חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות עזרה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עזרה. הצג את כל הרשומות

פסיכיאטר

פסיכיאטר.
לאן הפסיכיאטרים מובילים אותנו? פסיכיאטריה היא תחום העוסק במדע הרפואה, העוסק בבריאות הנפש, שיקום אנשים הסובלים ממחלות נפש וקידום בריאות הנפש, בעל המקצוע נקרא פסיכיאטר והוא בעל תואר דוקטור לרפואה.
הפסיכיאטר תפקידו לנתח את ההפרעות הנפשיות של החולה ולהציע לו דרכי מניעה, הערכה, אבחון, טיפול ושיקום, המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.
רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט, והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.
הטיפול ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה, בהתאם לחומרת ההפרעה.
ברוב המדינות הסמכות לטיפול פסיכיאטרי נתונה בחוק, והיא נעשית גם שלא בהסכמת החולה במקרים בהם המחלה מסכנת את שלום החולה והחברה{חלק ממידע זה נאסף מויקיפדיה}.
לאחר שחוויתי ועברתי את התהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה ולאחר מכן מניה דפרסיה ללא כל עזרה פסיכולוגית וללא כל עזרה פסיכיאטרית, וחשוב לי להדגיש שגם ללא כדורים, אנסה להסביר את דעתי בנושא.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, המין האנושי עדיין לא הגיע לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו להבין, איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק את הגוף הפיזי, ככה שהוא יפעל, יתפקד, ויתנהג באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון.
כלומר, עדיין לא הגענו לרמת מודעות עצמית שתאפשר לנו לתפקד ולפעול במודע, ובאופן מאוזן ומכוון מבחינה כימית, מה שיכול לאפשר לנו את השפיות, הדבר נכון גם לגבי החברה המגדירה עצמה כנורמלית שמאבחנת ורואה את החולה הלא נורמלי כבעל בעיות אישיות.
למה? כי כול עוד לא מתאפשר לנו להבין מי אנחנו? ומה מהות ומטרת החיים שלנו? כולנו לא מאוזנים, ולכן אנחנו חיים כסהרוריים.
מה הקשר? הקשר הוא שרצוי להבין מי אנחנו? אם רוצים לטפל במישהו, כלומר מהי זהותנו האמיתית, ומה התהליך שעלינו לעבור בחיינו, וזאת כדי לתקן ולהתחבר לזהותנו האמיתית?
רצוי לזכור, שאנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים, וחיים את חיינו באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים באופן אוטומטי עד השלב המסוים בחיינו שבו אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע תוך כדי ניסיון החיים.
כלומר, בשלב מסוים אנחנו מתחילים את היציאה מדפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו, אישיות שהכרנו ושהכירו אותה כול הסובבים אותנו.
שינוי ומעבר זה גורם למי שנכנס לתהליך לבלבול ולפחד, מה שמקשה להתנהל בחיי היום יום.
למה הכוונה בלבול? כל ההרכב הכימי שעל פיו הפעלנו את גופנו הפיזי מבחינה רגשית התבלגן לנו.
מצב זה מצריך מאיתנו להרכיב ולבנות אישיות מחודשת ולהתחיל הכול מההתחלה, רק שהפעם שהאישות תהיה בעלת בסיס איתן שלא תתפרק יותר.
בגלל שההרכב הכימי הרגשי הקודם שלנו התבלגן, לא נוכל לחזור למצב האישיות הקודם שהיה לנו.
לרוב כאן נכנס התפקיד של הפסיכיאטר, שתפקידו לנסות לכוון ולאזן גם באמצעים כימיים חיצוניים כלומר כדורים את המטופל, ככה שלהגדרת הפסיכיאטריה החולה יתאזן.
היכן הפסיכיאטריה שוגה? הפסיכיאטריה שוגה בגלל חוסר היכולת של הפסיכיאטרים להבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית? ומה מהות ומטרת חיינו?
ברגע שהפסיכיאטר יבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, רק אז יתאפשר לו לכוון את מי שהתחיל את התהליך ליעד, כי ההתייחסות שנעשית כיום נעשית ללא ההבנה לזהותו האמיתית וליעד, ולכן הפסיכיאטר אינו יכול לכוון את המטופל.
האם הפסיכיאטריה יכולה להסביר מהיכן ולמה נובעות התופעות הבאות, ואיך הם משפיעות עלינו?
כמו למשל, רגשות, מחשבות, דמיון, חלומות, קולות פנימיים, הזיות, אשליות, הרס עצמי, הרגשת הנרדפות, ושאר הבעיות האישיות.
כמו כן, האם הפסיכיאטריה יכולה ללמד אותנו, איך לחיות באופן הבריא, וללמד אותנו מהו אורח החיים הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף, וזאת כדי שתהיה לנו היכולת להיות בריאים ובעיקר שפויים?
כלומר, האם פסיכיאטר יכול לעזור ולכוון מטופלים לזהותם האמיתית, כאשר לפסיכיאטריה אין כל מושג לזהותו האמיתית של בן האנוש?
האם הפסיכיאטריה יודעת מהו הכיוון, מהו היעד, שאליו אנחנו שואפים בכניסה לתהליך שהסברתי?
ממה שאני יודע התשובה היא שאין לפסיכיאטריה תשובות לשאלות הנשאלות.
אבל, חשוב לי להדגיש שישנם אנשים שבחרו ושזקוקים לטיפול של פסיכיאטר וזו זכותם המלאה, כלומר אני לא נגד עזרה פסיכיאטרית גם בעזרת כדורים, כי בשלב זה זו רמת המודעות שלנו כחברה שמאפשרת את ההקלה היחסית מהסבל שבו שרוי הזקוק לטיפול.
