קולות פנימיים

קולות פנימיים.
מהם אותם קולות פנימיים? אלו הם קולות כביכול, שאינם נקלטים באמצעות מערכת השמיעה של הגוף, למרות שככה נדמה לנו, אלה הם מסרים שאנחנו יוצרים אותם בעצמנו אצלנו בתוך התודעה.
ישנם אנשים ששומעים קולות פנימיים, ואין להם כול הסבר לתופעה, שגורמת להם לחשוב ולדמיין שגורמים חיצוניים כביכול אחראיים לתופעה, שכביכול מנסים לתקשר איתם, ואף להשפיע עליהם באופן כזה או אחר, לפגוע בהם, ואולי אף לכוון אותם.
כדי להבין מהם אותם הקולות הפנימיים, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
התודעה היא מי שאנחנו, והגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו בסרט תלת ממד, וצופים על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
המוח הוא מקרן, שמאפשר את הקרנת הסרט בתלת ממד שיוצר את ההולוגרמה, המוקרן לתוך התודעה.
הצפייה של התודעה בגוף ובמתרחש במציאות, כוללת בתוכה את כל החושים והמחושים שהגוף משדר אליה.
לתודעה אין את היכולת להרגיש ולחוש, אלא ביכולתה אך ורק לקלוט את השדר האנרגטי כמסר, שמאפשר את האינדיקציה לתודעה למתרחש בתוך הגוף ומחוצה לו. 
למה חשוב להבין את זה? כיוון שברגע שאנחנו מפרשים באופן שגוי את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי.
כלומר, נוצר מצב שבו אנחנו יוצרים בתודעה דמויות דמיוניות, שכביכול מדברות ביניהן מה שמכונה קולות פנימיים, ואז אנחנו יוצרים מציאויות שהן מהדמיון ומתנהגים בהתאם.
כתוצאה מכך שאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים כמה וכמה ממדים.
למה זה קורה לנו? זאת כיוון שאישיותנו התנפצה לה כתוצאה מייצור הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול רגש נוצרת הדמות הדמיונית.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, האושר, הצחוק, ההנאה, השמחה, היצר המיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים שבנו וגם כתוצאה מהרגשות השליליים שבנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו, לבין הרגש הרע שבנו, לכן רצוי להתנתק ולהירגע מהרגשות, אך רצוי לעשות זאת במודע ומתוך רצון ולא להדחיק את הרגשות כי אז קיימים בנו.
כתוצאה מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
קונפליקט תודעתי זה גורם לנו בשלב מסוים בחיינו להיות מודעים לקולות הפנימיים שמתרחשים בנו בתוך התודעה.
כתוצאה מהקולות הפנימיים, אנחנו מתקשרים בעצם עם אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו בתודעה, שכביכול אנחנו שומעים אותם.
הדמויות שייצרנו שהן תוצר לוואי של אישיות מנופצת ומפוצלת מדברות ביניהן, ולכן בשלב מסוים בחיינו אנחנו מודעים לקולות הפנימיים, שהיו קיימים תמיד אך לא היינו מודעים להם.
כלומר, אנחנו מתקשרים עם עצמנו בכמה מימדים דמיוניים שיצרנו בגלל הרגשות, מצב זה נובע מכך שאנחנו לא רגועים ולא מחוברים לאני העצמי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות הפנימיים, לא באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות והדמיונות, אבל בעיקר מנטרל ומפסיק את הקולות הפנימיים, הרוגע הפנימי משקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית.
התיקון, השינוי האישיותי יתרחש, כאשר נבין ונתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז ייעלמו להן כל אותן הדמויות שיוצרות את הקולות הפנימיים שמתרחשים אצלנו בתודעה.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, עלינו תחילה להיות מודעים שהדיאלוג רצוי שיהיה עם עצמנו, מה שנקרא דיבור פנימי עצמי.
מסקנה: כתוצאה מפיצול וניפוץ האישיות ומחוסר מודעות עצמית וההבנה לזהותנו האמיתית, יצרנו לעצמנו שלא במודע בתודעה דמויות דמיוניות בשני מימדים עיקריים, כשאחד מהמימד הוא הטוב והשני הוא המימד הרע, שאחראיים ויוצרים כביכול קולות פנימיים, שאותם אנחנו כביכול שומעים ומנהלים ריבים, מלחמות, מאבקים, אהבה ושנאה, דו שיח, יוצרים אויב, מקבלים כביכול מסרים, כשבעצם את הקולות הפנימיים אנחנו יוצרים בעצמנו ללא כול מודעות עצמית לכך, אך מייחסים את הקולות הפנימיים לכל מיני גורמים חיצוניים שהם לא מציאותיים, לא קיימים, דמיוניים.
