות הפנימיים לא החיוביים ולא השליליים.
קיום יחסי מין שנעשה לשם ההנאה וההגעה לאורגזמה, משקף את טקס הפולחן הרגשי, שמאפשר לנו להרגיש טוב וליהנות, ובכך להשתחרר מאותה ההרגשה הרעה שהיינו שרויים בה.
מצב זה גורם לכך שבן או בת הזוג שלנו משמשים לנו כאובייקט מיני, שתפקידם הוא לשמש לנו כאמצעי שיענה על צרכינו המיניים הרגשיים, גם עם המעשה נעשה בהסכמה.
כלומר, מערכת היחסים המינית רגשית, משקפת את האגואיסטיות שבנו, שגורמת לנו להתנהג באופן אינטרסנטי, שמאפשר לנו להשיג את מבוקשנו וצרכינו המיניים הרגשיים באופן מניפולטיבי גם כשיש שיתוף פעולה הדדי.
אבל, ישנה אפשרות נוספת, והיא להפעיל את הגוף ללא ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, אפשרות זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? כדי להגיע לרוגע הפנימי, רצוי להפסיק את ייצור הרגשות הפנימיים שבנו החיוביים והשליליים , ובכך להתנתק מהם במודע ומתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיקם, כי אז הם קיימים ומשפיעים על התנהגותנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו לפרש באופן הברור והאמיתי את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הרוגע הפנימי מאפשר לנו את הבהירות, את השפיות.
כלומר, הרוגע הפנימי מאפשר לנו לאסוף את הנתונים האמיתיים, לעבדם, ובכך להגיע למסקנות האמיתיות שמאפשרים לנו את השפיות.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתייחס לנושא המין, באופן רציונלי וענייני, שזה אומר לשם הרבייה וההתרבות.
רצוי לזכור שאנחנו מחשב על שרצוי להבין איך לכוון אותו, והרוגע הפנימי מאפשר לנו לעשות זאת,
כשהרגשות הפנימיים שבנו אינם מאפשרים לנו לעשות זאת.
מה כול זה קשור לנושא מין במשפחה? כיום בתא המשפחתי כולם קורבנות רגשיים של עצמם, בגלל פרוש והתייחסות שגויים לרגשות, כששאר בני המשפחה הם האובייקטים שעליהם בני המשפחה מוציאים, משחררים, מייחסים, את רגשותינו החיוביים והשליליים.
רצוי לזכור, מה שאנחנו מרגישים רק אנחנו מרגישים, הרגש הוא בגופנו, הוא בתוכנו, הטעות היא בפרוש לרגשות הפנימיים שבנו, כלומר שאם אנחנו אוהבים, מפחדים, שונאים, כועסים ושאר סוגי הרגשות, רק אנחנו מרגשים את אותם הרגשות שייצרנו בגופנו, לכן אנחנו אוהבים, כועסים, מפחדים, שונאים רק את עצמנו, הטעות היא בייחוסם, בהשלכתם, כלפי האחר, ולכן אנחנו הופכים אותם לאובייקטים, וזהו מצב של הזיה רגשית.
הקשר לנושא המשפחתי הוא בכך, שכאשר נגיע לשלב התפתחותי מתקדם יותר, שבו נלמד לחיות ברוגע הנושא של המתח המיני יעלם ולא יהיה קיים יותר גם במשפחה.
למה? כיוון שאז נתייחס לגופנו באופן הרגוע, הרציונלי והענייני, כלומר נתייחס לנושא המין כדפוס התנהגות שיש לו מהות ושיש לו מטרה.
כיום בגלל הצורך שלנו בטקס הפולחן הרגשי, שמאפשר לנו להרגיש טוב וליהנות מקיום יחסי מין וההגעה לאורגזמה, הפכנו את קיום יחסי המין שלנו לצורך ולנזקקות רגשית, ובהתאם לצורך ולנזקקות הרגשית שלנו לפולחן הרגשי המיני אנחנו בוחרים את בן אות בת הזוג שלנו וזו אשליה, במציאות האמיתית קיום יחסי מין נועד לשם הרבייה וההתרבות.
