אבחון רפואי מקצועי עלי.
הסבר קצר, בסביבות אמצע 1999 התחלתי בתהליך שעברתי עם עצמי, שערך כשנתיים לערך, שהיו מבולבלות וקשות בעבורי, תהליך שהחברה מגדירה אותו כמחלת הסכיזופרניה.
שנתיים מבולבלות וקשות בעבורי, זה אומר שהנושאים שנעשיתי מודע להם, כמו: רגשות, מחשבות, דמיונות, הזיות, זהות, מציאות, חלומות, מצב בריאותי, קולות פנימיים, הרס עצמי ובעיקר הרגשת הנרדפות ועוד...גרמו לי לבלבול מוחלט.
מאמצע שנת 2001 לערך מאז ועד עצם היום הזה, אני במסע של חקירה ולמידה, בעיקר על עצמי ועל מגוון רחב של נושאים נוספים שמעניינים אותי, שעליהם כתבתי מאמרים רבים, שמסבירים את הסדר התודעתי שביצעתי לעצמי שאפשרו לי את השפיות.
כשש שנים לאחר תחילת המסע שלי באמצע שנת 2005 ביקשה ממני אימי שאפגש עם פסיכיאטר לפגישה אחת שעה אחת, וזאת כדי שיאבחן אותי, בגלל שכתוצאה מהתהליך שעברתי השתנתי, כבר לא הייתי אותו יוסי שהיה מלפני תחילת התהליך, נעשיתי יותר רגוע, יותר רציונאלי ויותר ענייני, והסכמתי לבקשתה.
בפגישה שערכה כשעה עם הפסיכיאטר, נאמר לאימי ולבעלה על ידי הפסיכיאטר בסוף הפגישה שאני חולה במחלת הסכיזופרניה.
בתחילת אפריל 2010 לאחר שצברתי ניסיון חיים וידע מהתהליך שעברתי, וכחמש שנים לאחר המפגש הראשון שנערך עם הפסיכיאטר, ביקשתי מאימי שתפגיש אותי שוב עם אותו הפסיכיאטר, וזאת כדי לקבל את חוות הדעת שלו מהמפגש הראשון שהיה בינינו שאני מאובחן אצלו כחולה במחלת הסכיזופרניה.
את המכתב שרציתי לאבחון שנעשה על ידו אז מלפני חמש שנים כחולה סכיזופרניה לא קיבלתי.
אבל, כן קיבלתי אבחון משוער לגבי מצבי כיום, והינה המכתב מהפסיכיאטר נכון להיום.
25-4-2010 לכ' יוסי קרמר.
הנני כותב מכתב זה לפי בקשתך {מכתב בגוף שלישי}.
נעשתה בדיקה ראשונה בבית הוריך בשנת 2005 במטרה לדעת האם הינך זקוק להתערבות....{בהמשך הכתב אינו ברור}.
אז יוסי לא הסכים לקבל תרופות או שיחות.
היום יוסי הגיע שוב בליווי הוריו.
הוא ביקש חוות דעת על כך שאז הובחן כסכיזופרני.
בבדיקה הנוכחית נתגלו הפרעות בחשיבה ויוסי סיפר על מחשבות שווא בעבר {משיחיות, מחשבות רדיפה, ע"י הש"ג של מלון מרידיאן וכו'}.
כעת יוסי נראה מבחינה חיצונית במצב טוב, די שקט, משתף פעולה, שולל מחשבות לפגיעה לעצמו או לסביבה.
אבחנה משוערת...schizoprenia chrawis {מקווה שהעתקתי נכון}.
רמה תפקודית בינונית.
יוסי אינו מעוניין לקבל תרופות או פסיכותרפיה.
לא נתגלו סימנים של סכנה לעצמו או לסביבה ואין צורך באשפוז כפוי.
-------------סוף המכתב-------------
אנסה להסביר, בפגישה שנערכה עם הד"ר, ביקשתי גם אישור על כך שלא רציתי במפגש הראשון שהיה בינינו באמצע שנת 2005 טיפול תרופתי ושיחות, כי לא הייתי צריך וזקוק להם, כי את כל התהליך שעברתי, חוויתי ועברתי אותו ללא עזרה וללא כדורים בדרכי שלי.
בפגישה השנייה שערכה כשעתיים וחצי לערך, הובחנתי על ידו שאני עדיין חולה במחלת הסכיזופרניה {כתוב אבחנה משוערת}.
