חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות זהות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זהות. הצג את כל הרשומות

זהות

זהות.
מהי זהותנו האמיתית? זהות ניתנת לפרוש על המגוון הרחב של האפשרויות הקיימות בחיפוש אחר האני העצמי האמיתי שלנו, זהותנו האמיתית משתקפת בהתנהגותנו.
התנהגות רגועה משקפת ומאפשרת לנו לשמור על זהותנו האמיתית.
אורח חיים שהוא רגוע ושלו מאפשר לנו לממש את השמירה על זהותנו האמיתית ועל בריאותנו.
התנהגותנו משקפת את מי שאנחנו.
התנהגות קשורה להפעלה, הזנה ותחזוק של הגוף הפיזי שלנו.
הפעלה, הזנה ותחזוקה של הגוף, קשורים למגוון רחב של נושאים שעלינו להבין בהם ושמאפשרים לנו את התהליך למודעות עצמית, מה שיאפשר לשמור על זהותנו האמיתית, נושאים כמו רוגע, תזונה, שינה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ של זמן, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
ההפעלה, ההזנה, ותחזוקה שמתאימים ובריאים לגוף, מנטרלים מאיתנו את הסבל, מה שיאפשר לנו לשמור על בריאותינו.
ללא ההבנה למגוון הנושאים שציינתי לא נוכל להבין ולפרש לעצמנו מהי זהותנו האמיתית ובכך לשמור על שפיותנו.
ללא ההבנה למגוון הנושאים שציינתי שיאפשרו לנו לפרש ולהבין מהי זהותנו האמיתית, לא נוכל לתרגם לעצמנו ובעצמנו את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן הברור, השפוי.
ללא היכולת שלנו לפרש באופן ברור מהי הזהות האמיתית וללא היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית, אנחנו מנותקים, כלומר איננו מחוברים לזהות ולמציאות.
כאשר אנחנו איננו מחוברים לזהותנו ולמציאות האמיתית, זה אומר שמבחינה תודעתית אנחנו כלואים בעולם דמיוני וחיים בעולם האשליות.
להיות כלואים בעולם הדמיון זה אומר שיצרנו לעצמנו דמות או כמה דמויות, שאותם אנחנו מנסים לממש במציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, ולכן הדמות הופכת להיות התדמית בחיי היום יום שלנו שיוצרת התנהגות סהרורית.
מצב זה יוצר בנו קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי. פיצול אישיות.
רוגע, זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם כוללים בתוכם את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגשה הטובה הם: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה הם: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער עצב, ועוד.
כאשר אנחנו רגועים, שזהו מצב שהוא ללא הרגשות הפנימיים שבנו, אז אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותו האמיתית.
רגשות הם סמים, הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו קוראים להם רגשות.
כדי להגיע לזהותנו האמיתית עלינו להיגמל מהסמים.
לימדו אותנו שיש שתי אפשרויות שעלינו לחיות עימן:
אפשרות אחת היא באמצעות הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב.
אפשרות שנייה היא באמצעות הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע.
וככה בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנע בין הרגש הטוב לבין הרגש הרע שקיים בנו אנחנו חיים.
חינכו, תכנתו ואילפו אותנו לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, ורצוי שלא לחיות עם אותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
אבל, יש אפשרות שלישית שהיא להיות רגועים, כלומר לא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, וגם לא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, וכדי להתחבר לזהותנו האמיתית עלינו לשאוף למצב זה.
כלומר, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי אנשים חיים באופן רגשי, אמוציונאלי, כשההתייחסות לחיים היא אינה עניינית, שלב מתקדם יותר בהתפתחות שלנו יהיה שלב שבו נהיה אנשים רגועים, רציונאליים, שמתייחסים לגופנו באופן הבריא, ולחיינו באופן הענייני.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו?
הרגש גורם לנו למחשבות שווא ולדמיונות ולכול אותן הבעיות האישיות הידועות.
הטעות הנפוצה שלנו לפרוש הרגשות הפנימיים שבנו היא בכך, שאנחנו מייחסים את מה שרק אנחנו מרגשים לכל מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
דוגמה, כשאנחנו כועסים הכעס הוא רגש פנימי, ולכן אנחנו כועסים אך ורק על עצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן שעליו אנחנו מייחסם ומשליכים את כעסנו.
כשאנחנו פוחדים הפחד הוא רגש פנימי, ולכן אנחנו פוחדים אך ורק מעצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן, שעליו אנחנו משליכים את פחדינו.
כשאנחנו אוהבים האהבה היא רגש פנימי, ולכן אנחנו אוהבים אך ורק את עצמנו, אבל הופכים את האחר לאובייקט שהוא הקורבן, שעליו אנחנו משליכים את אהבתנו.
כשאנחנו מרגישים רדופים הרגש הוא פנימי, ולכן אנחנו בורחים אך ורק מעצמנו, אבל הופכים את האחר לאויב שיכול להיות גם דמות דמיונית כמו שטן, שד, ועוד, שהופכים להיות האובייקטים שעליהם אנחנו משליכים את הרגשת הנרדפות הפנימית שבנו.
וככה גם עם שאר הרגשות הפנימיים שבנו, שאותם אנחנו מייחסים לכל מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים לנו.
מסקנה: הזהות האמיתית שלנו היא כאשר גופנו מתנהג ומתפקד באופן מכוון, רגוע.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את השפיות.
סיכום: אורח חיים שהוא רגוע ושלו שכולל בתוכו מגוון רחב של נושאים שיש להבינם ולחיות על פיהם מאפשר לנו להתייצב ולהתאזן, ולהתנהג באופן רגוע וזה האני העצמי שלנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
המסר במאמר: כאשר אנחנו רגישים, אמוציונאליים ולא עניינים אנחנו לא מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שגורם להתנהגותנו להשתנות בכל עת, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי ולא שפוי.
כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים ועניינים לגופנו ולחיים אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים, שגורמים לנו למצבי הזיה ומחשבות שווא והרגשות הם הגורמים לנו להתנתק מזהותנו האמתית שניפצו את אישיותנו.
לרגשות החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.


