כעס

כעס.
מהו כעס? כעס הוא רגש אחד מתוך מגוון רחב של רגשות הקיימים בנו.
הרגש הפנימי גורם לנו להזיות, למחשבות שווא, דמיונות, קולות פנימיים שמלווים בהתנהגות שמשתנה בהתאם לכול סוג הרגש, ולשאר בעיות האישיות.
דוגמה למחשבה שגויה לרגש הכעס הפנימי שבנו.
אם אני מרגיש את רגש הכעס, ואני כועס כביכול על החברה שלי, אז אני הוא זה שמרגיש את רגש הכעס.
רגש הכעס הוא פנימי, הוא בי, רגש הכעס הוא בגופי, הוא בתוכי.
לכן אני כועס אך ורק על עצמי, ואז אני נכנס למצב של הזיה רגשית, ואז אני מתנהג בהתאם לרגש הכעס הפנימי שבי.
אני לא כועס על החברה שלי, אני גם לא כועס על שום דבר אחר שהוא חיצוני לי או דמיוני, כי אני כועס אך ורק על עצמי.
כתוצאה מחוסר ההבנה, אני מייחס את מה שרק אני מרגיש, שזה את רגש הכעס הפנימי שבי, כלפי החברה שלי, כשבעצם היא הופכת להיות האובייקט, הקורבן, שבחרתי כדי להוציא עליה את הכעס שבי.
בגלל חוסר ההבנה ופרוש שגוי לרגשות הפנימיים שבי, אני חושב שאני כועס על החברה שלי כי היא זו האשמה בכך שאני עצבני, וככה אני מאבד את זהותי, למה אני מאבד את זהותי האמיתית?
אני מאבד את זהותי האמיתית, כיוון שאני חושב שרגש הכעס שנמצא בי, נמצא בחברה שלי, כשבפועל אני מייחס, משליך, את הכעס שבי כלפיה, בגלל הרגש אני חושב ומדמיין שהיא זה אני, כשבעצם היא האובייקט, וזהו מצב של קונפליקט פנימי, מה שמונע ממני לקחת אחריות על התנהגותי.
ישנם אנשים שחושבים שאם כועסים עליהם הם האשמים, אבל זו טעות לחשוב ככה, כי הם אינם אשמים. 
זה נכון לא רק לגבי רגש הכעס, זה נכון גם לגבי כל הרגשות הפנימיים שבנו, שמעצם הפעלתם אישיותנו תתנפץ לה למגוון רחב של דמויות דמיוניות, שהופכות להיות התדמית שלנו בחיי היום יום.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את כל אותם הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, הנאה, שמחה, צחוק, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את כל אותם הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
הרגשות הפנימיים שבנו אינם מאפשרים לנו את הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים ריגושים ולא מפעילים את הגוף באמצעות הרגשות החיוביים וגם לא באמצעות הרגשות השליליים שבנו, מה שמאפשר לנו להתנהג באופן רגוע, רציונאלי, ולהתייחס באופן ענייני וללא הנדנדה הרגשית, ללא הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות הטובים לבין הרגשות הרעים שבנו ולהפך.
כיום אישיותנו היא רגישה, אמוציונלית והיא אינה עניינת, אישיות שמתייחסת לגוף שלה באופן הלא מתאים והלא בריא, אישיות שאינה מותאמת למהות ומטרת החיים.
מהי אישיותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא אישיות רגועה, רציונלית ועניינית, שמתייחסת לגוף שלה באופן המתאים והבריא, אישיות בעלת אורח חיים עם סדר ושיגרה וחיים רגועים ושלווים, ואישיות שמותאמת למהות ומטרת החיים.
לכן כאשר נזהה את רגש הכעס הפנימי שבנו ונלמד לא לכעוס, נבצע לעצמנו תיקון אישיותי ובריאותי משמעותי במסע שלנו להתחבר לזהותנו האמיתית שהיא רגועה ולהתאים את עצמנו למהות ומטרת החיים.
מסקנה: רגש הכעס הוא אישי, הוא פנימי, הוא אינדיבידואלי, ולכן הכועס כועס אך ורק על עצמו.
כתוצאה מפרוש שגוי לרגשות, הכועס מייחס את רגש הכעס הפנימי שבו כלפי האובייקט, כלפי הקורבן שהוא או היא בחרו לעצמם, וזאת כדי להוציא את תסכולם הרגשי הפנימי האישי, וזה מצב של אישיות בקונפליקט. 