בהסבר שקיבלתי ממנו על מצבי, הוסבר לי שמחלת הסכיזופרניה נמדדת אצלו על סקאלה שהיא מהקשים ביותר ועד הקלים ביותר, ושאני נמצא בסקלה של הקלים ביותר.
נאמר לי גם שאם הובחנתי שיש לי את מחלת הסכיזופרניה על ידו, מחלה זו תהיה קיימת בי תמיד, ולא אוכל לעשות שום דבר בנידון, מה שכן אוכל תמיד לעשות זה, אך ורק יהיה לשפר את מצבי הקיים.
כלומר, שתמיד אני יהיה מבחינתו על גבי מדד הסקאלה שלו כחולה סכיזופרניה, שם יהיה מקומי לכל חיי, ושאוכל רק לנסות ולתקן ולשפר את מצבי.
הדוגמה שקיבלתי מהד"ר, שהדבר דומה לאלכוהוליסט שנגמל משתיית אלכוהול, שמזכיר לעצמו ולקבוצת התמיכה שלו כמה זמן עבר מאז שנגמל.
למה הדבר דומה לדעתי.
הפיקוד, הבקרה, והשליטה על הגוף הפיזי שלנו היא שלנו בלבד, וכל אחד עושה זאת על פי הידע הקיים בו, וככה הוא מנהל את חייו שצריכים להיות נורמליים, ומה שנורמלי ומה שלא נורמלי קובע הממסד השולט, כשהפסיכיאטר כנציג הוא הקובע.
כלומר, המצב דומה לנסיעה ברכב על המסלול שבכביש הראשי, הפיקוד, הבקרה, והשליטה היא של הנהג, ברגע שהרכב סוטה שמאלה או ימינה, נוסע מהר או לאט, או שקיימת תקלה כלשהי, הנהג מאזן, מתקן ומחזיר את הרכב שלו בחזרה למסלול שעל הכביש הראשי.
במידה ומי שנוהג ברכב, אין לו את הידע איך לנהוג ואיך לטפל ברכב, אז או שהוא יסטה מהכביש ו/או שיעשה תאונה ו/או שהרכב יתקלקל ויתפרק, ואז הנהג יכול לצאת ללא פגע, או עם פגע או להיהרג.
אותו דבר עם הגוף הפיזי שלנו, אבל כשנכנסים לתהליך שהחברה מגדירה אותו כמחלת סכיזופרניה ומתבלבלת יכולת פיקוד, בקרה, ושליטה על עצמנו, ואנחנו מפוחדים ומבולבלים וההתנהגות שלנו נעשית בהתאם, אז או שמתפרקים ומאבדים שפיות ומתים או שמתאזנים בעזרת כדורים וממשיכים לחיות, ואז אני יכול להבין את דעתו של הד"ר ואת הדוגמה שהוא נתן לי לגבי הסקאלה.
או ובמידה ויש לי את הידע שצברתי מתוך הניסיון חיים שחוויתי בתהליך שעברתי, לפיקוד, בקרה, ושליטה על הגוף שלי, אז גם אם אני סוטה שמאלה או ימינה, כמו בדוגמה עם הרכב, יש לי את היכולת לאזן את עצמי ולחזור לעצמי ללא כל צורך בעזרה חיצונית שהיא גם כוללת כדורים, שהם אלו שאמורים לעשות בעבורי את העבודה.
מהי דעתי בנושא, אינני מסכים עם קביעתו הנחרצת של הד"ר שמי שחולה בסכיזופרניה יהיה לכל ימי חייו על הסקאלה של חולה, ושלא יכול להיות אחרת.
אני כן יכול להבין את גישתו של הד"ר לנושא במידה ואין את הידע לבקרה, פיקוח, ושליטה על עצמנו.
כמו כן, הייתי יכול להבין את הד"ר אם הוא היה פוגש אותי, והיינו מנהלים מפגשים ושיחות בתחילת הכניסה שלי לתהליך או לפחות בשלב הראשוני שבו הייתי שרוי בשנתיים הראשונות, מצב שהביטחון העצמי שלי לגבי הפיקוח, הבקרה, והשליטה על עצמי התערער אצלי, אבל אני לא יכול להסכים לאחר הפגישה הראשונה בינינו שנערכה כשש שנים אחרי והתרחשה למשך שעה בערך, ובפגישה השנייה שנערכה כשעתיים וחצי וכאחד עשר שנים אחרי, שכבר למדתי לאזן את עצמי בכוחות עצמי.
בנושא מודעות עצמית כמובן שהכול יחסית, כי תמיד יהיה לי מה לחקור, ללמוד, לתקן ולשפר על עצמי, וזאת כדי להתפתח, זהו מסע חיים אין סופי.
