חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות חייל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חייל. הצג את כל הרשומות

חייל

חייל.
מהם ההשלכות לכך? חייל הוא אזרח מדינה שהתגייס או גויס לצבא, וזאת לשם מימוש ו/או הפצה ושמירה על אידיאולוגיה חברתית ו/או טריטוריאלית ו/או דתית.
חייל במסגרת תפקידו הצבאי שייך למבנה היררכי וקפדני.
חייל במסגרת תפקידו הצבאי חייב למלא פקודות ואסור לו לסרב להם.
חייל עובר תהליך מרגע גיוסו לצבא שנקרא חיול וטירונות.
מטרת החיול והטירונות היא להקנות לחייל ערכים צבאיים.
בתהליך הגיוס, החיול והטירונות, עובר החייל סדרת חינוך, תכנות, אילוף, שמטרתה לשנות את אישיותו ולהופכו לחייל שממלא פקודות ללא היכולת שלו לסרב להם.
לאחר סיום תהליך הטירונות, ניתן להשתמש בחייל לצרכיו של הצבא ולמטרות שמיועדות לו.
מרגע שהחייל הפך להיות חלק מהמערכת הצבאית, הוא לבוש בבגדי הצבא, ועליו להתנהג בהתאם לפקודות הצבא ואסור לו לסרב להם.
כלומר, חייל הוא בן אנוש שתוכנת, והאחריות על חייו נלקחת ממנו ועוברת למפקדיו, שהם אלו שיחליטו ויקבעו בעבורו האם הוא יחיה או יפצע או ייהרג.
לאחר שהחייל תוכנת אישיותו השתנתה, ואישיותו היא כבר אינה כפי שהייתה לפני הגיוס, שהייתה בעלת אישיות עצמאית שהוא גיבש לעצמו מתוך ניסיון החיים והידע שצבר.
כמובן שזכותו של כול אחד ואחת לבחור לעצמו את תכנון חייו, אבל אם הגיוס נעשה שלא מרצונם, זהו מצב של שלילת חירותו ושלילת חופש הבחירה.
למרות שלא כול החיליים הם לוחמים הם עברו טירונות, והם אומנו ולמדו להשתמש בנשק לשם הריגת האויב.
נשק מיועד כדי להרוג.
המפקד של החייל בטירונות ובאימונים, תפקידו לטפח ולהשריש בחייל ערכים של רוע, כי ללא הרוע החייל לא יוכל להרוג את האויב. 
כאשר בן אנוש הורג, המעשה משקף במעשהו את הרוע ואת הרגשת הנרדפות הקיימת בו, מעצם קיומו של אויב, רגשות  פנימיים ואישיים אלו יוצרים מציאות התנהגותית שבאמצעות השימוש בנשק ניתן יהיה להרוג את האויב.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא אינה דמות חייל.
הדמות שהופכת להיות התדמית של חייל ממחישה את הקונפליקט, את הניגוד, הקיים בתודעתו.
דמות החייל הדמיונית בתודעתו ומימושה כתדמית במציאות נובעת מהזיה רגשית, שמממשת את עצמה במציאות שהיא אשליה.
דמות החייל היא דמות שנוצרה מעצם הרגשת הפחד והרגשת הנרדפות האישית והחברתית.
בן אנוש שלא פוחד ומרגיש רדוף אין לו אויב שהוא צריך להילחם בו.
תדמית החייל היא אינה זהותו האמיתית של בן האנוש.
תדמית החייל בצבא ובשדה הקרב אינה משקפת את המציאות האמיתית.
כלומר, חייל זו תדמית ומלחמה היא אשליה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, האנושות חיה את חייה מתוך אמוציונליות, שנעה בין הרגשות החיוביים והשליליים, במציאות שיש בה טובים ושיש בה רעים, ולכן קיים הצורך בצבא.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה שלב שבו בן האנוש יתקן וישנה את אישיותו ויהפוך מאמוציונלי לרגוע ורציונלי שמודע לזהותו, ומתייחס באופן המתאים והבריא לגופו הפיזי ושמותאם למהות ומטרת החיים.
בן אנוש שאישיותו מתוקנת, כלומר שהוא רגוע ורציונלי, לא קיים בו את הרגש הטוב וגם לא קיים בו הרגש הרע, ולכן במציאות זו אין אויבים, ולכן לא יהיה קיים הצורך בחיילים.
סיכום: רק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את רגשותיו הפנימיים, לא הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע כמו, רוע, פחד, הרגשת הנרדפות, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד, הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי באופן ברור יותר, שפוי יותר.
