חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות דיכאון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דיכאון. הצג את כל הרשומות

פסיכיאטר

פסיכיאטר.
לאן הפסיכיאטרים מובילים אותנו? פסיכיאטריה היא תחום העוסק במדע הרפואה, העוסק בבריאות הנפש, שיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש וקידום בריאות הנפש, בעל המקצוע נקרא פסיכיאטר והוא בעל תואר דוקטור לרפואה.
הפסיכיאטר תפקידו לנתח את ההפרעות הנפשיות של החולה ולהציע לו דרכי מניעה, הערכה, אבחון, טיפול ושיקום, המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.
הטיפול ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה, בהתאם לחומרת ההפרעה.
ברוב המדינות הסמכות לטיפול פסיכיאטרי נתונה בחוק, והיא נעשית גם שלא בהסכמת החולה במקרים בהם המחלה מסכנת את שלום החולה והחברה{חלק ממידע זה נאסף מויקיפדיה}.
לאחר שחוויתי ועברתי את התהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה ולאחר מכן מניה דפרסיה ללא כל עזרה פסיכולוגית וללא כל עזרה פסיכיאטרית, וחשוב לי להדגיש שגם ללא כדורים, אנסה להסביר את דעתי בנושא.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, המין האנושי עדיין לא הגיע לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו להבין, איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את הגוף הפיזי, ככה שהוא יפעל, יתפקד, ויתנהג באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
כלומר, עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו לתפקד ולפעול במודע, ובאופן מאוזן ומכוון מבחינה כימית, מה שיכול לאפשר לנו את השפיות, הדבר נכון גם לגבי החברה המגדירה עצמה כנורמלית שמאבחנת ורואה את החולה הלא נורמלי כבעל בעיות אישיות.
למה? כי כול עוד לא מתאפשר לנו להבין מי אנחנו? ומה מהות ומטרת החיים שלנו? כולנו לא מאוזנים, ולכן אנחנו חיים כסהרוריים.
מה הקשר? הקשר הוא שרצוי להבין מי אנחנו? אם רוצים לטפל במישהו, כלומר מהי זהותנו האמיתית, ומה התהליך שעלינו לעבור בחיינו, וזאת כדי לתקן ולהתחבר לזהותנו האמיתית?
רצוי לזכור, שאנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים, וחיים את חיינו באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים באופן אוטומטי עד השלב המסוים בחיינו שבו אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע תוך כדי ניסיון החיים.
כלומר, בשלב מסוים אנחנו מתחילים את היציאה מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו, אישיות שהכרנו ושהכירו אותה כול הסובבים אותנו.
שינוי ומעבר זה גורם למי שנכנס לתהליך לבלבול ולפחד, מה שמקשה להתנהל בחיי היום יום.
למה הכוונה בלבול? כל ההרכב הכימי שעל פיו הפעלנו את גופנו הפיזי מבחינה רגשית התבלגן לנו.
מצב זה מצריך מאיתנו להרכיב ולבנות אישיות מחודשת ולהתחיל הכול מההתחלה, רק שהפעם שהאישות תהיה בעלת בסיס איתן שלא תתפרק יותר.
בגלל שההרכב הכימי הרגשי הקודם שלנו התבלגן, לא נוכל לחזור למצב האישיות הקודם שהיה לנו.
לרוב כאן נכנס התפקיד של הפסיכיאטר, שתפקידו לנסות לכוון ולאזן גם באמצעים כימיים חיצוניים כלומר כדורים את המטופל, ככה שלהגדרת הפסיכיאטריה החולה יתאזן.
היכן הפסיכיאטריה שוגה? הפסיכיאטריה שוגה בגלל חוסר היכולת של הפסיכיאטרים להבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית? ומה מהות ומטרת חיינו?
ברגע שהפסיכיאטר יבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, רק אז יתאפשר לו לכוון את מי שהתחיל את התהליך ליעד, כי ההתייחסות שנעשית כיום נעשית ללא ההבנה לזהותו האמיתית וליעד, ולכן הפסיכיאטר אינו יכול לכוון את המטופל.
האם הפסיכיאטריה יכולה להסביר מהיכן ולמה נובעות התופעות הבאות, ואיך הם משפיעות עלינו?
כמו למשל, רגשות, מחשבות, דמיון, חלומות, קולות פנימיים, הזיות, אשליות, הרס עצמי, הרגשת הנרדפות, ושאר הבעיות האישיות.
כמו כן, האם הפסיכיאטריה יכולה ללמד אותנו, איך לחיות באופן הבריא, וללמד אותנו מהו אורח החיים הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף, וזאת כדי שתהיה לנו היכולת להיות בריאים ובעיקר שפויים?
כלומר, האם פסיכיאטר יכול לעזור ולכוון מטופלים לזהותם האמיתית, כאשר לפסיכיאטריה אין כל מושג לזהותו האמיתית של בן האנוש?
האם הפסיכיאטריה יודעת מהו הכיוון, מהו היעד, שאליו אנחנו שואפים בכניסה לתהליך שהסברתי?
ממה שאני יודע התשובה היא שאין לפסיכיאטריה תשובות לשאלות הנשאלות.
אבל, חשוב לי להדגיש שישנם אנשים שבחרו ושזקוקים לטיפול של פסיכיאטר וזו זכותם המלאה, כלומר אני לא נגד עזרה פסיכיאטרית גם בעזרת כדורים, כי בשלב זה זו רמת המודעות שלנו כחברה שמאפשרת את ההקלה היחסית מהסבל שבו שרוי הזקוק לטיפול.
