תפילה.
למי האיש המאמין מתפלל? המאמינים מתפללים לאלוהים ומטרתה של התפילה היא תקשור, דיבור ופניה אליו, אבל מיהו האלוהים?
כאשר האיש המאמין מתפלל לאלוהים הוא בעצם מדבר לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך שהוא האלוהים, כי ברגע שהוא יבין שהוא האלוהים לא יהיה אלוהים יישאר המאמין עם עצמו, מעשה התפילה משקפת קונפליקט תודעתי, שבו דמות אחת דמיונית מדברת לדמות השנייה, כשבמקרה של התפילה אחת הדמויות הדמיוניות היא אלוהים.
מהי תפילה? תפילה היא דיבור עצמי, שנעשה ללא כול מודעות עצמית לכך שהמתפלל בעצם מדבר לעצמו.
איך רצוי שיהיה? רצוי שהאיש המאמין ילמד לדבר לעצמו, מה שיאפשר לו להתחבר לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית וליכולותיו, ולקחת אחריות על מעשיו וחייו.
מה נותנת לנו ההתחברות לעצמנו? ראשית בריאות, כאשר בן האנוש מתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
מה כל זה קשור לרוחניות? ההתחברות לזהותנו האמיתית מאפשרת להבין את מהות ומטרת החיים שלנו מהבחינה האבולוציונית, מה שיאפשר לנו להבין את הנושא הקוסמי, מה שיאפשר לנו להבין איך שני הנושאים האלו קשורים אלינו ואנחנו אליהם, רק אז יהיה ניתן לפתור את החידה לשאלה האם קיים בורא, ומי אנחנו באמת מהבחינה הרוחנית.
אז למה קמו הדתות והכתות? הדתות והכתות קמו כשלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, שמחפש תשובה לשאלה מיהו ומהי המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי?
לכן, לדתות ולכתות אין כל קשר לנושא הרוחני, אלא להתפתחותנו.
מסקנה: התפילה יוצרת קונפליקט, ניגוד תודעתי אצל האיש המאמין המתפלל, שאינו מודע לכך שהוא בעצם מדבר לעצמו.
ברגע שהמתפלל יבין זאת ויתחבר ויתחיל לדבר לעצמו ולהיות מודע לתיקון האישיות שהוא ביצע לעצמו, וייקח אחריות על חייו, הוא יבצע לעצמו תיקון אישיות משמעותי, מה שיאפשר לו להתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, ואז הקונפליקט, הניגוד התודעתי שהוא יצר לעצמו מעצם התפילה יתוקן.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, אנחנו מחפשים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הקוסמית, לכן קמו להן כול הדתות והכתות למינהן בחיפוש אחר תשובות, כשלב בתהליך ההתפתחות שאנחנו עוברים, ולקראת פתרון החידה לנושא הרוחני, לכן לדתות ולכתות אין כל קשר לנושא הרוחני.
חשוב לעשות את ההפרדה בין הנושא הדתי לנושא הרוחני.
את הנושא הרוחני יהיה ניתן לפתור אך ורק לאחר שנבין מהי זהותנו ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית קוסמית, ואיך הנושאים האלו קשורים אלינו, ואנחנו אליהם.
המסר במאמר: התפילה לאלוהים היא בעצם דיבור פנימי לעצמנו, כלומר המתפלל בעצם מדבר לעצמו, אך הוא מרגיש, חושב ומדמיין שהוא מדבר לאלוהים.
אך אלוהים הוא דמות דמיונית שיצר האיש המאמין בדמיונו בתודעתו, ואליה המתפלל כביכול מכוון את התפילה, מה שמוביל למסקנה שהמאמין יצר את אלוהים ולא שאלוהים יצר את האיש המאמין.
למי האיש המאמין מתפלל? המאמינים מתפללים לאלוהים ומטרתה של התפילה היא תקשור, דיבור ופניה אליו, אבל מיהו האלוהים?
כאשר האיש המאמין מתפלל לאלוהים הוא בעצם מדבר לעצמו, אך הוא אינו מודע לכך שהוא האלוהים, כי ברגע שהוא יבין שהוא האלוהים לא יהיה אלוהים יישאר המאמין עם עצמו, מעשה התפילה משקפת קונפליקט תודעתי, שבו דמות אחת דמיונית מדברת לדמות השנייה, כשבמקרה של התפילה אחת הדמויות הדמיוניות היא אלוהים.
מהי תפילה? תפילה היא דיבור עצמי, שנעשה ללא כול מודעות עצמית לכך שהמתפלל בעצם מדבר לעצמו.
איך רצוי שיהיה? רצוי שהאיש המאמין ילמד לדבר לעצמו, מה שיאפשר לו להתחבר לאני העצמי שלו, לזהותו האמיתית וליכולותיו, ולקחת אחריות על מעשיו וחייו.
מה נותנת לנו ההתחברות לעצמנו? ראשית בריאות, כאשר בן האנוש מתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, נעשית באופן ברור יותר, שפוי יותר.
מה כל זה קשור לרוחניות? ההתחברות לזהותנו האמיתית מאפשרת להבין את מהות ומטרת החיים שלנו מהבחינה האבולוציונית, מה שיאפשר לנו להבין את הנושא הקוסמי, מה שיאפשר לנו להבין איך שני הנושאים האלו קשורים אלינו ואנחנו אליהם, רק אז יהיה ניתן לפתור את החידה לשאלה האם קיים בורא, ומי אנחנו באמת מהבחינה הרוחנית.
אז למה קמו הדתות והכתות? הדתות והכתות קמו כשלב בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, שמחפש תשובה לשאלה מיהו ומהי המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי?
לכן, לדתות ולכתות אין כל קשר לנושא הרוחני, אלא להתפתחותנו.
מסקנה: התפילה יוצרת קונפליקט, ניגוד תודעתי אצל האיש המאמין המתפלל, שאינו מודע לכך שהוא בעצם מדבר לעצמו.
ברגע שהמתפלל יבין זאת ויתחבר ויתחיל לדבר לעצמו ולהיות מודע לתיקון האישיות שהוא ביצע לעצמו, וייקח אחריות על חייו, הוא יבצע לעצמו תיקון אישיות משמעותי, מה שיאפשר לו להתחבר לעצמו, לזהותו האמיתית, ואז הקונפליקט, הניגוד התודעתי שהוא יצר לעצמו מעצם התפילה יתוקן.
סיכום: בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות של המין האנושי, אנחנו מחפשים להבין מי אנחנו, ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הקוסמית, לכן קמו להן כול הדתות והכתות למינהן בחיפוש אחר תשובות, כשלב בתהליך ההתפתחות שאנחנו עוברים, ולקראת פתרון החידה לנושא הרוחני, לכן לדתות ולכתות אין כל קשר לנושא הרוחני.
חשוב לעשות את ההפרדה בין הנושא הדתי לנושא הרוחני.
את הנושא הרוחני יהיה ניתן לפתור אך ורק לאחר שנבין מהי זהותנו ומהי המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים מהבחינה האבולוציונית קוסמית, ואיך הנושאים האלו קשורים אלינו, ואנחנו אליהם.
המסר במאמר: התפילה לאלוהים היא בעצם דיבור פנימי לעצמנו, כלומר המתפלל בעצם מדבר לעצמו, אך הוא מרגיש, חושב ומדמיין שהוא מדבר לאלוהים.
אך אלוהים הוא דמות דמיונית שיצר האיש המאמין בדמיונו בתודעתו, ואליה המתפלל כביכול מכוון את התפילה, מה שמוביל למסקנה שהמאמין יצר את אלוהים ולא שאלוהים יצר את האיש המאמין.
