יצר מיני

מה המהות והמטרה של קיום יחסי מין? מהות ומטרת קיום יחסי המין זה להביא תינוק לעולם.

אם המהות והמטרה של קיום יחסי מין זה להביא תינוק לעולם, אז למה אנחנו מקיימים יחסי מין גם שלא על מנת להביא תינוק לעולם?
כול הפעלה של גופנו הפיזי, שנעשית שלא לשם מימוש המהות והמטרה שלשמה היא יועדה, יוצר בנו פיצול, קונפליקט, ניגוד תודעתי, מה שגורם לנו לפרוש שגוי לזהותנו האמיתית, מה שיכול להוביל לפגיעה בריאותית.
הצורך והנזקקות היצרית הרגשית שלנו, שכתוצאה מכך אנחנו מקיימים יחסי מין לשם ההנאה, נובע בעיקר מחוסר ידיעה, חוסר הבנה, מחשבות שגויות, וכתוצאה מחוסר ביכולת של שליטה על הרגשות הפנימיים שבנו, אם המעשה נעשה במודע או שלא במודע.
הרגשות הפנימיים שבנו מובילים אותנו לכול אותן המחשבות, ולכל אותם מצבי הדמיון ובעיות אישיות.
ברמת המודעות שלנו בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אנחנו מייצרים ומפעילים את הגוף ככה שנחיה אך ורק עם הרגשות הפנימיים שבנו, ובעיקר עם אלו שגורמים לנו להרגשה הטובה, כמו: אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני, תשוקה, תאווה ועוד.
האמצעי להשגת ההנאה מעצם קיום יחסי המין, נעשה באמצעות פנטזיה שממומשת באקט טקס הפולחן הרגשי של קיום יחסי מין, כשבאמצעות התנהגות זו השאיפה שלנו היא ליהנות מהפעולה עצמה, כשהשאיפה המתמדת היא להגיע לפורקן, לאורגזמה ולשפיכה, ובכך להיות מסופקים מינית, ליהנות ולהרגיש טוב עם עצמנו וזו אשליה.
מה מטרת טקס הפולחן הרגשי? מטרת טקס הפולחן הרגשי, שמתרחש במקרה זה באמצעות של קיום יחסי המין, מאפשר לנו את המעבר הרגשי מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו כמו, פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד, ולעבור לאותם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו כמו, אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, תשוקה, תאווה, יצר מיני ועוד.
עם המצבים הרגשיים המשתנים האלו, ועם הזיגזג הרגשי, עם הנדנדה הרגשית הזו, אנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות שבה אנחנו חיים, אם המעשה נעשה במודע או שלא במודע.
כתוצאה מכך, אנחנו לא יכולים להיות רגועים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי יתאפשר לנו ללא הנדנדה הרגשית, ללא הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו, מה שמנטרל את כל המחשבות, הדמיון, הפנטזיות הנלווים ובעיקר את בעיות האישיות.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו את הרציונליות ואת ההתייחסות העניינית לגופנו ולמהות ומטרת חיינו.
חשוב להבין שכאשר אנחנו רגועים, רציונליים ועניינים, כלומר כאשר אנחנו נטולי רגשות, ואנחנו לא מקיימים יחסי מין לשם ההנאה, אנחנו לא נמצאים בנדנדה, בזיגזג, שנע בין אי סיפוק מיני לסיפוק מיני.
קיום של יחסי מין שנעשה שלא על מנת להביא תינוק לעולם אלא לשם ההנאה, יגרום לכך שכול אחד מבני הזוג מתנהג ומתייחס לבן זוגו או לבת זוגתו כאל אובייקט מיני, שיענה או תענה על צרכיו או צרכיה הרגשיים היצריים המיניים, גם אם הניצול, השימוש, אחת את השני נעשה מתוך הסכמה הדדית.
לכן אם אחד מהקריטריונים שלנו לבחירת בן/בת הזוג נעשה על פי היצר המיני, תאווה, תשוקה, נוצר מצב שבו בני הזוג אינם מכירים אחד את השני, אלא משתמשים אחד בשני לסיפוק צרכיהם המינים הרגשיים היצריים, האישיים, האינטרסנטיים והאגואיסטיים, ולכן התנהגותם נעשית באופן מניפולטיבי לשם השגת מטרתם.
כאשר הקריטריונים לזוגיות הם יצרים מיניים, תאווה ותשוקה, הבסיס למערכת היחסים היא אינה יכולה להיות איתנה, ואף יכולה להביא לפרוק הזוגיות, כי בשלב מסוים נגמרת היכולת לריגוש, ואז לרוב האשמה נופלת על הצד השני.
כאשר אנחנו מתכננים להביא תינוק לעולם, מעצם ההחלטה, אנחנו מפעילים את הגוף הפיזי שלנו ומכינים אותו למצב של ייחום, ואז מקימים יחסי מין, כשבסוף התהליך הזרע של הגבר חודר את הביצית של האישה, מצב זה מאפשר את מימוש מהות ומטרת יחסי המין והיעוד של מערכת הזוגיות.
