חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות קצת עלי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קצת עלי. הצג את כל הרשומות

קצת עלי

קצת עלי.
בילדותי הייתי היפראקטיבי, בעל קשיי תקשורת ברמה מסוימת, ועד היום עם דיסלקציה מתוקנת.
המודעות העצמית, השפיות שהגעתי אליה, שאחרי הסכיזופרניה, מניה דפרסיה, הרגשת הנרדפות, הדיכאון, הבלבול מהרגשות הפנימיים, המחשבות, הדמיונות, ההזיות, החלומות, הקולות הפנימיים, ההרס העצמי ועוד, שחוויתי אותם, פענחתי אותם, והתגברתי עליהם ושרדתי אותם בדרכי שלי.
כול זה לאחר שהתגברתי על התופעות האישיות, שהחברה מגדירה אותם כסכיזופרניה ומניה דפרסיה בכוחות עצמי וללא כול עזרה וללא כדורים.
שכנראה אימצתי אותם מסבתא שלי, שחיה על כדורים פסיכיאטריים מרגע האבחון, ושהייתה מאושפזת שנים רבות עד ליומה האחרון כשהיא מתה בבית חולים פסיכיאטרי.
התהליך שהתחלתי אותו בערך באמצע שנת 1999 בגיל 37 ואשר התגברתי עליו, גרם לי לכוון את עצמי לאיזון, לשפיות, לרוגע פנימי ושלווה יחסית, ולהבין מהי זהותי האמיתית, מה שאפשר לי להבין דברים אחרת מהנחשב כנורמלי כיום.
כמו כן, התאפשר לי להבין את המציאות האמיתית שבה אני נמצא וחי באופן ברור יותר, שפוי יותר, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית.
פעם הייתי רגיש, אמוציונלי והתייחסתי לחיים באופן שהוא אינו ענייני, מה שגרם לי לסבל.
כיום אני שואף להיות רגוע, רציונלי שמתייחס למהות ומטרת החיים באופן ענייני ובריא יותר, וזוהי זהותי האמיתית, וזוהי זהותו האמיתית של כל בן אנוש.
קצת על משפחתי, משפחתי מצד אימי במלחמת העולם השנייה חיו ביוגוסלביה.
משפחתי מצד אבי במלחמת העולם השנייה חיו ברומניה.
רוב המשפחה מצד אימי נרצחו.
כל המשפחה מצד אבי ברחו וניצלו.
שתי דמויות בילדותי היו דומיננטיות לגבי, אלה היו סבי ג'ק שנפטר בגיל 98 ואבי קרול שחי.
מסבי ג'ק ומאבי קרול שמעתי את סיפור ההישרדות המרתק שלהם כדי לחיות, בתקופה האכזרית ביותר שידעה האנושות.
מאמי ומשאר בני המשפחה שמעתי תקצירי האירועים שהם חוו, בדרך כלל רק אם אני יזמתי ושאלתי.
כיום שבגרתי וצברתי קצת ניסיון חיים וידע, אני יכול להיות רגוע יחסית.
למה? כיוון שללא האירועים והחוויות שחוותה משפחתי בתקופת השואה, שסופרו עליהם במשפחתי בילדותי, לא הייתי מי שאני כיום.
ואני מבחינתי מרוצה מהבסיס והידע לחיים שהקנו לי התובנות שהם צברו בחייהם, ושאני אימצתי את רובם.
בסיס זה אפשר לי לבנות אישיות, שכמו שהם שרדו את השואה, וכול אחד בדרכו שלו, ככה גם אני שרדתי את הבלבול שהוביל אותי לאי שפיות שאליה נקלעתי בשלב מסוים בחיי.
למה? סבתא שלי, כלומר אימא של אימא שלי, נכנסה לתהליך שהחברה מגדירה אותו כסכיזופרניה, מניה דפרסיה, דיכאון בגיל שלושים וארבע לאחר אירועי השואה ומתה מזה, ואילו אני נכנסתי לתהליך בגיל שלושים ושבע, ושרדתי את המעבר ללא עזרה וללא כדורים, באופן שפוי יחסית.
