חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות הורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הורים. הצג את כל הרשומות

גילוי עריות

גילוי עריות.
למה גילוי עריות מתרחש במשפחה? גילוי עריות הוא מונח שמתאר מערכת של קיום יחסי מין, שנעשית בין הורים לילדיהם ו/או בין הילדים בינם לבין עצמם.
הסדר הקיים במשפחה בכול הקשור לקיום יחסי מין שנעשה לשם ההנאה הוא, שההורים יכולים לקיים יחסי מין בינם לבין עצמם וליהנות, ואילו קיום יחסי מין בין ההורים לילדיהם ו/או בין הילדים בינם לבין עצמם הוא אסור על פי הסדר המשפחתי והחברתי הקיים כיום ועל פי חוק, אבל בתא המשפחתי קיימים יצרים מיניים, כי בשלב זה בתהליך האבולוציה רמת המודעות העצמית וההתפתחות החברתית שלנו אנחנו יצורים רגישים, יצריים, ואמוציונליים.
במשפחה מסוימת ההורים יכולים לשלוט ביצרים הרגשיים המיניים שלהם, ולכן הם לא יקימו יחסי מין עם ילדיהם, ויש להם ילדים שחונכו שקיום יחסי מין בין הילדים לבין עצמם הוא אסור, ולכן הם לא יקיימו יחסי מין בניהם.
במשפחה אחרת ההורים אינם יכולים לשלוט ביצרים הרגשיים המיניים שלהם, כי זו רמת המודעות שלהם, ולכן הם יקיימו יחסי מין עם ילדיהם, ויש ילדים שהם אינם מחונכים לכך, או שהם אינם יכולים לשלוט ביצרים הרגשיים המיניים שלהם, ולכן הם כן יקימו יחסי מין ביניהם, ולכן גילוי עריות קורה אצלם במשפחה, למרות האיסור על פי החוק.
במשפחה שההורים וגם הילדים שולטים ביצרים הרגשיים המינים שלהם אין גילוי עריות.
במשפחה שבה ההורים וגם הילדים אינם שולטים ביצרים הרגשיים המינים שלהם, יכולים להתרחש מצבים שבהם יתרחש גילויי עריות, אבל בשתי המשפחות ישנם וקיימים מתחים יצריים רגשיים מיניים.
כתוצאה מהמצב שבו יש מתח יצרי רגשי מיני במשפחה, ולא משנה כרגע באיזו מהמשפחות, נוצרת מציאות משפחתית, שכול המעורבים בה הם אינם רגועים מבחינה רגשית ובעיקר מינית, מה שגורם סבל לכל המעורבים.
למה? כיוון שמהות ומטרת קיום יחסי המין, מנקודת התייחסות רציונלית ולא אמוציונלית היא להביא תינוק לעולם.
הצורך והנזקקות היצרית הרגשית המינית שלנו לקיים יחסי מין לשם ההנאה, משקף פיצול, קונפליקט, ניגוד תודעתי, בשלב זה בהתפתחותנו שנע בין הרציונל לאמוציונל לרוב שלא במודע.
ברמת המודעות העצמית שלנו כיום, המציאות היצרית הרגשית מינית, גורמת למשפחות לחיות את חייהן על פי אורח חיים אשר משקף את מה שקורה בתוך המשפחה.
כלומר, ההתנהגות במשפחה נובעת מהרגשות הפנימיים של כול אחד ואחת מהמשפחה, מציאות אשר יוצרת את אורח החיים הרגשי, האמוציונלי.
אורח חיים רגשי, אמוציונאלי, כשההתייחסות לנושא קיום יחסי המין היא אינה עניינית כלומר רציונלית, אינה מאפשרת את אורח החיים הרגוע, הרציונלי, ואת ההתייחסות העניינית והבריאה לגוף הפיזי שלנו ולחיים עצמם.
כדי להימנע מאורח החיים הלא רגוע, האמוציונלי והלא ענייני, רצוי להבין את האפשרות הנוספת, שהיא שמהות ומטרת קיום יחסי מין היא להביא תינוק לעולם, ובכך לרצות את השינוי, ואז לבנות את היכולת הפיזיולוגית לשינוי הרגלים שגויים.
