זמן

זמן.
איך רצוי להתייחס למימד הזמן? מימד הזמן מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, בשלב זה אנחנו חיים ומרגישים בגופנו הפיזי את רגש הלחץ.
רגש הלחץ שנובע מהורמון הלחץ הוא הגורם העיקרי להמצאת מימד הזמן.
כתוצאה מרגש הלחץ אנחנו כלואים תודעתית כדמות בדמיוננו, וכתדמית שמיושמת וחיה במציאות שנוצרה שיוצרת אשליה.
כלומר, למימד הזמן אין כול קשר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
תודעתית רגש הלחץ שיוצר בדמיוננו את מימד הזמן, גורם לנו לחיות במצב של הזיה רגשית, מציאות שבה אנחנו כביכול יכולים לשחק עם הזמן, מה שהוביל אותנו להתייחס לעצמנו ולמציאות במושגים של עבר, הווה, עתיד, מהר ולאט, ולהמציא נוסחאות על מהירות ולחיות את האשליה שיצרנו.
רגש הלחץ הוא בסך הכל הורמון, כימיקל, שאנחנו מייצרים בגופנו הפיזי שגורם לנו להזיה, שגורם לנו למחשבות שווא, לדמיון, ולהתנהגות שהיא בהתאם לרגש.
כלומר, מימד הזמן לא קיים בתהליך שעובר על היקום, אלא אך ורק בדמיונו של בן האנוש שחי בלחץ עם עצמו ומפרש באופן שגוי את עצמו והמציאות.
איך החל הכול? בתחילה גילינו וחשבנו שקיימת מחזוריות קבועה של הכוכבים שנעים סביב הכוכב שלנו.
המחשבה הזו גרמה לפחד מהלא נודע, ולחשוב שאת הסדר של מחזוריות הכוכבים שנעים סביבנו יוצר ומנהל איזה שהוא כוח עליון, ואז התחלנו את הטקסים והפולחנים התרבותיים דתיים שבהם התחלנו להאמין.
כלומר, כתוצאה מחוסר ההבנה למתרחש סביבנו ביקום, התחלנו ליצור לעצמנו אידיאולוגיות, תרבויות, ואז התחלנו להתייחס למחזוריות הכוכבים שנעים סביבנו, ואימצנו מחזוריות זאת לאורח החיים שלנו, שבתהליך האבולוציה הפך להיות כחלק מדפוס ההתנהגות ותפיסת החיים שהושרש בנו.
וכך במשך דורות רבים שיפרנו ושיפרנו את המחזוריות הטקסית עד שהגענו למצב שאנחנו נמצאים בו כיום, פעם זה נחשב למחזוריות טקסית, פולחן רגשי, והיום אנחנו מתייחסים למחזוריות הכוכבים כאל מימד הזמן.
המצאנו לעצמנו את מימד הזמן ובנינו לעצמנו בהתחלה את שעון השמש, ובמשך הדורות השתכללנו ובנינו לעצמנו שעונים משוכללים יותר ויותר.
החלטנו לחלק את היממה לעשרים וארבע שעות, וקבענו שבכול שעה יש שישים דקות, ובכול דקה יש שישים שניות, ובתחרויות ספורטיביות אף חילקנו את השנייה לעוד ועוד, קבענו לעצמנו שיש בחודש בערך שלושים ימים, שבעה ימים בשבוע, ארבע שבועות בחודש בערך, ובשנה יש שניים עשר חודשים, שהם שלוש מאות שישים וחמישה ימים, וזו המחזוריות שרוב בני האנוש חיים לפיה, ובנוסף אנחנו מזכירים לעצמנו את יום ההולדת שלנו כול שנה. 
הטקסים והפולחנים בתרבויות ובדתות מאז ועד היום, נבעו מהצורך שלנו להביע דרכם את הרגשות הפנימיים שבו.
כאשר התחלנו לשלב את רגש הלחץ עם כל הטקסים והפולחנים, הכנסנו מחזוריות קבועה לאורח החיים שלנו שנבעה בעיקרה באמצעות כביכול מחזוריות קבועה של הכוכבים, אז התחלנו להתנהג בהתאם למה שיצרנו, כלומר הכנסנו את עצמנו למצב תודעתי דמיוני של לחץ רגשי פנימי, ויצרנו לעצמנו את האשליה. 