סיכום: בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אנחנו התודעה והגוף הוא כלי ביולוגי שאותו מפעילה התודעה, על כל המתרחש בחיינו אנחנו צופים בסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה, בתוכנו כתודעה.
כתוצאה מהקונפליקט התודעתי שבו אנחנו שרויים, כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו וניפצו את אישיותנו, אנחנו מפרשים את עצמנו בכמה וכמה מימדים, כשהתקשורת כביכול ביניהם יוצרת את תופעת הקולות הפנימיים, כשאת הקולות הפנימיים שבנו אנחנו יוצרים בעצם עצמנו אך לא מודעים, ואין לקולות הפנימיים כל קשר לגורם חיצוני כלשהו.
המסר במאמר: כדי להפסיק את הקולות הפנימיים עלינו להבין איך לתקן את אישיותנו, ולהתחבר לאני העצמי האמיתי שלנו לזהותנו האמיתית, ואז נתחיל לנהל דיאלוג  עם עצמנו, ושהדיאלוג יתרחש באמצעות דיבור עצמי פנימי, מה שיגרום לכול אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו ושאותן אנחנו כביכול שומעים ומנהלים איתן דו איתנו שיח או שומעים אותם להיעלם, ואז הקולות הפנימיים ייעלמו להם גם כן.

נשמה ומוות

נשמה ומוות.
מה קורה לנשמה לאחר המוות? מבחינה רוחנית בן אנוש שמת סיים את כול התיקונים והשינויים האישיותיים שהוא היה אמור לעבור בימי חייו, ולכן הוא סיים גם את אחד מהגלגולים של הנשמה שלו.
מהם גלגולי הנשמה? להיוולד, לחיות, ולמות בעולם החיים והמוות בתהליך האבולוציה נחשב כגלגול אחד של הנשמה.
להיוולד לחיות ולמות מספר רב של פעמים עד לגלגול האחרון, מסמל את סיומו של תהליך תיקון הנשמה, מה שנקרא גלגולי הנשמה.
תופעת המוות מתרחשת כאשר הגוף מפסיק לתפקד כתוצאה מסיבה כלשהי, ואז בן האנוש נחשב כמת.
לאחר התרחשות תופעת המוות תודעתו של המת משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף הפיזי, ועוברת להיוולד מחדש בתוך גוף פיזי אחר.
לאחר המוות התודעה שעוברת לגוף אחר, תיוולד שוב בעולם החיים והמוות לעוד גלגול של הנשמה כשבמהלך החיים החדשים בן האנוש ימשיך את התיקונים והשינויים שעל הנשמה שלו לעבור.
כול גלגולי הנשמה מתבצעים, כאשר הנשמה מהופנטת והיא צופה בכול המתרחש בה, כלומר בתודעתה במשך מספר רב של גלגולים ללא כול יכולת להשפיע על מהלך הטרנספורמציה.
התהליך של גלגולי הנשמה יעשה עד אשר יושלמו כל התיקונים והשינויים שיגרמו לנשמה להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לאחר שתתעורר בעולם האמיתי.
לאחר שהנשמה תתעורר בעולם האמיתי, שזה העולם שהוא מחוץ לעולם החיים והמוות, היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית, כמו הבורא ועם הבורא.
בן האנוש עוד בחייו רצוי שיבין את כול מכלול הנושאים הקשורים אליו מבחינה רוחנית, כדי להגיע לשלב הרוחני הסופי, ללא ההבנה הדרושה לא תוכל הנשמה שלו להיות מתוקנת בעולם האמיתי.
מבחינה אבולוציונית, קוסמית, חשוב לדעת שכול עוד בן האנוש לא יבין איך להתאים את גופו הפיזי לאורח החיים הבריא, והוא לא יהיה מותאם למהות ומטרת חייו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אז הוא לא ביצע לעצמו את התיקונים והשינויים הדרושים לתיקון הנשמה שלו.
מהות ומטרת החיים שלנו כבני אנוש, מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, היא תיקון הנשמה שלנו מבחינה רוחנית.
