חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות טיפול. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טיפול. הצג את כל הרשומות

פסיכיאטר

פסיכיאטר.
לאן הפסיכיאטרים מובילים אותנו? פסיכיאטריה היא תחום העוסק במדע הרפואה, העוסק בבריאות הנפש, שיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש וקידום בריאות הנפש, בעל המקצוע נקרא פסיכיאטר והוא בעל תואר דוקטור לרפואה.
הפסיכיאטר תפקידו לנתח את ההפרעות הנפשיות של החולה ולהציע לו דרכי מניעה, הערכה, אבחון, טיפול ושיקום, המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.
הטיפול ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה, בהתאם לחומרת ההפרעה.
ברוב המדינות הסמכות לטיפול פסיכיאטרי נתונה בחוק, והיא נעשית גם שלא בהסכמת החולה במקרים בהם המחלה מסכנת את שלום החולה והחברה{חלק ממידע זה נאסף מויקיפדיה}.
לאחר שחוויתי ועברתי את התהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה ולאחר מכן מניה דפרסיה ללא כל עזרה פסיכולוגית וללא כל עזרה פסיכיאטרית, וחשוב לי להדגיש שגם ללא כדורים, אנסה להסביר את דעתי בנושא.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, המין האנושי עדיין לא הגיע לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו להבין, איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את הגוף הפיזי, ככה שהוא יפעל, יתפקד, ויתנהג באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
כלומר, עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו לתפקד ולפעול במודע, ובאופן מאוזן ומכוון מבחינה כימית, מה שיכול לאפשר לנו את השפיות, הדבר נכון גם לגבי החברה המגדירה עצמה כנורמלית שמאבחנת ורואה את החולה הלא נורמלי כבעל בעיות אישיות.
למה? כי כול עוד לא מתאפשר לנו להבין מי אנחנו? ומה מהות ומטרת החיים שלנו? כולנו לא מאוזנים, ולכן אנחנו חיים כסהרוריים.
מה הקשר? הקשר הוא שרצוי להבין מי אנחנו? אם רוצים לטפל במישהו, כלומר מהי זהותנו האמיתית, ומה התהליך שעלינו לעבור בחיינו, וזאת כדי לתקן ולהתחבר לזהותנו האמיתית?
רצוי לזכור, שאנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים, וחיים את חיינו באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים באופן אוטומטי עד השלב המסוים בחיינו שבו אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע תוך כדי ניסיון החיים.
כלומר, בשלב מסוים אנחנו מתחילים את היציאה מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו, אישיות שהכרנו ושהכירו אותה כול הסובבים אותנו.
שינוי ומעבר זה גורם למי שנכנס לתהליך לבלבול ולפחד, מה שמקשה להתנהל בחיי היום יום.
למה הכוונה בלבול? כל ההרכב הכימי שעל פיו הפעלנו את גופנו הפיזי מבחינה רגשית התבלגן לנו.
מצב זה מצריך מאיתנו להרכיב ולבנות אישיות מחודשת ולהתחיל הכול מההתחלה, רק שהפעם שהאישות תהיה בעלת בסיס איתן שלא תתפרק יותר.
בגלל שההרכב הכימי הרגשי הקודם שלנו התבלגן, לא נוכל לחזור למצב האישיות הקודם שהיה לנו.
לרוב כאן נכנס התפקיד של הפסיכיאטר, שתפקידו לנסות לכוון ולאזן גם באמצעים כימיים חיצוניים כלומר כדורים את המטופל, ככה שלהגדרת הפסיכיאטריה החולה יתאזן.
היכן הפסיכיאטריה שוגה? הפסיכיאטריה שוגה בגלל חוסר היכולת של הפסיכיאטרים להבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית? ומה מהות ומטרת חיינו?
ברגע שהפסיכיאטר יבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, רק אז יתאפשר לו לכוון את מי שהתחיל את התהליך ליעד, כי ההתייחסות שנעשית כיום נעשית ללא ההבנה לזהותו האמיתית וליעד, ולכן הפסיכיאטר אינו יכול לכוון את המטופל.
האם הפסיכיאטריה יכולה להסביר מהיכן ולמה נובעות התופעות הבאות, ואיך הם משפיעות עלינו?
כמו למשל, רגשות, מחשבות, דמיון, חלומות, קולות פנימיים, הזיות, אשליות, הרס עצמי, הרגשת הנרדפות, ושאר הבעיות האישיות.
כמו כן, האם הפסיכיאטריה יכולה ללמד אותנו, איך לחיות באופן הבריא, וללמד אותנו מהו אורח החיים הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף, וזאת כדי שתהיה לנו היכולת להיות בריאים ובעיקר שפויים?
כלומר, האם פסיכיאטר יכול לעזור ולכוון מטופלים לזהותם האמיתית, כאשר לפסיכיאטריה אין כל מושג לזהותו האמיתית של בן האנוש?
האם הפסיכיאטריה יודעת מהו הכיוון, מהו היעד, שאליו אנחנו שואפים בכניסה לתהליך שהסברתי?
ממה שאני יודע התשובה היא שאין לפסיכיאטריה תשובות לשאלות הנשאלות.
אבל, חשוב לי להדגיש שישנם אנשים שבחרו ושזקוקים לטיפול של פסיכיאטר וזו זכותם המלאה, כלומר אני לא נגד עזרה פסיכיאטרית גם בעזרת כדורים, כי בשלב זה זו רמת המודעות שלנו כחברה שמאפשרת את ההקלה היחסית מהסבל שבו שרוי הזקוק לטיפול.
מהי זהותנו האמיתית? כיום המין האנושי מייצר, מפעיל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, ומכאן נובעות להן כול אותן הבעיות האישיות הקיימות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים? הרגשות הפנימיים שבנו הם גם הרגשות החיוביים והם גם הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב, ועוד.
כיוון, שברמת המודעות שלנו כיום, אנחנו מייצרים, מפעילים, ומתנהגים על פי הרגשות הפנימיים שהם אינם יציבים, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ככה שהאישיות שלנו משתנה, ולכן אנחנו מוגדרים כיצורים רגישים, אמוציונליים, שמתנהגים ומשתנים בהתאם ובאופן תדיר.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, ורק שלא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שהם הסיבה לכול הבעיות האישיות הקיימות.
לכן, כשמגיע מישהו לטיפול אצל הפסיכיאטר, כדי שיעזור לו לאזן אותו מבחינה כימית, לרוב הוא מציע לו אמצעים כימיים חיצוניים כמו כדורים או זריקה ועוד, שיאזנו ויגרמו למטופל להרגשה החיובית הטובה, וזאת כדי שלא ירגיש את אותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגשה הרעה, כי ככה אנחנו כחברה נורמלית מבינים ושואפים ורגילים לחיות, וככה גם מבין ושואף הפסיכיאטר לחיות.
אבל, ישנה אפשרות נוספת, אפשרות שתחבר אותנו לזהותנו האמיתית, אפשרות שתאפשר לנו להיות מאוזנים מבחינה כימית ומכוונים, מה שיאפשר לנו את היכולת להיות בריאים יותר ושפויים, ללא הצורך בכדורים ותרופות, אפשרות זו נקראת הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו הגוף אינו מייצר, מופעל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות החיוביים הטובים הקיימים בנו, וגם ללא הרגשות השליליים הרעים הקיימים בנו, וזו זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, ואת כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, וכל אותן התופעות האישיות הקיימות.
מהרגע שאנחנו נולדים וחיים אינסטינקטיבית אנחנו מתכננים לנו את מסע החיים ומחפשים את הדרך, כדי לתקן את עצמנו ולשנות את אישיותנו המקולקלת, ולהגיע לרמת מודעות מתקדמת זו, מה שנעשה לרוב שלא במודע.
למה? רמה התפתחותית זו תאפשר לנו להיות רגועים יותר, להתחבר לזהותנו האמיתית, להתייחס למהות ומטרת החיים שלנו באופן רציונאלי, בריא וענייני.
