מפונים

מפונים.
מה עובר על המפונה? מפונה נאלץ לעזוב את ביתו שלא מרצונו אלא בכפיה.
המפנה את המפונה בכפיה ושלא מרצונו החופשי ובכוח גורם לאנטגוניזם אצל המפונה.
מעשה הפינוי גורם למפונה לטראומה להרגשה של דחוי לא רצוי ומושפל שגורש מביתו מסיבה כזו או אחרת, מה שיוצר מצב שבו המפונה אם במודע או שלא במודע ירצה לחזור למקום שממנו הוא נאלץ להתפנות, ואם לא יעשה זאת המפונה בחייו, אז השאיפה והצפייה להגשים את החזרה למקום שממנו נעשה הפינוי עוברת מדור לדור והיא לא תישכח עד לרגיעה ולפתרון הסכסוך.
כלומר, הרצון הקיים אצל המפונה שמרגיש דחוי ומושפל לחזור למקום שממנו הוא פונה יהיה קיים כל עוד הרגשת הדחוי וההשפלה הפנימית תהיה קיימת בו, והרגשה הזו עוברת מדור לדור.
בהיסטוריה האנושית ישנם דוגמאות רבות לכך.
רוב הסכסוכים בעולם הם על קרקעות, והם תוצאה של פינוי מתיישבים שנעשה בכוח.
לכן, אם בהיסטוריה היהודית פינו את היהודים בכוח לרוב הם רצו וגם חזרו למקום שממנו הם פונו, ואכן לרוב הם מימשו את חלומם.
אם פינו מביתם את הערבים בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את המתנחלים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את האינדיאנים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את הבוריג'ינים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו ועוד.
לכן, לרוב כל מי שמפונה שלא מרצונו שואף לחזור למקום מגוריו וזהו דפוס התנהגות שמושרש באישיותו של המפונה.
כתוצאה מכך נמצאת האנושות בבלגן חברתי.
כדי לחיות ברוגע ובשלווה רצוי להבין שפינוי אנשים מבתיהם גורם למפונים לרצון עז לחזור לבתיהם.
כדי לשנות את המציאות הקיימת יש שלוש אפשרויות עיקריות, לפחות:
אפשרות אחת היא להירגע מהרגשת הדחוי וההשפלה, ואז להשלים עם המצב הקיים לסלוח ולוותר ולהמשיך את החיים.
אפשרות שנייה היא שמאפשרים למפונה לחזור למקום מגוריו.
אפשרות שלישית היא שמאפשרים למפונה לבחור בהסדר כזה או אחר ומרצונו החופשי לוותר על החזרה למקום מגוריו, ובכך לסיים את הסכסוך, רצוי שהבחירה תהיה בהסכמה.
כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם וזאת למען ביטחונם ובריאותם של כל המעורבים בסכסוך.
למה כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך? כי כשאתה מפנה או מפונה ולא משנה באיזה צד אתם נמצאים, אז חיים עם הרגשה שלילית רעה אם במודע או שלא במודע, ולחיות עם ההרגשה השלילית הרעה יש בכך פגיעה בריאותית.
מסקנה: המפנה את המפונה גורם לרוב למציאות זמנית במושגים היסטוריים אצל המפונה שברצונו לחזור בשלב מסוים בחייו למקום מגוריו, ואם הוא לא יעשה זאת אז המפונה יעביר זאת הרצון לדורות הבאים שירצו לבצע זאת.
המפנה חי באשליה שאם יש באפשרותו הכוחנית לפנות אנשים מבתיהם, אז הוא יוכל לחיות ברוגע ובשלווה עם המציאות שהוא דמיין ויצר, אך זו אשליה, כי במציאות האמיתית זה לא כך.
סיכום: היהודים פונו מבתיהם לאורך ההיסטוריה האנושית והם חזרו לבתיהם.
הערבים פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם.
המתנחלים, האינדיאנים, הבוריג'ינים ועוד קבוצות פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם.