כתוצאה מכך, זוגות שואפים לריגוש תמידי וקבוע במערכת היחסים ביניהם, מה שלא יכול ברוב המקרים להתרחש בחיים, ואז האשליה המשפחתית מתנפצת לה, כי הבן זוג או הבת זוג לא עונים על הצרכים הרגשיים המיניים של האחר, ולכן כל אחד מאשים את האחר במצב, כי לרוב אף אחד לא רואה את עצמו בעצמו. 
לגבר יש את מערכת הרבייה שלו והוא מייצר את הזרע, לאישה יש את מערכת הרבייה שלה והיא מייצרת את הביצית, ובאמצעות קיום יחסי המין בין הגבר לאישה, הזרע של הגבר מפרה את הביצית של האישה, מה שמאפשר לאישה ליצור ברחמה ולד, וללדת תינוק לאחר כתשעה חודשים לערך.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו שעל פיהם אנחנו חיים, נוצר בנו קונפליקט, הניגוד התודעתי שבין האמוציונלי לרציונאלי שבנו.
למה הדבר גורם? כתוצאה מכך משפחה שיש בה גם משני המינים, הם חיים ביניהם עם גירוי מיני מתמיד שגורם למתחים מיניים, כלומר קיים המתח המיני בין ההורים לבין עצמם, קיים המתח המיני בין הילדים לבין עצמם, קיים המתח המיני בין ההורים לבין הילדים.
לרוב בגלל רמת המודעות העצמית שלנו בשלב זה המתח המיני קיים, אך מתח זה אינו נמצא אצלנו במודע אלא בתת מודע.
כיוון, שהנורמה החברתית אינה מאפשרת קיום יחסי מין חופשי במשפחה, מה שהוחלט כאסור והוא מוגדר כגילוי עריות ומנוגד לחוק, המתח המיני מודחק, כלומר הוא קיים אך מתעלמים ממנו.
ישנן משפחות שמצליחות להדחיק את היצרים המיניים, אך ישנן משפחות שאינן מצליחות, ולכן אנחנו נחשפים כחברה לקיום יחסי מין בין ההורים לילדים, מה שהחברה מגדירה כגילוי עריות, וגם ליחסי מין בין הילדים.
משפחה שיש בה ילדים, ההורים מקיימים יחסי מין בינם לבין עצמם לשם ההנאה וההגעה לאורגזמה, מה שמאפשר להם ליהנות, לשחרר ולהשתחרר.
קיום יחסי מין בין ההורים מוסתרים מהילדים, ולרוב הדו שיח בנושא המיני קשה להורים להתמודד איתו, ולכן ההורים לרוב אינם מדברים עם הילדים על כך.
לרוב ההורים והילדים מפחדים ומתביישים לחשוף את גופם הפיזי.
כלומר, רוב ההורים מפחדים ומתביישים להתייחס לנושא המיני במשפחה, אבל המתח המיני קיים במשפחה.
אז מה יעשו הילדים עם הצרכים הרגשיים המיניים שבם, עם היצרים, עם התשוקה, עם התאווה למין?
בילדים קיים דחף הישרדותי ללמוד ולחקור את עצמם ועל עצמם, ובעיקר לעלות למודע את זהותם המינית, ואם הם לא יזכו להסבר, הדרכה, והכוונה על כך מהוריהם בבית, הם ימצאו את הדרך לעשות זאת בדרכים אחרות והאפשרויות קיימות.
רצוי לזכור שאת המתח הרגשי המיני צריכים לפרוק, אחרת הדבר גורם לסבל רב, כולל אצל הילדים, גם אם מערכת הרבייה שלהם אינה מפותחת, כי היצר הוא רגש.
כיוון שלא מדריכים איך לעשות זאת וסובלים, את הסבל הפנימי הם מפנים לצריכת אלכוהול, סמים, התנהגות אלימה, אונס, ועוד.
