חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות. הצג את כל הרשומות

רגשות

רגשות.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו? הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, רגשות שגורמים לנו להזיה ולהתנהגות סהרורית, הרגשות משתנים והם אינם יציבים מה שגורם לאישיות שלנו להשתנות, וכתוצאה מהרגשות אנחנו מתנתקים מהאני העצמי, מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
רוב האנשים חושבים שאת דפוס ההתנהגות הרגשי שאיתו הם נולדו ושאיתו הם חיים, היא תוכנה שמקובעת ושהיא אינה בשליטתם ושהיא אינה ניתנת לשינוי, לכן חשוב לדעת שהגוף שלנו הוא בשליטתנו הבלעדית ושניתן לשנות ולהשתנות, באפשרותנו להחליט אם אנחנו רוצים לייצר ולהפעיל את הגוף ולהתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו או שלא.
מה קורה לנו כאשר אנחנו מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו? בייצור הרגשות הפנימיים אנחנו גורמים לעצמנו לאי הפעלה נכונה ובריאה של הגוף, מעשה שגורם לשינוי התנהגותי, שינוי שמוציא אותנו מהרוגע הפנימי, כלומר ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות גורם לכך שהגוף אינו מתפקד ופועל באופן מכוון.
ייצור הרגשות הפנימיים אשר גורמים לאי הפעלה נכונה של הגוף, גורמים לכול אותן בעיות אישיות, להיחלשות המערכת החיסונית שכתוצאה מכך אנחנו חשופים למחלות, והם הגורמים העיקרים לרוב התופעות הפיזיולוגיות.
מעצם ייצור הרגשות אנחנו מכניסים את עצמנו וגורמים לכך כתוצאה מההזיה הרגשית שנחיה במצב תודעתי של דמיון ויוצרים את האשליה, אשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
בגלל הצורך והנזקקות שלנו להרגיש יצרנו לעצמנו את מגוון רחב של טקסים פולחניים רגשיים.
יצרנו לעצמנו אורח חיים שמושרש בו הצורך והנזקקות שלנו להרגיש, שאין לו כול קשר למהות ומטרת החיים הבריאים והשפויים.
אורח חיים רגשי זה מתבטא בכול תחום ותחום בחיינו, אם זה בנושא תזונה, שינה, ספורט, זוגיות, יחסי מין, משפחה, חברות, עבודה, צבא, דת, ועוד.
חינכו, אילפו, תכנתו אותנו שיש רק שתי אפשרויות שאיתם אנחנו צרכים להתמודד ולחיות.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע איתם כמו, פחד, חרדה, שנאה, רוע, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
וכך עם הנדנדה הרגשית, עם הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לשליליים ולהפך אנחנו חיים.
מהי האפשרות הנוספת? האפשרות הנוספת היא שאפשר לחיות ללא ייצור הרגשות הפנימיים שבנו והפעלת הגוף באמצעותם על כול מגוון סוגי ההתנהגויות והבעיות האישיות שנלוות כתוצאה מהם.
אפשרות נוספת זו מאפשרת את המצב שבו הגוף יתפקד באופן רגוע, כאשר אנחנו רגועים הגוף פועל באופן יציב ומאוזן, באופן מכוון.
כדי להביא את הגוף לרמת מודעות והתפתחות מתקדמת זו, עלינו לחיות באורח חיים בריא.
אורח חיים בריא הוא אורח חיים רגוע ושלוו שיש בו סדר ושיגרה, שכולל בתוכו מכלול שלם של נושאים הקשורים לכך כמו, רוגע, שינה רצופה, תזונה מתאימה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, לחיות ללא לחץ של זמן, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
מתי התחלנו להרגיש וללמוד על הרגשות? עוד בבטן אימנו הרגשנו, ועם דפוס ההתנהגות הרגשי הזה נבנתה אישיותנו.
