בית המקדש.
מה מיוחד בירושלים? ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל.
ירושלים נחשבת כעיר הקודש לדתות כמו, היהדות, האסלאם, הנצרות ועוד.
הייחודיות של העיר ירושלים לדת היהדות היא שהוקם בה בעבר בית המקדש שנחשב למקום הקדוש ליהודים.
בית המקדש הוא מבנה שנועד היה להיות משכנו של האלוהים, כך מרגישים, כך חושבים, וכך מדמיינים ומאמינים בדת היהדות.
המטרה של בית המקדש היא שאותם האנשים המשייכים את עצמם לדת היהדות יעבדו את האלוהים שנמצא במשכן, יעלו קורבנות, יביאו ביכורים, ויתפללו לאלוהים בדרך הייחודית ששייכת להם.
היהודים בנו את בית המקדש לשם טקס הפולחן, כדי לעבוד באמצעות הלויים והכוהנים שהם הנציגים לשם כך, ולהתפלל לאלוהים כדי שיהיו לאיש המאמין זכויות כאן בעולם החיים ולאחר מותו, וגם מתוך מחשבה שבמעשהו זה האדם הוא שליח האלוהים, ושכביכול תפקידו לשרת את רצון האלוהים בעולם החיים ולאחר המוות, וגם מתוך מחשבה שאלוהים ירחם עליו ויסלח לו על חטאיו ויתקן אותו.
מחשבה זו היא טעות, כי האלוהים שאליו מדברים, פונים, המאמינים המתפללים זה אל ועם עצמם.
טקס הפולחן הרגשי הדתי הומצא על ידי האיש המאמין לשם מטרה אחת, והיא הצורך והנזקקות הרגשית שלו להשתחרר מהרגשות השליליים שבו כמו, פחדים, חרדות, דיכאון, ייאוש ומהרגשת הנרדפות שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כשטקס הפולחן הרגשי מאפשר לו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים וליהנות, לשמוח, לאהוב, לצחוק ולהרגיש טוב עם עצמו ובטוח.
הדת היא תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו האמיתית.
כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותו, הפרוש למציאות שבה המאמין נמצא וחי נעשית באופן שגוי.
למה? כיוון שמבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית מהות ומטרת החיים היא בניה פנימית ולא חיצונית, כלומר עלינו לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות.
כלומר, תהליך ההתפתחות שלנו זה אינו משהו שצריך להיבנות חיצונית לגוף, אלא בניה תודעתית ופיזית שהיא פנימית לנו, בניית מבנה בית המקדש זו בניה שהיא חומרית חיצונית לנו.
בית המקדש נחרב פעמיים וישנם אנשים שרוצים לבנות את בית המקדש בפעם השלישית ולחזור על אותה טעות שוב.
רצוי לזכור שירושלים היא בסך הכל עוד עיר בעולם, עיר שבנויה על הר בשביל ולמען תושביה, והיא לא עשויה מנחושת והיא גם לא עשויה מזהב כמו ששרים בשירים, והר הבית הוא בסך הכול הר, והכותל המערבי הוא בסך הכול ערמה של אבנים שנשארו מחורבן הבית שאנשים בנו בעבר וכך רצוי להתייחס לנושא, וכול התרגשות ומחשבה ודמיון יוצר אצל האיש המאמין הזיה רגשית שגורמת לו לרצות ולבנות את בית המקדש פעם נוספת וליצור לעצמו מציאות שהיא אשליה, מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
אם למתפלל לאלוהים ושעובד אותו באמצעות טקסים לשם הפולחן הרגשי בבית המקדש, וזאת כדי שאלוהים יתקן אותנו או כדי לזכות בזכויות כלשהם בחיים הנוכחיים ולאחר המוות זה היה מהות ומטרת החיים שלשם כך ברא אלוהים את בן האנוש ואת העולם והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, אז לא היה נחרב בית המקדש לא פעם אחת ובטח שלא בפעם השנייה.
מסקנה: הדתות והכתות הן תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו ולמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
סיכום: הבניה צריכה להיות פנימית ובכך לעבור מוטציה גנטית, וזאת מתוך חקירה, למידה, והתפתחות אישית וחברתית כדי לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות לשם המודעות העצמית והנצחיות בעולם החיים, ולכן כול ניסיון לבנות משהו שהוא חיצוני לגוף ושהוא חומרי כמו למשל בניית בית המקדש מחדש בהר הבית בירושלים לשם טקס הפולחן הרגשי, זו חזרה נוספת על אותן טעויות היסטוריות שקרוב לוודאי יביאו לחורבן בית המקדש פעם נוספת בפעם השלישית, להרג ולסבל רב של אנשים.
במידה ויבנה בית המקדש בפעם השלישית מבחינה התפתחותית עדיין המאמינים לא הבינו ולא ביצעו לעצמם את התיקון שהם היו אמורים להבין ולבצע.
המסר במאמר: כאשר בונים מציאויות שהן אשליה, אז במבחן המציאות האמיתית האשליות מתנפצות להן, כלומר אם בית המקדש נחרב בעבר פעמיים האשליה התנפצה לה פעמיים במבחן המציאות האמיתית.
ירושלים היא אינה עשויה מזהב והיא גם אינה עשויה מנחושת, ירושלים היא עיר שבה גרים תושבים כמו בכול עיר בעולם.
לא העיר ירושלים צריכה להיות נצחית, בן האנוש כן.
