זהות.
מהי זהותנו האמיתית? זהות ניתנת לפרוש על המגוון הרחב של האפשרויות הקיימות בחיפוש אחר האני העצמי האמיתי שלנו, זהותנו האמיתית משתקפת בהתנהגותנו.
התנהגות רגועה משקפת ומאפשרת לנו לשמור על זהותנו האמיתית.
אורח חיים שהוא רגוע ושלו מאפשר לנו לממש את השמירה על זהותנו האמיתית ועל בריאותנו.
התנהגותנו משקפת את מי שאנחנו.
התנהגות קשורה להפעלה, הזנה ותחזוק של הגוף הפיזי שלנו.
הפעלה, הזנה ותחזוקה של הגוף, קשורים למגוון רחב של נושאים שעלינו להבין בהם ושמאפשרים לנו את התהליך למודעות עצמית, מה שיאפשר לשמור על זהותנו האמיתית, נושאים כמו רוגע, תזונה, שינה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ של זמן, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
ההפעלה, ההזנה, ותחזוקה שמתאימים ובריאים לגוף, מנטרלים מאיתנו את הסבל, מה שיאפשר לנו לשמור על בריאותינו.
ללא ההבנה למגוון הנושאים שציינתי לא נוכל להבין ולפרש לעצמנו מהי זהותנו האמיתית ובכך לשמור על שפיותנו.
ללא ההבנה למגוון הנושאים שציינתי שיאפשרו לנו לפרש ולהבין מהי זהותנו האמיתית, לא נוכל לתרגם לעצמנו ובעצמנו את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן הברור, השפוי.
ללא היכולת שלנו לפרש באופן ברור מהי הזהות האמיתית וללא היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית, אנחנו מנותקים, כלומר איננו מחוברים לזהות ולמציאות.
כאשר אנחנו איננו מחוברים לזהותנו ולמציאות האמיתית, זה אומר שמבחינה תודעתית אנחנו כלואים בעולם דמיוני וחיים בעולם האשליות.
להיות כלואים בעולם הדמיון זה אומר שיצרנו לעצמנו דמות או כמה דמויות, שאותם אנחנו מנסים לממש במציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, ולכן הדמות הופכת להיות התדמית בחיי היום יום שלנו שיוצרת התנהגות סהרורית.
מצב זה יוצר בנו קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי. פיצול אישיות.
רוגע, זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם כוללים בתוכם את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגשה הטובה הם: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה הם: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער עצב, ועוד.
כאשר אנחנו רגועים, שזהו מצב שהוא ללא הרגשות הפנימיים שבנו, אז אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותו האמיתית.
רגשות הם סמים, הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו קוראים להם רגשות.
כדי להגיע לזהותנו האמיתית עלינו להיגמל מהסמים.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שעלינו לחיות עימן:
אפשרות אחת היא באמצעות הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב.
אפשרות שנייה היא באמצעות הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע.
וככה בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנע בין הרגש הטוב לבין הרגש הרע שקיים בנו אנחנו חיים.
חינכו, תכנתו ואילפו אותנו לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, ורצוי שלא לחיות עם אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
אבל, יש אפשרות שלישית שהיא להיות רגועים, כלומר לא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, וגם לא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, וכדי להתחבר לזהותנו האמיתית עלינו לשאוף למצב זה.
כלומר, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי אנשים חיים באופן רגשי, אמוציונאלי, כשההתייחסות לחיים היא אינה עניינית, שלב מתקדם יותר בהתפתחות שלנו יהיה שלב שבו נהיה אנשים רגועים, רציונאליים, שמתייחסים לגופנו באופן הבריא, ולחיינו באופן הענייני.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו?
הרגש גורם לנו למחשבות שווא ולדמיונות ולכול אותן הבעיות האישיות הידועות.
