תקשור עם המתים

תקשור עם המתים.  

האם אפשר לתקשר עם המתים? ההבדל בין מי שכבר מת לבין מי שעדיין עוד בחיים הוא, שמי שמת הוא כבר ללא הגוף הפיזי שהיה לו, ואילו מי שחי הוא עם הגוף הפיזי שלו, כשהתודעה היא מה שמשותף למי שחי וגם למי שכבר מת.
ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי שנבנה, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
התודעה בעת התרחשות תופעת המוות, משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
התודעה זקוקה לגוף כדי שישמש לה כהשתקפות, כמראה, לשם התיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית וישות נצחית.
כלומר, התודעה והגוף משלימים ומרכיבים את מי שאנחנו בעודנו בחיים, ואילו לאחר התרחשות תופעת המוות של הגוף, התודעה שזה מי שאנחנו משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
בעודנו בחיים תפקיד הגוף הוא לשמש כאמצעי, ככלי, שאיתו יהיה ניתן לתודעה לבצע לעצמה תיקון, ובכך היא תוכל לממש לעצמה את מהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, והן מהבחינה הקוסמית.
מהי השפה האמיתית שלנו? התקשורת האמיתית בינינו היא באמצעות שפת הטלפתיה.
שפת הטלפתיה מתרחשת אך ורק באמצעות התודעה.
התודעה משדרת את השדר הטלפתי ליעד המכוון שברצונה לשדר, והיא גם קולטת את השדר הטלפתי המיועד אליה.
בשלב מסוים בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, התנתקנו מהתקשורת שנעשתה באמצעות שפת הטלפתיה, לתקשורת שנעשית בעיקר באמצעות הגוף דיבור ושמיעה, מה שניתק אותנו מהיכולת שלנו לתקשר באמצעות שפת הטלפתיה בינינו, שזוהי השפה המקורית, האמיתית שלנו.
בהמשך תהליך ההתפתחות, ובעיקר בהמשך החיפוש אחר זהותנו האמיתית שאליה נשאף להתחבר, נחזור לתקשר באמצעות השפה המקורית האמיתית שלנו, שהיא התקשורת באמצעות שפת הטלפתיה.
מה כול זה קשור לתקשורת עם המתים? הקשר הוא בכך שאם רוצים לתקשר, רצוי לבנות את היכולת הפיזיולוגית לתקשר עם המתים, אשר צריכה להתבצע באופן טלפתי.
כלומר, התקשורת היא באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, שתודעתית משודר ונקלט מהתודעה ובתודעה של מי שחי וגם במי שכבר מת, מה שמאפשר את התקשורת ההדדית.
השדר האנרגטי התודעתי שנעשה באמצעות שפת הטלפתיה, מאפשר את העברה וקליטת המסרים באופן הברור ביותר שאפשר.
כדי להיות מודעים ולקלוט ו/או לשדר באופן טלפתי, רצוי שרמת הרוגע והשקט הפנימי תהיה ברמה  מפותחת ומתקדמת יותר מהידוע ומהקיימת לנו כיום.
מה הקשר בין תקשור עם המתים לזהותנו האמיתית? הקשר הוא בכך שרק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לפרש באופן הברור יותר את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, הרוגע הפנימי מאפשר את התקשורת הטלפתית עם החיים וגם עם המתים, כי זוהי שפתנו האמיתית.
נושא הרוגע הפנימי קשור למגוון רחב של נושאים שמאפשרים לנו את אורח החיים הרגוע והשלוו, שעלינו ללמוד אותם ולחיות על פיהם כמו, שינה, תזונה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות לשם העברת כמות מספקת של חמצן בעיקר למוח, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ של זמן ועוד.
במה דומה השדר האנרגטי אשר יוצר את שפת הטלפתיה? השדר האנרגטי שמשודר דומה לחלום שאנחנו חולמים בלילה, שאנחנו נחשפים אליו ואשר מתרחש בעת תהליך השינה, שקורה לנו בין ערות לשינה ובין שינה לערות.
רמה התפתחותית מתקדמת זו, תאפשר לנו לתקשר באמצעות שפת הטלפתיה בהיותנו בחיים עם החיים ועם המתים, וגם לאחר המוות לתקשר עם החיים ועם המתים.
רצוי לזכור שהמתים יכולים ליצור איתנו קשר טלפתי, אבל ברמת המודעות שלנו כיום מעטים הם האנשים שבעודם בחיים שיכולים ליצור קשר עם המתים.
לכן, קיים כמעט נתק מוחלט בין מי שחי למי שמת.
מסקנה: אפשר ליצור קשר עם המתים באמצעות שפת הטלפתיה, אך רצוי להניח למתים ולהתמקד בחיים.
סיכום: התקשורת המקורית שלנו צריכה להתבצע באמצעות שפת הטלפתיה, ולא באמצעות שפת הדיבור והשמיעה.
התקשורת באמצעות שפת הטלפתיה מאפשרת את התקשורת בין החיים עם המתים.
המסר של המאמר: כדי ללמוד לתקשר באופן טלפתי עם מי שחי ועם מי שכבר מת, רצוי קודם כול להבין שקיימת האפשרות הזו, ברגע שמובנת לנו האפשרות, רצוי להתחיל לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, כלומר להתכוונן לרוגע הפנימי מבחינה פיזיולוגית ולחיות באורח חיים רוגע ושלוו, ואז יהיה אפשרי לתקשר עם המתים באופן טלפתי.
      