מלחמה זוהי אשליה והיא משקפת תקופה זמנית שבה אין שלום.
שלום זוהי אשליה והיא משקפת תקופה זמנית שבה אין מלחמה.
רוגע ושלווה זוהי המציאות האמיתית, מציאות יציבה וקבועה שבה אין מלחמה ואין בה שלום.
מציאות של רוגע ושלווה זוהי המציאות האמיתית, מציאות שבה האנושות מבינה את זהותה ואת מהות ומטרת החיים.
המסר במאמר: תדמית החייל משקפת את הרגשת הפחד והרגשת הנרדפות, בחברה שהאנשים בה מרגישים רדופים, שצריכה צבא שיגן עליה מהאויב.
חייל מוכן להקריב את חייו למען האידיאולוגיה שלשמה הוא נשלח לקרב, אבל להיהרג למען אידיאולוגיה כלשהי היא המטרה ההפוכה למהות ומטרת החיים.
לחיים יש להם מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, לכן בעת התרחשות תופעת המוות לא ניתן יהיה לממש זאת.
 

מלחמה

מלחמה.
מהי מלחמה? מלחמה זוהי מציאות שהיא אשליה, תדמית החייל זו אינה זהותנו האמיתית.
מלחמה זוהי מציאות שבה בן אנוש אחד או יותר רוצים להרוג אחד את השני.
המניעים להתנהגות זו כיחיד או כקבוצה הם רבים ומגוונים.
אבל, הסיבה העיקרית לכך שבן האנוש נלחם היא בגלל פרוש שגוי שלו עצמו לרגשותיו הפנימיים, ובעיקר בגלל פרוש שגוי שלו עצמו לרגש הפחד הקיים בו.
רגש הפחד שמרגיש בן האנוש שפוחד גורם לו לפרש את עצמו ואת המציאות שבה הוא נמצא וחי באופן שגוי, כי כתוצאה מרגש הפחד שמרגיש בן האנוש הוא מרגיש רדוף.
כתוצאה מכך שבן האנוש פוחד ומרגיש רדוף, הוא יצר לעצמו מציאות שמשקפת אויב שרודף אותו ורוצה לפגוע בגופו ואף להרוג אותו.
מהו רגש הפחד? רגש הפחד הוא הגורם העיקרי לכך שאנחנו מרגישים רדופים, וליצור לעצמנו מציאות שבה יש לנו כביכול אויב, רגש הוא סם אשר גורם לנו להכניס את עצמנו למצב של הזיה רגשית, וכתוצאה מכך ליצור לעצמנו מציאות שהיא אשליה.
בן האנוש שמרגיש את רגש הפחד בתוכו וחושב ומדמיין שרודפים אותו, הוא בעצם פוחד אך ורק מעצמו והא היחידי שרודף אחר עצמו, אך הוא אינו מודע לכך שבגלל ההרגשה הוא יצר לעצמו מציאות שבה האויב רודף אותו כדי לפגוע בו וזו משמעות ההשתקפות.
האויב שיצרנו לעצמנו משמש לנו כהשתקפות לאישיותנו הזקוקה לתיקון.
למה? כיוון שאת רגש הפחד שרק אנחנו יכולים להרגיש אותו, כי אנחנו ייצרנו אותו בתוך גופנו, אנחנו מייחסים, משליכים, אותו לכול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו.
דוגמה, רגש הפחד יוצר מחשבה ודמיון.
לכן, אני מדמיין שאם אני פוחד אז אני פוחד מהאויב שלי, אני מדמיין שאם אני מרגיש רדוף אז האויב רודף אותי.
כתוצאה מפרוש שגוי לרגשות הפנמיים שבי, אני יוצר בהתאם את האשליה.
דוגמאות אילו משקפות את הפרוש השגוי של האנושות, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו לרגשות הפנימיים שבנו.
כתוצאה מכך אנחנו חיים בקונפליקט, ניגוד תודעתי עם עצמנו, ומבחינה תודעתית מדמיינים דברים שגורמים לנו להתנהגות רגשית, אמוציונלית, סהרורית שהיא אינה עניינית, כמו למשל מלחמה.
מה רצוי שיהיה? רצוי שתהיה מציאות של רוגע ושל שלווה וזו מציאות שהיא קבועה ויציבה, מציאות שבה לא נמצאים במצב של מלחמה וגם לא נמצאים במצב של שלום.