מעצם קיום יחסי מין שנעשה שלא לשם מימוש המהות והמטרה שלשמה היא מיועדת, הדבר גורם לנו לקונפליקט, ניגוד תודעתי, שאנחנו איננו מודעים לו, מצב זה גורם לנו לאי שקט פנימי, מועקה, ומצב רגשי מעורער ולא יציב, וזאת כיוון שהגוף אינו מתפקד באופן מאוזן ויציב, כלומר הוא אינו מכוון, מצב זה נובע בגלל הרגשות הפנימיים המשתנים שבנו, ואשר גורמים לנו להתנהגות שמשתנה בהתאם, כלומר אישיותנו משתנה באופן תדיר, פעם טובה ופעם רעה.
כתוצאה מכך שאנחנו מקיימים יחסי מין שלא על מנת להביא תינוק לעולם, אלא לשם ההנאה, ואנחנו מייצרים הורמונים על מנת לממש את מהות יעודנו הטבעי, כשבפועל אנחנו לא רוצים לממש את יעודנו הטבעי, ולא רוצים להביא תינוק לעולם, הדבר יוצר בנו שתי דמויות, דמות אחת רציונלית שרוצה להביא תינוק לעולם, כי זה דרך הטבע והמהות ולשם כך אנחנו מתנהגים באופן הטבעי ומקימים יחסי מין, ואילו הדמות שנייה האמוציונלית שאינה רוצה להביא תינוק לעולם, כי הדמות השנייה רוצה ליהנות, להרגיש את הרגש הטוב, וזה מצב שנובע מאי הבנה בהפעלה נכונה ובריאה של הגוף, שגורם לנו להיות במצב של הזיה רגשית, שיוצרת מציאות שהיא אשליה, שנובע מקונפליקט.
אישה שמקיימת יחסי מין וזאת על מנת ליהנות, ומשתמשת באמצעי מניעה, וזאת כדי שלא להיכנס להריון, מכניסה את עצמה לקונפליקט, שנע בין האמוציונליות שבה לבין הרציונליות שבה.
דמות אחת מקיימת יחסי מין, ובכך היא מכינה את גופה כדי להיכנס להיריון, כי זו המהות וזו המטרה לעצם המעשה, ואילו דמות שנייה שרוצה ליהנות מונעת מעצמה מלהיכנס להריון, בדרך כזו או אחרת, כיוון שמטרתה היא ליהנות מעצם קיום יחסי המין.
בגלל הפעלה והתנהגות שגויה של הגוף הנשי, ומעצם של קיום יחסי מין שנעשה לשם ההנאה, האישה מייצרת ביצית פעם בחודש ומקבלת מחזור פעם בחודש, ומאחר והביצית אינה אמורה לממש את יעודה, כיוון שהאישה אינה רוצה להיכנס להריון, נוצר מצב שבו הגוף מפיל או פולט את הביצית שצריכה הייתה לעבור הפריה על ידי הזרע של הגבר, כי לשם קח הביצית נוצרה בגופה של האישה וזו מטרת הביצית מעצם ייצורה, אך בפועל זה לא מה שקורה הביצית לא מופרת, אם ככה בשביל מה לייצר את הביצית, ולעבור את כל התהליך של המחזור החודשי?
ברמה התפתחותית מתקדמת יותר, יהיה אפשר להפעיל את הגוף הנשי אחרת, ולהפסיק את יצור הביציות במידה ולא רוצים ללדת ילדים, ובמידה שמבינים ורוצים ובונים את היכולת הפיזיולוגית לכך, מעצם ההבנה שקיום יחסי המין מטרתו להביא תינוק לעולם בלבד, ומשנים את ההרגל היצרי המיני הרגשי השגוי הקודם.
בשלב התפתחותי מתקדם יותר, אישה שנמצאת במודעות לכך, תייצר ביציות ותקיים יחסי מין אך ורק כדי להיכנס להריון, וזאת כאשר היא תרצה להביא תינוק לעולם, הפעלת הגוף באופן מכוון יגרום לכך שהאישה תימנע מייצור אותם ההורמונים, ובכך היא לא תייצר את הביצית, ולא יהיה לה מחזור פעם בחודש, ואז היא גם לא תחווה ביוץ, והיא גם לא תחווה את הפלת הביצית ללא מטרת הפריה פעם בחודש.
כלומר, רק כאשר האישה תרצה ללדת היא תאפשר לעצמה להיות מיוחמת, ואז היא תייצר את אותם הורמונים, ואז היא תייצר את הביצית ותגיע למצב של ביוץ, וזאת כדי להיכנס להיריון בלבד, והאישה לא תפעיל את כל מערכת הרבייה שלה במחזוריות קבועה של פעם בחודש ללא מטרה, מה שנעשה כיום ללא ההבנה שיש אפשרות נוספת להפעלה עצמית.
סדר חדש יאפשר לאישה להפעיל בעצמה את גופה, ולהחליט אם היא רוצה להיות בביוץ, ולהכין את עצמה להריון או שלא, ככה האישה מתקנת את עצמה את אישיותה, והיא פועלת כדרך הטבע ושומרת על עצמה ועל בריאותה.
גבר שמקיים יחסי מין וזאת כדי להפרות את האישה, שזו המהות והמטרה מעצם קיום יחסי מין, מתייחס לגופו ומפעיל אותו באופן המכוון והבריא.                                  
גבר שמקיים יחסי מין וזאת שלא על מנת להפרות את האישה, אלא מסיבות של צורך ונזקקות רגשית שנעשה לשם ההנאה, יוצר לעצמו קונפליקט, ניגוד תודעתי, כתוצאה מהאמוציונליות שבו לבין הרציונליות שבו.