הטעות הנפוצה שלנו לפרוש הרגשות הפנימיים שבנו היא בכך, שאנחנו מייחסים את מה שרק אנחנו מרגשים לכל מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
דוגמה, כשאנחנו כועסים הכעס הוא רגש פנימי, ולכן אנחנו כועסים אך ורק על עצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן שעליו אנחנו מייחסם ומשליכים את כעסנו.
כשאנחנו פוחדים הפחד הוא רגש פנימי, ולכן אנחנו פוחדים אך ורק מעצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן, שעליו אנחנו משליכים את פחדינו.
כשאנחנו אוהבים האהבה היא רגש פנימי, ולכן אנחנו אוהבים אך ורק את עצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן, שעליו אנחנו משליכים את אהבתנו.
כשאנחנו מרגישים רדופים הרגש הוא פנימי, ולכן אנחנו בורחים אך ורק מעצמנו, אבל הופכים את האחר לאויב שיכול להיות גם דמות דמיונית כמו שטן, שד, ועוד, שהופכים להיות האובייקטים שעליהם אנחנו משליכים את הרגשת הנרדפות הפנימית שבנו.
וככה גם עם שאר הרגשות הפנימיים שבנו, שאותם אנחנו מייחסים לכל מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים לנו.
מסקנה: הזהות האמיתית שלנו היא כאשר גופנו מתנהג ומתפקד באופן מכוון, רגוע.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את השפיות.
סיכום: אורח חיים שהוא רגוע ושלו שכולל בתוכו מגוון רחב של נושאים שיש להבינם ולחיות על פיהם מאפשר לנו להתייצב ולהתאזן, ולהתנהג באופן רגוע וזה האני העצמי שלנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
המסר במאמר: כאשר אנחנו רגישים, אמוציונאליים ולא עניינים אנחנו לא מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שגורם להתנהגותנו להשתנות בכל עת, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי ולא שפוי.
כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים ועניינים לגופנו ולחיים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים, שגורמים לנו למצבי הזיה ומחשבות שווא והרגשות הם הגורמים לנו להתנתק מזהותנו האמתית שניפצו את אישיותנו.
לרגשות החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.
מהי זהותנו האמיתית? זהות ניתנת לפרוש על המגוון הרחב של האפשרויות הקיימות בחיפוש אחר האני העצמי האמיתי שלנו, זהותנו האמיתית משתקפת בהתנהגותנו.
התנהגות רגועה משקפת ומאפשרת לנו לשמור על זהותנו האמיתית.
אורח חיים שהוא רגוע ושלו מאפשר לנו לממש את השמירה על זהותנו האמיתית ועל בריאותנו.
התנהגותנו משקפת את מי שאנחנו.
התנהגות קשורה להפעלה, הזנה ותחזוק של הגוף הפיזי שלנו.
הפעלה, הזנה ותחזוקה של הגוף, קשורים למגוון רחב של נושאים שעלינו להבין בהם ושמאפשרים לנו את התהליך למודעות עצמית, מה שיאפשר לשמור על זהותנו האמיתית, נושאים כמו רוגע, תזונה, שינה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ של זמן, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
ההפעלה, ההזנה, ותחזוקה שמתאימים ובריאים לגוף, מנטרלים מאיתנו את הסבל, מה שיאפשר לנו לשמור על בריאותינו.
ללא ההבנה למגוון הנושאים שציינתי לא נוכל להבין ולפרש לעצמנו מהי זהותנו האמיתית ובכך לשמור על שפיותנו.
ללא ההבנה למגוון הנושאים שציינתי שיאפשרו לנו לפרש ולהבין מהי זהותנו האמיתית, לא נוכל לתרגם לעצמנו ובעצמנו את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן הברור, השפוי.
ללא היכולת שלנו לפרש באופן ברור מהי הזהות האמיתית וללא היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית, אנחנו מנותקים, כלומר איננו מחוברים לזהות ולמציאות.
כאשר אנחנו איננו מחוברים לזהותנו ולמציאות האמיתית, זה אומר שמבחינה תודעתית אנחנו כלואים בעולם דמיוני וחיים בעולם האשליות.