סיכום: רגש הכעס ושאר הרגשות הפנימיים שבנו, גורמים לנו לפרש באופן שגוי את זהותנו האמיתית, וכתוצאה מכך אנחנו מפרשים באופן שגוי גם את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו מערכות היחסים שאנחנו מנהלים הופכות להיות רגשיות, אמוציונליות, ושאינן ענייניות, שהופכות את הקשר לכמעט בלתי אפשרי, ורגש הכעס משקף זאת.   
המסר במאמר: כשאתם כועסים אתם כועסים אך ורק על עצמכם.
לכעוס לא בריא ויכול לפגוע בבריאות.
 

בגידות

 בגידות.

למה יש לגברים וגם לנשים את הצורך לבגוד מינית? בגידה מתרחשת כאשר אחד מבני הזוג מקיים יחסי מין ללא ידיעתו וללא הסכמתו של בן/בת הזוג.
שתי סיבות עיקריות לכך שאנשים בוגדים, סיבה אחת שאנשים בוגדים היא, הצורך והנזקקות הרגשית האישית, האינדיבידואלית, והאגואיסטית לשם טקס הפולחן הרגשי, שכולל בתוכו גם את הצורך לבגידה מינית בבן/בת הזוג.
סיבה שנייה שאנשים בוגדים, נובעת מכך שאנחנו מחקים את דפוס ההתנהגות של הורינו שבגדו בנו.
לפני ההסבר כמה נושאים שרצוי לדעת.
מהי המהות והמטרה שלנו מעצם קיום יחסי המין?
המהות והמטרה שלנו מעצם קיום יחסי המין היא להביא תינוק לעולם, כדרך הטבע בתהליך האבולוציה.
מגוון הרגשות היצריים המיניים, שכוללים בתוכם את התשוקה והתאווה שבנו, גורם לנו לקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, והם מתנגשים עם המהות והמטרה האמיתית, הרציונאלית לעצם קיום יחסי מין, מה שגורם למערכת היחסים הזוגית לאין סוף בעיות, ולנו סבל בחיינו.
כלומר, הקונפליקט התודעתי שלנו הוא בין הרציונל לאמוציונל.
התפיסה שאם אנחנו נהנים מעצם קיום יחסי המין, אז אין בכך כול פגיעה בריאותית, שמובילה לסבל הוא שגוי.
זאת כיוון שמעצם ההתנהגות המינית שלנו שנעשית לשם ההנאה, אנחנו איננו מפעילים את הכלי הביולוגי, את גופנו הפיזי, בהתאם ליעוד הטבעי שלו.
למה? אישה שמקיימת יחסי מין ומטרתה להביא תינוק לעולם, מכינה את גופה לשם כך, כלומר כדי להיכנס להיריון.
אותה אישה, אם היא רוצה ליהנות מעצם קיום יחסי המין ולא להביא תינוק לעולם, היא מונעת מעצמה מלהיכנס להיריון, מצב זה שהאישה מכניסה את עצמה אליו, גורם לה לקונפליקט תודעתי.
כלומר, בעת קיום יחסי המין שנעשה לשם ההנאה, היא גם כן מכינה את גופה וזאת כדי לממש את המהות והמטרה שלשם כך נועד הדבר, כלומר כדי להביא תינוק לעולם, אך מצד שני היא מונעת מעצמה למממש את המטרה.
אותו הדבר לגבי הגבר, גבר שמקיים יחסי מין לשם הפרית האישה והבאת תינוק לעולם, מכין את גופו כדי להפרות את האישה, הזרע שהוא פולט מטרתו וייעודו להפרות את האישה, אבל אם הוא רוצה ליהנות מעצם קיום יחסי המין ולא להפרות את האישה ולהביא ילד לעולם, אז הוא מונע מעצמו מלממש את המהות, שוב קונפליקט תודעתי.
פולחן רגשי, הצורך והנזקקות הרגשית שלנו, כדי ליהנות מעצם קיום יחסי המין הוא לשם טקס הפולחן הרגשי.
הצורך והנזקקות שלנו לטקס הפולחן הרגשי, נובע בעיקר בגלל הרגשות הפנימיים שבנו.