מי אנחנו בכלל? מבחינה רוחנית מי שאנחנו באמת, נשמה.
הבורא ברא, יצר, את תוכנית האבולוציה שקשור לתהליך הקוסמי, שהיא תוכנית הלימודים שלנו להתפתחות אישית וחברתית כבני אנוש, כדי שנעבור בה את תיקון האישיות הדרוש לנו לשם תיקון הנשמה שיסתיים בסוף כול הדורות, כלומר סוף עולם החי, סוף החיים והמוות, סוף היקום, והתעוררות הנשמה שלנו בעולם האמיתי.
כול עוד לא נבין איך לתקן את עצמנו כבני אנוש נתענה ונתייסר.
לכן, אם ההתייחסות היא לנושא הרוחני, רצוי להבין את משמעות המוות, ולקבל את המוות בהבנה.
טקס הפולחן הרגשי והטקס הדתי בקבורת המת מיותר, כי עלינו להמשיך את החיים ולשאוף לתיקון עצמי מתמיד, ובכך להגיע לרוגע הפנימי ולחיים השלווים.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, זהו סבב אחד שמסמל את גלגול הנשמה שלנו עד לתיקון הסופי של הנשמה, תהליך שבו נלמד איך להפעיל, להזין, ולתחזק את הגוף  כך שנהיה נצחיים, רמה התפתחותית זו תסמל בעבורנו שהנשמה שלנו ביצעה לעצמה את כול התיקונים שהיא הייתה אמורה לבצע.
סיכום: תהליך האבולוציה שמאפשר להיוולד ואת החיים והמוות, הוא האמצעי שברא הבורא לשם התיקון של הנשמה שלנו, מה שנעשה במספר רב של גלגולים, וזאת כיוון שהתיקון אינו יכול להתבצע בגלגול אחד בלבד.
המסר במאמר: תופעת המוות מסמלת את הצורך של הנשמה להמשך התיקונים בגלגול הבא.
  

תודעה

תודעה.
מהי התודעה? התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה היא אנרגיה ששוחזרה ושוכפלה לה על המגוון האפשרויות הרחבות הקיימות ביקום.
התודעה דומה לאותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
התודעה היא מצב הצבירה של האנרגיה ביקום שלאחר המפץ הגדול.
כדי להתחיל להבין איך ולמה, רצוי להבין ממה מורכבות להן כול צורות החיים, ולמה הם נוצרו?
כלומר, המסע לגילוי המציאות האמיתית מתחיל בנו, ובשאלה ממה אנחנו מורכבים?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה היא זהותנו האמיתית שאותה אנחנו מנסים להבין ושאליה אנחנו שואפים להתחבר, כאשר בשלב זה בהתפתחותנו המעשה נעשה שלא במודע.
התודעה נמצאת בגזע המוח, התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, התודעה צופה בתוכה, בסרט תלת מימד שמוקרן אליה מהמוח.
מה תפקידו של המוח? המוח הוא מקרן, המוח קולט את כל השדרים הפנימיים והחיצוניים שנקלטים ואשר משודרים מהגוף ומועברים למוח, כשהמוח הוא מנגנון המקשר.
המוח ממיר את אותם השדרים ומקרין את כל הידע שנאגר ומתנקז בו אל התודעה, שמוקרן כסרט בתלת ממד, שיוצר את ההולוגרמה ונקלט בתוך התודעה.
כמו כן המוח הוא איבר הקולט ומתרגם את השדרים המשודרים מהתודעה, לשם הפיקוח, הבקרה וההפעלה של הגוף.
בעת התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אוטומטי ועוזבת את הגוף המת.
הגוף הוא כלי ביולוגי, אמצעי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
למה צריכה התודעה את הגוף? התודעה צריכה את הגוף הפיזי לשם התיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית ונצחיות.
התודעה לשם מימוש המודעות העצמית שלה והנצחיות, צריכה את הגוף כדי שישמש לה כהשתקפות, שישמש לה כמראה לשם ביצוע המשימה שמאפשרים לה החיים.
הבנייה למימוש מטרה זו מתרחשת בתהליך שנקרא אבולוציה, ולכן הגוף עובר מוטציה גנטית ומתפתח ומשתנה מדור לדור עד לבניית היכולת הפיזיולוגית, יכולת שתאפשר לתודעה לממש את יעודה.
