התחדשות

התחדשות.
מהי התחדשות? התחדשות משמעותה התחלתו של תהליך חדש, אחר.
תהליך ההתחדשות נובע מהצורך בשינוי.
אנחנו צרכים וזקוקים לשינוי, לשם ההתפתחות האישית והחברתית.
ההתפתחות שאליה אנחנו שואפים, אם במודע או שלא במודע, נובעת מהרצון שלנו לממש את מהות ומטרת חיינו.
כלומר, ההתחדשות בחיינו נובעת, מהצורך שלנו לחוות אירועים חדשים בחיינו, לשם החקירה, הלמידה וההתפתחות של עצמנו, של החברה שבה אנחנו חיים, שקשור לעולם שבו אנחנו חיים, של היקום שאנחנו חלק ממנו, ושקשור לנושא הרוחני.
כמו כן, ההתחדשות נובעת מתוך הרצון שלנו להבין ולהתאים את עצמנו לסדר הקיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
אנחנו נולדים וחיים מתוך אינסטינקט, ומתנהגים באופן אוטומטי עם הידע שירשנו מהורינו, אבל הקריטריונים שירשנו מהורינו אינם מאפשרים לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, וליצור לעצמנו את המציאות האמיתית, שאליה אנחנו שואפים.
כתוצאה מכך, נוצר מצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו מבולבלים, וחיים בבלגן במציאות שיצרנו, שנוגע לכל תחום ותחום בחיינו.
בשלב הבלבול, וכשכול או חלק ממה שיצרנו לעצמנו לא מסתדר לנו, זו ההזדמנות לתחילתו של שלב ההתחדשות.
למה ? כיוון, שזהו השלב שבו אנחנו יכולים להיות מודעים לכך, שאנחנו סובלים מההחלטות שלנו שהובילו אותנו לאירועים שקורים בחיינו.
לכן, בשלב זה של ההתחלה למודעות עצמית, אנחנו שואלים את עצמנו, למה זה קורה לי?
מעצם השאלה, אנחנו בעצם בשלב הראשוני של ההתעוררות, ומחפשים את התשובה להתחדשות.
מעצם החיפוש אחר התשובה לשאלות שנשאלות שיבהירו לנו איפה טעינו, אנחנו מחפשים את הדרך להתחדשות.
דוגמה: אם התחתנו והקמנו משפחה ואולי גם עם ילדים והתגרשנו או נפרדנו, אנחנו מנסים להבין מה השתבש בזוגיות, כדי שלא לחזור על אותן הטעויות, שגרמו לנו ליצור את האשליה שהתנפצה לנו במבחן המציאות האמיתית, ושואפים להתחדש, לתקן, ליזום וליצור מציאות אחרת שתאפשר לנו לחפש ולממש את מטרתנו, אבל הפעם אם למדנו ותיקנו את הטעות יוצרים מציאות בדרך חדשה.
דוגמה נוספת: אם חיינו באורח חיים מסוים, ובריאותנו נפגעה ברמה כזו או אחרת, אנחנו מחפשים את הסיבה או את הסיבות לכך, שלב זה מאפשר לנו לחפש אחר התשובה או התשובות לסיבה שזה קרה לנו, וזאת כדי לאפשר לעצמו להבין, לתקן ולהתחדש.
כלומר, ההתחדשות היא חלק מאורח החיים שלנו בכל תחום ותחום בחיינו.
אבל, בגלל שאנחנו יצורים שמפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו, כלומר בגלל שאנחנו רגישים, אמוציונאליים, וההתייחסות שלנו לחיים היא אינה עניינית, כתוצאה מכך שעדיין לא התחברנו לזהותנו האמיתית, אנחנו יצורים שפוחדים מעצמנו.
זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונאליים וענייניים.
כתוצאה מכך, שאנחנו יצורים שפוחדים מעצמנו, אנחנו פוחדים משינוי או שינויים בחיינו ומהלא נודע, ואם אנחנו מתחילים ומתחדשים כבר, אז רגש הפחד מעקב ואף משתק אותנו ואת המשך ביצוע ההתחדשות.
