נוסטרדמוס

נוסטרדמוס.
האם אפשר לחזות את העתיד? נוסטרדמוס חי במאה השש עשרה לספירה, והוא היה בין יתר עיסוקיו אסטרולוג שניבא את העתיד.
האם ניתן לצפות מה יתרחש בעתיד? כי אם ניתן לצפות את העתיד, אז לא קיים עתיד.
כלומר, אם מההווה ניתן לדעת ולצפות מה יקרה בעתיד, והעתיד כבר קיים ונראה בהווה, אז זה לא עתיד.
מהו זמן? ברגע שהתחלנו לייצר ולהפעיל את גופו באמצעות הרגשות הפנימיים, התחלנו לחיות גם בלחץ, וכך הומצא לו מימד הזמן.
הלחץ נוצר מרגש מהורמון שנקרא קורטיזון, שגורם לנו להזיה רגשית, ולחשוב ולדמיין במושגים של זמן, ולכן אנחנו מדמיינים שאנחנו יכולים לשחק עם הזמן, וכך נוצרו להם המושגים של מהירות, מהר, לאט, עבר, הווה, עתיד.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, רגשות שגורמים למצבי הזיה, וכתוצאה מכך לדמיין וליצור מציאויות שהן אשליה.
מצב אישיותי רגשי זה, הביא אותנו לדמיין ולפרש את המציאות שבה כביכול קיים עבר, הווה, ועתיד, כלומר שקיים מימד הזמן, מה שלא קיים במציאות האמיתית.
מה כן קיים במציאות האמיתית? במציאות האמיתית קיימת ההוויה, ההוויה היא מציאות שבה לא קיים מימד הזמן, כלומר אין עבר, הווה ועתיד.
כדי להבין מה ראה נוסטרדמוס, ראשית רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא אמצעי ביולוגי, כלי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית לשם ההתעוררות והתיקון שעל התודעה לבצע לעצמה למודעות עצמית ונצחיות.
בעת התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, כתודעה אנחנו חשופים לקלוט ולצפות בכול המתרחש, ולמצב זה הביא עצמו נוסטרדמוס הוא התחבר להוויה.
אם נחזור להתייחסות חיזוי העתיד, אז הבנו שאין עתיד כי מימד הזמן לא קיים במציאות האמיתית, לכן כהוויה הכול ידוע, מה שצריך לעשות זה להתחבר להוויה וזה כנראה מה שקרה לנוסטרדמוס.
הוא בנה את עצמו כך שהוא התחבר להוויה, אבל הוא התפרק בריאותית חלה ומת בגיל צעיר יחסית.
מה השתבש אצל נוסטרדמוס? זה קרה לו כיוון שהוא בנה את עצמו כך שהגוף לא יפריע לו להתחבר להוויה, והוא פעל כאילו רק התודעה קיימת, כלומר הוא נטרל את גופו.
כלומר, כדי להתחבר להוויה נוסטרדמוס הדחיק וביטל את כול השדרים שהצביעו על מצוקה ששודרו אליו מהגוף, והוא עשה זאת כדי שהגוף לא יפריע לו להתחבר להוויה, אבל בגלל שהוא רצה להתחבר להוויה הוא בנה את עצמו בהתאם ולכן הוא פגע בעצמו בריאותית.
הדחקה וביטול של חלק או כול השדרים ששודרו מהגוף, ובעיקר שדרים של מצוקת הגוף לבעיות בריאות גרמו לו למות מדום לב בגיל 63.
נוסטרדמוס אפשר לנו להיות מודעים להוויה, אבל במעשה זה הוא נתן לאנושות דוגמית קטנה ממה שקורה למי שמתחבר להוויה ולא מוכן פיזית לכך.
מה שקרה לנוסטרדמוס קורה לרוב האנשים שרוצים להתחבר להוויה, אך מתפרקים בדרך בגלל שהם אינם בונים את עצמם כך שהגוף ישמש להם כבסיס איתן ובריא.
מסקנה: נוסטרדמוס אם אכן הוא התחבר להוויה הוא לא צפה את העתיד.
ההתחברות להוויה אפשרה לנוסטרדמוס להתבונן במימד אחר, לצפות במימד ההוויה שלא קיים בו עבר, הווה, עתיד.
סיכום: כיום הפרוש שלנו למציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שקיים בו מימד הזמן, ולכן אנחנו חושבים במושגים של מהר, לאט, מהירות, עבר, עובר, עתיד, אך זו אינה המציאות האמיתית אלא אשליה, נוסטרדמוס ניפץ לנו את אשליית מימד הזמן ברגע שהוא גילה שקיים עתיד.   