כלומר, האלטרנטיבה למציאויות של שלום ושל מלחמה היא מציאות של רוגע ושלווה.
מציאות של רוגע ושל שלווה היא המציאות האמיתית, כול מציאות אחרת יוצרת מציאות שהיא אשליה.
מהי מציאות של רוגע ושלווה? מהו הרוגע הפנימי?
הרוגע הפנימי זהו מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את רגשותינו הפנימיים, לא את הרגשות החיוביים שבנו וגם לא את הרגשות השליליים שבנו, ואז אין אויב ואין מלחמה.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו להזיה ולהתהלך כסהרוריים.
הרוגע הפנימי מנטרל את הנדנדה הרגשית את הזיגזג הרגשי שנע בין הרגשות החיוביים והשליליים.
הרוגע הפנימי מנטרל את כול המחשבות שווא והדמיונות, ושאר בעיות האישיות הנלווים מהרגשות הפנימיים שבנו.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, הנאה, שמחה, צחוק, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי מנטרל את הרגשות, את האמוציות, שהם הגורם העיקרי לכך שאנשים אינם רגועים ושנלחמים אלה באלה.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את הבריאות, הרציונליות ואת ההתייחסות העניינית לגופנו הפיזי ושתואמת למהות ומטרת חיינו.
מהי שלווה? שלווה משלימה את הרוגע הפנימי בכך שאורח חיינו מנוהלים בסדר ובשגרה, שמאפשרת לנו את אורח החיים הבריא, השלווה כוללת בתוכה מגוון רחב של נושאים כמו, תזונה, פעילות גופנית, שינה, שמירה על היגיינה אישית וסביבתית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, חיים ללא לחץ של זמן, וחיים שהם ללא כול דאגת הישרדות ועוד.
מי שחי במציאות של שלום ולא במציאות שהיא רגועה ושלווה חי במציאות שהיא אשליה.
מי שחי במציאות של מלחמה ולא במציאות שהיא רגועה ושלווה חי במציאות שהיא אשליה.
מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
הסכם שלום או מצב של מלחמה זוהי מציאות שהיא לתקופה מסוימת שהיא אינה קבועה ושהיא אינה יציבה, שיכולה להשתנות בכול רגע נתון ממצב אחד למצב שני.
מהי המציאות האמיתית? המציאות האמיתית היא מציאות רגועה ושלווה.
במציאות האמיתית הרגועה והשלווה כול בני האנוש בעולם צרכים לחיות כקהילה אחת, שחייה את חייה ברוגע ובשלווה עם מטרות משותפות למימוש והגשמת מהות ומטרת החיים.
במציאות האמיתית הרגועה והשלווה אין חלוקה למדינות, אין גבולות, אין גדרות וחומות, אין המנונים, סמלים, דגלים, צבא, אמצעים להשמדה, עדות, דתות, כתות, שבטים, אשר מפרידים את קהילת בני האנוש בעולם, למרות ההפרש הקיים מבחינת המודעות העצמית.
ההבנה, הרצון, ובניית היכולת לחיי רוגע ושלווה שהיא מציאות קבועה ויציבה, צריכה להיות עם הבנה ורצון משותף לכולם, והיא תוכל להתממש לאחר תיקון האישיות האמוציונלית לרציונליות.
לחיים של כולנו יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
רק לאחר שנתקן ונשנה את אישיותנו תשתנה המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים ולא להפך, אך רצוי לפני הכול להבין לאן לשאוף.
מסקנה: מציאות של שלום זהו מצב זמני של מציאות שהיא ללא מלחמה, ואילו מציאות של מלחמה היא מציאות זמנית שהיא ללא שלום.
סיכום: מציאות רגועה ושלווה היא מציאות שלא קיים בה מצב זמני של שלום ולא קיים בה מצב זמני של מלחמה.
מציאות אמיתית זו מנטרלת את הצורך במדינות, גבולות וחומות, המנונים, סמלים, דגלים, צבא, אמצעים להשמדה, עדות, דתות, כתות, שבטים ועוד, אשר גורמים להפרדה בקהילת בין בני האנוש בעולם ואשר יוצרים את הגזענות בעולם, אלא קהילה אחת עם חזון משותף לכולם למימוש מהות ומטרת החיים.
המסר במאמר: תיקון ושינוי אישיותי מאישיות אמוציונלית לרציונלית, תשנה את המציאות ולא ההפך כמו שנעשה כיום בניסיון לשנות את המציאות לפני תיקון האישיות.