חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות חיים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חיים. הצג את כל הרשומות

התאבדויות

התאבדויות.
איך רצוי להתייחס לנושא ההתאבדויות? התאבדות מתרחשת כאשר בן האנוש מחליט שהוא רוצה לשים קץ לחייו ולמות.
כדי לבצע את תכנון ההתאבדות מרגע קבלת ההחלטה האמצעים לכך הם רבים ומגוונים.
מה רצוי לדעת לפני שמחליטים להתאבד? ראשית כדאי לדעת מי אנחנו וממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף האנושי הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו והוא מורכב מתאים תאים, מיליארדים של תאים.
התודעה שהיא מי שאנחנו, בעת פעולת ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
תפקידו של הגוף בחיינו הוא לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה.
למה רצוי לדעת את זה לפני ההתאבדות?
הצורך להשתקפות של התודעה שמתבצע באמצעות הגוף בתהליך החיים, שקשור לתהליך האבולוציה הוא לשם התיקון, הטרנספורמציה, כלומר השינוי והמעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שחי את חייו באופן אינסטינקטיבי מרגע היוולדו, ושפועל ומתנהג באופן אוטומטי, מעבר לבן אנוש רגוע, רציונאלי וענייני, שמודע לעצמו ולעצם קיומו, והאחראי הבלעדי לתכנון חייו והתאמתם למהות ומטרת החיים, שמאפשר את הבריאות, אריכות החיים, ביטול תהליך הזקנה ונצחי.
יעד הנצחיות יכול להתקיים אך ורק באמצעות הגוף שהוא האמצעי, שהוא הכלי, לשם ביצוע המשימה ומימוש מהות ומטרת החיים.
הנצחיות היא בחיינו עם הגוף מה שמאפשר את הנצחיות לאחר סיומו של היקום, מה שמאפר את הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
אם כך, למה רצוי שלא להתאבד?
לאחר ביצוע ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות, התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף, מה שלא יאפשר את מימוש מהות ומטרת חיינו.
לא רצוי להתאבד, כיוון שהמתאבד ממשיך להתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות, אך ללא הגוף הפיזי אלא כתודעה.
כל עוד בן האנוש לא ביצע את התיקון, את הטרנספורמציה, כלומר את השינוי והמעבר שהזכרתי עם ובעזרת הגוף בעודו בחיים אז גם לאחר המוות כתודעה הבלבול והסבל ימשיכו להתקיים, אומנם באופן שונה.
כלומר, לאחר שמתאבדים ומתים ומשתחררים מהגוף אז ממשיכים להתקיים, וזה לא סוף הסיפור כמו שחושב המתאבד או הרוצה להתאבד.
לכן, לפני שמחליטים להתאבד רצוי לדעת שתודעה שאינה מודעת לעצמה עוד בחייה עם הגוף היא גם לא תהיה מודעת לעצמה גם לאחר המוות, אך בעיקר היא לא תוכל להיות נצחית, לכן כדאי שנתונים אלו יהיו במודע אצל מי שחושב להתאבד.
איך רצוי להתייחס לרצון להתאבד? הסיבות העיקריות הן רגשיות עם השלכות לבעיות אישיות ו/או מחלות בריאותיות שנובעות מסבל שקשה מנשוא.
בהתייחסות לסיבות הרגשיות האישיותיות, חשוב להבין מהם אותם הרגשות הפנימיים שמהם סובל ומתייסר הרוצה להתאבד, ולדעת איך להתייחס אליהם בהתאם ולהירגע, יש דרך להירגע.
חשוב להבין שלרוב אפשר לצאת מכל מצב רגשי, רק שרצוי להבין ולבנות את הרצון וגם את היכולת הפיזיולוגית לכך.
למה? זאת כיוון שהמידע עקב פרוש מוטעה שקיים אצל מי שחושב להתאבד על עצמו ועל המציאות שבה הוא נמצא ושבה הוא חי הם שגויים, מעצם התייחסותו למידע שמוביל לרצון לשים קץ לחיו, כתוצאה מעיבוד המידעים והמסקנה הסופית שמובילה להחלטה השגויה, החלטה שמטשטשת בין המציאות האמיתית לאשליה.