ברמת המודעות שלנו כיום כחברה, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, קיום יחסי המין שנעשה לשם ההנאה הוא לרוב בסדר העדיפויות הראשון במעלה אצלנו, והחשוב ביותר כטקס שנעשה לשם הפולחן הרגשי, כאחד מתוך אין סוף האפשרויות לטקסים שיצרנו לעצמנו.
מהו טקס הפולחן הרגשי? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים ואת הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות הטובים כמו, אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את הרגש הרע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כיוון, שברמת המודעות העצמית שלנו בשלב זה בהתפתחותנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו ומתנהגים באופן רגשי, אמוציונלי בלבד, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים שבנו, לבין הרגשות השליליים שבנו, וההפך, מה שמוביל למגוון רחב של בעיות אישיות.
טקס הפולחן הרגשי מאפשר לנו את היציאה מאותם הרגשות השליליים שבנו, ובכך להרגיש את אותם הרגשות החיוביים שבנו, המגוון הרחב של הטקסים הפולחניים הרגשיים, כולל בתוכו גם את טקס קיום יחסי המין שנעשה לשם ההנאה, כמו כן הוא כולל בתוכו גם את תופעת התנהגות גילוי העריות במשפחה הרגשית, האמוציונלית כיום, במאבק האישי האגואיסטי, האינטרסנטי להישרדות רגשית.
ברוב אם לא בכול המקרים היצר המיני, התשוקה, התאווה, הם הקריטריונים הרגשיים שלנו לשם בחירת בן/בת זוג, ובמערכות היחסים שלנו קיום יחסי מין הוא החשוב מכול, אם המעשה נעשה לשם החברות, זוגיות, נישואים, מה שהופך את בן/בת הזוג לאובייקט מיני גם אם המעשה נעשה בהסכמה הדדית, התייחסות זו עוברת מדור לדור, וזה המסר שעובר לילדים.
איך רצוי להתייחס לנושא? ישנם הורים ו/או ילדים שהם אינם יכולים לשלוט ביצריהם הרגשיים המיניים, וכתוצאה מכך מתרחשים להם מעשים של גילוי עריות, אפשר להעניש אותם, אפשר לכעוס עליהם, אפשר לנדות אותם, אפשר להחרים אותם ואף לכלוא אותם, אבל גילוי עריות במשפחה לא יפסק בחברה שלנו כול עוד לא נבין ונלמד שיש אפשרות נוספת אחרת, מעצם ההתייחסות הרגועה, הרציונלית והעניינית לקיום של יחסי מין שמהות ומטרתו היא להביא תינוק לעולם, ורצוי לבצע זאת כדי להשתנות ולהתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, שהיא הזהות הרגועה, הרציונלית, זהות שמתייחסת לגוף הפיזי שלה באופן הענייני והבריא, זהות שמתייחסת למהות ומטרת החיים באופן הענייני.
אפשרות זו תאפשר לנו לחיות את חיינו ברמת מודעות עצמית מתקדמת יותר ומפותחת יותר מהידועה לנו כיום, מציאות שהיא רגועה ושלווה, מה שיקטין ואף יעלים את התרחשות גילוי העריות בתא המשפחתי.
מסקנה: תופעת גילוי העריות במשפחה כאשר היא מתרחשת, היא משקפת את רמת המודעות הרגשית, היצרית המינית, האמוציונלית שיוצרת מציאות קשה, שגורמת סבל רב לכל המעורבים במעשה.
גם במשפחות שאין בהם גילוי עריות, יש יצרים, יש תאוות, יש תשוקות, ויש מתחים מיניים, למרות שלא נעשה דבר, אם הדבר ידוע במודע או שלא במודע.
סיכום: כדי להימנע מגילוי עריות רצוי להבין איך לחיות באורח חיים שונה מהמוכר לנו כיום, כלומר אנחנו רצוי שנבצע לעצמנו סדר תודעתי חדש.
סדר תודעתי חדש מצריך מאיתנו לשנות הרגלים שגויים, ובכך לתקן את עצמנו, את אישיותנו ולהשתנות.
השינוי יתרחש כאשר נבין איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את גופנו הפיזי באופן הבריא, וניצור בעבורנו מציאות שמתאימה לאישיות החדשה ושמותאמת למהות ומטרת החיים.
