חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272

החזון של יוסי קרמר Yossi Kramer מייעץ בחינם למודעות רגשית והתפתחות אישית פל. 052-2798272
המודעות העצמית, השפיות, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הדיכאון, הפחד, החרדה, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם ועברתי את התהליך ללא עזרה וללא כדורים. האם ביכולתכם לזהות את הרגשות הפנימיים שבכם? האם אתם סובלים מהרגשות שלכם? האם אתם מפרשים נכון את רגשותיכם? כי במידה ולא האני והמציאות מתבלבלים מה שיוצר כאוס בחיים. רוצים לדעת איך יוצאים מהבלבול המוחי הזה...? דברו איתי! הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים לנו למצבי הזיה, מחשבות שווא, דמיון, קולות, הרס עצמי וכל אותן תופעות אישיותיות. זכרו שלרגשות הפנימיים שבנו אין כול קשר לחיצוני.Self-awareness, sanity, post-schizophrenia, manic depression, depression, fear, anxiety, inner voices, self-destruction, etc., and I experienced the process without help and pills. Can you identify your inner feelings? Do you suffer from your feelings? Do you interpret your feelings correctly? Because if not the ego and reality are confused by what creates chaos in life. Want to know how to get out of this mental confusion ...? Talk to me! The body is a drug factory only we call those positive and negative emotions that cause us to hallucinations, delusions, imagination, voices, self-destruction and all these personality phenomena. Remember that our inner feelings have nothing to do with the exterior.
‏הצגת רשומות עם תוויות פסכיאטר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פסכיאטר. הצג את כל הרשומות

פסיכיאטר

פסיכיאטר.
לאן הפסיכיאטרים מובילים אותנו? פסיכיאטריה היא תחום העוסק במדע הרפואה, העוסק בבריאות הנפש, שיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש וקידום בריאות הנפש, בעל המקצוע נקרא פסיכיאטר והוא בעל תואר דוקטור לרפואה.
הפסיכיאטר תפקידו לנתח את ההפרעות הנפשיות של החולה ולהציע לו דרכי מניעה, הערכה, אבחון, טיפול ושיקום, המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.
הטיפול ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה, בהתאם לחומרת ההפרעה.
ברוב המדינות הסמכות לטיפול פסיכיאטרי נתונה בחוק, והיא נעשית גם שלא בהסכמת החולה במקרים בהם המחלה מסכנת את שלום החולה והחברה{חלק ממידע זה נאסף מויקיפדיה}.
לאחר שחוויתי ועברתי את התהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה ולאחר מכן מניה דפרסיה ללא כל עזרה פסיכולוגית וללא כל עזרה פסיכיאטרית, וחשוב לי להדגיש שגם ללא כדורים, אנסה להסביר את דעתי בנושא.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, המין האנושי עדיין לא הגיע לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו להבין, איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את הגוף הפיזי, ככה שהוא יפעל, יתפקד, ויתנהג באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
כלומר, עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו לתפקד ולפעול במודע, ובאופן מאוזן ומכוון מבחינה כימית, מה שיכול לאפשר לנו את השפיות, הדבר נכון גם לגבי החברה המגדירה עצמה כנורמלית שמאבחנת ורואה את החולה הלא נורמלי כבעל בעיות אישיות.
למה? כי כול עוד לא מתאפשר לנו להבין מי אנחנו? ומה מהות ומטרת החיים שלנו? כולנו לא מאוזנים, ולכן אנחנו חיים כסהרוריים.
מה הקשר? הקשר הוא שרצוי להבין מי אנחנו? אם רוצים לטפל במישהו, כלומר מהי זהותנו האמיתית, ומה התהליך שעלינו לעבור בחיינו, וזאת כדי לתקן ולהתחבר לזהותנו האמיתית?
רצוי לזכור, שאנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים, וחיים את חיינו באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים באופן אוטומטי עד השלב המסוים בחיינו שבו אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע תוך כדי ניסיון החיים.
כלומר, בשלב מסוים אנחנו מתחילים את היציאה מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו, אישיות שהכרנו ושהכירו אותה כול הסובבים אותנו.
שינוי ומעבר זה גורם למי שנכנס לתהליך לבלבול ולפחד, מה שמקשה להתנהל בחיי היום יום.
