חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך. הצג את כל הרשומות

שוויון חברתי

שוויון חברתי.
מהו שוויון חברתי? המילה שוויון מתייחסת לשווה, שווה פירושו זהה.
האם אנחנו זהים? התשובה היא שאנחנו לא זהים.
האם אנחנו שווים? התשובה היא שאנחנו לא שווים.
ולכן הסיסמה שוויון חברתי אינה יכולה להתקיים במבחן המציאות האמיתית.
כלומר, התייחסות חברתית שוויונית שהיא זהה לכולנו, אינה יכולה להתקיים באף שיטת מחייה שתאפשר את אורח החיים הרגוע והשלו ואת החיים הבריאים.
שיטה שוויונית שזהה לכולם ניתנת ליישום באמצעות חינוך, תכנות, אילוף בן האנוש, ואפשר לראות זאת בשיטות מחיה הקיימות גם כיום.
עלינו להתאים לעצמנו אורח חיים שיקנה לנו את אפשרות החקירה, הלמידה, וההתפתחות האישית והחברתית, כלומר אין אנשים שהם זהים, אולי דומים שהם מאותו המין.
כדי לתכנן באופן האישי את אורח החיים הבריא, רצוי להבין איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק  את הגוף הפיזי שלנו, רק אז נוכל מבחינה חברתית להתאים לעצמנו את אורח החיים הבריא.
כאשר הגוף הפיזי שלנו יהיה מותאם לאורח החיים הבריא, תתאפשר לנו יכולת ההתאמה למימוש מהות ומטרתם חיינו, ויצירת מציאות מתאימה לכך. 
ההתייחסות האישית ו/או החברתית, צריכה להתבסס על אורח חיים בריא.
כלומר, לחיים יש מהות ויש להם מטרה, וכול אחד בוחר לעצמו את הדרך למימוש עצם קיומו.
רצוי לזכור שבשלב זה עדיין לא ידועה לנו מה מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית הן מהבחינה הקוסמית והן מהבחינה הרוחנית, חוסר ודאות זה יוצר בלבול, והבלבול משתקף בשיטות המחיה למיניהן שיצרנו לעצמנו לאורך כול ההיסטוריה האנושית.
כלומר, רצוי ליצור לעצמנו מציאות שבה אורח החיים שלנו יהיה בריא ויתאים למהות ומטרת החיים.
ללא התובנות בנושאים אלו, כל שיטה שניצור תתנפץ לנו במבחן המציאות האמיתית.
מהם החיים הרגועים ושלווים, ומה מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית? ניתן לקרוא את התובנות שלי במגוון המאמרים שכתבתי בנושאים אלו.
תמצית מנושאים אלו: רוגע, הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים ולא את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
הרוגע מאפשר לנו את השפיות ולהתחבר לזהותנו האמיתית.
שלווה, משלימה את הרוגע הפנימי והיא כוללת בתוכה את הנושאים הבאים, תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא דאגה קיומית והישרדותי ועוד.
מהות ומטרת החיים, לתהליך האבולוציה יש מטרה, וכדי לממש את המטרה נוצרו להם החיים, ולכן לחיים יש מהות.
המהות היא שבן האנוש יעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר מבן אנוש שאינו מודע לעצמו ולעצם קיומו, שנולד וחי מתוך אינסטינקט ומתנהג באופן אוטומטי, לבן אנוש שמודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו, כשהמטרה היא להכיר ולהביא את הגוף הפיזי שלנו לביטול תהליך הזקנה ולהיות נצחי.
מצב זה יאפשר לנו להיות נצחים גם לאחר התרחשות תופעת המוות מבחינה קוסמית ואת הנצחיות כנשמה מבחינה רוחנית.
כדי לממש זאת, עלינו להתאים לעצמנו אורח חיים שמתאים לנו, ותואם למהות ומטרת החיים, וזו תהיה המציאות האמיתית.
מסקנה: שוויון חברתי משמעות הדבר זהות שהיא זהה לכולם.