גבר שמקיים יחסי מין וזאת על מנת שלא להפרות את האישה, מייצר הורמונים שמאפשרים את ייצור הזרע, וזאת כדי להפרות את האישה, אך בפועל זוהי לא מטרתו, המצב הזה יוצר בו קונפליקט, כי דמות אחת בו רוצה להפרות את האישה, כי זוהי המהות והמטרה מעצם ייצור הזרע וקיום יחסי המין, ולכן ככה הוא מתנהג, ואילו הדמות השנייה אינה רוצה להפרות את האישה, כי המטרה היא להגיע לאורגזמה, שפיכה וליהנות, כלמור לספק את עצמו רגשית מינית.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה, כאשר באפשרותו של הגבר יהיה לשלוט ברגשותיו היצרים המיניים, ובמערכת הרבייה שלו ולהחליט לייצר את הזרע רק כדי להפרות את האישה ולהכניסה להריון.
שלב התפתחותי מתקדם יותר במערכת הזוגיות בין הגבר והאישה, מעצם הזיווג ביניהם, יאפשר להם את מימוש ייעודם הטבעי, וזאת כאשר הם יחליטו לקיים יחסי מין אך ורק כדי שהאישה תיכנס להיריון ושתלד תינוק, מעצם ההבנה והפעולה הרציונלית והעניינית, כול המוליכים העצבים וההורמונים, יפעילו את המערכות הרבייה הביולוגיות לשם ההתרבות, גם של הגבר וגם של האישה באופן המיועד לכך.
כשהגבר והאישה מתוך בחירה אישית, בשלב מסוים בחייהם לא יהיו מעוניינים לממש את ייעודם ולהביא תינוק לעולם יותר, אז הם לא יקימו יחסי מין כדי ליהנות, וזאת מתוך הבנה הדדית למהות והמטרה, אז הגוף של כול אחת ואחד מהם ימצא במצב של רוגע פנימי, ולכן הגוף שלהם יפעל ויתפקד באופן מאוזן ויציב כלומר מכוון, ומערכת היחסים בין בני הזוג תהיה רגועה ולא רגשית, אמוציונלית, מה שמאפשר זוגיות על בסיס איתן ויציב.
מעצם קיום יחסי מין במסגרת יצירת הזוגיות, לשם הקמתה של משפחה והבאת ילדים לעולם ובנייתה של שושלת יציבה, בריאה, ומאריכת חיים, אנו גורמים לכך שאנחנו שומרים על המשכיות, מעצם שמירה על העברת הידע הגנטי שירשנו ושמשודרג בכול דור ודור לדורות הבאים שלנו.
מצב פיזיולוגי מתקדם זה ישדרג אותנו מבחינה התפתחותית בתהליך האבולוציה שאנחנו חווים ועוברים.
מסקנה: קיום יחסי מין מטרתו להביא תינוק לעולם.
כאשר הגבר מייצר בגופו הפיזי את הזרע, וכאשר האישה מייצר בגופה הפיזי את הביצית, יש לכך יעוד.
ייצור הרגש היצרי המיני הפנימי שבנו, גורם לנו למחשבות ודמיונות, לפנטזיות ואשליות, שאין להם כול קשר עם זהותנו האמיתית והמציאות האמיתית. 
סיכום: המהות והמטרת של קיום יחסי מין היא להביא תינוק לעולם, וזהו הרציונל וההתייחסות העניינית לנושא, וזוהי התייחסות עניינית בהפעלה נכונה ובריאה של גופנו, שמותאם למהות ומטרת חיינו מבחינה אבולוציונית.
קיום יחסי מין לשם ההנאה, השפיכה, האורגזמה, והסיפוק היצרי המיני שלנו, משקף את האמוציונליות שבנו וההתייחסות הלא עניינית לגופנו, וההתייחסות הלא עניינית למהות ומטרת חיינו מבחינה אבולוציונית.
שתי גישות אלו לחיים, הרציונלית והאמוציונלית, יוצרות בנו את הפיצול, הקונפליקט, הניגוד התודעתי עם השלכות פיזיות.
התייחסות רגשית, אמוציונלית, שהיא אינה עניינית מנתקת אותנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ומהיכולת שלנו לפרש באופן האמיתי את המציאות שבה אנחנו נמצאים וחיים בה, באופן הברור, השפוי.
התייחסות רגועה, רציונלית והעניינית, משקפת את האני העצמי שלנו, את זהותנו האמיתית.
המסר במאמר: קיום יחסי מין לשם ההנאה זהו טקס פולחן רגשי לשם מימוש פנטזיות, שמטרתו לגאול אותנו מההרגשה הרעה שבה אנחנו שרועים ונתונים, ולהעביר אותנו להרגשה הפנימית הטובה.
הרוגע הפנימי יתפשר לנו כאשר נפסיק את ייצור הרגשות השליליים והחיוביים הפנימיים שבנו, החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והשליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, ואז ננטרל את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי בתוכנו, מה שיפסיק את הקונפליקט.
תיקון אישיותי זה יאפשר לנו להירגע, ולהתייחס למהות ומטרת קיום יחסי המין באופן הרציונלי והענייני.
 