מציאות שתאפשר לנו את אורח החיים הזה היא מציאות רגועה ושלווה.
המסר במאמר: בן אנוש רגוע, רציונאלי, אשר מתייחס לגופו ולחיים באופן הענייני והבריא, חי ללא ייצור והפעלת הרגשות הפנימיים שבו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים, ורצוי שהתיקון האישיותי יעשה מתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת לכך, אך לא מתוך הדחקתם של הרגשות, כי אז הם יהיו קיימים בתוכנו.
כאשר נגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת זו, תופעת גילוי העריות במשפחה תקטן ואף תיפסק.
כאשר נגיע לרמת מודעות והתפתחות מתקדמת זו, הסבל המשפחתי והחברתי יקטן ואף יפסק.
 

אימא אבא

אימא אבא.
למה רובנו קוראים להורים שלנו אימא ואבא? אימא ואבא הם זוג הורים שהביאו ילדים לעולם והקימו משפחה, ההתייחסות החברתית להורים ברוב התרבויות בעולם היא, שההורים הם הדמויות הסמכותיות והמחנכות בבית.
התייחסות זו של ההורים המחנכים יוצרת מציאות, שהגישה היא שליטה על הילדים.
למה, כיוון שחינוך שנעשה ללא מודעות עצמית, אינו מאפשר להקנות את הסדר שלו זקוק הילד להתפתחותו.
כאשר ההורים שולטים הילדים נשלטים, וכשיש שולטים ונשלטים, כול המעורבים במציאות שנוצרה נאבקים וסובלים מהמצב.
מטרתה של השליטה היא לקחת אחריות ולנהל לאחר את חייו שנעשה מתוך כוחניות.
כלומר, נושא העצמאות והחופש שלו זקוק כל אחד ואחת, שמטרתו לעזור לנו לממש את תהליך ההתפתחות שלנו, כשכול אחד צריך לעשות זאת בדרכו שלו נשלל מאיתנו.
למה? כיוון שללא העצמאות והחופש, ואי היכולת שלנו לבחון ולגלות את עצמנו בעצמנו במציאויות שאנחנו יצרנו לעצמנו, ובעיקר דרך עשיית הטעויות שלנו, אז לא נוכל להכיר את עצמנו בעצמנו ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, מצב זה עוצר את תהליך ההתפתחות שלנו.
מערכת יחסים זו של שולטים ונשלטים, אין לה כול קשר לתהליך הטבעי לשם הלימוד וההדרכה שלה זקוק הילד וכול אחד אחר, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו.
מערכת יחסים זאת יוצרת אנטגוניזם.
מערכת יחסים של אבא ואימא השולטים על הילדים הנשלטים, נובעת מהצורך הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, התנהגות שהיא אינה רגועה שמשתקפת בגידולם של הילדים הנשלטים.
איך רצוי שיהיה? רצוי לזכור, הילדים הם התוצר של ההורים שלהם, ולכן גנטית הם דומים.
כלומר, הילדים בהתנהגותם משקפים את התנהגות הוריהם, הילדים מחקים את התנהגות הוריהם.
כדי שהילדים ישנו את התנהגותם, במידה והיא אינה רגועה, על ההורים לשאול את עצמם אם הם רגועים, לפני שהם באים בטענות לילדיהם?
הכל תלוי בתובנות הקיימות אצל ההורים.
כלומר, הורים שמקנים לילדיהם את התובנות שלהם, התובנות שלהם ישתקפו בהתנהגות ילדיהם.
ההתייחסות למערכת היחסים בין ההורים לילדיהם, רצוי שתהיה רגועה, רציונאלית ועניינית, שתואמת למהות ומטרת החיים.
ללא ההבנה לעצם מהות הבאת ילדים לעולם ומטרת גידולם, הלימוד וההדרכה שאמורים לכוון את ילדיהם להשגת המטרות שלהם בחייהם לא תועבר, מה שיגרום לילדים לבלבול, הבלבול מוביל לפחד, שמשתקף בהתנהגות סהרורית והלא רגועה אצל הילדים.
במקרים כאלו ההורים מאבדים את היכולת לתקשר עם ילדיהם.
חוסר היכולת לתקשר מוביל לצורך ולנזקקות הרגשית לשלוט.