מהי זהותנו האמיתית? כיום המין האנושי מייצר, מפעיל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, ומכאן נובעות להן כול אותן הבעיות האישיות הקיימות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים? הרגשות הפנימיים שבנו הם גם הרגשות החיוביים והם גם הרגשות השליליים שבנו.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה כמו, רוע, פחד, חרדה, דיכאון, לחץ, כעס, צער, עצב, ועוד.
כיוון, שברמת המודעות שלנו כיום, אנחנו מייצרים, מפעילים, ומתנהגים על פי הרגשות הפנימיים שהם אינם יציבים, אנחנו חיים בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים הטובים שבנו לבין הרגשות השליליים הרעים שבנו, ככה שהאישיות שלנו משתנה, ולכן אנחנו מוגדרים כיצורים רגישים, אמוציונליים, שמתנהגים ומשתנים בהתאם ובאופן תדיר.
חינכו, תכנתו, אילפו אותנו, לשאוף ולחיות אך ורק עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הטובה, ורק שלא לחיות עם אותם הרגשות שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שהם הסיבה לכול הבעיות האישיות הקיימות.
לכן, כשמגיע מישהו לטיפול אצל הפסיכיאטר, כדי שיעזור לו לאזן אותו מבחינה כימית, לרוב הוא מציע לו אמצעים כימיים חיצוניים כמו כדורים או זריקה ועוד, שיאזנו ויגרמו למטופל להרגשה החיובית הטובה, וזאת כדי שלא ירגיש את אותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגשה הרעה, כי ככה אנחנו כחברה נורמלית מבינים ושואפים ורגילים לחיות, וככה גם מבין ושואף הפסיכיאטר לחיות.
אבל, ישנה אפשרות נוספת, אפשרות שתחבר אותנו לזהותנו האמיתית, אפשרות שתאפשר לנו להיות מאוזנים מבחינה כימית ומכוונים, מה שיאפשר לנו את היכולת להיות בריאים יותר ושפויים, ללא הצורך בכדורים ותרופות, אפשרות זו נקראת הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו הגוף אינו מייצר, מופעל, ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות החיוביים הטובים הקיימים בנו, וגם ללא הרגשות השליליים הרעים הקיימים בנו, וזו זהותנו האמיתית.
מצב זה מנטרל את הזיגזג הרגשי, הנדנדה הרגשית, ואת כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי, וכל אותן התופעות האישיות הקיימות.
מהרגע שאנחנו נולדים וחיים אינסטינקטיבית אנחנו מתכננים לנו את מסע החיים ומחפשים את הדרך, כדי לתקן את עצמנו ולשנות את אישיותנו המקולקלת, ולהגיע לרמת מודעות מתקדמת זו, מה שנעשה לרוב שלא במודע.
למה? רמה התפתחותית זו תאפשר לנו להיות רגועים יותר, להתחבר לזהותנו האמיתית, להתייחס למהות ומטרת החיים שלנו באופן רציונאלי, בריא וענייני.
כיוון שתובנות אילו אינן קיימות במודע אצל הפסיכיאטרים, הם אינם יכולים לעזור למטופלים, אלא אך ורק עד לרמת המודעות העצמית וההתפתחותית שהם הגיעו אליה.
רצוי לדעת, שהפסיכיאטר יכול להכיר את אישיותו של המטופל, אך ורק עד להיכן שהוא מכיר את עצמו ולא מעבר לכך.
מסקנה: מדע הפסיכיאטריה שאותם מיישמים הפסיכיאטרים, מאפשר טיפול אשר אינו תואם את התהליך למודעות עצמית, אלא חוסמת אותנו מלהגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת יותר, למרות ההקלה היחסית שהמטופלים הנזקקים זוכים לה.
למה הדבר דומה? הדבר דומה למי שיש לו כאב ראש, והוא הולך לרופא ומספר לו על הבעיה, והרופא נותן לו כדור נגד כאב הראש.
האיש לוקח את הכדור נגד כאב הראש, ולכן הוא לא חש את הכאב יותר, אך הכאב קיים.
עד שהאיש לא יבין מהי הסיבה שגרמה לו לכאב הראש, הוא לא יוכל לפתור לעצמו את הבעיה, וכשלא מבינים ממה נובעת הבעיה התופעה תחזור, כיוון שאז נחזור על אותה הטעות שגרמה לנו לכאב הראש, ככה גם עם התרופות הפסיכיאטריות.
סיכום: נולדנו וחיינו את חיינו מתוך אינסטינקט והתנהגנו באופן אוטומטי, וככה בנינו את עצמנו מבחינה כימית רגשית.
בשלב מסוים אנחנו מתחילים את התהליך שלנו למודעות עצמית, לאחר שצברנו ידע שנבע מתוך ניסיון החיים שחווינו, וזאת לשם ההכנה שלנו ליציאה מדפוס ההתנהגות שאיתו נולדנו ושאיתו חיינו.
שלב זה מפחיד אותנו, שלב זה מבלבל את כל ההרכב הכימי שעליו בנינו את האישיות ושחיינו איתה.
בניית אישיות מחודשת זו, מאפשרת לנו את המעבר לשלב התפתחותי מתקדם יותר, במידה ונדע איך לאזן את עצמנו ושמתאים לזהותנו האמיתית.
