חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות הרס עצמי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הרס עצמי. הצג את כל הרשומות

פסיכולוג

פסיכולוג.
לפני שהולכים לטיפול אצל פסיכולוג, מה כדאי לדעת ולשאול? ההגדרה המקובלת כיום לפסיכולוגיה היא, מדע החוקר את התנהגותו של בן האנוש.
שאלתי את עצמי כמה שאלות, האם הפסיכולוגים שלמדו את מדע הפסיכולוגיה, יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, לפני שהם מטפלים בו? וזאת כדי לדעת לאן ואיך לכוון אותו, כי במידה ולא המטופל יצא מבולבל.
האם הפסיכולוג עצמו חי על פי מדע ההתנהגות שלמד בפסיכולוגיה ותיקן את עצמו בהתאם?
כי במידה ולא, איך אפשר יהיה לעזור לאחר ללא מודעות עצמית לידע הנרכש?
האם ברמת המודעות שלנו מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מבינים את פשר התנהגותו של בן האנוש, ואת מקור הבעיות ההתנהגותיות שלו?
כי במידה ולא איך אפשר יהיה לטפל, כי הפסיכולוג בעצמו תקוע בתוך המבוך המוחי, באחת מהדרכים שהיא ללא מוצא.
האנשים בממסד שקבעו את חוק הפסיכולוגיה, ושקבעו שזו הדרך היחידה והנכונה מבחינתם לאבחן ולטפל באנשים, האם יהיה זה נכון לומר שאך ורק הפסיכולוגים ודרכם שלהם, ורק הם על פי מדע הפסיכולוגיה יכולים לטפל ולכוון את הנזקק לשפיות? כי במידה וזו אינה האפשרות הנכונה בבחירתם ומבחינתם, חברה שלמה יכולה ללכת לאיבוד, ואז אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
האם יכול להיות שכל המדע שלמדו הפסיכולוגים ועליו מסתמכת הפסיכולוגיה מוטעה ומטעה?
המציאות כיום לא מוכיחה שיש התקדמות.
האם הפסיכולוגים יכולים לגרום נזק בריאותי למטופלים שלהם, בגלל חוסר ההבנה שלהם לזהותו האמיתית של בן האנוש ולאורח החיים הבריא, ולמהות ומטרת החיים? לדעתי כן.
אולי מה שנלמד במדע הפסיכולוגיה כבר לא רלוונטי להיום? לדעתי לא רלוונטי.
אולי מדע הפסיכולוגיה שגוי מיסודו? לדעתי כן, ועוד.
האנשים בממסד שהחליטו ושקבעו את חוק הפסיכולוגיה, אשר מתנהל על פי מדע הפסיכולוגיה, שקבעו שהפסיכולוגיה היא הדרך היחידה והנכונה, ואפשרו בכך לקבוצת אנשים שלמדה את מדע ההתנהגות של בן האנוש על פי מדע הפסיכולוגיה פשוט טעו מעצם ההחלטה לא לאפשר ולהבין את עצמנו באמצעות אפשרויות, דרכים נוספות, אחרות, ולכן מעצם הקיבעון לא ניתן יהיה להמשיך ולהתפתח, אבל אני מודע לכך שההחלטה נעשית מתוך רמת המודעות שלנו כחברה נכון להיום.
מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים שלמדו וקיבלו את התעודה שמסמיכה אך ורק אותם, ועל פי אותו המדע הם מטפלים באנשים, הם טועים גם לגבי עצמם, וגם לגבי המטופלים שלהם, וגורמים לעצמם ולמטופלים לבלבול, כי כדי לעזור לבן אנוש שזקוק לעזרה, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים כמו, הפעלת הגוף הפיזי, הזנת הגוף, ותחזוקת הגוף, ולהבין מהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו שצריך שיהיה בעל סדר ושיגרה, וגם בנושא מהות ומטרת החיים, כי הכל קשור להכל.