מכאן נובע הצורך בשם התואר אימא ואבא.
שם תואר שניתן למי ששולט ורוצה לחנך, לאלף, לתכנת.
רצוי שהילדים יקראו להוריהם בשמם הפרטי, מה שיכול להקטין ואף לנטרל את הדיסטנס הקיים במערכת יחסים הלא רגועה,ה רגשית, האמוציונלית, והלא עניינית זו, שגורמת סבל לכולם בתא המשפחתי שהופכת את כולם לקורבנות.
מסקנה: אימא ואבא הם שני שמות תואר, שמשקפים את הצורך לשלוט, לחנך, לתכנת, ולאלף את הילדים, כי מהות ומטרת השליטה באחר היא שלילת העצמאות והחופש ועיצוב אישיותו על פי צרכים לא ענייניים.
סיכום: הורים הם הורים, ואין צורך במעמדות של שולטים ונשלטים.
לכן, רצוי להימנע משמות התואר אימא ואבא.
המסר במאמר: הורים לפני שהם מביאים ילדים לעולם, רצוי שיבינו שהילדים לומדים ומחקים אותם, וזו נקודת ההתחלה של כל משפחה בתהליך ההתפתחות שלה.
במידה וההורים רוצים לתקן, עליהם קודם כל לתקן את עצמם, והילדים יבחינו בשינוי ויתקנו את עצמם בעצמם.
אם רוצים לאבחן את התנהגות ההורים, אפשר לאבחן זאת על ילדיהם.
הילדים משמשים כהשתקפות, כמראה, לאישיותם של ההורים.
התארים אימא ואבא משקפים את הצורך במעמדות של שולטים ונשלטים בתוך המשפחה הרגשית, האמוציונלית.


אוטיזם

אוטיזם.
מהו הגורם העיקרי לאוטיזם, קשיי תקשורת? אוטיסטים מוגדרים כבעלי ליקויים אישיותיים, ליקויים שאינם מאפשרים להם תקשורת ואינטראקציה עם הסובבים אותם, ברמה כזו או אחרת.
זוג הורים מחליטים להביא תינוק לעולם, והם מגלים בשלב מסוים, שהילד שלהם מתנהג באופן שהוא אינו נורמטיבי, והוא מאובחן כאוטיסט ברמה כזו או אחרת.
לאחר שלב האבחון, מתחיל המסע של ההורים בחיפוש אחר הפתרון לתעלומה.
כדי להבין את הבעיה, רצוי להבין איך צריך היה להיות המקור.
כלומר, רצוי להבין מה אמורה הייתה להיות האישיות, מה הייתה אמורה להיות הזהות האמיתית?
כשמבינים מהי האישיות שאמורה הייתה להיות, רק אז ניתן יהיה לנסות ולהבין היכן ובאיזה שלב בתהליך ההתפתחות הכל התבלבל לבעל הלקות, וזאת כדי לנסות ולעזור לו לתקן את עצמו.
כמובן שלא כל הלוקים בתופעה הם בעלי מוגבלויות זהות, ישנן רמות שונות של קשיים שהחברה הנורמטיבית מגדירה אותם באופן כזה או אחר.
האם הנורמטיבי הוא השפוי? הנורמטיבי שהחברה מגדירה, הוא בעל אישיות שהתנהגותו תואמת את הקולקטיב, חברה שהחליטה שצריך להתנהג באופן מסוים.
כלומר, חברה שהתנהגותה מוגדרת לה, יצרה לעצמה שיטה שמתאימה לאורח החיים המוגדר כנורמטיבי.
כיום, ההתנהגות המוגדרת כנורמטיבית היא התנהגות שמשקפת רגשות, אמוציות, ולכן כתוצאה מכך התנהגות זו גורמת להפעלת הגוף באופן שהוא אינו מתאים, ולכן הוא גם אינו בריא, התנהגות זו גם אינה תואמת למהות ומטרת החיים.
התנהגות זו משקפת את האישיות שנוצרה כתוצאה מכך.
אישיות מוגדרת זו של החברה משקפת זהות.
זהות מוגדרת זו של החברה היא הנורמטיבית.
הזהות הנורמטיבית יוצרת זהות אחידה לכולם.