המסר במאמר: קיימת ההוויה, אין עבר, אין הווה, ואין עתיד, לכן מה שקרה, קורה, ויקרה, נחשף לנוסטרדמוס.
 

מנהרת הזמן

מנהרת הזמן.
מהי מנהרת הזמן? הכוונה במנהרת הזמן היא שניתן לעבור ולצפות בעבר או בעתיד להתרחש מין ההווה.
זמן זהו מושג שהמציא בן האנוש שאין לו כול קשר בהבנת המציאות האמיתית.
למה? כיוון שמושג הזמן לא קיים במציאות האמיתית, אלא בדמיונו של בן האנוש שיצר לעצמו וחי במימד הזמן, כלומר מימד הזמן הוא מימד דמיוני שבו תודעתית כלוא בן האנוש בשלב זה.
מה הניע את בן האנוש להמציא את מימד הזמן? כמה סיבות, בתחילה המציא בן האנוש את שעון השמש ושעון החול, בעיקר כדי לקבל מושג היכן נמצאת השמש במשך היום ביחס לכוכב הלכת, ולאחר מכן המציא בן האנוש את השעון המכני, ולאחר מכן את השעון הדיגיטלי והאנלוגי, ולאחר שבן האנוש המציא את השעון לסוגיו, הוא החל לחיות את חייו בהתאם לשעון שהוא המציא.
ככה החלה האנושות להתמכר למימד הזמן, ולבנות לעצמה אורח חיים שמתאים למימד הזמן, כאשר השעון הוא האמצעי לאינדיקציה.
המצאת השעון שהובילה לאורח החיים על פי מימד הזמן, גרם לכך שאנשים החלו לייצר בגופם הפיזי את הורמון הלחץ, וליצור לעצמם מציאות שהיא בהתאם להרגשת הלחץ הפנימי.
כלומר, אנשים החלו לחיות את חייהם כשהם בהזיה רגשית ובהרגשת לחץ מתמיד, ואורח חייהם מותאם לכך.
אך זוהי מציאות שהיא אשליה, ועם האשליה הלא בריאה הזו החלו המדענים לפתח תיאוריות אבולוציוניות קוסמיות, וכך מצא עצמו מקצוע המדע מתאים את התיאוריות שלו למימד הזמן.
אז מה כן קיים במציאות האמיתית? במציאות האמיתית מימד הזמן אינו קיים, ולכן להמצאת השעון אין כול ערך, כי במציאות האמיתית קיימת ההוויה.
מהי ההוויה? ההוויה היא מימד שמשקף את המציאות האמיתית, מימד שבו לא קיים עבר, ולא קיים הווה, ולא קיים עתיד.
מה הכוונה? הכוונה היא שמה שאנחנו תופסים ומפרשים כעבר הווה ועתיד, לא קיים במציאות האמיתית.
זה אומר שהאנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול ושיצרה את היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, שכולל אותנו בתוכו חזרה לה כבר למצב הצבירה הראשוני שלה, אך אנחנו שעדיין חושבים במושגים של מימד הזמן כמו עבר הווה ועתיד, ועדיין לא מסוגלים לפרש את ההתרחשות שקרתה כתופעה שכבר קרתה.
למה? כיוון שבתפיסה המוגבלת שמתאפשרת באמצעות הגוף הפיזי שלנו לא ניתן להבין זאת.
אז איך כן ניתן להבין זאת? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? 
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא אמצעי, כלי רובוט ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
כלומר, באמצעות התודעה ניתן להבין זאת, אך ידע זה קיים אצלנו בתת מודע, וכדי להעלותו למודע רצוי להבין איך להביא את הגוף למצב של רוגע פנימי ולהתחבר לזהותנו האמיתית, וכך באמצעות האפשרות שלנו לחיות ולצבור ניסיון חיים וידע יהיה ניתן להעלותו, כלומר את הידע הזה שנמצא בתת מודע שלנו למודע, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תתאפשר לנו באופן הברור, השפוי יותר.
אז מה כן קרה? מה שקרה כבר קרה, כלומר הפרוש האמיתי לכול שהכול כבר קרה.
כשחיים במושגי הזמן ומפרשים את המציאות באמצעות היכולות הפיזיות המוגבלות שלנו, אז מרגישים, חושבים, ומדמיינים שיש עבר הווה ועתיד.