 

החזון של יוסי קרמר

החזון של יוסי קרמר.

אתם/ן יכולים לתאר לעצמכם חזון כזה?

1. מקום ראשון בריאות וטבע שמירה על העולם שלנו.

2 הקניית ידע (מה שנקרא בטעות חינוך).

3. אין כלכלה (סוף לכסף לקפיטליזם הכול בחינם חיים נטולי אינטרסים).

4. אין צבאות (אין אויבים, האויב נוצר כתוצאה מהזיה רגשית).

5. אין מדינות (כל בני האנוש קהילה אחת).

6. אין דתות (המסקנה שהכתובים ההיסטוריים הם אמצעי התפתחותי).

6. אין עניים אין עשיריים.

7. אין בעיית דיור.

8. אנרגיה נקייה (שימוש והתאמה לאנרגיה האלקטרומגנטית של הארץ).

9. נפתרה בעיית הזהות (המסקנה שהרגשות הפנימיים שבנו החיוביים והשליליים ניפצו את אישיותנו, ה"אני" "הזהות" האמתית שלנו היא רגועה, רציונלית ועניינית).

10. נפתרה תעלומת הבורא ( הבנת ההבדל בין אלוהים לבורא, כשהתפילה, הדיבור הפניה נעשית לזהות הפנימית הנשגבת שאנחנו שואפים אליה, כשהבורא ברא אותנו והעולם לשם תיקון הנשמה בתהליך החיים האבולוציוניים).

11. תחיית המתים, איך הם יכולים לקום לתחייה? מה שמוביל לפתרון לכל.

והכי חשוב שהכול נעשה מתוך הבנה, רצון ובניית היכולת של כל אחד ואחת מאתנו במסע חיינו האבולוציוניים והרוחניים.

עכשיו תתעוררו אנחנו עוד לא שם.

אבל נהיה.