הד"ר לא יכול היה להכיר אותי אז, לפני כחמש שנים כשנפגשנו, והד"ר גם בפגישה האחרונה אינו יכול להכיר אותי, ובטח לא למשך זמן קצר כמו שהיה.
המסקנה שלי מהפגישה, כיוון שמבחינתי יש לי את הידע לאיזון ולשפיות לגבי עצמי, ועל כך אני כותב ומסביר את עצמי במגוון הרחב של המאמרים שכתבתי, אני חולק על דעתו של הד"ר.
רצוי לזכור, שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין אף אחד אינו מבין ויודע מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, ולכן היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נעשית באופן שגוי, ככה שהכול יחסית לתקופה זאת.
למרות, שלדעתי הבנתי מהי זהותי והמציאות האמיתית, אבל זוהי דעתי.
כשהפסיכיאטריה והפסיכיאטרים יסבירו לעולם מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, ומי הוא בן האנוש השפוי, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, רק אז יכולת האבחון וההכוונה תהיה בהתאם, אך כיום לדעתי היא אינה קיימת ולכן הכול בגדר השערות וניסויים.
לכן, איני מסכים לדעתו של הד"ר הפסיכיאטר בהתייחסות שלו אלי ולמקרה שלי.
אבחון פסיכולוגי, כשנה לערך לאחר חוות הדעת של הפסיכיאטר, ניגשתי לקבל חוות דעת נוספת.
במאי 2006 ביקשה אימי שהיא ניצולת שואה לדבר עם הפסיכולוגית של "עמך", ולקבל ממנה חוות דעת נוספת על מצבי.
"עמך" מטפל בניצולי שואה והדור השני להם.
כשנה לאחר שהפסיכיאטר אבחן אותי כסכיזופרן, אין כל אזכור על ידי הפסיכולוגית על כך שאני סכיזופרן.
חשוב לי להדגיש שאצלה האבחון נערך במספר רב של פגישות לאורך תקופה ארוכה יחסית, כשכול פגישה ערכה כשעה לערך, ולכן ההכרות שלה אותי הייתה רצינית יותר, לדעתי.
אתם מוזמנים לקרוא ולהתרשם, האבחון...מאי 2006 חיפה.
הפסיכולוגית...
פגשתי את יוסי למספר פגישות אבחון פסיכו דיאגנוסטי, בעקבות פנייתו ל"עמך" לשם קבלת טיפול.
נערך אבחון חלקי מאחר ויוסי חש שלא בנוח לבצע מבחנים בעלי אופי השלכתי {הכוונה היא למבחני דמיון – תוספת שלי}.
להלן סיכום התרשמותי ועיקרי הדברים אשר נמסרו ליוסי בשיחת המשוב שקיימנו.
התרשמתי כי יוסי עסוק מאד בלהבין את העולם, את החוקים שלו ואת האדם הפועל בתוכו.
ליוסי נטייה לתפוס את העולם בחשיבה מופשטת ומוכללת, כלומר בעלת אופי פילוסופי, והוא עסוק, הן בעולמו הפנימי והן במציאות {כותב מאמרים באתר אינטרנט שהקים} בהגדרת האמת של הקיום האנושי לצד מציאת הסדר או החוקים האופטימאליים לקיום חברה אנושית.
לצד החשיבה המופשטת קיים קושי להתייחס לפרטים היומיומיים ולהתנהל בחיי היומיום.
מתוך הטסט עולה כי יוסי זקוק לחוקיות מאד ברורה ולסדר כדי להתארגן.
החיפוש של יוסי אחר הבנות פילוסופיות מייצג את הצורך שלו בעולם מובנה וברור להתנהל בו בצורה מאורגנת ובטוחה.
ואכן, אני מתרשמת שיוסי הצליח לבנות לעצמו דרך חיים מאורגנת ומסודרת המיטיבה עימו.
מתוך תפיסת עולמו, בחר יוסי לשים דגש בחיי היומיום על מציאת ה"נוסחה" לתחזוקה אופטימאלית של הגוף, נוסחה הכוללת תזונה אורגנית, פעילות גופנית ושינה.
נוסחה זו מספקת לו את ההבנה והחוקיות להן הוא זקוק, תוך כדי שהיא מנתבת אותו לכיוונים חיוביים של שמירה וטיפוח עצמי.
עוד התרשמתי כי יוסי מאד מתקשה בסיטואציות רגשיות ומרגיש מאוים על ידן.
