קדוש

קדוש.
מיהו הקדוש? כשניגשתי לבדוק מה הפרוש למילה קדוש באינטרנט וגם במילון, קיבלתי מגוון רחב של פרושים לתיאוריות פילוסופיות מיסטיות ודתיות כמו, נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר בייחוד כתואר לאלוהים, צדיק דגול ונעלה במוסריותו הדבק בדרכי השם, שהקדושה שורה בו שאינו חולין, מי שמסר עצמו לקידוש השם, קדוש ניתן למי שמת, בגלל שבחייו הוא חוטא ואילו לאחר מותו הוא לא יכול לחטוא, כמו כן אלוהים הוא קדוש, בתי תפילה זהו מקום קדוש, בית קברות זהו מקום קדוש, קברים זה מקום קדוש, אנשים קדושים, ספרים קדושים, בתים קדושים, מוצרי קדושה, חפצים קדושים, מים קדושים, אווירת קדושה ועוד, כלומר כמעט כול מה שאפשר לשייך למיסטיקה ולדת הוא קדוש.
אפשר להכתיר מישהו כקדוש וליצור קדושה, ואפשר לייחס את הרגשת הקדושה כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
התייחסות זו נובעת מהזיה רגשית, לכן את הקדושה ניתן לייחס אך ורק להרגשה הפנימית, אישית.
כלומר, במציאות האמיתית אין דבר כזה קדוש, קדושה.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, ברמת המודעות העצמית עדיין המין האנושי עוד לא הגיע לתובנה לזהותו האמיתית, ולכן היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי נעשה באופן שגוי, הן מהבחינה אבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, ברמת המודעות העצמית שלנו בשלב זה של התפתחותנו עדיין לא כיוונו את גופנו ואורח חיינו כדי להתאים את עצמו לזהותנו ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, לכן אנחנו חיים באשליה.
כיוון שכך, וכיוון שבשלב זה המין האנושי חי את חייו כשהוא מייצר ומפעיל את גופו ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, נוצרה לה מציאות שבה אנחנו לא רוצים להרגיש את הרגשות השליליים אלא אך ורק את החיוביים, ולכן אנחנו מחפשים לעצמנו באופן אינסטינקטיבי תמיד להרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, ועם הנדנדה הרגשית הזו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה.
מה כול זה קשור לקדוש? הקשר לקדוש קשור לצורך והנזקקות הרגשית להרגיש טוב עם עצמו, כדי שלא להרגיש רע עם עצמו.
לכן, יצרנו לעצמנו את טקסי הפולחן הרגשי, שמטרתם להשתחרר מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, ובכך לעבור ולהרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב, ונושא הקדושה שמיוחס לכול מיני גורמים שהם כביכול חיצוניים ו/או מיסטיים ו/או דמיוניים מאפשרים את המעבר הרגשי להרגשה הפנימית הטובה.
מציאות זו היא אשליה שנובעת מהרגשות, ולכן אין לכך כול קשר למציאות האמיתית ובעיקר לרוחניות.
אם כך מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונליים ועניינים, כלומר ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים.
בניגוד לאישיות שלנו כיום שהיא אישיות רגישה, אמוציונלית ולא עניינית.
איך כול זה קשור לרוחניות? כול נושא הקדושה אינו קשור לרוחניות, אלא לדתות שקשורות לתהליך ההתפתחות שלנו.
יש הבדל משמעותי בין הנושא הדתי לנושא הרוחני, אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
לדתות הנושא של הקדושה משמעותי מאד, אך הוא קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו, ולכן נושא הקדושה אינו קשור כלל לנושא הרוחני.
מסקנה: כול נושא הקדושה קשור באופן ישיר לתהליך ההתפתחות שלנו.