כיוון שתובנות אילו אינן קיימות במודע אצל הפסיכיאטרים, הם אינם יכולים לעזור למטופלים, אלא אך ורק עד לרמת המודעות העצמית וההתפתחותית שהם הגיעו אליה.
רצוי לדעת, שהפסיכיאטר יכול להכיר את אישיותו של המטופל, אך ורק עד להיכן שהוא מכיר את עצמו ולא מעבר לכך.
מסקנה: מדע הפסיכיאטריה שאותם מיישמים הפסיכיאטרים, מאפשר טיפול אשר אינו תואם את התהליך למודעות עצמית, אלא חוסמת אותנו מלהגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, למרות ההקלה היחסית שהמטופלים הנזקקים זוכים לה.
למה הדבר דומה? הדבר דומה למי שיש לו כאב ראש, והוא הולך לרופא ומספר לו על הבעיה, והרופא נותן לו כדור נגד כאב הראש.
האיש לוקח את הכדור נגד כאב הראש, ולכן הוא לא חש את הכאב יותר, אך הכאב קיים.
עד שהאיש לא יבין מהי הסיבה שגרמה לו לכאב הראש, הוא לא יוכל לפתור לעצמו את הבעיה, וכשלא מבינים ממה נובעת הבעיה התופעה תחזור, כיוון שאז נחזור על אותה הטעות שגרמה לנו לכאב הראש, ככה גם עם התרופות הפסיכיאטריות.
סיכום: נולדנו וחיינו את חיינו מתוך אינסטינקט והתנהגנו באופן אוטומטי, וככה בנינו את עצמנו מבחינה כימית רגשית.
בשלב מסוים אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע שנבע מתוך ניסיון החיים שחווינו, וזאת לשם ההכנה שלנו ליציאה מדפוס ההתנהגות שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו.
שלב זה מפחיד אותנו, שלב זה מבלבל את כל ההרכב הכימי שעליו בנינו את האישיות ושחיינו איתה.
בניית אישיות מחודשת זו, מאפשרת לנו את המעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, במידה ונדע איך לאזן את עצמנו ושמתאים לזהותנו האמיתית.
אבל, בגלל חוסר ההבנה של הפסיכיאטריה לנושאים שציינתי, שמיושמת באמצעות הפסיכיאטרים, ולמרות העזרה וההקלה היחסית, המצב כיום חוסם אותנו כחברה ולא מאפשר לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
למה? בגלל שצריך לעבור את התהליך למודעות עצמית, ואז? רק לאחר שעוברים את התהליך, וניתנת לנו האפשרות להבין את עצמנו בעצמנו ובאופן הבריא, המכוון, השפוי, ניתן יהיה להבין את המקום שבו נמצא המטופל ולאפשר לו את היציאה מתוך המבוך המוחי שבו הוא שרוי.
המסר במאמר: ניתן לאזן את תפקוד הגוף הפיזי שלנו ולכוון אותו ללא אמצעי עזר חיצוניים כמו, כדורים, תרופות ואחר, ברגע שנבין מהי זהותנו האמיתית, ואז יהיה ניתן להגיע לבריאות, לאיזון, לבהירות, לשפיות.


פסיכולוג

פסיכולוג.
לפני שהולכים לטיפול אצל פסיכולוג, מה כדאי לדעת ולשאול? ההגדרה המקובלת כיום לפסיכולוגיה היא, מדע החוקר את התנהגותו של בן האנוש.
שאלתי את עצמי כמה שאלות, האם הפסיכולוגים שלמדו את מדע הפסיכולוגיה, יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, לפני שהם מטפלים בו? וזאת כדי לדעת לאן ואיך לכוון אותו, כי במידה ולא המטופל יצא מבולבל.
האם הפסיכולוג עצמו חי על פי מדע ההתנהגות שלמד בפסיכולוגיה ותיקן את עצמו בהתאם?
כי במידה ולא, איך אפשר יהיה לעזור לאחר ללא מודעות עצמית לידע הנרכש?
האם ברמת המודעות שלנו מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מבינים את פשר התנהגותו של בן האנוש, ואת מקור הבעיות ההתנהגותיות שלו?
כי במידה ולא איך אפשר יהיה לטפל, כי הפסיכולוג בעצמו תקוע בתוך המבוך המוחי, באחת מהדרכים שהיא ללא מוצא.
האנשים בממסד שקבעו את חוק הפסיכולוגיה, ושקבעו שזו הדרך היחידה והנכונה מבחינתם לאבחן ולטפל באנשים, האם יהיה זה נכון לומר שאך ורק הפסיכולוגים ודרכם שלהם, ורק הם על פי מדע הפסיכולוגיה יכולים לטפל ולכוון את הנזקק לשפיות? כי במידה וזו אינה האפשרות הנכונה בבחירתם ומבחינתם, חברה שלמה יכולה ללכת לאיבוד, ואז אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
האם יכול להיות שכל המדע שלמדו הפסיכולוגים ועליו מסתמכת הפסיכולוגיה מוטעה ומטעה?
המציאות כיום לא מוכיחה שיש התקדמות.
האם הפסיכולוגים יכולים לגרום נזק בריאותי למטופלים שלהם, בגלל חוסר ההבנה שלהם לזהותו האמיתית של בן האנוש ולאורח החיים הבריא, ולמהות ומטרת החיים? לדעתי כן.
אולי מה שנלמד במדע הפסיכולוגיה כבר לא רלוונטי להיום? לדעתי לא רלוונטי.
אולי מדע הפסיכולוגיה שגוי מיסודו? לדעתי כן, ועוד.
האנשים בממסד שהחליטו ושקבעו את חוק הפסיכולוגיה, אשר מתנהל על פי מדע הפסיכולוגיה, שקבעו שהפסיכולוגיה היא הדרך היחידה והנכונה, ואפשרו בכך לקבוצת אנשים שלמדה את מדע ההתנהגות של בן האנוש על פי מדע הפסיכולוגיה פשוט טעו מעצם ההחלטה לא לאפשר ולהבין את עצמנו באמצעות אפשרויות, דרכים נוספות, אחרות, ולכן מעצם הקיבעון לא ניתן יהיה להמשיך ולהתפתח, אבל אני מודע לכך שההחלטה נעשית מתוך רמת המודעות שלנו כחברה נכון להיום.
מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים שלמדו וקיבלו את התעודה שמסמיכה אך ורק אותם, ועל פי אותו המדע הם מטפלים באנשים, הם טועים גם לגבי עצמם, וגם לגבי המטופלים שלהם, וגורמים לעצמם ולמטופלים לבלבול, כי כדי לעזור לבן אנוש שזקוק לעזרה, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים כמו, הפעלת הגוף הפיזי, הזנת הגוף, ותחזוקת הגוף, ולהבין מהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו שצריך שיהיה בעל סדר ושיגרה, וגם בנושא מהות ומטרת החיים, כי הכל קשור להכל.
לכן, כאשר אתם הולכים לפסיכולוג שהמידע שהוא רכש לעצמו נעשה מתוך מדע הפסיכולוגיה, עליכם לשאול את עצמכם ואת הפסיכולוג כמה שאלות, מהו הרוגע הפנימי? האם הפסיכולוג מבין ויודע להדריך ולהסביר איך להפעיל את הגוף באופן הבריא והמדויק ביותר עד כמה שניתן מבחינת הרגשות הפנימיים? מהם ומהיכן נובעות המחשבות שווא? מה פשר הדמיון? מהי מציאות האמיתית? מהי אשליה? מהיכן נובעים הקולות הפנימיים? מהו הדיכאון? ממה נובע ההרס העצמי? איך לדעת מהן הזיות? ועוד, וזאת כדי להביא את המטופל למצב של רוגע פנימי, שמאפשר את שפיות?