דפוס ההתנהגות הרגשי מלווה אותנו בחיינו, וזהו דפוס התנהגות שאיתו אנחנו חיים ללא כול מודעות עצמית, אלא מתוך אינסטינקט ומתנהגים באופן אוטומטי עד שלב מסוים בחיינו שבו אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר ומתחברים לרגשות הפנימיים שבנו.
הטעות הנפוצה היא בפרוש שגוי לכול נושא הרגשות, הנה כמה דוגמאות.
דוגמה ראשונה, כאשר אני אומר לחברה שלי אני אוהב אותך, אז אני מרגיש את רגש האהבה, רגש האהבה הוא בגופי, הוא בתוכי, רגש האהבה הוא אישי ופנימי, הוא בי.
לכן אני אוהב אך ורק את עצמי ולא שום דבר אחר שחיצוני לי.
אני לא אוהב את החברה שלי, אני מיחס, משליך, את מה שרק אני מרגיש כלפי החברה שלי.
בגלל חוסר ההבנה אני מרגיש, חושב, ומדמיין שאני אוהב אותה ובכך אני מאבד את זהותי.
לכן, כשאנחנו מעוניינים בבחירת בן או בת זוג למטרת זוגיות והקמתה של משפחה והבאת ילדים לעולם, הטעות הנפוצה שאנחנו עושים היא בכך שהבחירה שלנו נעשית בעזרת הרגשות, כאשר בפועל הבחירה הטבעית צריכה להיות על פי קריטריונים רגועים, רציונאליים ועניינים, שתואמים את מטרת הזוגיות ומהות ומטרת החיים מבחינה אבולוציונית.
דוגמה שנייה, כאשר אני אומר לחבר שלי אני שונא אותך, אז אני מרגיש את רגש השנאה, רגש השנאה הוא בגופי, הוא בתוכי, רגש השנאה הוא אישי ופנימי, הוא בי.                                  
לכן אני שונא אך ורק את עצמי, אני לא שונא את החבר שלי, אני מיחס, משליך, את מה שרק אני מרגיש כלפיו.
בגלל חוסר ההבנה, אני מרגיש, חושב, ומדמיין שאני שונא אותו, ובכך אני מאבד את זהותי.
דוגמה שלישית, כאשר אני כועס ולא משנה מה מישהו אמר או עשה, אז אם כעסתי אני העצבני, רגש הכעס הוא בתוכי, אני עצבני על עצמי, ולכן אני מתנהג בהתאם, ומיחס, משליך, את רגש הכעס שבי כלפי אנשים אחרים שהופכים להיות הקורבנות שלי.
בגלל חוסר ההבנה, אני מרגיש, חושב, ומדמיין שאני כועס ומתעצבן על האחר, ובכך אני מתנתק ומאבד את זהותי שאמורה להיות רגועה.
דוגמה רביעית, כשאני מפחד אני מפחד אך ורק מעצמי, כי רגש הפחד הוא בתוכי, וככה הלאה גם עם שאר הרגשות.
הדבר נעשה עם כול הרגשות הפנימיים שבנו שאנו מיצרים ומעוררים בתוכנו, ומיחסים אותם לכל מיני גורמים שהם חיצוניים לנו או דמיוניים, שזה כולל את הרגשות החיוביים והשליליים.
למה הדבר דומה? הדבר דומה לנרקומן שמזריק את הסם בעזרת מזרק לווריד, ובכך הוא מכניס את עצמו למצב של הזיה ומתנתק מהאני העצמי ומהמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
מי שמייצר וחי על רגשות הוא גם כן נרקומן, כי רגש הוא סם, ואת הסם הרגשי בן האנוש מייצר בתוך גופו הפיזי, אם הדבר נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, מה שגורם לו להזיה רגשית ולהתנהג בהתאם, ובכך הוא לאבד את זהותו האמיתית ומתנתק מהמציאות האמיתית לעולם האשליות.
הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
מסקנה: הרוגע הפנימי מתאפשר לנו אך ורק כאשר אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו לא החיוביים ולא השליליים.