כלומר, אימצתי לעצמי עוד בילדותי את דמותה של סבתא שלי, כיוון שסיקרן אותי כילד למה היא מדברת ומתנהגת באופן מוזר, כשהיא חייה איתנו בביתנו תקופה מסוימת לפני אשפוזה הסופי, וגם בביקורים שערכנו בבתי החולים הפסיכיאטריים שבהם היא חיה.
המסר שלי הוא, שללא האירועים שחוותה משפחתי בעת התרחשות השואה, והתובנות שלהם להישרדות שאותם אימצתי בילדותי, לא הייתי שורד את התהליך שנכנסתי אליו, ואת היכולת שלי לצאת מהסכיזופרניה והמניה דפרסיה ושאר התופעות באופן שפוי יחסית.
כלומר, בניתי את עצמי כך, שהרצון לשרוד, וההבנה איך לצאת מכל אירוע שאכניס את עצמי, אז שלא במודע, שאצא ממנו בריא ושלם, יחסית לרמת המודעות שלנו כיום.
זה אומר, שהרצון שלי לחיות יתאפשר לי בכל מצב שאקלע אליו בחיי, ושהחיים הם מעל לכול, כי זה מה שלמדתי בילדותי, לשרוד.
כלומר, הרצון למות והמוות שמלווה את התהליך לא היה קיים ברצון התודעתי של משפחתי ושלי, בשום מקרה ובשום מצב.
רצון זה שלי לחיות בכול מצב, שירשתי אותו ממשפחתי ששרדה את השואה, כשלכל אחד מהצדים במשפחתי יש סיפור מרתק בפני עצמו, עזר לי להתמודדויות שנקלעתי אליהן בשלב מסוים בחיי.
מצב זה שהגעתי אליו, אפשר לי את השפיות היחסית, שאפשר לי לשדרג את עצמי לשלב התפתחותי מתקדם יותר, כמובן שלדעתי.
חשוב לי להדגיש, אני לא מגדיר את משפחתי כניצולת שואה, אלה כאנשים שהצילו את עצמם בעצמם מהשואה, כלומר הם לקחו אחריות על תכנון חייהם.
אז איך התייחסתי למציאות שבה שרדתי וחייתי, כבן למשפחה שחוותה את השואה?
היו לי כללים ברורים יחסית, שבהם החלטתי שאני לא מחשיב את עצמי כדור שני לניצולי שואה, היה דור אחד, שאלה הם הורי, ואצלם מבחינתי זה הסתיים.
כול האירועים שהם חוו, אותם הם חוו, ולא אני.
ידעתי שכול ניסיון שלי להזדהות עם מצבם הרגשי, יגרום לכך שאכניס את עצמי למציאות שבה הם חיו בעבר, מה שיגרום לי לסבל, הסבל של הורי זה הסבל שלהם, עשיתי הפרדה רגשית מוחלטת ביניהם לביני.
כלומר, לא הדחקתי את רגשותיי, כי אם מדחיקים רגשות הם עדיין קיימים, אלא התנתקתי מהם מתוך הבנה ורצון, ובניתי לעצמי את היכולת הפיזיולוגית לכך, מה שאפשר לי את הרוגע הפנימי היחסי.
מציאות זאת שיצרתי לעצמי, אפשרה לי ולהורי, ליצור מציאות משפחתית רגועה יחסית, שאני רציתי ושאליה שאפתי ושאותה יזמתי עם כל הקושי הראשוני שהיה כרוך בכך.
כשהמציאות היא רגועה יחסית, אז אפשר להיות חברים, אפשר לתקשר, אפשר להבין.
כשיש הבנה, אפשר להתחיל לרפא, לתקן, אבל בעיקר להשתחרר מאותם הרגשות, אשר תקעו ותוקעים את הורי מבחינה התפתחותית כיחידים וגם כמשפחה.
על השפיות שהגעתי אליה, שהובילה אותי לתובנות, במגוון רחב של נושאים כתבתי מאמרים רבים.
מודעות עצמית זו שהגעתי אליה, מאפשרת לי לייעץ ולכוון את האנשים הצרכים והזקוקים למודעות עצמית כדי לצאת מהמבוך המוחי הזה.