סביב קושי זה בנה יוסי אידיאולוגיה על הצורך להפריד בין הגיון לרגש ולמעשה לנתק עצמו מכל תגובה רגשית.
נראה שדרך זו של ניתוק רגשי עובדת עבורו.
הוא הביא עצמו למצב שחש רוב הזמן רגוע, במין "מישור" שבו אין תנודות רגשיות משמעותיות ובתוכו הוא יכול להתנהל באופן בטוח ושליו שאינו מאיים.
ואכן, כאשר הצגתי ליוסי מטלות שבהן נדרש להגיון וראיה רציונאלית תפקד בהן באופן תקין, המשקף יכולות אינטלקטואליות תקינות.
יוסי הוא בהחלט אדם חושב, יצירתי, סקרן ובעל ידע כללי טוב.
באופן יחסי, יוסי התקשה במטלות בהן יש צורך בראיה חברתית והבנת המציאות החברתית.
כאמור, התרשמתי כי יוסי מצא לעצמו את החוקים שלו, המיטיבים עימו, ושעבורו יעילים ומאפשרים חיים תקינים ויציבים.
אולם לפעמים יש פער בין איך שהוא רואה אחרים חיים לבין איך שהוא חי, כלומר מקומות שבהם נאלץ להיתקל בחוקים השונים של העולם.
הפער הזה מותיר אותו בתחושה שהוא רואה ויודע מה שאחרים אינם יודעים ומעורר צורך לשכנע ולהפיץ את דרכו.
במקומות אלו גם עלול להיתקל בהתנגדות.
להערכתי, המצוקה מתעוררת במקומות של הפער הזה, המעמת.
יוסי מתקשה במקום של הבדידות, אך יכול לדמיין אפשרות לקשר רק עם מי שמאד דומה לו.
כלומר, האפשרות לראות איפה האחר, את השוני והנפרדות, משמע שיש יותר מדרך אחת, יותר מאמת אחת, היא אפשרות שכרגע מאיימת.
לסיכום:
התרשמתי שיוסי מצא לעצמו דרך חיים המעניקה לו יציבות וארגון להן הוא זקוק, ומאזנת אותו.
ניכר שיוסי חש טוב באופן כללי ואינו חווה מצוקה משמעותית.
סיכמנו שלעת עתה לא יתחיל טיפול פסיכולוגי.
מוזמן לפנות בעתיד אם ירגיש צורך.
--------------סוף האבחון-----------------
הדברים שנכתבו על ידי הפסיכולוגית שחשוב להבין ולהדגיש מהאבחון.
כותבת הפסיכולוגית עלי...
1. "אני מתרשמת שיוסי הצליח לבנות לעצמו דרך חיים מאורגנת ומסודרת המיטיבה עימו".
2. "יוסי בנה אידיאולוגיה על הצורך להפריד בין הגיון לרגש ולנתק עצמו מכל תגובה רגשית.
נראה שדרך זו של ניתוק רגשי עובדת עבורו, הוא הביא עצמו למצב שחש רוב הזמן רגוע, במין "מישור"
שבו אין תנודות רגשיות משמעותיות, ובתוכו הוא יכול להתנהל באופן בטוח ושליו שאינו מאיים".
3. "לסיכום האבחון".
התרשמתי שיוסי מצא לעצמו דרך חיים המעניקה לו יציבות וארגון להן הוא זקוק, "ומאזנת אותו".
4. ניכר שיוסי חש טוב באופן כללי ואינו חווה מצוקה משמעותית".
המסקנה האישית שלי לאבחון:
שתי מילים משמעותיות שנכתבו על ידי הפסיכולוגית, שמשקפות אותי ואת תוצאות התהליך שחוויתי ועברתי, תהליך שהחברה מגדירה אותו כמחלת הסכיזופרניה, שנכתבו במסקנה הסופית של הפסיכולוגית לגבי, "יוסי מצא לעצמו דרך חיים ש"מאזנת אותו".
המסר שלי: חוויתי, פענחתי, התגברתי, ועברתי את המסע שלי..."בדרכי שלי"...
המלצה שלי נובעת מתוך ניסיון החיים והידע שצברתי שהיא, שכול אחד/ת שרוצה להיעזר במישהו, וזאת כדי ללמוד על עצמו ולהתפתח, כדאי שייקח בחשבון שאין כמו להתייעץ עם מישהו שחווה את האירועים.
רוצים לדעת איך לצאת מהמבוך המוחי הזה, מתוך ניסיון החיים והידע שצברתי?