אבל, בגלל חוסר ההבנה של הפסיכיאטריה לנושאים שציינתי, שמיושמת באמצעות הפסיכיאטרים, ולמרות העזרה וההקלה היחסית, המצב כיום חוסם אותנו כחברה ולא מאפשר לנו להתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
למה? בגלל שצריך לעבור את התהליך למודעות עצמית, ואז? רק לאחר שעוברים את התהליך, וניתנת לנו האפשרות להבין את עצמנו בעצמנו ובאופן הבריא, המכוון, השפוי, ניתן יהיה להבין את המקום שבו נמצא המטופל ולאפשר לו את היציאה מתוך המבוך המוחי שבו הוא שרוי.
המסר במאמר: ניתן לאזן את תפקוד הגוף הפיזי שלנו ולכוון אותו ללא אמצעי עזר חיצוניים כמו, כדורים, תרופות ואחר, ברגע שנבין מהי זהותנו האמיתית, ואז יהיה ניתן להגיע לבריאות, לאיזון, לבהירות, לשפיות.


פסיכולוג

פסיכולוג.
לפני שהולכים לטיפול אצל פסיכולוג, מה כדאי לדעת ולשאול? ההגדרה המקובלת כיום לפסיכולוגיה היא, מדע החוקר את התנהגותו של בן האנוש.
שאלתי את עצמי כמה שאלות, האם הפסיכולוגים שלמדו את מדע הפסיכולוגיה, יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, לפני שהם מטפלים בו? וזאת כדי לדעת לאן ואיך לכוון אותו, כי במידה ולא המטופל יצא מבולבל.
האם הפסיכולוג עצמו חי על פי מדע ההתנהגות שלמד בפסיכולוגיה ותיקן את עצמו בהתאם?
כי במידה ולא, איך אפשר יהיה לעזור לאחר ללא מודעות עצמית לידע הנרכש?
האם ברמת המודעות שלנו מבחינה פסיכולוגית, אנחנו מבינים את פשר התנהגותו של בן האנוש, ואת מקור הבעיות ההתנהגותיות שלו?
כי במידה ולא איך אפשר יהיה לטפל, כי הפסיכולוג בעצמו תקוע בתוך המבוך המוחי, באחת מהדרכים שהיא ללא מוצא.
האנשים בממסד שקבעו את חוק הפסיכולוגיה, ושקבעו שזו הדרך היחידה והנכונה מבחינתם לאבחן ולטפל באנשים, האם יהיה זה נכון לומר שאך ורק הפסיכולוגים ודרכם שלהם, ורק הם על פי מדע הפסיכולוגיה יכולים לטפל ולכוון את הנזקק לשפיות? כי במידה וזו אינה האפשרות הנכונה בבחירתם ומבחינתם, חברה שלמה יכולה ללכת לאיבוד, ואז אנחנו תקועים מבחינה התפתחותית.
האם יכול להיות שכל המדע שלמדו הפסיכולוגים ועליו מסתמכת הפסיכולוגיה מוטעה ומטעה?
המציאות כיום לא מוכיחה שיש התקדמות.
האם הפסיכולוגים יכולים לגרום נזק בריאותי למטופלים שלהם, בגלל חוסר ההבנה שלהם לזהותו האמיתית של בן האנוש ולאורח החיים הבריא, ולמהות ומטרת החיים? לדעתי כן.
אולי מה שנלמד במדע הפסיכולוגיה כבר לא רלוונטי להיום? לדעתי לא רלוונטי.
אולי מדע הפסיכולוגיה שגוי מיסודו? לדעתי כן, ועוד.
האנשים בממסד שהחליטו ושקבעו את חוק הפסיכולוגיה, אשר מתנהל על פי מדע הפסיכולוגיה, שקבעו שהפסיכולוגיה היא הדרך היחידה והנכונה, ואפשרו בכך לקבוצת אנשים שלמדה את מדע ההתנהגות של בן האנוש על פי מדע הפסיכולוגיה פשוט טעו מעצם ההחלטה לא לאפשר ולהבין את עצמנו באמצעות אפשרויות, דרכים נוספות, אחרות, ולכן מעצם הקיבעון לא ניתן יהיה להמשיך ולהתפתח, אבל אני מודע לכך שההחלטה נעשית מתוך רמת המודעות שלנו כחברה נכון להיום.
מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים שלמדו וקיבלו את התעודה שמסמיכה אך ורק אותם, ועל פי אותו המדע הם מטפלים באנשים, הם טועים גם לגבי עצמם, וגם לגבי המטופלים שלהם, וגורמים לעצמם ולמטופלים לבלבול, כי כדי לעזור לבן אנוש שזקוק לעזרה, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים כמו, הפעלת הגוף הפיזי, הזנת הגוף, ותחזוקת הגוף, ולהבין מהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו שצריך שיהיה בעל סדר ושיגרה, וגם בנושא מהות ומטרת החיים, כי הכל קשור להכל.
לכן, כאשר אתם הולכים לפסיכולוג שהמידע שהוא רכש לעצמו נעשה מתוך מדע הפסיכולוגיה, עליכם לשאול את עצמכם ואת הפסיכולוג כמה שאלות, מהו הרוגע הפנימי? האם הפסיכולוג מבין ויודע להדריך ולהסביר איך להפעיל את הגוף באופן הבריא והמדויק ביותר עד כמה שניתן מבחינת הרגשות הפנימיים? מהם ומהיכן נובעות המחשבות שווא? מה פשר הדמיון? מהי מציאות האמיתית? מהי אשליה? מהיכן נובעים הקולות הפנימיים? מהו הדיכאון? ממה נובע ההרס העצמי? איך לדעת מהן הזיות? ועוד, וזאת כדי להביא את המטופל למצב של רוגע פנימי, שמאפשר את שפיות?