למה? כי הפולחן הרגשי מאפשר לנו להשתחרר מאותם הרגשות הפנימיים שבנו, מאותם רגשות שליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע כמו, פחד, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד, ובכך לעבור ולהרגיש את אותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני, תשוקה, תאווה, ועוד.
מציאות זאת גורמת לנו לחיות בזיגזג רגשי, בנדנדה רגשית, שנעה בין הרגשות השליליים שבנו לבין הרגשות החיוביים שבנו, וההפך.
כלומר, מעצם קיום יחסי המין שנעשה לשם ההנאה, הפורקן, וההגעה לאורגזמה, שמשקף את טקס הפולחן הרגשי, אנחנו משחררים את עצמנו מההרגשה הרעה שבתוכנו, ומעבירים את עצמנו להרגשה הטובה שבתוכנו, וזה בעצם מהות ומטרת טקס הפולחן הרגשי, מה שאינו מאפשר לנו את הרוגע הפנימי.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו, ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, ללא הרגשות השליליים שבנו, וללא הרגשות החיוביים שבנו, מה שמשתקף בהתנהגות רגועה.
מה גורמת ההתייחסות השגויה במערכת יחסים?
אחד מהקריטריונים החשובים ביותר שלנו, לבחירת בן או בת זוג הוא המשיכה הרגשית המינית, שמטרתה היא לשם ההנאה.
כלומר, בזוגיות שהמשיכה הרגשית המינית היא הבסיס, המהות והמטרה למערכת היחסים, אז מערכת היחסים אינה יכולה להיות איתנה ויציבה, כי הבסיס שלה הוא אינו איתן, וזאת בגלל שהרגש היצרי המיני, התשוקה, התאווה, משתנים והם אינם יכולים לגרום לנו להנאה באופן קבוע.
חשוב לזכור שכאשר אנחנו מקיימים יחסי מין לשם הנאה אנחנו משתמשים, מנצלים את בן/בת הזוג שלנו לשם ההנאה האישית, האינדיבידואלית, האגואיסטית והאינטרסנטית שלנו, גם אם הדבר נעשה בהסכמה.
לכן, אנחנו איננו מכירים את בן/בת הזוג שלנו באופן האמיתי, אלא כאובייקט מיני, שאמור לענות לנו על הצרכים הרגשיים היצרים האישיים שלנו.
החיפוש אחר הריגושים המיניים הוא חיפוש אין סופי, ואם לא מחדשים ושומרים על הריגוש המיני אז משעמם, מה שגורם לשקיעה באותם הרגשות השליליים, וכך הלאה.
בגידה כפולחן רגשי, מאחר וישנו ההרגל במערכת היחסים הרגשית המינית במערכת הזוגיות, ולאט לאט הריגוש מעצם קיום יחסי המין דועך או שהוא כבר כמעט ואינו קיים, נוצר מצב שהפולחן הרגשי המיני, אשר נועד לשם ההנאה והפורקן במערכת היחסים הזוגית, שהוא הבסיס לזוגיות ולמציאות שהזוג יצר לעצמו, המצב הזה אינו מאפשר לאחד מבני הזוג או לשניהם את היציאה מהרגשות השליליים שגורמים לו או לה להרגשה הרעה הפנימית, אז יש כאלה שיש להם את הצורך והנזקקות לצאת מהמצב וליהנות ולכן הם בוגדים, כי הם צרכים ונזקקים לריגוש החיובי, כדי ליהנות מעצם קיום יחסי המין, מה שמוציא אותם מההרגשה הלא טובה שבה הם נמצאים.
יש כאלה שהופכים את הבגידה המינית בזוגיות לפולחן רגשי, כדי להשתחרר מאותם הרגשות שגורמים להם להרגיש רע, ויש כאלה שמחפשים את טקס הפולחן הרגשי, כלומר את ההנאה במשהו אחר כמו, אוכל, ספורט תחרותי, דת, ועוד, מה שמאפשר להם אחיזה ברגשות החיוביים הטובים ולא לשקוע לתוך אותם הרגשות השליליים הרעים.
ברוב המקרים בן/בת הזוג שבוגדים מינית, אינם מודעים לתהליך הרגשי שהם עוברים עם עצמם, ולכן הם כל כך צרכים וזקוקים להנאה המינית כדי לבגוד והם עושים זאת באופן אינסטינקטיבי.
