מחלה נפשית

מחלה נפשית.
האם חיבור בין גוף לנפש אפשרי? החיבור בין גוף לנפש הוא אינו אפשרי.
למה? כיוון, שאין איבר בגוף הפיזי שלנו, שמוגדר ונקרא נפש.
לכן, לחבר את הנפש כמשהו שהוא אינו קיים לגוף לא יכול להתרחש.
אז מה כן אפשרי? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה ומהגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא האמצעי, הכלי הביולוגי, שנבנה מתאים תאים בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, וזאת כדי שנוכל לממש את מהות ומטרת חיינו.
התודעה היא התוכנה, והגוף הוא החומרה.
בעת התרחשות תופעת המוות של הגוף, התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי, ועוזבת אוטומטית את הגוף המת.
המושג נפש, מחלת נפש, בעיה נפשית, מצב נפשי, בריאות נפשית, חיבור בין גוף לנפש, אלה הם מושגים שגויים ומטעים.
מה שכן רצוי לציין ושכדאי להתייחס אליו הוא נושא הפרוש שלנו לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שימנע מאיתנו את כול אותן הבעיות האישיות הקיימות בנו.
היכולת שלנו לפרש את זהותנו האמיתית, תאפשר לנו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר.
דבר נוסף הוא, שכאשר אנחנו מבחינה תודעתית איננו מפעילים, מזינים ומתחזקים את גופנו באופן הבריא, ככה שהגוף יוכל לתפקד ולהתנהג באופן יציב, מאוזן ומכוון, אז נגרמת לו פגיעה בריאותית.
בנוסף רצוי להבין מהו אורח החיים הרגוע והשלוו שמאפשר לנו את הבריאות, שכולל בתוכו את הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף כדי לשרוד ולחיות.
חשוב לזכור, שלגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, אך רצוי להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
התייחסות זו משקפת את הבנת האפשרויות לחיים בריאים יותר.
מסקנה: בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אין איבר בגוף שמוגדר ונקרא נפש.
סיכום: נפש, מחלה נפשית, מצב נפשי, בעיה נפשית, בריאות נפשית, חיבור בין גוף לנפש, אלה הם מושגים שאינם נלקחו מתוך הכרה והבנת הרכבו של בן האנוש וזהותו.
רצוי להבין ממה בן האנוש מורכב, ומהי זהותו והמציאות האמיתית, ואיך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק את הגוף, ובכך ליצור בעבורו את אורח החיים הרגוע והשלו ככה שבריאותנו לא תיפגע.
המסר במאמר: התייחסות לאיבר בגוף שנקרא נפש אשר אינו קיים היא התייחסות שגויה ושמטעה.
רוב בעיות האישיות הקיימות בשלב זה בהתפתחותנו נובעות בעיקר מהרגשות הפנימיים שבנו, שהם הרגשות החיוביים וגם הרגשות השליליים, כאשר הרוגע הפנימי מאפשר לנו לנטרל את אותם הרגשות, ורצוי לבצע זאת מתוך רצון ובמודעות עצמית ולא מתוך הדחקה, ובכך תתאפשר לנו השפיות.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה ולהתנתק מהאני הרגוע הנטול רגשות.
זכרו שלרגשות החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי לנו.
    

מפונים

מפונים.
מה עובר על המפונה? מפונה נאלץ לעזוב את ביתו שלא מרצונו אלא בכפיה.
המפנה את המפונה בכפיה ושלא מרצונו החופשי ובכוח גורם לאנטגוניזם אצל המפונה.
מעשה הפינוי גורם למפונה לטראומה להרגשה של דחוי לא רצוי ומושפל שגורש מביתו מסיבה כזו או אחרת, מה שיוצר מצב שבו המפונה אם במודע או שלא במודע ירצה לחזור למקום שממנו הוא נאלץ להתפנות, ואם לא יעשה זאת המפונה בחייו, אז השאיפה והצפייה להגשים את החזרה למקום שממנו נעשה הפינוי עוברת מדור לדור והיא לא תישכח עד לרגיעה ולפתרון הסכסוך.