זהות אחידה משמעותה שכולם צריכים להיות זהים.
מכאן השיטה יוצרת מכונה משומנת היטב, ליצירת אנשים שהם מחונכים, מתוכנתים, מאולפים.
כלומר, הנורמטיביות אינה יכולה לאפשר את השפיות.
כשהנורמטיביות אינה מאפשרת את השפיות, צצות להן כל אותן התופעות הבריאותיות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
השפיות מתאפשרת רק כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים, וכשהתייחסות לגוף שלנו נעשית באופן המתאים, הענייני והבריא לו, ושמתאימה למהות ומטרת החיים, מה שאינו קיים כיום.
מה כל זה קשור לאוטיזם? זוג הורים נורמטיבי שמחליטים להביא תינוק לעולם, חושבים שהילד שלהם צריך להיות נורמטיבי, כי גם הם נורמטיביים.
אבל, כיוון שהזהות הנורמטיבית אינה הזהות האמיתית שמאפרת את השפיות, נוצר פער שיוצר את התופעה שהחברה מגדירה אותה כאוטיזם.
אוטיזם היא תופעה שנובעת כתוצאה מתפיסה שגויה, ולכן היא נובעת מטעות בפרוש שגוי למי אנחנו, שיוצרת תופעה זו שעוברת מדור לדור.
החברה מגדירה את האוטיסט כאחד שיש לו חוסר ביכולת לתקשר עם האנשים שסביבו, אם זה בדיבור ואם זה במבט או בהבעה כלשהי, וכן חוסר היכולת שלו להיות מודע לעצמו, להתנהגותו, לצרכיו ולסביבה שבה הוא נמצא וחי.
כלומר, מבחינה תודעתית בעל האוטיזם נמצא בתוך מבוך ושם הוא כלוא, בגלל הפחד והבלבול שנגרם לו מהוריו הנורמטיביים שחיים בחברה נורמטיבית, שמנסים ליצור ילד אחרת ממה שהוא צריך להיות.
כלומר, רוצים להתאים את האישיות האמיתית שצריכה להיות לבעל הלקות לאישיות נורמטיבית.
כדי לשחרר את האוטיסט מאותו התא שבו הוא כלוא מבחינה תודעתית, ולשחרר אותו מאותה הדמות, שנמצאת בבית הסוהר התודעתי, שזה להוציא אותו מהמבוך שבו הוא נמצא תקוע, רצוי להבין איך לעשות זאת.
כלומר, הייתי צריך לעבור את המסע האישי הזה, שאפשר לי את ניסיון החיים והידע, וכול זאת כדי להבין את הדרך החוצה אל החופש.
כלומר, רצוי להבין באיזה מצב תודעתי נמצא בו הלוקה בקשיי התקשורת, ובכך לגרום לו להבין, לרצות ולבנות את היכולת לראות את הדרך החוצה משם, כמובן שהכול תלוי במצב ההתחלתי שלו.
רצוי לזכור שהתקשורת כיום היא אינה התקשורת האמיתית שלנו.
התקשורת כיום נעשית באמצעות דיבור על המגוון הרחב של השפות שיצרנו לעצמנו, כאשר השפה האמיתית היא שפת הטלפתיה שמשותפת לכולנו, אך בשלב זה אנחנו לא מודעים לה.
לכן, אם בעל האוטיזם כביכול אינו מקשיב ומתייחס, זה לא אומר שהוא אינו קולט ומבין, רק אין תאום תקשורתי, כל אחד והשפה שלו.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, האנושות עדיין מחפשת את הפתרון לחידה, מהי הזהות האמיתית של בן האנוש, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, כל ניסיון ליצור מציאות שבה אנחנו מנסים להתאים את האישיות שלנו לאורח חיים, לשיטה מסוימת, שהיא אינה תואמת, הדבר יגרום לפחד ולבלבול, כשאוטיזם קשיי תקשורת הם רק תופעה אחת מתוך מגוון רחב של תופעות ומחלות.
את המאמר הזה אני כותב מתוך התובנות שלי, שנובעות מתוך ניסיון החיים והידע שאני צברתי.
ניסיון חיים וידע זה מתאפשר לי, כאחד שהיו לו קשיי תקשורת, היפראקטיביות, ועד היום עם דיסלקציה מתוקנת, בתקופה שהחברה עדיין לא ידעה לאבחן זאת בשנות השישים והשבעים.
