תפילה

 תפילה.
למי האיש המאמין מתפלל? המאמינים מתפללים לאלקים ומטרתה של התפילה היא תקשור, דיבור ופניה אליו, אבל מיהו האלקים?
כאשר האיש המאמין מתפלל הוא בעיקרון אמור לדבר לעצמו, אך לרוב הוא אינו מודע לכך, כי ברגע שהוא יבין שהוא מדבר לעצמו יישאר המאמין עם עצמו, ולכן אקט התפילה משקפת קונפליקט תודעתי, שבו דמות אחת דמיונית מדברת לדמות השנייה, כשבמקרה של התפילה אחת הדמויות הדמיוניות היא האני העצמי האמתי.
מהי תפילה? תפילה היא בעצם פניה דיבור עצמי, שנעשה ללא כול מודעות עצמית לכך שהמתפלל בעצם מדבר לעצמו.
איך רצוי שיהיה? רצוי שהאיש המאמין ילמד לדבר לעצמו, מה שיאפשר לו להתחבר לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית וליכולותיו, ולקחת אחריות על מעשיו וחייו.
מה נותנת לנו ההתחברות לעצמנו? ראשית בריאות, כאשר בן האנוש מתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא  חי נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
מה כל זה קשור לרוחניות? ההתחברות לזהותנו האמיתית מאפשרת לנו להבין את מהות ומטרת החיים שלנו מהבחינה האבולוציונית, מה שיאפשר לנו להבין את הנושא הרוחני.
אז למה נוצרו הכתובים העתיקים והדתות? הן נוצרו כשלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, שמחפש תשובה לשאלה מיהו ומהי המציאות האמתית שבה הוא נמצא וחי? וככה רוב האנושות המאמינה בבורא הנצחי ולא באלים מתייחסת לנושא.
אבל וכאן האבל הגדול הדתות והכתובים נוצרו על ידי המשטר הטוטליטרי העולמי השטני השולט על האנושות מאות ואלפי שנים שהחליט שהוא שולט על האנושות המאמינה בבורא הנצחי ולא מאמינה בנפיל לוציפר השטן טראמפ, ולכן באופן ערמומי מניפולטיבי החליטו להונות את האנושות באמצעות כתובים והדתות ויצרו את התפילות שמופנות לאל השטן טראמפ באמצעות הכתובים והדתות, ובכך נטרלו את כול מי שמאמין בבורא הנצחי וכלאו אותם במטריקס.
לכן, לכתובים ולדתות אין כל קשר לנושא הרוחני, אלא לשליטה דילול והשמדה של כול מי שאינו סוגד לאל-קים לאל לשטן טראמפ.
מסקנה: התפילה יוצרת קונפליקט בתודעתו של המאמין בבורא הנצחי, הפונה לאל השטן שאינו מודע לכך שהוא בעצם פונה לשטן.
ברגע שהמתפלל יבין זאת ויתחיל לדבר לעצמו במקום להתפלל לאל-קים ולהיות מודע לתיקון האישיות שהוא ביצע לעצמו ועם עצמו, וייקח אחריות על חייו, הוא יבצע לעצמו תיקון אישיות משמעותי במסע חייו למימוש תודעה נצחית, מה שיאפשר לו להתחבר לעצמו לזהותו האמיתית, ואז הקונפליקט, הניגוד התודעתי שהוא יצר לעצמו מעצם התפילה לאל השטן שלא היה מודע אליה יתוקן.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי אנחנו מחפשים להבין מי אנחנו ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית לשם מימוש תודעה נצחי.
הכתובים והדתות לתמימותה של האנושות המאמינה בבורא הנצחי חשבו שהם נוצרו לשם חיפוש אחר תשובות, כשלב בתהליך ההתפתחות שאנחנו עוברים, ולקראת פתרון החידה לנושא הרוחני, אבל זו הונאה שטנית ולכן לכתובים ולדתות אין כל קשר לנושא הרוחני.
