חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות אומנות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אומנות. הצג את כל הרשומות

אומנות

אומנות.
איך רצוי להתייחס לתחום האומנות? אומנות היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע.
ישנן שתי אפשרויות התייחסות לנושא, התייחסות אחת היא רגועה, רציונלית ועניינית, שמתאימה ובריאה לגוף הפיזי ומותאמת למהות ומטרת החיים ולאורח החיים הבריא.
כלומר, כאשר בעל המקצוע עושה את מלאכתו, שמטרתה היא לשם הצורך הקיומי בחיי היום יום שלו, אז ההתייחסות לאומנות היא כאל תכנון ועשייה, מה שמאפשר לבעל המקצוע לפרש ולשמור על האני העצמי שלו, על זהותו האמיתית, ולחיות במציאות האמיתית, ובכך להתייחס לנושא האומנות באופן הענייני.
התייחסות שנייה שהיא רגשית, אמוציונלית ושאינה עניינית, ושאינה מתאימה ובריאה לגוף הפיזי, ושאינה מותאמת לאורח החיים הבריא.
כלומר, כאשר בעל המקצוע עושה את מלאכתו, שמטרתה היא לשם הצורך והנזקקות הרגשית של היוצר, על מנת לגרום לו ולצופים ביצירותיו, שהושקעו בהן כשרון רב מבחינתו ליהנות, ההתייחסות לאומנות יוצרת מצב שבו האומן מתנתק מבחינה תודעתית מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית לעולם הדמיון.
ההתייחסות לכך מבחינתו של האומן שגויה, וזאת כיוון שיצירות אשר נוצרות ונובעות בתודעתו של האומן כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבו, המחשבות שבו ומעולמו הדמיוני הן לא אמיתיות, אומנות זו היא יצירה שהיא אינה אמיתית.
רצוי לזכור שדמיון זה לא המציאות האמיתית.
כשהאומן מכניס את עצמו לעולם הדמיון שהוא יוצר בתודעתו, הוא מתנתק מהאני העצמי, מזהותו האמיתית, כלומר הדמות הדמיונית שהוא מדמיין וחושב שהיא זו הוא, הדמות הזו היא אינה הוא, וזהו מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
אם ההתייחסות של האומן לעבודות האומנות שלו היא רק כשלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האישית שלו ומעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, כלומר לשלב שבו הוא יפסיק ליצור לשם הריגוש מהדמיון, זהו מצב של מודעות עצמית לתיקון עצמי, מבחינתו של האומן.
מסקנה: אומן שיצירותיו לא נעשות ולא קשורות בהתייחסותן למציאות האמיתית, אלא לרגשותיו, מחשבותיו ולדמיונו של האומן, יוצרות מציאות דמיונית שגם אותם האנשים שמתרגשים מיצירות האומנות שלו נכנסים מבחינה תודעתית לעולם הדמיון.
דמיון זה לא המציאות האמיתית, להתרגש זה לא בריא.
כיוון שדמיון זה לא המציאות האמיתית, אז גם דמות האומן שמתרגשת ושהיא נהנית מהיצירה היא אינה הדמות האמיתית המפורשת בתודעה שלו מבחינתו, וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי, גם של האומן היוצר וגם של האנשים שמתרגשים ומעריצים את עבודות היצירה של האומן.
סיכום: אם ההתייחסות של האומן לעבודות האומנות שהוא יוצר היא לא אמיתית, ומטרתה לרגש באמצעות יצירות שהן מין הדמיון, הן גורמות לאומן מבחינה תודעתית להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי לעולם הדמיון.
כמו כן גם הצופים אשר מתייחסים ליצירותיו הדמיוניות של האומן בהתרגשות רבה, מכניסים את עצמם מבחינה תודעתית לעולמו הדמיוני של האומן.
בן אנוש צריך להיות מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית ולפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, וזאת כדי לשמור ולהגן על עצמו גם מהבחינה הבריאותית.
רק כאשר בן האנוש רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית מה שמאפשר לו להבין באופן ברור יותר, שפוי יותר, את הזהות והמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
המסר במאמר: אומנות שנוצרת וההתייחסות אליה נובעת מתוך תודעתו של האומן, וכשהיא מין הדמיון היא לא דבר אמיתי, אין לאומנות שנובעת מבחינה תודעתית, מהדמיון כול קשר לעולם האמיתי, ומה שלא אמיתי מנתק את בן האנוש מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.