כל מפונה רוצה לחזור למקום מגוריו והוא לא ישקוט עד אשר הוא יבצע את מבוקשו.
המסר במאמר: רצוי לזכור העולם לא שייך לאף אחד.
המין האנושי שכולל את כל בני האנוש בעולם הם קהילה אחת, ואנחנו בסך הכל דיירים שגרים על כוכב הלכת שזהו ביתנו.
לחיים יש מהות ויש להם מטרה ולכולנו יש את אותן המטרות המשותפות בחיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.

זאבת לופוס

זאבת לופוס.
מהי הסיבה לתופעה? הגורם העיקרי לזאבת שבה מערכת החיסונית במקום להתמקד בתפקידה, שהיא לרפא את הגוף מחיידקים וירוסים וטפילים אחרים שחודרים לגוף ופוגעים בו ושגורמים למחלות לסוגיהן, המערכת החיסונית פועלת כנגד הגוף ופוגעת בו מה שגורם למגוון רחב של תופעות פיזיולוגיות שמשקפות את התופעה ואבחונה, כלומר המערכת החיסונית במצב של זאבת גורמת לבעל התופעה להרס עצמי פנימי, וכאן נשאלת השאלה למה הגוף ירצה לפגוע בעצמו? והתשובה לחידה היא הרס עצמי פנימי שנובע מהרגשות הפנימיים, שיוצרים את דפוס התנהגות להרס העצמי הפנימי הזה, וזאת כדי לחבל ולדחות את הגוף לשם השמדתו ומימוש התרחשות תופעת המוות, וזאת למה? כיוון שהמחשבה האינסטינקטיבית המקובעת אך הלא מודעת אצל בעל תופעת הזאבת, שברגע שהרגשות השליליים מיוצרים ומורגשים בעוצמה ואין את הידע והאפשרות להתמודד ולהירגע מהם, אז האינסטינקט הוא לדחות ולהשמיד את הגוף ולמות, שנובע מדפוס התנהגות שמשקף אישיות רגישה  אמוציונאלית שמתייחסת באופן שהוא אינו ענייני לגוף, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו בדרך למימוש מהות ומטרת חיינו שהוא ההבנה והתחברות לאני העצמי, לזהותנו האמיתית הרגועה הרציונלית והעניינית, מה שיאפשר לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, ולאחר המעבר והתיקון האישיותי יתאפשר לבעל התופעה שלא לגרום לעצמו להרס עצמי פנימי, וכל זה קורה עקב כך שבעל התופעה מפרש באופן שגוי את רגשותיו הפנימיים ואת האני העצמי שלו, ולכן הוא מנותק מזהותו האמיתית.
מהם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים והשליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, שנאה, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו ניפצו את אישיותנו שאמורה להיות רגועה נטולת רגשות, אישיות רגועה שמנטרלת את הזיגזג את הנדנדה הרגשית שנעה בין הרגשות החיוביים והשליליים שכוללים בתוכם את כל התדמיות האמוציונאליות בחיינו.
מהו הרס עצמי? הרס עצמי ובמקרה של תופעת הזאבת הוא פנימי, כי קיים גם הרס עצמי חיצוני, משקף מאבק בין הרגשות הטובים לרעים שיוצר את הקונפליקט, הניגוד, הפיצול באישיות.
הרס עצמי מתרחש כאשר במאבק בין הטוב לרע שאנחנו מנהלים בתוכנו הרגשות השליליים דומיננטיים, והם אלו שיוצרים את כל המחשבות שווא והדמיון השליליים, שכוללים בתוכם אינסטינקטיבית את הרצון להרס עצמי פנימי שממומש באמצעות פגיעה פיזית פנימית ולפעמים עד כדי מוות וזאת כתוצאה מחוסר היכולת המודעת איך להירגע מאותם הרגשות השליליים.