אבל, כיוון שאנחנו לא זהים אלא דומים ומאותו המין על מגוון זניו ובעלי מודעות עצמית שונה, לא ניתן יהיה ליצור שיטה שמתאימה לכולנו כאחד.
שיטות משטר שמתאימות לכולם כבר נוסו בעבר ואף קימות כיום, מתוך מחשבה שניתן לחנך, לתכנת ולאלף את האזרח באמצעות חוקים ו/או מצוות ו/או פקודות וליצור לעצמו זהות ומציאות בהתאם.
רצוי להבין מהו אותו אורח החיים הבריא לנו שמתאים לזהות האמיתית שלנו.
כשנגיע לשלב התפתחותי שפוי ומתקדם זה, נוכל להבין מהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים, ובכך להתאים את עצמנו למציאות זאת ולממש את מטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
סיכום: בשלב זה של תהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, שיטה שוויונית שהיא זהה לכולם היא אינה תואמת את זהותנו והמציאות האמיתית.
לכן, שיטות נוצרות ומתנפצות להן במבחן המציאות האמיתית, מה שגורם סבל רב.   
המסר במאמר: שיטה שוויונית, אורח חיים שזהה לכולם הוא אינו מתאים לזהותנו האמתית.

חינוך

חינוך.
למה קיים בנו הצורך לחנך? ישנן שתי
אפשרויות לחקירה, למידה, ולהתפתחות אישית וחברתית.
אפשרות אחת היא להדריך, ללמד, לייעץ, ולכוון באמצעות מתן זכות הבחירה, החופש, החרות והאפשרויות.
אפשרות שנייה היא לחנך, לתכנת, ולאלף באמצעות שלילת מתן זכות הבחירה, החופש, החרות והאפשרויות.
האפשרות הראשונה היא רגועה יותר, רציונלית יותר, עניינית יותר, שמתאימה ליכולתנו ולאורח החיים הבריא, ומותאמת למהות ומטרת החיים.
האפשרות השנייה היא רגשית יותר אמוציונלית יותר ושאינה עניינית, ושאינה מתאימה ליכולתנו ולאורח החיים הבריא, ואינה מותאמת למהות ומטרת החיים.
האפשרות הראשונה מאפשרת לחקור, ללמוד, ולהתפתח על פי דרכו ורצונו וזכותו החופשי של הילד לבחירה מבלי לפגוע בחרותו.
האפשרות השנייה מאפשרת לחנך, לתכנת, ולאלף את הילד על פי דרכם ורצונותיהם האינטרסנטים של בעלי אידיאולוגיה כזו או אחרת, ללא האפשרות מתן זכות הבחירה ועל פי רצונו החופשי של הילד, מה ששולל ממנו את חירותו ואת חופש הבחירה.
הלקיחה מהילד את זכותו מלבחור את דרכו שלו ובעצמו, אינה מאפשרת לו להתפתח בדרכו שלו, מצב זה מעקב ואף מונע את התפתחותו האישית, ויוצר אצלו אנטגוניזם כלפי כולם ובעיקר הממסד השולט אם המעשה נעשה במודע או שלא במודע.
רצוי לזכור שזכות חופש הבחירה מאפשרת גם לטעות, זכות הבחירה מאפשרת גם להחליט ולחקור האם מה שמלמדים הוא אמיתי או שלא, היכולת לטעות מאפשרת להבין את הטעות ולתקנה.
מתן אפשרות זאת לילד והיכולת שלו להבין, לרצות בעצמו ולתקן את הטעות, והיכולת לשנות את דרכו בעצמו משדרגת את הילד מבחינה התפתחותית.
כיום כאשר מחנכים, מתכנתים ומאלפים את הילד, אז נשללת ממנו יכולת זאת.
כתוצאה מכך הילד אינו יכול להבין דברים בדרכו שלו מה שמאלץ אותו לקבל את דברים כמובן מאליו.