האני העצמי

האני העצמי.
מהו אותו האני העצמי שלנו? כשמתכוונים לאני העצמי מתכוונים לזהותנו האמיתית.
אם כך מהי זהותנו האמיתית? לפני שעונים על השאלה, רצוי להבין למה אנחנו לא יודעים מהי זהותנו האמיתית?
כיום אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
רגשות פנימיים אלו הם אינם יציבים, ולכן הם גורמים לנו להתנהג באופן שונה, ובהתאם לכל סוג רגש שאנחנו מייצרים, מה שניפץ את אישיותנו.
כלומר, אם אנחנו אוהבים אנחנו מתנהגים בהתאם, ואם אנחנו מפחדים אנחנו מתנהגים בהתאם, ואם אנחנו שמחים אנחנו מתנהגים בהתאם, ואם אנחנו כועסים אנחנו מתנהגים בהתאם, וכך גם עם שאר הרגשות הפנימיים שבנו.
כל סוג רגש שאנחנו מייצרים בגופנו גורם לנו להזיות, למחשבות שגויות, לדמיין, לשמוע קולות פנימיים, להרס עצמי, ולמגוון בעיות אישיות.
מצבים רגשיים אלו גורמים לנו למצבי הזיה, ויצירת מציאויות שהן אשליה.
למה? כיוון שהרגשות הפנימיים שבנו הם חומרים כימיים, שגורמים לנו למצבי הזיה.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים שמסממים אותנו רק שאנחנו קוראים להם רגשות.
לכן בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אישיותנו היא רגישה, אמוציונאלית, שאינה מתייחסת באופן ענייני ובריא לגוף, והוא אינו מותאם למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
מצב זה גרם לאישיות שלנו, מבחינה תודעתית להתנפץ למגוון רחב של דמויות.
למה? כיוון שזהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו רוגע פנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו כאשר אנחנו לא מייצרים ולא מפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים.
מצב תודעתי ופיזיולוגי זה מנטרל את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שבין הרגשות החיוביים לשליליים.
רמה התפתחותית מתקדמת זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי, שמשתקפת בהתנהגות רגועה.
הרוגע הפנימי שבנו מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית.
כלומר, זהותנו האמיתית היא רק כאשר אנחנו רגועים.
כאשר אנחנו רגועים, מתאפשר לנו להתנהג באופן רגוע, באופן רציונאלי, ואז ההתייחסות היא עניינית שמתאימה ובריאה לגוף, ומותאמת למהות ומטרת החיים.
כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד, מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי להבין בהם ולחיות לפיהם, כמו: רוגע, שינה, תזונה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא בעיות הישרדותיות ועוד, מה שמאפשר לנו את החיים הרגועים והשלווים.
ללא אורח חיים שיש בו סדר ושיגרה, שכוללים את הנושאים שציינתי, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי להתחבר ולשמור על האני העצמי, על זהותנו האמיתית.
לכן רצוי להבין שהמטרה שלנו בחיים היא לשאוף ולהתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית.
כשנתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, נפתור לעצמנו את כול הבעיות האישיות הקיימות, ותתאפשר לנו היכולת לתרגם באופן ברור, שפוי יותר, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
מסקנה: כשמתכוונים לאני העצמי שלנו, מתכוונים לזהותנו האמיתית.
סיכום: כיום בעיקר בגלל הרגשות הפנימיים שבנו, גופנו הפיזי מתפקד ופועל באופן שהוא אינו מכוון.
מצב זה גורם לנו לסבל בחיינו, מה שיכול לפגוע לנו בבריאות, אם לא נתקן זאת.
לכן, חשוב מאד לתרגם ולהבין מהי זהותנו האמיתית באופן הברור, ולשאוף להתחבר אליה.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שמאפשר לנו את השפיות.
המסר במאמר: האני העצמי שלנו, זהותנו האמיתית, מתאפשרת לנו אך ורק כאשר אנחנו רגועים ואורח החיים שלנו הוא שלוו.


