מוות בעריסה.
ממה נובעת תופעת מוות בעריסה? במאמר זה ברצוני להעלות אפשרות נוספת לסיבה שגורמת לתופעת
מוות בעריסה.
תסמונת מוות בעריסה מתרחשת אצל תינוקות, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם ולרוב בלילה, ותוך כדי כך שהם היו אמורים לישון.
הסיבה העיקרית למוות בעריסה נגרמת כתוצאה מטראומה.
טראומה רגשית זאת נגרמת לתינוק כתוצאה מהרגשת חרדת הנטישה.
הרגשת חרדת הנטישה שמרגיש התינוק עקב עזיבת האם את תינוקה, כשהיא מהווה בשבילו את הצורך והנזקקות הקיומית.
עומס רגשי זה גורם ללבו לקרוס, מה שמוביל למותו.
למה? כיוון שתינוק ששהה כתשעה חודשים בבטן אימו ושרק נולד, מהחודשים הראשונים לחייו הוא אינו מכיר מציאות אחרת מלבד המציאות שבה הוא היה צמוד לאימו.
בתהליך הלידה השינוי והמעבר של התינוק והיציאה מהרחם לחיים, משפיעים רגשית על התינוק.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים נלקח ומופרד, ולרוב הוא מנותק מאימו לאחר הלידה, לזמן, לתקופה, מסוימת ומועבר לחדר אחר.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים מגיע לבית הוריו החדש, והוא ברוב המקרים מובא ישירות לחדרו הפרטי החדש, כשהאם ברוב המקרים ישנה בלילה בחדר שהוא בנפרד מהחדר שבו נמצא תינוקה.
הניתוק של התינוק מאימו למשך הלילה בעת תהליך השינה, גורם או מעורר אצל התינוק טראומה רגשית שמתבטאת בחרדת הנטישה, וזאת כיוון שהתינוק היה רגיל במשך כתשעה חודשים לגור בתוך רחמה של אימו, והוא היה מחובר אליה מכול הבחינות כולל רגשית, וכך הוא היה מוגן ושמור וניזון מהאם, וקיבל את כל צרכיו כל אותה תקופה.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, האנושות מייצרת ומפעילה את הגוף הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, הרגשות הפנימיים מורגשים ומועברים לעובר בעת שהותו ברחם מהאם, שלומד ומחקה את אותם דפוסי ההתנהגות הרגשיים של האם, וכך העובר מתאים את עצמו לאישיותו, ועם אותם דפוסי ההתנהגות שהעובר למד אותם מהאם עוד בהיותו ברחמה התינוק יולד ויצא לחיים, ויחיה באופן אינסטינקטיבי ויתנהג רגשית באופן אוטומטי, כשבשלב ראשוני זה בחייו אין לו את היכולת להיות מודע לעצמו, לעצם קיומו ובעיקר אין לו את היכולת לשלוט ברגשותיו.
האם שכנראה לא מודעת לתלות המוחלטת ובעיקר הרגשית של תינוקה בה, ועוזבת אותו אם זה בבית החולים או בבית במשך היום או במשך הלילה יוצר מצב שהתינוק מרגיש נטוש, מה שמעורר בתוכו את חרדת הנטישה, וגם אם זה לא יסתיים במוות בעריסה, הטראומה שבחרדת הנטישה תלווה את הילד במהלך חייו.
כדי להימנע מהתרחשות תופעת המוות בעריסה על התינוק להיות צמוד לאימו מרגע הלידה ועד שלב השחרור, כלומר מרגע יציאתו של התינוק לאוויר העולם רצוי שלא לעזוב אותו, ואף רצוי לכל תקופת ההנקה, ובמשך כל היום והלילה, ורצוי גם שהאם תישן עם תינוקה באופן צמוד ורצוף, כשהכוונה היא באותו החדר וביחד צמודים וישנים באותה מיטה, דומה להמשך הקשר שהיה בתהליך ההיריון, ורצוי להניק אותו מתי שהוא רוצה, כי כך הוא היה רגיל עוד בהיותו וולד ברחמה של אימו, רצוי לזכור שיש בכך סיכון כי נשים לא רגילות, ולכן יש ליועץ עם רופא וללמוד את הנושא.
מסקנה: הסיבה הנוספת לתסמונת מוות בעריסה, נגרמת כתוצאה מטראומה שבחרדת הנטישה שמרגיש התינוק בעיקר בשעות הלילה בעת תהליך השינה, כשהוא מרגיש בודד במיטתו וללא אימו לצידו, שאליה הוא היה רגיל ואליה הוא היה מחובר למשך כתשעה חודשים, שינוי פתאומי זה גורם לכך שליבו יפסיק מלפעום, אך מוות בעריסה יכול להתרחש לא רק בשעות הלילה.
לכן רצוי שהאם תהיה צמודה לתינוקה ולא תשאיר אותו בודד, בגלל שמבחינתו של התינוק מעשה הנטישה יעורר בתוכו את הרגשת חרדת הנטישה.
סיכום: מוות בעריסה נובע בעיקר, אך כנראה שלא רק, כתוצאה ממצב רגשי שאליו נקלע התינוק, עקב אירוע שמתפרש אצל התינוק כנטישה, כעזיבה, כפרדה, של אימו ממנו, מעשה שגורם לו לטראומה שמעורר בו את הרגשת חרדת הנטישה.
המסר במאמר: התייחסות עניינית למערכת היחסים המורכבת ובעלת שלבי התפתחות, שבין האם לתינוקה לאחר היוולדו, יכולה למנוע מהתרחשות תופעת מוות בעריסה שנובעת עקב חרדת הנטישה מלהתרחש.