לכן, כאשר אתם הולכים לפסיכולוג שהמידע שהוא רכש לעצמו נעשה מתוך מדע הפסיכולוגיה, עליכם לשאול את עצמכם ואת הפסיכולוג כמה שאלות, מהו הרוגע הפנימי? האם הפסיכולוג מבין ויודע להדריך ולהסביר איך להפעיל את הגוף באופן הבריא והמדויק ביותר עד כמה שניתן מבחינת הרגשות הפנימיים? מהם ומהיכן נובעות המחשבות שווא? מה פשר הדמיון? מהי מציאות האמיתית? מהי אשליה? מהיכן נובעים הקולות הפנימיים? מהו הדיכאון? ממה נובע ההרס העצמי? איך לדעת מהן הזיות? ועוד, וזאת כדי להביא את המטופל למצב של רוגע פנימי, שמאפשר את שפיות?
האם הפסיכולוג מבין ויודע להסביר לכם מה לאכול? וכמה לאכול? ואיך לאכול? ומתי לאכול? ובמה לאכול? כדי לשמור על משקל קבוע, יציב, ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
כמו כן, האם הפסיכולוג יודע להסביר לכם למה צריך לישון? וכמה צריך לישון? ומתי לישון? כדי להיות ערני ולתפקד באופן הבריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם צריך פעילות גופנית או פעילות ספורטיבית, מה בריא ומה לא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
למה צריך לשמור על טמפרטורת הגוף? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב בנושא מודעות עצמית ולאיזון וליציבות האישיות השפויה.
האם היגיינה אישית, והיגיינה סביבתית זה חשוב ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם הפסיכולוג מבין ויידע, להסביר לכם את תהליך האבולוציה, התהליך הקוסמי והרוחני? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה, כי הכול אבל הכול קשור לכול.
כדי להביא את הגוף לתפקוד שמתאים לזהותנו האמיתית, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים, אחרת אם מתייחסים רק לנושא הפסיכולוגי מתוך מגוון הרחב של הנושאים, יוצרים נתק שלא מאפשר להגיע לתיקון האישיות שאותו אנחנו זקוקים.
כמובן שישנם נושאים רבים נוספים, שרק אם נהיה מודעים לכול מכלול הנושאים נוכל לתקן את אישיותנו ולהתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, הטיפול בנושא בריאות הנפש כנושא שהוא בנפרד, ולא לקשר אותו לשאר מגוון הרחב של הנושאים שציינת שכביכול אינו קשור לפסיכולוגיה, שגוי.
רצוי להבין שכדי לחיות באורח חיים בריא, צריך סדר ושיגרה בחיי היום יום.
אין למדע הפסיכולוגיה ולפסיכולוגים עצמם את הידע במגוון הרחב של הנושאים, שיכולים לאפשר למטופל טיפול, שיאפשר לו את ההבנה לזהותו האמיתית, כיוון שבמדע הפסיכולוגיה הם אינם יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
דבר נוסף שכדאי לדעת, מעצם הסטאטוס של מטפל מטופל, כבר יוצר במודע או בתת מודע את האנטגוניזם, את הפחד אצל המטופל, כשהוא מגיע למישהו סמכותי, ממסדי.
בשיטה הקפיטליסטית כיום, כשהכסף הוא האמצעי למחיה והישרדות, נוצר מצב שיש לפסיכולוג אינטרס כספי ומטרתו להתפרנס מהנזקק, מצד שני זו שיטת המחייה שלנו כיום כדי לשרוד, מה שיוצר את הקונפליקט.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו מתן העזרה יהיה בחינם ללא כול אינטרס וללא כול תשלום כספי, יהיה ניתן לעזור אחד לשני באופן האמיתי מתוך חיי שיתוף חברתי לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כחברה רצוי שנעזור אחד לשני ללא כל מעמדות ואינטרסים, אבל עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אני מבין את הצורך והנזקקות להרוויח כדי לחיות ולשרוד.
כתוצאה מחוסר היכולת של הפסיכולוגים לתת תשובות למגוון רחב של נושאים, קמו להם אנשים, קבוצות, תנועות, ארגונים, שמאפשרים מתן תשובות בדרכים אחרות, אלטרנטיביות לזקוק לייעוץ והכוונה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו לרמת המודעות העצמית לגבי זהותנו האמיתית, לכן אין ביכולתנו לתרגם באופן הברור, השפוי, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, מה שגורם לנו להתנהל בחיינו כסהרורים.
מדע הפסיכולוגיה הוא אפשרות אחת, מתוך מגוון רחב של האפשרויות הקיימות, אך מדע זה הוא אינו הנכון והאמיתי.