כלומר, הסיבה לתופעה הפיזיולוגית זאבת היא בבסיסה רגשית, וכדי לתקן את התופעה ראשית רצוי להבין את הסיבה להיווצרותה ורק לאחר ההבנה המסע הפנימי הוא לזיהוי אותם הרגשות השליליים ולהירגע מהם, כשהרוגע מנטרל את ההרס העצמי הפנימי, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים לאורח חיים בריא רגוע ושלו כמו, תזונה, שינה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת גוף יציבה, היגיינה, רוגע ועוד.
מסקנה: הסיבה לזאבת היא רגשית, כלומר חוסר היכולת להתמודד בעיקר עם אותם הרגשות השליליים והשלכותיהם, שמפעילים את המערכת החיסונית מתוך רצון של בעל התופעה לפגוע בעצמו.
סיכום: חוסר במודעות עצמית שאינו מאפשר לפרש באופן הנכון את כל נושא הרגשות הפנימיים שבנו, גורם לכך שאנחנו מנותקים מהאני העצמי האמיתי שלנו, והמאבק הפנימי בין הטוב והרע שמתרחש בתוכנו יוצר את כל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן בכללן זאבת.
הסיבה לתופעה הפיזיולוגית זאבת נגרמת עקב המאבק הפנימי המתרחש בין הטוב והרע, כשהרגשות השליליים כמו הפחד, החרדה, הדיכאון ועוד על כל מגוון ההזיות, המחשבות שווא, הדמיון, הקולות הפנימיים שמתעצמים באופן כזה שבעל התופעה אינו יודע איך להתמודד ולהירגע מהם, אינסטינקטיבית שלא במודע הרצון הוא לחבל ולהרוס את הגוף ולהשתחרר ממנו ולמות, כשבתופעה זו בעל התופעה מפנה את המערכת החיסונית כנגד גופו.
המסר במאמר: כדי לצאת מתופעת הזאבת רצוי לזהות את הרגשות החיוביים והשליליים ולהירגע מהם מה שמחבר לאני העצמי.
היכולת לזהות בעיקר את הרגשות השליליים ולהירגע מהם, יאפשר לגוף לחזור לתפקוד בריא וינטרל מהמערכת החיסונית לתקוף ולפגוע בגוף עם כל ההשלכות הבריאותיות שנובעות מהתופעה, כמובן שהכול תלוי באיזה מצב גופני נמצא בעל התופעה.
רצוי לדעת שלרגשות הפנימיים שבנו אין כל קשר לחיצוני, אלא אך ורק לפנימי לנו.
הרגשות החיוביים והשליליים הם סמים שאנחנו מייצרים בתוך גופנו לרוב שלא במודע רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, שגורמים לנו לחיות כסהרוריים ולהתייחס לגוף ולחיים באופן רגשי, אמוציונאלי ובאופן שהוא אינו ענייני.

בריחת שתן ילדים

בריחת שתן ילדים.
למה לילדים בורח השתן? ההורים בחיים המודרניים מתייחסים לכל נושא בריחת השתן אצל ילדים באופן שהוא אינו ענייני, למה? כי שכחנו איך התנהגנו כשהיינו בטבע.
כשהיינו צרכים בטבע לעשות את צרכינו עשינו ללא כל צורך להתאפק, כלומר היה לנו צורך שחררנו, וככה זה עבר מדור לדור.
כיום בעידן המודרני אורח החיים שלנו שונה מאז אבל בעיקר לחוץ, ורמת ההיגיינה שלנו התפתחה ואנחנו חיים בבתים מסודרים עם שירותים סטריליים מה שמאפשר לנו בריאות ואריכות חיים מעצם כך שאנחנו פחות חולים, כי שדרגנו את עצמנו מבחינה היגיינית ורפואית.
היכן החלה הבעיה? הבעיה החלה מכך שההורים שכחו מהו אותו דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדים ילדים, למה? כי התנתקנו מהטבע, כלומר דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי של הילד הוא לשחרר שתן וצואה ללא הצורך להתאפק, מתי ואיפה שיש לו צורך ולחץ הוא משחרר.