למה הכוונה בלבול? כל ההרכב הכימי שעל פיו הפעלנו את גופנו הפיזי מבחינה רגשית התבלגן לנו.
מצב זה מצריך מאיתנו להרכיב ולבנות אישיות מחודשת ולהתחיל הכול מההתחלה, רק שהפעם שהאישות תהיה בעלת בסיס איתן שלא תתפרק יותר.
בגלל שההרכב הכימי הרגשי הקודם שלנו התבלגן, לא נוכל לחזור למצב האישיות הקודם שהיה לנו.
לרוב כאן נכנס התפקיד של הפסיכיאטר, שתפקידו לנסות לכוון ולאזן גם באמצעים כימיים חיצוניים כלומר כדורים את המטופל, ככה שלהגדרת הפסיכיאטריה החולה יתאזן.
היכן הפסיכיאטריה שוגה? הפסיכיאטריה שוגה בגלל חוסר היכולת של הפסיכיאטרים להבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית? ומה מהות ומטרת חיינו?
ברגע שהפסיכיאטר יבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, רק אז יתאפשר לו לכוון את מי שהתחיל את התהליך ליעד, כי ההתייחסות שנעשית כיום נעשית ללא ההבנה לזהותו האמיתית וליעד, ולכן הפסיכיאטר אינו יכול לכוון את המטופל.
האם הפסיכיאטריה יכולה להסביר מהיכן ולמה נובעות התופעות הבאות, ואיך הם משפיעות עלינו?
כמו למשל, רגשות, מחשבות, דמיון, חלומות, קולות פנימיים, הזיות, אשליות, הרס עצמי, הרגשת הנרדפות, ושאר הבעיות האישיות.
כמו כן, האם הפסיכיאטריה יכולה ללמד אותנו, איך לחיות באופן הבריא, וללמד אותנו מהו אורח החיים הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף, וזאת כדי שתהיה לנו היכולת להיות בריאים ובעיקר שפויים?
כלומר, האם פסיכיאטר יכול לעזור ולכוון מטופלים לזהותם האמיתית, כאשר לפסיכיאטריה אין כל מושג לזהותו האמיתית של בן האנוש?
האם הפסיכיאטריה יודעת מהו הכיוון, מהו היעד, שאליו אנחנו שואפים בכניסה לתהליך שהסברתי?
ממה שאני יודע התשובה היא שאין לפסיכיאטריה תשובות לשאלות הנשאלות.
אבל, חשוב לי להדגיש שישנם אנשים שבחרו ושזקוקים לטיפול של פסיכיאטר וזו זכותם המלאה, כלומר אני לא נגד עזרה פסיכיאטרית גם בעזרת כדורים, כי בשלב זה זו רמת המודעות שלנו כחברה שמאפשרת את ההקלה היחסית מהסבל שבו שרוי הזקוק לטיפול.
מהי זהותנו האמיתית? כיום המין האנושי מייצר, מפעיל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, ומכאן נובעות להן כול אותן הבעיות האישיות הקיימות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים? הרגשות הפנימיים שבנו הם גם הרגשות החיוביים והם גם הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב, ועוד.
כיוון, שברמת המודעות שלנו כיום, אנחנו מייצרים, מפעילים, ומתנהגים על פי הרגשות הפנימיים שהם אינם יציבים, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ככה שהאישיות שלנו משתנה, ולכן אנחנו מוגדרים כיצורים רגישים, אמוציונליים, שמתנהגים ומשתנים בהתאם ובאופן תדיר.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, ורק שלא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שהם הסיבה לכול הבעיות האישיות הקיימות.
לכן, כשמגיע מישהו לטיפול אצל הפסיכיאטר, כדי שיעזור לו לאזן אותו מבחינה כימית, לרוב הוא מציע לו אמצעים כימיים חיצוניים כמו כדורים או זריקה ועוד, שיאזנו ויגרמו למטופל להרגשה החיובית הטובה, וזאת כדי שלא ירגיש את אותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגשה הרעה, כי ככה אנחנו כחברה נורמלית מבינים ושואפים ורגילים לחיות, וככה גם מבין ושואף הפסיכיאטר לחיות.