שוויון חברתי

שוויון חברתי.
מהו שוויון חברתי? המילה שוויון מתייחסת לשווה, שווה פירושו זהה.
האם אנחנו זהים? התשובה היא שאנחנו לא זהים.
האם אנחנו שווים? התשובה היא שאנחנו לא שווים.
ולכן הסיסמה שוויון חברתי אינה יכולה להתקיים במבחן המציאות האמיתית.
כלומר, התייחסות חברתית שוויונית שהיא זהה לכולנו, אינה יכולה להתקיים באף שיטת מחייה שתאפשר את אורח החיים הרגוע והשלו ואת החיים הבריאים.
שיטה שוויונית שזהה לכולם ניתנת ליישום באמצעות חינוך, תכנות, אילוף בן האנוש, ואפשר לראות זאת בשיטות מחיה הקיימות גם כיום.
עלינו להתאים לעצמנו אורח חיים שיקנה לנו את אפשרות החקירה, הלמידה, וההתפתחות האישית והחברתית, כלומר אין אנשים שהם זהים, אולי דומים שהם מאותו המין.
כדי לתכנן באופן האישי את אורח החיים הבריא, רצוי להבין איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק  את הגוף הפיזי שלנו, רק אז נוכל מבחינה חברתית להתאים לעצמנו את אורח החיים הבריא.
כאשר הגוף הפיזי שלנו יהיה מותאם לאורח החיים הבריא, תתאפשר לנו יכולת ההתאמה למימוש מהות ומטרתם חיינו, ויצירת מציאות מתאימה לכך. 
ההתייחסות האישית ו/או החברתית, צריכה להתבסס על אורח חיים בריא.
כלומר, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, וכול אחד בוחר לעצמו את הדרך למימוש עצם קיומו.
רצוי לזכור שבשלב זה עדיין לא ידועה לנו מה מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית הן מהבחינה הקוסמית והן מהבחינה הרוחנית, חוסר ודאות זה יוצר בלבול, והבלבול משתקף בשיטות המחיה למיניהן שיצרנו לעצמנו לאורך כול ההיסטוריה האנושית.
כלומר, רצוי ליצור לעצמנו מציאות שבה אורח החיים שלנו יהיה בריא ויתאים למהות ומטרת החיים.
ללא התובנות בנושאים אלו, כל שיטה שניצור תתנפץ לנו במבחן המציאות האמיתית.
מהם החיים הרגועים ושלווים, ומה מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית? ניתן לקרוא את התובנות שלי במגוון המאמרים שכתבתי בנושאים אלו.
תמצית מנושאים אלו: רוגע, הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
הרוגע מאפשר לנו את השפיות ולהתחבר לזהותנו האמיתית.
שלווה, משלימה את הרוגע הפנימי והיא כוללת בתוכה את הנושאים הבאים, תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא דאגה קיומית והישרדותי ועוד.
מהות ומטרת החיים, לתהליך האבולוציה יש מטרה, וכדי לממש את המטרה נוצרו להם החיים, ולכן לחיים יש מהות.
המהות היא שבן האנוש יעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שנולד וחי מתוך אינסטינקט ומתנהג באופן אוטומטי, לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו, כשהמטרה היא להכיר ולהביא את הגוף הפיזי שלנו לביטול תהליך הזקנה ולהיות נצחי.
מצב זה יאפשר לנו להיות נצחים גם לאחר התרחשות תופעת המוות מבחינה קוסמית ואת הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
כדי לממש זאת, עלינו להתאים לעצמנו אורח חיים שמתאים לנו, ותואם למהות ומטרת החיים, וזו תהיה המציאות האמיתית.
מסקנה: שוויון חברתי משמעות הדבר זהות שהיא זהה לכולם.
אבל, כיוון שאנחנו לא זהים אלא דומים ומאותו המין על מגוון זניו ובעלי מודעות עצמית שונה, לא ניתן יהיה ליצור שיטה שמתאימה לכולנו כאחד.
שיטות משטר שמתאימות לכולם כבר נוסו בעבר ואף קימות כיום, מתוך מחשבה שניתן לחנך, לתכנת ולאלף את האזרח באמצעות חוקים ו/או מצוות ו/או פקודות וליצור לעצמו זהות ומציאות בהתאם.
רצוי להבין מהו אותו אורח החיים הבריא לנו שמתאים לזהות האמיתית שלנו.
כשנגיע לשלב התפתחותי שפוי ומתקדם זה, נוכל להבין מהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ובכך להתאים את עצמנו למציאות זאת ולממש את מטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
סיכום: בשלב זה של תהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, שיטה שוויונית שהיא זהה לכולם היא אינה תואמת את זהותנו והמציאות האמיתית.
לכן, שיטות נוצרות ומתנפצות להן במבחן המציאות האמיתית, מה שגורם סבל רב.   
המסר במאמר: שיטה שוויונית, אורח חיים שזהה לכולם הוא אינו מתאים לזהותנו האמתית.