בעידן המודרני ההורים שכחו את הסדר שבו עליהם ללמד את ילדיהם את האלטרנטיבה לאינסטינקט שאיתו הם נולדו ושאיתו הם חיים בגלל שהתפתחנו אבולוציונית, כי ההורים אינם מודעים ליכולתם איך להוציא את הילד שלהם מהאינסטינקט וללמד אותו את האלטרנטיבה לאינסטינקט, ולכן הבלבול עובר מדור לדור עם כל שלל הבעיות שנוצרות.
אז איך רצוי שהלמידה תעשה? הלמידה רצוי שתעשה מתוך הסתכלות ולמידה של הילדים בהוריהם איך ואיפה עושים את הצרכים, ובכוונה אני לא משתמש במילה חינוך, כיוון שחינוך כופה על הילד את רצון ההורים, שמפחיד את הילד וגורם לו לטראומה והתעקשות והתמשכות דפוס האינסטינקט, ואילו הלמידה מאפשרת לילד לראות ולהפנים ולבצע בזמנו החופשי וללא לחץ את היציאות בשירותים, ובעת שההבנה, הרצון, והיכולת יאפשרו לילד זאת אז הוא יבצע, אז מה הבעיה? הבעיה העיקרית היא שההורים אינם מודעים לדרך זו, ואם ההורים מודעים אז הם בעיקר מתביישים לבצע את דרך הלמידה שאמורה לשקף פתיחות שלפעמים מביכה אותם מלעשות את הצרכים עם הילד.
כלומר, למידת האלטרנטיבה לאינסטינקט מאפשרת לילד לראות ולחקות את ההורים, אגב זה מה שהילדים עושים בתהליך ההתפתחותי שלהם בתא המשפחתי במגוון רחב של נושאים אחרים.
שלב ראשון לתת לילד לממש את האינסטינקט ולאפשר לו לעשות את צרכיו מתי שהוא צריך, השלב הבא לצרף את הילד להורה כדי שילמד איך מתבצע דפוס ההתנהגות בשירותים בעת הצורך ביציאות, וזאת כדי שיראה וילמד את האלטרנטיבה לאינסטינקט.
בשלב זה הילד בחלק מהפעמים יעשה את צרכיו שלא בשירותים וחלק מהפעמים בשירותים עד השלב האחרון שבו הילד יקבע את דפוס ההתנהגות שלו וילמד להתאפק ויבצע את צרכיו אך ורק בשירותים.
תהליך זה אינו ניתן למדידת זמן, כי כל ילד עובר את התהליך בעצמו ועם עצמו בקצב שלו למרות עזרת ההורים.
רצוי לזכור שכיוון שאנחנו אנשים רגישים הילדים גם כן רגישים, ולכן כל שינוי מפחיד ואת זה רצוי לזכור ולכן מה שמנטרל את הפחד הוא האפשרות לילד לחקות את ההורה.
מסקנה: בריחת שתן אצל ילדים הוא מושג שהומצא בעידן המודרני.
סיכום: ילדים נולדים עם האינסטינקט לשחרר את צורכיהם ללא התאפקות, וכדי לשנות את האינסטינקט על ההורים להראות לילד את האלטרנטיבה, ובאמצעות שיתוף פעולה הילד לומד לחקות את דפוס ההתנהגות של ההורה בשירותים מה שמאפשר לו את האלטרנטיבה לאינסטינקט שאיתו הוא נולד ושאיתו הוא חי עד לשלב הקיבעון של דפוס ההתנהגות להתאפקות ולביצוע צרכיו בשירותים.
המסר במאמר: ילד נולד עם אינסטינקט לשחרר צרכים ללא התאפקות, כדי לשנות הרגל זה רצוי להראות לילד את האפשרות האחרת, ואז נוצרת הנדנדה, הזיגזג של הילד שפעם הוא משחרר את צרכיו ללא התאפקות ופעם הוא מתאפק ומשחרר בשירותים, תהליך זה יאפשר לילד את קיבוע ביצוע השינוי שיאפשר לו לבצע את צרכיו אך ורק בשירותים.