טרשת נפוצה

טרשת נפוצה.
מהי הסיבה לתופעה טרשת נפוצה? הגורם העיקרי לתופעה הפיזיולוגית הוא פגיעה במערכת העצבים.
כלומר הפגיעה במערכת העצבים גורמת לבעל התופעה להרס עצמי פנימי, וכאן נשאלת השאלה למה הגוף ירצה לפגוע בעצמו? והתשובה לחידה היא הרס עצמי פנימי שנובע מהרגשות הפנימיים השליליים, שיוצרים את דפוס התנהגות להרס העצמי הפנימי הזה, וזאת כדי לחבל ולדחות את הגוף לשם השמדתו ומימוש התרחשות תופעת המוות, וזאת למה? כיוון שהמחשבה האינסטינקטיבית המקובעת אך הלא מודעת אצל בעל תופעת הטרשת הנפוצה, שברגע שהרגשות השליליים מיוצרים ומורגשים בעוצמה ואין את הידע והאפשרות להתמודד להכיל  ולהירגע מהם, אז האינסטינקט הוא לדחות ולהשמיד את הגוף ולמות, שנובע מדפוס התנהגות שמשקף אישיות רגישה  אמוציונאלית שמתייחסת באופן שהוא אינו ענייני לגוף, בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו בדרך למימוש מהות ומטרת חיינו שהוא ההבנה והתחברות לאני העצמי, לזהותנו האמיתית הרגועה הרציונלית והעניינית, מה שיאפשר לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר, ולאחר המעבר והתיקון האישיותי יתאפשר לבעל התופעה שלא לגרום לעצמו להרס עצמי פנימי, וכל זה קורה עקב כך שבעל התופעה מפרש באופן שגוי את רגשותיו הפנימיים ואת האני העצמי שלו, ולכן הוא מנותק מזהותו האמיתית.
מהם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים והשליליים.
הרגשות החיוביים כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, שנאה, כעס, לחץ, עצב, צער ועוד.
רגשות פנימיים אלו ניפצו את אישיותנו שאמורה להיות רגועה נטולת רגשות שנעשית מתוך יכולת זיהוים והבנה איך לנטרלם, אישיות רגועה עם היכולת לנטרל את הזיגזג את הנדנדה הרגשית שנעה בין הרגשות החיוביים והשליליים שכוללים בתוכם את כל התדמיות האמוציונאליות בחיינו.
מהו הרס עצמי? הרס עצמי ובמקרה של תופעת טרשת נפוצה הוא פנימי, כי קיים גם הרס עצמי חיצוני, משקף מאבק בין הרגשות הטובים לרעים שיוצר את הקונפליקט, הניגוד, הפיצול באישיות.
הרס עצמי מתרחש כאשר במאבק בין הטוב לרע שאנחנו מנהלים בתוכנו הרגשות השליליים דומיננטיים, והם אלו שיוצרים את כל המחשבות שווא והדמיון השליליים, שכוללים בתוכם אינסטינקטיבית את הרצון להרס עצמי פנימי שממומש באמצעות פגיעה פיזית פנימית ולפעמים עד כדי מוות וזאת כתוצאה מחוסר היכולת המודעת איך להירגע מאותם הרגשות השליליים.
כלומר, הסיבה לתופעה הפיזיולוגית טרשת נפוצה היא בבסיסה רגשית (נפשית}, וכדי לתקן את התופעה ראשית רצוי להבין את הסיבה להיווצרותה ורק לאחר ההבנה המסע הפנימי הוא לזיהוי אותם הרגשות השליליים ולהירגע מהם, כשהרוגע מנטרל את ההרס העצמי הפנימי, כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים לאורח חיים בריא רגוע ושלו כמו, תזונה, שינה, פעילות גופנית, שמירה על טמפרטורת גוף יציבה, היגיינה, רוגע ועוד.
מסקנה: הסיבה לטרשת נפוצה היא רגשית (נפשית), כלומר חוסר היכולת להתמודד בעיקר עם אותם הרגשות השליליים והשלכותיהם, שמונע תפקוד של מערכת העצבים באופן תקין מתוך רצון של בעל התופעה לפגוע בעצמו.
סיכום: חוסר במודעות עצמית שאינו מאפשר לפרש באופן הנכון את כל נושא הרגשות הפנימיים שבנו, גורם לכך שאנחנו מנותקים מהאני העצמי האמיתי שלנו, והמאבק הפנימי בין הטוב והרע שמתרחש בתוכנו יוצר את כל התופעות הפיזיולוגיות למיניהן בכללן טרשת נפוצה.
הסיבה לתופעה הפיזיולוגית טרשת נפוצה מתרחשת עקב המאבק הפנימי המתרחש בין הטוב והרע, כשהרגשות השליליים כמו הפחד, החרדה, הדיכאון ועוד על כל מגוון ההזיות, המחשבות שווא, הדמיון, הקולות הפנימיים ושאר הבעיות האישיות שמתעצמים באופן כזה שבעל התופעה אינו יודע איך להכיל להתמודד ולהירגע מהם, אינסטינקטיבית שלא במודע הרצון הוא לחבל ולהרוס את הגוף ולהשתחרר ממנו ולמות, כשבתופעה זו בעל התופעה מנטרל את מערכת העצבים כנגד גופו.
המסר במאמר: כדי לצאת מתופעת טרשת נפוצה רצוי לזהות את הרגשות החיוביים והשליליים ולהירגע מהם מה שמחבר לאני העצמי.
היכולת לזהות בעיקר את הרגשות השליליים להכיל אותם ולהירגע מהם עם כל תופעות הלוואי שהם יוצרים, יאפשר לגוף לחזור לתפקוד בריא וינטרל מהמערכת העצבים לפגוע בגוף עם כל ההשלכות הבריאותיות שנובעות מהתופעה, כמובן שהכול תלוי באיזה מצב גופני נמצא בעל התופעה.
רצוי לדעת שלרגשות הפנימיים שבנו אין כל קשר לחיצוני, אלא אך ורק לפנימי לנו.
הרגשות החיוביים והשליליים הם סמים שאנחנו מייצרים בתוך גופנו לרוב שלא במודע רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, שגורמים לנו לחיות כסהרוריים ולהתייחס לגוף ולחיים באופן רגשי, אמוציונאלי ובאופן שהוא אינו ענייני במקום באופן רציונאלי רגוע וענייני.