מהי זהותנו האמיתית? כיום המין האנושי מייצר, מפעיל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, ומכאן נובעות להן כול אותן הבעיות האישיות הקיימות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים? הרגשות הפנימיים שבנו הם גם הרגשות החיוביים והם גם הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב, ועוד.
כיוון, שברמת המודעות שלנו כיום, אנחנו מייצרים, מפעילים, ומתנהגים על פי הרגשות הפנימיים שהם אינם יציבים, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ככה שהאישיות שלנו משתנה, ולכן אנחנו מוגדרים כיצורים רגישים, אמוציונליים, שמתנהגים ומשתנים בהתאם ובאופן תדיר.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, ורק שלא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שהם הסיבה לכול הבעיות האישיות הקיימות.
לכן, כשמגיע מישהו לטיפול אצל הפסיכיאטר, כדי שיעזור לו לאזן אותו מבחינה כימית, לרוב הוא מציע לו אמצעים כימיים חיצוניים כמו כדורים או זריקה ועוד, שיאזנו ויגרמו למטופל להרגשה החיובית הטובה, וזאת כדי שלא ירגיש את אותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגשה הרעה, כי ככה אנחנו כחברה נורמלית מבינים ושואפים ורגילים לחיות, וככה גם מבין ושואף הפסיכיאטר לחיות.
אבל, ישנה אפשרות נוספת, אפשרות שתחבר אותנו לזהותנו האמיתית, אפשרות שתאפשר לנו להיות מאוזנים מבחינה כימית ומכוונים, מה שיאפשר לנו את היכולת להיות בריאים יותר ושפויים, ללא הצורך בכדורים ותרופות, אפשרות זו נקראת הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו הגוף אינו מייצר, מופעל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות החיוביים הטובים הקיימים בנו, וגם ללא הרגשות השליליים הרעים הקיימים בנו, וזו זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, ואת כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, וכל אותן התופעות האישיות הקיימות.
מהרגע שאנחנו נולדים וחיים אינסטינקטיבית אנחנו מתכננים לנו את מסע החיים ומחפשים את הדרך, כדי לתקן את עצמנו ולשנות את אישיותנו המקולקלת, ולהגיע לרמת מודעות מתקדמת זו, מה שנעשה לרוב שלא במודע.
למה? רמה התפתחותית זו תאפשר לנו להיות רגועים יותר, להתחבר לזהותנו האמיתית, להתייחס למהות ומטרת החיים שלנו באופן רציונאלי, בריא וענייני.
כיוון שתובנות אילו אינן קיימות במודע אצל הפסיכיאטרים, הם אינם יכולים לעזור למטופלים, אלא אך ורק עד לרמת המודעות העצמית וההתפתחותית שהם הגיעו אליה.
רצוי לדעת, שהפסיכיאטר יכול להכיר את אישיותו של המטופל, אך ורק עד להיכן שהוא מכיר את עצמו ולא מעבר לכך.
מסקנה: מדע הפסיכיאטריה שאותם מיישמים הפסיכיאטרים, מאפשר טיפול אשר אינו תואם את התהליך למודעות עצמית, אלא חוסמת אותנו מלהגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, למרות ההקלה היחסית שהמטופלים הנזקקים זוכים לה.
למה הדבר דומה? הדבר דומה למי שיש לו כאב ראש, והוא הולך לרופא ומספר לו על הבעיה, והרופא נותן לו כדור נגד כאב הראש.
האיש לוקח את הכדור נגד כאב הראש, ולכן הוא לא חש את הכאב יותר, אך הכאב קיים.
עד שהאיש לא יבין מהי הסיבה שגרמה לו לכאב הראש, הוא לא יוכל לפתור לעצמו את הבעיה, וכשלא מבינים ממה נובעת הבעיה התופעה תחזור, כיוון שאז נחזור על אותה הטעות שגרמה לנו לכאב הראש, ככה גם עם התרופות הפסיכיאטריות.
סיכום: נולדנו וחיינו את חיינו מתוך אינסטינקט והתנהגנו באופן אוטומטי, וככה בנינו את עצמנו מבחינה כימית רגשית.
בשלב מסוים אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע שנבע מתוך ניסיון החיים שחווינו, וזאת לשם ההכנה שלנו ליציאה מדפוס ההתנהגות שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו.
שלב זה מפחיד אותנו, שלב זה מבלבל את כל ההרכב הכימי שעליו בנינו את האישיות ושחיינו איתה.
בניית אישיות מחודשת זו, מאפשרת לנו את המעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, במידה ונדע איך לאזן את עצמנו ושמתאים לזהותנו האמיתית.
אבל, בגלל חוסר ההבנה של הפסיכיאטריה לנושאים שציינתי, שמיושמת באמצעות הפסיכיאטרים, ולמרות העזרה וההקלה היחסית, המצב כיום חוסם אותנו כחברה ולא מאפשר לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
למה? בגלל שצריך לעבור את התהליך למודעות עצמית, ואז? רק לאחר שעוברים את התהליך, וניתנת לנו האפשרות להבין את עצמנו בעצמנו ובאופן הבריא, המכוון, השפוי, ניתן יהיה להבין את המקום שבו נמצא המטופל ולאפשר לו את היציאה מתוך המבוך המוחי שבו הוא שרוי.