תיאולוגיה

תיאולוגיה.

תיאולוגיה עוסקת בדיון על אודות האלוהים, לדעתם של המאמינים האלוהים שהם מדברים, פונים, ומתפללים אליו המוזכר בכתובים העתיקים הוא הבורא ולכן הוקמו להן הדתות, אך אלוהים קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו בחיפוש אחר זהות, והוא אינו הבורא מהבחינה הרוחנית, והכוונה לבורא שהוא ישות שתכנן יצר וברא את כול הקיים והמתרחש ביקום.
האמונה באלוהים שקשורה לתהליך ההתפתחותי שלנו, אינה מאפשרת בשלב זה את ההבנה לעצם קיומו של בורא, לא ניתן לפתור את החידה לעצם קיומו של הבורא עוד לפני שפתרנו לעצמנו את החידה לזהותנו.
מיהו האלוהים? אלוהים הוא דמות דמיונית בדמיונם של המאמינים שמדברים, פונים, ומתפללים לעצמם אך הם אינם מודעים לכך, מה שממחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי הקיים במאמין בשלב זה שבו הוא נמצא בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו, שבמסע לתקן את אישיותו וללמוד להבין איך להתחבר לזהותו האמיתית, כי כולנו נולדנו ללא ההבנה לזהותנו, ולכן אין לנו את היכולת להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, כתוצאה מכך בשלב זה אין לנו את היכולת לפתרון החידה לעצם קיומו של בורא.
האלוהים הוא גם תוצר של כביכול אירועים על טבעיים, אמונה בניסים שקרו בעבר וגם מתרחשים כביכול כיום, הדבר נעשה שלא מתוך ההבנה שאין ניסים ואין תופעות שהן על טבעיות, אלא שהכול הוא טבעי אך לא מובן לנו.
האלוהים הוא גם תוצר של הסדר הקבוע שכביכול קיים במערכת השמש וביקום שאלוהים סידר, אבל אין סדר קבוע לא במערכת השמש ולא ביקום, כי הכול נע ומשתנה למרות שמסתכלים על היקום וזה נראה כאילו קיים סדר קבוע.
אלוהים הוא גם תוצר של כתובים עתיקים, אנשים בהיסטוריה האנושית שהעלו בכתב את רגשותיהם, מחשבותיהם, ודמיונם כתוצאה מפרוש שגוי לזהותם ולמציאות שבה הם חיו.
האם קיים בורא לכול? את החידה הזו רצוי לפתור, והפתרון צריך להיות ברור והוא קודם כול וראשית לכול צריך להתחיל מהשאלה, מי אנחנו בכלל מעצם קיומנו כבני אנוש?
כלומר, הפתרון לחידה צריך להתחיל בנו עצמנו מתוך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלנו.
כשהמסקנה הנובעת מכך היא, שבן האנוש שואף מבחינה תודעתית למצב צבירה של היקום.
מצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש הוא מודעות עצמית ונצחיות.
אם המצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש מבחינה תודעתית הוא מודעות עצמית ונצחיות, אז האנרגיה שבראה הכול הייתה מודעת לעצמה ונצחית, מה שמוביל למסקנה שהמפץ הגדול לא התרחש, כי ישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית לא יכולה הייתה להתנפץ כי היא נצחית, מה שמקשר אותנו לנושא הרוחני ולעצם קיומו של בורא.
מיהו הבורא? הבורא הוא  ישות אנרגטית שמודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי.
הבורא כנשמה השכיל לתקן את עצמו בעולם האמיתי שבו הוא נמצא ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי, ובכך הגיע להבנה מהו אותו האני העצמי שלו, זהותו כנשמה בעולם שמחוץ לעולם החיים והמוות מבחינה רוחנית.