כל ניסיון להלחיץ, לזרז, לכעוס, לכפות, לצעוק עליו, יגרום לילד לפחד, בלבול, ולטראומה שתאריך את משך זמן השינוי המיוחל.

לוקמיה

לוקמיה.
מהי הסיבה ללוקמיה? לוקמיה היא תופעה פיזיולוגית שמטרתה השמדה עצמית פנימית לשם מימוש הרצון למות.
לוקמיה מחולקת לשתי תופעות פיזיולוגיות, אחת שנפוצה בקרב הילדים הנקראת לימפוציטית ואחת שנפוצה אצל מבוגרים הנקראת מיאלואידית.
היווצרות לא תקינה ומוגברת של תאי דם במח העצם גורם לנטרול תאי הדם הלבנים, האדומים והטסיות, התנהגות שמשקפת השמדה עצמית פנימית, אבל למה שירצה מישהו להשמיד את עצמו? התשובה היא הרגשות הפנימיים שכוללים בתוכם את הרגשות החיוביים והשליליים, אבל בעיקר בגלל השקיעה לתוך אותם הרגשות השליליים שאחראיים על הרצון להרוס את גופנו מבפנים ולמות, למה? בגלל פרוש שגוי לכל נושא הרגשות שמוביל לחוסר היכולת להתמודד איתם, רגשות שיוצרים את מגוון הבעיות האישיות שהמין האנושי נחשף אליהם בשלב זה של התפתחותנו, כלומר לוקמיה נובעת מבעיה רגשית {נפשית} ולכן הטיפול, העזרה, רצוי שיהיה בהתאם.
למה לאנשים יש סרטן? נכנסתי לאנציקלופדיה כדי לקרוא ולהבין איך מגדירים את התופעה הפיזיולוגית שנקראת סרטן?
כך כתוב שם באופן כללי, סרטן הוא שם כללי למחלות שונות שבהן מספר תאים בגוף מתחלקים בצורה שהיא אינה נשלטת.
האסופה של תאים אלו יוצרים גידול ממאיר ("נאופלסיה") או שתאים אלו מתקדמים למקומות שונים בגוף (גרורות).
שדה המחקר והטיפול במחלת הסרטן ברפואה נקרא אונקולוגיה.
סרטן הוא נושא מחקר חשוב עם עליית תוחלת החיים, מפני שככל שייווצרו פחות מוטציות בגנום, כך האדם יחיה יותר.
למרות התקדמות ניכרת בפיתוח תרופות עבור הסרטן, גילוי של סרטן בשלבים מאוחרים עדיין לא ניתן לריפוי, ויכול להוביל למוות, אם כי ישנם כאלו שחיים איתו עשורים ארוכים, ככה מגדירים את מחלת הסרטן.
הייתי רוצה לחזור ולהדגיש את המשפט הבא שנכתב, "סרטן נגרם כתוצאה ממספר תאים בגוף הפיזי, שמתחלקים בצורה שהיא אינה נשלטת".
שאלה, מי אמור לבקר, לפקח, ולשלוט על התאים שלנו עצמנו, כך שהתאים לא יתחלקו בצורה שהיא אינה נשלטת? תשובה, אך ורק אנחנו ובעצמו.
שאלה, אם ככה למה אנחנו מגיעים למצב שבו אין ביכולתנו לפיקוח, בקרה, ושליטה על גופנו, כלומר על התאים שלנו עצמנו? תשובה, איבוד הפיקוח, הבקרה, והשליטה על התאים קורה לנו, כיוון שברמת המודעות העצמית, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו איננו מפרשים באופן האמיתי את עצמנו, את האני העצמי, כלומר את זהותנו האמיתית.
לכן, אנחנו גם איננו מפרשים באופן הברור את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו ולמציאות, איננו יכולים להבין את מהות ומטרת חיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
רמת מודעות זו גורמת לנו להיות מנותקים, כלומר לא להיות מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו.