המסר במאמר: ניתן לאזן את תפקוד הגוף הפיזי שלנו ולכוון אותו ללא אמצעי עזר חיצוניים כמו, כדורים, תרופות ואחר, ברגע שנבין מהי זהותנו האמיתית, ואז יהיה ניתן להגיע לבריאות, לאיזון, לבהירות, לשפיות.


פסיכולוג

פסיכולוג.
לפני שהולכים לטיפול אצל פסיכולוג, מה כדאי לדעת ולשאול? ההגדרה המקובלת כיום לפסיכולוגיה היא, מדע החוקר את התנהגותו של בן האנוש.
שאלתי את עצמי כמה שאלות, האם הפסיכולוגים שלמדו את מדע הפסיכולוגיה, יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, לפני שהם מטפלים בו? וזאת כדי לדעת לאן ואיך לכוון אותו, כי במידה ולא המטופל יצא מבולבל.
האם הפסיכולוג עצמו חי על פי מדע ההתנהגות שלמד בפסיכולוגיה ותיקן את עצמו בהתאם?
כי במידה ולא, איך אפשר יהיה לעזור לאחר ללא מודעות עצמית לידע הנרכש?
האם ברמת המודעות שלנו מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מבינים את פשר התנהגותו של בן האנוש, ואת מקור הבעיות ההתנהגותיות שלו?
כי במידה ולא איך אפשר יהיה לטפל, כי הפסיכולוג בעצמו תקוע בתוך המבוך המוחי, באחת מהדרכים שהיא ללא מוצא.
האנשים בממסד שקבעו את חוק הפסיכולוגיה, ושקבעו שזו הדרך היחידה והנכונה מבחינתם לאבחן ולטפל באנשים, האם יהיה זה נכון לומר שאך ורק הפסיכולוגים ודרכם שלהם, ורק הם על פי מדע הפסיכולוגיה יכולים לטפל ולכוון את הנזקק לשפיות? כי במידה וזו אינה האפשרות הנכונה בבחירתם ומבחינתם, חברה שלמה יכולה ללכת לאיבוד, ואז אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
האם יכול להיות שכל המדע שלמדו הפסיכולוגים ועליו מסתמכת הפסיכולוגיה מוטעה ומטעה?
המציאות כיום לא מוכיחה שיש התקדמות.
האם הפסיכולוגים יכולים לגרום נזק בריאותי למטופלים שלהם, בגלל חוסר ההבנה שלהם לזהותו האמיתית של בן האנוש ולאורח החיים הבריא, ולמהות ומטרת החיים? לדעתי כן.
אולי מה שנלמד במדע הפסיכולוגיה כבר לא רלוונטי להיום? לדעתי לא רלוונטי.
אולי מדע הפסיכולוגיה שגוי מיסודו? לדעתי כן, ועוד.
האנשים בממסד שהחליטו ושקבעו את חוק הפסיכולוגיה, אשר מתנהל על פי מדע הפסיכולוגיה, שקבעו שהפסיכולוגיה היא הדרך היחידה והנכונה, ואפשרו בכך לקבוצת אנשים שלמדה את מדע ההתנהגות של בן האנוש על פי מדע הפסיכולוגיה פשוט טעו מעצם ההחלטה לא לאפשר ולהבין את עצמנו באמצעות אפשרויות, דרכים נוספות, אחרות, ולכן מעצם הקיבעון לא ניתן יהיה להמשיך ולהתפתח, אבל אני מודע לכך שההחלטה נעשית מתוך רמת המודעות שלנו כחברה נכון להיום.
מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים שלמדו וקיבלו את התעודה שמסמיכה אך ורק אותם, ועל פי אותו המדע הם מטפלים באנשים, הם טועים גם לגבי עצמם, וגם לגבי המטופלים שלהם, וגורמים לעצמם ולמטופלים לבלבול, כי כדי לעזור לבן אנוש שזקוק לעזרה, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים כמו, הפעלת הגוף הפיזי, הזנת הגוף, ותחזוקת הגוף, ולהבין מהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו שצריך שיהיה בעל סדר ושיגרה, וגם בנושא מהות ומטרת החיים, כי הכל קשור להכל.
לכן, כאשר אתם הולכים לפסיכולוג שהמידע שהוא רכש לעצמו נעשה מתוך מדע הפסיכולוגיה, עליכם לשאול את עצמכם ואת הפסיכולוג כמה שאלות, מהו הרוגע הפנימי? האם הפסיכולוג מבין ויודע להדריך ולהסביר איך להפעיל את הגוף באופן הבריא והמדויק ביותר עד כמה שניתן מבחינת הרגשות הפנימיים? מהם ומהיכן נובעות המחשבות שווא? מה פשר הדמיון? מהי מציאות האמיתית? מהי אשליה? מהיכן נובעים הקולות הפנימיים? מהו הדיכאון? ממה נובע ההרס העצמי? איך לדעת מהן הזיות? ועוד, וזאת כדי להביא את המטופל למצב של רוגע פנימי, שמאפשר את שפיות?
האם הפסיכולוג מבין ויודע להסביר לכם מה לאכול? וכמה לאכול? ואיך לאכול? ומתי לאכול? ובמה לאכול? כדי לשמור על משקל קבוע, יציב, ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
כמו כן, האם הפסיכולוג יודע להסביר לכם למה צריך לישון? וכמה צריך לישון? ומתי לישון? כדי להיות ערני ולתפקד באופן הבריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם צריך פעילות גופנית או פעילות ספורטיבית, מה בריא ומה לא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
למה צריך לשמור על טמפרטורת הגוף? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב בנושא מודעות עצמית ולאיזון וליציבות האישיות השפויה.