סיכום: כיום זהותו של בן האנוש היא שהוא, רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, מה שגורם לו להיות אגואיסט, אינטרסנט ומניפולטיבי, שהתנהגותו משתנה בהתאם ובאופן תדיר, ובהתאם לרגשות הלא יציבים הפנימיים שבו הוא יצר לעצמו מציאויות שהן אשליה שמתנפצות לו במבחן המציאות האמיתית, ולכן הסבל הרב בחייו.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני.
האם מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים עצמם מודעים לזהות אמיתית זו?
כי במידה ולא, יהיה בלתי אפשרי לכוון את המטופלים שלהם לכיוון היעד, המטרה, שציינתי, לכן כשאין יעד ואין את המטרה האמיתית, הולכים לאיבוד במגוון הרחב של האפשרויות, מה שמשקף את מדע הפסיכולוגיה, את הפסיכולוגים כמטפלים, ואת המטופלים עצמם, וגם כחברה.
המסר במאמר: כדי לכוון, רצוי להבין מה הכיוון.
 

התאבדויות

התאבדויות.
איך רצוי להתייחס לנושא ההתאבדויות? התאבדות מתרחשת כאשר בן האנוש מחליט שהוא רוצה לשים קץ לחייו ולמות.
כדי לבצע את תכנון ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה רצוי לדעת לפני שמחליטים להתאבד? ראשית כדאי לדעת מי אנחנו וממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף האנושי הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו והוא מורכב מתאים תאים, מיליארדים של תאים.
התודעה שהיא מי שאנחנו, בעת פעולת ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
תפקידו של הגוף בחיינו הוא לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה.
למה רצוי לדעת את זה לפני ההתאבדות?
הצורך להשתקפות של התודעה שמתבצע באמצעות הגוף בתהליך החיים, שקשור לתהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, ושפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לתכנון חייו והתאמתם למהות ומטרת החיים, שמאפשר את הבריאות, אריכות החיים, ביטול תהליך הזקנה ונצחי.
יעד הנצחיות יכול להתקיים אך ורק באמצעות הגוף שהוא האמצעי, שהוא הכלי, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים.
הנצחיות היא בחיינו עם הגוף מה שמאפשר את הנצחיות לאחר סיומו של היקום, מה שמאפר את הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
אם כך, למה רצוי שלא להתאבד?
לאחר ביצוע ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, מה שלא יאפשר את מימוש מהות ומטרת חיינו.
לא רצוי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות, אך ללא הגוף הפיזי אלא כתודעה.
כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר שהזכרתי עם ובעזרת הגוף בעודו בחיים אז גם לאחר המוות כתודעה הבלבול והסבל ימשיכו להתקיים, אומנם באופן שונה.
כלומר, לאחר שמתאבדים ומתים ומשתחררים מהגוף אז ממשיכים להתקיים, וזה לא סוף הסיפור כמו שחושב המתאבד או הרוצה להתאבד.
לכן, לפני שמחליטים להתאבד רצוי לדעת שתודעה שאינה מודעת לעצמה עוד בחייה עם הגוף היא גם לא תהיה מודעת לעצמה גם לאחר המוות, אך בעיקר היא לא תוכל להיות נצחית, לכן כדאי שנתונים אלו יהיו במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך רצוי להתייחס לרצון להתאבד? הסיבות העיקריות הן רגשיות עם השלכות לבעיות אישיות ו/או מחלות בריאותיות שנובעות מסבל שקשה מנשוא.
בהתייחסות לסיבות הרגשיות האישיותיות, חשוב להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שמהם סובל ומתייסר הרוצה להתאבד, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם ולהירגע, יש דרך להירגע.
חשוב להבין שלרוב אפשר לצאת מכל מצב רגשי, רק שרצוי להבין ולבנות את הרצון וגם את היכולת הפיזיולוגית לכך.
למה? זאת כיוון שהמידע עקב פרוש מוטעה שקיים אצל מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו למידע שמוביל לרצון לשים קץ לחיו, כתוצאה מעיבוד המידעים והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה השגויה, החלטה שמטשטשת בין המציאות האמיתית לאשליה.
לכן, רצוי לפנות, לדבר, להתייעץ עם מישהו מוסמך על הרצון להתאבד לפני ביצוע ההחלטה, כדי שיעזור לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי, שמוביל את מי שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות והמציאות האמיתית, כי האני העצמי שלנו רוצה להמשיך ולחיות ולממש את מהות החיים.