האם הפסיכולוג מבין ויודע להסביר לכם מה לאכול? וכמה לאכול? ואיך לאכול? ומתי לאכול? ובמה לאכול? כדי לשמור על משקל קבוע, יציב, ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
כמו כן, האם הפסיכולוג יודע להסביר לכם למה צריך לישון? וכמה צריך לישון? ומתי לישון? כדי להיות ערני ולתפקד באופן הבריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם צריך פעילות גופנית או פעילות ספורטיבית, מה בריא ומה לא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
למה צריך לשמור על טמפרטורת הגוף? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב בנושא מודעות עצמית ולאיזון וליציבות האישיות השפויה.
האם היגיינה אישית, והיגיינה סביבתית זה חשוב ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם הפסיכולוג מבין ויידע, להסביר לכם את תהליך האבולוציה, התהליך הקוסמי והרוחני? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה, כי הכול אבל הכול קשור לכול.
כדי להביא את הגוף לתפקוד שמתאים לזהותנו האמיתית, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים, אחרת אם מתייחסים רק לנושא הפסיכולוגי מתוך מגוון הרחב של הנושאים, יוצרים נתק שלא מאפשר להגיע לתיקון האישיות שאותו אנחנו זקוקים.
כמובן שישנם נושאים רבים נוספים, שרק אם נהיה מודעים לכול מכלול הנושאים נוכל לתקן את אישיותנו ולהתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, הטיפול בנושא בריאות הנפש כנושא שהוא בנפרד, ולא לקשר אותו לשאר מגוון הרחב של הנושאים שציינת שכביכול אינו קשור לפסיכולוגיה, שגוי.
רצוי להבין שכדי לחיות באורח חיים בריא, צריך סדר ושיגרה בחיי היום יום.
אין למדע הפסיכולוגיה ולפסיכולוגים עצמם את הידע במגוון הרחב של הנושאים, שיכולים לאפשר למטופל טיפול, שיאפשר לו את ההבנה לזהותו האמיתית, כיוון שבמדע הפסיכולוגיה הם אינם יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
דבר נוסף שכדאי לדעת, מעצם הסטאטוס של מטפל מטופל, כבר יוצר במודע או בתת מודע את האנטגוניזם, את הפחד אצל המטופל, כשהוא מגיע למישהו סמכותי, ממסדי.
בשיטה הקפיטליסטית כיום, כשהכסף הוא האמצעי למחיה והישרדות, נוצר מצב שיש לפסיכולוג אינטרס כספי ומטרתו להתפרנס מהנזקק, מצד שני זו שיטת המחייה שלנו כיום כדי לשרוד, מה שיוצר את הקונפליקט.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו מתן העזרה יהיה בחינם ללא כול אינטרס וללא כול תשלום כספי, יהיה ניתן לעזור אחד לשני באופן האמיתי מתוך חיי שיתוף חברתי לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כחברה רצוי שנעזור אחד לשני ללא כל מעמדות ואינטרסים, אבל עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אני מבין את הצורך והנזקקות להרוויח כדי לחיות ולשרוד.
כתוצאה מחוסר היכולת של הפסיכולוגים לתת תשובות למגוון רחב של נושאים, קמו להם אנשים, קבוצות, תנועות, ארגונים, שמאפשרים מתן תשובות בדרכים אחרות, אלטרנטיביות לזקוק לייעוץ והכוונה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו לרמת המודעות העצמית לגבי זהותנו האמיתית, לכן אין ביכולתנו לתרגם באופן הברור, השפוי, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, מה שגורם לנו להתנהל בחיינו כסהרורים.
מדע הפסיכולוגיה הוא אפשרות אחת, מתוך מגוון רחב של האפשרויות הקיימות, אך מדע זה הוא אינו הנכון והאמיתי.
סיכום: כיום זהותו של בן האנוש היא שהוא, רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, מה שגורם לו להיות אגואיסט, אינטרסנט ומניפולטיבי, שהתנהגותו משתנה בהתאם ובאופן תדיר, ובהתאם לרגשות הלא יציבים הפנימיים שבו הוא יצר לעצמו מציאויות שהן אשליה שמתנפצות לו במבחן המציאות האמיתית, ולכן הסבל הרב בחייו.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני.
האם מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים עצמם מודעים לזהות אמיתית זו?
כי במידה ולא, יהיה בלתי אפשרי לכוון את המטופלים שלהם לכיוון היעד, המטרה, שציינתי, לכן כשאין יעד ואין את המטרה האמיתית, הולכים לאיבוד במגוון הרחב של האפשרויות, מה שמשקף את מדע הפסיכולוגיה, את הפסיכולוגים כמטפלים, ואת המטופלים עצמם, וגם כחברה.
המסר במאמר: כדי לכוון, רצוי להבין מה הכיוון.
 

מיגרנה

מיגרנה.
מהי הסיבה העיקרית לכאבי הראש? לאחר מחקר שערכתי על עצמי ועם עצמי, הגעתי למסקנה לסיבה שבגללה מתריע הגוף על מצוקה, בעיה כלשהי, שמומחש לי באמצעות כאב הראש.
בעבר כאשר היה לי כאב ראש, לימדו אותי הורי לקחת כדור שישכך לי את הכאב עד שהוא יעבור, מה שיפשר לי להמשיך את החיים כרגיל, וכך באמת חייתי.
עד שהחלטתי שאני רוצה להבין למה? למה יש לי כאבי ראש שגורמים לי לסבל ומשתקים לי את שיגרת החיים?
תפקיד הכדור הוא לשכך את כאב הראש באמצעות סם, חומר כימי.
אבל כשלוקחים כדור הבעיה עדיין ממשיכה להיות קיימת, והיא תמשיך להתקיים עד אשר נדע מהי הסיבה שגרמה לכאב הראש, וגם אם הבעיה נעלמה לה כתוצאה מלקיחת משכך כאבים, נחזור על אותה הטעות מבלי להבין מהי אותה הטעות שעשינו, ואז כאב הראש יחזור שוב ושוב.
הסיבה שממה נובע כאב הראש, מאפשרת להשתדל שלא לחזור על אותה הטעות פעם אחר פעם, ובכך להימנע מליצור את התקלה, שגורמת לסבל רב ולפגיעה בריאותית.
הסיבה לכך שהגוף משדר מצוקה באמצעות כאב הראש היא, חוסר בהספקת כמות החמצן שאמורה להגיע למוח ולשאר האיברים, כמות חמצן שאותו חייב המוח, וזאת בכדי שיוכל לפעול ולתפקד באופן התקין והבריא.
ישנם גורמים רבים להאטה בהספקת הכמות הסדירה של החמצן הדרושה למוח.
למה? זאת כיוון שאורח החיים מבחינת אופן ההפעלה, ההזנה, והתחזוקה של הגוף נעשה באופן לקוי.
לרוב הוא לקוי בכל תחום ותחום בחיינו, אורח חיים זה אינו מאפשר לגוף לתפקד באופן מאוזן ויציב כלומר מכוון, ולכן הוא אינו מאפשר לו לחיות מבלי לחוות מידי פעם כאב ראש.
כתוצאה מאורח חיים שהוא אינו בריא, נוצרו להם גורמים כאלו ואחרים, שיוצרים מצוקה וחוסר בהספקת כמות החמצן שאמורה להגיע למוח, כשההתרעה היא של כאב ראש.
איך הגעתי למסקנה שכתוצאה מחוסר בכמות הספקת החמצן למוח נגרם לי כאב ראש?
ערכתי על עצמי ניסוי, כלומר בהתחלה החשש שלי היה שזה בגלל כולסטרול גבוה, לכן הורדתי את הכולסטרול באמצעות פעילות גופנית, וגם באמצעות שינוי בתפריט התזונה ועוד, וכך למדתי לזהות את לחץ הדם בגופי, אבל בעיקר את התחושות שנובעות מכך בראש, כשכול התהליך היה מלווה בבדיקות דם שערכתי, ושהתפרסו למשך כמה שנים, תיקון זה לא הועיל וכאבי הראש המשיכו למרות שיפור באורח החיים שביצעתי.