קצת עלי: נולדתי להורים נורמטיביים שניסו להתאים לי אישיות באמצעות חינוך, וניסו גם להתאים את אישיותי לחברה הנורמטיבית, כמו כולם לאותה תקופה.
מבחינת מערכת החינוך הציונים שלי היו נמוכים מאד, האישיות שלי לא אפשרה את ההשתלבות שלי במערכת החינוך, למרות שבסוף סיימתי את לימודי, וזאת בעיקר לאחר בקשות ותחנונים חוזרים של אימי למחנכות שהיו לי בבקשה שהן לא ישאירו אותי כיתה, אז הוגדרתי כעצלן, מה שמשקף את הסטיגמה שנוצרה לי ושאיתה הייתי צריך לחיות, כנראה שלא רק אני, אבל מבחינה חברתית הייתי חברותי ומקובל.
כלומר, שרדתי את השנים שהייתי צריך ללמוד בבית הספר.
האבחון מהמחנכות שקיבלתי במשך אותם שנים בתעודות סיום השנה היה, שאינני מקשיב ואינני משתתף בשיעורים, ועל זה קיבלתי את הציון הנמוך ביותר שהיה אפשרי לאותה תקופה, כי לא יכולתי ולא הייתי מסוגל להתאים את עצמי למערכת החינוך, ומצב זה השתקף בתעודות סוף השנה ובציונים הנמוכים ביותר שקיבלתי ברוב שנות לימודי.
בבית הספר את רוב השיעורים ביליתי מחוץ לכיתה.
כיום אני מבין, שאני הייתי בסדר, בסך הכל הייתי ילד, שרוצה להיות חופשי וללמוד על עצמו ועל החיים בדרכו שלו.
הבעיה הייתה אז וגם כיום, בניסיון של ההורים והחברה להתאים את ילדיהם לזהות ולמציאות שאינם מתאימים ואינה תואמים לזהות האמיתית ולמציאות האמיתית שלהם.
כלומר, יוצרים את האשליה, ומנסים להתאים את הילד לאשליה.
מצב זה גורם לכך, שמנסים וגם מצליחים לחנך, לתכנת, לאלף את הילד, ולכן נוטלים ממנו את אישיותו.
ואז, גורמים לילד שמתקשה להשתלב ושהוא זה שלא בסדר, וגורמים לו להאמין ולחיות עם הרגשת הנחיתות הזו.
כמה נושאים שכדאי לדעת: החיסונים והתרופות שמקבלת האם, במידה והיא מקבלת, לפני ובעיקר בתהליך ההריון יש להם השפעה התנהגותית על האם וגם על העובר.
החיסונים והתרופות שמקבל התינוק, במידה והוא מקבל יש להם השפעה התנהגותית.
הורים ובעיקר האם בתהליך ההריון, אשר אורח החיים שלה אינו רגוע ושלוו, שאין לה את ההבנה איך להפעיל את הגוף, ואם זה בלהזין את הגוף, ואם זה בלתחזק את הגוף, באופן הבריא יש לכך השפעה על הוולד ועל התינוק שיולד, מבחינה התנהגותית.
תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד עשוי מתהליך שכולל בתוכו שלבים רבים, כאשר לכל אחד יש את קצב החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית שלו, ואת קצב המעבר שלו משלב לשלב.
אי הבנה של ההורים ובעיקר של האם לתהליך זה, יוצר פחד ובלבול אצל הילד.
מצב זה יכול ליצור אצל ההורים את חוסר היכולת שלהם לתקשר עם הילד, כלומר לנתק תקשורתי.
גם אם מבחינה גנטית בעברם המשפחתי של הזוג היה אוטיזם, אין הדבר אומר שמתוך הבנה ורצון אי אפשר לתקן ולשנות הרגלים התנהגותיים שגויים, רק שרצוי להבין איך, ולעשות את התיקון ואת השינוי לפני שמביאים תינוק לעולם.
חשוב להבין, שהמחלות והתופעות הפיזיולוגיות הרבות, שכוללות בתוכן גם את האוטיזם, החלו בעיקר כאשר התחלנו להרגיש, גם אם זה את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד, וגם אם זה את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו גורמים לזיגזג רגשי, לנדנדה רגשית, שגורמת להתנהגויות משתנות בהתאם.