רצוי ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהמשברים הרגשיים תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת הכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו, כי אם הוא היה מודע למעשיו הוא לא היה מחליט להתאבד.
המתאבד אינו מודע לכך שכבר לא יהיה לו את הגוף שאיתו הוא יוכל להמשיך לחיות, וליצור קשר עם החיים, הוא גם לא מבין מה זה מוות.
למה? כי אם הוא היה מבין ומודע לנושא הוא לא היה רוצה להתאבד.
מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את המשך עצם קיומו.
לאחר ההתאבדות והמוות, כשהתודעה תשתחרר ותעזוב את הגוף של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול, מה שיהפוך את מעשה ההתאבדות לאכזבה אחת גדולה.
התודעה שהשתחררה ושהפעילה וחיה עם הגוף בעבר, לרוב הנתונים שציינתי לא היו ברשותה, כתוצאה מכך לא תדע אותה התודעה לאחר ביצוע ההתאבדות ועזיבת הגוף, וכשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי, מה שניתן ללמוד לעשות זאת רק עם הגוף בעודה בחיים.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט, ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים.
החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים.
לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ביצוע ההתאבדות, כלומר לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות? ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה רצוי לחיות, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר כדי לממש את החיים מהבחינה הרוחנית.
כלומר, חשוב להבין שהחיים לא נוצרו סתם כך, יש לחיים מהות ויש להם מטרה שעלינו להבין ולממש רק בהיותנו בחיים.
מסקנה: כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות של המתאבד למממש את מהות ואת מטרת חייו, ולנו כחברה הפספוס שלא ידענו לכוון, לזהות, ולדעת איך לגשת ולעזור.
הפתרון לבעיה הוא בהבנה ובהסבר לנתונים שציינתי, כאשר מבינים יש סדר ולא פוחדים ולא מבולבלים, ואז המחשבות שווא על התאבדות נעלמות.
אם לא נלמד מהטעויות ונתקנם הטעויות יחזרו על עצמן עד שנלמד לפרש נכון איך להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו שהם הסיבה העיקרית להתאבדויות.
חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים שכוללים סדר ושיגרה שאותם צריך ולהם זקוק הגוף.
סיכום: התאבדות מטרתה להפסיק את החיים ולמות שלא כדרך הטבע.
אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ולמות הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל המתאבד ימשיך להתקיים גם לאחר המוות כתודעה.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הוא האמצעי, הוא הכלי, שבאמצעותו מתאפשר לנו לממש את יעודנו בחיים, ולכול אחד ואחת יש יעוד בחיים.
לאחר ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות ולהתקיים כתודעה גם לאחר תופעת המוות במרחב הקוסמי, ומבחינה רוחנית הנשמה לא ביצעה את התיקון.
לכן, רצוי שהרוצה להתאבד ייקח נתונים אלו בחשבון.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי.
לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך, להתייעץ ולקחת עזרה ולעבור את המשבר.
המסר במאמר: הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד ולמות, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד גם לאחר המוות, אך ללא הגוף הפיזי.
לכן, התאבדות היא לא הפתרון שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
את הייסורים הפנימיים מבחינתה של התודעה לאחר המוות לא ניתן יהיה להפסיק, ניתן יהיה לבצע זאת ולתקן אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי בעודנו בחיים, לכן התאבדות היא לא הפתרון אלא בריחה שאינה מובילה לשום מקום.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים למצבי הזיה, מחשבות שווא, קולות, הרס, דמיון ועוד.
רצוי לדעת שלרגשות החיוביים ולשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.



משברים רגשיים

משברים רגשיים.
איך רצוי להתייחס למשברים רגשיים בחיים? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, כיום אנחנו חיים באורח חיים שהוא רגשי, אמוציונאלי, ולכן הוא אינו יכול להתנהל באופן ענייני.
אורח חיים אמוציונלי זה אינו מתאים ואינו בריא לגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שמשתנים, התנהגותנו משתנה בהתאם לכל סוג רגש, מה שמלווה בהזיות, במחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר בעיות אישיות הקיימות.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, מה שמוביל אותנו למשברים רגשיים.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להיות רציונאליים, ולכן רק אז תתאפשר לנו היכולת להתייחס לאורח חיינו באופן ענייני, שמתאים ובריא לגוף ותואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרוגע הפנימי ההתנהגות שלנו היא רגועה, מה שישתקף במציאות שניצור לעצמנו, שתהיה גם כן רגועה ושלווה.
עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה נחווה משברים רגשיים בחיינו בעוצמה כזו או אחרת.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו לאותם המשברים, אם הם אישיים ו/או משפחתיים ו/או במערכת היחסים הזוגית ו/או החברתיים?
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, שיש רק שתי אפשרויות שאיתם אנחנו צרכים להתמודד בחיינו.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, שנאה, רוע, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
בגלל שהרגשות משתנים הם יוצרים נדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לבין הרגשות השליליים וככה אנחנו חיים את חיינו עם כול הסבל הכרוך מכך.
מתי אנחנו כן מודעים למשברים רגשיים? כשאנחנו נולדים אנחנו מרגישים וחיים את חיינו מתוך אינסטינקט ומתנהגים רגשית באופן אוטומטי ללא כול מודעות לכך, ולכן בתקופה זו אנחנו לא מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, וזאת למרות שאנחנו מרגישים, מה שמוביל אותנו לחוות משברים רגשיים בחיינו שההתייחסות שלנו כלפיהם נלקחת כמובן מאליו.
בשלב מסוים בחיינו אנחנו מתחילים להתחבר ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו ו/או לכך שאנחנו סובלים מבעיה בריאותית, ולכן שלב זה הוא תחילתו של תהליך למודעות עצמית, ויציאה מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי וההתנהגות הרגשית האוטומטית שאיתה נולדנו ואיתה חיינו.
שלב זה בחייהם של האנשים הבוגרים כשהם מתחילים להיות מודעים יותר לרגשותיהם הפנימיים ו/או לסבל הבריאותי האישי, גורם להם המצב להעצמת הפחד והבלבול מה שמוביל להתנהגות סהרורית, כלומר קיימת בהלה מעצם השינוי האישיותי, ולכן מתרחשים להם המשברים הרגשיים שמתעצמים.
בשלב זה של תחילת המודעות העצמית לרגשות הפנימיים ולסבל, כל עוד אנחנו מרגישים את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב אז נדמה לנו שהכל בסדר.
אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר לרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, אז אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר לכך שמשהו אינו כשורה בנו, ולכן אנחנו מתחילים בדרך כלל לשאול את השאלה, מה קורה איתי ולמה זה קורה לי? מה שמשקף התעוררות.
בגלל פרוש, תרגום, שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מיחסים, משליכים, את מה שרק אנחנו מרגישים בתוכנו כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו ו/או דמיוניים ומאשימים אותם במה שאנחנו מרגישים, כשבעצם מה שאנחנו מרגישים קשור אך ורק אלינו.
כלומר, אם אני אומר לחברה שלי שאני אוהב אותה, אז אני אוהב אך ורק את עצמי כי רק אני מרגיש, ולכן אני לא אוהב את החברה שלי.
אם אני פוחד מהחבר שלי, אז פוחד אך ורק מעצמי, ולא מהחבר שלי.
אם אני מתעצבן על איישתי, אז אני עצבני אך ורק על עצמי ולא על איישתי.
אם אני שונא את השכן שלי, אז אני שונא אך ורק את עצמי, ולא את השכן שלי.
כלומר, האנשים שאנחנו מייחסים כלפיהם את רגשותינו הם אובייקטים, שכלפיהם אנחנו מייחסים את רגשותינו, ולכן הם הופכים להיות הקורבן.
המשברים הרגשיים הם תוצאה ישירה של פרוש שגוי לרגשותינו.
מסקנה: הפירוש השגוי לרגשותינו הפנימיים גורם לנו לא להבין את עצמנו, את זהותנו באופן האמיתי, הברור, השפוי, כתוצאה מכך אנחנו בונים לעצמנו אורח חיים, יוצרים מציאות, כשהבסיס אינו איתן, וזאת כיוון שהקריטריונים שלנו לבחירה, ליצירה של המציאות הם רגשיים ורגשות הם משהו שהוא אינו יציב, ולכן כל עיבוד המידעים שאנחנו עושים גורמים לנו למסקנות שגויות, שבמבחן המציאות האמיתית האשליה תתנפץ לנו.
