בעזרת השם.
מהם ההשלכות לגבינו כשאנחנו אומרים בעזרת השם?
המאמין באלוהים, מרגיש, חושב, ומדמיין שכול מה שנעשה נעשה בעזרת השם.
כלומר, אם האיש המאמין קם בבוקר, אז זה נעשה בעזרת השם.
אם האיש המאמין מצא עבודה, אז זה נעשה בעזרת השם.
אם האיש המאמין יש לו מזון לאכול, אז זה נעשה בעזרת השם.
אם האיש המאמין ניצל מתאונה, אז זה נעשה לו בעזרת השם.
אם האיש המאמין מצא לו כלה, אז זה נעשה בעזרת השם.
כלומר, כול דבר שקורה לאיש המאמין באלוהים קורה לו בעזרת השם, כמובן שכול אחד זכותו לאמונתו.
אבל, מצב זה אישיותי זה משקף קונפליקט, ניגוד תודעתי, כיוון שאז האיש המאמין אישיותו אינה שלמה.
מיהו בן האנוש השלם? בן האנוש שאישיותו שלמה מבין ומודע לכך שכול אירוע שקורה לו קורה לו כיוון שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו.
לכן, בן האנוש השלם מייחס את הכול אליו ולוקח אחריות למעשיו או דבריו ולא מייחס להשם.
מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו בני האנוש, תוכנית הלימודים האבולוציונית היא שנעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות.
כאשר נגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו נבין ונהיה מודעים לכך שהכול נעשה בעזרתנו בלבד.
מסקנה: כאשר האיש המאמין אומר שהכול נעשה בעזרת השם והוא אינו מבין שהוא האחראי הבלעדי לנעשה ולמתרחש בחייו, והוא לא לוקח את האחריות על עצמו, הוא גורם לכך שהוא מתנתק מעצמו מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית בגלל פרוש מוטעה, כי הוא מרגיש, חושב, מדמיין ומאמין, שמישהו כמו השם עשה את מה שהוא עשה, מצב אישיותי זה משקף קונפליקט תודעתי.
סיכום: אחד מתיקוני האישיות המשמעותיים ביותר שעלינו לבצע בעבור עצמנו זה עצם הדיבור הפנימי, העצמי, שמחבר אותנו לעצמנו לזהותנו האמיתית.
כלומר, התפילה, הדיבור, הפניה, הבקשה להשם היא בעצם פניה לעצמנו, אך אנחנו לא מודעים לכך.
כתוצאה מהמחשבה השגויה שהכול נעשה בעזרת השם איננו מודעים ליכולות שלנו.
בן אנוש שמחובר לעצמו ומבין שהכול נעשה בעזרתו ולא בעזרת השם, ביצע לעצמו תיקון אישיותי משמעותי בדרכו למימוש המטרה מבחינה אבולוציונית שהיא להיות בן אנוש שלם, שלא חי עם קונפליקט, ניגוד תודעתי.
המסר במאמר: רצוי שנבין שאנחנו האחראים הבלעדיים לתכנון חיינו, מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, כול ניסיון שלנו לייחס את מעשינו לגורם אחר כמו השם, יגרום לכך שלא נהיה השלם ולנזק בריאותי, מצב שמסכן את חיינו.
מהם ההשלכות לגבינו כשאנחנו אומרים בעזרת השם?
המאמין באלוהים, מרגיש, חושב, ומדמיין שכול מה שנעשה נעשה בעזרת השם.
כלומר, אם האיש המאמין קם בבוקר, אז זה נעשה בעזרת השם.
אם האיש המאמין מצא עבודה, אז זה נעשה בעזרת השם.
אם האיש המאמין יש לו מזון לאכול, אז זה נעשה בעזרת השם.
אם האיש המאמין ניצל מתאונה, אז זה נעשה לו בעזרת השם.
אם האיש המאמין מצא לו כלה, אז זה נעשה בעזרת השם.
כלומר, כול דבר שקורה לאיש המאמין באלוהים קורה לו בעזרת השם, כמובן שכול אחד זכותו לאמונתו.
אבל, מצב זה אישיותי זה משקף קונפליקט, ניגוד תודעתי, כיוון שאז האיש המאמין אישיותו אינה שלמה.
מיהו בן האנוש השלם? בן האנוש שאישיותו שלמה מבין ומודע לכך שכול אירוע שקורה לו קורה לו כיוון שהוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו.
לכן, בן האנוש השלם מייחס את הכול אליו ולוקח אחריות למעשיו או דבריו ולא מייחס להשם.
מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו בני האנוש, תוכנית הלימודים האבולוציונית היא שנעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות.
כאשר נגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו נבין ונהיה מודעים לכך שהכול נעשה בעזרתנו בלבד.
מסקנה: כאשר האיש המאמין אומר שהכול נעשה בעזרת השם והוא אינו מבין שהוא האחראי הבלעדי לנעשה ולמתרחש בחייו, והוא לא לוקח את האחריות על עצמו, הוא גורם לכך שהוא מתנתק מעצמו מהאני העצמי שלו, מזהותו האמיתית בגלל פרוש מוטעה, כי הוא מרגיש, חושב, מדמיין ומאמין, שמישהו כמו השם עשה את מה שהוא עשה, מצב אישיותי זה משקף קונפליקט תודעתי.
סיכום: אחד מתיקוני האישיות המשמעותיים ביותר שעלינו לבצע בעבור עצמנו זה עצם הדיבור הפנימי, העצמי, שמחבר אותנו לעצמנו לזהותנו האמיתית.
כלומר, התפילה, הדיבור, הפניה, הבקשה להשם היא בעצם פניה לעצמנו, אך אנחנו לא מודעים לכך.
כתוצאה מהמחשבה השגויה שהכול נעשה בעזרת השם איננו מודעים ליכולות שלנו.
בן אנוש שמחובר לעצמו ומבין שהכול נעשה בעזרתו ולא בעזרת השם, ביצע לעצמו תיקון אישיותי משמעותי בדרכו למימוש המטרה מבחינה אבולוציונית שהיא להיות בן אנוש שלם, שלא חי עם קונפליקט, ניגוד תודעתי.
המסר במאמר: רצוי שנבין שאנחנו האחראים הבלעדיים לתכנון חיינו, מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, כול ניסיון שלנו לייחס את מעשינו לגורם אחר כמו השם, יגרום לכך שלא נהיה השלם ולנזק בריאותי, מצב שמסכן את חיינו.