אך ברציונליות אין רגשות אין מחשבות ואין דמיון ולכן גם לא קיים מימד הזמן, שהוא רגש הלחץ שגורם לנו למצבי הזיה ולדמיין וליצור לעצמנו מציאויות שהן אינן אמיתיות אלא אשליה.
מה הקשר למדע? המדענים ותורת המדע מנסים להבין את המציאות שבה הם נמצאים בהתאם ליכולות הפיזיות והטכנולוגיות הקיימות כיום, ובהתאם לרמת המודעות העצמית שלהם.
לכן, כול עוד רמת המודעות העצמית אינה מאפשרת לנו לשדרג את עצמה לרמה התפתחותית מפותחת יותר, הרעיונות וההמצאות שנובעות מעצם המצאת מימד הזמן ימשיכו לקרות, וכשזה קורה אז מדמיינים שקיימת מנהרת זמן ושאפשר ליצור מכונת זמן, ועל סמך זה קמות להן גם תיאוריות על איך מתנהל היקום על פי מימד הזמן.
אך במציאות האמיתית אין מנהרת זמן ולא יכולה להיבנות לה מכונת זמן, ואם מנסים להבין את היקום באמצעות מימד הזמן שאינו קיים במציאות האמיתית יוצרים אשליה.
במציאות האמיתית ישנה ההוויה, וכדי להבין שקיימת הוויה קודם כול על בן האנוש להבין ממה הוא מורכב, ומי הוא בכלל, ומה מהות ומטרת חייו, הן מהבחינה האבולוציונית הקוסמית ורק אחר כך יהיה ניתן להבין גם את המימד הרוחני.
כיום מנסים להבין את הנושאים שציינתי בסדר הפוך.
איך רצוי להתייחס לנושא? ראשית ישנם אנשים שהביאו את עצמם לאפשרות להתחבר להוויה, כמו נוסטרדמוס ושאר כביכול מגלי העתידות למיניהם, אך הם עשו ועושים זאת מתוך חוסר הבנה ובניה עצמית שגויה שלא בהתאם לסדר הקיים, ולכן מבחינה בריאותית הם התפרקו, מתפרקים ואף מתים.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זאת, רצוי להבין איך לבנות את עצמנו באופן היציב והבריא וזאת כדי שלא נתפרק ונמות, לאן שעדיין לא הגענו מבחינה התפתחותית.
שנית, חשוב להבין שמבחינה קוסמית כול ההתרחשויות והאירועים הקורים ביקום כמו שאנחנו תופסים אותם במוגבלויות הפיזיות שלנו ושאנחנו חלק מהתהליך, אין לנו את היכולת על היווצרותם והתנהלותם, ואין לנו אף את היכולת על עצם היווצרותנו, קיומנו, חיינו ומותנו.
התהליך למודעות עצמית ונצחיות מתאפשר לנו מבחינה קוסמית באמצעות תהליך האבולוציה, כשבשלב מסוים בתהליך ההתפתחות שלנו נגיע ליכולת שלנו להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו בתהליך החיים שאנחנו חווים אותו ללא כול אפשרות לשנות את מהלך חיינו.
כלומר, היכולת שלנו בתהליך מוגבלת אך ורק לצפייה במתרחש, ואין לנו כול יכולת לשנות משהו במהלך חיינו. 
מסקנה: מימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית.
סיכום: ברמת המודעות הנוכחית שלנו כיום, האנושות בוחנת את המציאות על פי היכולת הפיזית שהובילה ליכולת טכנולוגית, וכך מתפרשת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, אך תודעתית הדברים מובנים אחרת.
רמת המודעות הובילה את האנושות להמציא את מימד הזמן.
מימד הזמן חילק את ההוויה לעבר הווה ועתיד, לכן בחשיבה של המדענים ובתורתם קיימת האפשרות למנהרת זמן בחלל, ואף אולי ליצור את מכונת הזמן, אך זו מציאות שהיא אשליה.
במציאות האמיתית קיימת ההוויה, שזהו מימד שבו אין זמן, אין עבר, הווה ועתיד, ולכן רצוי להעלות ידע זה מתת המודע למודע, מה שישדרג אותנו מבחינה התפתחותית ויאפשר לנו לחיות ללא לחץ.
כלומר, מרגע המפץ הגדול וחזרתה של האנרגיה למצב הצבירה שלה, מה שקרה כבר קרה.
כלומר, מה שאנחנו עדים לו באמצעות היכולות הפיזיות והטכנולוגיות המוגדלות שלנו כבר קרה ואיננו, הסתיים.
המסר במאמר: במציאות האמיתית מימד הזמן אינו קיים, קיימת ההוויה.