סיכום: עוד בבטן אימנו התחלנו להרגיש, ולאחר שנולדנו המשכנו להרגיש, ובהתאם למה שהרגשנו תכננו ויצרנו לעצמנו את אורח חיינו, בשלב מסוים בחיינו אנחנו מתחילים להיות מודעים ולהתחבר לרגשות שלנו, ומתחילים לצאת מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו התנהגנו באופן אוטומטי, שלב זה הוא השלב הקשה ביותר בחיינו כיוון שאנחנו מתחילים להבין שאנחנו סובלים ושמשהו אינו כשורה בבריאותנו ובתכנון חיינו, ואז אנחנו מתחילים לשאול שאלות ומחפשים תשובות, כדי לחפש איך לשפר את תפקוד גופנו, וללמוד איך להירגע ולהיות בריאים יותר ושפויים יותר.
המסר במאמר: הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, הרגשות החיוביים והשליליים הם סם שגורם למצבי הזיה, לכן להתרגש זה לא בריא.
   

משברים רגשיים

משברים רגשיים.
איך רצוי להתייחס למשברים רגשיים בחיים? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, כיום אנחנו חיים באורח חיים שהוא רגשי, אמוציונאלי, ולכן הוא אינו יכול להתנהל באופן ענייני.
אורח חיים אמוציונלי זה אינו מתאים ואינו בריא לגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שמשתנים, התנהגותנו משתנה בהתאם לכל סוג רגש, מה שמלווה בהזיות, במחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר בעיות אישיות הקיימות.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, מה שמוביל אותנו למשברים רגשיים.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להיות רציונאליים, ולכן רק אז תתאפשר לנו היכולת להתייחס לאורח חיינו באופן ענייני, שמתאים ובריא לגוף ותואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרוגע הפנימי ההתנהגות שלנו היא רגועה, מה שישתקף במציאות שניצור לעצמנו, שתהיה גם כן רגועה ושלווה.
עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה נחווה משברים רגשיים בחיינו בעוצמה כזו או אחרת.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו לאותם המשברים, אם הם אישיים ו/או משפחתיים ו/או במערכת היחסים הזוגית ו/או החברתיים?
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, שיש רק שתי אפשרויות שאיתם אנחנו צרכים להתמודד בחיינו.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, שנאה, רוע, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
בגלל שהרגשות משתנים הם יוצרים נדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לבין הרגשות השליליים וככה אנחנו חיים את חיינו עם כול הסבל הכרוך מכך.
מתי אנחנו כן מודעים למשברים רגשיים? כשאנחנו נולדים אנחנו מרגישים וחיים את חיינו מתוך אינסטינקט ומתנהגים רגשית באופן אוטומטי ללא כול מודעות לכך, ולכן בתקופה זו אנחנו לא מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, וזאת למרות שאנחנו מרגישים, מה שמוביל אותנו לחוות משברים רגשיים בחיינו שההתייחסות שלנו כלפיהם נלקחת כמובן מאליו.
בשלב מסוים בחיינו אנחנו מתחילים להתחבר ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו ו/או לכך שאנחנו סובלים מבעיה בריאותית, ולכן שלב זה הוא תחילתו של תהליך למודעות עצמית, ויציאה מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי וההתנהגות הרגשית האוטומטית שאיתה נולדנו ואיתה חיינו.
שלב זה בחייהם של האנשים הבוגרים כשהם מתחילים להיות מודעים יותר לרגשותיהם הפנימיים ו/או לסבל הבריאותי האישי, גורם להם המצב להעצמת הפחד והבלבול מה שמוביל להתנהגות סהרורית, כלומר קיימת בהלה מעצם השינוי האישיותי, ולכן מתרחשים להם המשברים הרגשיים שמתעצמים.
בשלב זה של תחילת המודעות העצמית לרגשות הפנימיים ולסבל, כל עוד אנחנו מרגישים את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב אז נדמה לנו שהכל בסדר.
אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר לרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, אז אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר לכך שמשהו אינו כשורה בנו, ולכן אנחנו מתחילים בדרך כלל לשאול את השאלה, מה קורה איתי ולמה זה קורה לי? מה שמשקף התעוררות.
