מנהרת הזמן

מנהרת הזמן.
מהי מנהרת הזמן? הכוונה במנהרת הזמן היא שניתן לעבור ולצפות בעבר או בעתיד להתרחש מין ההווה.
זמן זהו מושג שהמציא בן האנוש שאין לו כול קשר בהבנת המציאות האמיתית.
למה? כיוון שמושג הזמן לא קיים במציאות האמיתית, אלא בדמיונו של בן האנוש שיצר לעצמו וחי במימד הזמן, כלומר מימד הזמן הוא מימד דמיוני שבו תודעתית כלוא בן האנוש בשלב זה.
מה הניע את בן האנוש להמציא את מימד הזמן? כמה סיבות, בתחילה המציא בן האנוש את שעון השמש ושעון החול, בעיקר כדי לקבל מושג היכן נמצאת השמש במשך היום ביחס לכוכב הלכת, ולאחר מכן המציא בן האנוש את השעון המכני, ולאחר מכן את השעון הדיגיטלי והאנלוגי, ולאחר שבן האנוש המציא את השעון לסוגיו, הוא החל לחיות את חייו בהתאם לשעון שהוא המציא.
ככה החלה האנושות להתמכר למימד הזמן, ולבנות לעצמה אורח חיים שמתאים למימד הזמן, כאשר השעון הוא האמצעי לאינדיקציה.
המצאת השעון שהובילה לאורח החיים על פי מימד הזמן, גרם לכך שאנשים החלו לייצר בגופם הפיזי את הורמון הלחץ, וליצור לעצמם מציאות שהיא בהתאם להרגשת הלחץ הפנימי.
כלומר, אנשים החלו לחיות את חייהם כשהם בהזיה רגשית ובהרגשת לחץ מתמיד, ואורח חייהם מותאם לכך.
אך זוהי מציאות שהיא אשליה, ועם האשליה הלא בריאה הזו החלו המדענים לפתח תיאוריות אבולוציוניות קוסמיות, וכך מצא עצמו מקצוע המדע מתאים את התיאוריות שלו למימד הזמן.
אז מה כן קיים במציאות האמיתית? במציאות האמיתית מימד הזמן אינו קיים, ולכן להמצאת השעון אין כול ערך, כי במציאות האמיתית קיימת ההוויה.
מהי ההוויה? ההוויה היא מימד שמשקף את המציאות האמיתית, מימד שבו לא קיים עבר, ולא קיים הווה, ולא קיים עתיד.
מה הכוונה? הכוונה היא שמה שאנחנו תופסים ומפרשים כעבר הווה ועתיד, לא קיים במציאות האמיתית.
זה אומר שהאנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול ושיצרה את היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, שכולל אותנו בתוכו חזרה לה כבר למצב הצבירה הראשוני שלה, אך אנחנו שעדיין חושבים במושגים של מימד הזמן כמו עבר הווה ועתיד, ועדיין לא מסוגלים לפרש את ההתרחשות שקרתה כתופעה שכבר קרתה.
למה? כיוון שבתפיסה המוגבלת שמתאפשרת באמצעות הגוף הפיזי שלנו לא ניתן להבין זאת.
אז איך כן ניתן להבין זאת? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש? 
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא אמצעי, כלי רובוט ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
כלומר, באמצעות התודעה ניתן להבין זאת, אך ידע זה קיים אצלנו בתת מודע, וכדי להעלותו למודע רצוי להבין איך להביא את הגוף למצב של רוגע פנימי ולהתחבר לזהותנו האמיתית, וכך באמצעות האפשרות שלנו לחיות ולצבור ניסיון חיים וידע יהיה ניתן להעלותו, כלומר את הידע הזה שנמצא בתת מודע שלנו למודע, ואז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים תתאפשר לנו באופן הברור, השפוי יותר.
אז מה כן קרה? מה שקרה כבר קרה, כלומר הפרוש האמיתי לכול שהכול כבר קרה.
כשחיים במושגי הזמן ומפרשים את המציאות באמצעות היכולות הפיזיות המוגבלות שלנו, אז מרגישים, חושבים, ומדמיינים שיש עבר הווה ועתיד.
אך ברציונליות אין רגשות אין מחשבות ואין דמיון ולכן גם לא קיים מימד הזמן, שהוא רגש הלחץ שגורם לנו למצבי הזיה ולדמיין וליצור לעצמנו מציאויות שהן אינן אמיתיות אלא אשליה.
מה הקשר למדע? המדענים ותורת המדע מנסים להבין את המציאות שבה הם נמצאים בהתאם ליכולות הפיזיות והטכנולוגיות הקיימות כיום, ובהתאם לרמת המודעות העצמית שלהם.