עברתי לצריכת מזון אורגני והמשכתי וביצעתי פעילות גופנית, ניקיתי את גופי מרעלים, ואם קרה בטעות שאכלתי מזון שנגוע בחומרי הדברה, ישר חשתי בשינוי לחץ בזרימת הדם למוח, ולפעמים גם חטפתי מחושים שהתגברו עד לכדי כאב ראש ועוד תופעות לוואי.
כתוצאה ממאמץ פיזי עד כדי עייפות ותשישות ולפעמים התייבשות, חשתי בשינוי לחץ בזרימת הדם למוח, ולפעמים חשתי מחושים וגם חטפתי כאב ראש.
טמפרטורת הגוף שמשתנה, גרמה לשינוי לחץ בזרימת הדם למוח, ואז לפעמים חשתי מחושים וגם חטפתי כאב ראש.
כמו כן, למדתי על עצמי שגם כתוצאה מבעיות עיכול, מיציאות שאינן סדירות, מנשימות שאינן סדירות, השמנה, מקומות ללא אוורור, לחץ, מצבים רגשיים ועוד, נוצר שינוי בלחץ בזרימת הדם למוח, וכתוצאה מכך חשתי שינוי בהספקת כמות החמצן למוח.
ברצוני לציין שנקודת הפתיחה שלי היא נקייה יחסית, אינני מעשן, שותה אלכוהול, צורך תרופות ושאר ההתמכרויות למינהן.
איך ידעתי שזה דווקא בגלל חמצן? התיקון למצבים שציינתי, ברובו נעשה בעיקר באמצעות נשימות עמוקות, ברגע שצברתי ניסיון וחשתי בראש שמתחילה להתעורר אצלי בעיית לחץ בזרימת הדם שאמור לספק את החמצן הדרוש כתוצאה מגורם כזה או אחר, מה שיכול היה להוביל לכאב הראש, הגברתי את קצב הנשימות שלי, וכך הכנסתי לריאות כמות אוויר גדולה יותר.
הגברת קצב הנשימות והכנסת אוויר לריאות באופן מוגבר יותר, אפשרה לי לספק יותר חמצן גם למוח, ואפשרה לי לנטרל את המחושים ואף למנוע את כאב הראש, כשבמקביל חיפשתי את הגורם שממנו נבעה הבעיה ותיקנתי.
איך רצוי להימנע מכאבי ראש? אורח החיים בכל תחום ותחום בחיי לא היה בריא והוא לא היה רגוע ושלוו, לכן בכול פעם גורם אחר גרם לבעיה בהספקה סדירה של כמות החמצן למוח, כמובן שגם כיום יש לי עדיין עוד מה ללמוד ומה לשפר ולתקן בחיי כדי להקטין עד להעלים את אותם הגורמים, ואני עדיין עושה טעויות, אבל השינוי באורח החיים שלי הקטין אצלי באופן משמעותי את כאבי הראש שהיו לי בעבר, ואם יש לי כאב ראש הוא קורה לעתים נדירות, וזאת כיוון שהבנתי מהם אותם הגורמים ואת הסיבה.
מה השתנה באורח החיים שלי? שיניתי את האישיות שלי, שיניתי את הרגלי התזונה שלי, ובכך שמרתי על משקל קבוע, הגברתי את כמות צריכת המים, למדתי להיות רגוע יותר כי הבנתי שהרגשות הפנימיים שבי אינם מאפשרים לגוף לתפקד באופן רגוע, שיניתי את הרגלי השינה, למדתי את הצורך בפעילות גופנית יום יומית, למדתי לשמור על טמפרטורת הגוף שלי, למדתי לנשום באופן סדיר, למדתי לתחזק את הגוף, למדתי את מגבלות היכולות הפיזיות שלי, כלומר מתי אני עייף ומתי אני מותש.
למדתי לשמור על הגוף מפני פגעי מזג האוויר, למדתי את הגורמים שמובילים למחלות, ולתופעות פיזיולוגיות ולהיזהר מהם, אבל בעיקר למדתי לחיות ללא לחץ של זמן.
למדתי שהגוף צריך וזקוק לסדר ולשגרה בחיי היום יום, כדי שיתפקד באופן מכוון.
אבל בעיקר למדתי מהי זהותי האמיתית, מה שאפשר לי להבין באופן ברור יותר, שפוי יותר, את המציאות האמיתית שבה אני נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית והן מהבחינה הרוחנית, תובנות אלו מאפשרות לי להיות רגוע יותר, מה שמאפשר לי להבין לאן יש לי לחזור במקרה וטעיתי.
כול הגורמים שציינתי יוצרים את הסיבה העיקרית לחוסר בהספקת החמצן למוח, מה שיוצר את ההתרעה באמצעות מחושים עד כאב ראש.
ללא הספקת כמות חמצן שמגיעה באופן קבוע וסדיר למוח במשך כמה דקות, יכול להיגרם נזק מוחי, שיכול להשפיע על תפקוד הגוף ואף למוות.
לכן, כמות החמצן שמועברת באמצעות כדוריות הדם האדומות למוח, היא קריטית לשמירה על תפקוד הגוף ועל החיים.
כאשר יש חוסר בהספקת חמצן, הגוף מתריע באמצעות מחושים וכאב הראש.
ככל שפחות ופחות חמצן מגיע למוח, כך כאב הראש מתעצם, כך אצלי לפחות.
כאשר כואב הראש הקושי לתפקד הוא רב עד בלתי אפשרי, וזאת במתכוון כדי שננוח ונירגע עד שהגוף יתקן את עצמו, ויחזור לתפקד באופן סדיר ובריא.
רצוי לזכור שלגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, רק שרצוי להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
השפעות מזיקות יכולות להתרחש אם כתוצאה מגורמים שהם חיצוניים לגוף, ואם כתוצאה מגורמים שהם פנימיים בגוף.
כמה דוגמאות לגורמים שהם חיצוניים לנו, שיכולים להשפיע ולשבש את הספקת כמות החמצן למוח:
תזונה, מים, אוויר, כי חשוב להבין, מה, כמה, מתי, ואיך להזין את הגוף.
תחזוקת הגוף אם זה היגיינה אישית וסביבתית, מזג האוויר, פעילות ספורטיבית שאינה בריאה ומתאימה לצורך הפיזיולוגי להתעמלות הגוף, עבודה עד כדי עייפות ותשישות, מקומות לא מאווררים, וירוסים וטפילים אחרים שגורמים למחלות, ועוד.
כמה דוגמאות לגורמים שהם פנימיים, שיכולים להשפיע ולשבש את כמות הספקת החמצן למוח:
הרגשות הפנימיים שבנו, שהם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, יצר מיני ועוד, והם גם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד, אשר מוציאים את הגוף מאיזון, כי הגוף מכוון רק כאשר הוא רגוע, כלומר הרוגע הוא מצב ללא הרגשות הטובים וללא הרגשות הרעים שבנו, מצב שמנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, שנעה בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו שגורמים לשינוי בתדירות הנשימות, למחלות, לתופעות פיזיולוגיות, לשינוי טמפרטורת הגוף, לכאבי ראש ועוד.
כלומר, כל דבר שהוא מוגזם ואינו בריא לגוף, פוגע ביכולת שלו לספק את הכמות הסדירה של החמצן למוח, ואז מגיעה ההתרעה לכך באמצעות כאב הראש, כשבעצם הגוף עושה כול מאמץ לבצע זאת ולספק חמצן למוח בכול מצב.
מסקנה: הסיבה העיקרית לכאבי ראש נובעת מחוסר בהספקת כמות סדירה של חמצן למוח, וזאת כתוצאה ממגוון גורמים שיוצרים את הבעיה הבריאותית.