תמיד ישנו הצד השני האשם, כביכול האשם, במצב שנוצר עקב הבגידה המינית של בן/בת הזוג, ואף אחד מהבוגדים בדרך כלל אינו יכול לראות את עצמו במצבו בעצמו, כלומר להבין שהסיבה לבגידה נובעת ממצבו הרגשי האישי, שנובע מעצם הצורך והנזקקות שלו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע איתם, לכן האשמה נופלת על הנבגד/ת.
הבגידה הרגשית המינית יכולה לנבוע גם מדפוס התנהגות שרואים בבית, כלומר מאחד ההורים, או כנקמה בבן/בת הזוג שבגד או שמאמצים את הריגוש שבבגידה מהחברים שבוגדים, או אפילו מאמצים מתוכניות טלביזיה למיניהן שבהן רואים בגידות ועוד, וכך לאט לאט המעשה יכול להפוך לדפוס התנהגות.
הנבגד או הנבגדת בדרך כלל לאחר הגילוי, יוצאים הכי פגועים מעצם הבגידה, ובדרך כלל הם חושבים שהם האשמים, אבל זו טעות לחשוב כך, כי הם אינם אשמים.
הבוגד והבוגדת הם גם כן אינם אשמים, אין כאן עניין של להאשים אחת את השני.
שני בני הזוג הם הקורבנות של עצמם, ולחוסר המודעות העצמית ולפרוש וההבנה שגויים שלהם לרגשותיהם הפנימיים ולעצם השאלה הבסיסית שהיא, איך להפעיל את הכלי הביולוגי הזה שנקרא הגוף הפיזי, כך שההפעלה תהיה מתאימה לבריאותנו ותואמת למהות ומטרת החיים, אבל בעיקר שתהיה מותאמת למהות ומטרת הזוגיות?
לכן, לא כדאי להיכנס להאשמות הדדיות עקב הבגידה הרגשית המינית, אפשר ורצוי לסלוח ולהשלים.
אם בני הזוג מבינים את מכלול הנושאים שציינתי, יהיה להם קל יותר להבין את עצמם ואת בן או בת הזוג שלהם וההתנהגויות הרגשיות המיניות שנובעות מכך, שכוללות בעיקר את הצורך לבגוד. 
במקרה של בגידה מינית רגשית במערכת היחסים, רצוי להבין שהצד הבוגד נמצא במשבר רגשי, במצוקה רגשית, כלומר הוא מרגיש שרע לו או לה, ומכך נובעת הבגידה, כי אם הוא לא יבגוד וישתמש בטקס פולחן הרגשי המיני ויבגוד הוא או היא ישקעו עמוק לתוך אותם הרגשות השליליים שגורמים להם להרגיש רע עם עצמם ומשם קשה לצאת.
רצוי שבני הזוג ילמדו ויביאו את עצמם למצב של רוגע פנימי.
חשוב לא לפרק את הזוגיות, המשפחה והשושלת, כי זה חלק עיקרי ממהות ומטרת החיים.
הבחירה והפרוק נעשים באופן אמוציונאלי ולא רציונאלי.
איך ההורים קשורים לנושא הבגידה? בתפיסה שלנו כחברה, וברמת המודעות שלנו נכון לשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, אנחנו מתייחסים לקיום יחסי המין לשם ההנאה כאל אחד מהנושאים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, במגוון הקריטריונים והאפשרויות שלנו כדי ליהנות מהחיים וזאת כדי שלא נרגיש רע עם עצמנו, וההתייחסות הזו היא גם לשם בחירת חבר או חברה, או לבחירת בן או בת זוג לחיי זוגיות והקמת משפחה עם ילדים ויצירת שושלת.
הצורך והנזקקות הרגשית היצרית המינית של רובנו לקיים יחסי מין, היא חלק בלתי נפרד מהמחשבות היום יומיות שלנו, אם אנחנו מודעים לכך או שאנחנו איננו מודעים לכך.