האם היגיינה אישית, והיגיינה סביבתית זה חשוב ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם הפסיכולוג מבין ויידע, להסביר לכם את תהליך האבולוציה, התהליך הקוסמי והרוחני? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה, כי הכול אבל הכול קשור לכול.
כדי להביא את הגוף לתפקוד שמתאים לזהותנו האמיתית, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים, אחרת אם מתייחסים רק לנושא הפסיכולוגי מתוך מגוון הרחב של הנושאים, יוצרים נתק שלא מאפשר להגיע לתיקון האישיות שאותו אנחנו זקוקים.
כמובן שישנם נושאים רבים נוספים, שרק אם נהיה מודעים לכול מכלול הנושאים נוכל לתקן את אישיותנו ולהתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, הטיפול בנושא בריאות הנפש כנושא שהוא בנפרד, ולא לקשר אותו לשאר מגוון הרחב של הנושאים שציינת שכביכול אינו קשור לפסיכולוגיה, שגוי.
רצוי להבין שכדי לחיות באורח חיים בריא, צריך סדר ושיגרה בחיי היום יום.
אין למדע הפסיכולוגיה ולפסיכולוגים עצמם את הידע במגוון הרחב של הנושאים, שיכולים לאפשר למטופל טיפול, שיאפשר לו את ההבנה לזהותו האמיתית, כיוון שבמדע הפסיכולוגיה הם אינם יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
דבר נוסף שכדאי לדעת, מעצם הסטאטוס של מטפל מטופל, כבר יוצר במודע או בתת מודע את האנטגוניזם, את הפחד אצל המטופל, כשהוא מגיע למישהו סמכותי, ממסדי.
בשיטה הקפיטליסטית כיום, כשהכסף הוא האמצעי למחיה והישרדות, נוצר מצב שיש לפסיכולוג אינטרס כספי ומטרתו להתפרנס מהנזקק, מצד שני זו שיטת המחייה שלנו כיום כדי לשרוד, מה שיוצר את הקונפליקט.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו מתן העזרה יהיה בחינם ללא כול אינטרס וללא כול תשלום כספי, יהיה ניתן לעזור אחד לשני באופן האמיתי מתוך חיי שיתוף חברתי לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כחברה רצוי שנעזור אחד לשני ללא כל מעמדות ואינטרסים, אבל עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אני מבין את הצורך והנזקקות להרוויח כדי לחיות ולשרוד.
כתוצאה מחוסר היכולת של הפסיכולוגים לתת תשובות למגוון רחב של נושאים, קמו להם אנשים, קבוצות, תנועות, ארגונים, שמאפשרים מתן תשובות בדרכים אחרות, אלטרנטיביות לזקוק לייעוץ והכוונה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו לרמת המודעות העצמית לגבי זהותנו האמיתית, לכן אין ביכולתנו לתרגם באופן הברור, השפוי, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, מה שגורם לנו להתנהל בחיינו כסהרורים.
מדע הפסיכולוגיה הוא אפשרות אחת, מתוך מגוון רחב של האפשרויות הקיימות, אך מדע זה הוא אינו הנכון והאמיתי.
סיכום: כיום זהותו של בן האנוש היא שהוא, רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, מה שגורם לו להיות אגואיסט, אינטרסנט ומניפולטיבי, שהתנהגותו משתנה בהתאם ובאופן תדיר, ובהתאם לרגשות הלא יציבים הפנימיים שבו הוא יצר לעצמו מציאויות שהן אשליה שמתנפצות לו במבחן המציאות האמיתית, ולכן הסבל הרב בחייו.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני.
האם מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים עצמם מודעים לזהות אמיתית זו?
כי במידה ולא, יהיה בלתי אפשרי לכוון את המטופלים שלהם לכיוון היעד, המטרה, שציינתי, לכן כשאין יעד ואין את המטרה האמיתית, הולכים לאיבוד במגוון הרחב של האפשרויות, מה שמשקף את מדע הפסיכולוגיה, את הפסיכולוגים כמטפלים, ואת המטופלים עצמם, וגם כחברה.
המסר במאמר: כדי לכוון, רצוי להבין מה הכיוון.
 

התאבדויות

התאבדויות.
איך רצוי להתייחס לנושא ההתאבדויות? התאבדות מתרחשת כאשר בן האנוש מחליט שהוא רוצה לשים קץ לחייו ולמות.
כדי לבצע את תכנון ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה רצוי לדעת לפני שמחליטים להתאבד? ראשית כדאי לדעת מי אנחנו וממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף האנושי הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו והוא מורכב מתאים תאים, מיליארדים של תאים.
התודעה שהיא מי שאנחנו, בעת פעולת ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
תפקידו של הגוף בחיינו הוא לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה.
למה רצוי לדעת את זה לפני ההתאבדות?
הצורך להשתקפות של התודעה שמתבצע באמצעות הגוף בתהליך החיים, שקשור לתהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, ושפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לתכנון חייו והתאמתם למהות ומטרת החיים, שמאפשר את הבריאות, אריכות החיים, ביטול תהליך הזקנה ונצחי.
יעד הנצחיות יכול להתקיים אך ורק באמצעות הגוף שהוא האמצעי, שהוא הכלי, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים.
הנצחיות היא בחיינו עם הגוף מה שמאפשר את הנצחיות לאחר סיומו של היקום, מה שמאפר את הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
אם כך, למה רצוי שלא להתאבד?