לכן, רצוי ללמד ולהדריך את הילדים מהו רוגע ומה מהות ומטרת יחסי מין, אבל גם לקיים יחסי מין מוגנים שלא במסגרת המשפחתית ולאונן.
ההורים מסתירים מהילדים את הנושא המיני, ולכן הם עצמם מקיימים יחסי מין בהסתר ולא בגלוי, אך ההתנהגות המינית של ההורים מסגירה אותם, ריחות ההורמונים שבאוויר הבית מסגירים אותם, הלבוש, או אי הלבוש, מה שהם רואים או שומעים, המגע, ועוד.
כלומר, נוצרת לה מערכת יחסים של מתח מיני במשפחה שגורם לסבל אצל כולם, כי ההתייחסות של ההורים לנושא שגויה.
למה? כיוון שהילדים לומדים ומחקים את ההורים שלהם ולא מתאפשר להם לעשות את מה שההורים שלהם עושים בנושא המיני, המעשה גורם לכך שהילדים ירגישו נבגדים.
אימא ואבא מקיימים יחסי מין משתחררים ונהנים, והילד או הילדה אינם יכולים, מה שמבלבל ומפחיד אותם וגורם להם לחיות בסבל מיני רגשי.
נושא הבגידה המינית בזוגיות שאנחנו עדים לו בחברה שלנו, היא תוצאה ישירה מכך שהורינו בגדו בנו, ועם דפוס ההתנהגות הזה אנחנו חיים, וגם אם לא בגדנו בפועל לאחר שבגרנו, הרעיון לעשות זאת קיים בנו, מצב של קונפליקט.
מסקנה: קיים מתח יצרי מיני ותחרות מתמדת במשפחה, שגורם למאבקים בין ההורים בינם לבין עצמם, בין הילדים בינם לבין עצמם, ובין ההורים לבין הילדים וההפך, מה שגורם במקרים מסוימים למין בתוך המשפחה.
סיכום: קיים גירוי מיני במשפחה, המתח המיני רגשי קיים, הרגשות, ההתנהגויות, ריחות ההורמונים באוויר הבית, הלבוש, מה שרואים ושומעים, חשיפת הגוף, כול אלה ועוד לרוב מעוררים את החשק המיני, לרוב שלא במודע.
המסר במאמר: שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה, וזה תהליך שייקח דורות כי מה שנבין היום יוכלו הדורות הבאים לתקן וליישם, יהיה כאשר ההורים יתייחסו לנושא קיום יחסי המין באופן הרציונלי והענייני, ולא כמו שנעשה כיום שההתייחסות היא רגשית, יצרית, אמוציונלית ולא עניינית, כי מהות ומטרת קיום יחסי מין היא לשם הרבייה וההתרבות.

אימא אבא

אימא אבא.
למה רובנו קוראים להורים שלנו אימא ואבא? אימא ואבא הם זוג הורים שהביאו ילדים לעולם והקימו משפחה, ההתייחסות החברתית להורים ברוב התרבויות בעולם היא, שההורים הם הדמויות הסמכותיות והמחנכות בבית.
התייחסות זו של ההורים המחנכים יוצרת מציאות, שהגישה היא שליטה על הילדים.
למה, כיוון שחינוך שנעשה ללא מודעות עצמית, אינו מאפשר להקנות את הסדר שלו זקוק הילד להתפתחותו.
כאשר ההורים שולטים הילדים נשלטים, וכשיש שולטים ונשלטים, כול המעורבים במציאות שנוצרה נאבקים וסובלים מהמצב.
מטרתה של השליטה היא לקחת אחריות ולנהל לאחר את חייו שנעשה מתוך כוחניות.
כלומר, נושא העצמאות והחופש שלו זקוק כל אחד ואחת, שמטרתו לעזור לנו לממש את תהליך ההתפתחות שלנו, כשכול אחד צריך לעשות זאת בדרכו שלו נשלל מאיתנו.
