חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות חרדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חרדה. הצג את כל הרשומות

חרדה


חרדה.
מהי חרדה? חרדה זה רגש, וכחברה אנחנו מגדירים את רגש החרדה כאחד ממיני רבים הקשור לרגשות השליליים שבנו.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
אנחנו מייצרים ומפעילים את הגוף, באמצעות הרגשות החיוביים וגם באמצעות הרגשות השליליים שבנו.
רגשות אלו גורמים לנו להתנהגות רגשית, אמוציונלית שהיא אינה עניינית, שגורמת לנו להשתנות כול פעם בהתאם לסוג הרגש שייצרנו.
הרגשות החיוביים מכילים בתוכם את רגש האהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים מכילים בתוכם את רגש הרוע, פחד, חרדה, דיכאון, שנאה, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שאנחנו מייצרים ומפעילים את הגוף, אין באפשרותנו להיות רגועים.
מהו הרגוע הפנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים, מה שמאפשר לנו להתנהג באופן רגוע.
תיקון אישיותי זה שמאפשר לנו להיות רגועים מחבר אותנו לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, מה שמאפשר לנו לפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור, שפוי יותר.
כדי להגיע לרוגע הפנימי רצוי להיגמל מהסמים, מהרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול אחד ואחת המסע האישי הפנימי שלהם למימוש המטרה.
הרגשות הפנימיים שבנו הם הגורם העיקרי לכול הבעיות האישיות הקיימות בנו.
רגשות אלו גורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים ושאר בעיות האישיות.
כדי להירגע מרגש החרדה, רצוי להיות מודעים לו ולהבין שהתהליך דומה לגמילה מסם, נרקומן מזריק את הסם בעזרת מזרק לתוך הוריד ומחזור הדם, כשאת הרגשות שהם גם סמים אנחנו מייצרים בתוך הגוף.
מסקנה: חרדה זה רגש.
סיכום: הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הרגשות החיוביים והשליליים גורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון ואת שאר הבעיות האישיות.
כתוצאה מאותם הרגשות הפנימיים אנחנו חיים בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנעה בין הרגשות החיוביים והשליליים ללא היכולת להיות רגועים מה שפוגע בנו בריאותית, כי הגוף אינו פעול ומתפקד באופן מאוזן.
הרוגע הפני מתאפשר לנו ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים, מה שמחבר אותנו לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, מה שמאפשר לנו את היכולת לפרש את המציאות באופן הברור, השפוי.
כדי להיגמל מרגש החרדה, רצוי לדעת איך להירגע מכלל הרגשות כדי לנטרל את הנדנה הרגשית.
המסר במאמר: רגש החרדה זה סם שאנחנו מייצרים בתוך גופנו לרוב שלא במודע, ואין לרגש זה כול קשר למציאות, הבעיה היא שכשלא מודעים לכך, יוצרים מציאות שהיא בהתאם לרגש החרדה. 
 