סיכום: כיוון שהאישיות שלנו היא רגישה, אמוציונלית, והיא אישיות שחיה בנדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לשליליים ולהפך, זקוק בן האנוש להאמין במישהו או במשהו, וכך הומצאו להם טקסי הפולחן הרגשי, שכוללים בתוכם את נושא הקדושה, כשבעצם מטרת הקדושה היא לגרום לאיש שזקוק לאמונה להרגיש טוב עם עצמו, וזאת כדי שהוא לא ישקע לתוך אותם הרגשות השליליים.
המסר במאמר: הקדושה נועדה אך ורק לשם ההרגשה הטובה, ואין לקדושה כול קשר לנושא הרוחני.

תיאולוגיה

תיאולוגיה.

תיאולוגיה עוסקת בדיון על אודות האלוהים, לדעתם של המאמינים האלוהים שהם מדברים, פונים, ומתפללים אליו המוזכר בכתובים העתיקים הוא הבורא ולכן הוקמו להן הדתות, אך אלוהים קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו בחיפוש אחר זהות, והוא אינו הבורא מהבחינה הרוחנית, והכוונה לבורא שהוא ישות שתכנן יצר וברא את כול הקיים והמתרחש ביקום.
האמונה באלוהים שקשורה לתהליך ההתפתחותי שלנו, אינה מאפשרת בשלב זה את ההבנה לעצם קיומו של בורא, לא ניתן לפתור את החידה לעצם קיומו של הבורא עוד לפני שפתרנו לעצמנו את החידה לזהותנו.
מיהו האלוהים? אלוהים הוא דמות דמיונית בדמיונם של המאמינים שמדברים, פונים, ומתפללים לעצמם אך הם אינם מודעים לכך, מה שממחיש את הקונפליקט, הניגוד התודעתי הקיים במאמין בשלב זה שבו הוא נמצא בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו, שבמסע לתקן את אישיותו וללמוד להבין איך להתחבר לזהותו האמיתית, כי כולנו נולדנו ללא ההבנה לזהותנו, ולכן אין לנו את היכולת להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, כתוצאה מכך בשלב זה אין לנו את היכולת לפתרון החידה לעצם קיומו של בורא.
האלוהים הוא גם תוצר של כביכול אירועים על טבעיים, אמונה בניסים שקרו בעבר וגם מתרחשים כביכול כיום, הדבר נעשה שלא מתוך ההבנה שאין ניסים ואין תופעות שהן על טבעיות, אלא שהכול הוא טבעי אך לא מובן לנו.
האלוהים הוא גם תוצר של הסדר הקבוע שכביכול קיים במערכת השמש וביקום שאלוהים סידר, אבל אין סדר קבוע לא במערכת השמש ולא ביקום, כי הכול נע ומשתנה למרות שמסתכלים על היקום וזה נראה כאילו קיים סדר קבוע.
אלוהים הוא גם תוצר של כתובים עתיקים, אנשים בהיסטוריה האנושית שהעלו בכתב את רגשותיהם, מחשבותיהם, ודמיונם כתוצאה מפרוש שגוי לזהותם ולמציאות שבה הם חיו.
האם קיים בורא לכול? את החידה הזו רצוי לפתור, והפתרון צריך להיות ברור והוא קודם כול וראשית לכול צריך להתחיל מהשאלה, מי אנחנו בכלל מעצם קיומנו כבני אנוש?
כלומר, הפתרון לחידה צריך להתחיל בנו עצמנו מתוך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלנו.
כשהמסקנה הנובעת מכך היא, שבן האנוש שואף מבחינה תודעתית למצב צבירה של היקום.
מצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש הוא מודעות עצמית ונצחיות.
אם המצב הצבירה שאליו שואף בן האנוש מבחינה תודעתית הוא מודעות עצמית ונצחיות, אז האנרגיה שבראה הכול הייתה מודעת לעצמה ונצחית, מה שמוביל למסקנה שהמפץ הגדול לא התרחש, כי ישות אנרגטית שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית לא יכולה הייתה להתנפץ כי היא נצחית, מה שמקשר אותנו לנושא הרוחני ולעצם קיומו של בורא.