למה? כיוון שללא העצמאות והחופש, ואי היכולת שלנו לבחון ולגלות את עצמנו בעצמנו במציאויות שאנחנו יצרנו לעצמנו, ובעיקר דרך עשיית הטעויות שלנו, אז לא נוכל להכיר את עצמנו בעצמנו ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, מצב זה עוצר את תהליך ההתפתחות שלנו.
מערכת יחסים זו של שולטים ונשלטים, אין לה כול קשר לתהליך הטבעי לשם הלימוד וההדרכה שלה זקוק הילד וכול אחד אחר, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו.
מערכת יחסים זאת יוצרת אנטגוניזם.
מערכת יחסים של אבא ואימא השולטים על הילדים הנשלטים, נובעת מהצורך הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, התנהגות שהיא אינה רגועה שמשתקפת בגידולם של הילדים הנשלטים.
איך רצוי שיהיה? רצוי לזכור, הילדים הם התוצר של ההורים שלהם, ולכן גנטית הם דומים.
כלומר, הילדים בהתנהגותם משקפים את התנהגות הוריהם, הילדים מחקים את התנהגות הוריהם.
כדי שהילדים ישנו את התנהגותם, במידה והיא אינה רגועה, על ההורים לשאול את עצמם אם הם רגועים, לפני שהם באים בטענות לילדיהם?
הכל תלוי בתובנות הקיימות אצל ההורים.
כלומר, הורים שמקנים לילדיהם את התובנות שלהם, התובנות שלהם ישתקפו בהתנהגות ילדיהם.
ההתייחסות למערכת היחסים בין ההורים לילדיהם, רצוי שתהיה רגועה, רציונאלית ועניינית, שתואמת למהות ומטרת החיים.
ללא ההבנה לעצם מהות הבאת ילדים לעולם ומטרת גידולם, הלימוד וההדרכה שאמורים לכוון את ילדיהם להשגת המטרות שלהם בחייהם לא תועבר, מה שיגרום לילדים לבלבול, הבלבול מוביל לפחד, שמשתקף בהתנהגות סהרורית והלא רגועה אצל הילדים.
במקרים כאלו ההורים מאבדים את היכולת לתקשר עם ילדיהם.
חוסר היכולת לתקשר מוביל לצורך ולנזקקות הרגשית לשלוט.
מכאן נובע הצורך בשם התואר אימא ואבא.
שם תואר שניתן למי ששולט ורוצה לחנך, לאלף, לתכנת.
רצוי שהילדים יקראו להוריהם בשמם הפרטי, מה שיכול להקטין ואף לנטרל את הדיסטנס הקיים במערכת יחסים הלא רגועה,ה רגשית, האמוציונלית, והלא עניינית זו, שגורמת סבל לכולם בתא המשפחתי שהופכת את כולם לקורבנות.
מסקנה: אימא ואבא הם שני שמות תואר, שמשקפים את הצורך לשלוט, לחנך, לתכנת, ולאלף את הילדים, כי מהות ומטרת השליטה באחר היא שלילת העצמאות והחופש ועיצוב אישיותו על פי צרכים לא ענייניים.
סיכום: הורים הם הורים, ואין צורך במעמדות של שולטים ונשלטים.
לכן, רצוי להימנע משמות התואר אימא ואבא.
המסר במאמר: הורים לפני שהם מביאים ילדים לעולם, רצוי שיבינו שהילדים לומדים ומחקים אותם, וזו נקודת ההתחלה של כל משפחה בתהליך ההתפתחות שלה.
במידה וההורים רוצים לתקן, עליהם קודם כל לתקן את עצמם, והילדים יבחינו בשינוי ויתקנו את עצמם בעצמם.
אם רוצים לאבחן את התנהגות ההורים, אפשר לאבחן זאת על ילדיהם.
הילדים משמשים כהשתקפות, כמראה, לאישיותם של ההורים.
התארים אימא ואבא משקפים את הצורך במעמדות של שולטים ונשלטים בתוך המשפחה הרגשית, האמוציונלית.


רגשות טובים רגשות רעים


רגשות טובים רגשות רעים.