פסיכולוג

פסיכולוג.
לפני שהולכים לטיפול אצל פסיכולוג, מה כדאי לדעת ולשאול? ההגדרה המקובלת כיום לפסיכולוגיה היא, מדע החוקר את התנהגותו של בן האנוש.
שאלתי את עצמי כמה שאלות, האם הפסיכולוגים שלמדו את מדע הפסיכולוגיה, יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, לפני שהם מטפלים בו? וזאת כדי לדעת לאן ואיך לכוון אותו, כי במידה ולא המטופל יצא מבולבל.
האם הפסיכולוג עצמו חי על פי מדע ההתנהגות שלמד בפסיכולוגיה ותיקן את עצמו בהתאם?
כי במידה ולא, איך אפשר יהיה לעזור לאחר ללא מודעות עצמית לידע הנרכש?
האם ברמת המודעות שלנו מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מבינים את פשר התנהגותו של בן האנוש, ואת מקור הבעיות ההתנהגותיות שלו?
כי במידה ולא איך אפשר יהיה לטפל, כי הפסיכולוג בעצמו תקוע בתוך המבוך המוחי, באחת מהדרכים שהיא ללא מוצא.
האנשים בממסד שקבעו את חוק הפסיכולוגיה, ושקבעו שזו הדרך היחידה והנכונה מבחינתם לאבחן ולטפל באנשים, האם יהיה זה נכון לומר שאך ורק הפסיכולוגים ודרכם שלהם, ורק הם על פי מדע הפסיכולוגיה יכולים לטפל ולכוון את הנזקק לשפיות? כי במידה וזו אינה האפשרות הנכונה בבחירתם ומבחינתם, חברה שלמה יכולה ללכת לאיבוד, ואז אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
האם יכול להיות שכל המדע שלמדו הפסיכולוגים ועליו מסתמכת הפסיכולוגיה מוטעה ומטעה?
המציאות כיום לא מוכיחה שיש התקדמות.
האם הפסיכולוגים יכולים לגרום נזק בריאותי למטופלים שלהם, בגלל חוסר ההבנה שלהם לזהותו האמיתית של בן האנוש ולאורח החיים הבריא, ולמהות ומטרת החיים? לדעתי כן.
אולי מה שנלמד במדע הפסיכולוגיה כבר לא רלוונטי להיום? לדעתי לא רלוונטי.
אולי מדע הפסיכולוגיה שגוי מיסודו? לדעתי כן, ועוד.
האנשים בממסד שהחליטו ושקבעו את חוק הפסיכולוגיה, אשר מתנהל על פי מדע הפסיכולוגיה, שקבעו שהפסיכולוגיה היא הדרך היחידה והנכונה, ואפשרו בכך לקבוצת אנשים שלמדה את מדע ההתנהגות של בן האנוש על פי מדע הפסיכולוגיה פשוט טעו מעצם ההחלטה לא לאפשר ולהבין את עצמנו באמצעות אפשרויות, דרכים נוספות, אחרות, ולכן מעצם הקיבעון לא ניתן יהיה להמשיך ולהתפתח, אבל אני מודע לכך שההחלטה נעשית מתוך רמת המודעות שלנו כחברה נכון להיום.
מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים שלמדו וקיבלו את התעודה שמסמיכה אך ורק אותם, ועל פי אותו המדע הם מטפלים באנשים, הם טועים גם לגבי עצמם, וגם לגבי המטופלים שלהם, וגורמים לעצמם ולמטופלים לבלבול, כי כדי לעזור לבן אנוש שזקוק לעזרה, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים כמו, הפעלת הגוף הפיזי, הזנת הגוף, ותחזוקת הגוף, ולהבין מהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו שצריך שיהיה בעל סדר ושיגרה, וגם בנושא מהות ומטרת החיים, כי הכל קשור להכל.
לכן, כאשר אתם הולכים לפסיכולוג שהמידע שהוא רכש לעצמו נעשה מתוך מדע הפסיכולוגיה, עליכם לשאול את עצמכם ואת הפסיכולוג כמה שאלות, מהו הרוגע הפנימי? האם הפסיכולוג מבין ויודע להדריך ולהסביר איך להפעיל את הגוף באופן הבריא והמדויק ביותר עד כמה שניתן מבחינת הרגשות הפנימיים? מהם ומהיכן נובעות המחשבות שווא? מה פשר הדמיון? מהי מציאות האמיתית? מהי אשליה? מהיכן נובעים הקולות הפנימיים? מהו הדיכאון? ממה נובע ההרס העצמי? איך לדעת מהן הזיות? ועוד, וזאת כדי להביא את המטופל למצב של רוגע פנימי, שמאפשר את שפיות?
האם הפסיכולוג מבין ויודע להסביר לכם מה לאכול? וכמה לאכול? ואיך לאכול? ומתי לאכול? ובמה לאכול? כדי לשמור על משקל קבוע, יציב, ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
כמו כן, האם הפסיכולוג יודע להסביר לכם למה צריך לישון? וכמה צריך לישון? ומתי לישון? כדי להיות ערני ולתפקד באופן הבריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם צריך פעילות גופנית או פעילות ספורטיבית, מה בריא ומה לא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