האפשרות הראשונה מאפשרת לילד ללמוד מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה ובעיקר לבדוק בעצמו, כלומר אפשרות זאת מחזירה לילד את הדרך המקורית להתפתחותו שהיא החזרה להיות אוטודידקט.
רצוי לזכור שלא בטוח שמה שמחנכים ומלמדים כיום את הילד יש לכך קשר לאמת.
האפשרות השנייה אינה מאפשרת לילד ללמוד בדרכו שלו כמו שציינתי, ואף שוללת ממנו את הדרך המקורית להתפתחותו ואינה מאפשרת לו להיות אוטודידקט.
האפשרות הראשונה מאפשרת לילד להיות רגוע יותר, לחיות ללא לחץ, ללא פחד, ללא חרדה, ללא תחרות, ללא השגיות, וללא הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי שנע בין כישלון והצלחה, בין הרגשה טובה להרגשה רעה, מצב זה מאפשר את הריכוז המקסימלי לשם ההתפתחות.
האפשרות השנייה גורמת לילד לחיות בלחץ, לחיות בפחד, להיות בחרדה, להיות תחרותי, לחפש את הדרך להישגיות והצלחה רק שלא להיכשל ועם הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי, ושינויים קיצוניים רגשיים, מצב זה אינו מאפשר את הריכוז המקסימלי לשם ההתפתחות.
מסקנה: ישנן שתי אפשרויות, כלומר שתי גישות עיקריות.
גישה אחת, שוללת מהילד את החופש והבחירה להתחבר ליכולת שלו לבחור ולהחליט מה ללמוד ובעצמו.
גישה שנייה מאפשרת לילד את החופש, הבחירה, להתחבר ליכולת שלו לבחור ולהחליט מה ללמוד ובעצמו.
סיכום: כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו האמיתית ולמציאות האמיתית, נוצרו להן אידיאולוגיות רבות.
כדי לשמר על אותן האידיאולוגיות והצורך לשלוט ולחנך, נוצר מצב שהילד מתוכנת, מאולף, וזאת כדי להתאימו לשיטה.
כלומר, הילד הופך להיות צורך קיומי לשיטה אידיאולוגית כזו או אחרת.
כאשר מנסים להתאים את הילד לשיטה, נשללת ממנו זהותו האמיתית.
כתוצאה מכך, נשללת ממנו גם חירותו, שלילת החירות משמעות הדבר לשלוט באחר.
לכן, חשובה חירותו של הילד שתאפשר לו ללמוד, לחקור, ולהתפתח בהתאם להבנות שלו, ובהתאם לרצונותיו ויכולתו.
המסר במאמר: מתן האפשרות לילד להיות מי שהוא, כלומר להיות אוטודידקט, יאפשר לו ללמוד בעצמו ולהתפתח בדרכו שלו, כי במהות שלנו אנחנו אוטודידקטים.
 


אימא אבא

אימא אבא.
למה רובנו קוראים להורים שלנו אימא ואבא? אימא ואבא הם זוג הורים שהביאו ילדים לעולם והקימו משפחה, ההתייחסות החברתית להורים ברוב התרבויות בעולם היא, שההורים הם הדמויות הסמכותיות והמחנכות בבית.
התייחסות זו של ההורים המחנכים יוצרת מציאות, שהגישה היא שליטה על הילדים.
למה, כיוון שחינוך שנעשה ללא מודעות עצמית, אינו מאפשר להקנות את הסדר שלו זקוק הילד להתפתחותו.
כאשר ההורים שולטים הילדים נשלטים, וכשיש שולטים ונשלטים, כול המעורבים במציאות שנוצרה נאבקים וסובלים מהמצב.
מטרתה של השליטה היא לקחת אחריות ולנהל לאחר את חייו שנעשה מתוך כוחניות.
כלומר, נושא העצמאות והחופש שלו זקוק כל אחד ואחת, שמטרתו לעזור לנו לממש את תהליך ההתפתחות שלנו, כשכול אחד צריך לעשות זאת בדרכו שלו נשלל מאיתנו.