כיוון שבמערכת היחסים בין ההורים שלנו יש לרוב רגשות יצריים, תשוקה, תאווה, והם צריכים ונזקקים אחת לשני כתוצאה מכך, וקיום יחסי המין הוא חלק אינטגראלי מאורח החיים המיני שלהם, וכיוון שהילדים הם גם כן יצרים, נוצר מצב שבו ההורים מקימים יחסי מין ביניהם לשם ההנאה, ואילו הילדים שהם גם יצרים לא מקימים יחסי מין לשם ההנאה, הפורקן, וההגעה לאורגזמה, מצב זה גורם להם לא להיות רגועים ולסבל.
למה? כיוון שהילד אמור לחקות את הוריו, ולכן כאשר ההורה מקיים יחסי מין לשם ההנאה, הילד רוצה גם כן לקיים יחסי מין לשם ההנאה, והוא לא מבין למה לא מאפשרים לו הוריו לעשות מה שהם עושים, מה שגורם לילד לבלבול, תסכול, לפחד וסבל, שגורם לו לחפש איך להוציא את האגרסיות המיניות שבו החוצה ולהתפרק.
הבלבול, התסכול, והפחד גורם לקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי אצל הילד.
לכן, ההרגשה והתפיסה המחשבתית האינסטינקטיבית של הילד היא שההורים בוגדים בו.
למה? כי הוא אינו מבין למה ההורים שלו כן נהנים והוא אינו יכול ליהנות גם כן?
מה שגורם למערכת היחסים במשפחה להיות יצרית, אמוציונאלית, רגשית, שאינה יכולה להיות רגועה, אינה יכולה להיות רציונאלית ועניינית, מציאות זו גורמת סבל רב לכל המשפחה.
מהם הקשרים הרגשיים היצריים המיניים במשפחה?
כיוון שהילדים מחקים את הוריהם לרוב, חוץ מהנושא היצרי מיני, שאינו מורשה להם.
הבת שואלת את עצמה, למה אבא שלי מקיים יחסי מין ונהנה עם אימא שלי ואיתי לא?
כלומר, הבת גם כן רוצה ליהנות, כי גם היא צריכה וזקוקה רגשית להנאה ולפורקן המיני, אחרת היא תסבול.
הבן שואל את עצמו, למה אימא שלי מקיימת יחסי מין ונהנית עם אבא שלי ואיתי לא?
כלומר, הבן גם כן רוצה ליהנות, כי גם הוא צריך וזקוק רגשית להנאה ולפורקן המיני, אחרת הוא יסבול.
כלומר, נוצרת לה מערכת יחסים שבה האם בוגדת בבן שלה, כיוון שהיא אינה מקיימת עימו יחסי מין, והאבא בוגד בבת שלו, כיוון שהוא אינו מקיים איתה יחסי מין לשם ההנאה.
כולם רוצים ליהנות, אך לא לכולם מתאפשר.
ההורים מדחיקים: רצוי לזכור שבבית רואים, נוגעים, מריחים, שומעים הכול לרוב שלא במודע, ולכן היצריות היא משני הצדדים גם מצד ההורים כלפי הילדים וההפך בין הילדים להורים, וגם בין הילדים בינם לבין עצמם, אך ברוב המקרים מצליחים כולם להדחיק אותם, כלומר הרגשות היצרים המינים קיימים בין כל בני ובנות המשפחה, אך הם מודחקים.
עם תחושת הרגשת הבגידה המינית של הילדים מצד ההורים, שיוצרת את דפוס ההתנהגות הרגשי האינסטינקטיבי וההתנהגות האוטומטית אנחנו חיים, ומאוחר יותר אנחנו יוצרים לעצמנו מציאות שמשקפת את תחושת הרגשת הבגידה המינית האישית, שאנחנו סוחבים אותה איתנו מאז הילדות.
ולכן, המציאות שאנחנו יוצרים לעצמנו היא או שנבגוד או שיבגדו בנו, ואם זה לא קורה לנו בפועל, לפחות נחשוב על זה.
הסבל האישי, המשפחתי, והחברתי של המין האנושי, נובע כתוצאה מפרוש ומהפעלה שגויה של הכלי הביולוגית שנקרא הגוף הפיזי, שמופעל באמצעות ייצור הרגשות הפנימיים ושמתנהג בהתאם.
לכן, רצוי לעשות סדר תודעתי אחר, חדש שמתאים לאני העצמי האמיתי שלנו.