שפיות

שפיות.
מהי שפיות? פירוש המילה שפיות היא, צלילות, בהירות, תקינות.
כלומר, השפיות משקפת את היכולת שלנו לפרש את עצמנו, כלומר את זהותנו האמיתית באופן הברור, הצלול והבהיר, כך שתתאפשר לנו גם היכולת לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן הברור, הצלול והבהיר.
השינוי מאי שפיות לשפיות, זהו מעבר מבן אנוש שחי עם עצמו בבלבול בעיקר רגשי, מחשבתי, ועם הדמיון שנלוו לרגשות, ושאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו מיום היוולדו באופן אינסטינקטיבי ומתנהג רגשית באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, ומבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, מבין לאורח החיים המתאים והבריא לגוף הפיזי שלו, כשהמהות והמטרה לחייו מובנים לו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית והן מהבחינה הרוחנית, מה שמאפשר את השפיות.
התנהגותנו היא בהתאם לרמת המודעות העצמית שלנו, כלומר שאם אנחנו שפויים, אז היכולת שלנו להבין את עצמנו ואת המציאות ברורה לנו, ואם אנחנו במצב של אי שפיות, אז היכולת שלנו להבין את עצמו ואת המציאות מוגבלת.
כלומר, יכולת השפיות מתאפשרת לנו, מעצם התיקון העצמי, מעצם תיקון האישיות.
תיקון האישיות שמאפשר את השפיות מצריך טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית.
הגורם העיקרי לאי שפיות ולהתנהגות שמשתנה ושאינה רגועה ויציבה, אלה הם בעיקר הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, אינם מאפשרים לנו לפרש באופן הברור, השפוי את עצמנו, את זהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים תהיה שגויה.
כדי לתקן את עצמנו, ובכך להביא את הגוף הפיזי לשינוי, שיאפשר את השפיות מבחינה תודעתית והתנהגותית, המעשה מצריך מאיתנו להבין מהם אותם התיקונים האישיים שעלינו לבצע, ולבצע אותם.
מהם אותם הרגשות פנימיים שבנו?
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים ואת הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
נטרול הרגשות שרצוי להיעשותו במודע, בהבנה, רצון ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, ולא מתוך הדחקה, כי כשמדחיקים אז הרגשות עדיין קיים בנו, מצב שמאפשר לנו את הרוגע הפנימי וההתחברות לאני העצמי, שרצוי להיעשותו מתוך תהליך של חקירה, למידה, והכרה עצמית על מכלול הרגשות הפנימיים הקיימים בנו, שאיתם נולדנו ושאיתם אנחנו חיים באופן אינסטינקטיבי, ושאיתם אנחנו מתנהגים באופן אוטומטי, תהליך שנלמד ונרכש מתוך האירועים וניסיון החיים והידע שצברנו על עצמנו במהלך חיינו.
כדי להביא ולאפשר לגוף את הרוגע הפנימי, עלינו לחיות את חיינו באורח חיים בריא.