מיהו הבורא? הבורא הוא  ישות אנרגטית שמודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי.
הבורא כנשמה השכיל לתקן את עצמו בעולם האמיתי שבו הוא נמצא ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו ונצחי, ובכך הגיע להבנה מהו אותו האני העצמי שלו, זהותו כנשמה בעולם שמחוץ לעולם החיים והמוות מבחינה רוחנית.
הבורא הוא המתכנן היוצר והבורא של בית הספר מה שנקרא עולם החיים והמוות בתהליך שנקרא אבולוציה, והוא אינו משתתף והוא אינו חלק בתהליך האבולוציה מרגע הבריאה ועד סיומה, ולכן לא ניתן לפנות אליו. 
כאן בעולם החיים והמוות מבחינה אבולוציונית זהו בית הספר שלנו שבו אנחנו כול בני האנוש אמורים לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות, כשהמטרה בסוף כול התהליך היא להיות בן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, המבין שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, שחי ברוגע ובשלווה ונצחי.
כשמבחינה רוחנית, כלומר במקביל לעולם החיים והמוות, הנשמה שלנו תעבור תיקון ושינוי ותהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית כמו הבורא.
האינטליגנציה של הבורא כוללת את כול הידע הקיים ביקום שכוללת את תהליך האבולוציה עד סוף כול הדורות.
האינטליגנציה של הבורא מבחינה רוחנית היא הבאת הנשמות לרמת מודעות עצמית ונצחיות.
מסקנה: כדי לפתור את החידה האם קיים בורא לכול? על בן האנוש להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו.
כלומר, להיות מודע משמעותו לצאת מתוך האינסטינקט שאיתו הוא נולד וחי ולהתחבר לזהות האמיתית, וכדי לעשות זאת בן האנוש צריך לתקן ולשנות את אישיותו.
לא ניתן להבין את עצם קיומו של הבורא ללא ההבנה לזהותנו האמיתית.
כלומר, לא ניתן להבין אם קיים בורא אם עדיין אנחנו לא יודעים מי אנחנו בכלל.
כאשר נבצע זאת נוכל לפתור לעצמנו את החידה ולהבין שקיים בורא לכול.
ובעיקר להבין שהאלוהים שאליו פונים, מדברים, ומתפללים המאמינים, ושבעקבות כך הוקמו להן כול הדתות והכתות היא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, ושאין לאלוהים כול קשר לרוחניות, אלא לתהליך ההתפתחות וההתחברות שעובר המאמין בעצמו ועם עצמו לקראת התיקון והשינוי האישיותי הסופי למודעות עצמית ונצחיות.
סיכום: אבולוציה היא תוכנית הלימודים של המין האנושי שהבורא תכנן יצר וברא.
הבריאה נועדה לשמש בית ספר לנשמות שצריכות לעבור תיקון ושינוי.
בעולם האמיתי כולנו נשמות.
מטרת התיקון והשינוי מבחינה רוחנית היא, להביא את הנשמה ממצב שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לרמת מודעות עצמית שבה היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, המודעת לכך שהיא האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, כמו הבורא.
המסר במאמר: אלוהים המוזכר בכתובים העתיקים הוא אינו הבורא מבחינה רוחנית.
אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
אלוהים הוא דמות דמיונית בתודעתו של המאמין, שעדיין נמצא בתהליך למודעות עצמית ושאינו מבין בקיומו של בורא, אבל בעיקר לא מודע לזהותו האמיתית שאליה הוא אמור וצריך להתחבר בהמשך מסע חייו, ולכן אין לו את היכולת לפרש באופן הברור את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
לכן, כול העיסוק בתיאולוגיה אינו קשור לנושא הרוחני, אלא קשור לתהליך התפתחותי שלנו להכרות ולמודעות עצמית, תהליך שבו אנחנו מנסים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.