חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

חזקת הילד

חזקת הילד.
איך רצוי להתייחס לנושא? כאשר זוג נפרד ויש להם ילדים ביולוגים משותפים, והזוג החליט שלא לחיות יותר ביחד באותו הבית, נשאלת השאלה, במחיצת איזה הורה רצוי שהילד ישהה?
כיוון שכיום בחברה המודרנית הזוגיות היא מורכבת יותר, והיא לא רק בין גבר לאישה, במאמר זה ברצוני להתייחס למקרה שבו זוג הורים שהם גבר ואישה עם ילדים ביולוגים משותפים ושכולם בריאים החליטו להיפרד, וזאת כיוון שעל המקרים השונים המצב מסובך הרבה יותר, אבל ניתן להבין מהמאמר איך רצוי להתייחס לנושא.
כמה דברים שכדי לדעת, זוג הורים שמחליט לפרק את המשפחה, רצוי שיבינו שמבחינתם הם היו הבסיס לניסיון ליצירת שושלת, לכן כתוצאה מהרצון שלהם להיפרד מסיבה כזו או אחרת, הזוגיות התפרקה, המשפחה התפרקה, וכך גם הניסיון ליצירה ובנית השושלת.
מצב זה של פירוק המשפחה שיש בה ילדים ופירוק תהליך בנית השושלת, משפיעה רגשית מצפונית על ההורים, ועם ההרגשה המצפונית הרעה הזו הם יצטרכו לשאת ולחיות איתה.
ההרגשה המצפונית הרעה הזו, נמצאת אצלם במודע או שהם אינם מודעים לה, אך ההרגשה המצפונית קיימת והיא תלווה אותם בחייהם.
למה? כיוון שמהות ומטרת החיים מבחינת נושא הזוגיות, היא ליצור משפחה עם ילדים, ובניה ויצירת שושלת יציבה ובריאה לדורי דורות, ואת זה הם לא יממשו, למרות שניסו.
כאשר זוג הורים שיש להם ילדים ביולוגים משותפים, מחליטים להיפרד ולא לגור ביחד יותר, עצם השינוי מפחיד, מבהיל, ומבלבל את הילדים.
הבהלה, הפחד, והבלבול והסבל שכרוך מעצם השינוי, ילווה את הילדים בחייהם, ובשלב מסוים בחייהם הם יצטרכו ללמוד איך לתקן את אישיותם ולהירגע, ולעשות לעצמם את הסדר התודעתי החדש הברור והשפוי יותר, גם לשם מימוש מהות חייהם מהבחינה הזוגית והמשפחתית, וגם תיקון שאר הבעיות האישיות שנוצרו אצלם כתוצאה מהשינוי, ובתקווה שהזוגיות שתהיה להם תתממש על בניה עם בסיס איתן, יציב ובריא יותר, לשם הקמת משפחה עם ילדים ויצירת השושלת.
בחזקת מי רצוי שיהיה הילד לאחר הפרדה? לפני שאני אכתוב את דעתי בנושא, כמה דברים שכדאי לדעת.
כאשר זוג גבר ואישה מחליטים להביא ילדים לעולם, הם מקיימים יחסי מין לשם מימוש מטרתם.
כאשר זרעו של הגבר מפרה את הביצית של האישה, נוצר ברחמה של האישה העובר.
העובר שנמצא ברחמה של האישה תלוי לגמרי באם.
העובר תלוי באם וזאת כדי לחיות ולשרוד, והוא תלוי באם לשם הבניה הפיזית, הגדילה וההתפתחות, המתרחשת באופן אינסטינקטיבי בתוך רחמה של האם, כתשעה חודשים לערך.
לשם כך העובר צריך את כל הנושאים שמרכיבים ומאפשרים לו לבצע זאת, אם זה את הקשר, את הידע, את הטמפרטורה, את השמירה, את ההגנה, את המזון, הנוזלים והחמצן ועוד, ואת כל זה הוא מקבל מהאם.