אורח חיים בריא, זהו אורח חיים שהוא רגוע ושלוו, שקשור להבנה במגוון רחב של נושאים שקשורים לכך, כמו: רוגע, תזונה, פעילות גופנית, שינה, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, לחיות ללא לחץ של זמן, ללא בעיות הישרדות, ועוד.
חינכו, תכנתו ואילפו אותנו שיש שתי אפשרויות:
אפשרות אחת שהיא להפעיל את גופנו באמצעות הרגשות החיוביים, שגורמים לנו להרגיש טוב איתם.
אפשרות שנייה שהיא להפעיל את גופנו באמצעות הרגשות השליליים, שגורמים לנו להרגיש רע איתם, שאותם אנחנו לא רוצים להרגיש.
אבל ישנה אפשרות שלישית שהיא להפעיל את הגוף ללא הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם ללא הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, וזהו הרוגע הפנימי, וזהו השקט הפנימי, וזוהי זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל בנו את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ולהפך.
אפשרות קיומית זו, לא רק שהיא מנטרלת את היכולת שלנו להרגיש, היא גם מונעת מאיתנו את כל אותן המחשבות, הדמיון, ההזיות, הקולות הפנימיים, הרגשת הנרדפות, ההרס העצמי, המחלות, התופעות הפיזיולוגיות ועוד, וזהו מצב הבריא לגוף.
התיקון האישיותי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית, מה שמאפשר לנו לפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים באופן ברור יותר, באופן בהיר יותר, באופן שפוי יותר.
אישיות מתוקנת זו, מאפשרת לנו להיות רגועים, רציונאליים, שמתייחסים לגוף באופן המתאים והבריא, שמותאם למהות ומטרת החיים.
אישיות מתוקנת זו מבטלת את האישיות הקודמת, הרגשית, האמוציונאלית, שהתייחסה לגוף באופן הלא מתאים והלא בריא, אישיות שלא הייתה מותאמת למהות ומטרת החיים.
מסקנה: יכולת השפיות יכולה להתאפשר לנו מעצם המודעות העצמית, וההבנה לזהותנו האמיתית, ומעצם ההבנה למציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
סיכום: בן האנוש הוא כלי ביולוגי שמאפשר לו לשמש כמחשב על.
כדי למצות את עצמנו כמחשב על עלינו לקלוט ולאסוף את הנתונים האמיתיים, לעבדם, ובכך להגיע למסקנות האמיתיות.
כדי להגיע למסקנות האמיתיות, על הכלי הביולוגי להיות במצב שהוא מכוונן.
כדי להגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, עלינו לשנות את אישיותנו ואת אורח חיינו, מה שיאפשר לנו להיות בריאים יותר.
כשנגיע לרמת מודעות שתאפשר לנו את הבריאות, תתאפשר לנו השפיות.
המסר במאמר: הרגשות הפנימיים שבנו, גם החיוביים וגם השליליים, ואורח החיים הלא מתאים והלא בריא בהתייחסות שלנו לגוף, ופרוש שגוי למציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים יוצרים בנו את האי שפיות.
השפיות תתאפשר לנו כאשר אישיותנו תתוקן והיא תהיה רגועה, רציונאלית, אישיות שמתייחסת לגוף הפיזי שלה באופן המתאים והבריא, ושמותאם למהות ומטרת החיים.
אישיותנו תהיה שפויה, המציאות שבה נחיה תשקף זאת, ולא ההפך.
 
