חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות אוטודידקט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אוטודידקט. הצג את כל הרשומות

אוטודידקט

אוטודידקט.
מיהו האוטודידקט? אוטודידקט הוא מי שחוקר ולומד בכוחות עצמו.
אוטודידקט שחוקר ולומד בכוחות עצמו, לרוב עושה זאת שלא במסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות.
כלמור, המסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות אינן מאפשרות לנו להיות אוטודידקט.
אבל, במהות שלנו אנחנו אוטודידקטים שחוקרים ולומדים בכוחות עצמנו.
נוצר מצב שהמסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, מנתקות אותנו ממי שאנחנו אמורים להיות אוטודידקטים.
לכן, נוצר פער בין הגישה האוטודידקטית שזו הדרך בעבורנו, לבין האשליה שכוללת בתוכה את המסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, שאינן מאפשרות לנו את החופש המוחלט בחיפוש אחר הדרך המותאמת לנו אישית, כי לכל אחד ואחת האישיות הייחודית להם.
החלק החשוב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, מאפשר לנו לשרוד ולחיות באמצעות הבחירות שלנו וניסיון החיים והידע שאנחנו צוברים במהלך חיינו ובכוחות עצמנו.
כיום המסגרות החינוכיות הממסדיות שהורינו משלבים אותנו לתוכן, אינן מאפשרות לנו לחקור, ללמוד, ולהתפתח בדרכנו שלנו ולהיות חלק מהמציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים עם כל הקשיים הכרוכים בכך והחיוניים להתפתחותנו, כיוון שרוצים שנלך בדרך אחרת שאינה מתאימה למי שאנחנו.
כתוצאה מכך מי שאוטודידקט נחשב לחריג, ויהיה לו קשה מאד להשתלב ולהתקבל בחברה החינוכית הממסדית המקובעת והנחשבת כנורמלית, מה שלא אמור לקרות.
מצב זה ממחיש עד כמה אנחנו כאינדיבידואלים וכחברה איננו מודעים לתהליך האמור להתאים לאישיותנו.
איך רצוי שיהיה? הכל מתחיל מההורים שאמורים לאפשר לילדיהם לחקור לגדול ולהתפתח בדרכם שלהם ועל פי תפיסתם.
רצוי שההורים יבינו וידעו שאישיותו של ילדם מורכבת ובנויה מאישיותם, וזו נקודת ההתחלה של הילד לחיים.
לכן, רצוי שההורים יציגו בפני ילדם את האפשרויות הקימות כאשר הילד יהיה מוכן אליהן, ובכך לאפשר לו לבחור את דרכו בעצמו.
אחד הנושאים החשובים באוטודידקטיות הוא האפשרות לטעות, מה שלא קיים במסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, כי מי שטועה נחשב כנכשל ולא מוצלח, אבל מי שאינו טועה לא מתפתח.
שיטת החינוך כיום גורמת למצב שהילד מחונך, מאולף, ומתוכנת במסגרות החינוכיות הממסדיות הקיימות, ואין לו כל אפשרות לבחור ולממש את דרכו שלו ובעצמו.
כלומר, מזינים את הילד במידע רב בפרק זמן קצר יחסית, נותנים לו שעורי בית כדי שיתרגל את המידע שמזינים אותו, בוחנים אותו על המידע שהזינו אותו, ובמידה והוא תוכנת כראוי ועשה את שעורי הבית ועבר את המבחנים, רק אז  הוא נחשב כאחד שהצליח, ורק אז הוא יוכל להשתלב בחיים הרגילים, ובמידה והוא נכשל יהיה לו קשה מאד להשתלב בחברה הממסדית הנחשבת כנורמלית, חברה שעברה את המסלול שהממסד החינוכי קבע לה.
שיטה זו גורמת אצל רוב הילדים לפחד, חרדה, לחץ, ייאוש, תחרות, לשקר, להעתיק, לרמות, והכל בכדי להצליח ולא להיכשל, במצב כזה לרוב התכנות עובד, אך הריכוז והזיכרון והאישיות נפגעים.
כתוצאה מהמצב שנוצר לא מאפשרים לילד לפקפק, להתלבט, לחלוק על המידע שהזינו אותו בו.
מצב זה לא מאפשר את היצירתיות ואת ההתפתחות, אלא קיבעון מחשבתי.
לעומת אוטודידקט שבוחר, שבודק, שחוקר, אבל בעיקר לא לוקח דברים כמובנים מאליהם, מצב שמשדרג אותו מבחינה התפתחותית, במיוחד בגלל שיש לו את האפשרות לא להיסחף עם העדר.
מסקנה: אישיותו של האוטודידקט מאפשרת לו לממש את החופש והחרות לבחירה אישית, בחירה שמשקפת את בסיס עצם מהותו, לעומת מי שדרכו ללמידה נעשית בידי מערכת החינוך הממסדית, שמטרתה לאלף ולתכנת ואשר קובעת בעבור חברה שלמה את דרכה.
סיכום: בחברה שבה קובעים באמצעות חינוך ממסדי מה עלינו ללמוד ומה נכון לנו ללמוד ומה לא נכון לנו ללמוד אין לנו אפשרות למימוש עצמי.
במצב כזה המימוש העצמי מוגבל ביותר ויכול להתקיים אך ורק במגבלות הגבולות של החינוך הממסדי.
לכן, נוצרה לה מציאות שבה האוטודידקט אינו שייך לחברה החינוכית הממסדית המוגדרת כנורמלית, כי אישיותו מעוניינת ללכת בדרך שונה והמתאימה לו, המנוגדת למה שקבעה החברה הממסדית החינוכית.
המסר במאמר: רצוי לאפשר בחירה חופשית ללמידה ולהתאים לכל אחד ואחת את רצונותיו, כי מבחינה התפתחותית אוטודידקט נחשב כבעל אישיות מפותחת ומתקדמת יותר ביחס למי שנחשב חברתית כנורמלי שעבר את המסלול החינוכי הממסדי שנקבע בעבורו וללא רצונו לרוב שלא במודע.
 