הסבר קצר, בסביבות אמצע 1999 התחלתי בתהליך שעברתי עם עצמי, שערך כשנתיים לערך, שהיו מבולבלות וקשות בעבורי, תהליך שהחברה מגדירה אותו כמחלת הסכיזופרניה.
שנתיים מבולבלות וקשות בעבורי, זה אומר שהנושאים שנעשיתי מודע להם, כמו: רגשות, מחשבות, דמיונות, הזיות, זהות, מציאות, חלומות, מצב בריאותי, קולות פנימיים, הרס עצמי ובעיקר הרגשת הנרדפות ועוד...גרמו לי לבלבול מוחלט.
מאמצע שנת 2001 לערך מאז ועד עצם היום הזה, אני במסע של חקירה ולמידה, בעיקר על עצמי ועל מגוון רחב של נושאים נוספים שמעניינים אותי, שעליהם כתבתי מאמרים רבים, שמסבירים את הסדר התודעתי שביצעתי לעצמי שאפשרו לי את השפיות.
כשש שנים לאחר תחילת המסע שלי באמצע שנת 2005 ביקשה ממני אימי שאפגש עם פסיכיאטר לפגישה אחת שעה אחת, וזאת כדי שיאבחן אותי, בגלל שכתוצאה מהתהליך שעברתי השתנתי, כבר לא הייתי אותו יוסי שהיה מלפני תחילת התהליך, נעשיתי יותר רגוע, יותר רציונאלי ויותר ענייני, והסכמתי לבקשתה.
בפגישה שערכה כשעה עם הפסיכיאטר, נאמר לאימי ולבעלה על ידי הפסיכיאטר בסוף הפגישה שאני חולה במחלת הסכיזופרניה.
בתחילת אפריל 2010 לאחר שצברתי ניסיון חיים וידע מהתהליך שעברתי, וכחמש שנים לאחר המפגש הראשון שנערך עם הפסיכיאטר, ביקשתי מאימי שתפגיש אותי שוב עם אותו הפסיכיאטר, וזאת כדי לקבל את חוות הדעת שלו מהמפגש הראשון שהיה בינינו שאני מאובחן אצלו כחולה במחלת הסכיזופרניה.
את המכתב שרציתי לאבחון שנעשה על ידו אז מלפני חמש שנים כחולה סכיזופרניה לא קיבלתי.
אבל, כן קיבלתי אבחון משוער לגבי מצבי כיום, והינה המכתב מהפסיכיאטר נכון להיום.
25-4-2010 לכ' יוסי קרמר.
הנני כותב מכתב זה לפי בקשתך {מכתב בגוף שלישי}.
נעשתה בדיקה ראשונה בבית הוריך בשנת 2005 במטרה לדעת האם הינך זקוק להתערבות....{בהמשך הכתב אינו ברור}.
אז יוסי לא הסכים לקבל תרופות או שיחות.
היום יוסי הגיע שוב בליווי הוריו.
הוא ביקש חוות דעת על כך שאז הובחן כסכיזופרני.
בבדיקה הנוכחית נתגלו הפרעות בחשיבה ויוסי סיפר על מחשבות שווא בעבר {משיחיות, מחשבות רדיפה, ע"י הש"ג של מלון מרידיאן וכו'}.
כעת יוסי נראה מבחינה חיצונית במצב טוב, די שקט, משתף פעולה, שולל מחשבות לפגיעה לעצמו או לסביבה.
אבחנה משוערת...schizoprenia chrawis {מקווה שהעתקתי נכון}.
רמה תפקודית בינונית.
יוסי אינו מעוניין לקבל תרופות או פסיכותרפיה.
לא נתגלו סימנים של סכנה לעצמו או לסביבה ואין צורך באשפוז כפוי.
-------------סוף המכתב-------------
אנסה להסביר, בפגישה שנערכה עם הד"ר, ביקשתי גם אישור על כך שלא רציתי במפגש הראשון שהיה בינינו באמצע שנת 2005 טיפול תרופתי ושיחות, כי לא הייתי צריך וזקוק להם, כי את כל התהליך שעברתי, חוויתי ועברתי אותו ללא עזרה וללא כדורים בדרכי שלי.
בפגישה השנייה שערכה כשעתיים וחצי לערך, הובחנתי על ידו שאני עדיין חולה במחלת הסכיזופרניה {כתוב אבחנה משוערת}.