כלומר, הרצון הקיים אצל המפונה שמרגיש דחוי ומושפל לחזור למקום שממנו הוא פונה יהיה קיים כל עוד הרגשת הדחוי וההשפלה הפנימית תהיה קיימת בו, והרגשה הזו עוברת מדור לדור.
בהיסטוריה האנושית ישנם דוגמאות רבות לכך.
רוב הסכסוכים בעולם הם על קרקעות, והם תוצאה של פינוי מתיישבים שנעשה בכוח.
לכן, אם בהיסטוריה היהודית פינו את היהודים בכוח לרוב הם רצו וגם חזרו למקום שממנו הם פונו, ואכן לרוב הם מימשו את חלומם.
אם פינו מביתם את הערבים בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את המתנחלים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את האינדיאנים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את הבוריג'ינים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו ועוד.
לכן, לרוב כל מי שמפונה שלא מרצונו שואף לחזור למקום מגוריו וזהו דפוס התנהגות שמושרש באישיותו של המפונה.
כתוצאה מכך נמצאת האנושות בבלגן חברתי.
כדי לחיות ברוגע ובשלווה רצוי להבין שפינוי אנשים מבתיהם גורם למפונים לרצון עז לחזור לבתיהם.
כדי לשנות את המציאות הקיימת יש שלוש אפשרויות עיקריות, לפחות:
אפשרות אחת היא להירגע מהרגשת הדחוי וההשפלה, ואז להשלים עם המצב הקיים לסלוח ולוותר ולהמשיך את החיים.
אפשרות שנייה היא שמאפשרים למפונה לחזור למקום מגוריו.
אפשרות שלישית היא שמאפשרים למפונה לבחור בהסדר כזה או אחר ומרצונו החופשי לוותר על החזרה למקום מגוריו, ובכך לסיים את הסכסוך, רצוי שהבחירה תהיה בהסכמה.
כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם וזאת למען ביטחונם ובריאותם של כל המעורבים בסכסוך.
למה כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך? כי כשאתה מפנה או מפונה ולא משנה באיזה צד אתם נמצאים, אז חיים עם הרגשה שלילית רעה אם במודע או שלא במודע, ולחיות עם ההרגשה השלילית הרעה יש בכך פגיעה בריאותית.
מסקנה: המפנה את המפונה גורם לרוב למציאות זמנית במושגים היסטוריים אצל המפונה שברצונו לחזור בשלב מסוים בחייו למקום מגוריו, ואם הוא לא יעשה זאת אז המפונה יעביר זאת הרצון לדורות הבאים שירצו לבצע זאת.
המפנה חי באשליה שאם יש באפשרותו הכוחנית לפנות אנשים מבתיהם, אז הוא יוכל לחיות ברוגע ובשלווה עם המציאות שהוא דמיין ויצר, אך זו אשליה, כי במציאות האמיתית זה לא כך.
סיכום: היהודים פונו מבתיהם לאורך ההיסטוריה האנושית והם חזרו לבתיהם.
הערבים פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם.
המתנחלים, האינדיאנים, הבוריג'ינים ועוד קבוצות פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם.
כל מפונה רוצה לחזור למקום מגוריו והוא לא ישקוט עד אשר הוא יבצע את מבוקשו.
המסר במאמר: רצוי לזכור העולם לא שייך לאף אחד.
המין האנושי שכולל את כל בני האנוש בעולם הם קהילה אחת, ואנחנו בסך הכל דיירים שגרים על כוכב הלכת שזהו ביתנו.
לחיים יש מהות ויש להם מטרה ולכולנו יש את אותן המטרות המשותפות בחיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.

זאבת לופוס

זאבת לופוס.