למה? כיוון שללא העצמאות והחופש, ואי היכולת שלנו לבחון ולגלות את עצמנו בעצמנו במציאויות שאנחנו יצרנו לעצמנו, ובעיקר דרך עשיית הטעויות שלנו, אז לא נוכל להכיר את עצמנו בעצמנו ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, מצב זה עוצר את תהליך ההתפתחות שלנו.
מערכת יחסים זו של שולטים ונשלטים, אין לה כול קשר לתהליך הטבעי לשם הלימוד וההדרכה שלה זקוק הילד וכול אחד אחר, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו.
מערכת יחסים זאת יוצרת אנטגוניזם.
מערכת יחסים של אבא ואימא השולטים על הילדים הנשלטים, נובעת מהצורך הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, התנהגות שהיא אינה רגועה שמשתקפת בגידולם של הילדים הנשלטים.
איך רצוי שיהיה? רצוי לזכור, הילדים הם התוצר של ההורים שלהם, ולכן גנטית הם דומים.
כלומר, הילדים בהתנהגותם משקפים את התנהגות הוריהם, הילדים מחקים את התנהגות הוריהם.
כדי שהילדים ישנו את התנהגותם, במידה והיא אינה רגועה, על ההורים לשאול את עצמם אם הם רגועים, לפני שהם באים בטענות לילדיהם?
הכל תלוי בתובנות הקיימות אצל ההורים.
כלומר, הורים שמקנים לילדיהם את התובנות שלהם, התובנות שלהם ישתקפו בהתנהגות ילדיהם.
ההתייחסות למערכת היחסים בין ההורים לילדיהם, רצוי שתהיה רגועה, רציונאלית ועניינית, שתואמת למהות ומטרת החיים.
ללא ההבנה לעצם מהות הבאת ילדים לעולם ומטרת גידולם, הלימוד וההדרכה שאמורים לכוון את ילדיהם להשגת המטרות שלהם בחייהם לא תועבר, מה שיגרום לילדים לבלבול, הבלבול מוביל לפחד, שמשתקף בהתנהגות סהרורית והלא רגועה אצל הילדים.
במקרים כאלו ההורים מאבדים את היכולת לתקשר עם ילדיהם.
חוסר היכולת לתקשר מוביל לצורך ולנזקקות הרגשית לשלוט.
מכאן נובע הצורך בשם התואר אימא ואבא.
שם תואר שניתן למי ששולט ורוצה לחנך, לאלף, לתכנת.
רצוי שהילדים יקראו להוריהם בשמם הפרטי, מה שיכול להקטין ואף לנטרל את הדיסטנס הקיים במערכת יחסים הלא רגועה,ה רגשית, האמוציונלית, והלא עניינית זו, שגורמת סבל לכולם בתא המשפחתי שהופכת את כולם לקורבנות.
מסקנה: אימא ואבא הם שני שמות תואר, שמשקפים את הצורך לשלוט, לחנך, לתכנת, ולאלף את הילדים, כי מהות ומטרת השליטה באחר היא שלילת העצמאות והחופש ועיצוב אישיותו על פי צרכים לא ענייניים.
סיכום: הורים הם הורים, ואין צורך במעמדות של שולטים ונשלטים.
לכן, רצוי להימנע משמות התואר אימא ואבא.
המסר במאמר: הורים לפני שהם מביאים ילדים לעולם, רצוי שיבינו שהילדים לומדים ומחקים אותם, וזו נקודת ההתחלה של כל משפחה בתהליך ההתפתחות שלה.
במידה וההורים רוצים לתקן, עליהם קודם כל לתקן את עצמם, והילדים יבחינו בשינוי ויתקנו את עצמם בעצמם.
אם רוצים לאבחן את התנהגות ההורים, אפשר לאבחן זאת על ילדיהם.
הילדים משמשים כהשתקפות, כמראה, לאישיותם של ההורים.
התארים אימא ואבא משקפים את הצורך במעמדות של שולטים ונשלטים בתוך המשפחה הרגשית, האמוציונלית.