למה צריך לשמור על טמפרטורת הגוף? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב בנושא מודעות עצמית ולאיזון וליציבות האישיות השפויה.
האם היגיינה אישית, והיגיינה סביבתית זה חשוב ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם הפסיכולוג מבין ויידע, להסביר לכם את תהליך האבולוציה, התהליך הקוסמי והרוחני? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה, כי הכול אבל הכול קשור לכול.
כדי להביא את הגוף לתפקוד שמתאים לזהותנו האמיתית, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים, אחרת אם מתייחסים רק לנושא הפסיכולוגי מתוך מגוון הרחב של הנושאים, יוצרים נתק שלא מאפשר להגיע לתיקון האישיות שאותו אנחנו זקוקים.
כמובן שישנם נושאים רבים נוספים, שרק אם נהיה מודעים לכול מכלול הנושאים נוכל לתקן את אישיותנו ולהתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, הטיפול בנושא בריאות הנפש כנושא שהוא בנפרד, ולא לקשר אותו לשאר מגוון הרחב של הנושאים שציינת שכביכול אינו קשור לפסיכולוגיה, שגוי.
רצוי להבין שכדי לחיות באורח חיים בריא, צריך סדר ושיגרה בחיי היום יום.
אין למדע הפסיכולוגיה ולפסיכולוגים עצמם את הידע במגוון הרחב של הנושאים, שיכולים לאפשר למטופל טיפול, שיאפשר לו את ההבנה לזהותו האמיתית, כיוון שבמדע הפסיכולוגיה הם אינם יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
דבר נוסף שכדאי לדעת, מעצם הסטאטוס של מטפל מטופל, כבר יוצר במודע או בתת מודע את האנטגוניזם, את הפחד אצל המטופל, כשהוא מגיע למישהו סמכותי, ממסדי.
בשיטה הקפיטליסטית כיום, כשהכסף הוא האמצעי למחיה והישרדות, נוצר מצב שיש לפסיכולוג אינטרס כספי ומטרתו להתפרנס מהנזקק, מצד שני זו שיטת המחייה שלנו כיום כדי לשרוד, מה שיוצר את הקונפליקט.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו מתן העזרה יהיה בחינם ללא כול אינטרס וללא כול תשלום כספי, יהיה ניתן לעזור אחד לשני באופן האמיתי מתוך חיי שיתוף חברתי לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כחברה רצוי שנעזור אחד לשני ללא כל מעמדות ואינטרסים, אבל עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אני מבין את הצורך והנזקקות להרוויח כדי לחיות ולשרוד.
כתוצאה מחוסר היכולת של הפסיכולוגים לתת תשובות למגוון רחב של נושאים, קמו להם אנשים, קבוצות, תנועות, ארגונים, שמאפשרים מתן תשובות בדרכים אחרות, אלטרנטיביות לזקוק לייעוץ והכוונה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו לרמת המודעות העצמית לגבי זהותנו האמיתית, לכן אין ביכולתנו לתרגם באופן הברור, השפוי, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, מה שגורם לנו להתנהל בחיינו כסהרורים.
מדע הפסיכולוגיה הוא אפשרות אחת, מתוך מגוון רחב של האפשרויות הקיימות, אך מדע זה הוא אינו הנכון והאמיתי.
סיכום: כיום זהותו של בן האנוש היא שהוא, רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, מה שגורם לו להיות אגואיסט, אינטרסנט ומניפולטיבי, שהתנהגותו משתנה בהתאם ובאופן תדיר, ובהתאם לרגשות הלא יציבים הפנימיים שבו הוא יצר לעצמו מציאויות שהן אשליה שמתנפצות לו במבחן המציאות האמיתית, ולכן הסבל הרב בחייו.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני.
האם מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים עצמם מודעים לזהות אמיתית זו?
כי במידה ולא, יהיה בלתי אפשרי לכוון את המטופלים שלהם לכיוון היעד, המטרה, שציינתי, לכן כשאין יעד ואין את המטרה האמיתית, הולכים לאיבוד במגוון הרחב של האפשרויות, מה שמשקף את מדע הפסיכולוגיה, את הפסיכולוגים כמטפלים, ואת המטופלים עצמם, וגם כחברה.
המסר במאמר: כדי לכוון, רצוי להבין מה הכיוון.
 