בהסבר שקיבלתי ממנו על מצבי, הוסבר לי שמחלת הסכיזופרניה נמדדת אצלו על סקאלה שהיא מהקשים ביותר ועד הקלים ביותר, ושאני נמצא בסקלה של הקלים ביותר.
נאמר לי גם שאם הובחנתי שיש לי את מחלת הסכיזופרניה על ידו, מחלה זו תהיה קיימת בי תמיד, ולא אוכל לעשות שום דבר בנידון, מה שכן אוכל תמיד לעשות זה, אך ורק יהיה לשפר את מצבי הקיים.
כלומר, שתמיד אני יהיה מבחינתו על גבי מדד הסקאלה שלו כחולה סכיזופרניה, שם יהיה מקומי לכל חיי, ושאוכל רק לנסות ולתקן ולשפר את מצבי.
הדוגמה שקיבלתי מהד"ר, שהדבר דומה לאלכוהוליסט שנגמל משתיית אלכוהול, שמזכיר לעצמו ולקבוצת התמיכה שלו כמה זמן עבר מאז שנגמל.
למה הדבר דומה לדעתי.
הפיקוד, הבקרה, והשליטה על הגוף הפיזי שלנו היא שלנו בלבד, וכל אחד עושה זאת על פי הידע הקיים בו, וככה הוא מנהל את חייו שצריכים להיות נורמליים, ומה שנורמלי ומה שלא נורמלי קובע הממסד השולט, כשהפסיכיאטר כנציג הוא הקובע.
כלומר, המצב דומה לנסיעה ברכב על המסלול שבכביש הראשי, הפיקוד, הבקרה, והשליטה היא של הנהג, ברגע שהרכב סוטה שמאלה או ימינה, נוסע מהר או לאט, או שקיימת תקלה כלשהי, הנהג מאזן, מתקן ומחזיר את הרכב שלו בחזרה למסלול שעל הכביש הראשי.
במידה ומי שנוהג ברכב, אין לו את הידע איך לנהוג ואיך לטפל ברכב, אז או שהוא יסטה מהכביש ו/או שיעשה תאונה ו/או שהרכב יתקלקל ויתפרק, ואז הנהג יכול לצאת ללא פגע, או עם פגע או להיהרג.
אותו דבר עם הגוף הפיזי שלנו, אבל כשנכנסים לתהליך שהחברה מגדירה אותו כמחלת סכיזופרניה ומתבלבלת יכולת פיקוד, בקרה, ושליטה על עצמנו, ואנחנו מפוחדים ומבולבלים וההתנהגות שלנו נעשית בהתאם, אז או שמתפרקים ומאבדים שפיות ומתים או שמתאזנים בעזרת כדורים וממשיכים לחיות, ואז אני יכול להבין את דעתו של הד"ר ואת הדוגמה שהוא נתן לי לגבי הסקאלה.
או ובמידה ויש לי את הידע שצברתי מתוך הניסיון חיים שחוויתי בתהליך שעברתי, לפיקוד, בקרה, ושליטה על הגוף שלי, אז גם אם אני סוטה שמאלה או ימינה, כמו בדוגמה עם הרכב, יש לי את היכולת לאזן את עצמי ולחזור לעצמי ללא כל צורך בעזרה חיצונית שהיא גם כוללת כדורים, שהם אלו שאמורים לעשות בעבורי את העבודה.
מהי דעתי בנושא, אינני מסכים עם קביעתו הנחרצת של הד"ר שמי שחולה בסכיזופרניה יהיה לכל ימי חייו על הסקאלה של חולה, ושלא יכול להיות אחרת.
אני כן יכול להבין את גישתו של הד"ר לנושא במידה ואין את הידע לבקרה, פיקוח, ושליטה על עצמנו.
כמו כן, הייתי יכול להבין את הד"ר אם הוא היה פוגש אותי, והיינו מנהלים מפגשים ושיחות בתחילת הכניסה שלי לתהליך או לפחות בשלב הראשוני שבו הייתי שרוי בשנתיים הראשונות, מצב שהביטחון העצמי שלי לגבי הפיקוח, הבקרה, והשליטה על עצמי התערער אצלי, אבל אני לא יכול להסכים לאחר הפגישה הראשונה בינינו שנערכה כשש שנים אחרי והתרחשה למשך שעה בערך, ובפגישה השנייה שנערכה כשעתיים וחצי וכאחד עשר שנים אחרי, שכבר למדתי לאזן את עצמי בכוחות עצמי.
בנושא מודעות עצמית כמובן שהכול יחסית, כי תמיד יהיה לי מה לחקור, ללמוד, לתקן ולשפר על עצמי, וזאת כדי להתפתח, זהו מסע חיים אין סופי.