במציאות שהייתי רוצה לחיות...
הייתי רוצה לחיות בעולם שהוא רגוע ושלוו, שאין בו דתות, כתות, מדינות עם דגלים והמנונים, גבולות, חומות, גדרות וצבאות שמפרידים בין כל בני האנוש בעולם, חשוב להבין שכוכב הלכת לא שייך לאף אחד, אנחנו בסך הכל דיירים שחיים עליו, מה עוד צריכה האנושות לעבור כדי שנבין ונשתנה?
לכן, איני משייך את עצמי לאף דת, כת ו/או מדינה ו/או קבוצה ואינני משתתף באף טקס או פולחן רגשי.
כלומר, אני נטרלי.
אורח החיים שהייתי רוצה...
השיטה הקפיטליסטית שבה הכסף הוא האמצעי מחיה והישרדות הורסת הכל, והיא אחת השיטות האכזריות ביותר שהמציא בן האנוש, בשביל להשיג את הכסף יש אנשים שהופכים להיות נצלנים, אגואיסטים, אינטרסנטים, מניפולטיביים שמשקרים, מזיפים, מרמים, גונבים, שודדים, הורגים ואף רוצחים, השיטה יוצרת ארגוני פשע ואי יכולת לחיים רגועים ושלווים, השיטה יוצרת אנשים עניים ואנשים עשירים, אנשים רעבים ואנשים שבעים, אנשים שמקבלים שרותי בריאות וכאלה שלא, אנשים שזוכים לייצוג האמת שלהם ברמה במערכת המשפט וכאלה שפחות, אנשים שיש להם היכן לגור וכאלה שאין להם, ויוצרת חברה שיש בה עבדים, אורח חיים רגוע ושלוו ובעיקר בריא שמאפשר למידה והתפתחות זה ללא כסף ללא השיטה הקפיטליסטית, כלומר לתרום בחינם לקהילה, ולקבל בחינם את כול צרכינו, ועלינו לשאוף כקהילה לכך.
הפרוש האמיתי לרגשות הפנימיים שבנו...
הרגשות החיוביים הטובים והרגשות השליליים הרעים שבנו, מנתקים אותנו מזהותנו האמיתית ומחלישים אותנו, והם הגורם העיקרי לאי הפעלה נכונה של הגוף הפיזי, וכתוצאה מכך להחלשות המערכת החיסונית, לכול אותן תופעות אישיות למינהן, למחלות, לגירושין, למשקל לא יציב, להתמכרויות, לתשישות, לייסורים פנימיים, לזקנה ואף למוות, בקיצור לאורח חיים שהוא אינו בריא.
הבריאות, הרוגע הפנימי זה בהבנה שאפשר להתנתק מהרגשות הפנימיים שבנו, מתוך הבנה ורצון ולא מתוך הדחקה, להשתנות ולשנות לאורח חיים בריא יותר.
לתשומת לבכם, המחקרים העצמאיים, התובנות, והמאמרים שכתבתי הם על דעתי בלבד, ומתוך ניסיון החיים והידע שצברתי.
הנכתב בבלוג אינו מהווה תחליף לייעוץ פסיכולוגי ו/או רפואי ו/או אחר, כול הנכתב בו הוא בגדר ידע בלבד, ואין להתבסס ולהסתמך עליו או לפעול לפיו ללא יעוץ עם הרופא המטפל.
במידה ומה שכתבתי לא התפרש באופן הענייני ומישהו/י נפגע אבקש את סליחתכם, זו לא הייתה כוונתי.
הצפייה והקריאה היא מעל גיל 18 שנים ובאחריות הגולש/ת ובהסכמתו/ה בלבד.
ההסבר נכתב על ידי בשפת זכר משיקולי נוחות בלבד, אך הוא מכוון לשני המינים.
כל הזכויות שמורות ליוסי קרמר.
אין להעתיק, להפיץ או לתרגם את המאמרים, התכנים, המודלים במלואם או חלק מהם ללא הסכמתו המפורשת ומראש ובכתב של יוסי קרמר.