בגלל פרוש, תרגום, שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מיחסים, משליכים, את מה שרק אנחנו מרגישים בתוכנו כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו ו/או דמיוניים ומאשימים אותם במה שאנחנו מרגישים, כשבעצם מה שאנחנו מרגישים קשור אך ורק אלינו.
כלומר, אם אני אומר לחברה שלי שאני אוהב אותה, אז אני אוהב אך ורק את עצמי כי רק אני מרגיש, ולכן אני לא אוהב את החברה שלי.
אם אני פוחד מהחבר שלי, אז פוחד אך ורק מעצמי, ולא מהחבר שלי.
אם אני מתעצבן על איישתי, אז אני עצבני אך ורק על עצמי ולא על איישתי.
אם אני שונא את השכן שלי, אז אני שונא אך ורק את עצמי, ולא את השכן שלי.
כלומר, האנשים שאנחנו מייחסים כלפיהם את רגשותינו הם אובייקטים, שכלפיהם אנחנו מייחסים את רגשותינו, ולכן הם הופכים להיות הקורבן.
המשברים הרגשיים הם תוצאה ישירה של פרוש שגוי לרגשותינו.
מסקנה: הפירוש השגוי לרגשותינו הפנימיים גורם לנו לא להבין את עצמנו, את זהותנו באופן האמיתי, הברור, השפוי, כתוצאה מכך אנחנו בונים לעצמנו אורח חיים, יוצרים מציאות, כשהבסיס אינו איתן, וזאת כיוון שהקריטריונים שלנו לבחירה, ליצירה של המציאות הם רגשיים ורגשות הם משהו שהוא אינו יציב, ולכן כל עיבוד המידעים שאנחנו עושים גורמים לנו למסקנות שגויות, שבמבחן המציאות האמיתית האשליה תתנפץ לנו.
המשברים הרגשיים בחיינו נובעים מרגשות שגורמים לנו למצבי הזיה למחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ולמגוון בעיות אישיות.
סיכום: כשמתחילים להתחבר לגוף ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, רצוי להבין שמה שאנחנו מרגישים רק אנחנו יכולים להרגיש ולא אף אחד אחר.
מעצם ההבנה עצמה, זהו מרכיב עיקרי וחשוב ליכולת שלנו בעת משבר רגשי אישי להבין שעלינו להימנע מלהאשים את האחר, את הקורבן שבחרנו בגלל רגשותינו, במידה וניקח אחריות על עצמנו הדבר יכול להקטין או למנוע את המשברים הרגשיים, האישיים, החברתיים, המשפחתיים, ובזוגיות שלנו.
המסר במאמר: אנחנו נולדים עם דפוס התנהגות רגשי שמלווה אותנו לאורך חיינו.
לכן, המשברים הרגשיים קיימים במשפחה שבה נולדנו ושבה גדלנו, והמשברים יהיו גם במשפחה שאותה נקים, והם ילוו אותנו בכל מקום ומסגרת שבה נהיה, אם בבית הספר, בצבא, בהשכלה הגבוה, בחברה, בזוגיות, במסגרת העבודה ועוד, עד שנלמד להירגע מייצור והפעלת אותם הרגשות הפנימיים שבנו, ואז ההתנהגות שלנו תהיה רגועה, ובעיקר נהיה ברורים יותר בהעברת המסר, ושפויים יותר.
אנחנו אלו שבונים את עצמנו, ואנחנו אלו שיוצרים לעצמנו את המציאות שבה נחיה, ולכן חשוב להבין ולהיות מודעים לרוגע הפנימי שבנו שמחבר אותנו לאני העצמי שלנו
.



קולות פנימיים

קולות פנימיים.
מהם אותם קולות פנימיים? אלו הם קולות כביכול, שאינם נקלטים באמצעות מערכת השמיעה של הגוף, למרות שככה נדמה לנו, אלה הם מסרים שאנחנו יוצרים אותם בעצמנו אצלנו בתוך התודעה.