מסקנה: הסיבה לצורך ולנזקקות הרגשית מעצם הבגידה המינית, נובעת מהרגשות הפנימיים שבנו, מעצם הרגשות החיוביים שגורמים לבוגד להרגיש טוב עם עצמנו, כי ללא הבגידה הוא ישקע לתוך הרגשות השליליים.
בשלב מסוים כיוון שקיום יחסי המין בין בני הזוג כבר אינו מרגש ומהנה יותר, או שאינו נעשה במידה מספקת לשם ההנאה והפורקן וההגעה לאורגזמה או שהוא אינו מתרחש כלל, וזאת כדי שיאפשר את טקס הפולחן הרגשי, ומצב כזה שנוצר הוא ללא הבגידה המינית, יגרום הדבר לשקיעתו של הבוגד לתוך הרגשות השליליים שבו, עם כל המחשבות והדמיון המתלווים מכך, מה שיכול להוביל לאיבוד השפיות.
סיכום: רצוי לזכור שהרגשנו את הבגידה הרגשית המינית עוד מהורינו בהיותנו ילדים, שלא אפשרו לנו לחקות אותם וליהנות גם כן מיחסי מין, מצב טראומטי זה מתפרש אצלנו כבגידה מצידם בנו, ועם דפוס ההתנהגות הבוגדני הזה, רובנו יצרנו לעצמנו בהמשך חיינו את המציאות שבה או שנבגוד או שיבגדו בנו, או שלפחות נחשוב על זה.
חשוב להבין מה מהות ומטרת הזוגיות, ובעיקר מה מהות ומטרת קיום יחסי המין, ולמה מביאים ילדים לעולם?
במידה ובזוגיות יש את הצורך בקיום יחסי המין, שנעשה לשם ההנאה והפורקן הרגשי, רצוי להבין שכול צד משתמש, מנצל, את הצד השני כדי ליהנות ולהגיע לפורקן רגשי מיני, מה שמונע את ההכרות העמוקה ובסיס איתן לקשר.
מטרת ההנאה והפורקן בקיום יחסי המין היא לא לשקוע לאותם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, שמשם קשה יהיה לנו להוציא את עצמנו.
הבגידה המינית היא צורך רגשי קיומי מבחינתו של הבוגד/ת.
ללא הבגידה המינית שזקוק לו הבוגד/ת הוא יכול ללכת לאיבוד מבחינה רגשית.
לכן, חשוב להבין איך להיות רגועים ולחיות בשלווה, כי כאשר אנחנו רגועים אנחנו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, יעשה באופן ברור יותר, שפוי יותר.
אם מבינים את מגוון ההתנהגויות, שנובעות מהצרכים הרגשיים שלנו ובעיקר המיניים, אז ניתן גם לסלוח לבוגד/ת, למרות הקושי שכרוך בכך.
המסר במאמר: בגידה מינית נעשית לשם הצורך והנזקקות הרגשית המינית של הבוגד/ת והריגוש שנובע מכך.
הבוגד/ת מעצם המעשה, אם במודע או שלא במודע, מנסה להציל את עצמו מבחינה רגשית.
לכן, המסקנה שלי היא שברוב מקרי מעשה הבגידה המינית, הם אינם נעשים לשם הפגיעה במתכוון בבן/בת הזוג, למרות שבפועל כך מתפרש מעשה הבגידה המינית.
לרובנו הכי קשה זה לסלוח, אבל מעצם היכולת לסלוח המעשה משקף את היכולות שלנו.
 

אימא אבא

אימא אבא.
למה רובנו קוראים להורים שלנו אימא ואבא? אימא ואבא הם זוג הורים שהביאו ילדים לעולם והקימו משפחה, ההתייחסות החברתית להורים ברוב התרבויות בעולם היא, שההורים הם הדמויות הסמכותיות והמחנכות בבית.
התייחסות זו של ההורים המחנכים יוצרת מציאות, שהגישה היא שליטה על הילדים.
למה, כיוון שחינוך שנעשה ללא מודעות עצמית, אינו מאפשר להקנות את הסדר שלו זקוק הילד להתפתחותו.
כאשר ההורים שולטים הילדים נשלטים, וכשיש שולטים ונשלטים, כול המעורבים במציאות שנוצרה נאבקים וסובלים מהמצב.
מטרתה של השליטה היא לקחת אחריות ולנהל לאחר את חייו שנעשה מתוך כוחניות.