העין השלישית

העין השלישית.
העין השלישית היא התודעה, אז מהי התודעה? התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה היא אנרגיה ששוחזרה ושוכפלה לה על המגוון האפשרויות הרחבות הקיימות ביקום.
התודעה דומה לאותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
התודעה היא מצב הצבירה של האנרגיה ביקום שלאחר המפץ הגדול.
כדי להתחיל להבין איך ולמה, רצוי להבין ממה מורכבות להן כול צורות החיים, ולמה הם נוצרו?
כלומר, המסע לגילוי המציאות האמיתית מתחיל בנו, ובשאלה ממה אנחנו מורכבים?
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה היא זהותנו האמיתית שאותה אנחנו מנסים להבין ושאליה אנחנו שואפים להתחבר, כאשר בשלב זה בהתפתחותנו המעשה נעשה שלא במודע.
התודעה נמצאת בגזע המוח, התודעה היא אנרגיה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה.
כלומר, התודעה צופה בתוכה, בסרט תלת מימד שמוקרן אליה מהמוח.
מה תפקידו של המוח? המוח הוא מקרן, המוח קולט את כל השדרים הפנימיים והחיצוניים שנקלטים ואשר משודרים מהגוף ומועברים למוח, כשהמוח הוא מנגנון המקשר.
המוח ממיר את אותם השדרים ומקרין את כל הידע שנאגר ומתנקז בו אל התודעה, שמוקרן כסרט בתלת ממד, שיוצר את ההולוגרמה ונקלט בתוך התודעה.
כמו כן המוח הוא איבר הקולט ומתרגם את השדרים המשודרים מהתודעה, לשם הפיקוח, הבקרה וההפעלה של הגוף.
בעת התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אוטומטי ועוזבת את הגוף המת.
הגוף הוא כלי ביולוגי, אמצעי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
למה צריכה התודעה את הגוף? התודעה צריכה את הגוף הפיזי לשם התיקון, לשם הטרנספורמציה, לשם השינוי והמעבר למודעות עצמית ונצחיות.
התודעה לשם מימוש המודעות העצמית שלה והנצחיות, צריכה את הגוף כדי שישמש לה כהשתקפות, שישמש לה כמראה לשם ביצוע המשימה שמאפשרים לה החיים.
הבנייה למימוש מטרה זו מתרחשת בתהליך שנקרא אבולוציה, ולכן הגוף עובר מוטציה גנטית ומתפתח ומשתנה מדור לדור עד לבניית היכולת הפיזיולוגית, יכולת שתאפשר לתודעה לממש את יעודה.
לכן לחיים יש מהות ויש להם מטרה, לכן נוצרו להם כול אותם ההרכבים וצורות החיים, כשלכל אחד הדרך והמסע הייחודי לו, כאשר כולם מתנהלים בהרמוניה ביניהם.
איך נוצרה לה התודעה? כדי לענות על השאלה הזו רצוי להבין בנושא היווצרותם של החיים.
היווצרותם של החיים משקפת את התהליך שעובר היקום ומטרותיו מרגע המפץ הגדול ועד לסיומו.
החיים משקפים את הצורך האינסטינקטיבי של האנרגיה ביקום, ליצור את התנאים שיאפשרו את שכפולה והתרבותה של אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
כלומר, האנרגיה הקיימת ביקום לסוגיה הרבים, שואפת ליצור את התנאים שיאפשרו את היכולת למחזור האנרגיה הקיימת למצב הצבירה שלה.
מצב הצבירה הוא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
מהי אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול? האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול היא ישות אנרגטית ניטראלית ונקייה שמודעת לעצמה ונצחית.
אנרגיה ניטראלית נקייה זו אינה מכילה בהרכבה טמפרטורה, משקל, ושדה אלקטרומגנטי או כל הרכב אנרגטי אחר שיגביל אותה או שימנע ממנה את החופש והחרות.
התודעה נוצרה לה במקרה שלנו בני האנוש, כאשר התאפשרו להם התנאים על פני כוכב הלכת.
התנאים החלו בשלב מסוים כאשר הרכב אנרגטי שהוא בעל צורה נבנה לו באופן אינסטינקטיבי, כשבשלב מסוים הרכב זה התפצל לו להרכב זכרי והרכב נקבי, מצב זה אפשר את ההזדווגות ביניהם.
ההזדווגות מטרתה להתרבות ולהשתכפל, בעת תהליך ההזדווגות בין הזכר לנקבה נוצרת לה התודעה.
בעת היווצרותה של התודעה, התודעה נמצאת במצב הצבירה והיא חשופה לכול, ולכן היא מכילה בתוכה את כל הידע הקיים.
כדי להעלות את הידע הקיים בתודעה מתת המודע למודע, צריכה התודעה לבנות את הגוף הפיזי שלה בתהליך שנקרא אבולוציה, כך שבאמצעות החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית, תוכל התודעה מתוך ניסיון החיים והידע שהיא תצבור במהלך חייה ובעזרת הגוף, להעלות את הידע הקיים בה מתת המודע למודע.
במידה ולא כך נעשה הדבר עוד בהיותה של התודעה עם הגוף, התודעה שעזבה את הגוף המת לא תהיה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ולידע וליכולות הקיימות בה והיא לא תהיה נצחית.
כלומר, התודעה לא מימשה את יעודה בעודה הייתה בחיים עם הגוף.
אך כשהיא הייתה בחיים, הידע שהיא צברה מתוך ניסיון החיים שלה עובר לדור הבא, וכך הלאה עד למימוש מהות ומטרת החיים.
מסקנה: התודעה היא אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול.
התודעה היא מצב הצבירה שאליו האנרגיות לסוגיהן הקיימות ביקום שואפות להגיע.
מבחינה אבולוציונית מרגע היווצרותה של התודעה, השאיפה באמצעות הגוף, שהוא הכלי, שהוא האמצעי, לעבור תיקון, לעבור טרנספורמציה, לעבור שינוי, ולהפוך ולהיות תודעה שהיא מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, לכן לחיים יש מהות ויש להם מטרה.
סיכום: השאיפה של כול ההרכבים ההתחלתיים שהם בעלי הצורה ביקום, ליצור את התנאים להיווצרות מצב הצבירה של אותה האנרגיה שהתנפצה לה במפץ הגדול, כלומר למצב הצבירה הראשוני של האנרגיה.
מרגע ההגעה למטרה זו שנעשית באופן אינסטינקטיבי, נוצרת לה ההזדמנות שיוצרת את התודעה שמשכפלת את עצמה ומתרבה במגוון רחב של אפשרויות הקיימות ביקום כשבמקרה שלנו נעשה הדבר באמצעות הגוף, כשהשאיפה של התודעה היא להיות מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית, וזה מסע התיקונים שעליה לעבור בעצמה ועם עצמה ובעזרת הגוף והחיים.
המסר במאמר: העין השלישית היא התודעה והתודעה היא מי שאנחנו, ואנחנו בתהליך האבולוציה שואפים להעלות את כל הידע הקיים בתת המודע שלנו למודע, ובכך להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ונצחיים.

