לידה

לידה.           
מה רצוי וכדאי לדעת? הלידה מתרחשת כאשר העובר יוצא מרחמה של האישה לאוויר העולם לאחר כתשעה חודשים לערך שבהם הוא גדל והתפתח.
איך מתבצעת הכניסה להריון? בעת קיום יחסי המין שבין הגבר והאישה כדרך הטבע, הגבר מפרה באמצעות הזרע שהוא פולט מאיבר מינו לנרתיקה של האישה את הביצית שנמצאת ברחמה, בעת המפגש שבין הזרע לביצית נוצרת הריאקציה שמאפשרת את תהליך יצירת החיים.
מה שחשוב לדעת הוא שבעת המפגש שבין הזרע לביצית שיוצר את הריאקציה ביניהם, מתאפשרת יצירת החיים, כי אז נוצרת תודעתו של העובר שיתפתח ויגדל בהמשך ויהיה כבעל גוף פיזי בתהליך ההריון.
כלומר, בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף, כאשר התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא כלי ביולוגי, אמצעי ביולוגי, שהתפתח בתהליך האבולוציה לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
התודעה זקוקה לגוף לשם המודעות העצמית והנצחיות.
מה קורה בתהליך ההריון? לאחר שנוצרת תודעתו של העובר, הידע לבניית הגוף משודר מתודעתה של האם לתודעתו של העובר שבונה את עצמו באופן עצמאי.
איך הדבר נעשה? הידע מתודעתה של האם משודר לתודעתו של העובר באופן טלפתי.
למה רצוי לדעת על כך? כיוון שהתקשורת בין האם והעובר ולהפך נעשית באופן טלפתי, אך ידע זה אינו קיים אצלנו במודע כיום, לכן רצוי להעלות ידע זה למודע.
מה כול זה קשור ללידה עצמה? כדי שהלידה תתרחש באופן הקל יחסית והטבעי, רצוי להבין איך מתרחשת התקשורת שבין האם לעובר ששוכן ברחמה.
לאחר שהבנו איך נעשית התקשורת, צריכה האישה שנמצאת בתהליך ההריון להבין איך להפעיל, להזין, ולתחזק את גופה באורח חיים בריא.
איך רצוי להפעיל את הגוף? אם הפעלת הגוף אצל האישה שנמצאת בתהליך ההריון אינו מאפשר לה להיות רגועה, תהליך הלידה לא יהיה קל בעבורה ובעבור התינוק שיצא לאוויר העולם, ואף יכול להיות אירוע טראומתי בעבורם, לכן רצוי ללמוד איך להגיע לרוגע הפנמי.
מהו רוגע? רוגע הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב כמו, אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד, וגם לא מייצרים את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע כמו, פחד, לחץ, חרדה, דיכאון, כעס, עצב, צער ועוד.
רוגע פנימי זה שהוא ללא הרגשות החיוביים והשליליים מאפשר את הפעלת הגוף אצל של האישה שאמורה ללדת באופן מאוזן ויציב, ובעיקר באופן מכוון.
כמו כן רצוי לעשות הפרדה בין הכאב הפיזי למצבים רגשיים.
כשהגוף רגוע מהרגשות הוא פועל ומתפקד באופן מכוון, ואז הגוף נמצא במצב של רפיון, מה שאמור להקל על הלידה עצמה.
רצוי לזכור שהרוגע הפנימי משקף את זהותנו האמיתית.
הרוגע משתקף בהתנהגות וכשרגועים הגוף רפוי יותר.
איך רצוי להזין את הגוף? כיוון שהעובר תלוי לחלוטין בהספקת המזון, השתייה החמצן, טמפרטורה, הגנה מאימו, רצוי שהאם תדע במה להזין את עצמה ואת העובר.
למה? כי כול סטייה מהזנה מדויקת עד כמה שניתן של האם את עצמה ואת העובר, יגרום המעשה לשניהם לסבל, ותהיה לכך השפעה על הלידה עצמה, כי אז הגוף יפעל ויתפקד באופן כזה שהאם והוולד יחלשו.