מוות בעריסה

מוות בעריסה.  
ממה נובעת תופעת מוות בעריסה? במאמר זה ברצוני להעלות אפשרות נוספת לסיבה שגורמת לתופעת מוות בעריסה.
תסמונת מוות בעריסה מתרחשת אצל תינוקות, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם ולרוב בלילה, ותוך כדי כך שהם היו אמורים לישון.
הסיבה העיקרית למוות בעריסה נגרמת כתוצאה מטראומה.
טראומה רגשית זאת נגרמת לתינוק כתוצאה מהרגשת חרדת הנטישה.
הרגשת חרדת הנטישה שמרגיש התינוק עקב עזיבת האם את תינוקה, כשהיא מהווה בשבילו את הצורך והנזקקות הקיומית.
עומס רגשי זה גורם ללבו לקרוס, מה שמוביל למותו.
למה? כיוון שתינוק ששהה כתשעה חודשים בבטן אימו ושרק נולד, מהחודשים הראשונים לחייו הוא אינו מכיר מציאות אחרת מלבד המציאות שבה הוא היה צמוד לאימו.
בתהליך הלידה השינוי והמעבר של התינוק והיציאה מהרחם לחיים, משפיעים רגשית על התינוק.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים נלקח ומופרד, ולרוב הוא מנותק מאימו לאחר הלידה, לזמן, לתקופה, מסוימת ומועבר לחדר אחר.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים מגיע לבית הוריו החדש, והוא ברוב המקרים מובא ישירות לחדרו הפרטי החדש, כשהאם ברוב המקרים ישנה בלילה בחדר שהוא בנפרד מהחדר שבו נמצא תינוקה.
הניתוק של התינוק מאימו למשך הלילה בעת תהליך השינה, גורם או מעורר אצל התינוק טראומה רגשית שמתבטאת בחרדת הנטישה, וזאת כיוון שהתינוק היה רגיל במשך כתשעה חודשים לגור בתוך רחמה של אימו, והוא היה מחובר אליה מכול הבחינות כולל רגשית, וכך הוא היה מוגן ושמור וניזון מהאם, וקיבל את כל צרכיו כל אותה תקופה.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, האנושות מייצרת ומפעילה את הגוף הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, הרגשות הפנימיים מורגשים ומועברים לעובר בעת שהותו ברחם מהאם, שלומד ומחקה את אותם דפוסי ההתנהגות הרגשיים של האם, וכך העובר מתאים את עצמו לאישיותו, ועם אותם דפוסי ההתנהגות שהעובר למד אותם מהאם עוד בהיותו ברחמה התינוק יולד ויצא לחיים, ויחיה באופן אינסטינקטיבי ויתנהג רגשית באופן אוטומטי, כשבשלב ראשוני זה בחייו אין לו את היכולת להיות מודע לעצמו, לעצם קיומו ובעיקר אין לו את היכולת לשלוט ברגשותיו.
האם שכנראה לא מודעת לתלות המוחלטת ובעיקר הרגשית של תינוקה בה, ועוזבת אותו אם זה בבית החולים או בבית במשך היום או במשך הלילה יוצר מצב שהתינוק מרגיש נטוש, מה שמעורר בתוכו את חרדת הנטישה, וגם אם זה לא יסתיים במוות בעריסה, הטראומה שבחרדת הנטישה תלווה את הילד במהלך חייו.
כדי להימנע מהתרחשות תופעת המוות בעריסה על התינוק להיות צמוד לאימו מרגע הלידה ועד שלב השחרור, כלומר מרגע יציאתו של התינוק לאוויר העולם רצוי שלא לעזוב אותו, ואף רצוי לכל תקופת ההנקה, ובמשך כל היום והלילה, ורצוי גם שהאם תישן עם תינוקה באופן צמוד ורצוף, כשהכוונה היא באותו החדר וביחד צמודים וישנים באותה מיטה, דומה להמשך הקשר שהיה בתהליך ההיריון, ורצוי להניק אותו מתי שהוא רוצה, כי כך הוא היה רגיל עוד בהיותו וולד ברחמה של אימו, רצוי לזכור שיש בכך סיכון כי נשים לא רגילות, ולכן יש ליועץ עם רופא וללמוד את הנושא.
מסקנה: הסיבה הנוספת לתסמונת מוות בעריסה, נגרמת כתוצאה מטראומה שבחרדת הנטישה שמרגיש התינוק בעיקר בשעות הלילה בעת תהליך השינה, כשהוא מרגיש בודד במיטתו וללא אימו לצידו, שאליה הוא היה רגיל ואליה הוא היה מחובר למשך כתשעה חודשים, שינוי פתאומי זה גורם לכך שליבו יפסיק מלפעום, אך מוות בעריסה יכול להתרחש לא רק בשעות הלילה.
לכן רצוי שהאם תהיה צמודה לתינוקה ולא תשאיר אותו בודד, בגלל שמבחינתו של התינוק מעשה הנטישה יעורר בתוכו את הרגשת חרדת הנטישה.
סיכום: מוות בעריסה נובע בעיקר, אך כנראה שלא רק, כתוצאה ממצב רגשי שאליו נקלע התינוק, עקב אירוע שמתפרש אצל התינוק כנטישה, כעזיבה, כפרדה, של אימו ממנו, מעשה שגורם לו לטראומה שמעורר בו את הרגשת חרדת הנטישה.
המסר במאמר: התייחסות עניינית למערכת היחסים המורכבת ובעלת שלבי התפתחות, שבין האם לתינוקה לאחר היוולדו, יכולה למנוע מהתרחשות תופעת מוות בעריסה שנובעת עקב חרדת הנטישה מלהתרחש.