לכן, ברוב המקרים השינוי שנחוץ לנו מתרחש אם בכלל, כתוצאה מאירועים קיצוניים שקורים לנו בחיינו, מה שלא מותיר לנו בררה.
למה? כיוון, שגם אם אנחנו מזהים שהכיוון שאליו מתנהלים הדברים בחיינו הוא לקראת התפרקות מכל סיבה שהיא, בגלל הפחד הקיים בנו משינוי, וכביכול מהלא נודע, לרוב לא ניזום ונבצע שום מהלך שישנה את מהלך העניינים שלפני הקריסה, וזאת כדי לתקן ולהתחדש.
מתי כן, אם בכלל? רק אם נבין שאנחנו סובלים.
כי רק כשנבין שאנחנו סובלים, רק אז לא נרצה לסבול יותר.
כמובן שהשאיפה היא לא להגיע למצב שבו נסבול כדי להתחדש, אלא ליזום מהלך מקדים ולהתחדש.
מסקנה: ההתחדשות נחוצה לנו לשם ההתפתחות האישית והחברתית, בכל תחום ותחום בחיינו.
סיכום: לרוב אנחנו יוצרים לעצמנו מציאות שבה אנחנו חיים וחושבים שבחרנו את הסדר הנכון בחיינו, אבל בגלל שהדבר הוא אינו כך, האשליה מתנפצת לנו במבחן המציאות האמיתית, בשלב זה אנחנו מבולבלים ומתחילים לשאול את עצמנו שאלות, כמו למה זה קרה לי, מעצם השאלה והחיפוש אחר התשובה, מתחיל השלב לתהליך ההתחדשות.
כמובן שהשאיפה היא לזהות את הבעיה ולתקן לפני שהמציאות מתנפצת לנו במבחן המציאות האמיתית, וזאת כדי להתחדש, לפני שיגיע הסבל שמלווה מכך.
המסר במאמר: רצוי שלא לפחד מהשינוי הדרוש לכם לשם ההתחדשות.
רגש הפחד גורם לנו להזיה, וליצירת מציאות שהיא אשליה, הפחד מעקב ואף עוצר אותנו מהתחדשות.
לכן, בן האנוש שפוחד, פוחד אך ורק מעצמו, ומשליך את פחדיו על כל מיני גורמים שהם חיצוניים לו, מצב זה לא מאפשר לו לקחת אחריות על עצמו ועל מעשיו, מצב זה יכול לעכב ואף למנוע את ההתחדשות שלה הוא מייחל, וזאת ראשית כדי שלא לסבול, ושנית כדי לממש את מהות ומטרת החיים.

צדק

צדק.
מהו צדק? צדק אמור לשקף את היושר ואת האמת, האומנם?
צדק משקף את מה שהחברה קובעת לעצמה על פי אותה רמת המודעות שלה לאותה תקופה.
רמת המודעות החברתית יוצרת אידיאולוגיה, האידיאולוגיה גם אמורה לשקף את מה שהחברה מגדירה לעצמה מי הוא הצודק ומי הוא זה שאינו צודק.
בשלב זה בהתפתחותנו אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו ומתנהגים באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים שפיצלו את אישיותנו, מה שיצר ומשתקף במציאות שבה החברה מחולקת לטובים ורעים.
לכן, הבסיס לעשיית צדק הוא רגשי, אמוציונלי ושאינו ענייני, מציאות זו אינה יכולה לאפשר את השפיות, ולכן הצדק אינו יכול לשקף את השפיות.
רצוי להבין מהי שפיות? אבל לפני שמבינים מהי שפיות, רצוי להבין מהי זהותנו האמיתית, שתאפשר לנו את השפיות?
כשנבין מהי זהותנו האמיתית, נוכל לפרש ולהבין וליצור ולהתאים לעצמנו מציאות המתאימה לאישיותנו ומותאמת למהות ומטרת החיים.
מהי זהותו האמיתית של בן האנוש? בן האנוש מייצר ומפעיל את גופו באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים, ולכן הוא מתנהג בהתאם לרגשותיו שמשתנים באופן תדיר, וכול פעם בהתאם לסוג רגש אחר.