חולשה של האם והוולד יגרום לכך שהלידה לא תתרחש באופן הקל יחסית.
איך רצוי לתחזק את הגוף? שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן וללא דאגה קיומית ועוד נושאים חשובים, משקפים את החיים השלווים והבריאים מה שמאפשר תחזוקה בריאה, חיים שלווים מאפשרים לאישה שבהריון ולוולד בעת תהליך הלידה את היציאה הקלה יחסית של העובר.
כלומר, אורח חיים שיש בו רוגע ושלווה מאפשרים לאישה שבהריון ולוולד ששוכן ברחמה להיות בריאים יותר, וחשוב מכול הוא מתן האפשרות לוולד לגדול ולהתפתח באופן הבריא ביותר, שיאפשר לו את היכולת הפיזית האינסטינקטיבית בהשתתפות שלו בעת תהליך הלידה, שהתוצאה תהיה בריאה וללא טראומה לתינוק ולאם.
מסקנה: לידה זהו תהליך שיכול להיות טראומתי בעבור התינוק במידה והלידה לא תתבצע באופן הטבעי.
סיכום: קשר טלפתי, הפעלה וייצור רגשות, הזנה, תחזוקה, אלה הם חלק ממגוון נושאים שרצוי להבין בהם על מנת להגיע ללידה שתתנהל באופן הבריא הרגוע והשלוו שאפשר לאם ולתינוק.
המסר במאמר: תקשורת בין האם לתינוק שעתיד להיוולד והעברת מסר אליו שידחוף עצמו החוצה, יאפשר שיתוף פעולה בעת הלידה עצמה, בנוסף לאורח חיים רגוע ושלוו של האם יאפשר לה לידה קלה יחסית ובריאה.
  

נשמה ומוות

נשמה ומוות.
מה קורה לנשמה לאחר המוות? מבחינה רוחנית בן אנוש שמת סיים את כול התיקונים והשינויים האישיותיים שהוא היה אמור לעבור בימי חייו, ולכן הוא סיים גם את אחד מהגלגולים של הנשמה שלו.
מהם גלגולי הנשמה? להיוולד, לחיות, ולמות בעולם החיים והמוות בתהליך האבולוציה נחשב כגלגול אחד של הנשמה.
להיוולד לחיות ולמות מספר רב של פעמים עד לגלגול האחרון, מסמל את סיומו של תהליך תיקון הנשמה, מה שנקרא גלגולי הנשמה.
תופעת המוות מתרחשת כאשר הגוף מפסיק לתפקד כתוצאה מסיבה כלשהי, ואז בן האנוש נחשב כמת.
לאחר התרחשות תופעת המוות תודעתו של המת משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף הפיזי, ועוברת להיוולד מחדש בתוך גוף פיזי אחר.
לאחר המוות התודעה שעוברת לגוף אחר, תיוולד שוב בעולם החיים והמוות לעוד גלגול של הנשמה כשבמהלך החיים החדשים בן האנוש ימשיך את התיקונים והשינויים שעל הנשמה שלו לעבור.
כול גלגולי הנשמה מתבצעים, כאשר הנשמה מהופנטת והיא צופה בכול המתרחש בה, כלומר בתודעתה במשך מספר רב של גלגולים ללא כול יכולת להשפיע על מהלך הטרנספורמציה.
התהליך של גלגולי הנשמה יעשה עד אשר יושלמו כל התיקונים והשינויים שיגרמו לנשמה להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לאחר שתתעורר בעולם האמיתי.
לאחר שהנשמה תתעורר בעולם האמיתי, שזה העולם שהוא מחוץ לעולם החיים והמוות, היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית, כמו הבורא ועם הבורא.
בן האנוש עוד בחייו רצוי שיבין את כול מכלול הנושאים הקשורים אליו מבחינה רוחנית, כדי להגיע לשלב הרוחני הסופי, ללא ההבנה הדרושה לא תוכל הנשמה שלו להיות מתוקנת בעולם האמיתי.