חשוב לעשות את ההפרדה בין הנושא הדתי לנושא הרוחני.
את הנושא הרוחני יהיה ניתן לפתור אך ורק לאחר שנבין מהי זהותנו ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית, ואיך הנושאים האלו קשורים אלינו, ואנחנו אליהם.
המסר במאמר: התפילה לאלקים לאל-קים היא לאל השטן שזו עבודת אלילים שזו פגניות שזו עבודה זרה שאין לתפילה כול קשר למהות ומטרת החיים בבריאה של הבורא הנצחי אלא לשם שליטה דילול והשמדה של כול מי שאינו מאמין באל הנפיל המלאך הנופל שהרי הוא לוציפר השטן טראמפ שבאמצעות פירמידת השליטה מבצע פשעים כנגד האנושות שמאמינים בבורא הנצחי ולא באלים כבר מאות ואלפי שנים.

תיאולוגיה

תיאולוגיה.

תיאולוגיה עוסקת בדיון על אודות האלוהים, לדעתם של המאמינים האלוהים שהם מדברים, פונים, ומתפללים אליו המוזכר בכתובים העתיקים הוא הבורא ולכן הוקמו להן הדתות, אך אלוהים קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו בחיפוש אחר זהות, והוא אינו הבורא מהבחינה הרוחנית, והכוונה לבורא שהוא ישות שתכנן יצר וברא את כול הקיים והמתרחש ביקום.
האמונה באלוהים שקשורה לתהליך ההתפתחותי שלנו, אינה מאפשרת בשלב זה את ההבנה לעצם קיומו של בורא, לא ניתן לפתור את החידה לעצם קיומו של הבורא עוד לפני שפתרנו לעצמנו את החידה לזהותנו.
מיהו האלוהים? אלוהים הוא דמות דמיונית בדמיונם של המאמינים שמדברים, פונים, ומתפללים לעצמם אך הם אינם מודעים לכך, מה שממחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי הקיים במאמין בשלב זה שבו הוא נמצא בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו, שבמסע לתקן את אישיותו וללמוד להבין איך להתחבר לזהותו האמיתית, כי כולנו נולדנו ללא ההבנה לזהותנו, ולכן אין לנו את היכולת להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, כתוצאה מכך בשלב זה אין לנו את היכולת לפתרון החידה לעצם קיומו של בורא.
האלוהים הוא גם תוצר של כביכול אירועים על טבעיים, אמונה בניסים שקרו בעבר וגם מתרחשים כביכול כיום, הדבר נעשה שלא מתוך ההבנה שאין ניסים ואין תופעות שהן על טבעיות, אלא שהכול הוא טבעי אך לא מובן לנו.
האלוהים הוא גם תוצר של הסדר הקבוע שכביכול קיים במערכת השמש וביקום שאלוהים סידר, אבל אין סדר קבוע לא במערכת השמש ולא ביקום, כי הכול נע ומשתנה למרות שמסתכלים על היקום וזה נראה כאילו קיים סדר קבוע.
אלוהים הוא גם תוצר של כתובים עתיקים, אנשים בהיסטוריה האנושית שהעלו בכתב את רגשותיהם, מחשבותיהם, ודמיונם כתוצאה מפרוש שגוי לזהותם ולמציאות שבה הם חיו.
האם קיים בורא לכול? את החידה הזו רצוי לפתור, והפתרון צריך להיות ברור והוא קודם כול וראשית לכול צריך להתחיל מהשאלה, מי אנחנו בכלל מעצם קיומנו כבני אנוש?
כלומר, הפתרון לחידה צריך להתחיל בנו עצמנו מתוך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלנו.
כשהמסקנה הנובעת מכך היא, שבן האנוש שואף מבחינה תודעתית למצב צבירה של היקום.
מצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש הוא מודעות עצמית ונצחיות.