מהם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב כמו, אהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, ייאוש, כעס, לחץ, צער עצב ועוד.
זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו רוגע? הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים, מצב זה יוצר התנהגות יציבה שהיא רגועה, רציונלית ועניינית.
כאשר בן האנוש הוא רגוע מתאפשרת לו השפיות.
כל מצב רגשי מנתק אותנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ומהמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים שגורם לנו ליצור מציאות שהיא אשליה, שאינה מאפשרת לנו את השפיות.
מהי שפיות? השפיות מאפשרת לנו לקלוט את הנתונים האמיתיים, לעבד אותם ולהגיע למסקנות האמיתיות.
בן האנוש הוא מחשב על שרצוי שיבין איך לכוון את עצמו בכדי שהוא יהיה שפוי.
מה כול זה קשור לצדק? לפני שאענה על שאלה זו רצוי להבין ממה נובע הצורך האנושי לקבוע מי צודק ומי אינו צודק?
הצדק נעשה באמצעות שפיטה, השפיטה נעשית מתוך הצורך והנזקקות הרגשית לשלוט באחר, ולקבוע לו מה נכון ומה לא נכון.
הצורך והנזקקות הרגשית להגיע לשליטה שמאפשרת את השפיטה והצדק שנובעים מתוך הצורך לחנך, לתכנת, לאלף את האזרח לחיות על פי אידיאולוגיה כזו או אחרת.
למה זה קורה? כי מי שאינו שולט מרגיש רדוף, מרגיש נשלט.
ומי שמרגיש רדוף ונשלט, מרגיש שהוא אינו בשליטה עצמית לרוב הוא מייחס זאת לחיצוני לו, ולכן קיים בו הפחד מאיבוד על השליטה העצמית שלו, שמשתקף ברצונו לשלוט באחרים.
כלומר, משטר שיש בו מנהיג ששולט, משקף את הצורך הרגשי שלו לשלוט ולהשליט סדר חברתי באמצעות משפט צדק, מצב זה שולל את החופש והחרות שלו זקוק בן האנוש לשם ההתפתחות.
היכן שיש שליט ישנם הנשלטים, שליט הוא צורך של הנשלטים שישלטו בהם.
הנשלטים הם צורך של השליט, וזאת כדי שישלוט בנשלטים.
כלומר, ברגע שרמת המודעות העצמית תאפשר לנו את החופש והחרות, יעלם הצורך והנזקקות הרגשית ההדדית לשולט ונשלט.
ברמת מודעות מתקדמת זו לא יהיה צורך בשופט שישקף את האידיאולוגיה של המשטר השולט, שמשליט סדר באזרחים באמצעות חוקים, שמשקפים את הצדק החברתי.
החופש המוחלט מאפשר לנו להיות מי שאנחנו, יצורים חופשים במסע לחיפוש זהות או שמחוברים לזהותנו האמיתית.
כול אחד הוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, אך ברמת המודעות כיום הדבר אינו במודע, כלומר אם קורה לנו משהו זה בגלל שאנחנו הבאנו את זה על עצמנו.
לכן צריכה להישאל השאלה, היכן טעינו בתכנון חיינו? ולתקן.
מה קורה כיום? כיום עשית הצדק הוא הבסיס למשטרים רבים שמבוססים בעיקרן על רגשות שמובילים לאידיאולוגיות.
הרגש הוא הגורם העיקרי למצבי ההזיה וליצירת מציאות שהיא אשליה.
לכן, הבסיס הרגשי החברתי לעשיית צדק אינו יכול לשמש כבסיס איתן שאפשר יהיה להגיע באמצעותו למסקנות אמיתיות, לשפיות.
איך נוצרה לה המציאות שבה אנחנו חיים כיום? כתוצאה מהרצון ליצור צדק אישי וחברתי, יצר בן האנוש את המושג משפט.
כאשר החלו בני האנוש לשפוט אחד את השני מי צודק ומי לא, המציא בן האנוש את החוקים.
