חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות אמונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמונה. הצג את כל הרשומות

אמונה

אמונה.
האם האמונה מאפשרת את ההבנה? האמונה בכול תחום ותחום בחיינו שכוללת גם את האמונה באלוהים ובתורה, היא הבסיס שעליו האיש המאמין בנה את אישיותו ואת המציאות שבה הוא נמצא וחי.
אמונה נובעת מתוך אמון.
כלומר, אנחנו נותנים אמון במישהו או במשהו מה שמאפשר לנו את האמונה.
הטעות היא שהאמון שאנחנו נותנים, מה שהופך אותנו לאנשים מאמינים, האמון הזה נובע מתוך חוסר בהבנה.
כלומר, ברגע שאנחנו מאמינים שללנו מעצמנו את היכולת להבין.
אמונה והבנה הן שתי מילים בעלות פרוש הפוך, והן משקפות את ההפך במסר שהן מעבירות.
למשל, האיש המאמין שאמונתו היא תורתו, משקף מסר של חוסר בהבנה.
למה? כי אמונה משקפת את חוסר ההבנה, כשהבנה נובעת מתוך מחקר.
אבל, כדי להגיע להבנה, רצוי לעבור דרך האמונה, כדי להבין שהאמונה היא אינה הבנה.
הבנה מקובעת בזיכרוננו והיא מאפשרת את התובנה.
מסקנה: האמון מאפשר את האמונה מתוך חוסר בהבנה ובדיקה.
סיכום: אנחנו באים לעולם שקיים בו ידע רב.
לכן, בשלב ראשוני בחיינו אנחנו מאמינים למה שמספרים לנו ללא היכולת להבין.
בשלב מסוים בחיינו אנחנו שואפים לצאת מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו במטרה להבין ולא להאמין.
היכולת להבין משדרגת אותנו מבחינה התפתחותית.
המסר במאמר: האמונה אינה מאפשרת את ההבנה.

פסל

פסל.
מה משקף הפסל? פסל זוהי יצירת אומנות שנעשתה בידי אומן.
היצירה של הפסל תחילה נוצרת בדמיונו של האומן, שמממש ביצירה את רגשותיו, מחשבותיו, ודמיונו, ואת יצירתו הוא מבצע באמצעות פיסול ומפסל את הפסל.
כיוון שהפסל היא יצירה דמיונית, וכיוון שהפסל הוא מימוש יצירת האומנות הדמיונית של האומן, מעשה זה גורם לכך שהאומן מדמיין.
כיוון שדמיון זו אינה המציאות האמיתית, נוצר מצב שהאומן אשר פיסל את הפסל התנתק מזהותו ומהמציאות האמיתית לעולם הדמיון.
לכן, מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא גורם לעצמו לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל או כול יצירת אומנות אחרת.
כאשר בן האנוש מנותק מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית למציאות דמיונית, מעשה זה יכול לפגוע בבריאותו.
מאז שבן האנוש החליט שלא במודע לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, אשר מאפשרים לו לדמיין יצירות, מעשה זה גרם לו למצבי הזיה רגשית וליצירת מציאויות שהן אשליה,
והפסל ממחיש את האשליה.
כיוון שיצירת הפסל ותצוגת הפסל בבית, בחצר, בגן, ברחוב או בכול מקום אחר עוברת מדור לדור, גורם הדבר לכך שכול אחד שבסביבתו מונח הפסל בונה את עצמו כאשר הוא מנותק מזהותו ומהמציאות האמיתית, בגלל שהיכולת שלו לפרש את עצמו ואת המציאות נעשה באופן שגוי, אלא אם כן הוא מודע להבדל.
אומנם הפסל הוא בין הקדומים ביצירות האומנות שהמציא בן האנוש והמשמעותי ביותר, אבל גם בובה, אנדרטה, ציור, וכן כול אותן דמויות דמיוניות שמפורסמות באמצעי התקשורת כמו, איורים, אנימציות שהם יצירה דמיונית משפיעות ומבלבלות ופוגעות בהתפתחות ובזהות האמיתית שלנו.
פסל וכול שאר יצירות האומנות יכולים לגרום להכחדת הציביליזציה במידה ולא נבין ונתקן את האישיות ונשתנה.
כלומר, רצוי להעלים את הפסל וכול שאר יצירות האומנות שמשקפות את המצב הדמיוני והלא מציאותי.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יתרחש כאשר נבין, נרצה, ונתקן את ההרגלים השגויים שבחיינו, נשתנה ונחיה ללא פסל, וללא כול שאר אותן יצירות האומנות הדמיוניות, וזאת כדי לחיות במציאות האמיתית.
מסקנה: פסל הוא יצירת אומנות מין הדמיון.
פסל כיצירת אומנות נובעת ממצב של הזיה רגשית, שמאפשר לנו מבחינה תודעתית לדמיין.
פסל במציאות גורם לבלבול בין אמיתי לבין מה שהוא אינו אמיתי, וליצירת מציאויות שהן אשליה.
סיכום: מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא מפרש באופן שגוי את האני העצמי, מה שמוביל לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית, ועובר תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל.
המסר במאמר: למה זה יכול לפגוע בריאותית? כי אז יכולתו של בן האנוש לתכנן את חייו ולפרש את עצמו ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי נעשה באופן שגוי, ואז יכולתו להיות במודעות עצמית למתרחש בתוך גופו ולפקח עליו אינה מאפשרת לו לבצע זאת, מה שיכול לפגוע בריאותית.
פסל גורם לקונפליקט בין מה שאמיתי ומה שלא אמיתי, כאשר לרוב הפסל אינו מודע לכך, אחרת הוא לא היה יוצר או מציב פסל במציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.
 