לכן, רצוי לפנות, לדבר, להתייעץ עם מישהו מוסמך על הרצון להתאבד לפני ביצוע ההחלטה, כדי שיעזור לעשות סדר בבלגן הרגשי והמחשבתי, שמוביל את מי שרוצה להתאבד לדמיין כל מיני דברים שהם מנותקים מהבנת האני העצמי האמיתי, הזהות והמציאות האמיתית, כי האני העצמי שלנו רוצה להמשיך ולחיות ולממש את מהות החיים.
רצוי ללמוד לעבור את המשבר הרגשי, כי מהמשברים הרגשיים תהיה לנו את האפשרות והיכולת להתקדם לרמת הכרות עצמית, מודעות עצמית והתפתחותית מתקדמת יותר, ובכך לעבור את השלב הקשה.
מה קורה לאחר ההחלטה וביצוע ההתאבדות?
המתאבד אינו מודע למעשיו, כי אם הוא היה מודע למעשיו הוא לא היה מחליט להתאבד.
המתאבד אינו מודע לכך שכבר לא יהיה לו את הגוף שאיתו הוא יוכל להמשיך לחיות, וליצור קשר עם החיים, הוא גם לא מבין מה זה מוות.
למה? כי אם הוא היה מבין ומודע לנושא הוא לא היה רוצה להתאבד.
מי שהתאבד ממשיך להתקיים, מעשה ההתאבדות לא מסיים את המשך עצם קיומו.
לאחר ההתאבדות והמוות, כשהתודעה תשתחרר ותעזוב את הגוף של המתאבד, התודעה תמשיך להיות מבולבלת ולסבול, מה שיהפוך את מעשה ההתאבדות לאכזבה אחת גדולה.
התודעה שהשתחררה ושהפעילה וחיה עם הגוף בעבר, לרוב הנתונים שציינתי לא היו ברשותה, כתוצאה מכך לא תדע אותה התודעה לאחר ביצוע ההתאבדות ועזיבת הגוף, וכשאין ברשותה את הידע הדרוש, להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה, ולשלוט בעצמה במרחב הקוסמי, מה שניתן ללמוד לעשות זאת רק עם הגוף בעודה בחיים.
מצב זה מאפשר לגורמים אנרגטיים חזקים יותר לשייך, לשלוט, ולעשות בתודעה כרצונם, כמו בחיים.
החיים הם ההשתקפות למה שקורה במרחב הקוסמי, מבחינת הכוחות האנרגטיים הפועלים.
לכן, הפתרון שלא להתמודד עם החיים, לא יעזור ולא יקל על המתאבד בהחלטתו לאחר ביצוע ההתאבדות, כלומר לאחר המוות.
מה כדאי לדעת לפני ההתאבדות? ישנם גורמים נוספים שחשוב להבין למה רצוי לחיות, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר כדי לממש את החיים מהבחינה הרוחנית.
כלומר, חשוב להבין שהחיים לא נוצרו סתם כך, יש לחיים מהות ויש להם מטרה שעלינו להבין ולממש רק בהיותנו בחיים.
מסקנה: כל התאבדות היא פספוס, פספוס מעצם האפשרות של המתאבד למממש את מהות ואת מטרת חייו, ולנו כחברה הפספוס שלא ידענו לכוון, לזהות, ולדעת איך לגשת ולעזור.
הפתרון לבעיה הוא בהבנה ובהסבר לנתונים שציינתי, כאשר מבינים יש סדר ולא פוחדים ולא מבולבלים, ואז המחשבות שווא על התאבדות נעלמות.
אם לא נלמד מהטעויות ונתקנם הטעויות יחזרו על עצמן עד שנלמד לפרש נכון איך להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו שהם הסיבה העיקרית להתאבדויות.
חשוב להבין איך לחיות חיים רגועים ושלווים שכוללים סדר ושיגרה שאותם צריך ולהם זקוק הגוף.
סיכום: התאבדות מטרתה להפסיק את החיים ולמות שלא כדרך הטבע.