בשלב זה אנחנו מנותקים מבחינה תודעתית מגופנו הפיזי, וחיים במצב תודעתי של דמיון, ולכן אנחנו יוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה, דבר שאינו מאפשר לנו את המודעות העצמית ואת היכולת לפקח, לבקר ולשלוט בכל המתרחש בגופנו, כשהתאים הם חלקים שמרכיבים ויוצרים את הגוף שלנו, שיוצרים בעצם את מי שאנחנו מבחינה פיזיולוגית, לכן אנחנו חיים במצב של אי שפיות.
השפיות תתאפשר לנו כאשר יהיה ביכולתנו לאסוף ולעבד את הנתונים האמיתיים ולהגיע למסקנות האמיתיות.
כשאנחנו בריאים, הפיקוח, הבקרה והשליטה, נעשה מבחינה תודעתית באופן כזה שהתאים לא יתחלקו בצורה שהיא אינה נשלטת, אך פעולה זו נעשית באופן אינסטינקטיבי ושלא במודע בשלב התפתחותי זה של המין האנושי כיום.
דוגמה מהחיים שמשקפת מצב שמנתק אותנו מבחינה תודעתית מגופנו:
שחקן שמשחק בתיאטרון מציג דמות שהיא אינה האני העצמי שלו, כלומר הדמות היא אינה זהותו האמיתית.
השחקן שמייצג את הדמות שהיא אינה זהותו האמיתית בהצגה, מציג אותה בתיאטרון על הבמה שיוצרת מציאות שהיא דמיונית, שייצר אותה הבמאי של ההצגה, מציאות זו היא אשליה.
מצב זה שבו הכניס את עצמו השחקן גורם לו להתנתק מזהותו האמיתית ומהמציאות האמיתית.
דוגמה זו משקפת את המצב שבו אנחנו כחברה נמצאים וחיים ביום יום שלנו.
כלומר, מנותקים מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית ומהמציאות האמיתית, וחיים כסהרוריים.
לכן, איך אפשר יהיה לפקח, לבקר, ולשלוט על הגוף הפיזי שלנו ללא המודעות העצמית לכך?
ההשלכות הבריאותיות כתוצאה ממצב זה, גורמות למגוון רחב של תופעות פיזיולוגיות, שכוללות בתוכן גם את התופעה הפיזיולוגית שאנחנו כחברה מגדירים אותה כסרטן.
אם ככה, למה אנחנו מסתבכים עם הסרטן? אנחנו מסתבכים עם הסרטן, כיוון שאורח החיים שאנחנו מנהלים אינו מתאים ובריא לגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
אורח החיים הנוכחי אינו מאפשר לנו להפעיל את הגוף, להזין, ולתחזק אותו באופן המתאים והבריא.
אורח חיים רגוע ושלוו שמתנהל על פי סדר ושיגרה, מאפשר לגוף העדין, המורכב, והשברירי שלנו לתפקד באופן מאוזן ויציב, כלומר מכוון, מה שמאפשר לנו את השפיות.
הרוגע והשלווה הן שתי מילים בעלות משמעות רבה בעבור בריאותנו, והן כוללות בתוכן מכלול שלם של נושאים שעלינו להבין בהם ולחיות על פי הם, וזאת כדי שבעזרת אורח חיים זה אנחנו נהיה בריאים ונחייה ללא תופעת סרטן.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי הוא מצב תפעולי, שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו באמצעות הרגשות הפנימיים, לא בעזרת הרגשות החיוביים שבנו וגם לא בעזרת הרגשות השליליים שבנו.
מצב תפעולי זה מנטרל אותנו מהנדנדה הרגשית, מהזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות הטובים שבנו לבין הרגשות הרעים שבנו, מצב שאיתו אנחנו חיים כיום.
כתוצאה מהרגשות הפנימיים שאנחנו מייצרים שאינם יציבים, אישיותנו התנפצה לה למגוון רחב של דמויות.