תסמונת מוות בעריסה מתרחשת אצל תינוקות, בעיקר בחודשיים הראשונים לחייהם ולרוב בלילה, ותוך כדי כך שהם היו אמורים לישון.
הסיבה העיקרית למוות בעריסה נגרמת כתוצאה מטראומה.
טראומה רגשית זאת נגרמת לתינוק כתוצאה מהרגשת חרדת הנטישה.
הרגשת חרדת הנטישה שמרגיש התינוק עקב עזיבת האם את תינוקה, כשהיא מהווה בשבילו את הצורך והנזקקות הקיומית.
עומס רגשי זה גורם ללבו לקרוס, מה שמוביל למותו.
למה? כיוון שתינוק ששהה כתשעה חודשים בבטן אימו ושרק נולד, מהחודשים הראשונים לחייו הוא אינו מכיר מציאות אחרת מלבד המציאות שבה הוא היה צמוד לאימו.
בתהליך הלידה השינוי והמעבר של התינוק והיציאה מהרחם לחיים, משפיעים רגשית על התינוק.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים נלקח ומופרד, ולרוב הוא מנותק מאימו לאחר הלידה, לזמן, לתקופה, מסוימת ומועבר לחדר אחר.
בנוסף תינוק שנולד בבית החולים מגיע לבית הוריו החדש, והוא ברוב המקרים מובא ישירות לחדרו הפרטי החדש, כשהאם ברוב המקרים ישנה בלילה בחדר שהוא בנפרד מהחדר שבו נמצא תינוקה.
הניתוק של התינוק מאימו למשך הלילה בעת תהליך השינה, גורם או מעורר אצל התינוק טראומה רגשית שמתבטאת בחרדת הנטישה, וזאת כיוון שהתינוק היה רגיל במשך כתשעה חודשים לגור בתוך רחמה של אימו, והוא היה מחובר אליה מכול הבחינות כולל רגשית, וכך הוא היה מוגן ושמור וניזון מהאם, וקיבל את כל צרכיו כל אותה תקופה.
כיוון שבשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האנושית, האנושות מייצרת ומפעילה את הגוף הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים, הרגשות הפנימיים מורגשים ומועברים לעובר בעת שהותו ברחם מהאם, שלומד ומחקה את אותם דפוסי ההתנהגות הרגשיים של האם, וכך העובר מתאים את עצמו לאישיותו, ועם אותם דפוסי ההתנהגות שהעובר למד אותם מהאם עוד בהיותו ברחמה התינוק יולד ויצא לחיים, ויחיה באופן אינסטינקטיבי ויתנהג רגשית באופן אוטומטי, כשבשלב ראשוני זה בחייו אין לו את היכולת להיות מודע לעצמו, לעצם קיומו ובעיקר אין לו את היכולת לשלוט ברגשותיו.
האם שכנראה לא מודעת לתלות המוחלטת ובעיקר הרגשית של תינוקה בה, ועוזבת אותו אם זה בבית החולים או בבית במשך היום או במשך הלילה יוצר מצב שהתינוק מרגיש נטוש, מה שמעורר בתוכו את חרדת הנטישה, וגם אם זה לא יסתיים במוות בעריסה, הטראומה שבחרדת הנטישה תלווה את הילד במהלך חייו.
כדי להימנע מהתרחשות תופעת המוות בעריסה על התינוק להיות צמוד לאימו מרגע הלידה ועד שלב השחרור, כלומר מרגע יציאתו של התינוק לאוויר העולם רצוי שלא לעזוב אותו, ואף רצוי לכל תקופת ההנקה, ובמשך כל היום והלילה, ורצוי גם שהאם תישן עם תינוקה באופן צמוד ורצוף, כשהכוונה היא באותו החדר וביחד צמודים וישנים באותה מיטה, דומה להמשך הקשר שהיה בתהליך ההיריון, ורצוי להניק אותו מתי שהוא רוצה, כי כך הוא היה רגיל עוד בהיותו וולד ברחמה של אימו, רצוי לזכור שיש בכך סיכון כי נשים לא רגילות, ולכן יש ליועץ עם רופא וללמוד את הנושא.
מסקנה: הסיבה הנוספת לתסמונת מוות בעריסה, נגרמת כתוצאה מטראומה שבחרדת הנטישה שמרגיש התינוק בעיקר בשעות הלילה בעת תהליך השינה, כשהוא מרגיש בודד במיטתו וללא אימו לצידו, שאליה הוא היה רגיל ואליה הוא היה מחובר למשך כתשעה חודשים, שינוי פתאומי זה גורם לכך שליבו יפסיק מלפעום, אך מוות בעריסה יכול להתרחש לא רק בשעות הלילה.
לכן רצוי שהאם תהיה צמודה לתינוקה ולא תשאיר אותו בודד, בגלל שמבחינתו של התינוק מעשה הנטישה יעורר בתוכו את הרגשת חרדת הנטישה.
סיכום: מוות בעריסה נובע בעיקר, אך כנראה שלא רק, כתוצאה ממצב רגשי שאליו נקלע התינוק, עקב אירוע שמתפרש אצל התינוק כנטישה, כעזיבה, כפרדה, של אימו ממנו, מעשה שגורם לו לטראומה שמעורר בו את הרגשת חרדת הנטישה.
המסר במאמר: התייחסות עניינית למערכת היחסים המורכבת ובעלת שלבי התפתחות, שבין האם לתינוקה לאחר היוולדו, יכולה למנוע מהתרחשות תופעת מוות בעריסה שנובעת עקב חרדת הנטישה מלהתרחש.