האם הפסיכולוג מבין ויודע להסביר לכם מה לאכול? וכמה לאכול? ואיך לאכול? ומתי לאכול? ובמה לאכול? כדי לשמור על משקל קבוע, יציב, ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
כמו כן, האם הפסיכולוג יודע להסביר לכם למה צריך לישון? וכמה צריך לישון? ומתי לישון? כדי להיות ערני ולתפקד באופן הבריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם צריך פעילות גופנית או פעילות ספורטיבית, מה בריא ומה לא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
למה צריך לשמור על טמפרטורת הגוף? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב בנושא מודעות עצמית ולאיזון וליציבות האישיות השפויה.
האם היגיינה אישית, והיגיינה סביבתית זה חשוב ובריא? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה.
האם הפסיכולוג מבין ויידע, להסביר לכם את תהליך האבולוציה, התהליך הקוסמי והרוחני? נושא שכביכול לא מתפקידו, אבל גורם חשוב לאיזון ויציבות האישיות השפויה, כי הכול אבל הכול קשור לכול.
כדי להביא את הגוף לתפקוד שמתאים לזהותנו האמיתית, רצוי להבין במגוון רחב של נושאים, אחרת אם מתייחסים רק לנושא הפסיכולוגי מתוך מגוון הרחב של הנושאים, יוצרים נתק שלא מאפשר להגיע לתיקון האישיות שאותו אנחנו זקוקים.
כמובן שישנם נושאים רבים נוספים, שרק אם נהיה מודעים לכול מכלול הנושאים נוכל לתקן את אישיותנו ולהתקדם לשלב התפתחותי מתקדם יותר.
כלומר, הטיפול בנושא בריאות הנפש כנושא שהוא בנפרד, ולא לקשר אותו לשאר מגוון הרחב של הנושאים שציינת שכביכול אינו קשור לפסיכולוגיה, שגוי.
רצוי להבין שכדי לחיות באורח חיים בריא, צריך סדר ושיגרה בחיי היום יום.
אין למדע הפסיכולוגיה ולפסיכולוגים עצמם את הידע במגוון הרחב של הנושאים, שיכולים לאפשר למטופל טיפול, שיאפשר לו את ההבנה לזהותו האמיתית, כיוון שבמדע הפסיכולוגיה הם אינם יודעים מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
דבר נוסף שכדאי לדעת, מעצם הסטאטוס של מטפל מטופל, כבר יוצר במודע או בתת מודע את האנטגוניזם, את הפחד אצל המטופל, כשהוא מגיע למישהו סמכותי, ממסדי.
בשיטה הקפיטליסטית כיום, כשהכסף הוא האמצעי למחיה והישרדות, נוצר מצב שיש לפסיכולוג אינטרס כספי ומטרתו להתפרנס מהנזקק, מצד שני זו שיטת המחייה שלנו כיום כדי לשרוד, מה שיוצר את הקונפליקט.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו מתן העזרה יהיה בחינם ללא כול אינטרס וללא כול תשלום כספי, יהיה ניתן לעזור אחד לשני באופן האמיתי מתוך חיי שיתוף חברתי לשם מימוש מהות ומטרת החיים.
כחברה רצוי שנעזור אחד לשני ללא כל מעמדות ואינטרסים, אבל עד שנגיע לשלב התפתחותי מתקדם זה, אני מבין את הצורך והנזקקות להרוויח כדי לחיות ולשרוד.
כתוצאה מחוסר היכולת של הפסיכולוגים לתת תשובות למגוון רחב של נושאים, קמו להם אנשים, קבוצות, תנועות, ארגונים, שמאפשרים מתן תשובות בדרכים אחרות, אלטרנטיביות לזקוק לייעוץ והכוונה.
מסקנה: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, עדיין לא הגענו לרמת המודעות העצמית לגבי זהותנו האמיתית, לכן אין ביכולתנו לתרגם באופן הברור, השפוי, את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, מה שגורם לנו להתנהל בחיינו כסהרורים.
מדע הפסיכולוגיה הוא אפשרות אחת, מתוך מגוון רחב של האפשרויות הקיימות, אך מדע זה הוא אינו הנכון והאמיתי.
סיכום: כיום זהותו של בן האנוש היא שהוא, רגיש, אמוציונאלי ולא ענייני, מה שגורם לו להיות אגואיסט, אינטרסנט ומניפולטיבי, שהתנהגותו משתנה בהתאם ובאופן תדיר, ובהתאם לרגשות הלא יציבים הפנימיים שבו הוא יצר לעצמו מציאויות שהן אשליה שמתנפצות לו במבחן המציאות האמיתית, ולכן הסבל הרב בחייו.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא כאשר הוא רגוע, רציונאלי וענייני.
האם מדע הפסיכולוגיה והפסיכולוגים עצמם מודעים לזהות אמיתית זו?
כי במידה ולא, יהיה בלתי אפשרי לכוון את המטופלים שלהם לכיוון היעד, המטרה, שציינתי, לכן כשאין יעד ואין את המטרה האמיתית, הולכים לאיבוד במגוון הרחב של האפשרויות, מה שמשקף את מדע הפסיכולוגיה, את הפסיכולוגים כמטפלים, ואת המטופלים עצמם, וגם כחברה.
המסר במאמר: כדי לכוון, רצוי להבין מה הכיוון.
 

התאבדויות

התאבדויות.
איך רצוי להתייחס לנושא ההתאבדויות? התאבדות מתרחשת כאשר בן האנוש מחליט שהוא רוצה לשים קץ לחייו ולמות.