לכן, כול עוד רמת המודעות העצמית אינה מאפשרת לנו לשדרג את עצמה לרמה התפתחותית מפותחת יותר, הרעיונות וההמצאות שנובעות מעצם המצאת מימד הזמן ימשיכו לקרות, וכשזה קורה אז מדמיינים שקיימת מנהרת זמן ושאפשר ליצור מכונת זמן, ועל סמך זה קמות להן גם תיאוריות על איך מתנהל היקום על פי מימד הזמן.
אך במציאות האמיתית אין מנהרת זמן ולא יכולה להיבנות לה מכונת זמן, ואם מנסים להבין את היקום באמצעות מימד הזמן שאינו קיים במציאות האמיתית יוצרים אשליה.
במציאות האמיתית ישנה ההוויה, וכדי להבין שקיימת הוויה קודם כול על בן האנוש להבין ממה הוא מורכב, ומי הוא בכלל, ומה מהות ומטרת חייו, הן מהבחינה האבולוציונית הקוסמית ורק אחר כך יהיה ניתן להבין גם את המימד הרוחני.
כיום מנסים להבין את הנושאים שציינתי בסדר הפוך.
איך רצוי להתייחס לנושא? ראשית ישנם אנשים שהביאו את עצמם לאפשרות להתחבר להוויה, כמו נוסטרדמוס ושאר כביכול מגלי העתידות למיניהם, אך הם עשו ועושים זאת מתוך חוסר הבנה ובניה עצמית שגויה שלא בהתאם לסדר הקיים, ולכן מבחינה בריאותית הם התפרקו, מתפרקים ואף מתים.
כדי להגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זאת, רצוי להבין איך לבנות את עצמנו באופן היציב והבריא וזאת כדי שלא נתפרק ונמות, לאן שעדיין לא הגענו מבחינה התפתחותית.
שנית, חשוב להבין שמבחינה קוסמית כול ההתרחשויות והאירועים הקורים ביקום כמו שאנחנו תופסים אותם במוגבלויות הפיזיות שלנו ושאנחנו חלק מהתהליך, אין לנו את היכולת על היווצרותם והתנהלותם, ואין לנו אף את היכולת על עצם היווצרותנו, קיומנו, חיינו ומותנו.
התהליך למודעות עצמית ונצחיות מתאפשר לנו מבחינה קוסמית באמצעות תהליך האבולוציה, כשבשלב מסוים בתהליך ההתפתחות שלנו נגיע ליכולת שלנו להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו בתהליך החיים שאנחנו חווים אותו ללא כול אפשרות לשנות את מהלך חיינו.
כלומר, היכולת שלנו בתהליך מוגבלת אך ורק לצפייה במתרחש, ואין לנו כול יכולת לשנות משהו במהלך חיינו. 
מסקנה: מימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית.
סיכום: ברמת המודעות הנוכחית שלנו כיום, האנושות בוחנת את המציאות על פי היכולת הפיזית שהובילה ליכולת טכנולוגית, וכך מתפרשת המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, אך תודעתית הדברים מובנים אחרת.
רמת המודעות הובילה את האנושות להמציא את מימד הזמן.
מימד הזמן חילק את ההוויה לעבר הווה ועתיד, לכן בחשיבה של המדענים ובתורתם קיימת האפשרות למנהרת זמן בחלל, ואף אולי ליצור את מכונת הזמן, אך זו מציאות שהיא אשליה.
במציאות האמיתית קיימת ההוויה, שזהו מימד שבו אין זמן, אין עבר, הווה ועתיד, ולכן רצוי להעלות ידע זה מתת המודע למודע, מה שישדרג אותנו מבחינה התפתחותית ויאפשר לנו לחיות ללא לחץ.
כלומר, מרגע המפץ הגדול וחזרתה של האנרגיה למצב הצבירה שלה, מה שקרה כבר קרה.
כלומר, מה שאנחנו עדים לו באמצעות היכולות הפיזיות והטכנולוגיות המוגדלות שלנו כבר קרה ואיננו, הסתיים.
המסר במאמר: במציאות האמיתית מימד הזמן אינו קיים, קיימת ההוויה.
 

ההוויה

 הוויה.

מה היא הוויה? הנוכחות של עצם קיומנו ביחס למציאות שבה אנחנו נמצאים באמת משקפת את ההוויה, אבל אז נשאלת השאלה מהי זהותה של אותה נוכחות, ומהי אותה המציאות שבה היא נמצאת?

כלומר, איך אני זה שצריך להבין, מפרש לעצמי את זהותי והמציאות האמתית שבה אני נמצא וחי? תשובה לכך תוביל אותי להבין את ההוויה שבה אני נמצא בה.
