נוסטרדמוס.
האם אפשר לחזות את העתיד? נוסטרדמוס חי במאה השש עשרה לספירה, והוא היה בין יתר עיסוקיו אסטרולוג שניבא את העתיד.
האם ניתן לצפות מה יתרחש בעתיד? כי אם ניתן לצפות את העתיד, אז לא קיים עתיד.
כלומר, אם מההווה ניתן לדעת ולצפות מה יקרה בעתיד, והעתיד כבר קיים ונראה בהווה, אז זה לא עתיד.
מהו זמן? ברגע שהתחלנו לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים, התחלנו לחיות גם בלחץ, וכך הומצא לו מימד הזמן.
הלחץ נוצר מרגש מהורמון שנקרא קורטיזון, שגורם לנו להזיה רגשית, ולחשוב ולדמיין במושגים של זמן, ולכן אנחנו מדמיינים שאנחנו יכולים לשחק עם הזמן, וכך נוצרו להם המושגים של מהירות, מהר, לאט, עבר, הווה, עתיד.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, רגשות שגורמים למצבי הזיה, וכתוצאה מכך לדמיין וליצור מציאויות שהן אשליה.
מצב אישיותי רגשי זה, הביא אותנו לדמיין ולפרש את המציאות שבה כביכול קיים עבר, הווה, ועתיד, כלומר שקיים מימד הזמן, מה שלא קיים במציאות האמיתית.
מה כן קיים במציאות האמיתית? במציאות האמיתית קיימת ההוויה, ההוויה היא מציאות שבה לא קיים מימד הזמן, כלומר אין עבר, הווה ועתיד.
כדי להבין מה ראה נוסטרדמוס, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית לשם ההתעוררות והתיקון שעל התודעה לבצע לעצמה למודעות עצמית ונצחיות.
בעת התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, כתודעה אנחנו חשופים לקלוט ולצפות בכול המתרחש, ולמצב זה הביא עצמו נוסטרדמוס הוא התחבר להוויה.
אם נחזור להתייחסות חיזוי העתיד, אז הבנו שאין עתיד כי מימד הזמן לא קיים במציאות האמיתית, לכן כהוויה הכול ידוע, מה שצריך לעשות זה להתחבר להוויה וזה כנראה מה שקרה לנוסטרדמוס.
הוא בנה את עצמו כך שהוא התחבר להוויה, אבל הוא התפרק בריאותית חלה ומת בגיל צעיר יחסית.
מה השתבש אצל נוסטרדמוס? זה קרה לו כיוון שהוא בנה את עצמו כך שהגוף לא יפריע לו להתחבר להוויה, והוא פעל כאילו רק התודעה קיימת, כלומר הוא נטרל את גופו.
כלומר, כדי להתחבר להוויה נוסטרדמוס הדחיק וביטל את כול השדרים שהצביעו על מצוקה ששודרו אליו מהגוף, והוא עשה זאת כדי שהגוף לא יפריע לו להתחבר להוויה, אבל בגלל שהוא רצה להתחבר להוויה הוא בנה את עצמו בהתאם ולכן הוא פגע בעצמו בריאותית.
הדחקה וביטול של חלק או כול השדרים ששודרו מהגוף, ובעיקר שדרים של מצוקת הגוף לבעיות בריאות גרמו לו למות מדום לב בגיל 63.
נוסטרדמוס אפשר לנו להיות מודעים להוויה, אבל במעשה זה הוא נתן לאנושות דוגמית קטנה ממה שקורה למי שמתחבר להוויה ולא מוכן פיזית לכך.
מה שקרה לנוסטרדמוס קורה לרוב האנשים שרוצים להתחבר להוויה, אך מתפרקים בדרך בגלל שהם אינם בונים את עצמם כך שהגוף ישמש להם כבסיס איתן ובריא.
מסקנה: נוסטרדמוס אם אכן הוא התחבר להוויה הוא לא צפה את העתיד.
ההתחברות להוויה אפשרה לנוסטרדמוס להתבונן במימד אחר, לצפות במימד ההוויה שלא קיים בו עבר, הווה, עתיד.
סיכום: כיום הפרוש שלנו למציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שקיים בו מימד הזמן, ולכן אנחנו חושבים במושגים של מהר, לאט, מהירות, עבר, עובר, עתיד, אך זו אינה המציאות האמיתית אלא אשליה, נוסטרדמוס ניפץ לנו את אשליית מימד הזמן ברגע שהוא גילה שקיים עתיד.
המסר במאמר: קיימת ההוויה, אין עבר, אין הווה, ואין עתיד, לכן מה שקרה, קורה, ויקרה, נחשף לנוסטרדמוס.