כדי לבצע את תכנון ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה רצוי לדעת לפני שמחליטים להתאבד? ראשית כדאי לדעת מי אנחנו וממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף האנושי הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו והוא מורכב מתאים תאים, מיליארדים של תאים.
התודעה שהיא מי שאנחנו, בעת פעולת ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
תפקידו של הגוף בחיינו הוא לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה.
למה רצוי לדעת את זה לפני ההתאבדות?
הצורך להשתקפות של התודעה שמתבצע באמצעות הגוף בתהליך החיים, שקשור לתהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, ושפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לתכנון חייו והתאמתם למהות ומטרת החיים, שמאפשר את הבריאות, אריכות החיים, ביטול תהליך הזקנה ונצחי.
יעד הנצחיות יכול להתקיים אך ורק באמצעות הגוף שהוא האמצעי, שהוא הכלי, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים.
הנצחיות היא בחיינו עם הגוף מה שמאפשר את הנצחיות לאחר סיומו של היקום, מה שמאפר את הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
אם כך, למה רצוי שלא להתאבד?
לאחר ביצוע ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, מה שלא יאפשר את מימוש מהות ומטרת חיינו.
לא רצוי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות, אך ללא הגוף הפיזי אלא כתודעה.
כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר שהזכרתי עם ובעזרת הגוף בעודו בחיים אז גם לאחר המוות כתודעה הבלבול והסבל ימשיכו להתקיים, אומנם באופן שונה.
כלומר, לאחר שמתאבדים ומתים ומשתחררים מהגוף אז ממשיכים להתקיים, וזה לא סוף הסיפור כמו שחושב המתאבד או הרוצה להתאבד.
לכן, לפני שמחליטים להתאבד רצוי לדעת שתודעה שאינה מודעת לעצמה עוד בחייה עם הגוף היא גם לא תהיה מודעת לעצמה גם לאחר המוות, אך בעיקר היא לא תוכל להיות נצחית, לכן כדאי שנתונים אלו יהיו במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך רצוי להתייחס לרצון להתאבד? הסיבות העיקריות הן רגשיות עם השלכות לבעיות אישיות ו/או מחלות בריאותיות שנובעות מסבל שקשה מנשוא.
בהתייחסות לסיבות הרגשיות האישיותיות, חשוב להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שמהם סובל ומתייסר הרוצה להתאבד, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם ולהירגע, יש דרך להירגע.
חשוב להבין שלרוב אפשר לצאת מכל מצב רגשי, רק שרצוי להבין ולבנות את הרצון וגם את היכולת הפיזיולוגית לכך.
למה? זאת כיוון שהמידע עקב פרוש מוטעה שקיים אצל מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו למידע שמוביל לרצון לשים קץ לחיו, כתוצאה מעיבוד המידעים והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה השגויה, החלטה שמטשטשת בין המציאות האמיתית לאשליה.
לכן, רצוי לפנות, לדבר, להתייעץ עם מישהו מוסמך על הרצון להתאבד לפני ביצוע ההחלטה, כדי שיעזור לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי, שמוביל את מי שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות והמציאות האמיתית, כי האני העצמי שלנו רוצה להמשיך ולחיות ולממש את מהות החיים.
רצוי ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהמשברים הרגשיים תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת הכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו, כי אם הוא היה מודע למעשיו הוא לא היה מחליט להתאבד.
המתאבד אינו מודע לכך שכבר לא יהיה לו את הגוף שאיתו הוא יוכל להמשיך לחיות, וליצור קשר עם החיים, הוא גם לא מבין מה זה מוות.
למה? כי אם הוא היה מבין ומודע לנושא הוא לא היה רוצה להתאבד.
מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את המשך עצם קיומו.
לאחר ההתאבדות והמוות, כשהתודעה תשתחרר ותעזוב את הגוף של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול, מה שיהפוך את מעשה ההתאבדות לאכזבה אחת גדולה.
התודעה שהשתחררה ושהפעילה וחיה עם הגוף בעבר, לרוב הנתונים שציינתי לא היו ברשותה, כתוצאה מכך לא תדע אותה התודעה לאחר ביצוע ההתאבדות ועזיבת הגוף, וכשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי, מה שניתן ללמוד לעשות זאת רק עם הגוף בעודה בחיים.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט, ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים.
החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים.
לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ביצוע ההתאבדות, כלומר לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות? ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה רצוי לחיות, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר כדי לממש את החיים מהבחינה הרוחנית.
כלומר, חשוב להבין שהחיים לא נוצרו סתם כך, יש לחיים מהות ויש להם מטרה שעלינו להבין ולממש רק בהיותנו בחיים.
מסקנה: כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות של המתאבד למממש את מהות ואת מטרת חייו, ולנו כחברה הפספוס שלא ידענו לכוון, לזהות, ולדעת איך לגשת ולעזור.
הפתרון לבעיה הוא בהבנה ובהסבר לנתונים שציינתי, כאשר מבינים יש סדר ולא פוחדים ולא מבולבלים, ואז המחשבות שווא על התאבדות נעלמות.
אם לא נלמד מהטעויות ונתקנם הטעויות יחזרו על עצמן עד שנלמד לפרש נכון איך להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו שהם הסיבה העיקרית להתאבדויות.
חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים שכוללים סדר ושיגרה שאותם צריך ולהם זקוק הגוף.
סיכום: התאבדות מטרתה להפסיק את החיים ולמות שלא כדרך הטבע.
אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ולמות הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל המתאבד ימשיך להתקיים גם לאחר המוות כתודעה.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הוא האמצעי, הוא הכלי, שבאמצעותו מתאפשר לנו לממש את יעודנו בחיים, ולכול אחד ואחת יש יעוד בחיים.
לאחר ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות ולהתקיים כתודעה גם לאחר תופעת המוות במרחב הקוסמי, ומבחינה רוחנית הנשמה לא ביצעה את התיקון.
לכן, רצוי שהרוצה להתאבד ייקח נתונים אלו בחשבון.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי.
לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך, להתייעץ ולקחת עזרה ולעבור את המשבר.
המסר במאמר: הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד ולמות, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד גם לאחר המוות, אך ללא הגוף הפיזי.
לכן, התאבדות היא לא הפתרון שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
את הייסורים הפנימיים מבחינתה של התודעה לאחר המוות לא ניתן יהיה להפסיק, ניתן יהיה לבצע זאת ולתקן אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי בעודנו בחיים, לכן התאבדות היא לא הפתרון אלא בריחה שאינה מובילה לשום מקום.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים למצבי הזיה, מחשבות שווא, קולות, הרס, דמיון ועוד.
רצוי לדעת שלרגשות החיוביים ולשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.



אוטיזם

אוטיזם.
מהו הגורם העיקרי לאוטיזם, קשיי תקשורת? אוטיסטים מוגדרים כבעלי ליקויים אישיותיים, ליקויים שאינם מאפשרים להם תקשורת ואינטראקציה עם הסובבים אותם, ברמה כזו או אחרת.
זוג הורים מחליטים להביא תינוק לעולם, והם מגלים בשלב מסוים, שהילד שלהם מתנהג באופן שהוא אינו נורמטיבי, והוא מאובחן כאוטיסט ברמה כזו או אחרת.
לאחר שלב האבחון, מתחיל המסע של ההורים בחיפוש אחר הפתרון לתעלומה.
כדי להבין את הבעיה, רצוי להבין איך צריך היה להיות המקור.
כלומר, רצוי להבין מה אמורה הייתה להיות האישיות, מה הייתה אמורה להיות הזהות האמיתית?
כשמבינים מהי האישיות שאמורה הייתה להיות, רק אז ניתן יהיה לנסות ולהבין היכן ובאיזה שלב בתהליך ההתפתחות הכל התבלבל לבעל הלקות, וזאת כדי לנסות ולעזור לו לתקן את עצמו.
כמובן שלא כל הלוקים בתופעה הם בעלי מוגבלויות זהות, ישנן רמות שונות של קשיים שהחברה הנורמטיבית מגדירה אותם באופן כזה או אחר.
האם הנורמטיבי הוא השפוי? הנורמטיבי שהחברה מגדירה, הוא בעל אישיות שהתנהגותו תואמת את הקולקטיב, חברה שהחליטה שצריך להתנהג באופן מסוים.
כלומר, חברה שהתנהגותה מוגדרת לה, יצרה לעצמה שיטה שמתאימה לאורח החיים המוגדר כנורמטיבי.
כיום, ההתנהגות המוגדרת כנורמטיבית היא התנהגות שמשקפת רגשות, אמוציות, ולכן כתוצאה מכך התנהגות זו גורמת להפעלת הגוף באופן שהוא אינו מתאים, ולכן הוא גם אינו בריא, התנהגות זו גם אינה תואמת למהות ומטרת החיים.
התנהגות זו משקפת את האישיות שנוצרה כתוצאה מכך.
אישיות מוגדרת זו של החברה משקפת זהות.
זהות מוגדרת זו של החברה היא הנורמטיבית.
הזהות הנורמטיבית יוצרת זהות אחידה לכולם.
זהות אחידה משמעותה שכולם צריכים להיות זהים.
מכאן השיטה יוצרת מכונה משומנת היטב, ליצירת אנשים שהם מחונכים, מתוכנתים, מאולפים.
כלומר, הנורמטיביות אינה יכולה לאפשר את השפיות.
כשהנורמטיביות אינה מאפשרת את השפיות, צצות להן כל אותן התופעות הבריאותיות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
השפיות מתאפשרת רק כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים, וכשהתייחסות לגוף שלנו נעשית באופן המתאים, הענייני והבריא לו, ושמתאימה למהות ומטרת החיים, מה שאינו קיים כיום.
מה כל זה קשור לאוטיזם? זוג הורים נורמטיבי שמחליטים להביא תינוק לעולם, חושבים שהילד שלהם צריך להיות נורמטיבי, כי גם הם נורמטיביים.
אבל, כיוון שהזהות הנורמטיבית אינה הזהות האמיתית שמאפרת את השפיות, נוצר פער שיוצר את התופעה שהחברה מגדירה אותה כאוטיזם.
אוטיזם היא תופעה שנובעת כתוצאה מתפיסה שגויה, ולכן היא נובעת מטעות בפרוש שגוי למי אנחנו, שיוצרת תופעה זו שעוברת מדור לדור.
החברה מגדירה את האוטיסט כאחד שיש לו חוסר ביכולת לתקשר עם האנשים שסביבו, אם זה בדיבור ואם זה במבט או בהבעה כלשהי, וכן חוסר היכולת שלו להיות מודע לעצמו, להתנהגותו, לצרכיו ולסביבה שבה הוא נמצא וחי.
כלומר, מבחינה תודעתית בעל האוטיזם נמצא בתוך מבוך ושם הוא כלוא, בגלל הפחד והבלבול שנגרם לו מהוריו הנורמטיביים שחיים בחברה נורמטיבית, שמנסים ליצור ילד אחרת ממה שהוא צריך להיות.