אבל, מה שלא מבין הרוצה להתאבד ולמות הוא שהחיים אולי מפסיקים, אבל המתאבד ימשיך להתקיים גם לאחר המוות כתודעה.
הקיום ממשיך גם לאחר המוות, זאת כיוון שמי שאנחנו באמת זו התודעה, הגוף הוא האמצעי, הוא הכלי, שבאמצעותו מתאפשר לנו לממש את יעודנו בחיים, ולכול אחד ואחת יש יעוד בחיים.
לאחר ההתאבדות והתרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, הבלבול והסבל שהיו בחייו של המתאבד, ימשיכו ללוות ולהתקיים כתודעה גם לאחר תופעת המוות במרחב הקוסמי, ומבחינה רוחנית הנשמה לא ביצעה את התיקון.
לכן, רצוי שהרוצה להתאבד ייקח נתונים אלו בחשבון.
היכולת להפסיק את הבלבול והסבל, יכולת זו יכולה להתבצע אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי.
לכן, רצוי וכדאי להמשיך לחיות עם כל הקושי הכרוך מכך, להתייעץ ולקחת עזרה ולעבור את המשבר.
המסר במאמר: הבלבול והסבל שגרמו לבן האנוש להתאבד ולמות, ימשיכו ללוות את התודעה של המתאבד גם לאחר המוות, אך ללא הגוף הפיזי.
לכן, התאבדות היא לא הפתרון שיגאל את המתאבד מייסוריו הפנימיים.
את הייסורים הפנימיים מבחינתה של התודעה לאחר המוות לא ניתן יהיה להפסיק, ניתן יהיה לבצע זאת ולתקן אך ורק עם ובעזרת הגוף הפיזי בעודנו בחיים, לכן התאבדות היא לא הפתרון אלא בריחה שאינה מובילה לשום מקום.
זכרו הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים שגורמים למצבי הזיה, מחשבות שווא, קולות, הרס, דמיון ועוד.
רצוי לדעת שלרגשות החיוביים ולשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי.



תקשור עם המתים

תקשור עם המתים.  
האם אפשר לתקשר עם המתים? ההבדל בין מי שכבר מת לבין מי שעדיין עוד בחיים הוא, שמי שמת הוא כבר ללא הגוף הפיזי שהיה לו, ואילו מי שחי הוא עם הגוף הפיזי שלו, כשהתודעה היא מה שמשותף למי שחי וגם למי שכבר מת.
ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי שנבנה, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
התודעה בעת התרחשות תופעת המוות, משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
התודעה זקוקה לגוף כדי שישמש לה כהשתקפות, כמראה, לשם התיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית וישות נצחית.
כלומר, התודעה והגוף משלימים ומרכיבים את מי שאנחנו בעודנו בחיים, ואילו לאחר התרחשות תופעת המוות של הגוף, התודעה שזה מי שאנחנו משתחררת ועוזבת את הגוף המת.
בעודנו בחיים תפקיד הגוף הוא לשמש כאמצעי, ככלי, שאיתו יהיה ניתן לתודעה לבצע לעצמה תיקון, ובכך היא תוכל לממש לעצמה את מהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, והן מהבחינה הקוסמית.
מהי השפה האמיתית שלנו? התקשורת האמיתית בינינו היא באמצעות שפת הטלפתיה.
שפת הטלפתיה מתרחשת אך ורק באמצעות התודעה.
התודעה משדרת את השדר הטלפתי ליעד המכוון שברצונה לשדר, והיא גם קולטת את השדר הטלפתי המיועד אליה.
בשלב מסוים בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, התנתקנו מהתקשורת שנעשתה באמצעות שפת הטלפתיה, לתקשורת שנעשית בעיקר באמצעות הגוף דיבור ושמיעה, מה שניתק אותנו מהיכולת שלנו לתקשר באמצעות שפת הטלפתיה בינינו, שזוהי השפה המקורית, האמיתית שלנו.
בהמשך תהליך ההתפתחות, ובעיקר בהמשך החיפוש אחר זהותנו האמיתית שאליה נשאף להתחבר, נחזור לתקשר באמצעות השפה המקורית האמיתית שלנו, שהיא התקשורת באמצעות שפת הטלפתיה.