האם אפשר לחזות את העתיד? נוסטרדמוס חי במאה השש עשרה לספירה, והוא היה בין יתר עיסוקיו אסטרולוג שניבא את העתיד.
האם ניתן לצפות מה יתרחש בעתיד? כי אם ניתן לצפות את העתיד, אז לא קיים עתיד.
כלומר, אם מההווה ניתן לדעת ולצפות מה יקרה בעתיד, והעתיד כבר קיים ונראה בהווה, אז זה לא עתיד.
מהו זמן? ברגע שהתחלנו לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים, התחלנו לחיות גם בלחץ, וכך הומצא לו מימד הזמן.
הלחץ נוצר מרגש מהורמון שנקרא קורטיזון, שגורם לנו להזיה רגשית, ולחשוב ולדמיין במושגים של זמן, ולכן אנחנו מדמיינים שאנחנו יכולים לשחק עם הזמן, וכך נוצרו להם המושגים של מהירות, מהר, לאט, עבר, הווה, עתיד.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, רגשות שגורמים למצבי הזיה, וכתוצאה מכך לדמיין וליצור מציאויות שהן אשליה.
מצב אישיותי רגשי זה, הביא אותנו לדמיין ולפרש את המציאות שבה כביכול קיים עבר, הווה, ועתיד, כלומר שקיים מימד הזמן, מה שלא קיים במציאות האמיתית.
מה כן קיים במציאות האמיתית? במציאות האמיתית קיימת ההוויה, ההוויה היא מציאות שבה לא קיים מימד הזמן, כלומר אין עבר, הווה ועתיד.
כדי להבין מה ראה נוסטרדמוס, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית לשם ההתעוררות והתיקון שעל התודעה לבצע לעצמה למודעות עצמית ונצחיות.
בעת התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, כתודעה אנחנו חשופים לקלוט ולצפות בכול המתרחש, ולמצב זה הביא עצמו נוסטרדמוס הוא התחבר להוויה.
אם נחזור להתייחסות חיזוי העתיד, אז הבנו שאין עתיד כי מימד הזמן לא קיים במציאות האמיתית, לכן כהוויה הכול ידוע, מה שצריך לעשות זה להתחבר להוויה וזה כנראה מה שקרה לנוסטרדמוס.
הוא בנה את עצמו כך שהוא התחבר להוויה, אבל הוא התפרק בריאותית חלה ומת בגיל צעיר יחסית.
מה השתבש אצל נוסטרדמוס? זה קרה לו כיוון שהוא בנה את עצמו כך שהגוף לא יפריע לו להתחבר להוויה, והוא פעל כאילו רק התודעה קיימת, כלומר הוא נטרל את גופו.
כלומר, כדי להתחבר להוויה נוסטרדמוס הדחיק וביטל את כול השדרים שהצביעו על מצוקה ששודרו אליו מהגוף, והוא עשה זאת כדי שהגוף לא יפריע לו להתחבר להוויה, אבל בגלל שהוא רצה להתחבר להוויה הוא בנה את עצמו בהתאם ולכן הוא פגע בעצמו בריאותית.
הדחקה וביטול של חלק או כול השדרים ששודרו מהגוף, ובעיקר שדרים של מצוקת הגוף לבעיות בריאות גרמו לו למות מדום לב בגיל 63.
נוסטרדמוס אפשר לנו להיות מודעים להוויה, אבל במעשה זה הוא נתן לאנושות דוגמית קטנה ממה שקורה למי שמתחבר להוויה ולא מוכן פיזית לכך.
מה שקרה לנוסטרדמוס קורה לרוב האנשים שרוצים להתחבר להוויה, אך מתפרקים בדרך בגלל שהם אינם בונים את עצמם כך שהגוף ישמש להם כבסיס איתן ובריא.
מסקנה: נוסטרדמוס אם אכן הוא התחבר להוויה הוא לא צפה את העתיד.
ההתחברות להוויה אפשרה לנוסטרדמוס להתבונן במימד אחר, לצפות במימד ההוויה שלא קיים בו עבר, הווה, עתיד.
סיכום: כיום הפרוש שלנו למציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שקיים בו מימד הזמן, ולכן אנחנו חושבים במושגים של מהר, לאט, מהירות, עבר, עובר, עתיד, אך זו אינה המציאות האמיתית אלא אשליה, נוסטרדמוס ניפץ לנו את אשליית מימד הזמן ברגע שהוא גילה שקיים עתיד.
המסר במאמר: קיימת ההוויה, אין עבר, אין הווה, ואין עתיד, לכן מה שקרה, קורה, ויקרה, נחשף לנוסטרדמוס.