ירושלים נחשבת כעיר הקודש לדתות כמו, היהדות, האסלאם, הנצרות ועוד.
הייחודיות של העיר ירושלים לדת היהדות היא שהוקם בה בעבר בית המקדש שנחשב למקום הקדוש ליהודים.
בית המקדש הוא מבנה שנועד היה להיות משכנו של האלוהים, כך מרגישים, כך חושבים, וכך מדמיינים ומאמינים בדת היהדות.
המטרה של בית המקדש היא שאותם האנשים המשייכים את עצמם לדת היהדות יעבדו את האלוהים שנמצא במשכן, יעלו קורבנות, יביאו ביכורים, ויתפללו לאלוהים בדרך הייחודית ששייכת להם.
היהודים בנו את בית המקדש לשם טקס הפולחן, כדי לעבוד באמצעות הלויים והכוהנים שהם הנציגים לשם כך, ולהתפלל לאלוהים כדי שיהיו לאיש המאמין זכויות כאן בעולם החיים ולאחר מותו, וגם מתוך מחשבה שבמעשהו זה האדם הוא שליח האלוהים, ושכביכול תפקידו לשרת את רצון האלוהים בעולם החיים ולאחר המוות, וגם מתוך מחשבה שאלוהים ירחם עליו ויסלח לו על חטאיו ויתקן אותו.
מחשבה זו היא טעות, כי האלוהים שאליו מדברים, פונים, המאמינים המתפללים זה אל ועם עצמם.
טקס הפולחן הרגשי הדתי הומצא על ידי האיש המאמין לשם מטרה אחת, והיא הצורך והנזקקות הרגשית שלו להשתחרר מהרגשות השליליים שבו כמו, פחדים, חרדות, דיכאון, ייאוש ומהרגשת הנרדפות שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כשטקס הפולחן הרגשי מאפשר לו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים וליהנות, לשמוח, לאהוב, לצחוק ולהרגיש טוב עם עצמו ובטוח.
הדת היא תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו האמיתית.
כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותו, הפרוש למציאות שבה המאמין נמצא וחי נעשית באופן שגוי.
למה? כיוון שמבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית מהות ומטרת החיים היא בניה פנימית ולא חיצונית, כלומר עלינו לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות.
כלומר, תהליך ההתפתחות שלנו זה אינו משהו שצריך להיבנות חיצונית לגוף, אלא בניה תודעתית ופיזית שהיא פנימית לנו, בניית מבנה בית המקדש זו בניה שהיא חומרית חיצונית לנו.
בית המקדש נחרב פעמיים וישנם אנשים שרוצים לבנות את בית המקדש בפעם השלישית ולחזור על אותה טעות שוב.
רצוי לזכור שירושלים היא בסך הכל עוד עיר בעולם, עיר שבנויה על הר בשביל ולמען תושביה, והיא לא עשויה מנחושת והיא גם לא עשויה מזהב כמו ששרים בשירים, והר הבית הוא בסך הכול הר, והכותל המערבי הוא בסך הכול ערמה של אבנים שנשארו מחורבן הבית שאנשים בנו בעבר וכך רצוי להתייחס לנושא, וכול התרגשות ומחשבה ודמיון יוצר אצל האיש המאמין הזיה רגשית שגורמת לו לרצות ולבנות את בית המקדש פעם נוספת וליצור לעצמו מציאות שהיא אשליה, מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
אם למתפלל לאלוהים ושעובד אותו באמצעות טקסים לשם הפולחן הרגשי בבית המקדש, וזאת כדי שאלוהים יתקן אותנו או כדי לזכות בזכויות כלשהם בחיים הנוכחיים ולאחר המוות זה היה מהות ומטרת החיים שלשם כך ברא אלוהים את בן האנוש ואת העולם והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, אז לא היה נחרב בית המקדש לא פעם אחת ובטח שלא בפעם השנייה.
מסקנה: הדתות והכתות הן תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו ולמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
סיכום: הבניה צריכה להיות פנימית ובכך לעבור מוטציה גנטית, וזאת מתוך חקירה, למידה, והתפתחות אישית וחברתית כדי לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות לשם המודעות העצמית והנצחיות בעולם החיים, ולכן כול ניסיון לבנות משהו שהוא חיצוני לגוף ושהוא חומרי כמו למשל בניית בית המקדש מחדש בהר הבית בירושלים לשם טקס הפולחן הרגשי, זו חזרה נוספת על אותן טעויות היסטוריות שקרוב לוודאי יביאו לחורבן בית המקדש פעם נוספת בפעם השלישית, להרג ולסבל רב של אנשים.
במידה ויבנה בית המקדש בפעם השלישית מבחינה התפתחותית עדיין המאמינים לא הבינו ולא ביצעו לעצמם את התיקון שהם היו אמורים להבין ולבצע.
המסר במאמר: כאשר בונים מציאויות שהן אשליה, אז במבחן המציאות האמיתית האשליות מתנפצות להן, כלומר אם בית המקדש נחרב בעבר פעמיים האשליה התנפצה לה פעמיים במבחן המציאות האמיתית.
ירושלים היא אינה עשויה מזהב והיא גם אינה עשויה מנחושת, ירושלים היא עיר שבה גרים תושבים כמו בכול עיר בעולם.
לא העיר ירושלים צריכה להיות נצחית, בן האנוש כן.