אבל, ישנה אפשרות נוספת, אפשרות שתחבר אותנו לזהותנו האמיתית, אפשרות שתאפשר לנו להיות מאוזנים מבחינה כימית ומכוונים, מה שיאפשר לנו את היכולת להיות בריאים יותר ושפויים, ללא הצורך בכדורים ותרופות, אפשרות זו נקראת הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו הגוף אינו מייצר, מופעל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות החיוביים הטובים הקיימים בנו, וגם ללא הרגשות השליליים הרעים הקיימים בנו, וזו זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, ואת כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, וכל אותן התופעות האישיות הקיימות.
מהרגע שאנחנו נולדים וחיים אינסטינקטיבית אנחנו מתכננים לנו את מסע החיים ומחפשים את הדרך, כדי לתקן את עצמנו ולשנות את אישיותנו המקולקלת, ולהגיע לרמת מודעות מתקדמת זו, מה שנעשה לרוב שלא במודע.
למה? רמה התפתחותית זו תאפשר לנו להיות רגועים יותר, להתחבר לזהותנו האמיתית, להתייחס למהות ומטרת החיים שלנו באופן רציונאלי, בריא וענייני.
כיוון שתובנות אילו אינן קיימות במודע אצל הפסיכיאטרים, הם אינם יכולים לעזור למטופלים, אלא אך ורק עד לרמת המודעות העצמית וההתפתחותית שהם הגיעו אליה.
רצוי לדעת, שהפסיכיאטר יכול להכיר את אישיותו של המטופל, אך ורק עד להיכן שהוא מכיר את עצמו ולא מעבר לכך.
מסקנה: מדע הפסיכיאטריה שאותם מיישמים הפסיכיאטרים, מאפשר טיפול אשר אינו תואם את התהליך למודעות עצמית, אלא חוסמת אותנו מלהגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, למרות ההקלה היחסית שהמטופלים הנזקקים זוכים לה.
למה הדבר דומה? הדבר דומה למי שיש לו כאב ראש, והוא הולך לרופא ומספר לו על הבעיה, והרופא נותן לו כדור נגד כאב הראש.
האיש לוקח את הכדור נגד כאב הראש, ולכן הוא לא חש את הכאב יותר, אך הכאב קיים.
עד שהאיש לא יבין מהי הסיבה שגרמה לו לכאב הראש, הוא לא יוכל לפתור לעצמו את הבעיה, וכשלא מבינים ממה נובעת הבעיה התופעה תחזור, כיוון שאז נחזור על אותה הטעות שגרמה לנו לכאב הראש, ככה גם עם התרופות הפסיכיאטריות.
סיכום: נולדנו וחיינו את חיינו מתוך אינסטינקט והתנהגנו באופן אוטומטי, וככה בנינו את עצמנו מבחינה כימית רגשית.
בשלב מסוים אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע שנבע מתוך ניסיון החיים שחווינו, וזאת לשם ההכנה שלנו ליציאה מדפוס ההתנהגות שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו.
שלב זה מפחיד אותנו, שלב זה מבלבל את כל ההרכב הכימי שעליו בנינו את האישיות ושחיינו איתה.
בניית אישיות מחודשת זו, מאפשרת לנו את המעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, במידה ונדע איך לאזן את עצמנו ושמתאים לזהותנו האמיתית.
אבל, בגלל חוסר ההבנה של הפסיכיאטריה לנושאים שציינתי, שמיושמת באמצעות הפסיכיאטרים, ולמרות העזרה וההקלה היחסית, המצב כיום חוסם אותנו כחברה ולא מאפשר לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
למה? בגלל שצריך לעבור את התהליך למודעות עצמית, ואז? רק לאחר שעוברים את התהליך, וניתנת לנו האפשרות להבין את עצמנו בעצמנו ובאופן הבריא, המכוון, השפוי, ניתן יהיה להבין את המקום שבו נמצא המטופל ולאפשר לו את היציאה מתוך המבוך המוחי שבו הוא שרוי.
המסר במאמר: ניתן לאזן את תפקוד הגוף הפיזי שלנו ולכוון אותו ללא אמצעי עזר חיצוניים כמו, כדורים, תרופות ואחר, ברגע שנבין מהי זהותנו האמיתית, ואז יהיה ניתן להגיע לבריאות, לאיזון, לבהירות, לשפיות.


משברים רגשיים

משברים רגשיים.
איך רצוי להתייחס למשברים רגשיים בחיים? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, כיום אנחנו חיים באורח חיים שהוא רגשי, אמוציונאלי, ולכן הוא אינו יכול להתנהל באופן ענייני.
אורח חיים אמוציונלי זה אינו מתאים ואינו בריא לגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שמשתנים, התנהגותנו משתנה בהתאם לכל סוג רגש, מה שמלווה בהזיות, במחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר בעיות אישיות הקיימות.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, מה שמוביל אותנו למשברים רגשיים.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להיות רציונאליים, ולכן רק אז תתאפשר לנו היכולת להתייחס לאורח חיינו באופן ענייני, שמתאים ובריא לגוף ותואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרוגע הפנימי ההתנהגות שלנו היא רגועה, מה שישתקף במציאות שניצור לעצמנו, שתהיה גם כן רגועה ושלווה.
עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה נחווה משברים רגשיים בחיינו בעוצמה כזו או אחרת.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו לאותם המשברים, אם הם אישיים ו/או משפחתיים ו/או במערכת היחסים הזוגית ו/או החברתיים?
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, שיש רק שתי אפשרויות שאיתם אנחנו צרכים להתמודד בחיינו.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, שנאה, רוע, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
בגלל שהרגשות משתנים הם יוצרים נדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לבין הרגשות השליליים וככה אנחנו חיים את חיינו עם כול הסבל הכרוך מכך.
מתי אנחנו כן מודעים למשברים רגשיים? כשאנחנו נולדים אנחנו מרגישים וחיים את חיינו מתוך אינסטינקט ומתנהגים רגשית באופן אוטומטי ללא כול מודעות לכך, ולכן בתקופה זו אנחנו לא מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, וזאת למרות שאנחנו מרגישים, מה שמוביל אותנו לחוות משברים רגשיים בחיינו שההתייחסות שלנו כלפיהם נלקחת כמובן מאליו.
בשלב מסוים בחיינו אנחנו מתחילים להתחבר ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו ו/או לכך שאנחנו סובלים מבעיה בריאותית, ולכן שלב זה הוא תחילתו של תהליך למודעות עצמית, ויציאה מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי וההתנהגות הרגשית האוטומטית שאיתה נולדנו ואיתה חיינו.
שלב זה בחייהם של האנשים הבוגרים כשהם מתחילים להיות מודעים יותר לרגשותיהם הפנימיים ו/או לסבל הבריאותי האישי, גורם להם המצב להעצמת הפחד והבלבול מה שמוביל להתנהגות סהרורית, כלומר קיימת בהלה מעצם השינוי האישיותי, ולכן מתרחשים להם המשברים הרגשיים שמתעצמים.
בשלב זה של תחילת המודעות העצמית לרגשות הפנימיים ולסבל, כל עוד אנחנו מרגישים את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב אז נדמה לנו שהכל בסדר.
אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר לרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, אז אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר לכך שמשהו אינו כשורה בנו, ולכן אנחנו מתחילים בדרך כלל לשאול את השאלה, מה קורה איתי ולמה זה קורה לי? מה שמשקף התעוררות.
בגלל פרוש, תרגום, שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מיחסים, משליכים, את מה שרק אנחנו מרגישים בתוכנו כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו ו/או דמיוניים ומאשימים אותם במה שאנחנו מרגישים, כשבעצם מה שאנחנו מרגישים קשור אך ורק אלינו.
כלומר, אם אני אומר לחברה שלי שאני אוהב אותה, אז אני אוהב אך ורק את עצמי כי רק אני מרגיש, ולכן אני לא אוהב את החברה שלי.
אם אני פוחד מהחבר שלי, אז פוחד אך ורק מעצמי, ולא מהחבר שלי.
אם אני מתעצבן על איישתי, אז אני עצבני אך ורק על עצמי ולא על איישתי.
אם אני שונא את השכן שלי, אז אני שונא אך ורק את עצמי, ולא את השכן שלי.
כלומר, האנשים שאנחנו מייחסים כלפיהם את רגשותינו הם אובייקטים, שכלפיהם אנחנו מייחסים את רגשותינו, ולכן הם הופכים להיות הקורבן.
המשברים הרגשיים הם תוצאה ישירה של פרוש שגוי לרגשותינו.
מסקנה: הפירוש השגוי לרגשותינו הפנימיים גורם לנו לא להבין את עצמנו, את זהותנו באופן האמיתי, הברור, השפוי, כתוצאה מכך אנחנו בונים לעצמנו אורח חיים, יוצרים מציאות, כשהבסיס אינו איתן, וזאת כיוון שהקריטריונים שלנו לבחירה, ליצירה של המציאות הם רגשיים ורגשות הם משהו שהוא אינו יציב, ולכן כל עיבוד המידעים שאנחנו עושים גורמים לנו למסקנות שגויות, שבמבחן המציאות האמיתית האשליה תתנפץ לנו.
המשברים הרגשיים בחיינו נובעים מרגשות שגורמים לנו למצבי הזיה למחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ולמגוון בעיות אישיות.
סיכום: כשמתחילים להתחבר לגוף ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, רצוי להבין שמה שאנחנו מרגישים רק אנחנו יכולים להרגיש ולא אף אחד אחר.
מעצם ההבנה עצמה, זהו מרכיב עיקרי וחשוב ליכולת שלנו בעת משבר רגשי אישי להבין שעלינו להימנע מלהאשים את האחר, את הקורבן שבחרנו בגלל רגשותינו, במידה וניקח אחריות על עצמנו הדבר יכול להקטין או למנוע את המשברים הרגשיים, האישיים, החברתיים, המשפחתיים, ובזוגיות שלנו.
המסר במאמר: אנחנו נולדים עם דפוס התנהגות רגשי שמלווה אותנו לאורך חיינו.
לכן, המשברים הרגשיים קיימים במשפחה שבה נולדנו ושבה גדלנו, והמשברים יהיו גם במשפחה שאותה נקים, והם ילוו אותנו בכל מקום ומסגרת שבה נהיה, אם בבית הספר, בצבא, בהשכלה הגבוה, בחברה, בזוגיות, במסגרת העבודה ועוד, עד שנלמד להירגע מייצור והפעלת אותם הרגשות הפנימיים שבנו, ואז ההתנהגות שלנו תהיה רגועה, ובעיקר נהיה ברורים יותר בהעברת המסר, ושפויים יותר.
אנחנו אלו שבונים את עצמנו, ואנחנו אלו שיוצרים לעצמנו את המציאות שבה נחיה, ולכן חשוב להבין ולהיות מודעים לרוגע הפנימי שבנו שמחבר אותנו לאני העצמי שלנו
.



קולות פנימיים

קולות פנימיים.
מהם אותם קולות פנימיים? אלו הם קולות כביכול, שאינם נקלטים באמצעות מערכת השמיעה של הגוף, למרות שככה נדמה לנו, אלה הם מסרים שאנחנו יוצרים אותם בעצמנו אצלנו בתוך התודעה.
ישנם אנשים ששומעים קולות פנימיים, ואין להם כול הסבר לתופעה, שגורמת להם לחשוב ולדמיין שגורמים חיצוניים כביכול אחראיים לתופעה, שכביכול מנסים לתקשר איתם, ואף להשפיע עליהם באופן כזה או אחר, לפגוע בהם, ואולי אף לכוון אותם.
כדי להבין מהם אותם הקולות הפנימיים, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
התודעה היא מי שאנחנו, והגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו בסרט תלת ממד, וצופים על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
המוח הוא מקרן, שמאפשר את הקרנת הסרט בתלת ממד שיוצר את ההולוגרמה, המוקרן לתוך התודעה.
הצפייה של התודעה בגוף ובמתרחש במציאות, כוללת בתוכה את כל החושים והמחושים שהגוף משדר אליה.
לתודעה אין את היכולת להרגיש ולחוש, אלא ביכולתה אך ורק לקלוט את השדר האנרגטי כמסר, שמאפשר את האינדיקציה לתודעה למתרחש בתוך הגוף ומחוצה לו. 
למה חשוב להבין את זה? כיוון שברגע שאנחנו מפרשים באופן שגוי את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי.
כלומר, נוצר מצב שבו אנחנו יוצרים בתודעה דמויות דמיוניות, שכביכול מדברות ביניהן מה שמכונה קולות פנימיים, ואז אנחנו יוצרים מציאויות שהן מהדמיון ומתנהגים בהתאם.
כתוצאה מכך שאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים כמה וכמה ממדים.
למה זה קורה לנו? זאת כיוון שאישיותנו התנפצה לה כתוצאה מייצור הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול רגש נוצרת הדמות הדמיונית.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, האושר, הצחוק, ההנאה, השמחה, היצר המיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים שבנו וגם כתוצאה מהרגשות השליליים שבנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו, לבין הרגש הרע שבנו, לכן רצוי להתנתק ולהירגע מהרגשות, אך רצוי לעשות זאת במודע ומתוך רצון ולא להדחיק את הרגשות כי אז קיימים בנו.
כתוצאה מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
קונפליקט תודעתי זה גורם לנו בשלב מסוים בחיינו להיות מודעים לקולות הפנימיים שמתרחשים בנו בתוך התודעה.
כתוצאה מהקולות הפנימיים, אנחנו מתקשרים בעצם עם אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו בתודעה, שכביכול אנחנו שומעים אותם.
הדמויות שייצרנו שהן תוצר לוואי של אישיות מנופצת ומפוצלת מדברות ביניהן, ולכן בשלב מסוים בחיינו אנחנו מודעים לקולות הפנימיים, שהיו קיימים תמיד אך לא היינו מודעים להם.
כלומר, אנחנו מתקשרים עם עצמנו בכמה מימדים דמיוניים שיצרנו בגלל הרגשות, מצב זה נובע מכך שאנחנו לא רגועים ולא מחוברים לאני העצמי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות הפנימיים, לא באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות והדמיונות, אבל בעיקר מנטרל ומפסיק את הקולות הפנימיים, הרוגע הפנימי משקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית.
התיקון, השינוי האישיותי יתרחש, כאשר נבין ונתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז ייעלמו להן כל אותן הדמויות שיוצרות את הקולות הפנימיים שמתרחשים אצלנו בתודעה.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, עלינו תחילה להיות מודעים שהדיאלוג רצוי שיהיה עם עצמנו, מה שנקרא דיבור פנימי עצמי.
מסקנה: כתוצאה מפיצול וניפוץ האישיות ומחוסר מודעות עצמית וההבנה לזהותנו האמיתית, יצרנו לעצמנו שלא במודע בתודעה דמויות דמיוניות בשני מימדים עיקריים, כשאחד מהמימד הוא הטוב והשני הוא המימד הרע, שאחראיים ויוצרים כביכול קולות פנימיים, שאותם אנחנו כביכול שומעים ומנהלים ריבים, מלחמות, מאבקים, אהבה ושנאה, דו שיח, יוצרים אויב, מקבלים כביכול מסרים, כשבעצם את הקולות הפנימיים אנחנו יוצרים בעצמנו ללא כול מודעות עצמית לכך, אך מייחסים את הקולות הפנימיים לכל מיני גורמים חיצוניים שהם לא מציאותיים, לא קיימים, דמיוניים.
סיכום: בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אנחנו התודעה והגוף הוא כלי ביולוגי שאותו מפעילה התודעה, על כל המתרחש בחיינו אנחנו צופים בסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה, בתוכנו כתודעה.
כתוצאה מהקונפליקט התודעתי שבו אנחנו שרויים, כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו וניפצו את אישיותנו, אנחנו מפרשים את עצמנו בכמה וכמה מימדים, כשהתקשורת כביכול ביניהם יוצרת את תופעת הקולות הפנימיים, כשאת הקולות הפנימיים שבנו אנחנו יוצרים בעצם עצמנו אך לא מודעים, ואין לקולות הפנימיים כל קשר לגורם חיצוני כלשהו.
המסר במאמר: כדי להפסיק את הקולות הפנימיים עלינו להבין איך לתקן את אישיותנו, ולהתחבר לאני העצמי האמיתי שלנו לזהותנו האמיתית, ואז נתחיל לנהל דיאלוג  עם עצמנו, ושהדיאלוג יתרחש באמצעות דיבור עצמי פנימי, מה שיגרום לכול אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו ושאותן אנחנו כביכול שומעים ומנהלים איתן דו איתנו שיח או שומעים אותם להיעלם, ואז הקולות הפנימיים ייעלמו להם גם כן.