להיות כלואים בעולם הדמיון זה אומר שיצרנו לעצמנו דמות או כמה דמויות, שאותם אנחנו מנסים לממש במציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, ולכן הדמות הופכת להיות התדמית בחיי היום יום שלנו שיוצרת התנהגות סהרורית.
מצב זה יוצר בנו קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי. פיצול אישיות.
רוגע, זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם כוללים בתוכם את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגשה הטובה הם: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה הם: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער עצב, ועוד.
כאשר אנחנו רגועים, שזהו מצב שהוא ללא הרגשות הפנימיים שבנו, אז אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותו האמיתית.
רגשות הם סמים, הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו קוראים להם רגשות.
כדי להגיע לזהותנו האמיתית עלינו להיגמל מהסמים.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שעלינו לחיות עימן:
אפשרות אחת היא באמצעות הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב.
אפשרות שנייה היא באמצעות הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע.
וככה בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנע בין הרגש הטוב לבין הרגש הרע שקיים בנו אנחנו חיים.
חינכו, תכנתו ואילפו אותנו לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, ורצוי שלא לחיות עם אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
אבל, יש אפשרות שלישית שהיא להיות רגועים, כלומר לא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, וגם לא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, וכדי להתחבר לזהותנו האמיתית עלינו לשאוף למצב זה.
כלומר, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי אנשים חיים באופן רגשי, אמוציונאלי, כשההתייחסות לחיים היא אינה עניינית, שלב מתקדם יותר בהתפתחות שלנו יהיה שלב שבו נהיה אנשים רגועים, רציונאליים, שמתייחסים לגופנו באופן הבריא, ולחיינו באופן הענייני.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו?
הרגש גורם לנו למחשבות שווא ולדמיונות ולכול אותן הבעיות האישיות הידועות.
הטעות הנפוצה שלנו לפרוש הרגשות הפנימיים שבנו היא בכך, שאנחנו מייחסים את מה שרק אנחנו מרגשים לכל מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
דוגמה, כשאנחנו כועסים הכעס הוא רגש פנימי, ולכן אנחנו כועסים אך ורק על עצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן שעליו אנחנו מייחסם ומשליכים את כעסנו.
כשאנחנו פוחדים הפחד הוא רגש פנימי, ולכן אנחנו פוחדים אך ורק מעצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן, שעליו אנחנו משליכים את פחדינו.
כשאנחנו אוהבים האהבה היא רגש פנימי, ולכן אנחנו אוהבים אך ורק את עצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן, שעליו אנחנו משליכים את אהבתנו.
כשאנחנו מרגישים רדופים הרגש הוא פנימי, ולכן אנחנו בורחים אך ורק מעצמנו, אבל הופכים את האחר לאויב שיכול להיות גם דמות דמיונית כמו שטן, שד, ועוד, שהופכים להיות האובייקטים שעליהם אנחנו משליכים את הרגשת הנרדפות הפנימית שבנו.
וככה גם עם שאר הרגשות הפנימיים שבנו, שאותם אנחנו מייחסים לכל מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים לנו.
מסקנה: הזהות האמיתית שלנו היא כאשר גופנו מתנהג ומתפקד באופן מכוון, רגוע.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את השפיות.
סיכום: אורח חיים שהוא רגוע ושלו שכולל בתוכו מגוון רחב של נושאים שיש להבינם ולחיות על פיהם מאפשר לנו להתייצב ולהתאזן, ולהתנהג באופן רגוע וזה האני העצמי שלנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
המסר במאמר: כאשר אנחנו רגישים, אמוציונאליים ולא עניינים אנחנו לא מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שגורם להתנהגותנו להשתנות בכל עת, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי ולא שפוי.
כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים ועניינים לגופנו ולחיים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים, שגורמים לנו למצבי הזיה ומחשבות שווא והרגשות הם הגורמים לנו להתנתק מזהותנו האמתית שניפצו את אישיותנו.
לרגשות החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.