פסל

פסל.
מה משקף הפסל? פסל זוהי יצירת אומנות שנעשתה בידי אומן.
היצירה של הפסל תחילה נוצרת בדמיונו של האומן, שמממש ביצירה את רגשותיו, מחשבותיו, ודמיונו, ואת יצירתו הוא מבצע באמצעות פיסול ומפסל את הפסל.
כיוון שהפסל היא יצירה דמיונית, וכיוון שהפסל הוא מימוש יצירת האומנות הדמיונית של האומן, מעשה זה גורם לכך שהאומן מדמיין.
כיוון שדמיון זו אינה המציאות האמיתית, נוצר מצב שהאומן אשר פיסל את הפסל התנתק מזהותו ומהמציאות האמיתית לעולם הדמיון.
לכן, מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא גורם לעצמו לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל או כול יצירת אומנות אחרת.
כאשר בן האנוש מנותק מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית למציאות דמיונית, מעשה זה יכול לפגוע בבריאותו.
מאז שבן האנוש החליט שלא במודע לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, אשר מאפשרים לו לדמיין יצירות, מעשה זה גרם לו למצבי הזיה רגשית וליצירת מציאויות שהן אשליה,
והפסל ממחיש את האשליה.
כיוון שיצירת הפסל ותצוגת הפסל בבית, בחצר, בגן, ברחוב או בכול מקום אחר עוברת מדור לדור, גורם הדבר לכך שכול אחד שבסביבתו מונח הפסל בונה את עצמו כאשר הוא מנותק מזהותו ומהמציאות האמיתית, בגלל שהיכולת שלו לפרש את עצמו ואת המציאות נעשה באופן שגוי, אלא אם כן הוא מודע להבדל.
אומנם הפסל הוא בין הקדומים ביצירות האומנות שהמציא בן האנוש והמשמעותי ביותר, אבל גם בובה, אנדרטה, ציור, וכן כול אותן דמויות דמיוניות שמפורסמות באמצעי התקשורת כמו, איורים, אנימציות שהם יצירה דמיונית משפיעות ומבלבלות ופוגעות בהתפתחות ובזהות האמיתית שלנו.
פסל וכול שאר יצירות האומנות יכולים לגרום להכחדת הציביליזציה במידה ולא נבין ונתקן את האישיות ונשתנה.
כלומר, רצוי להעלים את הפסל וכול שאר יצירות האומנות שמשקפות את המצב הדמיוני והלא מציאותי.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יתרחש כאשר נבין, נרצה, ונתקן את ההרגלים השגויים שבחיינו, נשתנה ונחיה ללא פסל, וללא כול שאר אותן יצירות האומנות הדמיוניות, וזאת כדי לחיות במציאות האמיתית.
מסקנה: פסל הוא יצירת אומנות מין הדמיון.
פסל כיצירת אומנות נובעת ממצב של הזיה רגשית, שמאפשר לנו מבחינה תודעתית לדמיין.
פסל במציאות גורם לבלבול בין אמיתי לבין מה שהוא אינו אמיתי, וליצירת מציאויות שהן אשליה.
סיכום: מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא מפרש באופן שגוי את האני העצמי, מה שמוביל לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית, ועובר תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל.
המסר במאמר: למה זה יכול לפגוע בריאותית? כי אז יכולתו של בן האנוש לתכנן את חייו ולפרש את עצמו ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי נעשה באופן שגוי, ואז יכולתו להיות במודעות עצמית למתרחש בתוך גופו ולפקח עליו אינה מאפשרת לו לבצע זאת, מה שיכול לפגוע בריאותית.
פסל גורם לקונפליקט בין מה שאמיתי ומה שלא אמיתי, כאשר לרוב הפסל אינו מודע לכך, אחרת הוא לא היה יוצר או מציב פסל במציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.