    

פסל

פסל.
מה משקף הפסל? פסל זוהי יצירת אומנות שנעשתה בידי אומן.
היצירה של הפסל תחילה נוצרת בדמיונו של האומן, שמממש ביצירה את רגשותיו, מחשבותיו, ודמיונו, ואת יצירתו הוא מבצע באמצעות פיסול ומפסל את הפסל.
כיוון שהפסל היא יצירה דמיונית, וכיוון שהפסל הוא מימוש יצירת האומנות הדמיונית של האומן, מעשה זה גורם לכך שהאומן מדמיין.
כיוון שדמיון זו אינה המציאות האמיתית, נוצר מצב שהאומן אשר פיסל את הפסל התנתק מזהותו ומהמציאות האמיתית לעולם הדמיון.
לכן, מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא גורם לעצמו לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל או כול יצירת אומנות אחרת.
כאשר בן האנוש מנותק מהאני העצמי שלו, מזהותו ומהמציאות האמיתית ועובר מבחינה תודעתית למציאות דמיונית, מעשה זה יכול לפגוע בבריאותו.
מאז שבן האנוש החליט שלא במודע לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, אשר מאפשרים לו לדמיין יצירות, מעשה זה גרם לו למצבי הזיה רגשית וליצירת מציאויות שהן אשליה,
והפסל ממחיש את האשליה.
כיוון שיצירת הפסל ותצוגת הפסל בבית, בחצר, בגן, ברחוב או בכול מקום אחר עוברת מדור לדור, גורם הדבר לכך שכול אחד שבסביבתו מונח הפסל בונה את עצמו כאשר הוא מנותק מזהותו ומהמציאות האמיתית, בגלל שהיכולת שלו לפרש את עצמו ואת המציאות נעשה באופן שגוי, אלא אם כן הוא מודע להבדל.
אומנם הפסל הוא בין הקדומים ביצירות האומנות שהמציא בן האנוש והמשמעותי ביותר, אבל גם בובה, אנדרטה, ציור, וכן כול אותן דמויות דמיוניות שמפורסמות באמצעי התקשורת כמו, איורים, אנימציות שהם יצירה דמיונית משפיעות ומבלבלות ופוגעות בהתפתחות ובזהות האמיתית שלנו.
פסל וכול שאר יצירות האומנות יכולים לגרום להכחדת הציביליזציה במידה ולא נבין ונתקן את האישיות ונשתנה.
כלומר, רצוי להעלים את הפסל וכול שאר יצירות האומנות שמשקפות את המצב הדמיוני והלא מציאותי.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יתרחש כאשר נבין, נרצה, ונתקן את ההרגלים השגויים שבחיינו, נשתנה ונחיה ללא פסל, וללא כול שאר אותן יצירות האומנות הדמיוניות, וזאת כדי לחיות במציאות האמיתית.
מסקנה: פסל הוא יצירת אומנות מין הדמיון.
פסל כיצירת אומנות נובעת ממצב של הזיה רגשית, שמאפשר לנו מבחינה תודעתית לדמיין.
פסל במציאות גורם לבלבול בין אמיתי לבין מה שהוא אינו אמיתי, וליצירת מציאויות שהן אשליה.
סיכום: מי שבמציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הפסל הוא חלק מהמציאות שלו, הוא מפרש באופן שגוי את האני העצמי, מה שמוביל לניתוק מהאני העצמי שלו, מהזהות ומהמציאות האמיתית, ועובר תודעתית לעולם הדמיון.
כלומר, ההתייחסות לפסל כחלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, גורמת לנו לכניסה לעולם הדמיוני של המדמיין אשר פיסל את הפסל.
המסר במאמר: למה זה יכול לפגוע בריאותית? כי אז יכולתו של בן האנוש לתכנן את חייו ולפרש את עצמו ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי נעשה באופן שגוי, ואז יכולתו להיות במודעות עצמית למתרחש בתוך גופו ולפקח עליו אינה מאפשרת לו לבצע זאת, מה שיכול לפגוע בריאותית.
פסל גורם לקונפליקט בין מה שאמיתי ומה שלא אמיתי, כאשר לרוב הפסל אינו מודע לכך, אחרת הוא לא היה יוצר או מציב פסל במציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.
 