מה כול זה קשור לתקשורת עם המתים? הקשר הוא בכך שאם רוצים לתקשר, רצוי לבנות את היכולת הפיזיולוגית לתקשר עם המתים, אשר צריכה להתבצע באופן טלפתי.
כלומר, התקשורת היא באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, שתודעתית משודר ונקלט מהתודעה ובתודעה של מי שחי וגם במי שכבר מת, מה שמאפשר את התקשורת ההדדית.
השדר האנרגטי התודעתי שנעשה באמצעות שפת הטלפתיה, מאפשר את העברה וקליטת המסרים באופן הברור ביותר שאפשר.
כדי להיות מודעים ולקלוט ו/או לשדר באופן טלפתי, רצוי שרמת הרוגע והשקט הפנימי תהיה ברמה  מפותחת ומתקדמת יותר מהידוע ומהקיימת לנו כיום.
מה הקשר בין תקשור עם המתים לזהותנו האמיתית? הקשר הוא בכך שרק כאשר בן האנוש הוא רגוע, כלומר כשהוא אינו מייצר ומפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים שבו הוא מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, מה שמאפשר לו לפרש באופן הברור יותר את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, הרוגע הפנימי מאפשר את התקשורת הטלפתית עם החיים וגם עם המתים, כי זוהי שפתנו האמיתית.
נושא הרוגע הפנימי קשור למגוון רחב של נושאים שמאפשרים לנו את אורח החיים הרגוע והשלוו, שעלינו ללמוד אותם ולחיות על פיהם כמו, שינה, תזונה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות לשם העברת כמות מספקת של חמצן בעיקר למוח, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות ללא לחץ של זמן ועוד.
במה דומה השדר האנרגטי אשר יוצר את שפת הטלפתיה? השדר האנרגטי שמשודר דומה לחלום שאנחנו חולמים בלילה, שאנחנו נחשפים אליו ואשר מתרחש בעת תהליך השינה, שקורה לנו בין ערות לשינה ובין שינה לערות.
רמה התפתחותית מתקדמת זו, תאפשר לנו לתקשר באמצעות שפת הטלפתיה בהיותנו בחיים עם החיים ועם המתים, וגם לאחר המוות לתקשר עם החיים ועם המתים.
רצוי לזכור שהמתים יכולים ליצור איתנו קשר טלפתי, אבל ברמת המודעות שלנו כיום מעטים הם האנשים שבעודם בחיים שיכולים ליצור קשר עם המתים.
לכן, קיים כמעט נתק מוחלט בין מי שחי למי שמת.
מסקנה: אפשר ליצור קשר עם המתים באמצעות שפת הטלפתיה, אך רצוי להניח למתים ולהתמקד בחיים.
סיכום: התקשורת המקורית שלנו צריכה להתבצע באמצעות שפת הטלפתיה, ולא באמצעות שפת הדיבור והשמיעה.
התקשורת באמצעות שפת הטלפתיה מאפשרת את התקשורת בין החיים עם המתים.
המסר של המאמר: כדי ללמוד לתקשר באופן טלפתי עם מי שחי ועם מי שכבר מת, רצוי קודם כול להבין שקיימת האפשרות הזו, ברגע שמובנת לנו האפשרות, רצוי להתחיל לבנות את הרצון והיכולת הפיזיולוגית לכך, כלומר להתכוונן לרוגע הפנימי מבחינה פיזיולוגית ולחיות באורח חיים רוגע ושלוו, ואז יהיה אפשרי לתקשר עם המתים באופן טלפתי.
      

נשמה ומוות

נשמה ומוות.
מה קורה לנשמה לאחר המוות? מבחינה רוחנית בן אנוש שמת סיים את כול התיקונים והשינויים האישיותיים שהוא היה אמור לעבור בימי חייו, ולכן הוא סיים גם את אחד מהגלגולים של הנשמה שלו.
מהם גלגולי הנשמה? להיוולד, לחיות, ולמות בעולם החיים והמוות בתהליך האבולוציה נחשב כגלגול אחד של הנשמה.