מהי הסיבה לתופעה? הגורם העיקרי לזאבת שבה מערכת החיסונית במקום להתמקד בתפקידה, שהיא לרפא את הגוף מחיידקים וירוסים וטפילים אחרים שחודרים לגוף ופוגעים בו ושגורמים למחלות לסוגיהן, המערכת החיסונית פועלת כנגד הגוף ופוגעת בו מה שגורם למגוון רחב של תופעות פיזיולוגיות שמשקפות את התופעה ואבחונה, כלומר המערכת החיסונית במצב של זאבת גורמת לבעל התופעה להרס עצמי פנימי, וכאן נשאלת השאלה למה הגוף ירצה לפגוע בעצמו? והתשובה לחידה היא הרס עצמי פנימי שנובע מהרגשות הפנימיים, שיוצרים את דפוס התנהגות להרס העצמי הפנימי הזה, וזאת כדי לחבל ולדחות את הגוף לשם השמדתו ומימוש התרחשות תופעת המוות, וזאת למה? כיוון שהמחשבה האינסטינקטיבית המקובעת אך הלא מודעת אצל בעל תופעת הזאבת, שברגע שהרגשות השליליים מיוצרים ומורגשים בעוצמה ואין את הידע והאפשרות להתמודד ולהירגע מהם, אז האינסטינקט הוא לדחות ולהשמיד את הגוף ולמות, שנובע מדפוס התנהגות שמשקף אישיות רגישה  אמוציונאלית שמתייחסת באופן שהוא אינו ענייני לגוף, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו בדרך למימוש מהות ומטרת חיינו שהוא ההבנה והתחברות לאני העצמי, לזהותנו האמיתית הרגועה הרציונלית והעניינית, מה שיאפשר לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, ולאחר המעבר והתיקון האישיותי יתאפשר לבעל התופעה שלא לגרום לעצמו להרס עצמי פנימי, וכל זה קורה עקב כך שבעל התופעה מפרש באופן שגוי את רגשותיו הפנימיים ואת האני העצמי שלו, ולכן הוא מנותק מזהותו האמיתית.
מהם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים והשליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, שנאה, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו ניפצו את אישיותנו שאמורה להיות רגועה נטולת רגשות, אישיות רגועה שמנטרלת את הזיגזג את הנדנדה הרגשית שנעה בין הרגשות החיוביים והשליליים שכוללים בתוכם את כל התדמיות האמוציונאליות בחיינו.
מהו הרס עצמי? הרס עצמי ובמקרה של תופעת הזאבת הוא פנימי, כי קיים גם הרס עצמי חיצוני, משקף מאבק בין הרגשות הטובים לרעים שיוצר את הקונפליקט, הניגוד, הפיצול באישיות.
הרס עצמי מתרחש כאשר במאבק בין הטוב לרע שאנחנו מנהלים בתוכנו הרגשות השליליים דומיננטיים, והם אלו שיוצרים את כל המחשבות שווא והדמיון השליליים, שכוללים בתוכם אינסטינקטיבית את הרצון להרס עצמי פנימי שממומש באמצעות פגיעה פיזית פנימית ולפעמים עד כדי מוות וזאת כתוצאה מחוסר היכולת המודעת איך להירגע מאותם הרגשות השליליים.
כלומר, הסיבה לתופעה הפיזיולוגית זאבת היא בבסיסה רגשית, וכדי לתקן את התופעה ראשית רצוי להבין את הסיבה להיווצרותה ורק לאחר ההבנה המסע הפנימי הוא לזיהוי אותם הרגשות השליליים ולהירגע מהם, כשהרוגע מנטרל את ההרס העצמי הפנימי, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים לאורח חיים בריא רגוע ושלו כמו, תזונה, שינה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת גוף יציבה, היגיינה, רוגע ועוד.