אחלק את ההסבר שלי לשלושה נושאים עיקריים, הנושא האבולוציוני, נושא היקום והנושא הרוחני.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, המין האנושי מחפש את התשובה לשאלה, מהי זהותו האמיתית? אז מהי זהותנו האמיתית? המפתח לפתרון החידה לכול מתחיל מהפרוש האמיתי לזהותנו האמיתית, מה שיאפשר לנו להתחבר לעצמנו לאני העצמי שלנו, ואז נוכל לפרש ולהבין את ההוויה שבה אנחנו נמצאים.
כיום זהותנו היא אישיות רגישה, אמוציונלית, אישיות שאינה מאפשרת לעצמה להתייחס לגוף הפיזי שלה באופן הענייני והבריא, וכתוצאה מכך אורח החיים אינו תואם למהות ומטרת החיים.
זהותנו האמיתית היא אישיות רגועה, רציונלית, אישיות שמתייחסת לגוף הפיזי שלה באופן הענייני והבריא, אישיות שאורח החיים שלה מתאים למהות ומטרת החיים.
ברגע שנתחבר לזהותנו האמיתית, אז היכולת שלנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים תתאפשר לנו באופן ברור יותר, שפוי יותר, מה שיאפשר לנו להבין את ההוויה, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מבחינת היקום והן מהבחינה הרוחנית.
מהי ההוויה מבחינה אבולוציונית? כדי לענות על השאלה הזו אנחנו קודם כול צריכים להבין ממה מורכב בן האנוש? בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הפיזי הוא אמצעי, כלי ביולוגי שנבנה בתהליך האבולוציה, וזאת כדי שאנחנו כתודעה נוכל לממש את מהות ומטרת חיינו.
התודעה בעת התרחשות תופעת המוות משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
ברמה התודעתית, מרגע היווצרות החיים שלנו בתהליך האבולוציה, באופן אינסטינקטיבי תכננו ויצרנו לעצמנו את התוכנית שתאפשר לנו כחברה את מימוש מהות ומטרת חיינו עד לסוף כול הדורות.
כלומר, ההוויה שבה אנחנו נמצאים בשלב זה מבחינה אבולוציונית כבר תוכננה.
כלומר, מה שקרה, מה שקורה ואת מה שיקרה, תכננו כבר לעצמנו.
לכן, מה שנותר לנו לעשות הוא לצפות בכול המתרחש ולנסות להבין את ההוויה שבה אנחנו נמצאים ללא היכולת שלנו להשפיע על התוכנית שתוכננה כבר.
כלומר, אנחנו בסך הכול שחקנים בתסריט שידוע מראש.
מהי ההוויה מבחינת היקום? ההתייחסות מבחינת היקום להוויה שבה אנחנו נמצאים, מתייחסת להתרחשות בריאת היקום שיצר את העולם וכול מה שהוא מכיל בתוכו ואת התהליך שעובר על היקום.
מרגע התרחשות בריאת היקום ועד לחזרתה של אותה האנרגיה שממנה עשוי הכול למצב הצבירה הראשוני שלה, נוצרה לה מציאות שבה לנו כסוג של הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה אין כול אפשרות שליטה על מה שקרה, קורה ויקרה לנו וליקום שאנחנו חלק ממנו ומהתהליך שהיקום עובר.
כלומר, ההוויה בהתייחסות ליקום מתאפשרת לנו ברמת המודעות שלנו כיום, לפרש ולהבין את עצמנו ואת המציאות באמצעות הגוף הפיזי שלנו, ובאמצעות האמצעים הטכנולוגים שהמצאנו לעצמנו, ולכן הפרוש להוויה שבה אנחנו נמצאים ולמציאות היקום נעשית במושגים של זמן.
כלומר, מימד הזמן גורם לנו לחלק את ההוויה של היקום בהתאם, לעבר, הווה ועתיד.
אך מבחינה תודעתית, כי אנחנו התודעה, מימד הזמן אינו קיים, מימד הזמן זו המצאה דמיונית לא אמתית.
המחשבה מבחינת היקום היא שמה שאנחנו מפרשים כיום שמתרחש, התרחש בעבר ויתרחש בעתיד וזו טעות.
מבחינתנו מה שעובר על היקום אין לנו כול שליטה על מה שקורה לנו, מה שנותר לנו לעשות הוא לצפות בכל המתרחש, וזו ההוויה שלנו מבחינת היקום.
מהי ההוויה מבחינה רוחנית? כדי לענות על השאלה הזו, ראשית רצוי לפתור את החידה לנושא הרוחני.
כלומר, צריכה להישאל השאלה, האם קיים בורא שברא הכול, ואם יש בורא אז מי אנחנו בכלל?