כאשר החלו בני האנוש להמציא את החוקים, הם גם המציאו את המושג עורכי הדין וגם את השופטים וגם את מערכת המשפט, ולאחר מכן הקימו ובנו להם בני האנוש את היכלי הצדק המפוארים, וככה נוצרה לה דינאמיקה חברתית שבה השופט שופט את בן האנוש ויוצר צדק חברתי.
ככה נוצרה לה מציאות של טקס פולחן רגשי חברתי.
בן האנוש שנשפט מקבל קנס ו/או עבודות שרות ו/או מאסר ו/או מעונה ו/או גזר דין מוות במשטרים מסוימים, וככה החליט השופט שהוא לא צודק או כן צודק, כן אשם או לא אשם.
ואז יצר בן האנוש את המשטרה שמעסיקה שוטרים, ואת בתי הסוהר שמעסיקים סוהרים, וזאת כדי לכלוא את העבריינים שעברו על החוק, וככה נוצרה לה מציאות של רדיפה לשם עשיית צדק חברתי.
אבל שכחו בני האנוש שהמציאו את השיטה שצדק לא יכול להתקיים במציאות האמיתית.
שכחו שהצדק הוא סובייקטיבי המבוסס על אישיות רגישה, ולכן הוא אינו יכול להיות אובייקטיבי ונטרלי.
כלומר, הרצון לצדק חברתי יצר מציאות שהבסיס שלה הוא רגשי, אמוציונלי ולא רגוע ורציונלי.
רוגע הוא מצב שבו בן האנוש הוא נטול רגשות חיוביים ושליליים שגורמים להזיות.
הסבל האנושי נוצר כתוצאה מפרוש מוטעה של השופט להבנה מהי שפיות, וכתוצאה מכך לאי הבנה עצמית ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
לכן, המסקנות, שיקול הדעת של מי שקובע מי צודק או שלא אינה משקפת אישיות רגועה, רציונלית, עניינית ואמיתית.
מסקנה: מושג צדק משקף אישיות בעלת אידיאולוגיה שמבוססת על רגשות, מה שמנתק את בן האנוש מזהותו והמציאות האמיתית.
סיכום: הפעלת רגש פנימי זה מצב של איבוד הזהות האמיתית שלנו, מה שגורם לנו לאיבוד השפיות, מה שלא בריא לעשות, וזה נכון לגבי כול הרגשות הפנימיים שבנו, שמעצם ייצורם אישיותנו תתנפץ לה למגוון רחב של דמויות.
בן אנוש רגוע חי ללא הרגשות החיוביים והשליליים, שיוצרים את הפיצול, הקונפליקט, הניגוד התודעתי, ואישיותו אינה משתנה כתוצאה מהרגשות החיוביים שגורמים לו להרגיש טוב כמו, אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, יצר מיני ועוד, והרגשות השליליים שגורמים לו להרגיש רע כמו, פחד, חרדה, דיכאון, ייאוש, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד, שאלה הם מצבים רגשיים משתנים שאינם מאפשרים את השפיות.
רצוי לזכור שאנחנו לא שווים, לא זהים, כול אחד והאישיות הייחודית שלו.
היכן שיש צדק שהוא תולדה של מצב רגשי לא יכולה להתקיים השפיות והאמת.
המסר במאמר: צדק משקף מסקנה והתייחסות שגויה, שנעשה כתוצאה מפרוש שגוי לשפיות.

 

פירגון

פירגון.
למה יש לאנשים קושי בלפרגן? פירגון משמעותו, אהדה, עידוד ותמיכה בדרכו, במסעו של האחר בתהליך ההתפתחות שלו במהלך חייו, הפירגון יכול להינתן לנו בכול תחום ותחום במסענו בחיים.
אם כך למה הקושי בלפרגן? ישנם אנשים שיש ביכולתם לפרגן, וישנם אנשים שאין ביכולתם לפרגן.
כלומר, כשיש למישהו ציפייה שמישהו מסוימים יפרגן לו, והדבר לא נעשה, זה לא בגלל שהוא לא רוצה, זה נובע בגלל שהוא אינו יכול ואינו מסוגל להיענות לצורך ולנזקקות של המצפה שיפרגנו לו.