כלומר, רוצים להתאים את האישיות האמיתית שצריכה להיות לבעל הלקות לאישיות נורמטיבית.
כדי לשחרר את האוטיסט מאותו התא שבו הוא כלוא מבחינה תודעתית, ולשחרר אותו מאותה הדמות, שנמצאת בבית הסוהר התודעתי, שזה להוציא אותו מהמבוך שבו הוא נמצא תקוע, רצוי להבין איך לעשות זאת.
כלומר, הייתי צריך לעבור את המסע האישי הזה, שאפשר לי את ניסיון החיים והידע, וכול זאת כדי להבין את הדרך החוצה אל החופש.
כלומר, רצוי להבין באיזה מצב תודעתי נמצא בו הלוקה בקשיי התקשורת, ובכך לגרום לו להבין, לרצות ולבנות את היכולת לראות את הדרך החוצה משם, כמובן שהכול תלוי במצב ההתחלתי שלו.
רצוי לזכור שהתקשורת כיום היא אינה התקשורת האמיתית שלנו.
התקשורת כיום נעשית באמצעות דיבור על המגוון הרחב של השפות שיצרנו לעצמנו, כאשר השפה האמיתית היא שפת הטלפתיה שמשותפת לכולנו, אך בשלב זה אנחנו לא מודעים לה.
לכן, אם בעל האוטיזם כביכול אינו מקשיב ומתייחס, זה לא אומר שהוא אינו קולט ומבין, רק אין תאום תקשורתי, כל אחד והשפה שלו.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, האנושות עדיין מחפשת את הפתרון לחידה, מהי הזהות האמיתית של בן האנוש, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, כל ניסיון ליצור מציאות שבה אנחנו מנסים להתאים את האישיות שלנו לאורח חיים, לשיטה מסוימת, שהיא אינה תואמת, הדבר יגרום לפחד ולבלבול, כשאוטיזם קשיי תקשורת הם רק תופעה אחת מתוך מגוון רחב של תופעות ומחלות.
את המאמר הזה אני כותב מתוך התובנות שלי, שנובעות מתוך ניסיון החיים והידע שאני צברתי.
ניסיון חיים וידע זה מתאפשר לי, כאחד שהיו לו קשיי תקשורת, היפראקטיביות, ועד היום עם דיסלקציה מתוקנת, בתקופה שהחברה עדיין לא ידעה לאבחן זאת בשנות השישים והשבעים.
קצת עלי: נולדתי להורים נורמטיביים שניסו להתאים לי אישיות באמצעות חינוך, וניסו גם להתאים את אישיותי לחברה הנורמטיבית, כמו כולם לאותה תקופה.
מבחינת מערכת החינוך הציונים שלי היו נמוכים מאד, האישיות שלי לא אפשרה את ההשתלבות שלי במערכת החינוך, למרות שבסוף סיימתי את לימודי, וזאת בעיקר לאחר בקשות ותחנונים חוזרים של אימי למחנכות שהיו לי בבקשה שהן לא ישאירו אותי כיתה, אז הוגדרתי כעצלן, מה שמשקף את הסטיגמה שנוצרה לי ושאיתה הייתי צריך לחיות, כנראה שלא רק אני, אבל מבחינה חברתית הייתי חברותי ומקובל.
כלומר, שרדתי את השנים שהייתי צריך ללמוד בבית הספר.
האבחון מהמחנכות שקיבלתי במשך אותם שנים בתעודות סיום השנה היה, שאינני מקשיב ואינני משתתף בשיעורים, ועל זה קיבלתי את הציון הנמוך ביותר שהיה אפשרי לאותה תקופה, כי לא יכולתי ולא הייתי מסוגל להתאים את עצמי למערכת החינוך, ומצב זה השתקף בתעודות סוף השנה ובציונים הנמוכים ביותר שקיבלתי ברוב שנות לימודי.
בבית הספר את רוב השיעורים ביליתי מחוץ לכיתה.
כיום אני מבין, שאני הייתי בסדר, בסך הכל הייתי ילד, שרוצה להיות חופשי וללמוד על עצמו ועל החיים בדרכו שלו.
הבעיה הייתה אז וגם כיום, בניסיון של ההורים והחברה להתאים את ילדיהם לזהות ולמציאות שאינם מתאימים ואינה תואמים לזהות האמיתית ולמציאות האמיתית שלהם.
כלומר, יוצרים את האשליה, ומנסים להתאים את הילד לאשליה.
מצב זה גורם לכך, שמנסים וגם מצליחים לחנך, לתכנת, לאלף את הילד, ולכן נוטלים ממנו את אישיותו.
ואז, גורמים לילד שמתקשה להשתלב ושהוא זה שלא בסדר, וגורמים לו להאמין ולחיות עם הרגשת הנחיתות הזו.
כמה נושאים שכדאי לדעת: החיסונים והתרופות שמקבלת האם, במידה והיא מקבלת, לפני ובעיקר בתהליך ההריון יש להם השפעה התנהגותית על האם וגם על העובר.
החיסונים והתרופות שמקבל התינוק, במידה והוא מקבל יש להם השפעה התנהגותית.
הורים ובעיקר האם בתהליך ההריון, אשר אורח החיים שלה אינו רגוע ושלוו, שאין לה את ההבנה איך להפעיל את הגוף, ואם זה בלהזין את הגוף, ואם זה בלתחזק את הגוף, באופן הבריא יש לכך השפעה על הוולד ועל התינוק שיולד, מבחינה התנהגותית.
תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד עשוי מתהליך שכולל בתוכו שלבים רבים, כאשר לכל אחד יש את קצב החקירה, הלמידה וההתפתחות האישית שלו, ואת קצב המעבר שלו משלב לשלב.
אי הבנה של ההורים ובעיקר של האם לתהליך זה, יוצר פחד ובלבול אצל הילד.
מצב זה יכול ליצור אצל ההורים את חוסר היכולת שלהם לתקשר עם הילד, כלומר לנתק תקשורתי.
גם אם מבחינה גנטית בעברם המשפחתי של הזוג היה אוטיזם, אין הדבר אומר שמתוך הבנה ורצון אי אפשר לתקן ולשנות הרגלים התנהגותיים שגויים, רק שרצוי להבין איך, ולעשות את התיקון ואת השינוי לפני שמביאים תינוק לעולם.
חשוב להבין, שהמחלות והתופעות הפיזיולוגיות הרבות, שכוללות בתוכן גם את האוטיזם, החלו בעיקר כאשר התחלנו להרגיש, גם אם זה את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד, וגם אם זה את הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו גורמים לזיגזג רגשי, לנדנדה רגשית, שגורמת להתנהגויות משתנות בהתאם.
ואז נוצרת לה מערכת יחסיים שבה ההורים רוצים, צריכים וזקוקים להרגיש, ולכן הם משליכים את רגשותיהם הפנימיים על הילד.
כתוצאה מכך, נוצר מצב שהילד הופך להיות אובייקט וקורבן לרגשותיהם של הוריו.
התנהגות זו מבלבלת את הילד, שאינו מבין מה הוריו רוצים ממנו, שגורמת לו לפחד וחרדה, שמוביל לניתוק מהמציאות ומעבר לעולם הדמיון.
למה? כיוון, שהרגשות הפנימיים, אינם מאפשרים לנו את הרוגע הפנימי.
כאשר אנחנו לא רגועים, אנחנו נחלשים, מערכת החיסונית שלנו נחלשת, ואז אנחנו חשופים למחלות, אבל בעיקר אנחנו לא מחוברים לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, ואז מופיעות להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים, שרצוי להבין בהם ורצוי לחיות על פיהם על מנת שנאפשר לעצמנו את הבריאות.
לכן, כשמביאים ילד לעולם, רצוי להבין, שכתוצאה מהרגשות הפנימיים המשתנים, וההתנהגות המשתנה שנעשית באופן תדיר עם כל המחשבות, הדמיונות, ההזיות, הקולות הפנימיים וההרס העצמי שמלווים את ההורים לרוב שלא במודע, יוצר המצב פחד ובלבול אצל הילד, שמנתק אותו מעצמו ומהסביבה לעולם הדמיוני שלו, ששם הוא כביכול מוגן ובטוח, מה שמוביל את מערכת היחסים הבלתי אפשרית הזו לקשיי תקשורת בין ההורים לילד ובין הילד להורים.
מהו הרוגע הפנימי שאליו ההורים רצוי שישאפו?
הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו בעזרת הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים, ואז ההתנהגות אינה משתנה.
הרוגע הפנימי משקף את האישיות האמיתית שלנו, את האישיות הרציונאלית, שמתייחסת לגוף שלה באופן הענייני והבריא, ומתאימה את אורח החיים שלה למהות ומטרת החיים.
כשנגיע לרמת מודעות עצמית מתקדמת זו, ורמת ההתפתחות שלנו תשודרג, ייעלמו להן כל אותן התופעות הפיזיולוגיות הקימות, שכוללות בתוכן גם את תופעת האוטיזם.
ואז תתאפשר לנו השפיות. 
מסקנה: אוטיזם זוהי התנהגות שמשקפת בעיקר פחד, חרדה, שגורמים לבלבול אצל הילד, התנהגות שמנתקת אותו מהאני העצמי שלו ומהמציאות האמתית שבה הוא נמצא וחי לעולם הדמיוני שבו הילד מרגיש כביכול מוגן ובטוח, מצב שמנתק אותו מהסובבים אותו ברמה כזו או אחרת. 
סיכום: מצב של אוטיזם משקף מצב תודעתי שבו נמצא הילד, שנובע כתוצאה מחוסר ההבנה של ההורים לאינטראקציה תקשורתית עם ילדם.
כלא תודעתי זה הוא מעיין מבוך שרצוי להבין היכן נמצא בעל התופעה ובכך לעזור לו לצאת מהמבוך הזה, כשבמסע הזה ישנם מגוון רחב של דרכים שהם ללא מוצא עם יציאה אחת בלבד.
היציאה מהמבוך צריכה להיות הדרך שבה הילד יתחבר חזרה לזהותו האמיתית, הרגועה, הרציונאלית והעניינית, כשנקודת ההתחלה של הילד ושל הוריו לחיים הייתה זו שהובילה אותו למצב הקיים שהיא זהות רגשית, אמוציונאלית ולא עניינית, אישיות רגישה שהוא ירש מהוריו שהובילה אותו למצב שבו הוא נמצא.
המסר במאמר: ההגדרה לחברה נורמטיבית אינה משקפת את החברה השפויה, כיוון שהנורמטיבי במסע חיפוש אחר השפיות.
הורים נורמטיביים יביאו ילד נורמטיבי.
הורים בריאים ושפויים יביאו ילד בריא ושפוי, אבל לשלב התפתחותי זה עדיין לא הגענו.
לכן, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים ורצוי לפני שמבאים ילד לעולם, שיאפשר לנו את תיקון האישיות שיוביל לשפיות.