המשברים הרגשיים בחיינו נובעים מרגשות שגורמים לנו למצבי הזיה למחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ולמגוון בעיות אישיות.
סיכום: כשמתחילים להתחבר לגוף ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, רצוי להבין שמה שאנחנו מרגישים רק אנחנו יכולים להרגיש ולא אף אחד אחר.
מעצם ההבנה עצמה, זהו מרכיב עיקרי וחשוב ליכולת שלנו בעת משבר רגשי אישי להבין שעלינו להימנע מלהאשים את האחר, את הקורבן שבחרנו בגלל רגשותינו, במידה וניקח אחריות על עצמנו הדבר יכול להקטין או למנוע את המשברים הרגשיים, האישיים, החברתיים, המשפחתיים, ובזוגיות שלנו.
המסר במאמר: אנחנו נולדים עם דפוס התנהגות רגשי שמלווה אותנו לאורך חיינו.
לכן, המשברים הרגשיים קיימים במשפחה שבה נולדנו ושבה גדלנו, והמשברים יהיו גם במשפחה שאותה נקים, והם ילוו אותנו בכל מקום ומסגרת שבה נהיה, אם בבית הספר, בצבא, בהשכלה הגבוה, בחברה, בזוגיות, במסגרת העבודה ועוד, עד שנלמד להירגע מייצור והפעלת אותם הרגשות הפנימיים שבנו, ואז ההתנהגות שלנו תהיה רגועה, ובעיקר נהיה ברורים יותר בהעברת המסר, ושפויים יותר.
אנחנו אלו שבונים את עצמנו, ואנחנו אלו שיוצרים לעצמנו את המציאות שבה נחיה, ולכן חשוב להבין ולהיות מודעים לרוגע הפנימי שבנו שמחבר אותנו לאני העצמי שלנו
.



הרס עצמי

הרס עצמי.
מהו הרס עצמי? הרס עצמי מתרחש כאשר אנחנו מבטלים את עצמנו מעצמנו ואת הרצון מלהיות קיימים, כלומר ביטול הרצון לחיות ולרצות למות.
למה זה קורה? הגורמים שמביאים אותנו למימוש מצב זה הם רבים ומגוונים, אך הסיבה העיקרית לכך הם הרגשות הפנימיים שבנו.
כי בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, אנחנו מייצרים, מפעילים ומתנהגים באמצעות הרגשות החיוביים הטובים שבנו וגם באמצעות הרגשות השליליים הרעים שבנו.
מצב זה יוצר בנו את הקונפליקט התודעתי, הניגוד התודעתי, את הפיצול האישיותי.
לאן זה מוביל? כאשר אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי עם עצמנו, מצב זה יוצר בתודעה שלנו מציאות דמיונית, שבה דמות אחת בונה את עצמה, ואילו דמות אחרת הורסת ומבטלת את עצמה.
כלומר, הדמות הטובה בונה את עצמה ואילו הדמות הרעה הורסת את עצמה, ואת היצירה הדמיונית הזו אנחנו מנסים לממש במציאות שבה אנחנו חיים.
כשאנחנו מרגישים את הרגשות החיוביים קיים בנו את הרצון ליצור ולחיות, ואילו כשאנחנו שוקעים לתוך הרגשות השליליים אין בנו את הרצון ליצור ולחיות לרוב שלא במודע.
כך עם הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו אנחנו חיים.
מצב זה קיים בכל אחד ואחת מאיתנו.
מעשה ההרס העצמי משתקף בכול תחום ותחום בחיינו, כמו:
אפשר לראות זאת במערכות יחסים, זוגיות, נישואים, משפחה ועוד, כשאנחנו בונים והורסים.
אפשר לראות זאת בצבא שכחיילים אנחנו מוכנים למות למען אידיאל.
אפשר לראות זאת בעבודה, בקריירה, כשאנחנו בונים והורסים.
אפשר לראות זאת במצבים הבריאותיים שמשקפים אורח חיים שגוי להרס עצמי.
אפשר לראות זאת בהתנהגות אלימה, אם זו התנהגות אלימה עצמית עד אובדן, כלומר התנהגות מזוכיסטית, ואם זו התנהגות אלימה שמופנית כלפי אנשים שהופכים להיות האובייקטים והקורבנות שלנו, כלומר התנהגות סדיסטית שמשתקפת דרך האחר את מי שאנחנו באמת.