לאחר ביצוע ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, מה שלא יאפשר את מימוש מהות ומטרת חיינו.
לא רצוי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות, אך ללא הגוף הפיזי אלא כתודעה.
כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר שהזכרתי עם ובעזרת הגוף בעודו בחיים אז גם לאחר המוות כתודעה הבלבול והסבל ימשיכו להתקיים, אומנם באופן שונה.
כלומר, לאחר שמתאבדים ומתים ומשתחררים מהגוף אז ממשיכים להתקיים, וזה לא סוף הסיפור כמו שחושב המתאבד או הרוצה להתאבד.
לכן, לפני שמחליטים להתאבד רצוי לדעת שתודעה שאינה מודעת לעצמה עוד בחייה עם הגוף היא גם לא תהיה מודעת לעצמה גם לאחר המוות, אך בעיקר היא לא תוכל להיות נצחית, לכן כדאי שנתונים אלו יהיו במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך רצוי להתייחס לרצון להתאבד? הסיבות העיקריות הן רגשיות עם השלכות לבעיות אישיות ו/או מחלות בריאותיות שנובעות מסבל שקשה מנשוא.
בהתייחסות לסיבות הרגשיות האישיותיות, חשוב להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שמהם סובל ומתייסר הרוצה להתאבד, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם ולהירגע, יש דרך להירגע.
חשוב להבין שלרוב אפשר לצאת מכל מצב רגשי, רק שרצוי להבין ולבנות את הרצון וגם את היכולת הפיזיולוגית לכך.
למה? זאת כיוון שהמידע עקב פרוש מוטעה שקיים אצל מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו למידע שמוביל לרצון לשים קץ לחיו, כתוצאה מעיבוד המידעים והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה השגויה, החלטה שמטשטשת בין המציאות האמיתית לאשליה.
לכן, רצוי לפנות, לדבר, להתייעץ עם מישהו מוסמך על הרצון להתאבד לפני ביצוע ההחלטה, כדי שיעזור לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי, שמוביל את מי שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות והמציאות האמיתית, כי האני העצמי שלנו רוצה להמשיך ולחיות ולממש את מהות החיים.
רצוי ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהמשברים הרגשיים תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת הכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו, כי אם הוא היה מודע למעשיו הוא לא היה מחליט להתאבד.
המתאבד אינו מודע לכך שכבר לא יהיה לו את הגוף שאיתו הוא יוכל להמשיך לחיות, וליצור קשר עם החיים, הוא גם לא מבין מה זה מוות.
למה? כי אם הוא היה מבין ומודע לנושא הוא לא היה רוצה להתאבד.
מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את המשך עצם קיומו.
לאחר ההתאבדות והמוות, כשהתודעה תשתחרר ותעזוב את הגוף של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול, מה שיהפוך את מעשה ההתאבדות לאכזבה אחת גדולה.
התודעה שהשתחררה ושהפעילה וחיה עם הגוף בעבר, לרוב הנתונים שציינתי לא היו ברשותה, כתוצאה מכך לא תדע אותה התודעה לאחר ביצוע ההתאבדות ועזיבת הגוף, וכשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי, מה שניתן ללמוד לעשות זאת רק עם הגוף בעודה בחיים.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט, ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים.
החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים.
לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ביצוע ההתאבדות, כלומר לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות? ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה רצוי לחיות, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר כדי לממש את החיים מהבחינה הרוחנית.
כלומר, חשוב להבין שהחיים לא נוצרו סתם כך, יש לחיים מהות ויש להם מטרה שעלינו להבין ולממש רק בהיותנו בחיים.
מסקנה: כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות של המתאבד למממש את מהות ואת מטרת חייו, ולנו כחברה הפספוס שלא ידענו לכוון, לזהות, ולדעת איך לגשת ולעזור.
הפתרון לבעיה הוא בהבנה ובהסבר לנתונים שציינתי, כאשר מבינים יש סדר ולא פוחדים ולא מבולבלים, ואז המחשבות שווא על התאבדות נעלמות.
אם לא נלמד מהטעויות ונתקנם הטעויות יחזרו על עצמן עד שנלמד לפרש נכון איך להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו שהם הסיבה העיקרית להתאבדויות.
חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים שכוללים סדר ושיגרה שאותם צריך ולהם זקוק הגוף.
סיכום: התאבדות מטרתה להפסיק את החיים ולמות שלא כדרך הטבע.
אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ולמות הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל המתאבד ימשיך להתקיים גם לאחר המוות כתודעה.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הוא האמצעי, הוא הכלי, שבאמצעותו מתאפשר לנו לממש את יעודנו בחיים, ולכול אחד ואחת יש יעוד בחיים.
לאחר ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות ולהתקיים כתודעה גם לאחר תופעת המוות במרחב הקוסמי, ומבחינה רוחנית הנשמה לא ביצעה את התיקון.
לכן, רצוי שהרוצה להתאבד ייקח נתונים אלו בחשבון.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי.
לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך, להתייעץ ולקחת עזרה ולעבור את המשבר.
המסר במאמר: הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד ולמות, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד גם לאחר המוות, אך ללא הגוף הפיזי.
לכן, התאבדות היא לא הפתרון שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
את הייסורים הפנימיים מבחינתה של התודעה לאחר המוות לא ניתן יהיה להפסיק, ניתן יהיה לבצע זאת ולתקן אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי בעודנו בחיים, לכן התאבדות היא לא הפתרון אלא בריחה שאינה מובילה לשום מקום.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים למצבי הזיה, מחשבות שווא, קולות, הרס, דמיון ועוד.