סיכום: כאב הראש גורם לסבל רב, שפשוט משתק אותנו מהאפשרות להמשיך ולתפקד כרגיל, וזו המטרה של כאב הראש.
כלומר, כאשר אנו חווים את הכאב, עלינו להפסיק כל פעילות, ולאפשר לגוף הפיזי שלנו את המנוחה שאותה הוא צריך ולה הוא זקוק, וזאת כדי לרפא ולתקן את עצמו.
חשוב להבין, חמצן הוא מצרך אנרגטי חשוב לתפקוד המוח, ללא הספקת כמות חמצן סדירה או הפסקה בהספקת החמצן למוח, יכול הדבר לגרום לנו לנזק בריאותי, יכול הדבר לגרום לנו לנזק מוחי ואף למוות.
לכן, רצוי להפסיק כל פעילות ולנוח בעת כאב ראש.
כדי להימנע מכאב ראש, רצוי ללמוד ולהבין את הגורמים הרבים שיוצרים את התקלה, ורצוי שלא לחזור על אותן הטעויות.
המסר במאמר: אורח חיים רגוע ושלוו שכולל בתוכו סדר ושיגרה במגוון רחב של נושאים הקשורים לבריאות הגוף ינטרל את כאבי הראש.

גמגום

גמגום.
מהי הסיבה לגמגום? תופעת הגמגום זו אינה מחלה, היא תופעה פיזיולוגית, שבה המגמגם איבד את שטף הדיבור שלו.
הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום היא, הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, שהם הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום, נובעים בעיקר כתוצאה מרגש הלחץ, פחד, חרדה ועוד, כל אחד והאישיות שלו, והם הגורמים העיקריים לתופעת הגמגום.
כלומר, אי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי מבחינה רגשית.
איך אפשר להפסיק את תופעת הגמגום?
כדי להפסיק את תופעת הגמגום, רצוי להבין מהו אותו רוגע פנימי, וללמוד איך להירגע.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו, אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, לא מייצרים את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כלומר, הפסקת הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שחיינו על פיו, שנע בין הרגשות החיוביים, לבין הרגשות השליליים ולהפך, שמשתקף בהתנהגות רגשית, אמוציונאלית ולא רציונאלית ועניינית.
כלומר, להתרגש זה לא בריא.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים הטובים שבנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים הרעים שבנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
בעת ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, מיד מתחילות כל אותן המחשבות, הדמיונות, הבלבול, הבעיות האישיותיות, וההתנהגויות שנלוות לייצור אותם הרגשות הפנימיים.
כתוצאה מכך, אנחנו בונים את עצמנו והורסים את עצמנו, מה שנקרא תופעת ההרס העצמי.
הרגשות הם סמים, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
מה כל זה קשור לתופעת הגמגום? הקשר הוא בכך, שהרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, יעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי יאפשר את תיקון האישיות המגמגמת.
עד היום התפיסה הייתה שבעל תופעת הגמגום, צריך להשתחרר רק מאותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כי הם אלו הגורמים העיקרים לתופעת הגמגום.
לכן, בגלל תפיסה שגויה זו, השאיפה של בעל תופעת הגמגום לשאוף ולהרגיש אך ורק את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב, אך שאיפה זו מחזירה אותו שוב לדפוס ההתנהגות הרגשי הקודם שבו הוא מגמגם, וחוזר על כך.
לכן, כדי לתקן ולהפסיק את תופעת הגמגום, רצוי קודם כל להבין מהו אותו הרוגע הפנימי, ואז לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, וזאת כדי להשתחרר מאותו דפוס ההתנהגות הרגשי המקובע בנו, שגורם לתופעת הגמגום.
מסקנה: גמגום נובע, מתוך דפוס התנהגות רגשי, הקיים באישיותו של בעל תופעת הגמגום.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ופעילים את גופנו הפיזי בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, והם אלו שמשקפים את אישיותנו ובהתאם את התנהגותנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכוללים בתוכם גם את הרגשות השליליים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
כתוצאה מכך, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגש השליליים הרעים שבנו, מצב זה גורם לנו להתנתק מזהותנו האמיתית שאמורה להיות רגועה, זהות ללא הרגשות החיוביים הטובים וללא הרגשות השליליים הרעים שבתוכנו, שגורמים לנו לקונפליקט, לניגוד, לפיצול אישיותי, מצב חדש זה לאחר תיקון האישיות יאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמאפשר לנו את השפיות, כמו כן הרוגע הפנימי מאפשר את נטרולן של כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הנובעות מהרגשות הפנימיים שבנו, כולל את תופעת הגמגום.
המסר במאמר: הרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותו האמיתית, ולהחזיר לעצמו את שטף הדיבור.



איידס

איידס.
איך להימנע ולאפשר לגוף להירפא מאיידס? איידס פירושו תסמונת הכשל החיסוני.
אם כך, מדוע המערכת החיסונית שלנו נכשלת?
איידס הוא נגיף שחודר לגוף ופוגע בבריאותו של הנדבק, ואף יכול לגרום למותו.
ישנם נגיפים מסוגים שונים שפולשים לגופנו, ולמערכת החיסונית שלנו יש את הפתרון לריפוי עצמי, ויש נגיפים שהמערכת החיסונית שלנו אינה מסוגלת לנטרל אותם, נגיף האיידס הוא רק אחד מהם.
כתוצאה מכך שלמערכת החיסונית שלנו אין פתרון לריפוי עצמי מפני אותם טפילים, אז אנשים חולים, וללא אמצעים חיצוניים כמו תרופות, בריאותו של החולה נפגעת והוא אף יכול למות.
נגיף האיידס גורם לנו לחלות, כך שללא תרופות שמונעות או מעקבות מהנגיף להתפשט ולהרוס תאים ואיברים פנימיים, החולים באיידס מתים.
איך אפשר לשאוף לכך, ולהביא את המערכת החיסונית שלנו לתפקוד המקסימאלי והרצוי?
מערכת החיסונית תפקידה להגן על הגוף שלנו מפני אותם הפולשים, כמו: וירוסים, חיידקים ושאר טפילים, אשר חודרים לתוך הגוף על מנת לחיות ולהתרבות, ולכן הם גורמים לפגיעה בתאים, באיברים פנימיים, לחולשה, חום, כאבים, סבל, ואף למוות, כלומר המערכת החיסונית אינה ממלאת את תפקידה באופן הרצוי והמלא במקרים מסוימים.
למה? כי מצב בריאותי זה נגרם לנו, כתוצאה מאי הפעלה, הזנה ותחזוקה בריאה של הגוף.
כלומר, המצב הבריאותי שלנו משתקף באורח החיים השגוי שאנחנו מנהלים ושסיגלנו לעצמנו, שתואם לרמה ההתפתחותית שלנו בשלב זה.
אורח חיים שהוא אינו מתאים ובריא לגוף, והוא אינו תואם את מהות ומטרת החיים, חושף אותנו לטפילים, וללא מערכת חיסונית שתגן ותשמור עלינו.
אורח חיים זה נובע בעיקר מתרגום שגוי לזהותנו האמיתית, ומתרגום שגוי למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כלומר, אורח החיים שלנו משקף את רמת המודעות העצמית שלנו, אורח חיים שאין בו סדר ושאין בו שיגרה, שאותם צריך ולהם זקוק הגוף כדי לשרוד ולחיות.
כתוצאה מכך, הגוף אינו פועל ואינו מתפקד באופן המאוזן, באופן הבריא.
כאשר הגוף אינו פועל ואינו מתפקד באופן המאוזן, היציב והבריא זה אומר שהוא אינו מכוון.
למה? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו לא מפעילים, ולא מזינים, ולא מתחזקים את גופנו באופן הבריא.
רמת מודעות עצמית זו, גורמת למגוון רחב של בעיות פיזיולוגיות ומחלות בריאותיות, שכוללות גם את מחלת האיידס.