גורו

גורו.
איך רצוי להתייחס לנושא? גורו נחשב כמנהיג דתי, מיסטי, רוחני שכמומחה בתחומו הוא מלמד ומדריך את קהל מאמיניו בתובנות שאליהן הוא הגיע במהלך חייו.
גורו נחשב כאחד שיש לו את היכולת להוציא את מאמיניו מהחושך אל האור.
גורו יכול להיות גבר והוא גם יכול להיות אישה.
למה אנשים צריכים וזקוקים לגורו? בעיקר כי אנשים מחפשים משמעות לחייהם.
גורו זהו שם תואר שמשקף דמות דמיונית שאותה הגורו מנסה לממש במציאות שבה הוא חי, התואר משקף תדמית שהגורו יצר לעצמו שמוצגת לקהל המאמינים או שקהל המאמינים יצרו בעבורו, ואין לתדמית כול קשר לזהותו האמיתית.
רצוי לזכור שמבחינתו של הגורו הוא גם נמצא בחיפוש עצמי.
ההתייחסות למי שהגיע לתובנות מסוימות בחייו שיכולות לקדם אותו ואותנו, רצוי שתהיה ללא שם תואר וללא קהל מאמינים, כלומר כול ניסיון לצבור קהל מאמינים שילכו בדרכו נעשה מתוך הצורך להנהיג.
כשמישהו רוצה להנהיג המעשה נעשה מתוך הצורך והנזקקות הרגשית האישית, האינדיבידואלית, האגואיסטית והאינטרסנטית שמושגת באופן מניפולטיבית וזאת כדי לשלוט באנשים.
אנחנו נולדים ומחונכים בבית ובחברה שיש בהם ערכים תרבותיים כאלו ואחרים, המסע והחיפוש שלנו הוא אחר האפשרויות האחרות שיובילו אותנו באמצעות האירועים שאנחנו חווים בחיינו למודעות עצמית ולאמת.
רצוי לזכור שללא האירועים שמתרחשים בחיינו לא נוכל לחקור, ללמוד ולהתפתח, כלומר אנחנו במתכוון יוצרים לעצמנו אירועים שאנחנו לוקחים בהם חלק ופוגשים אנשים כדי שנוכל ללמוד על עצמנו בעזרם.
לכן, להאמין בגורו משמעות הדבר שהמאמין מאמין אבל עדיין הוא לא הגיע להבנה שעליו לסמוך אך ורק על עצמו ולא ללכת אחרי אף אחד.
מסקנה: גורו הוא שם תואר למי שקיים בו אגו, שזקוק לקהל מאמינים שאותם הוא רוצה להנהיג וזאת כדי להיות השולט בקהל המאמינים מתוך אינטרס כזה או אחר.
סיכום: החיפוש אחר משמעות לחיים הביא למצב שבו יקומו אנשים שיקראו לעצמם גורו ויסחפו אחריהם מאמינים, אך רצוי לזכור שאם מאמינים במישהו עדיין לא הגיע השלב שבו אתם יכולים לסמוך על עצמכם.
המסר במאמר: גורו היו קיימים בעבר, גורו קיימים כיום, וגורו יהיו קיימים בעתיד, כול עוד אנשים יצטרכו גורו.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו נבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית לא נצטרך גורו.
 