מסקנה: הסיבה לזאבת היא רגשית, כלומר חוסר היכולת להתמודד בעיקר עם אותם הרגשות השליליים והשלכותיהם, שמפעילים את המערכת החיסונית מתוך רצון של בעל התופעה לפגוע בעצמו.
סיכום: חוסר במודעות עצמית שאינו מאפשר לפרש באופן הנכון את כל נושא הרגשות הפנימיים שבנו, גורם לכך שאנחנו מנותקים מהאני העצמי האמיתי שלנו, והמאבק הפנימי בין הטוב והרע שמתרחש בתוכנו יוצר את כל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן בכללן זאבת.
הסיבה לתופעה הפיזיולוגית זאבת נגרמת עקב המאבק הפנימי המתרחש בין הטוב והרע, כשהרגשות השליליים כמו הפחד, החרדה, הדיכאון ועוד על כל מגוון ההזיות, המחשבות שווא, הדמיון, הקולות הפנימיים שמתעצמים באופן כזה שבעל התופעה אינו יודע איך להתמודד ולהירגע מהם, אינסטינקטיבית שלא במודע הרצון הוא לחבל ולהרוס את הגוף ולהשתחרר ממנו ולמות, כשבתופעה זו בעל התופעה מפנה את המערכת החיסונית כנגד גופו.
המסר במאמר: כדי לצאת מתופעת הזאבת רצוי לזהות את הרגשות החיוביים והשליליים ולהירגע מהם מה שמחבר לאני העצמי.
היכולת לזהות בעיקר את הרגשות השליליים ולהירגע מהם, יאפשר לגוף לחזור לתפקוד בריא וינטרל מהמערכת החיסונית לתקוף ולפגוע בגוף עם כל ההשלכות הבריאותיות שנובעות מהתופעה, כמובן שהכול תלוי באיזה מצב גופני נמצא בעל התופעה.
רצוי לדעת שלרגשות הפנימיים שבנו אין כל קשר לחיצוני, אלא אך ורק לפנימי לנו.
הרגשות החיוביים והשליליים הם סמים שאנחנו מייצרים בתוך גופנו לרוב שלא במודע רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, שגורמים לנו לחיות כסהרוריים ולהתייחס לגוף ולחיים באופן רגשי, אמוציונאלי ובאופן שהוא אינו ענייני.

בריחת שתן ילדים

בריחת שתן ילדים.
למה לילדים בורח השתן? ההורים בחיים המודרניים מתייחסים לכל נושא בריחת השתן אצל ילדים באופן שהוא אינו ענייני, למה? כי שכחנו איך התנהגנו כשהיינו בטבע.
כשהיינו צרכים בטבע לעשות את צרכינו עשינו ללא כל צורך להתאפק, כלומר היה לנו צורך שחררנו, וככה זה עבר מדור לדור.
כיום בעידן המודרני אורח החיים שלנו שונה מאז אבל בעיקר לחוץ, ורמת ההיגיינה שלנו התפתחה ואנחנו חיים בבתים מסודרים עם שירותים סטריליים מה שמאפשר לנו בריאות ואריכות חיים מעצם כך שאנחנו פחות חולים, כי שדרגנו את עצמנו מבחינה היגיינית ורפואית.
היכן החלה הבעיה? הבעיה החלה מכך שההורים שכחו מהו אותו דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדים ילדים, למה? כי התנתקנו מהטבע, כלומר דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי של הילד הוא לשחרר שתן וצואה ללא הצורך להתאפק, מתי ואיפה שיש לו צורך ולחץ הוא משחרר.
בעידן המודרני ההורים שכחו את הסדר שבו עליהם ללמד את ילדיהם את האלטרנטיבה לאינסטינקט שאיתו הם נולדו ושאיתו הם חיים בגלל שהתפתחנו אבולוציונית, כי ההורים אינם מודעים ליכולתם איך להוציא את הילד שלהם מהאינסטינקט וללמד אותו את האלטרנטיבה לאינסטינקט, ולכן הבלבול עובר מדור לדור עם כל שלל הבעיות שנוצרות.