מה הכוונה הפעלה שגויה? כיום המין האנושי, מייצר ומפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים, מה שגורם לנו לשינוי התנהגותי מתמיד.
כתוצאה מכך, אישיותנו התנפצה לה למגוון רחב של דמויות.
מגוון הדמויות מבחינה תודעתית שאנחנו מדמיינים, את אותן הדמויות הדמיוניות אנחנו מנסים לממש ולהתנהג איתם בחיי היום יום, וליצור לעצמנו תדמיות שאינן משקפות את זהותנו האמיתית.
לכן, אנחנו מנותקים מעצמנו, מהאני העצמי שלנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, מנתקים אותנו מזהותנו האמיתית.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השלילים.
הרגשות החיוביים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה כמו, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השלילים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו חיים עם הנדנדה הרגשית, עם הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגש הטוב לבין הרגש הרע שבנו וההפך.
כאשר אנחנו מייצרים ומפעילים את הגוף באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו לא יכולים להיות רגועים.
רק כאשר אנחנו רגועים, אנחנו מחוברים לאני העצמי לזהותנו האמיתית, ואז מתאפשר לעבוד באופן המכוון.
הרגשות הפנימיים שבנו, הם הגורם העיקרי לכך שאנחנו נחלשים, הם הגורם העיקרי לכך שהמערכת החיסונית שלנו נחלשת, והם הגורם העיקרי לאותן הבעיות הבריאותיות הקימות בנו, והם הגורם העיקרי לסבל האנושי, ואף למוות.
מהו אותו הרוגע הפנימי, שמאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית?
הרוגע הפנימי מתאפשר לנו, ללא הנדנה הרגשית, ללא הזיגזג הרגשי, שנע בן הרגשות החיוביים והרגשות השלילים שבנו.
כדי להגיע לרוגע הפנימי, צריך שלא לייצר את אותם הרגשות שציינתי, רגשות הם סמים, הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים טובים ורעים, רק שאנחנו קוראים רגשות, שגורמים לנו למצבי הזיה.
כלומר, צריך להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו.
רצוי להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, מתוך הבנה, רצון ובנית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיקם, כי אז הם ימשיכו להיות קיימים בנו.
הרוגע הפנימי, משקף את זהותנו האמיתית.
איך להזין את הגוף שלנו? הגוף זקוק למזון, שתייה וחמצן, כדי לשרוד ולחיות.
הזנת הגוף רצוי שתהיה מדויקת עד כמה שאפשר.
כיום ההתייחסות להזנת הגוף לרוב היא רגשית.
כלומר, לרוב המטרה העיקרית היא ליהנות מהאוכל, מה שגורם לבעיות בריאותיות רבות.
רצוי להתייחס לנושא התזונה באופן הרגוע, הרציונאלי והענייני.
כיום, אפשרות הזנת הגוף, כוללת בתוכה סוגים רבים ומגוונים של מזון.
לכן, רצוי להבין מה, כמה, מתי ואיך להזין את האוכל.
הנדנדה, הזיגזג, במשקל שלנו שנע בין השמנה לרזון משקפת זאת.
לכן, רצוי לשאוף למשקל קבוע ויציב, למשקל שמתאים ובריא, כך שלא נהיה שמנים ולא נהיה רזים.
נשימות מאפשרות לחמצן להגיע לכל תא ותא בגופנו, לכן רצוי להקפיד על נשימות סדירות.
כל סטייה תגרום לגוף להיחלש, מה שמחליש את המערכת החיסונית שלנו.
איך לתחזק את הגוף? תחזוקת הגוף כוללת בתוכה נושאים רבים, כמו: פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, שינה, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ, חיים ללא דאגות הישרדות ועוד.
קיום יחסי מין בטוחים, ורצוי לדעת שיחסי מין מבחינה רציונאלית ועניינית, המטרה היא להביא תינוק לעולם.
התייחסות שהיא אינה עניינית באחד או יותר מהנושאים שציינתי, יגרום הדבר לכך שניחלש.
כאשר אנחנו נחלשים, נחלשת המערכת החיסונית שלנו, ואז אנחנו חושפים את עצמנו למחלות.
מה כל זה קשור למחלת האיידס? כיום, רמת המודעות שלנו משקפת את אורח החיים שלנו.
אורח החיים שלנו, אינו מאפשר למערכת החיסונית שלנו לבצע את תפקידה באופן המלא, המקסימאלי שהיא יכולה, כי אנחנו חלשים ולכן מערכת החיסונית שלנו מתפקדת באופן חלש.
רצוי לזכור, שלכל אורך תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, בתודעתנו, כלומר בתת מודע שלנו, נשמר כל הידע שעבר אלינו מדור לדור, שמאפשר את זיהוי הפולש ונטרולו, גם כאשר הפולש משתנה ועובר מוטציה גנטית.
לכן, יש למערכת החיסונית שלנו אפשרות לתת פתרון גם למוטציה גנטית שעובר הפולש, אך אנחנו לא מודעים ליכולות שלנו, לכן חשוב שידע זה יהיה קיים אצלנו במודע.
חשוב לזכור, שלגוף יש יכולות הישרדות כדי שנישאר בחיים, הגוף יכול לרפא, לתקן, לנקות לחדש ואף לבנות את עצמו, יכולות שעזרו לו לשרוד את כל תהליך האבולוציה עד כה.
כלומר, לגוף יש את היכולת להיות בריא, להאריך חיים, ואף לבטל את תהליך הזקנה ולהיות נצחי, וזה יכול לקרות אך ורק אם נבין איך לאפשר לו את התנאים לבצע זאת, כלומר כשנבין מהו אותו הסדר התודעתי האחר, החדש, שמוביל לאורח החיים שמתאים לגוף, ותואם למהות ומטרת החיים שלנו, כך שהגוף יתפקד ויפעל באופן מכוון.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, רמת המודעות העצמית שלנו, תאפשר לנו לחזק באופן משמעותי את המערכת החיסונית, מה שיכול להביא אותנו למצב שבו נימנע מהאפשרות לחלות באיידס, ובמידה ונחלה באיידס, תהיה לנו את האפשרות להחזיר את המערכת החיסונית להיות אפקטיבית כך שתגן עלינו ותרפא אותנו באופן עצמאי מהנגיף הפולש.
חולה במחלת האיידס, יכול לשפר את תפקוד המערכת החיסונית שלו, במידה והוא יתחבר לזהותו האמיתית, וישנה את אורח חייו.
מסקנה: רמת המודעות האישית והחברתית שלנו, משתקפת באורח החיים שאנחנו מנהלים, וזו הרמה ההתפתחותית שלנו בשלב זה.
אורח החיים שאנחנו מנהלים כיום, גורם לנו להיחלש, כשאנחנו נחלשים המערכת החיסונית שלנו נחלשת, כאשר מערכת החיסונית שלנו נחלשת, היא אינה מתפקדת באופן הרצוי והבריא לנו, ולכן אנחנו חולים ומתים גם מאיידס.
סיכום: אורח חיים רגוע ושלוו שכולל בתוכו סדר ושיגרה, והפעלה, הזנה ותחזוקה, שמתאימים לגוף, ותואמים למהות ומטרת החיים, יאפשרו לנו להימנע מלחלות, כולל להימנע ממחלת האיידס.
כלומר, עלינו להתחבר מחדש לזהותנו האמיתית, שהיא צריכה להיות רגועה, רציונאלית ועניינית ולא כפי שהיא כיום, רגישה, אמוציונאלית ולא עניינית, שמחלישה אותנו ואת המערכת החיסונית שלנו.
כשנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, נוכל להיות בריאים יותר, נוכל להאריך חיים, נסבול פחות, נוכל לבטל את תהליך הזקנה, ואף נוכל להיות נצחיים.
רצוי לזכור, לגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף להשתנות ולבנות את עצמו, רק רצוי להבין שסדר תודעתי אחר יאפשר לו לבצע זאת, סדר תודעתי חדש מהידוע לנו והקיים כיום, שישדרג את בריאותנו לרמה התפתחותית ובריאותית מתקדמת יותר.
