חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות עקדת יצחק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עקדת יצחק. הצג את כל הרשומות

עקדת יצחק

עקדת יצחק.
מה קרה לאברהם בעקדת יצחק בנו? עקדת יצחק הוא סיפור הניסיון שהועמד בו אברהם אבינו אשר נדרש על ידי אלוהים להקריב לו לקורבן את יצחק בנו יחידו אשר אהב, שבא לעולם באופן ניסי לאחר ששרה אימו הייתה עקרה במשך שנים רבות.
לאחר שאבימלך כורת ברית עם אברהם, אלוהים ציווה את אברהם להקריב את יצחק בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס.
המקרא מתאר דו שיח קצר בין האב לבנו שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם שמסתיר זאת ממנו: "אֱלֹ הִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי".
לאחר שהבן מבין שהוא למעשה השה, נראה שאיננו מתנגד למעשה ואברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו.
בעקבות עקדת יצחק נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה" .
אנסה להסביר את התובנה שלי למקרה של אברהם ויצחק בנו, אברהם היה בקונפליקט עם עצמו.
קונפליקט שנבע בגלל הרגשות, הרגש הטוב שבו, כלומר דמות אחת בתודעתו של אברהם שרצתה שבנו יצחק יחיה.
קונפליקט שנבע גם בגלל הרגש הרע שבו, כלומר הדמות השנייה בתודעתו של אברהם שרצתה שבנו יצחק ימות.
מצב רגשי מבולבל זה גרם לאברהם לחשוב שהוא מדבר עם אלוהים, כשבעצם הוא דיבר עם אותן הדמויות שהוא יצר לעצמו בדמיונו, הדמות הרעה שמדברת לדמות הטובה ולהיפך.
כלומר, כול הדיאלוג שניהל אברהם היה בעצם עם הדמויות הדמיוניות שבתודעתו.
בנו יצחק היה האובייקט והקורבן לקונפליקט התודעתי של אביו שהיה בעל אישיות מפוצלת שהיה בה טוב אבל גם רוע.
בסוף הדיאלוג של אברהם עם הדמויות הדמיוניות שבתודעתו ניצחה הדמות שאיתה אברהם הרגיש טוב ולא הדמות שאברהם הרגיש איתה רע.
ההכרעה במצב שנוצר במציאות שאברהם יצר לעצמו, אפשרה בכך להציל את בנו היחיד יצחק מהדמות הרעה.
כלומר, אלוהים היה קיים בדמיונו של אברהם שאיתו כביכול הוא ניהל דיאלוג, שאם הוא רק היה מודע לכך שהוא מדבר לעצמו והוא האלוהים, כבר לא היה אלוהים היה נשאר רק אברהם. 
כול ניסיון לקבל החלטות כשבבסיסם נמצאים הרגשות החיוביים והשליליים הפנימיים שבנו, יגרמו לנו להזיה רגשית וליצירת מציאויות שהן אשליה.
מסקנה: אברהם שהרגשות החיוביים שגרמו לו להרגשה טובה, והרגשות השליליים שגרמו לו להרגשה הרעה היוו חלק מאישיותו, ושגרמו לו להזיות, למחשבות שווא, דמיון, קולות פנימיים, שיקפו אישיות שהיא בעלת קונפליקט, ניגוד תודעתי.
אותם הרגשות הפנימיים החיוביים והשליליים, גרמו לו ליצור מציאות שהיא אשליה.
דמות האלוהים שאיתה שוחח אברהם הייתה דמות דמיונית בתודעתו, שנוצרה כתוצאה מהזיה רגשית.
סיכום: סיפור עקדת יצחק ממחיש את אורח החיים שניהל אברהם ומשפחתו שנבע כתוצאה מאורח החיים הרגשי, האמוציונלי.
הגוף הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות.
המסר במאמר: בן אנוש רגוע שלא מייצר ומפעיל את רגשותיו הפנימיים המשתנים והלא יציבים ומתנהג באופן סהרורי, מחובר לאני העצמי, לזהותו האמיתית.
בן אנוש שמייצר ומפעיל את רגשותיו כמו אברהם גורם לעצמו למצבי הזיה ויוצר מציאויות שהן אשליה.
הקולות הפנימיים שאותם שמע אברהם וייחס אותם לאלוהים נוצרו כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבו, אך האלוהים שאליו פנה אברהם היא דמות דמיונית בתודעתו שנוצרה כתוצאה מקונפליקט פנימי.