כדי לפתור את החידה לנושא הרוחני, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה הבאה, האם בכלל יכולה הייתה להתרחש בריאת היקום והעולם? כלומר האם הכול התרחש באמת? התשובה היא שהבריאה כלל לא התרחשה, כי היא לא הייתה יכולה להתרחש.
למה? כדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכים לחזור לתהליך האבולוציה.
תהליך האבולוציה מטרתו לאפשר לנו לממש את מהות ומטרת חיינו.
מה מהות ומטרת חיינו? מהות ומטרת חיינו בתהליך האבולוציה היא, שמבחינה תודעתית באמצעות הגוף הפיזי שלנו נעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות.
כלומר, שהתודעה שהיא מי שאנחנו תהיה מודעת לעצמה ולעצמם קיומה, האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית.
תודעה שהגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו, היא בעצם אותו הרכב אנרגטי שדומה לאותה האנרגיה של הבורא שיצר את הבריאה.
ואז נשאלת שאלת השאלות, האם אנרגיה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לתכנון חייה ונצחית, שמוגדרת כאנרגיה ניטראלית ונקייה, יכולה הייתה להתנפץ בבריאת היקום והעולם וליצור את החומר?
התשובה היא שלא, לכן בריאת היקום והעולם לא הייתה יכולה להתרחש באמת, כי הבריאה היא יצירה דמיונית של הבורא, בדמיון אין חומר.
מכאן, אני מגיע לפתרון החידה הרוחנית, שיש בורא לכול.
אז מי אנחנו בכלל? אנחנו נשמות, אנחנו כנשמות בדמיונו של הבורא מבחינה רוחנית מהופנטים על ידי הבורא, וכדי לעבור תיקון מנשמה שאינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, שצריכה להפוך ולהיות נשמה שמודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית כמו הבורא בעולם האמיתי, הבורא הפנט את הנשמות שצריכות לעבור תיקון.
איך זה נעשה? הבורא משדר לאותן הנשמות שצריכות לעבור תיקון, שדר אנרגטי לתודעתה של כול נשמה ונשמה שצריכה לעבור תיקון, מה שיוצר את האשליה שיש יקום, שיש עולם, שיש חיים, שקיים בן האנוש.
לכן, ברא, יצר, דמיין הבורא את התסריט שבו כול נשמה ונשמה, כביכול כבן אנוש תעבור גלגולים רבים עד לתיקון הסופי שבה הנשמות תתעוררנה מההפנוט בעולם האמיתי.
לכן, מבחינתה של הנשמה שצריכה לעבור תיקון, ההוויה היא המציאות המדומה שבה היא שרויה, כנשמה שמהופנטת על ידי הבורא וצופה בכול המתרחש בדמיונה, וזוהי ההוויה האמיתית.
מסקנה: הנוכחות של עצם קיומנו ביחס למציאות שבה אנחנו נמצאים משקפת את ההוויה.
לכן, ההתייחסות שלנו להוויה צריכה להיות הן מהבחינה האבולוציונית, היקום והרוחנית.
סיכום: מבחינה אבולוציונית ההוויה היא בהבנה, שמרגע היווצרותנו ועד סוף החיים הכול תוכנן כבר, לכן מבחינה אבולוציונית אנחנו עדים למה שתוכנן כבר בעבורנו.
מבחינת היקום, ההוויה היא בהבנה שמימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית.
כלומר, אין עבר, אין הווה, אין עתיד, קיימת ההוויה.
האנרגיה מרגע הבריאה חזרה לעצמה, התובנה לידע זה מבחינה תודעתית קיימת בתת מודע, ואנחנו רק יכולים לצפות במתרחש בשלב זה בעזרת היכולות המוגבלות של הגוף הפיזי שלנו בעודנו בחיים.
מבחינה רוחנית, ההוויה היא בהבנה שבריאת היקום והעולם לא היה יכול להתרחש כלל.
לכן, אנחנו כנשמות שמהופנטים על ידי הבורא צופים במתרחש, ללא היכולת להשפיע על מהלך העניינים שהבורא תכנן ויצר בעבורנו עד לסיום כול התיקונים וההתעוררות של הנשמה בעולם האמיתי.
המסר במאמר: פתרון החידה לזהותנו האמיתית יוביל אותנו להבנת הנושא האבולוציוני.
פתרון החידה לנושא האבולוציוני יוביל אותנו להבנת נושא היקום.
פתרון החידה לנושא היקום יוביל אותנו להבנת הנושא הרוחני.
פתרון החידה לנושא הרוחני יוביל אותנו להבנת ההוויה הכללית.
שההוויה הכללית מתרחשת בדמיונו של הבורא.
לכן, כדי לפתור לעצמנו את החידה לכול, ובעיקר כדי להבין את ההוויה שבה אנחנו נמצאים, רצוי קודם כול להבין מי אנחנו ומהי זהותנו האמתית.