חינוך מחדש במשטרים אפלים

חינוך מחדש.
איך יצרו הנאצים ומשטרים אפלים דומים אחרים זן שחונך מחדש לשם מימוש האידיאולוגיה האפלה שלהם?
"פיהרר, תן פקודה ואנו נבצע".
איך יצרו הנאצים בן אנוש אפל שמחובר לרגשות השליליים ובעיקר לרגש הרוע? יוצרים את מה שנקרא "הדחליל החלול" לוקחים בן אנוש ומעבירים אותו חינוך מחדש מגיל צעיר מאד, כשמתוכו מוציאים את כול הערכים המשקפים את ה"אני" העצמי האמתי הרגוע והשלו ומרוקנים אותו מכול הרגשות החיוביים, ויוצקים לתוכו ערכים אפלים רעים שכוללים דפוסי התנהגות אך ורק מהרגשות השליליים.
לאחר החינוך מחדש נוצר בן אנוש שמפוצל, שמאולף, שמתוכנת לרוע, וכשאילוף זה נעשה להמונים מתקבלת חברה משוכפלת שנאמנה לאג'נדה שיצר הפיהרר במקרה של הנאצים ונאמנות מוחלטת לו, ללא כול יכולת למחשבה אחרת, אלטרנטיבית שתאפשר יציאה מהתבנית המחשבתית שבה הוא כלוא, מה שיוצר נאמנות פנאטית עד המוות.

מחלה נפשית

מחלה נפשית.
האם חיבור בין גוף לנפש אפשרי? החיבור בין גוף לנפש הוא אינו אפשרי.
למה? כיוון, שאין איבר בגוף הפיזי שלנו, שמוגדר ונקרא נפש.
לכן, לחבר את הנפש כמשהו שהוא אינו קיים לגוף לא יכול להתרחש.
אז מה כן אפשרי? כדי לענות על השאלה הזו, רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה ומהגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא האמצעי, הכלי הביולוגי, שנבנה מתאים תאים בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, וזאת כדי שנוכל לממש את מהות ומטרת חיינו.
התודעה היא התוכנה, והגוף הוא החומרה.
בעת התרחשות תופעת המוות של הגוף, התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי, ועוזבת אוטומטית את הגוף המת.
המושג נפש, מחלת נפש, בעיה נפשית, מצב נפשי, בריאות נפשית, חיבור בין גוף לנפש, אלה הם מושגים שגויים ומטעים.
מה שכן רצוי לציין ושכדאי להתייחס אליו הוא נושא הפרוש שלנו לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שימנע מאיתנו את כול אותן הבעיות האישיות הקיימות בנו.
היכולת שלנו לפרש את זהותנו האמיתית, תאפשר לנו לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר, שפוי יותר.
דבר נוסף הוא, שכאשר אנחנו מבחינה תודעתית איננו מפעילים, מזינים ומתחזקים את גופנו באופן הבריא, ככה שהגוף יוכל לתפקד ולהתנהג באופן יציב, מאוזן ומכוון, אז נגרמת לו פגיעה בריאותית.
בנוסף רצוי להבין מהו אורח החיים הרגוע והשלוו שמאפשר לנו את הבריאות, שכולל בתוכו את הסדר והשגרה שלו זקוק הגוף כדי לשרוד ולחיות.
חשוב לזכור, שלגוף יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות ואף לבנות את עצמו, אך רצוי להבין איך לאפשר לו לבצע זאת.
התייחסות זו משקפת את הבנת האפשרויות לחיים בריאים יותר.
מסקנה: בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, אין איבר בגוף שמוגדר ונקרא נפש.
סיכום: נפש, מחלה נפשית, מצב נפשי, בעיה נפשית, בריאות נפשית, חיבור בין גוף לנפש, אלה הם מושגים שאינם נלקחו מתוך הכרה והבנת הרכבו של בן האנוש וזהותו.
רצוי להבין ממה בן האנוש מורכב, ומהי זהותו והמציאות האמיתית, ואיך להפעיל, איך להזין ואיך לתחזק את הגוף, ובכך ליצור בעבורו את אורח החיים הרגוע והשלו ככה שבריאותנו לא תיפגע.
המסר במאמר: התייחסות לאיבר בגוף שנקרא נפש אשר אינו קיים היא התייחסות שגויה ושמטעה.
רוב בעיות האישיות הקיימות בשלב זה בהתפתחותנו נובעות בעיקר מהרגשות הפנימיים שבנו, שהם הרגשות החיוביים וגם הרגשות השליליים, כאשר הרוגע הפנימי מאפשר לנו לנטרל את אותם הרגשות, ורצוי לבצע זאת מתוך רצון ובמודעות עצמית ולא מתוך הדחקה, ובכך תתאפשר לנו השפיות.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים רק שאנחנו מכנים אותם רגשות שגורמים לנו למצבי הזיה ולהתנתק מהאני הרגוע הנטול רגשות.
זכרו שלרגשות החיוביים והשליליים אין כל קשר לחיצוני אלא אך ורק לפנימי לנו.
    