גזענות

גזענות.
מהי גזענות? המין האנושי מכיל בתוכו את כול בני האנוש בעולם, כלומר כול בני האנוש בעולם הם קהילה אחת.
לכל בני האנוש בעולם יש מהות ויש להם מטרה משותפת לחייהם, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
כיום זהותנו האמיתית אינה ברורה לנו, ולכן היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים נעשית באופן שגוי.
כתוצאה מכך נוצר הפילוג הקיים כיום בין בני האנוש בעולם, פילוג זה יצר את הגזענות.
גזענות נוצרת כאשר בן האנוש כיחיד או כקבוצה מוציאים את עצמם מהקולקטיב של קהילת המין האנושי מסיבה שבעיקרה היא רגשית, אמוציונלית, שגורמת לגזען לפרש את עצמו ואת המציאות באופן מעוות.
למה, כי זהותנו היא אישיות רגועה, רציונלית, אישיות שהיא אינה מייצרת ומפעילה את הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים, מה שמאפשר לה את השפיות.
מסקנה: גזענות נוצרת כאשר מסיבה רגשית שבעיקרה נובעת מהרגשות השליליים, מוציא עצמו בן האנוש מהקולקטיב של קהילת המין האנושי.
לסיכום: הגורמים לגזענות הם רבים ומגוונים, אך הסיבה העיקרית לגזענות הקיימת בעולם היא חוסר ההבנה לזהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
מצב זה יוצר מציאות שבה לכול אחד פרוש משלו לזהותו ולמציאות, מה שגרם להקמתן אל אידיאולוגיות רבות ומגוונות ולחלוקת המין האנושי למדינות, לקבוצות, לדתות, לכתות ועוד, ולשנאה ולהפרדה בין בני האנוש בעולם, מה שהוביל לגזענות הקיימת בעולם כיום.
המסר במאמר: כאשר נבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נוכל לתקן את אישיותנו ובכך להתחבר אליה, מה שיאפשר לאיחוד המין האנושי מחדש ולגזענות להיעלם מהעולם.
  


גורו

גורו.
איך רצוי להתייחס לנושא? גורו נחשב כמנהיג דתי, מיסטי, רוחני שכמומחה בתחומו הוא מלמד ומדריך את קהל מאמיניו בתובנות שאליהן הוא הגיע במהלך חייו.
גורו נחשב כאחד שיש לו את היכולת להוציא את מאמיניו מהחושך אל האור.
גורו יכול להיות גבר והוא גם יכול להיות אישה.
למה אנשים צריכים וזקוקים לגורו? בעיקר כי אנשים מחפשים משמעות לחייהם.
גורו זהו שם תואר שמשקף דמות דמיונית שאותה הגורו מנסה לממש במציאות שבה הוא חי, התואר משקף תדמית שהגורו יצר לעצמו שמוצגת לקהל המאמינים או שקהל המאמינים יצרו בעבורו, ואין לתדמית כול קשר לזהותו האמיתית.
רצוי לזכור שמבחינתו של הגורו הוא גם נמצא בחיפוש עצמי.
ההתייחסות למי שהגיע לתובנות מסוימות בחייו שיכולות לקדם אותו ואותנו, רצוי שתהיה ללא שם תואר וללא קהל מאמינים, כלומר כול ניסיון לצבור קהל מאמינים שילכו בדרכו נעשה מתוך הצורך להנהיג.
כשמישהו רוצה להנהיג המעשה נעשה מתוך הצורך והנזקקות הרגשית האישית, האינדיבידואלית, האגואיסטית והאינטרסנטית שמושגת באופן מניפולטיבית וזאת כדי לשלוט באנשים.
אנחנו נולדים ומחונכים בבית ובחברה שיש בהם ערכים תרבותיים כאלו ואחרים, המסע והחיפוש שלנו הוא אחר האפשרויות האחרות שיובילו אותנו באמצעות האירועים שאנחנו חווים בחיינו למודעות עצמית ולאמת.
רצוי לזכור שללא האירועים שמתרחשים בחיינו לא נוכל לחקור, ללמוד ולהתפתח, כלומר אנחנו במתכוון יוצרים לעצמנו אירועים שאנחנו לוקחים בהם חלק ופוגשים אנשים כדי שנוכל ללמוד על עצמנו בעזרם.
לכן, להאמין בגורו משמעות הדבר שהמאמין מאמין אבל עדיין הוא לא הגיע להבנה שעליו לסמוך אך ורק על עצמו ולא ללכת אחרי אף אחד.
מסקנה: גורו הוא שם תואר למי שקיים בו אגו, שזקוק לקהל מאמינים שאותם הוא רוצה להנהיג וזאת כדי להיות השולט בקהל המאמינים מתוך אינטרס כזה או אחר.
סיכום: החיפוש אחר משמעות לחיים הביא למצב שבו יקומו אנשים שיקראו לעצמם גורו ויסחפו אחריהם מאמינים, אך רצוי לזכור שאם מאמינים במישהו עדיין לא הגיע השלב שבו אתם יכולים לסמוך על עצמכם.
המסר במאמר: גורו היו קיימים בעבר, גורו קיימים כיום, וגורו יהיו קיימים בעתיד, כול עוד אנשים יצטרכו גורו.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו נבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית לא נצטרך גורו.
 