הבורא הוא המתכנן היוצר והבורא של בית הספר מה שנקרא עולם החיים והמוות בתהליך שנקרא אבולוציה, והוא אינו משתתף והוא אינו חלק בתהליך האבולוציה מרגע הבריאה ועד סיומה, ולכן לא ניתן לפנות אליו. 
כאן בעולם החיים והמוות מבחינה אבולוציונית זהו בית הספר שלנו שבו אנחנו כול בני האנוש אמורים לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות, כשהמטרה בסוף כול התהליך היא להיות בן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, המבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, שחי ברוגע ובשלווה ונצחי.
כשמבחינה רוחנית, כלומר במקביל לעולם החיים והמוות, הנשמה שלנו תעבור תיקון ושינוי ותהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית כמו הבורא.
האינטליגנציה של הבורא כוללת את כול הידע הקיים ביקום שכוללת את תהליך האבולוציה עד סוף כול הדורות.
האינטליגנציה של הבורא מבחינה רוחנית היא הבאת הנשמות לרמת מודעות עצמית ונצחיות.
מסקנה: כדי לפתור את החידה האם קיים בורא לכול? על בן האנוש להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו.
כלומר, להיות מודע משמעותו לצאת מתוך האינסטינקט שאיתו הוא נולד וחי ולהתחבר לזהות האמיתית, וכדי לעשות זאת בן האנוש צריך לתקן ולשנות את אישיותו.
לא ניתן להבין את עצם קיומו של הבורא ללא ההבנה לזהותנו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין אם קיים בורא אם עדיין אנחנו לא יודעים מי אנחנו בכלל.
כאשר נבצע זאת נוכל לפתור לעצמנו את החידה ולהבין שקיים בורא לכול.
ובעיקר להבין שהאלוהים שאליו פונים, מדברים, ומתפללים המאמינים, ושבעקבות כך הוקמו להן כול הדתות והכתות היא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, ושאין לאלוהים כול קשר לרוחניות, אלא לתהליך ההתפתחות וההתחברות שעובר המאמין בעצמו ועם עצמו לקראת התיקון והשינוי האישיותי הסופי למודעות עצמית ונצחיות.
סיכום: אבולוציה היא תוכנית הלימודים של המין האנושי שהבורא תכנן יצר וברא.
הבריאה נועדה לשמש בית ספר לנשמות שצריכות לעבור תיקון ושינוי.
בעולם האמיתי כולנו נשמות.
מטרת התיקון והשינוי מבחינה רוחנית היא, להביא את הנשמה ממצב שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לרמת מודעות עצמית שבה היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, המודעת לכך שהיא האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, כמו הבורא.
המסר במאמר: אלוהים המוזכר בכתובים העתיקים הוא אינו הבורא מבחינה רוחנית.
אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
אלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, שעדיין נמצא בתהליך למודעות עצמית ושאינו מבין בקיומו של בורא, אבל בעיקר לא מודע לזהותו האמיתית שאליה הוא אמור וצריך להתחבר בהמשך מסע חייו, ולכן אין לו את היכולת לפרש באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
לכן, כול העיסוק בתיאולוגיה אינו קשור לנושא הרוחני, אלא קשור לתהליך התפתחותי שלנו להכרות ולמודעות עצמית, תהליך שבו אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.