ישנם אנשים ששומעים קולות פנימיים, ואין להם כול הסבר לתופעה, שגורמת להם לחשוב ולדמיין שגורמים חיצוניים כביכול אחראיים לתופעה, שכביכול מנסים לתקשר איתם, ואף להשפיע עליהם באופן כזה או אחר, לפגוע בהם, ואולי אף לכוון אותם.
כדי להבין מהם אותם הקולות הפנימיים, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
התודעה היא מי שאנחנו, והגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו בסרט תלת ממד, וצופים על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
המוח הוא מקרן, שמאפשר את הקרנת הסרט בתלת ממד שיוצר את ההולוגרמה, המוקרן לתוך התודעה.
הצפייה של התודעה בגוף ובמתרחש במציאות, כוללת בתוכה את כל החושים והמחושים שהגוף משדר אליה.
לתודעה אין את היכולת להרגיש ולחוש, אלא ביכולתה אך ורק לקלוט את השדר האנרגטי כמסר, שמאפשר את האינדיקציה לתודעה למתרחש בתוך הגוף ומחוצה לו. 
למה חשוב להבין את זה? כיוון שברגע שאנחנו מפרשים באופן שגוי את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי.
כלומר, נוצר מצב שבו אנחנו יוצרים בתודעה דמויות דמיוניות, שכביכול מדברות ביניהן מה שמכונה קולות פנימיים, ואז אנחנו יוצרים מציאויות שהן מהדמיון ומתנהגים בהתאם.
כתוצאה מכך שאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים כמה וכמה ממדים.
למה זה קורה לנו? זאת כיוון שאישיותנו התנפצה לה כתוצאה מייצור הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול רגש נוצרת הדמות הדמיונית.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, האושר, הצחוק, ההנאה, השמחה, היצר המיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים שבנו וגם כתוצאה מהרגשות השליליים שבנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו, לבין הרגש הרע שבנו, לכן רצוי להתנתק ולהירגע מהרגשות, אך רצוי לעשות זאת במודע ומתוך רצון ולא להדחיק את הרגשות כי אז קיימים בנו.
כתוצאה מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
קונפליקט תודעתי זה גורם לנו בשלב מסוים בחיינו להיות מודעים לקולות הפנימיים שמתרחשים בנו בתוך התודעה.
כתוצאה מהקולות הפנימיים, אנחנו מתקשרים בעצם עם אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו בתודעה, שכביכול אנחנו שומעים אותם.
הדמויות שייצרנו שהן תוצר לוואי של אישיות מנופצת ומפוצלת מדברות ביניהן, ולכן בשלב מסוים בחיינו אנחנו מודעים לקולות הפנימיים, שהיו קיימים תמיד אך לא היינו מודעים להם.
כלומר, אנחנו מתקשרים עם עצמנו בכמה מימדים דמיוניים שיצרנו בגלל הרגשות, מצב זה נובע מכך שאנחנו לא רגועים ולא מחוברים לאני העצמי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות הפנימיים, לא באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות והדמיונות, אבל בעיקר מנטרל ומפסיק את הקולות הפנימיים, הרוגע הפנימי משקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית.
התיקון, השינוי האישיותי יתרחש, כאשר נבין ונתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז ייעלמו להן כל אותן הדמויות שיוצרות את הקולות הפנימיים שמתרחשים אצלנו בתודעה.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, עלינו תחילה להיות מודעים שהדיאלוג רצוי שיהיה עם עצמנו, מה שנקרא דיבור פנימי עצמי.
מסקנה: כתוצאה מפיצול וניפוץ האישיות ומחוסר מודעות עצמית וההבנה לזהותנו האמיתית, יצרנו לעצמנו שלא במודע בתודעה דמויות דמיוניות בשני מימדים עיקריים, כשאחד מהמימד הוא הטוב והשני הוא המימד הרע, שאחראיים ויוצרים כביכול קולות פנימיים, שאותם אנחנו כביכול שומעים ומנהלים ריבים, מלחמות, מאבקים, אהבה ושנאה, דו שיח, יוצרים אויב, מקבלים כביכול מסרים, כשבעצם את הקולות הפנימיים אנחנו יוצרים בעצמנו ללא כול מודעות עצמית לכך, אך מייחסים את הקולות הפנימיים לכל מיני גורמים חיצוניים שהם לא מציאותיים, לא קיימים, דמיוניים.