אם המצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש מבחינה תודעתית הוא מודעות עצמית ונצחיות, אז האנרגיה שבראה הכול הייתה מודעת לעצמה ונצחית, מה שמוביל למסקנה שהמפץ הגדול לא התרחש, כי ישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית לא יכולה הייתה להתנפץ כי היא נצחית, מה שמקשר אותנו לנושא הרוחני ולעצם קיומו של בורא.
מיהו הבורא? הבורא הוא  ישות אנרגטית שמודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי.
הבורא כנשמה השכיל לתקן את עצמו בעולם האמיתי שבו הוא נמצא ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי, ובכך הגיע להבנה מהו אותו האני העצמי שלו, זהותו כנשמה בעולם שמחוץ לעולם החיים והמוות מבחינה רוחנית.
הבורא הוא המתכנן היוצר והבורא של בית הספר מה שנקרא עולם החיים והמוות בתהליך שנקרא אבולוציה, והוא אינו משתתף והוא אינו חלק בתהליך האבולוציה מרגע הבריאה ועד סיומה, ולכן לא ניתן לפנות אליו. 
כאן בעולם החיים והמוות מבחינה אבולוציונית זהו בית הספר שלנו שבו אנחנו כול בני האנוש אמורים לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות, כשהמטרה בסוף כול התהליך היא להיות בן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, המבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, שחי ברוגע ובשלווה ונצחי.
כשמבחינה רוחנית, כלומר במקביל לעולם החיים והמוות, הנשמה שלנו תעבור תיקון ושינוי ותהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית כמו הבורא.
האינטליגנציה של הבורא כוללת את כול הידע הקיים ביקום שכוללת את תהליך האבולוציה עד סוף כול הדורות.
האינטליגנציה של הבורא מבחינה רוחנית היא הבאת הנשמות לרמת מודעות עצמית ונצחיות.
מסקנה: כדי לפתור את החידה האם קיים בורא לכול? על בן האנוש להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו.
כלומר, להיות מודע משמעותו לצאת מתוך האינסטינקט שאיתו הוא נולד וחי ולהתחבר לזהות האמיתית, וכדי לעשות זאת בן האנוש צריך לתקן ולשנות את אישיותו.
לא ניתן להבין את עצם קיומו של הבורא ללא ההבנה לזהותנו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין אם קיים בורא אם עדיין אנחנו לא יודעים מי אנחנו בכלל.
כאשר נבצע זאת נוכל לפתור לעצמנו את החידה ולהבין שקיים בורא לכול.
ובעיקר להבין שהאלוהים שאליו פונים, מדברים, ומתפללים המאמינים, ושבעקבות כך הוקמו להן כול הדתות והכתות היא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, ושאין לאלוהים כול קשר לרוחניות, אלא לתהליך ההתפתחות וההתחברות שעובר המאמין בעצמו ועם עצמו לקראת התיקון והשינוי האישיותי הסופי למודעות עצמית ונצחיות.
סיכום: אבולוציה היא תוכנית הלימודים של המין האנושי שהבורא תכנן יצר וברא.
הבריאה נועדה לשמש בית ספר לנשמות שצריכות לעבור תיקון ושינוי.
בעולם האמיתי כולנו נשמות.
מטרת התיקון והשינוי מבחינה רוחנית היא, להביא את הנשמה ממצב שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לרמת מודעות עצמית שבה היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, המודעת לכך שהיא האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, כמו הבורא.
המסר במאמר: אלוהים המוזכר בכתובים העתיקים הוא אינו הבורא מבחינה רוחנית.
אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
אלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, שעדיין נמצא בתהליך למודעות עצמית ושאינו מבין בקיומו של בורא, אבל בעיקר לא מודע לזהותו האמיתית שאליה הוא אמור וצריך להתחבר בהמשך מסע חייו, ולכן אין לו את היכולת לפרש באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
לכן, כול העיסוק בתיאולוגיה אינו קשור לנושא הרוחני, אלא קשור לתהליך התפתחותי שלנו להכרות ולמודעות עצמית, תהליך שבו אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.