 
        
   

פחד

פחד.
מהו  פחד? דוגמה לפרוש ולמחשבה שגויה שלנו לרגש שגורם לנו להרגיש פחד.
אם אני מרגיש ופוחד למשל מהחבר שלי, וגם מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.     
אז אני זה שמרגיש את רגש הפחד, רגש הפחד זה פנימי זה בי.
רגש הפחד זה בתוכי זה בגופי, לכן אני פוחד אך ורק מעצמי, כתוצאה מכך אני נכנס למצב של הזיה רגשית ומחשבות שווא ודמיון, ואז אני מתנהג בהתאם.
אני לא פוחד מהחבר שלי, ואני גם לא פוחד מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.
אני מייחס, משליך, את מה שרק אני מרגיש שזה את רגש הפחד שנמצא בי, כלפי החבר שלי, וגם כלפי אותם גורמים מהמציאות.
בגלל פרוש שגוי וחוסר ההבנה שלי לרגש הפחד שנמצא רק בגופי, אני מאבד את זהותי האמיתית.
אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאם אני חושב שרגש הפחד שנמצא בי, נמצא בחבר שלי, כי אני פוחד אך ורק מעצמי ואין לכך כול קשר לחבר, אז אני חושב שהוא זה אני, וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
פרוש שגוי לרגשות הפנימיים גורם לאיבוד האני העצמי, הזהות האמיתית, וכתוצאה מכך נפגעת היכולת לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים שנעשה באופן שגוי.
זה נכון לגבי כול הרגשות הפנימיים שמעצם ייצורם והפעלת הגוף באמצעותם האישיות תתנפץ למגוון רחב של דמויות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב הם, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
וגם הרגשות השליליים שגורמים להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, רוע, כעס, עצב, צער, לחץ ועוד.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שבין הרגשות החיוביים והשליליים.
מצב זה מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים יעשה באופן ברור, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות רציונליים, שמתייחסים לגופנו ולחיים באופן הענייני והבריא, מה שמנטרל את הרגשת הפחד.
מסקנה: מי שפוחד פוחד אך ורק מעצמו.
אם ההתייחסות אינה נכונה, גורם הדבר למחשבות שווא ולדמיון עם כול אותם הקולות הפנימיים שמלווים לכך, קולות שאינם קשורים למציאות האמיתית.
סיכום: רגש הפחד וכול שאר הרגשות הפנימיים שבנו, גורמים לנו למצבי הזיה וליצירת מציאויות שהן אשליה.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שבהן אנחנו יכולים לחיות.
אפשרות אחת היא עם הרגשות הפנימיים השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, צער, עצב, כעס, לחץ ועוד.
אפשרות שנייה היא עם הרגשות הפנימיים החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו ואמרו לנו שעלינו לשאוף ולחיות תמיד אך ורק עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, והעיקר שלא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
אבל, יש אפשרות שלישית שאותה לא למדו אותנו, והיא להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, גם מהרגשות החיוביים וגם מהשליליים, ורצוי לעשות זאת אך ורק מתוך הבנה ורצון ולא מתוך הדחקה, כי אז הרגשות הפנימיים יהיו קיימים בנו.