רצוי לדעת שלרגשות החיוביים ולשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.



נפש

נפש.
האם חיבור בין גוף לנפש אפשרי? החיבור בין גוף לנפש הוא אינו אפשרי.
למה? כיוון, שאין איבר בגוף הפיזי שלנו שמוגדר ונקרא נפש.
לכן, לחבר את הנפש כמשהו שהוא אינו קיים לגוף לא יכול להתרחש.
אז מה כן אפשרי? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה ומהגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא האמצעי, הכלי הביולוגי, שנבנה מתאים תאים בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, וזאת כדי שנוכל לממש את מהות ומטרת חיינו.
התודעה היא התוכנה, והגוף הוא החומרה.
בעת התרחשות תופעת המוות של הגוף, התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי, ועוזבת אוטומטית את הגוף המת.
המושג נפש, בעיה נפשית, מצב נפשי, בריאות נפשית, חיבור בין גוף לנפש, אלה הם מושגים שגויים ומטעים.
מה שכן רצוי לציין ושכדאי להתייחס אליו הוא נושא הפרוש שלנו לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שימנע מאיתנו את כול אותן הבעיות האישיות הקיימות בנו.
היכולת שלנו לפרש את זהותנו האמיתית, תאפשר לנו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר.
דבר נוסף הוא, שכאשר אנחנו מבחינה תודעתית איננו מפעילים, מזינים ומתחזקים את גופנו באופן הבריא, ככה שהגוף יוכל לתפקד ולהתנהג באופן יציב, מאוזן ומכוון, אז נגרמת לו פגיעה בריאותית.
בנוסף רצוי להבין מהו אורח החיים הרגוע והשלוו שמאפשר לנו את הבריאות, שכולל בתוכו את הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף כדי לשרוד ולחיות.
חשוב לזכור, שלגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, אך רצוי להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
התייחסות זו משקפת את הבנת האפשרויות לחיים בריאים יותר.
מסקנה: בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אין איבר בגוף שמוגדר ונקרא נפש.
סיכום: נפש, מחלה נפשית, מצב נפשי, בעיה נפשית, בריאות נפשית, חיבור בין גוף לנפש, אלה הם מושגים שאינם נלקחו מתוך הכרה והבנת הרכבו של בן האנוש וזהותו.
רצוי להבין ממה בן האנוש מורכב, ומהי זהותו והמציאות האמיתית, ואיך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק את הגוף, ובכך ליצור בעבורו את אורח החיים הרגוע והשלוו, כך שבריאותנו לא תיפגע.
המסר במאמר: התייחסות לאיבר בגוף שנקרא נפש אשר אינו קיים היא התייחסות שגויה שמטעה.
רוב בעיות האישיות הקיימות בשלב זה בהתפתחותנו נובעות בעיקר מהרגשות הפנימיים שבנו, שהם הרגשות החיוביים וגם הרגשות השליליים, כאשר הרוגע הפנימי מאפשר לנו לנטרל את אותם הרגשות, ורצוי לבצע זאת מתוך רצון ובמודעות עצמית ולא מתוך הדחקה ובכך תתאפשר לנו השפיות.
 

דיכאון

דיכאון.
מהו דיכאון? דיכאון זהו רגש.
רגש הדיכאון גורם למחשבות שליליות ולדמיונות שליליים, שמובילים למצבי התנהגות שהם בהתאם, שאינם מאפשרים את הרוגע הפנימי.
מצב פיזיולוגי התנהגותי זה, שהגורם לו הוא רגש הדיכאון, אותו אנחנו יוצרים, וזאת כתוצאה מתרגום שגוי לאני העצמי שלנו, וגם כתוצאה מאי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי שלנו מבחינה רגשית.
למה? כיוון, שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, ברמת המודעות העצמית וההתפתחותית שלנו כיום, עדיין לא הבנו איך לתרגם באופן האמיתי את זהותנו האמיתית.
כתוצאה מכך, אנחנו לא מבינים איך להפעיל את הגוף, כך שהוא יתפקד באופן רגוע, מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
לכן, שלא במודע אנשים מכניסים את עצמם למצבים רגשיים, שכוללים גם את המצב הרגשי הדיכאוני, שיוצר את המצב האישיותי של אי שפיות.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, כלומר ללא ייצור והפעלת הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות החיוביים שבנו, וגם ללא הרגשות השליליים שבנו.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו הם סמים, הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים לסמים רגשות.
הרגשות הפנימיים שבנו הם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות הפנימיים שבנו, הם גם הרגשות השליליים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש רע איתם, כמו: דיכאון, פחד, חרדה, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מרמת מודעות עצמית רגשית זו שבה אנחנו נמצאים וחיים בה, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו וחיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, וההפך.
מצב זה גורם לנו למחשבות מרובות ודמיונות מרובים, שמלווים בהתנהגויות שתואמות את הרגשות הפנימיים המשתנים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, הם אלו שגרמו לאישיותנו להתנפץ, כלומר לקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, פיצול אישיות, בין הטוב והרע שבנו.
מצב פיזיולוגי זה, אינו מאפשר לנו את הרוגע הפנימי, את השפיות.
כתוצאה מכך, אנחנו יוצרים לעצמנו דמויות בתודעתנו, שאותן אנחנו מנסים להפוך לתדמיות שלנו במציאות שבה אנחנו נמצאם וחיים, שיוצרים מציאויות שהן אשליה, ואשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
מהו הרוגע הפנימי?