כלומר, נושא העצמאות והחופש שלו זקוק כל אחד ואחת, שמטרתו לעזור לנו לממש את תהליך ההתפתחות שלנו, כשכול אחד צריך לעשות זאת בדרכו שלו נשלל מאיתנו.
למה? כיוון שללא העצמאות והחופש, ואי היכולת שלנו לבחון ולגלות את עצמנו בעצמנו במציאויות שאנחנו יצרנו לעצמנו, ובעיקר דרך עשיית הטעויות שלנו, אז לא נוכל להכיר את עצמנו בעצמנו ואת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, מצב זה עוצר את תהליך ההתפתחות שלנו.
מערכת יחסים זו של שולטים ונשלטים, אין לה כול קשר לתהליך הטבעי לשם הלימוד וההדרכה שלה זקוק הילד וכול אחד אחר, בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו.
מערכת יחסים זאת יוצרת אנטגוניזם.
מערכת יחסים של אבא ואימא השולטים על הילדים הנשלטים, נובעת מהצורך הרגשי, האמוציונאלי והלא ענייני, התנהגות שהיא אינה רגועה שמשתקפת בגידולם של הילדים הנשלטים.
איך רצוי שיהיה? רצוי לזכור, הילדים הם התוצר של ההורים שלהם, ולכן גנטית הם דומים.
כלומר, הילדים בהתנהגותם משקפים את התנהגות הוריהם, הילדים מחקים את התנהגות הוריהם.
כדי שהילדים ישנו את התנהגותם, במידה והיא אינה רגועה, על ההורים לשאול את עצמם אם הם רגועים, לפני שהם באים בטענות לילדיהם?
הכל תלוי בתובנות הקיימות אצל ההורים.
כלומר, הורים שמקנים לילדיהם את התובנות שלהם, התובנות שלהם ישתקפו בהתנהגות ילדיהם.
ההתייחסות למערכת היחסים בין ההורים לילדיהם, רצוי שתהיה רגועה, רציונאלית ועניינית, שתואמת למהות ומטרת החיים.
ללא ההבנה לעצם מהות הבאת ילדים לעולם ומטרת גידולם, הלימוד וההדרכה שאמורים לכוון את ילדיהם להשגת המטרות שלהם בחייהם לא תועבר, מה שיגרום לילדים לבלבול, הבלבול מוביל לפחד, שמשתקף בהתנהגות סהרורית והלא רגועה אצל הילדים.
במקרים כאלו ההורים מאבדים את היכולת לתקשר עם ילדיהם.
חוסר היכולת לתקשר מוביל לצורך ולנזקקות הרגשית לשלוט.
מכאן נובע הצורך בשם התואר אימא ואבא.
שם תואר שניתן למי ששולט ורוצה לחנך, לאלף, לתכנת.
רצוי שהילדים יקראו להוריהם בשמם הפרטי, מה שיכול להקטין ואף לנטרל את הדיסטנס הקיים במערכת יחסים הלא רגועה,ה רגשית, האמוציונלית, והלא עניינית זו, שגורמת סבל לכולם בתא המשפחתי שהופכת את כולם לקורבנות.
מסקנה: אימא ואבא הם שני שמות תואר, שמשקפים את הצורך לשלוט, לחנך, לתכנת, ולאלף את הילדים, כי מהות ומטרת השליטה באחר היא שלילת העצמאות והחופש ועיצוב אישיותו על פי צרכים לא ענייניים.
סיכום: הורים הם הורים, ואין צורך במעמדות של שולטים ונשלטים.
לכן, רצוי להימנע משמות התואר אימא ואבא.
המסר במאמר: הורים לפני שהם מביאים ילדים לעולם, רצוי שיבינו שהילדים לומדים ומחקים אותם, וזו נקודת ההתחלה של כל משפחה בתהליך ההתפתחות שלה.
במידה וההורים רוצים לתקן, עליהם קודם כל לתקן את עצמם, והילדים יבחינו בשינוי ויתקנו את עצמם בעצמם.
אם רוצים לאבחן את התנהגות ההורים, אפשר לאבחן זאת על ילדיהם.
הילדים משמשים כהשתקפות, כמראה, לאישיותם של ההורים.
התארים אימא ואבא משקפים את הצורך במעמדות של שולטים ונשלטים בתוך המשפחה הרגשית, האמוציונלית.