אפשרות שלישית זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור, שפוי יותר.
כאשר אנחנו רגועים, אנחנו רציונליים וענייניים, ואילו כאשר אנחנו רגישים אנחנו מבולבלים שמשנים את האישיות כול העת, אמוציונליים ולא ענייניים.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו בריאים יותר, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מכלול שלם של נושאים שרצוי להבין בהם וליישמם בחיינו.
המסר במאמר: כאשר אנחנו מרגישים אנחנו מתנתקים מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
כאשר אנחנו פוחדים רגש הפחד גורם לנו לפרש באופן שגוי את האני העצמי שלנו, ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
הפרוש השגוי לרגש הפחד שבנו גורם לנו להרגיש רדופים ולכן יצרנו לעצמנו אויבים.
כאשר בן האנוש פוחד הוא פוחד אך ורק מעצמו, והוא רודף אך ורק את עצמו, והוא האויב היחידי של עצמו והמציאות משקפת זאת.
 

בדידות

בדידות.
מהי בדידות? הבדידות נובעת כתוצאה ממצב רגשי שבו שרוי בן האנוש, כלומר הוא מרגיש פחד מעצם היותו לבד.
להיות לבד זהו מצב שבו בן האנוש נמצא עם עצמו, כלומר ללא אנשים ו/או בעלי חיים סביבו, והוא לא פוחד מעצם היותו לבד.
ההבדל בין בדידות לבין להיות לבד הוא במצב הרגשי, כלומר ההבדל הוא ברגש הפחד שמרגיש האיש הבודד.
המצב הפיזי של האיש הבודד ושל האיש שנמצא לבד הוא דומה, אך הרגש גורם לבן האנוש שמרגיש בודד והוא מפחד, להיות במצב שבו הוא בהזיה רגשית, שגורם לו לחשוב ולדמיין שהוא נמצא במציאות אחרת, אבל זוהי אשליה.
הבדידות, כלומר הפחד מלהיות לבד, גורמת לבן האנוש להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, ולכן הוא מפרש, מתרגם, באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה הוא באמת נמצא וחי.
אנשים שמרגישים בודדים ושאינם מתרגמים באופן הברור את המציאות שבה הם חיים, יוצרים לעצמם מציאויות דמיוניות, שבהן הם חושבים שאם יהיה להם בן/בת זוג אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיו להם ילדים אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיה להם בעל חיים אז הם לא ירגישו בודדים ועוד, אבל ההרגשה היא הרגשה אישית ושום גורם חיצוני שציינתי ואחר לא יכולים לשנות את הרגשת הבדידות הפנימית, מלבד בן האנוש שמרגיש בודד ושצריך לתקן את עצמו בעצמו, להירגע ובכך להשתנות.
מסקנה: ישנו הבדל משמעותי בין, להיות לבד, לבין להיות בודד.
סיכום: כאשר בן האנוש נמצא לבדו, הוא אינו מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כאשר בן האנוש בודד, הוא מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כתוצאה מהרגשת הבדידות שמלווה ברגש הפחד, בן האנוש מתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, בגלל רגש הפחד שבו, ולכן כתוצאה מההזיה שגורם רגש הפחד, תרגום המציאות אצל בן האנוש הבודד מתורגמת באופן שגוי, כאשליה.
המסר במאמר: בדידות זוהי הרגשה של פחד, כאשר נמצאים לבד.
 