רגשות טובים רגשות רעים


רגשות טובים רגשות רעים.
מה כוללים בתוכם אותם הרגשות? הרגשות הפנימיים שבנו מחולקים לרגשות חיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, ולרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, ייאוש, עצב, צער, ועוד.
האם קיים נזק בריאותי, מאותם הרגשות הפנימיים שבנו שאנחנו מייצרים?
כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים, שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות הטובים שבנו לבין הרגשות הרעים שבנו וההפך.
כתוצאה מכך, התנהגותנו משתנה, האישיות משתנה אנחנו משתנים.
כתוצאה מכך, המחשבות שלנו מתחלפות באופן תדיר.
כתוצאה מכך אנחנו מדמיינים ויוצרים מציאויות שהן אשליות, שאין להן כול קשר למציאות האמיתית.
למה הדבר גורם?
הרגשות החיוביים והשליליים יוצרים בנו את הפיצול, הקונפליקט, הניגוד התודעתי.
מצב זה מבלבל אותנו, ולכן אנחנו מתנהגים באופן סהרורי.
מצב זה גורם לכך, שאנחנו מתנתקים מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
ברגע שאנחנו איננו מפרשים את זהותנו האמיתית ואת המציאות האמיתית באופן האמיתי, הברור, השפוי מבחינה תודעתית, גופנו הפיזי פועל ומתפקד באופן שהוא אינו מכוון.
הגוף הפיזי האנושי הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
לכן, חשוב להבין איך להפעיל, להזין, ולתחזק אותו באופן הבריא.
יכולת זו תאפשר לנו לשדרג את עצמנו מבחינה התפתחותית ובריאותית.
מהי האלטרנטיבה, האפשרות האחרת הנוספת?
מרגע שנולדנו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות, שבהן המטרה שלנו היא ליהנות ולהרגיש את הרגשות החיוביים, אבל בעיקר אנחנו שואפים שלא להרגיש את אותם הרגשות השליליים שבנו.
מצב זה מחליש אותנו, מחליש את המערכת החיסונית שלנו, גורם לנו לחלות, גורם לנו לכל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן, גורם לשחיקה ולבלאי של הגוף הפיזי שלנו, גורם להאצת הזקנה, ואף למוות.
ככה אנחנו חיים את חיינו עם הסבל הזה ללא הידיעה שאפשר אחרת, שאפשר ללמוד לחיות ברוגע ובשלווה.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מאפשר את הפעלת ותפקוד הגוף ללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו וההפך.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, ולפרש את המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שמאפשר לנו את הבריאות.
הרוגע הפנימי מאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמנטרל את כל המחשבות שווא והדמיונות, שכתוצאה מהם אנחנו יוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליות, שמתנפצות לנו במבחן המציאות האמיתית בתחומי החיים שלנו.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתייחס באופן הענייני לעצמנו ולמציאות, ובאופן הרציונלי ולא האמוציונלי.
כמובן שנושא הרגשות החיוביים והרגשות השליליים הם נושא אחד, מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי ללמוד אותם ולחיות על פיהם, כמו: רוגע, תזונה, פעילות גופנית, שינה, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
אורח חיים רגוע ושלוו, שקיים בו סדר ושיגרה, מאפשר לנו להיות בריאים יותר.
מסקנה: הרגשות החיוביים והשליליים, הטובים והרעים, יוצרים את המחשבות החיוביות והשליליות, הטובות והרעות, שיוצרים את הדמיון החיובי ואת הדמיון השלילי, את הטוב ואת הרע, שמנתקים אותנו מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, וגורם לנו ליצור מציאויות שהן אשליות.
אבל בעיקר פוגעים לנו בבריאות.
סיכום: הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתנתק מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, להתחבר לזהותנו האמיתית, ומאפשר לנו להתחבר למציאות האמיתית.
כדי להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, רצוי קודם כול ללמוד לזהות אותם ורק לאחר מכן, לא לייצר אותם, וזאת מתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לכך, אך רצוי שלא להדחיק אותם, כי אז הם קיימים בנו.
המסר במאמר: הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, לכן כשאנחנו מרגישים אנחנו מסוממים.
הרוגע הפנימי שהוא ללא הרגשות החיוביים והשליליים, הטובים והרעים, מאפשר לנו את השפיות.