להיוולד לחיות ולמות מספר רב של פעמים עד לגלגול האחרון, מסמל את סיומו של תהליך תיקון הנשמה, מה שנקרא גלגולי הנשמה.
תופעת המוות מתרחשת כאשר הגוף מפסיק לתפקד כתוצאה מסיבה כלשהי, ואז בן האנוש נחשב כמת.
לאחר התרחשות תופעת המוות תודעתו של המת משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף הפיזי, ועוברת להיוולד מחדש בתוך גוף פיזי אחר.
לאחר המוות התודעה שעוברת לגוף אחר, תיוולד שוב בעולם החיים והמוות לעוד גלגול של הנשמה כשבמהלך החיים החדשים בן האנוש ימשיך את התיקונים והשינויים שעל הנשמה שלו לעבור.
כול גלגולי הנשמה מתבצעים, כאשר הנשמה מהופנטת והיא צופה בכול המתרחש בה, כלומר בתודעתה במשך מספר רב של גלגולים ללא כול יכולת להשפיע על מהלך הטרנספורמציה.
התהליך של גלגולי הנשמה יעשה עד אשר יושלמו כל התיקונים והשינויים שיגרמו לנשמה להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לאחר שתתעורר בעולם האמיתי.
לאחר שהנשמה תתעורר בעולם האמיתי, שזה העולם שהוא מחוץ לעולם החיים והמוות, היא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית, כמו הבורא ועם הבורא.
בן האנוש עוד בחייו רצוי שיבין את כול מכלול הנושאים הקשורים אליו מבחינה רוחנית, כדי להגיע לשלב הרוחני הסופי, ללא ההבנה הדרושה לא תוכל הנשמה שלו להיות מתוקנת בעולם האמיתי.
מבחינה אבולוציונית, קוסמית, חשוב לדעת שכול עוד בן האנוש לא יבין איך להתאים את גופו הפיזי לאורח החיים הבריא, והוא לא יהיה מותאם למהות ומטרת חייו, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אז הוא לא ביצע לעצמו את התיקונים והשינויים הדרושים לתיקון הנשמה שלו.
מהות ומטרת החיים שלנו כבני אנוש, מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, היא תיקון הנשמה שלנו מבחינה רוחנית.
מי אנחנו בכלל? מבחינה רוחנית מי שאנחנו באמת, נשמה.
הבורא ברא, יצר, את תוכנית האבולוציה שקשור לתהליך הקוסמי, שהיא תוכנית הלימודים שלנו להתפתחות אישית וחברתית כבני אנוש, כדי שנעבור בה את תיקון האישיות הדרוש לנו לשם תיקון הנשמה שיסתיים בסוף כול הדורות, כלומר סוף עולם החי, סוף החיים והמוות, סוף היקום, והתעוררות הנשמה שלנו בעולם האמיתי.
כול עוד לא נבין איך לתקן את עצמנו כבני אנוש נתענה ונתייסר.
לכן, אם ההתייחסות היא לנושא הרוחני, רצוי להבין את משמעות המוות, ולקבל את המוות בהבנה.
טקס הפולחן הרגשי והטקס הדתי בקבורת המת מיותר, כי עלינו להמשיך את החיים ולשאוף לתיקון עצמי מתמיד, ובכך להגיע לרוגע הפנימי ולחיים השלווים.
מסקנה: להיוולד מחדש, לחיות את החיים ולמות, זהו סבב אחד שמסמל את גלגול הנשמה שלנו עד לתיקון הסופי של הנשמה, תהליך שבו נלמד איך להפעיל, להזין, ולתחזק את הגוף  כך שנהיה נצחיים, רמה התפתחותית זו תסמל בעבורנו שהנשמה שלנו ביצעה לעצמה את כול התיקונים שהיא הייתה אמורה לבצע.
סיכום: תהליך האבולוציה שמאפשר להיוולד ואת החיים והמוות, הוא האמצעי שברא הבורא לשם התיקון של הנשמה שלנו, מה שנעשה במספר רב של גלגולים, וזאת כיוון שהתיקון אינו יכול להתבצע בגלגול אחד בלבד.
המסר במאמר: תופעת המוות מסמלת את הצורך של הנשמה להמשך התיקונים בגלגול הבא.