גמגום

גמגום.
מהי הסיבה לגמגום? תופעת הגמגום זו אינה מחלה, היא תופעה פיזיולוגית, שבה המגמגם איבד את שטף הדיבור שלו.
הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום היא, הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, שהם הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום, נובעים בעיקר כתוצאה מרגש הלחץ, פחד, חרדה ועוד, כל אחד והאישיות שלו, והם הגורמים העיקריים לתופעת הגמגום.
כלומר, אי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי מבחינה רגשית.
איך אפשר להפסיק את תופעת הגמגום?
כדי להפסיק את תופעת הגמגום, רצוי להבין מהו אותו רוגע פנימי, וללמוד איך להירגע.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו, אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, לא מייצרים את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כלומר, הפסקת הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שחיינו על פיו, שנע בין הרגשות החיוביים, לבין הרגשות השליליים ולהפך, שמשתקף בהתנהגות רגשית, אמוציונאלית ולא רציונאלית ועניינית.
כלומר, להתרגש זה לא בריא.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים הטובים שבנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים הרעים שבנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
בעת ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, מיד מתחילות כל אותן המחשבות, הדמיונות, הבלבול, הבעיות האישיותיות, וההתנהגויות שנלוות לייצור אותם הרגשות הפנימיים.
כתוצאה מכך, אנחנו בונים את עצמנו והורסים את עצמנו, מה שנקרא תופעת ההרס העצמי.
הרגשות הם סמים, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
מה כל זה קשור לתופעת הגמגום? הקשר הוא בכך, שהרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, יעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי יאפשר את תיקון האישיות המגמגמת.
עד היום התפיסה הייתה שבעל תופעת הגמגום, צריך להשתחרר רק מאותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כי הם אלו הגורמים העיקרים לתופעת הגמגום.
לכן, בגלל תפיסה שגויה זו, השאיפה של בעל תופעת הגמגום לשאוף ולהרגיש אך ורק את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב, אך שאיפה זו מחזירה אותו שוב לדפוס ההתנהגות הרגשי הקודם שבו הוא מגמגם, וחוזר על כך.
לכן, כדי לתקן ולהפסיק את תופעת הגמגום, רצוי קודם כל להבין מהו אותו הרוגע הפנימי, ואז לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, וזאת כדי להשתחרר מאותו דפוס ההתנהגות הרגשי המקובע בנו, שגורם לתופעת הגמגום.
מסקנה: גמגום נובע, מתוך דפוס התנהגות רגשי, הקיים באישיותו של בעל תופעת הגמגום.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ופעילים את גופנו הפיזי בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, והם אלו שמשקפים את אישיותנו ובהתאם את התנהגותנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכוללים בתוכם גם את הרגשות השליליים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
כתוצאה מכך, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגש השליליים הרעים שבנו, מצב זה גורם לנו להתנתק מזהותנו האמיתית שאמורה להיות רגועה, זהות ללא הרגשות החיוביים הטובים וללא הרגשות השליליים הרעים שבתוכנו, שגורמים לנו לקונפליקט, לניגוד, לפיצול אישיותי, מצב חדש זה לאחר תיקון האישיות יאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמאפשר לנו את השפיות, כמו כן הרוגע הפנימי מאפשר את נטרולן של כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הנובעות מהרגשות הפנימיים שבנו, כולל את תופעת הגמגום.
המסר במאמר: הרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותו האמיתית, ולהחזיר לעצמו את שטף הדיבור.