ואז נוצרת לה מערכת יחסיים שבה ההורים רוצים, צריכים וזקוקים להרגיש, ולכן הם משליכים את רגשותיהם הפנימיים על הילד.
כתוצאה מכך, נוצר מצב שהילד הופך להיות אובייקט וקורבן לרגשותיהם של הוריו.
התנהגות זו מבלבלת את הילד, שאינו מבין מה הוריו רוצים ממנו, שגורמת לו לפחד וחרדה, שמוביל לניתוק מהמציאות ומעבר לעולם הדמיון.
למה? כיוון, שהרגשות הפנימיים, אינם מאפשרים לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו לא רגועים, אנחנו נחלשים, מערכת החיסונית שלנו נחלשת, ואז אנחנו חשופים למחלות, אבל בעיקר אנחנו לא מחוברים לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, ואז מופיעות להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים, שרצוי להבין בהם ורצוי לחיות על פיהם על מנת שנאפשר לעצמנו את הבריאות.
לכן, כשמביאים ילד לעולם, רצוי להבין, שכתוצאה מהרגשות הפנימיים המשתנים, וההתנהגות המשתנה שנעשית באופן תדיר עם כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים וההרס העצמי שמלווים את ההורים לרוב שלא במודע, יוצר המצב פחד ובלבול אצל הילד, שמנתק אותו מעצמו ומהסביבה לעולם הדמיוני שלו, ששם הוא כביכול מוגן ובטוח, מה שמוביל את מערכת היחסים הבלתי אפשרית הזו לקשיי תקשורת בין ההורים לילד ובין הילד להורים.
מהו הרוגע הפנימי שאליו ההורים רצוי שישאפו?
הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים, ואז ההתנהגות אינה משתנה.
הרוגע הפנימי משקף את האישיות האמיתית שלנו, את האישיות הרציונאלית, שמתייחסת לגוף שלה באופן הענייני והבריא, ומתאימה את אורח החיים שלה למהות ומטרת החיים.
כשנגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת זו, ורמת ההתפתחות שלנו תשודרג, ייעלמו להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הקימות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
ואז תתאפשר לנו השפיות. 
מסקנה: אוטיזם זוהי התנהגות שמשקפת בעיקר פחד, חרדה, שגורמים לבלבול אצל הילד, התנהגות שמנתקת אותו מהאני העצמי שלו ומהמציאות האמתית שבה הוא נמצא וחי לעולם הדמיוני שבו הילד מרגיש כביכול מוגן ובטוח, מצב שמנתק אותו מהסובבים אותו ברמה כזו או אחרת. 
סיכום: מצב של אוטיזם משקף מצב תודעתי שבו נמצא הילד, שנובע כתוצאה מחוסר ההבנה של ההורים לאינטראקציה תקשורתית עם ילדם.
כלא תודעתי זה הוא מעיין מבוך שרצוי להבין היכן נמצא בעל התופעה ובכך לעזור לו לצאת מהמבוך הזה, כשבמסע הזה ישנם מגוון רחב של דרכים שהם ללא מוצא עם יציאה אחת בלבד.
היציאה מהמבוך צריכה להיות הדרך שבה הילד יתחבר חזרה לזהותו האמיתית, הרגועה, הרציונאלית והעניינית, כשנקודת ההתחלה של הילד ושל הוריו לחיים הייתה זו שהובילה אותו למצב הקיים שהיא זהות רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, אישיות רגישה שהוא ירש מהוריו שהובילה אותו למצב שבו הוא נמצא.
המסר במאמר: ההגדרה לחברה נורמטיבית אינה משקפת את החברה השפויה, כיוון שהנורמטיבי במסע חיפוש אחר השפיות.
הורים נורמטיביים יביאו ילד נורמטיבי.
הורים בריאים ושפויים יביאו ילד בריא ושפוי, אבל לשלב התפתחותי זה עדיין לא הגענו.
לכן, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים ורצוי לפני שמבאים ילד לעולם, שיאפשר לנו את תיקון האישיות שיוביל לשפיות.