מה כוללים בתוכם אותם הרגשות? הרגשות הפנימיים שבנו מחולקים לרגשות חיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, ולרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, ייאוש, עצב, צער, ועוד.
האם קיים נזק בריאותי, מאותם הרגשות הפנימיים שבנו שאנחנו מייצרים?
כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים, שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות הטובים שבנו לבין הרגשות הרעים שבנו וההפך.
כתוצאה מכך, התנהגותנו משתנה, האישיות משתנה אנחנו משתנים.
כתוצאה מכך, המחשבות שלנו מתחלפות באופן תדיר.
כתוצאה מכך אנחנו מדמיינים ויוצרים מציאויות שהן אשליות, שאין להן כול קשר למציאות האמיתית.
למה הדבר גורם?
הרגשות החיוביים והשליליים יוצרים בנו את הפיצול, הקונפליקט, הניגוד התודעתי.
מצב זה מבלבל אותנו, ולכן אנחנו מתנהגים באופן סהרורי.
מצב זה גורם לכך, שאנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
ברגע שאנחנו איננו מפרשים את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית באופן האמיתי, הברור, השפוי מבחינה תודעתית, גופנו הפיזי פועל ומתפקד באופן שהוא אינו מכוון.
הגוף הפיזי האנושי הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
לכן, חשוב להבין איך להפעיל, להזין, ולתחזק אותו באופן הבריא.
יכולת זו תאפשר לנו לשדרג את עצמנו מבחינה התפתחותית ובריאותית.
מהי האלטרנטיבה, האפשרות האחרת הנוספת?
מרגע שנולדנו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות, שבהן המטרה שלנו היא ליהנות ולהרגיש את הרגשות החיוביים, אבל בעיקר אנחנו שואפים שלא להרגיש את אותם הרגשות השליליים שבנו.
מצב זה מחליש אותנו, מחליש את המערכת החיסונית שלנו, גורם לנו לחלות, גורם לנו לכל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן, גורם לשחיקה ולבלאי של הגוף הפיזי שלנו, גורם להאצת הזקנה, ואף למוות.
ככה אנחנו חיים את חיינו עם הסבל הזה ללא הידיעה שאפשר אחרת, שאפשר ללמוד לחיות ברוגע ובשלווה.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מאפשר את הפעלת ותפקוד הגוף ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו וההפך.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, ולפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שמאפשר לנו את הבריאות.
הרוגע הפנימי מאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמנטרל את כל המחשבות שווא והדמיונות, שכתוצאה מהם אנחנו יוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליות, שמתנפצות לנו במבחן המציאות האמיתית בתחומי החיים שלנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתייחס באופן הענייני לעצמנו ולמציאות, ובאופן הרציונלי ולא האמוציונלי.
כמובן שנושא הרגשות החיוביים והרגשות השליליים הם נושא אחד, מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי ללמוד אותם ולחיות על פיהם, כמו: רוגע, תזונה, פעילות גופנית, שינה, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
אורח חיים רגוע ושלוו, שקיים בו סדר ושיגרה, מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
מסקנה: הרגשות החיוביים והשליליים, הטובים והרעים, יוצרים את המחשבות החיוביות והשליליות, הטובות והרעות, שיוצרים את הדמיון החיובי ואת הדמיון השלילי, את הטוב ואת הרע, שמנתקים אותנו מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, וגורם לנו ליצור מציאויות שהן אשליות.
אבל בעיקר פוגעים לנו בבריאות.
סיכום: הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתנתק מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, להתחבר לזהותנו האמיתית, ומאפשר לנו להתחבר למציאות האמיתית.
כדי להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, רצוי קודם כול ללמוד לזהות אותם ורק לאחר מכן, לא לייצר אותם, וזאת מתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיק אותם, כי אז הם קיימים בנו.
המסר במאמר: הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, לכן כשאנחנו מרגישים אנחנו מסוממים.
הרוגע הפנימי שהוא ללא הרגשות החיוביים והשליליים, הטובים והרעים, מאפשר לנו את השפיות.