כיום אישיותנו היא רגישה, אמוציונלית, שאינה מתייחס באופן הבריא והענייני לגוף, אישיותנו האמיתית היא אישיות רגועה, רציונלית, שמתייחסת לגוף באופן הבריא והענייני.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו ? הרגשות הפנימיים החיוביים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש טוב איתם, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, ועוד.
הרגשות הפנימיים השליליים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות שגורמים לנו להרגיש רע איתם, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
הרגשות זה דבר שהוא אינו יציב, ולכן ההתנהגות שלנו משתנה, התנהגותנו משתנה אנחנו משתנים, כשאנחנו משתנים אנחנו מתנתקים מהאני העצמי שלנו.
הרגשות יוצרים בנו מחשבות שווא, דמיון, הזיות, קולות פנימיים, הרס עצמי, ושאר הבעיות האישיות הקיימות בנו, מחלישות אותנו, מחלישות את המערכת החיסונית שלנו, למחלות, לתופעות פיזיולוגיות ואף למוות, כשהרוגע הפנימי מנטרל את כול אותן התופעות שציינתי. 
מהי השלווה? השלווה משלימה את הרוגע הפנימי והיא כוללת בתוכה מגוון רחב של נושאים, שרצוי להבין אותם ולחיות על פיהם, כמו: תזונה, שינה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, לחיות בהרמוניה עם הטבע, שמירה על טמפרטורת הגוף, נשימות סדירות, שמירה על גופנו הפיזי מפני מפגעים חיצוניים, לחיות ללא לחץ של זמן, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
מה הקשר בין הרס עצמי לסרטן? הרס עצמי זהו מצב שבו לבעל התופעה אין יותר את הרצון לחיות מסיבה כזו או אחרת, בעיקר בגלל הרגשות השליליים.
הרצון לחיות או למות לפעמים נמצא אצלנו במודע, אך לרוב הוא נמצא אצלנו בתת מודע.
לכן, מגוון האפשרויות להרס עצמי וזאת כדי לממש את הרצון למות, יכול להתבצע באמצעות גורמים שהם חיצונים לנו, והוא יכול להתבצע גם באמצעות גורמים שהם פנימיים לנו, כל אחד והבחירות שלו.
אפשרויות פנימיות הן מגוונות, כמו למשל לנתק את עצמנו מהפיקוח, מהבקרה, ומהשליטה על גופנו, מה שמשתקף במגוון הרחב של תופעות פיזיולוגיות להשמדה עצמית כמו אלצהיימר, סוכרת, פרקינסון, ניוון שרירים איי אל אס, אפילפסיה, שכוללות בתוכן גם את התופעה הפיזיולוגית שנקראת סרטן.
איך רצוי במידה ובעל התופעה רוצה לחיות לנטרל את הסרטן?
הכל תלוי במצב הבריאותי וכול אחד וההבנות שלו, רצונותיו, ובחירתו בדרך, במסע, להירגע ולהירפא מהסרטן.
הגישה ברוב המקרים וגם בפרסומות היא שצריך להילחם בסרטן.
משמעות המעשה להילחם היא קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, קיבוע הפיצול, התנהגות זו מנטרלת ומחלישה את היכולות הפיזיולוגיות שלנו, כי במי אנחנו נלחמים? בעצמנו.
לכן, רצוי להתייחס לתופעה כשהגישה היא לא להילחם, אלא לטפל בתופעה, לתקן, לרפא את עצמנו, גישה זו רגועה ומרגיעה, הבדלי הגישות יכולים להיות משמעותיים לחיים ולמוות.
כדי לטפל ולנטרל את הסרטן, רצוי לעבור תיקון, לעבור טרנספורמציה, לעבור שינוי אישיותי, שכולל למידה והתמודדות עם הרגשות השליליים שהם לרוב הגורם למצב של איבוד הרצון לחיות, שמוביל להרס עצמי פנימי עד כדי מוות שמלווה בסבל רב.