אפשר לראות זאת בהתייחסות לעצמנו ולסביבה, ואפשר לראות את ההרס העצמי בהתאבדויות.
אבל, בעיקר אפשר לראות זאת על המין האנושי בשלב זה בתהליך האבולוציה שיש בו אנשים שמשייכים את עצמם לקבוצות שיש בהם אנשים טובים ואנשים שמשייכים את עצמם לקבוצות שיש בהם אנשים שנחשבים כרעים, כשכל אחד רוצה להשמיד את האחר, כשבעצם האחר, היריב משמש כהשתקפות להרס העצמי הקיים בנו ועוד...
איך לבטל את ההרס העצמי? ראשית רצוי ללמוד מהו הרוגע הפנימי.
הרוגע הפנימי מתאפשר לנו ללא הרגשות החיוביים הטובים שבנו וגם ללא הרגשות השליליים הרעים שבנו.
הרגשות החיוביים הטובים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים הרעים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כלומר, עם עצם העלאת נושא הרגשות למודע מתאפשרת לנו ההבנה למצב שבו אנחנו שרויים, כי אם לא מודעים לרגשות אז לא יכולים להבין.
כאשר אנחנו מבינים את מצבנו רק אז מתאפשר לנו לרצות לבנות את עצמנו אחרת, כי רק אז מתאפשר לנו להבין שאנחנו סובלים, ורק אז אנחנו ננסה לחפש את הדרך לשנות את ההרגלים השגויים שבנו שגורמים לנו להרס העצמי.
מהי האלטרנטיבה? האלטרנטיבה היא להבין מהי זהותנו האמיתית, ואז לבצע תיקון, טרנספורמציה, כלומר שינוי תודעתי, אישיותי שיש לכך השפעה פיזית והתנהגותית.
מהי זהותנו? כיום זהותנו היא שאנחנו יצורים רגישים, אמוציונאליים בהתנהגותנו, ואורח חיינו אינם בריאים ותואמים למהות ומטרת החיים, כלומר התייחסותו שלנו היא אינה עניינית לעצם קיומנו.
כאשר אנחנו רגישים זה אומר שקיימים בנו גם הרגשות החיוביים הטובים וגם הרגשות השליליים הרעים אנחנו נמצאים בהזיה רגשית ועם הזיגזג שבין הרגשות הפנימיים שבנו אנחנו חיים, וכך יצרנו לעצמנו מציאות דמיונית שהיא אשליה, ואשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן, מה שגורם לנו להרס עצמי וחיי סבל מכל הבחינות.
הזהות האמיתית שלנו היא כאשר אנחנו רגועים מהרגשות הפנימיים שבנו, רציונאליים בהתנהגותנו, ולכן אורח חיינו צריך להיות תואם ומותאם למהות ומטרת החיים, כלומר להתייחס לחיים באופן ענייני.
כאשר אנחנו מחוברים לזהותנו האמיתית, כלומר כשאנחנו רגועים, רק אז יתאפשר לנו ליצור לעצמנו מציאות שלווה, מצב זה מאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מאוזן ויציב כלומר מכוון, מה שמאפשר לנו את הבריאות את השפיות ובעיקר את ביטול ההרס העצמי.
כאשר אנחנו מחוברים לזהותנו האמיתית מתאפשרת לנו השפיות, והיכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים באופן ברור יותר.
מסקנה: הרס עצמי הוא תולדה של מצב רגשי, כי אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, בגלל אישיותנו הרגשית שבנויה להרס עצמי מה שקיים בכל אחד/ת מאיתנו בשלב זה בתהליך האבולוציה שלנו אם במודע או שלא במודע.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות החיוביים הטובים שבנו, וגם באמצעות הרגשות השליליים הרעים שבנו שגורמים לנו למצבי הזיה.
אישיות זו היא אינה זהותנו האמיתית.
מצב אישיותי זה מוביל את בן האנוש להרס עצמי והמציאות האנושית משקפת זאת.
המסר במאמר: ההרס העצמי נובע מהרגשות השליליים הרעים הקיימים בנו, כאשר דמות אחת הרעה נלחמת בדמות השנייה הטובה ורוצה להרוס ולהשמיד אותה.
הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו קוראים להם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה והרס עצמי
.