מבחינה אבולוציונית, קוסמית, חשוב לדעת שכול עוד בן האנוש לא יבין איך להתאים את גופו הפיזי לאורח החיים הבריא, והוא לא יהיה מותאם למהות ומטרת חייו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אז הוא לא ביצע לעצמו את התיקונים והשינויים הדרושים לתיקון הנשמה שלו.
מהות ומטרת החיים שלנו כבני אנוש, מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, היא תיקון הנשמה שלנו מבחינה רוחנית.
מי אנחנו בכלל? מבחינה רוחנית מי שאנחנו באמת, נשמה.
הבורא ברא, יצר, את תוכנית האבולוציה שקשור לתהליך הקוסמי, שהיא תוכנית הלימודים שלנו להתפתחות אישית וחברתית כבני אנוש, כדי שנעבור בה את תיקון האישיות הדרוש לנו לשם תיקון הנשמה שיסתיים בסוף כול הדורות, כלומר סוף עולם החי, סוף החיים והמוות, סוף היקום, והתעוררות הנשמה שלנו בעולם האמיתי.
כול עוד לא נבין איך לתקן את עצמנו כבני אנוש נתענה ונתייסר.
לכן, אם ההתייחסות היא לנושא הרוחני, רצוי להבין את משמעות המוות, ולקבל את המוות בהבנה.
טקס הפולחן הרגשי והטקס הדתי בקבורת המת מיותר, כי עלינו להמשיך את החיים ולשאוף לתיקון עצמי מתמיד, ובכך להגיע לרוגע הפנימי ולחיים השלווים.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, זהו סבב אחד שמסמל את גלגול הנשמה שלנו עד לתיקון הסופי של הנשמה, תהליך שבו נלמד איך להפעיל, להזין, ולתחזק את הגוף  כך שנהיה נצחיים, רמה התפתחותית זו תסמל בעבורנו שהנשמה שלנו ביצעה לעצמה את כול התיקונים שהיא הייתה אמורה לבצע.
סיכום: תהליך האבולוציה שמאפשר להיוולד ואת החיים והמוות, הוא האמצעי שברא הבורא לשם התיקון של הנשמה שלנו, מה שנעשה במספר רב של גלגולים, וזאת כיוון שהתיקון אינו יכול להתבצע בגלגול אחד בלבד.
המסר במאמר: תופעת המוות מסמלת את הצורך של הנשמה להמשך התיקונים בגלגול הבא.
  

מוות בעריסה

מוות בעריסה.  

ממה נובעת תופעת מוות בעריסה? במאמר זה ברצוני להעלות אפשרות נוספת לסיבה שגורמת לתופעת מוות בעריסה.
תסמונת מוות בעריסה מתרחשת אצל תינוקות, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם ולרוב בלילה, ותוך כדי כך שהם היו אמורים לישון.
הסיבה העיקרית למוות בעריסה נגרמת כתוצאה מטראומה.
טראומה רגשית זאת נגרמת לתינוק כתוצאה מהרגשת חרדת הנטישה.
הרגשת חרדת הנטישה שמרגיש התינוק עקב עזיבת האם את תינוקה, כשהיא מהווה בשבילו את הצורך והנזקקות הקיומית.
עומס רגשי זה גורם ללבו לקרוס, מה שמוביל למותו.
למה? כיוון שתינוק ששהה כתשעה חודשים בבטן אימו ושרק נולד, מהחודשים הראשונים לחייו הוא אינו מכיר מציאות אחרת מלבד המציאות שבה הוא היה צמוד לאימו.
בתהליך הלידה השינוי והמעבר של התינוק והיציאה מהרחם לחיים, משפיעים רגשית על התינוק.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים נלקח ומופרד, ולרוב הוא מנותק מאימו לאחר הלידה, לזמן, לתקופה, מסוימת ומועבר לחדר אחר.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים מגיע לבית הוריו החדש, והוא ברוב המקרים מובא ישירות לחדרו הפרטי החדש, כשהאם ברוב המקרים ישנה בלילה בחדר שהוא בנפרד מהחדר שבו נמצא תינוקה.