חינוך

חינוך.
למה קיים בנו הצורך לחנך? ישנן שתי
אפשרויות לחקירה, למידה, ולהתפתחות אישית וחברתית.
אפשרות אחת היא להדריך, ללמד, לייעץ, ולכוון באמצעות מתן זכות הבחירה, החופש, החרות והאפשרויות.
אפשרות שנייה היא לחנך, לתכנת, ולאלף באמצעות שלילת מתן זכות הבחירה, החופש, החרות והאפשרויות.
האפשרות הראשונה היא רגועה יותר, רציונלית יותר, עניינית יותר, שמתאימה ליכולתנו ולאורח החיים הבריא, ומותאמת למהות ומטרת החיים.
האפשרות השנייה היא רגשית יותר אמוציונלית יותר ושאינה עניינית, ושאינה מתאימה ליכולתנו ולאורח החיים הבריא, ואינה מותאמת למהות ומטרת החיים.
האפשרות הראשונה מאפשרת לחקור, ללמוד, ולהתפתח על פי דרכו ורצונו וזכותו החופשי של הילד לבחירה מבלי לפגוע בחרותו.
האפשרות השנייה מאפשרת לחנך, לתכנת, ולאלף את הילד על פי דרכם ורצונותיהם האינטרסנטים של בעלי אידיאולוגיה כזו או אחרת, ללא האפשרות מתן זכות הבחירה ועל פי רצונו החופשי של הילד, מה ששולל ממנו את חירותו ואת חופש הבחירה.
הלקיחה מהילד את זכותו מלבחור את דרכו שלו ובעצמו, אינה מאפשרת לו להתפתח בדרכו שלו, מצב זה מעקב ואף מונע את התפתחותו האישית, ויוצר אצלו אנטגוניזם כלפי כולם ובעיקר הממסד השולט אם המעשה נעשה במודע או שלא במודע.
רצוי לזכור שזכות חופש הבחירה מאפשרת גם לטעות, זכות הבחירה מאפשרת גם להחליט ולחקור האם מה שמלמדים הוא אמיתי או שלא, היכולת לטעות מאפשרת להבין את הטעות ולתקנה.
מתן אפשרות זאת לילד והיכולת שלו להבין, לרצות בעצמו ולתקן את הטעות, והיכולת לשנות את דרכו בעצמו משדרגת את הילד מבחינה התפתחותית.
כיום כאשר מחנכים, מתכנתים ומאלפים את הילד, אז נשללת ממנו יכולת זאת.
כתוצאה מכך הילד אינו יכול להבין דברים בדרכו שלו מה שמאלץ אותו לקבל את דברים כמובן מאליו.
האפשרות הראשונה מאפשרת לילד ללמוד מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה ובעיקר לבדוק בעצמו, כלומר אפשרות זאת מחזירה לילד את הדרך המקורית להתפתחותו שהיא החזרה להיות אוטודידקט.
רצוי לזכור שלא בטוח שמה שמחנכים ומלמדים כיום את הילד יש לכך קשר לאמת.
האפשרות השנייה אינה מאפשרת לילד ללמוד בדרכו שלו כמו שציינתי, ואף שוללת ממנו את הדרך המקורית להתפתחותו ואינה מאפשרת לו להיות אוטודידקט.
האפשרות הראשונה מאפשרת לילד להיות רגוע יותר, לחיות ללא לחץ, ללא פחד, ללא חרדה, ללא תחרות, ללא השגיות, וללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי שנע בין כישלון והצלחה, בין הרגשה טובה להרגשה רעה, מצב זה מאפשר את הריכוז המקסימלי לשם ההתפתחות.
האפשרות השנייה גורמת לילד לחיות בלחץ, לחיות בפחד, להיות בחרדה, להיות תחרותי, לחפש את הדרך להישגיות והצלחה רק שלא להיכשל ועם הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, ושינויים קיצוניים רגשיים, מצב זה אינו מאפשר את הריכוז המקסימלי לשם ההתפתחות.
מסקנה: ישנן שתי אפשרויות, כלומר שתי גישות עיקריות.
גישה אחת, שוללת מהילד את החופש והבחירה להתחבר ליכולת שלו לבחור ולהחליט מה ללמוד ובעצמו.
גישה שנייה מאפשרת לילד את החופש, הבחירה, להתחבר ליכולת שלו לבחור ולהחליט מה ללמוד ובעצמו.
סיכום: כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, נוצרו להן אידיאולוגיות רבות.
כדי לשמר על אותן האידיאולוגיות והצורך לשלוט ולחנך, נוצר מצב שהילד מתוכנת, מאולף, וזאת כדי להתאימו לשיטה.
כלומר, הילד הופך להיות צורך קיומי לשיטה אידיאולוגית כזו או אחרת.
כאשר מנסים להתאים את הילד לשיטה, נשללת ממנו זהותו האמיתית.
כתוצאה מכך, נשללת ממנו גם חירותו, שלילת החירות משמעות הדבר לשלוט באחר.
לכן, חשובה חירותו של הילד שתאפשר לו ללמוד, לחקור, ולהתפתח בהתאם להבנות שלו, ובהתאם לרצונותיו ויכולתו.
המסר במאמר: מתן האפשרות לילד להיות מי שהוא, כלומר להיות אוטודידקט, יאפשר לו ללמוד בעצמו ולהתפתח בדרכו שלו, כי במהות שלנו אנחנו אוטודידקטים.