המסר במאמר: הפתרון למניעת מחלת האיידס הוא, בשינוי אישיותי ואורח החיים.
מדענים מחפשים את התרופה לאיידס, אבל בתת מודע שלנו המערכת החיסונית יודעת את הפתרון למחלה, אך ידע זה אינו קיים אצלנו במודע, כי עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, שתאפשר לנו את התנאים, שיאפשרו למערכת החיסונית שלנו לבצע את עבודתה במלואה, כמובן שרצוי שלא להגיע למצב שבו נחלה באיידס, אבל במידה וזה קורה לנו כל התשובות והפתרונות בנו, בשלב זה התרופות הן הפתרון המצוי.
 
 

אוטיזם

אוטיזם.
מהו הגורם העיקרי לאוטיזם, קשיי תקשורת? אוטיסטים מוגדרים כבעלי ליקויים אישיותיים, ליקויים שאינם מאפשרים להם תקשורת ואינטראקציה עם הסובבים אותם, ברמה כזו או אחרת.
זוג הורים מחליטים להביא תינוק לעולם, והם מגלים בשלב מסוים, שהילד שלהם מתנהג באופן שהוא אינו נורמטיבי, והוא מאובחן כאוטיסט ברמה כזו או אחרת.
לאחר שלב האבחון, מתחיל המסע של ההורים בחיפוש אחר הפתרון לתעלומה.
כדי להבין את הבעיה, רצוי להבין איך צריך היה להיות המקור.
כלומר, רצוי להבין מה אמורה הייתה להיות האישיות, מה הייתה אמורה להיות הזהות האמיתית?
כשמבינים מהי האישיות שאמורה הייתה להיות, רק אז ניתן יהיה לנסות ולהבין היכן ובאיזה שלב בתהליך ההתפתחות הכל התבלבל לבעל הלקות, וזאת כדי לנסות ולעזור לו לתקן את עצמו.
כמובן שלא כל הלוקים בתופעה הם בעלי מוגבלויות זהות, ישנן רמות שונות של קשיים שהחברה הנורמטיבית מגדירה אותם באופן כזה או אחר.
האם הנורמטיבי הוא השפוי? הנורמטיבי שהחברה מגדירה, הוא בעל אישיות שהתנהגותו תואמת את הקולקטיב, חברה שהחליטה שצריך להתנהג באופן מסוים.
כלומר, חברה שהתנהגותה מוגדרת לה, יצרה לעצמה שיטה שמתאימה לאורח החיים המוגדר כנורמטיבי.
כיום, ההתנהגות המוגדרת כנורמטיבית היא התנהגות שמשקפת רגשות, אמוציות, ולכן כתוצאה מכך התנהגות זו גורמת להפעלת הגוף באופן שהוא אינו מתאים, ולכן הוא גם אינו בריא, התנהגות זו גם אינה תואמת למהות ומטרת החיים.
התנהגות זו משקפת את האישיות שנוצרה כתוצאה מכך.
אישיות מוגדרת זו של החברה משקפת זהות.
זהות מוגדרת זו של החברה היא הנורמטיבית.
הזהות הנורמטיבית יוצרת זהות אחידה לכולם.
זהות אחידה משמעותה שכולם צריכים להיות זהים.
מכאן השיטה יוצרת מכונה משומנת היטב, ליצירת אנשים שהם מחונכים, מתוכנתים, מאולפים.
כלומר, הנורמטיביות אינה יכולה לאפשר את השפיות.
כשהנורמטיביות אינה מאפשרת את השפיות, צצות להן כל אותן התופעות הבריאותיות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
השפיות מתאפשרת רק כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים, וכשהתייחסות לגוף שלנו נעשית באופן המתאים, הענייני והבריא לו, ושמתאימה למהות ומטרת החיים, מה שאינו קיים כיום.
מה כל זה קשור לאוטיזם? זוג הורים נורמטיבי שמחליטים להביא תינוק לעולם, חושבים שהילד שלהם צריך להיות נורמטיבי, כי גם הם נורמטיביים.
אבל, כיוון שהזהות הנורמטיבית אינה הזהות האמיתית שמאפרת את השפיות, נוצר פער שיוצר את התופעה שהחברה מגדירה אותה כאוטיזם.
אוטיזם היא תופעה שנובעת כתוצאה מתפיסה שגויה, ולכן היא נובעת מטעות בפרוש שגוי למי אנחנו, שיוצרת תופעה זו שעוברת מדור לדור.
החברה מגדירה את האוטיסט כאחד שיש לו חוסר ביכולת לתקשר עם האנשים שסביבו, אם זה בדיבור ואם זה במבט או בהבעה כלשהי, וכן חוסר היכולת שלו להיות מודע לעצמו, להתנהגותו, לצרכיו ולסביבה שבה הוא נמצא וחי.
כלומר, מבחינה תודעתית בעל האוטיזם נמצא בתוך מבוך ושם הוא כלוא, בגלל הפחד והבלבול שנגרם לו מהוריו הנורמטיביים שחיים בחברה נורמטיבית, שמנסים ליצור ילד אחרת ממה שהוא צריך להיות.
כלומר, רוצים להתאים את האישיות האמיתית שצריכה להיות לבעל הלקות לאישיות נורמטיבית.
כדי לשחרר את האוטיסט מאותו התא שבו הוא כלוא מבחינה תודעתית, ולשחרר אותו מאותה הדמות, שנמצאת בבית הסוהר התודעתי, שזה להוציא אותו מהמבוך שבו הוא נמצא תקוע, רצוי להבין איך לעשות זאת.
כלומר, הייתי צריך לעבור את המסע האישי הזה, שאפשר לי את ניסיון החיים והידע, וכול זאת כדי להבין את הדרך החוצה אל החופש.
כלומר, רצוי להבין באיזה מצב תודעתי נמצא בו הלוקה בקשיי התקשורת, ובכך לגרום לו להבין, לרצות ולבנות את היכולת לראות את הדרך החוצה משם, כמובן שהכול תלוי במצב ההתחלתי שלו.
רצוי לזכור שהתקשורת כיום היא אינה התקשורת האמיתית שלנו.
התקשורת כיום נעשית באמצעות דיבור על המגוון הרחב של השפות שיצרנו לעצמנו, כאשר השפה האמיתית היא שפת הטלפתיה שמשותפת לכולנו, אך בשלב זה אנחנו לא מודעים לה.
לכן, אם בעל האוטיזם כביכול אינו מקשיב ומתייחס, זה לא אומר שהוא אינו קולט ומבין, רק אין תאום תקשורתי, כל אחד והשפה שלו.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, האנושות עדיין מחפשת את הפתרון לחידה, מהי הזהות האמיתית של בן האנוש, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, כל ניסיון ליצור מציאות שבה אנחנו מנסים להתאים את האישיות שלנו לאורח חיים, לשיטה מסוימת, שהיא אינה תואמת, הדבר יגרום לפחד ולבלבול, כשאוטיזם קשיי תקשורת הם רק תופעה אחת מתוך מגוון רחב של תופעות ומחלות.
את המאמר הזה אני כותב מתוך התובנות שלי, שנובעות מתוך ניסיון החיים והידע שאני צברתי.
ניסיון חיים וידע זה מתאפשר לי, כאחד שהיו לו קשיי תקשורת, היפראקטיביות, ועד היום עם דיסלקציה מתוקנת, בתקופה שהחברה עדיין לא ידעה לאבחן זאת בשנות השישים והשבעים.
קצת עלי: נולדתי להורים נורמטיביים שניסו להתאים לי אישיות באמצעות חינוך, וניסו גם להתאים את אישיותי לחברה הנורמטיבית, כמו כולם לאותה תקופה.