העובר שנמצא בתוך רחמה של האם הוא מוגן ושמור, ותוך כדי הגדילה ברחם העובר לומד ומחקה את אימו, ועם דפוס ההתנהגות הרגשי שהוא לומד ומחקה את אימו, הוא מתחיל לגבש לעצמו את אישיותו הרגשית, שתואמת לאישיותה של אימו בעת תהליך ההיריון, ולכן הוא תלוי באם גם מהבחינה הרגשית.
כלומר, האם משמשת לעובר כהשתקפות לאישיות שהוא מעצב לעצמו, ולכן התלות באם היא מוחלטת.
רצוי לזכור, שהתקשורת בין האם לעובר היא באמצעות שפת הטלפתיה, תקשורת זו מתרחשת מרגע תחילת תהליך ההפריה של הביצית.
כלומר, כול הידע לבניה עצמית של העובר, משודר מתודעתה של האם לתודעתו של העובר באמצעות שפת הטלפתיה, ובאמצעות האנרגיה שהוא ניזון ממנה כמו, מזון, מים, חמצן, טמפרטורה, אשר מסופקת לו מהאם שברחמה הוא שוכן, הוא בונה את עצמו באופן עצמאי.
ידע זה לתהליך אינו קיים במודע, אלא בתת מודע, לכן רצוי להעלותו למודע.
לאחר הלידה התינוק עדין קשור ותלוי באם, והוא צריך לקבל את הטיפול והצרכים שלהם הוא זקוק וזאת כדי לחיות ולשרוד.
כל ניתוק של התינוק מהאם לאחר הלידה, יגרום לו לפחד וחרדה שיגרום לו לטראומה.
למה? כיוון שהחופש מהצורך ומהנזקקות של הילד מהאם, צריך להתבצע לאחר מעבר של כמה וכמה שלבי גדילה והתפתחות.
רצוי לזכור שמאז תהליך היווצרותו של הוולד ועד יציאתו לאוויר העולם כתינוק, הוא אינו יכול לזהות אף אחד אחר מלבד את אימו, מבחינתו היא היחידה שקיימת.
חשוב לדעת שהתינוק אינו יכול לראות את עצם קיומו בעצמו, אלא אך ורק את עצמו דרך אימו.
כמו כן התינוק אינו מכיר את אביו הביולוגי, התלות המוחלטת שלו היא באם בלבד, שרק אותה הוא מכיר.
בשלב מוקדם זה בחייו של התינוק, הטיפול רצוי שיהיה של האם בלבד.
במידה והאב או מישהו זר אחר מלבד האם יטפל בו, הדבר יצור בו בהלה, פחד ובלבול, בגלל כמו שצינתי שהוא אינו מכיר אף אחד אחר, אלא אך ורק את אימו.
תהליך ההכרות והחשיפה של התינוק עם המציאות החדשה שאליה הוא נולד, רצוי שתתנהל באופן זהיר, כיוון שאם הדבר לא יעשה באופן הזהיר, התינוק יכול להיבהל לפחד ולהתבלבל, מצב טראומתי זה ילווה אותו בחייו.
המציאות החדשה שאליה התינוק נולד לאחר הלידה, כוללת בתוכה גם את האב.
התינוק והאב שאומנם מבחינה גנטית, ביולוגית הם שותפים, אך את האב התינוק אינו מכיר.
החשיפה לאב רצוי שתתנהל גם כן באופן זהיר, במידה ולא כך יעשה, כמו שצינתי, התינוק ייבהל ויפחד, ועם המצב הטראומטי הזה הוא יצטרך לחיות.
החשיפה לאנשים זרים צריכה להיות בשלבים הרבה יותר מאוחרים של הגדילה וההתפתחות של הילד.
כיום לרוב נמדד התהליך לגדילה ולהתפתחות במושגים של זמן של שנים.
אך ממד הזמן מטעה, כיוון שכול עובר, כול תינוק, כול ילד, ואף כול מתבגר ומבוגר יש לו את הקצב שלו לגדילה ולהתפתחות.