הד"ר לא יכול היה להכיר אותי אז, לפני כחמש שנים כשנפגשנו, והד"ר גם בפגישה האחרונה אינו יכול להכיר אותי, ובטח לא למשך זמן קצר כמו שהיה.
המסקנה שלי מהפגישה, כיוון שמבחינתי יש לי את הידע לאיזון ולשפיות לגבי עצמי, ועל כך אני כותב ומסביר את עצמי במגוון הרחב של המאמרים שכתבתי, אני חולק על דעתו של הד"ר.
רצוי לזכור, שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין אף אחד אינו מבין ויודע מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, ולכן היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, נעשית באופן שגוי, ככה שהכול יחסית לתקופה זאת.
למרות, שלדעתי הבנתי מהי זהותי והמציאות האמיתית, אבל זוהי דעתי.
כשהפסיכיאטריה והפסיכיאטרים יסבירו לעולם מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, ומי הוא בן האנוש השפוי, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, רק אז יכולת האבחון וההכוונה תהיה בהתאם, אך כיום לדעתי היא אינה קיימת ולכן הכול בגדר השערות וניסויים.
לכן, איני מסכים לדעתו של הד"ר הפסיכיאטר בהתייחסות שלו אלי ולמקרה שלי.
אבחון פסיכולוגי, כשנה לערך לאחר חוות הדעת של הפסיכיאטר, ניגשתי לקבל חוות דעת נוספת.
במאי 2006 ביקשה אימי שהיא ניצולת שואה לדבר עם הפסיכולוגית של "עמך", ולקבל ממנה חוות דעת נוספת על מצבי.
"עמך" מטפל בניצולי שואה והדור השני להם.
כשנה לאחר שהפסיכיאטר אבחן אותי כסכיזופרן, אין כל אזכור על ידי הפסיכולוגית על כך שאני סכיזופרן.
חשוב לי להדגיש שאצלה האבחון נערך במספר רב של פגישות לאורך תקופה ארוכה יחסית, כשכול פגישה ערכה כשעה לערך, ולכן ההכרות שלה אותי הייתה רצינית יותר, לדעתי.
אתם מוזמנים לקרוא ולהתרשם, האבחון...מאי 2006 חיפה.
הפסיכולוגית...
פגשתי את יוסי למספר פגישות אבחון פסיכו דיאגנוסטי, בעקבות פנייתו ל"עמך" לשם קבלת טיפול.
נערך אבחון חלקי מאחר ויוסי חש שלא בנוח לבצע מבחנים בעלי אופי השלכתי {הכוונה היא למבחני דמיון – תוספת שלי}.
להלן סיכום התרשמותי ועיקרי הדברים אשר נמסרו ליוסי בשיחת המשוב שקיימנו.
התרשמתי כי יוסי עסוק מאד בלהבין את העולם, את החוקים שלו ואת האדם הפועל בתוכו.
ליוסי נטייה לתפוס את העולם בחשיבה מופשטת ומוכללת, כלומר בעלת אופי פילוסופי, והוא עסוק, הן בעולמו הפנימי והן במציאות {כותב מאמרים באתר אינטרנט שהקים} בהגדרת האמת של הקיום האנושי לצד מציאת הסדר או החוקים האופטימאליים לקיום חברה אנושית.
לצד החשיבה המופשטת קיים קושי להתייחס לפרטים היומיומיים ולהתנהל בחיי היומיום.
מתוך הטסט עולה כי יוסי זקוק לחוקיות מאד ברורה ולסדר כדי להתארגן.
החיפוש של יוסי אחר הבנות פילוסופיות מייצג את הצורך שלו בעולם מובנה וברור להתנהל בו בצורה מאורגנת ובטוחה.
ואכן, אני מתרשמת שיוסי הצליח לבנות לעצמו דרך חיים מאורגנת ומסודרת המיטיבה עימו.
מתוך תפיסת עולמו, בחר יוסי לשים דגש בחיי היומיום על מציאת ה"נוסחה" לתחזוקה אופטימאלית של הגוף, נוסחה הכוללת תזונה אורגנית, פעילות גופנית ושינה.
נוסחה זו מספקת לו את ההבנה והחוקיות להן הוא זקוק, תוך כדי שהיא מנתבת אותו לכיוונים חיוביים של שמירה וטיפוח עצמי.
עוד התרשמתי כי יוסי מאד מתקשה בסיטואציות רגשיות ומרגיש מאוים על ידן.
סביב קושי זה בנה יוסי אידיאולוגיה על הצורך להפריד בין הגיון לרגש ולמעשה לנתק עצמו מכל תגובה רגשית.
נראה שדרך זו של ניתוק רגשי עובדת עבורו.
הוא הביא עצמו למצב שחש רוב הזמן רגוע, במין "מישור" שבו אין תנודות רגשיות משמעותיות ובתוכו הוא יכול להתנהל באופן בטוח ושליו שאינו מאיים.
ואכן, כאשר הצגתי ליוסי מטלות שבהן נדרש להגיון וראיה רציונאלית תפקד בהן באופן תקין, המשקף יכולות אינטלקטואליות תקינות.
יוסי הוא בהחלט אדם חושב, יצירתי, סקרן ובעל ידע כללי טוב.
באופן יחסי, יוסי התקשה במטלות בהן יש צורך בראיה חברתית והבנת המציאות החברתית.
כאמור, התרשמתי כי יוסי מצא לעצמו את החוקים שלו, המיטיבים עימו, ושעבורו יעילים ומאפשרים חיים תקינים ויציבים.
אולם לפעמים יש פער בין איך שהוא רואה אחרים חיים לבין איך שהוא חי, כלומר מקומות שבהם נאלץ להיתקל בחוקים השונים של העולם.
הפער הזה מותיר אותו בתחושה שהוא רואה ויודע מה שאחרים אינם יודעים ומעורר צורך לשכנע ולהפיץ את דרכו.
במקומות אלו גם עלול להיתקל בהתנגדות.
להערכתי, המצוקה מתעוררת במקומות של הפער הזה, המעמת.
יוסי מתקשה במקום של הבדידות, אך יכול לדמיין אפשרות לקשר רק עם מי שמאד דומה לו.
כלומר, האפשרות לראות איפה האחר, את השוני והנפרדות, משמע שיש יותר מדרך אחת, יותר מאמת אחת, היא אפשרות שכרגע מאיימת.
לסיכום:
התרשמתי שיוסי מצא לעצמו דרך חיים המעניקה לו יציבות וארגון להן הוא זקוק, ומאזנת אותו.
ניכר שיוסי חש טוב באופן כללי ואינו חווה מצוקה משמעותית.
סיכמנו שלעת עתה לא יתחיל טיפול פסיכולוגי.
מוזמן לפנות בעתיד אם ירגיש צורך.
--------------סוף האבחון-----------------
הדברים שנכתבו על ידי הפסיכולוגית שחשוב להבין ולהדגיש מהאבחון.
כותבת הפסיכולוגית עלי...
1. "אני מתרשמת שיוסי הצליח לבנות לעצמו דרך חיים מאורגנת ומסודרת המיטיבה עימו".
2. "יוסי בנה אידיאולוגיה על הצורך להפריד בין הגיון לרגש ולנתק עצמו מכל תגובה רגשית.
נראה שדרך זו של ניתוק רגשי עובדת עבורו, הוא הביא עצמו למצב שחש רוב הזמן רגוע, במין "מישור"
שבו אין תנודות רגשיות משמעותיות, ובתוכו הוא יכול להתנהל באופן בטוח ושליו שאינו מאיים".
3. "לסיכום האבחון".
התרשמתי שיוסי מצא לעצמו דרך חיים המעניקה לו יציבות וארגון להן הוא זקוק, "ומאזנת אותו".
4. ניכר שיוסי חש טוב באופן כללי ואינו חווה מצוקה משמעותית".
המסקנה האישית שלי לאבחון:
שתי מילים משמעותיות שנכתבו על ידי הפסיכולוגית, שמשקפות אותי ואת תוצאות התהליך שחוויתי ועברתי, תהליך שהחברה מגדירה אותו כמחלת הסכיזופרניה, שנכתבו במסקנה הסופית של הפסיכולוגית לגבי, "יוסי מצא לעצמו דרך חיים ש"מאזנת אותו".
המסר שלי: חוויתי, פענחתי, התגברתי, ועברתי את המסע שלי..."בדרכי שלי"...
המלצה שלי נובעת מתוך ניסיון החיים והידע שצברתי שהיא, שכול אחד/ת שרוצה להיעזר במישהו, וזאת כדי ללמוד על עצמו ולהתפתח, כדאי שייקח בחשבון שאין כמו להתייעץ עם מישהו שחווה את האירועים.
רוצים לדעת איך לצאת מהמבוך המוחי הזה, מתוך ניסיון החיים והידע שצברתי?