מבחינת מערכת החינוך הציונים שלי היו נמוכים מאד, האישיות שלי לא אפשרה את ההשתלבות שלי במערכת החינוך, למרות שבסוף סיימתי את לימודי, וזאת בעיקר לאחר בקשות ותחנונים חוזרים של אימי למחנכות שהיו לי בבקשה שהן לא ישאירו אותי כיתה, אז הוגדרתי כעצלן, מה שמשקף את הסטיגמה שנוצרה לי ושאיתה הייתי צריך לחיות, כנראה שלא רק אני, אבל מבחינה חברתית הייתי חברותי ומקובל.
כלומר, שרדתי את השנים שהייתי צריך ללמוד בבית הספר.
האבחון מהמחנכות שקיבלתי במשך אותם שנים בתעודות סיום השנה היה, שאינני מקשיב ואינני משתתף בשיעורים, ועל זה קיבלתי את הציון הנמוך ביותר שהיה אפשרי לאותה תקופה, כי לא יכולתי ולא הייתי מסוגל להתאים את עצמי למערכת החינוך, ומצב זה השתקף בתעודות סוף השנה ובציונים הנמוכים ביותר שקיבלתי ברוב שנות לימודי.
בבית הספר את רוב השיעורים ביליתי מחוץ לכיתה.
כיום אני מבין, שאני הייתי בסדר, בסך הכל הייתי ילד, שרוצה להיות חופשי וללמוד על עצמו ועל החיים בדרכו שלו.
הבעיה הייתה אז וגם כיום, בניסיון של ההורים והחברה להתאים את ילדיהם לזהות ולמציאות שאינם מתאימים ואינה תואמים לזהות האמיתית ולמציאות האמיתית שלהם.
כלומר, יוצרים את האשליה, ומנסים להתאים את הילד לאשליה.
מצב זה גורם לכך, שמנסים וגם מצליחים לחנך, לתכנת, לאלף את הילד, ולכן נוטלים ממנו את אישיותו.
ואז, גורמים לילד שמתקשה להשתלב ושהוא זה שלא בסדר, וגורמים לו להאמין ולחיות עם הרגשת הנחיתות הזו.
כמה נושאים שכדאי לדעת: החיסונים והתרופות שמקבלת האם, במידה והיא מקבלת, לפני ובעיקר בתהליך ההריון יש להם השפעה התנהגותית על האם וגם על העובר.
החיסונים והתרופות שמקבל התינוק, במידה והוא מקבל יש להם השפעה התנהגותית.
הורים ובעיקר האם בתהליך ההריון, אשר אורח החיים שלה אינו רגוע ושלוו, שאין לה את ההבנה איך להפעיל את הגוף, ואם זה בלהזין את הגוף, ואם זה בלתחזק את הגוף, באופן הבריא יש לכך השפעה על הוולד ועל התינוק שיולד, מבחינה התנהגותית.
תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד עשוי מתהליך שכולל בתוכו שלבים רבים, כאשר לכל אחד יש את קצב החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית שלו, ואת קצב המעבר שלו משלב לשלב.
אי הבנה של ההורים ובעיקר של האם לתהליך זה, יוצר פחד ובלבול אצל הילד.
מצב זה יכול ליצור אצל ההורים את חוסר היכולת שלהם לתקשר עם הילד, כלומר לנתק תקשורתי.
גם אם מבחינה גנטית בעברם המשפחתי של הזוג היה אוטיזם, אין הדבר אומר שמתוך הבנה ורצון אי אפשר לתקן ולשנות הרגלים התנהגותיים שגויים, רק שרצוי להבין איך, ולעשות את התיקון ואת השינוי לפני שמביאים תינוק לעולם.
חשוב להבין, שהמחלות והתופעות הפיזיולוגיות הרבות, שכוללות בתוכן גם את האוטיזם, החלו בעיקר כאשר התחלנו להרגיש, גם אם זה את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד, וגם אם זה את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו גורמים לזיגזג רגשי, לנדנדה רגשית, שגורמת להתנהגויות משתנות בהתאם.
ואז נוצרת לה מערכת יחסיים שבה ההורים רוצים, צריכים וזקוקים להרגיש, ולכן הם משליכים את רגשותיהם הפנימיים על הילד.
כתוצאה מכך, נוצר מצב שהילד הופך להיות אובייקט וקורבן לרגשותיהם של הוריו.
התנהגות זו מבלבלת את הילד, שאינו מבין מה הוריו רוצים ממנו, שגורמת לו לפחד וחרדה, שמוביל לניתוק מהמציאות ומעבר לעולם הדמיון.
למה? כיוון, שהרגשות הפנימיים, אינם מאפשרים לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו לא רגועים, אנחנו נחלשים, מערכת החיסונית שלנו נחלשת, ואז אנחנו חשופים למחלות, אבל בעיקר אנחנו לא מחוברים לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, ואז מופיעות להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים, שרצוי להבין בהם ורצוי לחיות על פיהם על מנת שנאפשר לעצמנו את הבריאות.
לכן, כשמביאים ילד לעולם, רצוי להבין, שכתוצאה מהרגשות הפנימיים המשתנים, וההתנהגות המשתנה שנעשית באופן תדיר עם כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים וההרס העצמי שמלווים את ההורים לרוב שלא במודע, יוצר המצב פחד ובלבול אצל הילד, שמנתק אותו מעצמו ומהסביבה לעולם הדמיוני שלו, ששם הוא כביכול מוגן ובטוח, מה שמוביל את מערכת היחסים הבלתי אפשרית הזו לקשיי תקשורת בין ההורים לילד ובין הילד להורים.
מהו הרוגע הפנימי שאליו ההורים רצוי שישאפו?
הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים, ואז ההתנהגות אינה משתנה.
הרוגע הפנימי משקף את האישיות האמיתית שלנו, את האישיות הרציונאלית, שמתייחסת לגוף שלה באופן הענייני והבריא, ומתאימה את אורח החיים שלה למהות ומטרת החיים.
כשנגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת זו, ורמת ההתפתחות שלנו תשודרג, ייעלמו להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הקימות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
ואז תתאפשר לנו השפיות. 
מסקנה: אוטיזם זוהי התנהגות שמשקפת בעיקר פחד, חרדה, שגורמים לבלבול אצל הילד, התנהגות שמנתקת אותו מהאני העצמי שלו ומהמציאות האמתית שבה הוא נמצא וחי לעולם הדמיוני שבו הילד מרגיש כביכול מוגן ובטוח, מצב שמנתק אותו מהסובבים אותו ברמה כזו או אחרת. 
סיכום: מצב של אוטיזם משקף מצב תודעתי שבו נמצא הילד, שנובע כתוצאה מחוסר ההבנה של ההורים לאינטראקציה תקשורתית עם ילדם.
כלא תודעתי זה הוא מעיין מבוך שרצוי להבין היכן נמצא בעל התופעה ובכך לעזור לו לצאת מהמבוך הזה, כשבמסע הזה ישנם מגוון רחב של דרכים שהם ללא מוצא עם יציאה אחת בלבד.
היציאה מהמבוך צריכה להיות הדרך שבה הילד יתחבר חזרה לזהותו האמיתית, הרגועה, הרציונאלית והעניינית, כשנקודת ההתחלה של הילד ושל הוריו לחיים הייתה זו שהובילה אותו למצב הקיים שהיא זהות רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, אישיות רגישה שהוא ירש מהוריו שהובילה אותו למצב שבו הוא נמצא.
המסר במאמר: ההגדרה לחברה נורמטיבית אינה משקפת את החברה השפויה, כיוון שהנורמטיבי במסע חיפוש אחר השפיות.
הורים נורמטיביים יביאו ילד נורמטיבי.
הורים בריאים ושפויים יביאו ילד בריא ושפוי, אבל לשלב התפתחותי זה עדיין לא הגענו.
לכן, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים ורצוי לפני שמבאים ילד לעולם, שיאפשר לנו את תיקון האישיות שיוביל לשפיות.