אז איך רצוי שהלמידה תעשה? הלמידה רצוי שתעשה מתוך הסתכלות ולמידה של הילדים בהוריהם איך ואיפה עושים את הצרכים, ובכוונה אני לא משתמש במילה חינוך, כיוון שחינוך כופה על הילד את רצון ההורים, שמפחיד את הילד וגורם לו לטראומה והתעקשות והתמשכות דפוס האינסטינקט, ואילו הלמידה מאפשרת לילד לראות ולהפנים ולבצע בזמנו החופשי וללא לחץ את היציאות בשירותים, ובעת שההבנה, הרצון, והיכולת יאפשרו לילד זאת אז הוא יבצע, אז מה הבעיה? הבעיה העיקרית היא שההורים אינם מודעים לדרך זו, ואם ההורים מודעים אז הם בעיקר מתביישים לבצע את דרך הלמידה שאמורה לשקף פתיחות שלפעמים מביכה אותם מלעשות את הצרכים עם הילד.
כלומר, למידת האלטרנטיבה לאינסטינקט מאפשרת לילד לראות ולחקות את ההורים, אגב זה מה שהילדים עושים בתהליך ההתפתחותי שלהם בתא המשפחתי במגוון רחב של נושאים אחרים.
שלב ראשון לתת לילד לממש את האינסטינקט ולאפשר לו לעשות את צרכיו מתי שהוא צריך, השלב הבא לצרף את הילד להורה כדי שילמד איך מתבצע דפוס ההתנהגות בשירותים בעת הצורך ביציאות, וזאת כדי שיראה וילמד את האלטרנטיבה לאינסטינקט.
בשלב זה הילד בחלק מהפעמים יעשה את צרכיו שלא בשירותים וחלק מהפעמים בשירותים עד השלב האחרון שבו הילד יקבע את דפוס ההתנהגות שלו וילמד להתאפק ויבצע את צרכיו אך ורק בשירותים.
תהליך זה אינו ניתן למדידת זמן, כי כל ילד עובר את התהליך בעצמו ועם עצמו בקצב שלו למרות עזרת ההורים.
רצוי לזכור שכיוון שאנחנו אנשים רגישים הילדים גם כן רגישים, ולכן כל שינוי מפחיד ואת זה רצוי לזכור ולכן מה שמנטרל את הפחד הוא האפשרות לילד לחקות את ההורה.
מסקנה: בריחת שתן אצל ילדים הוא מושג שהומצא בעידן המודרני.
סיכום: ילדים נולדים עם האינסטינקט לשחרר את צורכיהם ללא התאפקות, וכדי לשנות את האינסטינקט על ההורים להראות לילד את האלטרנטיבה, ובאמצעות שיתוף פעולה הילד לומד לחקות את דפוס ההתנהגות של ההורה בשירותים מה שמאפשר לו את האלטרנטיבה לאינסטינקט שאיתו הוא נולד ושאיתו הוא חי עד לשלב הקיבעון של דפוס ההתנהגות להתאפקות ולביצוע צרכיו בשירותים.
המסר במאמר: ילד נולד עם אינסטינקט לשחרר צרכים ללא התאפקות, כדי לשנות הרגל זה רצוי להראות לילד את האפשרות האחרת, ואז נוצרת הנדנדה, הזיגזג של הילד שפעם הוא משחרר את צרכיו ללא התאפקות ופעם הוא מתאפק ומשחרר בשירותים, תהליך זה יאפשר לילד את קיבוע ביצוע השינוי שיאפשר לו לבצע את צרכיו אך ורק בשירותים.
כל ניסיון להלחיץ, לזרז, לכעוס, לכפות, לצעוק עליו, יגרום לילד לפחד, בלבול, ולטראומה שתאריך את משך זמן השינוי המיוחל.