שינוי אישיותי כשבמקביל גם תיקון ושינוי אורח החיים הלא בריא הקודם, מצב חדש זה יאפשר לנו את ההתחברות לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, מה שיאפשר לנו להחזיר לעצמנו את לקיחת האחריות של הפיקוח, הבקרה והתפעול על גופנו הפיזי.
במידה והסרטן נגרם כתוצאה מהחלטה להרס עצמי פנימי, וזהו רצונו של בעל התופעה הרוצה למות, זוהי זכותו המלאה על גופו ועל חייו.
אבל, ישנם מצבים שבעל התופעה אינו מודע לבחירתו למות, ולהשמדה העצמית הפנימית שהוא עורך לעצמו, ומעצם העלאת בחירתו למות מתת המודע למודע יכולה לגרום לו לשנות את דעתו, ובכך לבחור בחיים ולא במוות, רק מעצם הבחירה לחיות הגוף כבר משנה כיוון ומתחיל לרפא את עצמו ולא להרוס את עצמו.   
חשוב לדעת שלגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, אבל רצוי להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
גורמים חיצונים נוספים שכדאי להיזהר מהם, הגורמים החיצוניות לתופעת הסרטן הן כל הקרינות לסוגיהן, שרצוי להיזהר מהן.
מקורות הקרינה שאנחנו בני האנוש מייצרים ואחראיים להן שכן בשליטה שלנו רצוי להפסיקם, ולהציב את אורח החיים הבריא שלנו כחברה לפני כל אינטרס כלכלי ו/או אחר.
כמו כן יש להיזהר מקרינות קוסמיות וטבעיות הקיימות סביבנו.
מסקנה: התופעה הפיזיולוגית שנקראת סרטן, משקפת את רמת המודעות העצמית ואורח החיים הנלווה מכך, רמת מודעות שגורמת לבעל התופעה לנתק ולאבד את השליטה על גופו המורכב מתאים תאים.
הפיקוח והבקרה על גופנו הוא בשליטתנו הבלעדית, כשהתופעה הפיזיולוגית הנקראת סרטן ממחישה את הניתוק מהפיקוח והבקרה על גופנו שאמור להיות בשליטתנו כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו החיוביים והשליליים שניפצו את אישיותנו האמורה להיות רגועה ונטולת רגשות, רצוי לזכור שהגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות חיוביים ושליליים.
הגוף הוא כלי ביולוגי שרצוי להכיר אותו ולהבין איך להפעיל, איך להזין, ואיך לתחזק אותו, וזאת כדי להימנע מכל אותן התופעות הפיזיולוגיות כולל סרטן, תופעות שגורמות לסבל רב ואף למוות.  
סיכום: חיי רוגע ושלווה מאפשרים לנו להיות מחוברים לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, וליצור לעצמנו מציאות שתאפשר לנו להיות בריאים.
אישיות ומציאות זו יאפשרו לנו להתייחס לגופנו באופן המתאים והבריא, וליצור לעצמנו מציאות שתואמת למהות ומטרת החיים.
ההגעה לרמת מודעות עצמית זו תאפשר לנו לשדרג את עצמנו מבחינה התפתחותית, ותגרום לכל אותן התופעות הפיזיולוגיות להיעלם להן, ובכללן הסרטן.  
המסר במאמר: תיקון אישיותי, תיקון אורח חיים, תיקון גישה ובחירה בחיים ולא במוות שהיא בעיקרה בחירה שמושפעת מהרגשות השליליים וגם כתוצאה מסבל פיזי, שמירה על גופנו מפני קרינות שאנחנו מייצרים והאחראיים להם, שמירה על גופנו מפני קרינות קוסמיות וקרינות מהטבע שסביבנו שפוגעות בנו, כל מכלול הנושאים שציינתי, אמורים לנטרל ואף למנוע מאיתנו את תופעת הסרטן.
הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה.
זכרו לרגשות הפנימיים שבנו אין כל קשר לחיצוני, אלא אך ורק לפנימי מה שיוצר בלבול בזהות ובמציאות.