הפירגון, האהדה, העידוד, והתמיכה בשלבים מסוימים בתהליך ההתפתחות שלנו חשובים לנו מאד, אם זו התמיכה בשלב ההתבגרות שלנו בתא המשפחתי, בגן, בבית הספר, בצבא, בחברה, בזוגיות, בעבודה ועוד, הפירגון שאותו אנחנו צריכים ולו אנחנו זקוקים הוא בעיקרו רגשי.
למה? כיוון שהרגשות הפנימיים השליליים שבנו מפחידים אותנו מהשינוי האישיותי, ולכן הם מחלישים, מונעים, מעכבים, ואף עוצרים את היכולת שלנו מלהביע את עצמנו ולהתפתח.
מטרתו של הפירגון הוא לעזור לנזקק שצריך שיפרגנו לו, כדי להשתחרר מאותם הרגשות השליליים שבו שהם בעיקר מהפחד והחרדה, ולעבור לאותם הרגשות החיוביים, ובכך לגרום לנזקק להרגיש טוב עם עצמו, מה שיאפשר לו להמשיך את מסעו והתפתחותו בחיים.
רצוי לזכור, המין האנושי מתנהל בהרמוניה והוא מגובש לכך שנתפתח באופן קולקטיבי, אך ידע זה נמצא אצלנו לרוב בתת מודע ולא במודע, וזאת כיוון שכולנו נמצאים בתהליך כדי לממש את מהות ומטרת החיים.
ההתפתחות שלנו בתהליך האבולוציה נעשית באופן הדרגתי, כלומר הבניה האישיותית אינה מאפשרת לקפוץ לשלבי התפתחות מתקדמים יותר לפני שנכין ונבנה את עצמנו ונהיה מוכנים לשלב הבא.
ברגע שאנחנו מפרגנים ומקדמים את האחר, האחר מקדם אותנו, וזו הדינאמיקה בתהליך ההתפתחות שלנו שנעשית באופן הדרגתי.
מסקנה: אם לא מפרגנים לכם, הסיבה העיקרית היא או שעדיין לא הגיע שלב הפירגון כדי לקדם אתכם, ולכן נתקלתם באנשים שאין להם את היכולת הרגשית והתבונתית לעשות זאת.
סיכום: החיים מאפשרים לנו לחקור וללמוד על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים, מה שמאפשר לנו להתפתח, שדרוג ברמת ההתפתחות שלנו כרוחה בקשיים שהם בעיקרם רגשיים.
כדי להגיע למצב שבו לא נצטרך ונזדקק רגשית לכך שיפרגנו לנו ולהיות תלויים באחרים, רצוי לשאוף ולהגיע למצב של רוגע פנימי.
הרוגע הפנימי מנטרל את הרגשות החיוביים והשליליים שבנו, מה שמאפשר לנו להתחבר לזהותנו האמיתית, ומאפשר לנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, מצב זה מאפשר לנו את השפיות.
שלב התפתחותי מתקדם זה מאפשר לנו להיעזר באחר לשם השגת הידע הדרוש לנו בתהליך ההתפתחות שלנו, אך הוא אינו נעשה מתוך צורך ונזקקות רגשית לפרגון, הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתפתח ללא האהדה שבפרגון.
המסר במאמר: מטרת הפירגון היא לגרום לעודד רגשית את הנזקק, וזאת כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו, ולעזור לו להשתחרר מההרגשה השלילית הרעה הקיימת בו שכוללת בעיקר את רגש הפחד והחרדה, שמונעים ממנו את המשך תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלו בדרכו, במסעו בחיים להגשמת מהות ומטרת החיים.

סליחה

סליחה.
למה לבקש סליחה? מהות ומטרת בקשת הסליחה מאפשרת למי שטעה להודות בטעותו.
בקשת הסליחה עקב טעות שנעשתה, משקפת את רמת המודעות העצמית, ואת היכולת לבחינה עצמית מחודשת על דברים שנאמרו ו/או על מעשים שנעשו.
תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, מבוססת בעיקר על טעויות שנעשו, טעויות שנעשות וטעויות שיעשו.
מי שטעה וביקש סליחה, למד והבין על עצמו מהאירוע שהתרחש.
כאשר הטעות נעשית כביכול על מישהו אחר, אז הוא משמש למי שטעה בדבריו ו/או במעשיו כהשתקפות.
ההשתקפות חשובה מאד לחקירה, למידה ולהתפתחות, כיוון שאין דרך אחרת.
ההשתקפות מאפשרת לנו ללמוד ולהבין את עצמנו דרך האחר בתהליך ההתפתחותי ובמסע שלנו בחיינו לשם החיפוש אחר הפרוש האמיתי ולהתחברות לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, וליכולת שלנו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כיום האנושות חיה את חייה על פי הרגשות הפנימיים בלבד, כתוצאה מכך רוב אם לא כול הטעויות שנעשות מבחינה אישית וחברתית הן אמוציונליות ולא רציונליות.
לכן, בקשת הסליחה מהאחר משקפת את המצב הרגשי שהיינו שרויים בו באותה סיטואציה, וללא ההשתקפות וללא היכולת לבחינה התנהגותית מחודשת של עצמנו דרך האחר, לא נוכל לחקור, ללמוד ולהתפתח בעצמנו ועם עצמנו דרך הרגשות.
מעצם ההבנה שטעינו ובקשת הסליחה, מתאפשר לנו לתקן את עצמנו ולהירגע, אם לא נעשה הדבר, אנחנו חיים עם הסבל והעינוי שנגרם לנו מצפונית, שמייסר אותנו רגשית.
לכן, חשוב ובעיקר בריא למבקש סליחה וגם לדעת לסלוח.
מסקנה: סליחה היא הודעה בטעות שביצענו.
היכולת שלנו להבין שטעינו משדרגת אותנו מבחינה התפתחותית.
סיכום: כיחידים וגם כחברה, בקשת הסליחה היא תהליך חשוב בחקירה, למידה והתפתחות, לרמת מודעות מתקדמת יותר.
מעצם ההבנה שטעינו ובקשת הסליחה, רצוי למחול ולסלוח על הטעות שנעשתה על ידי מי שטעה.
הענשה מטרתה לנקום וזו אינה מחילה, במצב זה נעצר התהליך ההתפתחותי של כל המעורבים באירוע, כי
מי שאינו סולח סובל מצפונית.
התיקון העצמי והחברתי יכול להתבצע מחקירה ולמידה מטעויות שנעשות, בהבנת הטעויות שנעשו, בנית הרצון והיכולת הפיזיולוגית לשינויים שמאפשרים את התיקון, את השינוי האישיותי, ההשתקפות לכך היא מעצם ההודעה בטעות ובקשת הסליחה ממי שנפגע.
המחילה מאפשרת לצד השני להירגע מצפונית, ולהמשיך את תהליך החיים באופן רגוע יחסית.
כאשר נגיע לשלב התפתחותי שבו נהיה רגועים, רציונליים שמתייחסים למהות ומטרת החיים באופן ענייני, יעלם בנו הקושי בבקשה ובמתן הסליחה והמחילה, רק אז נבין מהי באמת זרימת החיים באופן רגוע ושלוו, אבל בעיקר נבין מהו אותו החופש המוחלט הפנימי בתהליך.
המסר במאמר: האינטראקציה בין האנשים מאפשרת לנו ללמוד על עצמנו ועל המציאות שבה אנחנו חיים, מצב זה מאפשר לנו לבצע טעויות, מעצם הבנת הטעויות שאנחנו עושים ובקשת הסליחה מתאפשר לנו התיקון האישיותי, המחילה משקפת את יכולתו של הסולח לסלוח ולהירגע גם כן מהאירוע.
כלומר, המצב שנוצר מצריך את כל הצדדים המעורבים באירוע שקרה להירגע, מצב זה משקף את התיקון הרגשי אישיותי בעבור זה שלא ביקש סליחה או זה שלא מחל.