מפונים

מפונים.
מה עובר על המפונה? מפונה נאלץ לעזוב את ביתו שלא מרצונו אלא בכפיה.
המפנה את המפונה בכפיה ושלא מרצונו החופשי ובכוח גורם לאנטגוניזם אצל המפונה.
מעשה הפינוי גורם למפונה לטראומה להרגשה של דחוי לא רצוי ומושפל שגורש מביתו מסיבה כזו או אחרת, מה שיוצר מצב שבו המפונה אם במודע או שלא במודע ירצה לחזור למקום שממנו הוא נאלץ להתפנות, ואם לא יעשה זאת המפונה בחייו, אז השאיפה והצפייה להגשים את החזרה למקום שממנו נעשה הפינוי עוברת מדור לדור והיא לא תישכח עד לרגיעה ולפתרון הסכסוך.
כלומר, הרצון הקיים אצל המפונה שמרגיש דחוי ומושפל לחזור למקום שממנו הוא פונה יהיה קיים כל עוד הרגשת הדחוי וההשפלה הפנימית תהיה קיימת בו, והרגשה הזו עוברת מדור לדור.
בהיסטוריה האנושית ישנם דוגמאות רבות לכך.
רוב הסכסוכים בעולם הם על קרקעות, והם תוצאה של פינוי מתיישבים שנעשה בכוח.
לכן, אם בהיסטוריה היהודית פינו את היהודים בכוח לרוב הם רצו וגם חזרו למקום שממנו הם פונו, ואכן לרוב הם מימשו את חלומם.
אם פינו מביתם את הערבים בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את המתנחלים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את האינדיאנים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו.
אם פינו את הבוריג'ינים מביתם בכוח לרוב הם ירצו לחזור למקום שממנו הם פונו ועוד.
לכן, לרוב כל מי שמפונה שלא מרצונו שואף לחזור למקום מגוריו וזהו דפוס התנהגות שמושרש באישיותו של המפונה.
כתוצאה מכך נמצאת האנושות בבלגן חברתי.
כדי לחיות ברוגע ובשלווה רצוי להבין שפינוי אנשים מבתיהם גורם למפונים לרצון עז לחזור לבתיהם.
כדי לשנות את המציאות הקיימת יש שלוש אפשרויות עיקריות, לפחות:
אפשרות אחת היא להירגע מהרגשת הדחוי וההשפלה, ואז להשלים עם המצב הקיים לסלוח ולוותר ולהמשיך את החיים.
אפשרות שנייה היא שמאפשרים למפונה לחזור למקום מגוריו.
אפשרות שלישית היא שמאפשרים למפונה לבחור בהסדר כזה או אחר ומרצונו החופשי לוותר על החזרה למקום מגוריו, ובכך לסיים את הסכסוך, רצוי שהבחירה תהיה בהסכמה.
כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם וזאת למען ביטחונם ובריאותם של כל המעורבים בסכסוך.
למה כדאי לשני הצדדים לסיים את הסכסוך? כי כשאתה מפנה או מפונה ולא משנה באיזה צד אתם נמצאים, אז חיים עם הרגשה שלילית רעה אם במודע או שלא במודע, ולחיות עם ההרגשה השלילית הרעה יש בכך פגיעה בריאותית.
מסקנה: המפנה את המפונה גורם לרוב למציאות זמנית במושגים היסטוריים אצל המפונה שברצונו לחזור בשלב מסוים בחייו למקום מגוריו, ואם הוא לא יעשה זאת אז המפונה יעביר זאת הרצון לדורות הבאים שירצו לבצע זאת.
המפנה חי באשליה שאם יש באפשרותו הכוחנית לפנות אנשים מבתיהם, אז הוא יוכל לחיות ברוגע ובשלווה עם המציאות שהוא דמיין ויצר, אך זו אשליה, כי במציאות האמיתית זה לא כך.
סיכום: היהודים פונו מבתיהם לאורך ההיסטוריה האנושית והם חזרו לבתיהם.
הערבים פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם.
המתנחלים, האינדיאנים, הבוריג'ינים ועוד קבוצות פונו מבתיהם והם רוצים לחזור לבתיהם.
כל מפונה רוצה לחזור למקום מגוריו והוא לא ישקוט עד אשר הוא יבצע את מבוקשו.
המסר במאמר: רצוי לזכור העולם לא שייך לאף אחד.
המין האנושי שכולל את כל בני האנוש בעולם הם קהילה אחת, ואנחנו בסך הכל דיירים שגרים על כוכב הלכת שזהו ביתנו.
לחיים יש מהות ויש להם מטרה ולכולנו יש את אותן המטרות המשותפות בחיינו, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.