הניתוק של התינוק מאימו למשך הלילה בעת תהליך השינה, גורם או מעורר אצל התינוק טראומה רגשית שמתבטאת בחרדת הנטישה, וזאת כיוון שהתינוק היה רגיל במשך כתשעה חודשים לגור בתוך רחמה של אימו, והוא היה מחובר אליה מכול הבחינות כולל רגשית, וכך הוא היה מוגן ושמור וניזון מהאם, וקיבל את כל צרכיו כל אותה תקופה.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, האנושות מייצרת ומפעילה את הגוף הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, הרגשות הפנימיים מורגשים ומועברים לעובר בעת שהותו ברחם מהאם, שלומד ומחקה את אותם דפוסי ההתנהגות הרגשיים של האם, וכך העובר מתאים את עצמו לאישיותו, ועם אותם דפוסי ההתנהגות שהעובר למד אותם מהאם עוד בהיותו ברחמה התינוק יולד ויצא לחיים, ויחיה באופן אינסטינקטיבי ויתנהג רגשית באופן אוטומטי, כשבשלב ראשוני זה בחייו אין לו את היכולת להיות מודע לעצמו, לעצם קיומו ובעיקר אין לו את היכולת לשלוט ברגשותיו.
האם שכנראה לא מודעת לתלות המוחלטת ובעיקר הרגשית של תינוקה בה, ועוזבת אותו אם זה בבית החולים או בבית במשך היום או במשך הלילה יוצר מצב שהתינוק מרגיש נטוש, מה שמעורר בתוכו את חרדת הנטישה, וגם אם זה לא יסתיים במוות בעריסה, הטראומה שבחרדת הנטישה תלווה את הילד במהלך חייו.
כדי להימנע מהתרחשות תופעת המוות בעריסה על התינוק להיות צמוד לאימו מרגע הלידה ועד שלב השחרור, כלומר מרגע יציאתו של התינוק לאוויר העולם רצוי שלא לעזוב אותו, ואף רצוי לכל תקופת ההנקה, ובמשך כל היום והלילה, ורצוי גם שהאם תישן עם תינוקה באופן צמוד ורצוף, כשהכוונה היא באותו החדר וביחד צמודים וישנים באותה מיטה, דומה להמשך הקשר שהיה בתהליך ההיריון, ורצוי להניק אותו מתי שהוא רוצה, כי כך הוא היה רגיל עוד בהיותו וולד ברחמה של אימו, רצוי לזכור שיש בכך סיכון כי נשים לא רגילות, ולכן יש ליועץ עם רופא וללמוד את הנושא.
מסקנה: הסיבה הנוספת לתסמונת מוות בעריסה, נגרמת כתוצאה מטראומה שבחרדת הנטישה שמרגיש התינוק בעיקר בשעות הלילה בעת תהליך השינה, כשהוא מרגיש בודד במיטתו וללא אימו לצידו, שאליה הוא היה רגיל ואליה הוא היה מחובר למשך כתשעה חודשים, שינוי פתאומי זה גורם לכך שליבו יפסיק מלפעום, אך מוות בעריסה יכול להתרחש לא רק בשעות הלילה.
לכן רצוי שהאם תהיה צמודה לתינוקה ולא תשאיר אותו בודד, בגלל שמבחינתו של התינוק מעשה הנטישה יעורר בתוכו את הרגשת חרדת הנטישה.
סיכום: מוות בעריסה נובע בעיקר, אך כנראה שלא רק, כתוצאה ממצב רגשי שאליו נקלע התינוק, עקב אירוע שמתפרש אצל התינוק כנטישה, כעזיבה, כפרדה, של אימו ממנו, מעשה שגורם לו לטראומה שמעורר בו את הרגשת חרדת הנטישה.
המסר במאמר: התייחסות עניינית למערכת היחסים המורכבת ובעלת שלבי התפתחות, שבין האם לתינוקה לאחר היוולדו, יכולה למנוע מהתרחשות תופעת מוות בעריסה שנובעת עקב חרדת הנטישה מלהתרחש.