גלגול נשמות

גלגול נשמות.
מה זה גלגול נשמות? מבחינה רוחנית להיוולד בעולם החיים כביכול כבן אנוש ולמות, נחשב לגלגול אחד, מה שנעשה מספר רב של פעמים נחשב לגלגולי הנשמה.
כלומר, הנשמה עוברת מספר רב של גלגולים עד לתיקון הסופי שלה.
מטרת התיקון שנעשה במספר רב של גלגולי הנשמה היא להפוך את הנשמה, מנשמה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית.
התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר נעשה במספר רב מאד של גלגולים, כיוון שבכול גלגול נעשה תיקון מזערי יחסית בגלל שאורך החיים שלנו קצר, וגם בגלל הקושי הרב בתהליך השינוי עד למימוש והבאת הנשמה לתיקון הסופי שלה, כשבסוף התיקון הנשמה תתעורר בעולם האמיתי, ותהפוך להיות לנשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
התיקונים והשינויים שבן האנוש עובר בחייו עד למותו שנעשים בגלגול אחד, נעשים בהתאם לתוכנית לימודים שתוכננה בעבורו ומראש על ידי הבורא.
תהליך האבולוציה והקוסמי שקשורים זהו בית הספר שברא, שיצר, הבורא בעבור תיקון הנשמות.
מבחינה אבולוציונית תוכנית הלימודים שהיא תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי בנויה, תוכננה, ונוצרה כך שתיקון הנשמה מבחינתה יהיה במיוחד בעבורה.
תוכנית הלימודים האבולוציונית תביא את תיקון הנשמה שאין לה כול שליטה על השינויים שהיא עוברת, שנמצאת במצב של הפנוט וצופה בכול המתרחש, תביא אותה בסוף כול הדורות, בסיום תוכנית הלימודים האבולוציונית קוסמית, ולאחר התעוררותה בעולם האמיתי, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, ולהיות כמו הבורא ועם הבורא בעולם האמיתי.
רצוי שלא להתייחס לגלגולים קודמים.                                 
רצוי להתייחס ולהתמקד בגלגול הנוכחי שלנו מהסיבה שיש להתמקד בחיים הנוכחיים, בזהות החדשה שקיבלנו.
בכול פעם שאנחנו נולדים מחדש, כלומר עוברים גלגול, אנחנו נכנסים לתוכנית לימודים חדשה שכוללת בתוכה את כול ההבנות והתיקונים שצברנו מהגלגולים הקודמים שלנו, שמקדמת את הנשמה למטרה.
כול ניסיון להתמקד בדמות שהייתה לנו מהגלגול הקודם, יגרום לנו קונפליקט תודעתי, כיוון שאותו בן אנוש בגלגול הנוכחי הוא כבר אינו אותה הדמות מהגלגול הקודם, והוא אינו נמצא במציאות מהגלגול הקודם, כלומר במציאות הקודמת שהייתה לו, לכן חשוב להבין זאת ולהתמקד בגלגול הנוכחי.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, נחשב לגלגול אחד של הנשמה.
סיכום: מבחינה רוחנית, תוכנית החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית קוסמית, היא תוכנית התיקונים, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר של כול נשמה ונשמה למודעות עצמית ונצחיות, שברא, יצר הבורא.
כול נשמה ונשמה מבחינה תודעתית הופנטה על ידי הבורא באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, והיא נכנסה למציאות וירטואלית, כסרט שהוא תלת מימד כשהבמאי הוא הבורא, שבו הנשמה היא כביכול דמות בן אנוש שנמצא וחי במציאות שיש בה כביכול חיים ומוות, מה שנחשב כגלגול חיים אחד.
מטרת התוכנית של הבורא היא לגרום לנשמה שלא מודעת לעצמה ולעצם קיומה, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, שאחראית הבלעדית לעצמה ונצחית כמו הבורא.
בסוף כול גלגולי הנשמה ולאחר כול התיקונים והשינויים שהנשמה אמורה לעבור, הנשמה תתעורר מההפנוט שבה היא הייתה שרויה בעולם האמיתי עם שאר הנשמות שהיו צריכות לעבור תיקון ולצידו של הבורא שהוא נשמה נצחית.
המסר במאמר:
להיוולד, לחיות את החיים ולמות, במספר רב של פעמים עד לתיקון הסופי של הנשמה נחשב לגלגולי הנשמה.