חינכו, תכנתו, אילפו, אותנו לחיות עם הרגשות הפנימיים שבנו, אבל אמרו לנו לשאוף ולחיות אך ורק עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, אבל במבחן המציאות האמיתית אנחנו גם מרגישים את אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, שכוללים גם את רגש הדיכאון, ועם הנדנדה הרגשית, עם הזיגזג הרגשי הזה אנחנו חיים.
אבל, יש אפשרות נוספת שאותה לא לימדו אותנו, והיא ליצור בתוכנו את הרוגע הפנימי.
כלומר, להביא את תפקוד הגוף הפיזי שלנו למצב שבו לא נרגיש בכלל, לא את הרגשות החיוביים שבנו, וגם לא את הרגשות השליליים שבנו, וזהו האיזון הפנימי, וזהו הרוגע הפנימי.
כדי להגיע למצב זה, רצוי להבין, לרצות ולשאוף למטרה, ולבנות את היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיק את הרגשות הפנימיים, כי אז הם ימשיכו להיות קיימים בנו.
איך להתייחס לנושא? ראשית ולפני הכל, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית?
זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים וענייניים.
כיום אנחנו רגישים, אמוציונאליים ולא ענייניים, בכל תחום ותחום בחיינו.
ההבדל בין הרציונאלי לאמוציונאלי עושה את ההבדל למשמעותי בכל הקשור גם לרגש הדיכאון.
לכן, רצוי ללמוד איך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק את גופנו באופן המתאים והמותאם לנושא הבריאות.
כדי להגיע לרמת מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת זו, רצוי לחיות באורח חיים שהוא רגוע ושלוו.
כלומר, להבין במגוון רחב של נושאים, שיאפשרו לגוף לתפקד באופן הבריא, כמו: רוגע, תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא בעיית הישרדות, ועוד.
כשנגיע לרמת מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת זו, נוכל להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מצב זה יאפשר לנו לתרגם באופן האמיתי את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
אבל בעיקר יאפשר לנו את הרוגע הפנימי, את הבריאות ואת השפיות.
תיקון אישיותי, ותיקון אורח החיים השגוי שניהלנו, יאפשרו לנו לצאת מהדיכאון.
כשאנחנו במצב דכאוני, זה לא משקף את מי שאנחנו באמת.
מסקנה: רגש הדיכאון גורם למחשבות שליליות ולדמיונות שליליים, שגורמים להתנהגות שהיא בהתאם.
רגש הדיכאון מנתק אותנו מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, ואינו מאפשר לנו את השפיות.
סיכום: כיום, ברמת המודעות העצמית וההתפתחותית האישית והחברתית שלנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו לבין הרגש הרע שבנו, כאשר השאיפה שלנו כיום היא לחיות רק עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, אבל שאיפה זו היא אינה ניתנת לביצוע, ולכן אנחנו מרגישים גם את הרגשות השליליים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, כמו גם את רגש הדיכאון.
זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים וענייניים.
מי שהתחבר לזהותו האמיתית לא יכנס לדיכאון, כיוון שהוא רגוע.
הרוגע הפנימי הוא מצב של נטרול ייצור הרגשות הפנימיים שבנו.
המסר במאמר: הדיכאון אינו משקף את מי שאנחנו באמת, לכן התיקון האישיותי לכך, רצוי שיתבצע בשני מישורים.
מישור אחד הוא ללמוד איך להירגע מהרגשות כולם, מצב המתאים לתפקוד והפעלה באופן הבריא של הגוף הפיזי שלנו, מה שיאפשר לנו את ההתחברות לאני העצמי, לזהותנו האמיתית.
היכולת לזהות את רגש הדיכאון ובאמצעות דיבור עצמי להגיד לעצמנו שכמו שהרגש לא הופיע לפני ועכשיו הוא כן הופיע בנו הוא יחלוף, כשהרעיון הוא להכיל את הסבל הרגשי עם כל ההשלכות ולאפשר לרגש הדיכאון שזהו סם שייצרנו בתוכנו להתמוגג לו ולחלוף.
מישור שני הוא ללמוד על אורח החיים הבריא שתואם את מהות ומטרת החיים, כשביחד אנחנו יוצרים את המציאות הרגועה והשלווה.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים, שגורמים לנו למצבי הזיה מחשבות שווא ודמיון.
זכרו שלרגשות אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי לנו.
 

פחד

פחד.
מהו  פחד? דוגמה לפרוש ולמחשבה שגויה שלנו לרגש שגורם לנו להרגיש פחד.
אם אני מרגיש ופוחד למשל מהחבר שלי, וגם מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.     
אז אני זה שמרגיש את רגש הפחד, רגש הפחד זה פנימי זה בי.
רגש הפחד זה בתוכי זה בגופי, לכן אני פוחד אך ורק מעצמי, כתוצאה מכך אני נכנס למצב של הזיה רגשית ומחשבות שווא ודמיון, ואז אני מתנהג בהתאם.
אני לא פוחד מהחבר שלי, ואני גם לא פוחד מכול דבר אחר שהוא מהמציאות.
אני מייחס, משליך, את מה שרק אני מרגיש שזה את רגש הפחד שנמצא בי, כלפי החבר שלי, וגם כלפי אותם גורמים מהמציאות.
בגלל פרוש שגוי וחוסר ההבנה שלי לרגש הפחד שנמצא רק בגופי, אני מאבד את זהותי האמיתית.
אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאם אני חושב שרגש הפחד שנמצא בי, נמצא בחבר שלי, כי אני פוחד אך ורק מעצמי ואין לכך כול קשר לחבר, אז אני חושב שהוא זה אני, וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
פרוש שגוי לרגשות הפנימיים גורם לאיבוד האני העצמי, הזהות האמיתית, וכתוצאה מכך נפגעת היכולת לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים שנעשה באופן שגוי.
זה נכון לגבי כול הרגשות הפנימיים שמעצם ייצורם והפעלת הגוף באמצעותם האישיות תתנפץ למגוון רחב של דמויות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב הם, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
וגם הרגשות השליליים שגורמים להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, רוע, כעס, עצב, צער, לחץ ועוד.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שבין הרגשות החיוביים והשליליים.
מצב זה מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים יעשה באופן ברור, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות רציונליים, שמתייחסים לגופנו ולחיים באופן הענייני והבריא, מה שמנטרל את הרגשת הפחד.
מסקנה: מי שפוחד פוחד אך ורק מעצמו.
אם ההתייחסות אינה נכונה, גורם הדבר למחשבות שווא ולדמיון עם כול אותם הקולות הפנימיים שמלווים לכך, קולות שאינם קשורים למציאות האמיתית.
סיכום: רגש הפחד וכול שאר הרגשות הפנימיים שבנו, גורמים לנו למצבי הזיה וליצירת מציאויות שהן אשליה.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שבהן אנחנו יכולים לחיות.
אפשרות אחת היא עם הרגשות הפנימיים השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, צער, עצב, כעס, לחץ ועוד.
אפשרות שנייה היא עם הרגשות הפנימיים החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו ואמרו לנו שעלינו לשאוף ולחיות תמיד אך ורק עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, והעיקר שלא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע.
אבל, יש אפשרות שלישית שאותה לא למדו אותנו, והיא להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, גם מהרגשות החיוביים וגם מהשליליים, ורצוי לעשות זאת אך ורק מתוך הבנה ורצון ולא מתוך הדחקה, כי אז הרגשות הפנימיים יהיו קיימים בנו.
אפשרות שלישית זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור, שפוי יותר.
כאשר אנחנו רגועים, אנחנו רציונליים וענייניים, ואילו כאשר אנחנו רגישים אנחנו מבולבלים שמשנים את האישיות כול העת, אמוציונליים ולא ענייניים.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו בריאים יותר, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מכלול שלם של נושאים שרצוי להבין בהם וליישמם בחיינו.
המסר במאמר: כאשר אנחנו מרגישים אנחנו מתנתקים מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
כאשר אנחנו פוחדים רגש הפחד גורם לנו לפרש באופן שגוי את האני העצמי שלנו, ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
הפרוש השגוי לרגש הפחד שבנו גורם לנו להרגיש רדופים ולכן יצרנו לעצמנו אויבים.
כאשר בן האנוש פוחד הוא פוחד אך ורק מעצמו, והוא רודף אך ורק את עצמו, והוא האויב היחידי של עצמו והמציאות משקפת זאת.
 

בדידות

בדידות.
מהי בדידות? הבדידות נובעת כתוצאה ממצב רגשי שבו שרוי בן האנוש, כלומר הוא מרגיש פחד מעצם היותו לבד.
להיות לבד זהו מצב שבו בן האנוש נמצא עם עצמו, כלומר ללא אנשים ו/או בעלי חיים סביבו, והוא לא פוחד מעצם היותו לבד.
ההבדל בין בדידות לבין להיות לבד הוא במצב הרגשי, כלומר ההבדל הוא ברגש הפחד שמרגיש האיש הבודד.
המצב הפיזי של האיש הבודד ושל האיש שנמצא לבד הוא דומה, אך הרגש גורם לבן האנוש שמרגיש בודד והוא מפחד, להיות במצב שבו הוא בהזיה רגשית, שגורם לו לחשוב ולדמיין שהוא נמצא במציאות אחרת, אבל זוהי אשליה.
הבדידות, כלומר הפחד מלהיות לבד, גורמת לבן האנוש להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, ולכן הוא מפרש, מתרגם, באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה הוא באמת נמצא וחי.
אנשים שמרגישים בודדים ושאינם מתרגמים באופן הברור את המציאות שבה הם חיים, יוצרים לעצמם מציאויות דמיוניות, שבהן הם חושבים שאם יהיה להם בן/בת זוג אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיו להם ילדים אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיה להם בעל חיים אז הם לא ירגישו בודדים ועוד, אבל ההרגשה היא הרגשה אישית ושום גורם חיצוני שציינתי ואחר לא יכולים לשנות את הרגשת הבדידות הפנימית, מלבד בן האנוש שמרגיש בודד ושצריך לתקן את עצמו בעצמו, להירגע ובכך להשתנות.
מסקנה: ישנו הבדל משמעותי בין, להיות לבד, לבין להיות בודד.
סיכום: כאשר בן האנוש נמצא לבדו, הוא אינו מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כאשר בן האנוש בודד, הוא מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כתוצאה מהרגשת הבדידות שמלווה ברגש הפחד, בן האנוש מתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, בגלל רגש הפחד שבו, ולכן כתוצאה מההזיה שגורם רגש הפחד, תרגום המציאות אצל בן האנוש הבודד מתורגמת באופן שגוי, כאשליה.
המסר במאמר: בדידות זוהי הרגשה של פחד, כאשר נמצאים לבד.