סיכום: בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אנחנו התודעה והגוף הוא כלי ביולוגי שאותו מפעילה התודעה, על כל המתרחש בחיינו אנחנו צופים בסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה, בתוכנו כתודעה.
כתוצאה מהקונפליקט התודעתי שבו אנחנו שרויים, כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו וניפצו את אישיותנו, אנחנו מפרשים את עצמנו בכמה וכמה מימדים, כשהתקשורת כביכול ביניהם יוצרת את תופעת הקולות הפנימיים, כשאת הקולות הפנימיים שבנו אנחנו יוצרים בעצם עצמנו אך לא מודעים, ואין לקולות הפנימיים כל קשר לגורם חיצוני כלשהו.
המסר במאמר: כדי להפסיק את הקולות הפנימיים עלינו להבין איך לתקן את אישיותנו, ולהתחבר לאני העצמי האמיתי שלנו לזהותנו האמיתית, ואז נתחיל לנהל דיאלוג  עם עצמנו, ושהדיאלוג יתרחש באמצעות דיבור עצמי פנימי, מה שיגרום לכול אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו ושאותן אנחנו כביכול שומעים ומנהלים איתן דו איתנו שיח או שומעים אותם להיעלם, ואז הקולות הפנימיים ייעלמו להם גם כן.


בדידות

בדידות.
מהי בדידות? הבדידות נובעת כתוצאה ממצב רגשי שבו שרוי בן האנוש, כלומר הוא מרגיש פחד מעצם היותו לבד.
להיות לבד זהו מצב שבו בן האנוש נמצא עם עצמו, כלומר ללא אנשים ו/או בעלי חיים סביבו, והוא לא פוחד מעצם היותו לבד.
ההבדל בין בדידות לבין להיות לבד הוא במצב הרגשי, כלומר ההבדל הוא ברגש הפחד שמרגיש האיש הבודד.
המצב הפיזי של האיש הבודד ושל האיש שנמצא לבד הוא דומה, אך הרגש גורם לבן האנוש שמרגיש בודד והוא מפחד, להיות במצב שבו הוא בהזיה רגשית, שגורם לו לחשוב ולדמיין שהוא נמצא במציאות אחרת, אבל זוהי אשליה.
הבדידות, כלומר הפחד מלהיות לבד, גורמת לבן האנוש להתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, ולכן הוא מפרש, מתרגם, באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה הוא באמת נמצא וחי.
אנשים שמרגישים בודדים ושאינם מתרגמים באופן הברור את המציאות שבה הם חיים, יוצרים לעצמם מציאויות דמיוניות, שבהן הם חושבים שאם יהיה להם בן/בת זוג אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיו להם ילדים אז הם לא ירגישו בודדים, ואם יהיה להם בעל חיים אז הם לא ירגישו בודדים ועוד, אבל ההרגשה היא הרגשה אישית ושום גורם חיצוני שציינתי ואחר לא יכולים לשנות את הרגשת הבדידות הפנימית, מלבד בן האנוש שמרגיש בודד ושצריך לתקן את עצמו בעצמו, להירגע ובכך להשתנות.
מסקנה: ישנו הבדל משמעותי בין, להיות לבד, לבין להיות בודד.
סיכום: כאשר בן האנוש נמצא לבדו, הוא אינו מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כאשר בן האנוש בודד, הוא מפחד במציאות שבה הוא נמצא.
כתוצאה מהרגשת הבדידות שמלווה ברגש הפחד, בן האנוש מתנתק מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית, בגלל רגש הפחד שבו, ולכן כתוצאה מההזיה שגורם רגש הפחד, תרגום המציאות אצל בן האנוש הבודד מתורגמת באופן שגוי, כאשליה.