מציאות זו מצריכה מהאם להיות במודעות עצמית ולהבין את השלבים, ובהתאם למימוש כול שלב ושלב לבצע את השינוי.
השינוי רצוי שיתבצע כך, שכתוצאה מהמצב החדש שנוצר, שהאירוע לא יגרום לטראומה.
לכן, בשלבים הראשונים חזקת הילד רצוי שתהיה אצל האם, עד השלב שבו הילד יגדל, יתפתח, וישתלב יחסית במציאות החדשה שאליה הוא הגיח לאוויר העולם.
כשהרעיון הוא לנטרל או להקטין עד כמה שאפשר את הפחד, הבהלה והבלבול, מהשינויים ומהמעברים מאירוע לאירוע עד לאפשרות לחזקה המשותפת עם האב.
כשמגיע השלב שבו הילד מוכן לחזקה משותפת, ההתחלה של המפגשים רצוי שתהיה לעתים רחוקות יותר, ובהתאם למערכת היחסים שמתפתחת ביניהם, ומתוך רצונו ובחירתו של הילד, להגיע למצב שבו המפגשים יתרחשו לעתים קרובות יותר, רצוי לא לכפות על הילד קצב אחר משלו.
מסקנה: בשלבים הראשונים לגדילה ולהתפתחות רצוי שהילד יהיה בחזקת האם בלבד.
כאשר הילד עובר את השלבים הראשונים, והוא התרגל והסתגל למציאות שבה הוא נולד וחי, ולאחר שהילד למד להכיר את אביו הביולוגי, רצוי לתת לילד לבחור ולקבוע מרצונו החופשי את הסידור אצל מי להיות, מתי להיות וכמה להיות.
סיכום: המדענים קבעו שהידע הגנטי מועבר באמצעות המפגש שבין הזרע לביצית.
אומנם כול מרכיב מגופנו הפיזי נושא בתוכו את הדי.אן.אי שלנו, וכך גם עם הזרע והביצית.
אך לא ככה מתרחש התהליך, מרגע המפגש והחדירה של הזרע לביצית, מעצם הריאקציה, נוצרת התודעה של העובר.
התודעה היא מי שאנחנו, בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
הגוף הפיזי הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך, החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כלומר, בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
הידע הגנטי האנושי שנאסף ונצבר לאורך הדורות, עובר באופן טלפתי מדור לדור, אך בשלב זה אנחנו לא מודעים לכך.
התודעה של מי שעתיד להתפתח כעובר, ניזונה מהידע הגנטי שהיא קולטת ושמשודרת מהאם לתודעה של מי שיתפתח כעובר באופן טלפתי לשם הבניה הפיזית העצמית.
למימוש הבניה הפיזית העצמית של העובר ברחמה של האם, העובר ניזון מהאנרגיה של האם.
מציאות זו יוצרת קשר טלפתי מיוחד שבו העובר, התינוק, הילד, עד שלב מסוים בחייו, נמצא בתלות מוחלטת באם.
המסר במאמר: התינוק, הילד, צריך וזקוק ותלוי באם, וזאת כדי לחיות ולשרוד ולשם הגדילה וההתפתחות שלו עד השלב שבו הוא משתחרר מתלות זאת, ואת המצב הזה האם צריכה לזהות ולשאוף להגיע אליו ולשחרר אותו, לשם צבירת ניסיון חיים וידע, לשם ההתפתחות האישית שלו.
משלב זה שבו הילד חופשי מהתלות המוחלטת שלו באם, שלב קריטי כדי לחיות ולשרוד, רק אז ניתן ורצוי לתאם עם הילד על המשמורת המשותפת עם האב.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, וכשמבינים ההורים את שלבי התהליך ההתפתחותי הטבעי, ואיך רצוי שלא לפגוע ולבלבל את הילד, יהיה אפשר לחלק את המשמורת על הילד באופן הרגוע, הרציונלי והענייני, כשהמטרה העיקרית היא שפיותו ובריאותו של הילד.

אין תגובות: