פסיכולוג

פסיכולוג.

לפני שהולכים לטיפול אצל פסיכולוג, מה כדאי לדעת ולשאול? ההגדרה המקובלת כיום לפסיכולוגיה היא, מדע החוקר את התנהגותו של בן האנוש.
שאלתי את עצמי כמה שאלות, האם הפסיכולוגים שלמדו את מדע הפסיכולוגיה, יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, לפני שהם מטפלים בו? וזאת כדי לדעת לאן ואיך לכוון אותו, כי במידה ולא המטופל יצא מבולבל.
האם הפסיכולוג עצמו חי על פי מדע ההתנהגות שלמד בפסיכולוגיה ותיקן את עצמו בהתאם?
כי במידה ולא, איך אפשר יהיה לעזור לאחר ללא מודעות עצמית לידע הנרכש?
האם ברמת המודעות שלנו מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מבינים את פשר התנהגותו של בן האנוש, ואת מקור הבעיות ההתנהגותיות שלו?
כי במידה ולא איך אפשר יהיה לטפל, כי הפסיכולוג בעצמו תקוע בתוך המבוך המוחי, באחת מהדרכים שהיא ללא מוצא.
האנשים בממסד שקבעו את חוק הפסיכולוגיה, ושקבעו שזו הדרך היחידה והנכונה מבחינתם לאבחן ולטפל באנשים, האם יהיה זה נכון לומר שאך ורק הפסיכולוגים ודרכם שלהם, ורק הם על פי מדע הפסיכולוגיה יכולים לטפל ולכוון את הנזקק לשפיות? כי במידה וזו אינה האפשרות הנכונה בבחירתם ומבחינתם, חברה שלמה יכולה ללכת לאיבוד, ואז אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
האם יכול להיות שכל המדע שלמדו הפסיכולוגים ועליו מסתמכת הפסיכולוגיה מוטעה ומטעה?
המציאות כיום לא מוכיחה שיש התקדמות.
האם הפסיכולוגים יכולים לגרום נזק בריאותי למטופלים שלהם, בגלל חוסר ההבנה שלהם לזהותו האמיתית של בן האנוש ולאורח החיים הבריא, ולמהות ומטרת החיים? לדעתי כן.
אולי מה שנלמד במדע הפסיכולוגיה כבר לא רלוונטי להיום? לדעתי לא רלוונטי.
אולי מדע הפסיכולוגיה שגוי מיסודו? לדעתי כן, ועוד.
האנשים בממסד שהחליטו ושקבעו את חוק הפסיכולוגיה, אשר מתנהל על פי מדע הפסיכולוגיה, שקבעו שהפסיכולוגיה היא הדרך היחידה והנכונה, ואפשרו בכך לקבוצת אנשים שלמדה את מדע ההתנהגות של בן האנוש על פי מדע הפסיכולוגיה פשוט טעו מעצם ההחלטה לא לאפשר ולהבין את עצמנו באמצעות אפשרויות, דרכים נוספות, אחרות, ולכן מעצם הקיבעון לא ניתן יהיה להמשיך ולהתפתח, אבל אני מודע לכך שההחלטה נעשית מתוך רמת המודעות שלנו כחברה נכון להיום.
מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים שלמדו וקיבלו את התעודה שמסמיכה אך ורק אותם, ועל פי אותו המדע הם מטפלים באנשים, הם טועים גם לגבי עצמם, וגם לגבי המטופלים שלהם, וגורמים לעצמם ולמטופלים לבלבול, כי כדי לעזור לבן אנוש שזקוק לעזרה, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים כמו, הפעלת הגוף הפיזי, הזנת הגוף, ותחזוקת הגוף, ולהבין מהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו שצריך שיהיה בעל סדר ושיגרה, וגם בנושא מהות ומטרת החיים, כי הכל קשור להכל.
לכן, כאשר אתם הולכים לפסיכולוג שהמידע שהוא רכש לעצמו נעשה מתוך מדע הפסיכולוגיה, עליכם לשאול את עצמכם ואת הפסיכולוג כמה שאלות, מהו הרוגע הפנימי? האם הפסיכולוג מבין ויודע להדריך ולהסביר איך להפעיל את הגוף באופן הבריא והמדויק ביותר עד כמה שניתן מבחינת הרגשות הפנימיים? מהם ומהיכן נובעות המחשבות שווא? מה פשר הדמיון? מהי מציאות האמיתית? מהי אשליה? מהיכן נובעים הקולות הפנימיים? מהו הדיכאון? ממה נובע ההרס העצמי? איך לדעת מהן הזיות? ועוד, וזאת כדי להביא את המטופל למצב של רוגע פנימי, שמאפשר את שפיות?
האם הפסיכולוג מבין ויודע להסביר לכם מה לאכול? וכמה לאכול? ואיך לאכול? ומתי לאכול? ובמה לאכול? כדי לשמור על משקל קבוע, יציב, ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
כמו כן, האם הפסיכולוג יודע להסביר לכם למה צריך לישון? וכמה צריך לישון? ומתי לישון? כדי להיות ערני ולתפקד באופן הבריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם צריך פעילות גופנית או פעילות ספורטיבית, מה בריא ומה לא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
למה צריך לשמור על טמפרטורת הגוף? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב בנושא מודעות עצמית ולאיזון וליציבות האישיות השפויה.
האם היגיינה אישית, והיגיינה סביבתית זה חשוב ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם הפסיכולוג מבין ויידע, להסביר לכם את תהליך האבולוציה, התהליך הקוסמי והרוחני? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה, כי הכול אבל הכול קשור לכול.
כדי להביא את הגוף לתפקוד שמתאים לזהותנו האמיתית, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים, אחרת אם מתייחסים רק לנושא הפסיכולוגי מתוך מגוון הרחב של הנושאים, יוצרים נתק שלא מאפשר להגיע לתיקון האישיות שאותו אנחנו זקוקים.
כמובן שישנם נושאים רבים נוספים, שרק אם נהיה מודעים לכול מכלול הנושאים נוכל לתקן את אישיותנו ולהתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, הטיפול בנושא בריאות הנפש כנושא שהוא בנפרד, ולא לקשר אותו לשאר מגוון הרחב של הנושאים שציינת שכביכול אינו קשור לפסיכולוגיה, שגוי.
רצוי להבין שכדי לחיות באורח חיים בריא, צריך סדר ושיגרה בחיי היום יום.
אין למדע הפסיכולוגיה ולפסיכולוגים עצמם את הידע במגוון הרחב של הנושאים, שיכולים לאפשר למטופל טיפול, שיאפשר לו את ההבנה לזהותו האמיתית, כיוון שבמדע הפסיכולוגיה הם אינם יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
דבר נוסף שכדאי לדעת, מעצם הסטאטוס של מטפל מטופל, כבר יוצר במודע או בתת מודע את האנטגוניזם, את הפחד אצל המטופל, כשהוא מגיע למישהו סמכותי, ממסדי.
בשיטה הקפיטליסטית כיום, כשהכסף הוא האמצעי למחיה והישרדות, נוצר מצב שיש לפסיכולוג אינטרס כספי ומטרתו להתפרנס מהנזקק, מצד שני זו שיטת המחייה שלנו כיום כדי לשרוד, מה שיוצר את הקונפליקט.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו מתן העזרה יהיה בחינם ללא כול אינטרס וללא כול תשלום כספי, יהיה ניתן לעזור אחד לשני באופן האמיתי מתוך חיי שיתוף חברתי לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כחברה רצוי שנעזור אחד לשני ללא כל מעמדות ואינטרסים, אבל עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אני מבין את הצורך והנזקקות להרוויח כדי לחיות ולשרוד.
כתוצאה מחוסר היכולת של הפסיכולוגים לתת תשובות למגוון רחב של נושאים, קמו להם אנשים, קבוצות, תנועות, ארגונים, שמאפשרים מתן תשובות בדרכים אחרות, אלטרנטיביות לזקוק לייעוץ והכוונה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו לרמת המודעות העצמית לגבי זהותנו האמיתית, לכן אין ביכולתנו לתרגם באופן הברור, השפוי, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, מה שגורם לנו להתנהל בחיינו כסהרורים.
מדע הפסיכולוגיה הוא אפשרות אחת, מתוך מגוון רחב של האפשרויות הקיימות, אך מדע זה הוא אינו הנכון והאמיתי.
סיכום: כיום זהותו של בן האנוש היא שהוא, רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, מה שגורם לו להיות אגואיסט, אינטרסנט ומניפולטיבי, שהתנהגותו משתנה בהתאם ובאופן תדיר, ובהתאם לרגשות הלא יציבים הפנימיים שבו הוא יצר לעצמו מציאויות שהן אשליה שמתנפצות לו במבחן המציאות האמיתית, ולכן הסבל הרב בחייו.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני.
האם מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים עצמם מודעים לזהות אמיתית זו?
כי במידה ולא, יהיה בלתי אפשרי לכוון את המטופלים שלהם לכיוון היעד, המטרה, שציינתי, לכן כשאין יעד ואין את המטרה האמיתית, הולכים לאיבוד במגוון הרחב של האפשרויות, מה שמשקף את מדע הפסיכולוגיה, את הפסיכולוגים כמטפלים, ואת המטופלים עצמם, וגם כחברה.
המסר במאמר: כדי לכוון, רצוי להבין מה הכיוון.

 

משברים רגשיים

משברים רגשיים.
איך רצוי להתייחס למשברים רגשיים בחיים? בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, כיום אנחנו חיים באורח חיים שהוא רגשי, אמוציונאלי, ולכן הוא אינו יכול להתנהל באופן ענייני.
אורח חיים אמוציונלי זה אינו מתאים ואינו בריא לגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שמשתנים, התנהגותנו משתנה בהתאם לכל סוג רגש, מה שמלווה בהזיות, במחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר בעיות אישיות הקיימות.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, מה שמוביל אותנו למשברים רגשיים.
מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם לא את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להיות רציונאליים, ולכן רק אז תתאפשר לנו היכולת להתייחס לאורח חיינו באופן ענייני, שמתאים ובריא לגוף ותואם למהות ומטרת החיים.
כתוצאה מהרוגע הפנימי ההתנהגות שלנו היא רגועה, מה שישתקף במציאות שניצור לעצמנו, שתהיה גם כן רגועה ושלווה.
עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה נחווה משברים רגשיים בחיינו בעוצמה כזו או אחרת.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו שגורמים לנו לאותם המשברים, אם הם אישיים ו/או משפחתיים ו/או במערכת היחסים הזוגית ו/או החברתיים?
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, שיש רק שתי אפשרויות שאיתם אנחנו צרכים להתמודד בחיינו.
אפשרות אחת היא לחיות עם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד.
אפשרות שנייה היא לחיות עם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, שנאה, רוע, כעס, דיכאון, לחץ, צער, עצב ועוד.
בגלל שהרגשות משתנים הם יוצרים נדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לבין הרגשות השליליים וככה אנחנו חיים את חיינו עם כול הסבל הכרוך מכך.
מתי אנחנו כן מודעים למשברים רגשיים? כשאנחנו נולדים אנחנו מרגישים וחיים את חיינו מתוך אינסטינקט ומתנהגים רגשית באופן אוטומטי ללא כול מודעות לכך, ולכן בתקופה זו אנחנו לא מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, וזאת למרות שאנחנו מרגישים, מה שמוביל אותנו לחוות משברים רגשיים בחיינו שההתייחסות שלנו כלפיהם נלקחת כמובן מאליו.
בשלב מסוים בחיינו אנחנו מתחילים להתחבר ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו ו/או לכך שאנחנו סובלים מבעיה בריאותית, ולכן שלב זה הוא תחילתו של תהליך למודעות עצמית, ויציאה מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי וההתנהגות הרגשית האוטומטית שאיתה נולדנו ואיתה חיינו.
שלב זה בחייהם של האנשים הבוגרים כשהם מתחילים להיות מודעים יותר לרגשותיהם הפנימיים ו/או לסבל הבריאותי האישי, גורם להם המצב להעצמת הפחד והבלבול מה שמוביל להתנהגות סהרורית, כלומר קיימת בהלה מעצם השינוי האישיותי, ולכן מתרחשים להם המשברים הרגשיים שמתעצמים.
בשלב זה של תחילת המודעות העצמית לרגשות הפנימיים ולסבל, כל עוד אנחנו מרגישים את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב אז נדמה לנו שהכל בסדר.
אבל ברגע שאנחנו מתחילים להיות מודעים יותר ויותר לרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו, אז אנחנו מתחילים להיות מודעים יותר לכך שמשהו אינו כשורה בנו, ולכן אנחנו מתחילים בדרך כלל לשאול את השאלה, מה קורה איתי ולמה זה קורה לי? מה שמשקף התעוררות.
בגלל פרוש, תרגום, שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, אנחנו מיחסים, משליכים, את מה שרק אנחנו מרגישים בתוכנו כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים לנו ו/או דמיוניים ומאשימים אותם במה שאנחנו מרגישים, כשבעצם מה שאנחנו מרגישים קשור אך ורק אלינו.
כלומר, אם אני אומר לחברה שלי שאני אוהב אותה, אז אני אוהב אך ורק את עצמי כי רק אני מרגיש, ולכן אני לא אוהב את החברה שלי.
אם אני פוחד מהחבר שלי, אז פוחד אך ורק מעצמי, ולא מהחבר שלי.
אם אני מתעצבן על איישתי, אז אני עצבני אך ורק על עצמי ולא על איישתי.
אם אני שונא את השכן שלי, אז אני שונא אך ורק את עצמי, ולא את השכן שלי.
כלומר, האנשים שאנחנו מייחסים כלפיהם את רגשותינו הם אובייקטים, שכלפיהם אנחנו מייחסים את רגשותינו, ולכן הם הופכים להיות הקורבן.
המשברים הרגשיים הם תוצאה ישירה של פרוש שגוי לרגשותינו.
מסקנה: הפירוש השגוי לרגשותינו הפנימיים גורם לנו לא להבין את עצמנו, את זהותנו באופן האמיתי, הברור, השפוי, כתוצאה מכך אנחנו בונים לעצמנו אורח חיים, יוצרים מציאות, כשהבסיס אינו איתן, וזאת כיוון שהקריטריונים שלנו לבחירה, ליצירה של המציאות הם רגשיים ורגשות הם משהו שהוא אינו יציב, ולכן כל עיבוד המידעים שאנחנו עושים גורמים לנו למסקנות שגויות, שבמבחן המציאות האמיתית האשליה תתנפץ לנו.
המשברים הרגשיים בחיינו נובעים מרגשות שגורמים לנו למצבי הזיה למחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, הרס עצמי, ולמגוון בעיות אישיות.
סיכום: כשמתחילים להתחבר לגוף ולהיות מודעים לרגשות הפנימיים שבנו, רצוי להבין שמה שאנחנו מרגישים רק אנחנו יכולים להרגיש ולא אף אחד אחר.
מעצם ההבנה עצמה, זהו מרכיב עיקרי וחשוב ליכולת שלנו בעת משבר רגשי אישי להבין שעלינו להימנע מלהאשים את האחר, את הקורבן שבחרנו בגלל רגשותינו, במידה וניקח אחריות על עצמנו הדבר יכול להקטין או למנוע את המשברים הרגשיים, האישיים, החברתיים, המשפחתיים, ובזוגיות שלנו.
המסר במאמר: אנחנו נולדים עם דפוס התנהגות רגשי שמלווה אותנו לאורך חיינו.
לכן, המשברים הרגשיים קיימים במשפחה שבה נולדנו ושבה גדלנו, והמשברים יהיו גם במשפחה שאותה נקים, והם ילוו אותנו בכל מקום ומסגרת שבה נהיה, אם בבית הספר, בצבא, בהשכלה הגבוה, בחברה, בזוגיות, במסגרת העבודה ועוד, עד שנלמד להירגע מייצור והפעלת אותם הרגשות הפנימיים שבנו, ואז ההתנהגות שלנו תהיה רגועה, ובעיקר נהיה ברורים יותר בהעברת המסר, ושפויים יותר.
אנחנו אלו שבונים את עצמנו, ואנחנו אלו שיוצרים לעצמנו את המציאות שבה נחיה, ולכן חשוב להבין ולהיות מודעים לרוגע הפנימי שבנו שמחבר אותנו לאני העצמי שלנו.

קולות פנימיים

קולות פנימיים.
מהם אותם קולות פנימיים? אלו הם קולות כביכול, שאינם נקלטים באמצעות מערכת השמיעה של הגוף, למרות שככה נדמה לנו, אלה הם מסרים שאנחנו יוצרים אותם בעצמנו אצלנו בתוך התודעה.
ישנם אנשים ששומעים קולות פנימיים, ואין להם כול הסבר לתופעה, שגורמת להם לחשוב ולדמיין שגורמים חיצוניים כביכול אחראיים לתופעה, שכביכול מנסים לתקשר איתם, ואף להשפיע עליהם באופן כזה או אחר, לפגוע בהם, ואולי אף לכוון אותם.
כדי להבין מהם אותם הקולות הפנימיים, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי.
התודעה היא מי שאנחנו, והגוף הוא כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
בעת התרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, אנחנו כתודעה צופים בתוכנו בסרט תלת ממד, וצופים על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
המוח הוא מקרן, שמאפשר את הקרנת הסרט בתלת ממד שיוצר את ההולוגרמה, המוקרן לתוך התודעה.
הצפייה של התודעה בגוף ובמתרחש במציאות, כוללת בתוכה את כל החושים והמחושים שהגוף משדר אליה.
לתודעה אין את היכולת להרגיש ולחוש, אלא ביכולתה אך ורק לקלוט את השדר האנרגטי כמסר, שמאפשר את האינדיקציה לתודעה למתרחש בתוך הגוף ומחוצה לו. 
למה חשוב להבין את זה? כיוון שברגע שאנחנו מפרשים באופן שגוי את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית, היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים נעשית באופן שגוי.
כלומר, נוצר מצב שבו אנחנו יוצרים בתודעה דמויות דמיוניות, שכביכול מדברות ביניהן מה שמכונה קולות פנימיים, ואז אנחנו יוצרים מציאויות שהן מהדמיון ומתנהגים בהתאם.
כתוצאה מכך שאנחנו מדמיינים אנחנו יוצרים כמה וכמה ממדים.
למה זה קורה לנו? זאת כיוון שאישיותנו התנפצה לה כתוצאה מייצור הרגשות הפנימיים שבנו, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, כשלכול רגש נוצרת הדמות הדמיונית.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, האושר, הצחוק, ההנאה, השמחה, היצר המיני, ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
כתוצאה מהרגשות החיוביים שבנו וגם כתוצאה מהרגשות השליליים שבנו, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגש הטוב שבנו, לבין הרגש הרע שבנו, לכן רצוי להתנתק ולהירגע מהרגשות, אך רצוי לעשות זאת במודע ומתוך רצון ולא להדחיק את הרגשות כי אז קיימים בנו.