המסר במאמר: בדידות זוהי הרגשה של פחד, כאשר נמצאים לבד.
 

גמגום

גמגום.
מהי הסיבה לגמגום? תופעת הגמגום זו אינה מחלה, היא תופעה פיזיולוגית, שבה המגמגם איבד את שטף הדיבור שלו.
הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום היא, הרגשות הפנימיים שבנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, שהם הסיבה העיקרית לתופעת הגמגום, נובעים בעיקר כתוצאה מרגש הלחץ, פחד, חרדה ועוד, כל אחד והאישיות שלו, והם הגורמים העיקריים לתופעת הגמגום.
כלומר, אי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי מבחינה רגשית.
איך אפשר להפסיק את תופעת הגמגום?
כדי להפסיק את תופעת הגמגום, רצוי להבין מהו אותו רוגע פנימי, וללמוד איך להירגע.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו, אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, לא מייצרים את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כלומר, הפסקת הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, שחיינו על פיו, שנע בין הרגשות החיוביים, לבין הרגשות השליליים ולהפך, שמשתקף בהתנהגות רגשית, אמוציונאלית ולא רציונאלית ועניינית.
כלומר, להתרגש זה לא בריא.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו?
הרגשות החיוביים הטובים שבנו, כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים הרעים שבנו, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
בעת ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, מיד מתחילות כל אותן המחשבות, הדמיונות, הבלבול, הבעיות האישיותיות, וההתנהגויות שנלוות לייצור אותם הרגשות הפנימיים.
כתוצאה מכך, אנחנו בונים את עצמנו והורסים את עצמנו, מה שנקרא תופעת ההרס העצמי.
הרגשות הם סמים, הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
מה כל זה קשור לתופעת הגמגום? הקשר הוא בכך, שהרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, יעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
הרוגע הפנימי יאפשר את תיקון האישיות המגמגמת.
עד היום התפיסה הייתה שבעל תופעת הגמגום, צריך להשתחרר רק מאותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כי הם אלו הגורמים העיקרים לתופעת הגמגום.
לכן, בגלל תפיסה שגויה זו, השאיפה של בעל תופעת הגמגום לשאוף ולהרגיש אך ורק את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב, אך שאיפה זו מחזירה אותו שוב לדפוס ההתנהגות הרגשי הקודם שבו הוא מגמגם, וחוזר על כך.
לכן, כדי לתקן ולהפסיק את תופעת הגמגום, רצוי קודם כל להבין מהו אותו הרוגע הפנימי, ואז לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, וזאת כדי להשתחרר מאותו דפוס ההתנהגות הרגשי המקובע בנו, שגורם לתופעת הגמגום.
מסקנה: גמגום נובע, מתוך דפוס התנהגות רגשי, הקיים באישיותו של בעל תופעת הגמגום.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ופעילים את גופנו הפיזי בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, והם אלו שמשקפים את אישיותנו ובהתאם את התנהגותנו.
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש טוב, וכוללים בתוכם גם את הרגשות השליליים הפנימיים שגורמים לנו להרגיש רע איתם.
כתוצאה מכך, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו, לבין הרגש השליליים הרעים שבנו, מצב זה גורם לנו להתנתק מזהותנו האמיתית שאמורה להיות רגועה, זהות ללא הרגשות החיוביים הטובים וללא הרגשות השליליים הרעים שבתוכנו, שגורמים לנו לקונפליקט, לניגוד, לפיצול אישיותי, מצב חדש זה לאחר תיקון האישיות יאפשר לגוף לעבוד ולתפקד באופן מכוון, מה שמאפשר לנו את השפיות, כמו כן הרוגע הפנימי מאפשר את נטרולן של כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הנובעות מהרגשות הפנימיים שבנו, כולל את תופעת הגמגום.
המסר במאמר: הרוגע הפנימי מאפשר לבעל תופעת הגמגום להתחבר לזהותו האמיתית, ולהחזיר לעצמו את שטף הדיבור.