לכן לחיים יש מהות ויש להם מטרה, לכן נוצרו להם כול אותם ההרכבים וצורות החיים, כשלכל אחד הדרך והמסע הייחודי לו, כאשר כולם מתנהלים בהרמוניה ביניהם.
איך נוצרה לה התודעה? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין בנושא היווצרותם של החיים.
היווצרותם של החיים משקפת את התהליך שעובר היקום ומטרותיו מרגע המפץ הגדול ועד לסיומו.
החיים משקפים את הצורך האינסטינקטיבי של האנרגיה ביקום, ליצור את התנאים שיאפשרו את שכפולה והתרבותה של אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
כלומר, האנרגיה הקיימת ביקום לסוגיה הרבים, שואפת ליצור את התנאים שיאפשרו את היכולת למחזור האנרגיה הקיימת למצב הצבירה שלה.
מצב הצבירה הוא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
מהי אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול? האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול היא ישות אנרגטית ניטראלית ונקייה שמודעת לעצמה ונצחית.
אנרגיה ניטראלית נקייה זו אינה מכילה בהרכבה טמפרטורה, משקל, ושדה אלקטרומגנטי או כל הרכב אנרגטי אחר שיגביל אותה או שימנע ממנה את החופש והחרות.
התודעה נוצרה לה במקרה שלנו בני האנוש, כאשר התאפשרו להם התנאים על פני כוכב הלכת.
התנאים החלו בשלב מסוים כאשר הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה נבנה לו באופן אינסטינקטיבי, כשבשלב מסוים הרכב זה התפצל לו להרכב זכרי והרכב נקבי, מצב זה אפשר את ההזדווגות ביניהם.
ההזדווגות מטרתה להתרבות ולהשתכפל, בעת תהליך ההזדווגות בין הזכר לנקבה נוצרת לה התודעה.
בעת היווצרותה של התודעה, התודעה נמצאת במצב הצבירה והיא חשופה לכול, ולכן היא מכילה בתוכה את כל הידע הקיים.
כדי להעלות את הידע הקיים בתודעה מתת המודע למודע, צריכה התודעה לבנות את הגוף הפיזי שלה בתהליך שנקרא אבולוציה, כך שבאמצעות החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, תוכל התודעה מתוך ניסיון החיים והידע שהיא תצבור במהלך חייה ובעזרת הגוף, להעלות את הידע הקיים בה מתת המודע למודע.
במידה ולא כך נעשה הדבר עוד בהיותה של התודעה עם הגוף, התודעה שעזבה את הגוף המת לא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ולידע וליכולות הקיימות בה והיא לא תהיה נצחית.
כלומר, התודעה לא מימשה את יעודה בעודה הייתה בחיים עם הגוף.
אך כשהיא הייתה בחיים, הידע שהיא צברה מתוך ניסיון החיים שלה עובר לדור הבא, וכך הלאה עד למימוש מהות ומטרת החיים.
מסקנה: התודעה היא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
התודעה היא מצב הצבירה שאליו האנרגיות לסוגיהן הקיימות ביקום שואפות להגיע.
מבחינה אבולוציונית מרגע היווצרותה של התודעה, השאיפה באמצעות הגוף, שהוא הכלי, שהוא האמצעי, לעבור תיקון, לעבור טרנספורמציה, לעבור שינוי, ולהפוך ולהיות תודעה שהיא מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לכן לחיים יש מהות ויש להם מטרה.
סיכום: השאיפה של כול ההרכבים ההתחלתיים שהם בעלי הצורה ביקום, ליצור את התנאים להיווצרות מצב הצבירה של אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול, כלומר למצב הצבירה הראשוני של האנרגיה.
מרגע ההגעה למטרה זו שנעשית באופן אינסטינקטיבי, נוצרת לה ההזדמנות שיוצרת את התודעה שמשכפלת את עצמה ומתרבה במגוון רחב של אפשרויות הקיימות ביקום כשבמקרה שלנו נעשה הדבר באמצעות הגוף, כשהשאיפה של התודעה היא להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, וזה מסע התיקונים שעליה לעבור בעצמה ועם עצמה ובעזרת הגוף והחיים.
המסר במאמר: התודעה היא מי שאנחנו, ואנחנו בתהליך האבולוציה שואפים להעלות את כל הידע הקיים בתת המודע שלנו למודע, ובכך להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ונצחיים.