כתוצאה מאותם הרגשות החיוביים והשליליים, אנחנו חיים בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
קונפליקט תודעתי זה גורם לנו בשלב מסוים בחיינו להיות מודעים לקולות הפנימיים שמתרחשים בנו בתוך התודעה.
כתוצאה מהקולות הפנימיים, אנחנו מתקשרים בעצם עם אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו בתודעה, שכביכול אנחנו שומעים אותם.
הדמויות שייצרנו שהן תוצר לוואי של אישיות מנופצת ומפוצלת מדברות ביניהן, ולכן בשלב מסוים בחיינו אנחנו מודעים לקולות הפנימיים, שהיו קיימים תמיד אך לא היינו מודעים להם.
כלומר, אנחנו מתקשרים עם עצמנו בכמה מימדים דמיוניים שיצרנו בגלל הרגשות, מצב זה נובע מכך שאנחנו לא רגועים ולא מחוברים לאני העצמי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות הפנימיים, לא באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים, מה שמנטרל את כל המחשבות והדמיונות, אבל בעיקר מנטרל ומפסיק את הקולות הפנימיים, הרוגע הפנימי משקף את מי שאנחנו את זהותנו האמיתית.
התיקון, השינוי האישיותי יתרחש, כאשר נבין ונתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ואז ייעלמו להן כל אותן הדמויות שיוצרות את הקולות הפנימיים שמתרחשים אצלנו בתודעה.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, עלינו תחילה להיות מודעים שהדיאלוג רצוי שיהיה עם עצמנו, מה שנקרא דיבור פנימי עצמי.
מסקנה: כתוצאה מפיצול וניפוץ האישיות ומחוסר מודעות עצמית וההבנה לזהותנו האמיתית, יצרנו לעצמנו שלא במודע בתודעה דמויות דמיוניות בשני מימדים עיקריים, כשאחד מהמימד הוא הטוב והשני הוא המימד הרע, שאחראיים ויוצרים כביכול קולות פנימיים, שאותם אנחנו כביכול שומעים ומנהלים ריבים, מלחמות, מאבקים, אהבה ושנאה, דו שיח, יוצרים אויב, מקבלים כביכול מסרים, כשבעצם את הקולות הפנימיים אנחנו יוצרים בעצמנו ללא כול מודעות עצמית לכך, אך מייחסים את הקולות הפנימיים לכל מיני גורמים חיצוניים שהם לא מציאותיים, לא קיימים, דמיוניים.
סיכום: בן אנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אנחנו התודעה והגוף הוא כלי ביולוגי שאותו מפעילה התודעה, על כל המתרחש בחיינו אנחנו צופים בסרט שהוא תלת ממד, כהולוגרמה, בתוכנו כתודעה.
כתוצאה מהקונפליקט התודעתי שבו אנחנו שרויים, כתוצאה מהרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו וניפצו את אישיותנו, אנחנו מפרשים את עצמנו בכמה וכמה מימדים, כשהתקשורת כביכול ביניהם יוצרת את תופעת הקולות הפנימיים, כשאת הקולות הפנימיים שבנו אנחנו יוצרים בעצם עצמנו אך לא מודעים, ואין לקולות הפנימיים כל קשר לגורם חיצוני כלשהו.
המסר במאמר: כדי להפסיק את הקולות הפנימיים עלינו להבין איך לתקן את אישיותנו, ולהתחבר לאני העצמי האמיתי שלנו לזהותנו האמיתית, ואז נתחיל לנהל דיאלוג  עם עצמנו, ושהדיאלוג יתרחש באמצעות דיבור עצמי פנימי, מה שיגרום לכול אותן הדמויות הדמיוניות שיצרנו ושאותן אנחנו כביכול שומעים ומנהלים איתן דו איתנו שיח או שומעים אותם להיעלם, ואז הקולות הפנימיים ייעלמו להם גם כן.