חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

אסור

אסור.
למה אסור? אסור פירושו, ציווי ו/או כפיה, שנובע מתוך הצורך והנזקקות האמוציונלית לשלוט.
כלומר לאסור להגיד ו/או לעשות דבר מה מהנשלט.
איך האיסור משפיע על מערכת היחסים במשפחה?
עוד בהיותנו ילדים, רוב ההורים אסרו עלינו להגיד ו/או לעשות דברים בדרכנו שלנו, אם הדבר נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, גישה חינוכית זו אינה אפשרה לנו את החופש המוחלט שאותו היינו צריכים ושלו היינו זקוקים, וזאת כדי לחקור וללמוד על עצמנו ולהתפתח.
אומנם על ההורים לשמור ולהגן על ילדיהם, אבל חשוב להבין את ההבדל בין שמירה והגנה, לבין הסבר והדרכה שיאפשרו לילדים ללמוד ולהתפתח בדרכם שלהם.
למה? כיוון שהילדים מתבוננים, מסתכלים, חוקרים, לומדים, ומחקים את הוריהם, וזאת דרך הטבע שממנה התנתקנו, וככה הילדים פועלים באופן אינסטינקטיבי, ומתנהגים באופן אוטומטי ללא כל מודעות עצמית.
כלומר, הגישה של ההורים כלפי ילדיהם אינה מתפרשת, ואינה מבוצעת באופן הטבעי, ולכן ההדרכה לשם הלימוד שמאפשרת את ההתפתחות, לא נעשית באופן הרצוי והברור, מה שגורם לבלבול פחד ולהתנהגות סהרורית.
כתוצאה מכך, הדבר יוצר מערכת יחסים שהיא רגשית, אמוציונאלית, ושהיא אינה עניינית, במקום מערכת יחסים שאמורה להיות רגועה, רציונאלית, ועניינית, שזו גישה שונה מהיחס של ההורים השולטים כלפי הילדים הנשלטים.
עצם הגדרת אבא ואימא כדמויות שולטות, כבר יוצר אצל הילד את האנטגוניזם שהוא מפתח כלפי הוריו.
תנסו להימנע מלהשתמש במילה אסור, וגם תנסו להימנע מלהשתמש במילה לא, ותנסו אך ורק להדריך ולהסביר, וללמד, תיווכחו לדעת שלרוב אתם מתוכנתים לדפוס ההתנהגות של לאסור ו/או להגיד לא, וזאת כדי לשלוט.
לכן, דפוס ההתנהגות המקובע הזה, אינו מאפשר להורים להתנהג אחרת, כלומר הצורך והנזקקות הרגשית של ההורים הוא לשלוט, וזאת הם עושים מהפחד לאבד שליטה, מלהכתיב איך ומה להגיד ו/או לעשות כלפי ילדיהם הנשלטים, וככה זה עובר לו מדור לדור.
לאחר שאנחנו הילדים בגרנו ועברנו את המסע של ה"אסור" וה"לא" במסגרת המשפחתית, וקצת גדלנו והלכנו לגן, לבית הספר, לצבא, לאוניברסיטה, לעבודה או לכל מסגרת אחרת, והתחלנו לחיות את חיינו מבחינה חברתית דתית ו/או חילונית ו/או אחרת במדינה, החל השלב הבא במסע של האסור והלא שלנו, שבו החלו לאסור עלינו במסגרות, אם המעשה נעשה באמצעות כללים, חוקים, מצוות ופקודות וכו', ושוב האנשים שאחראים על המערכות שהזכרתי עושים זאת כדי לשלוט, לחנך, לתכנת ואף לאלף אותנו.
המצב הקיים כיום הוא כזה, שיש אנשים ששולטים ויש אנשים שנשלטים, מצב זה לא מאפשר לנו את החופש המוחלט שאותו אנחנו צריכים ושלו אנחנו זקוקים כדי לחקור, ללמוד ולהתפתח, אבל בעיקר ללמוד לקחת אחריות על דברינו ו/או מעשינו.
כלומר, אם אנחנו רוצים לתכנן לעצמנו אורח חיים שלא בתחום המסגרות שאוסרות עלינו, ולבצע את רצוננו ורעיונותינו, הדבר גורם לכך שהאסור מונע מאיתנו להגשים את שאיפותינו, ובכך לא מתאפשר לנו להתפתח בדרכנו שלנו, אלא אך ורק בדרכם של אחרים, מצב זה עוצר, ואף חוסם את הניסיון שלנו להתקדם ולהתפתח גם מבחינה חברתית, ואין דוגמה מוחשית יותר ממערכת החינוך.
כתוצאה מכך שאוסרים עלינו לממש את חיינו וללמוד ולהתפתח בדרכנו שלנו, אף הפכו את מי שמפר את האסור לעבריין, שמפר את הסדר החברתי הנורמלי, ואז העבריין נשפט ונענש.
לכן, כדי לשנות גישה רצוי להגיע להבנה והסכמה, מה שינטרל את הלא והאסור.
רצוי לזכור, כתוב בתורה שאלוהים אסר על אדם וחווה לגעת בעץ הדעת, והם לא צייתו לו.
מסקנה: האסור שכופים עלינו הורינו, והחברה שבה אנחנו חיים, גורם לכך שאין באפשרותנו לחקור, ללמוד, להבין ולהתפתח בדרכנו שלנו, ולכן אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
אין לנו את החופש המוחלט שלו אנחנו זקוקים, כדי ללמוד מהטעויות של עצמנו.
ללא האפשרות לטעות, אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית אישית וחברתית, כלומר נהפכנו להיות רובוטים ביולוגים מתוכנתים.
אין לנו את החופש המוחלט, בעיקר בגלל הפחד מהלא מובן ומהלא ידוע שנקרא החופש המוחלט.
כלומר, הלמידה וההתפתחות האישית והחברתית, ושדרוגה לשלב התפתחותי מתקדם יותר, לא מתאפשרת לנו בגלל תפיסה שגויה.
התפיסה השגויה נובעת מעצם האסור, מעצם ההגבלה לחופש המוחלט שאותו אנחנו צריכים ושלו אנחנו זקוקים.
סיכום: האסור הוא תוצאה ישירה של הפחד, החרדה, שמונע מאיתנו את החופש המוחלט, כתוצאה מכך נובע הצורך לשלוט, כי אחרת ישלטו בנו.
האסור גורם לאנשים לאנטגוניזם ולעקשנות.
ללא החופש המוחלט לא נוכל להתקדם מבחינה אישית וחברתית לשלב התפתחותי מתקדם יותר, שיאפשר לנו את מימוש מהות ומטרת חיינו מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית.
המסר במאמר: רצוי לאפשר לכל אחד ואחת לתכנן את החיים של עצמם בעצמם, ולאפשר את החופש המוחלט לבצע זאת, וזאת כדי שנחקור ושנלמד ונבין ונתפתח בדרכנו שלנו, ושניקח אחריות על מעשינו.
כשלוקחים אחריות, מבינים את הסבל הכרוך מאי לקיחת האחריות.
רצוי להבין, שהכלא האכזר ביותר הוא הכלא התודעתי, ולא הכלא החיצוני, לכן רצוי להעלות למודע את הנושא.
כיום אנחנו חיים כשמנווטים אותנו באמצעות חוקים, מצוות, פקודות, ולכן רצוי לשמור שלא לעבור על החוק.
אבל חשוב להבין שיש אפשרות אחרת, ושאפשר לישמה מתוך הסכמה חברתית לחיים בהרמוניה.