למה? כיוון שאם אנחנו חיים במצב תודעתי של מימד הזמן, אשר אינו קיים במציאות האמיתית, גרמנו לכך שהתנתקנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו ומהמציאות האמיתית.
כתוצאה מכך אנחנו חיים במציאות שהיא אשליה, וכתוצאה מכך אנחנו מתנהגים באופן סהרורי.
מצב התנהגותי סהרורי זה נובע כתוצאה מקונפליקט, ניגוד תודעתי, שנובע כתוצאה מרגש הלחץ.
כלומר, המצאנו את מה שלא קיים במציאות האמיתית, אלא בהרגשתנו הפנימית בלבד.
מבחינת היקום מתרחש לו תהליך שיש לו מהות ושיש לו מטרה, וככה צריכה להיות ההתייחסות שלנו בניסיון שלנו להבין את המציאות האמיתית, להבין את ההקשרים בכול שלב שמוביל לשלב הבא.
מדענים ריגשו אותנו עם תיאוריות שהן מהדמיון הפורה שלהם על מימד הזמן.
אלברט איינשטיין נחשב בעיני רבים כגאון, בעיקר בנושא תורת היחסות שהוא המציא.
בתורת היחסות של אלברט איינשטיין הוא השתמש במימד הזמן, כמרכיב חשוב ועיקרי בבניית התיאוריה שעליה הוא התבסס.
ברגע שהמדען אלברט איינשטיין תודעתית חי בלחץ של מימד הזמן, הוא הכניס את עצמו למצב תודעתי של הזיה רגשית, וברגע שהוא התייחס למימד הזמן הוא פשוט הכניס את עצמו למצב שבו הוא מדמיין דברים, כמו שאפשר לשחק עם הזמן דוגמת מהר ולאט.
מרגע שהמדען אלברט איינשטיין הכניס עצמו תודעתית להזיה רגשית של מימד הזמן, הוא כלא את עצמו במימד זה, ולכן כול הנתונים ועיבודם והמסקנות הסופיות שהוא הגיע אליהן הם שגויות.
אז איך רצוי להתייחס למימד הזמן? אם רוצים להבין מהי האמת, רצוי שלא להתייחס למימד הזמן, ורצוי ללמוד ולהבין מהו אותו מצב פיזיולוגי של רוגע פנימי.
הרוגע הפנימי הוא מצב שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הורמון הלחץ, הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, ולפרש באופן הברור, באופן השפוי יותר את המציאות.
הרוגע הפנימי מאפשר לנו לאסוף את הנתונים האמיתיים, לעבדם, ולהגיע למסקנות האמיתיות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו הם הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, והם גם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה.
הרגשות החיוביים שבנו כוללים בתוכם את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים שבנו כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, צער, עצב, לחץ ועוד.
מצב זה גרם לאישיות שלנו מבחינה תודעתית להתנפץ למגוון רחב של דמויות שהפכו לתדמית היום יומית שלנו.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, והם אינם יציבים וגורמים להתנהגות שהיא אינה רגועה, כלומר סהרורית.
למה? כיוון שזהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים.
מהו רוגע פנימי? הרוגע הפנימי מתאפשר לנו כאשר אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו, לא את הרגשות החיוביים הטובים, ולא את הרגשות השליליים הרעים שבנו, שציינתי קודם לכן.
במצב זה אין בנו את הנדנדה הרגשית, את הזיגזג הרגשי, שנע בין הרגשות החיוביים ושליליים.
רמה התפתחותית מתקדמת זו מאפשרת לנו את הרוגע הפנימי, שמשתקפת בהתנהגות רגועה.
הרוגע הפנימי שבנו מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי, לזהותנו האמיתית.
כאשר אנחנו רגועים מתאפשר לנו להתנהג באופן רגוע, באופן רציונלי, שמתאים ובריא לגוף שלנו ותואם למהות ומטרת החיים.
כמובן שנושא הרגשות הוא נושא אחד מתוך מגוון רחב של נושאים שרצוי לחיות לפיהם, כמו: רוגע, שינה, תזונה, פעילות גופנית, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, חיים ללא לחץ של זמן, חיים ללא בעיות הישרדותיות ועוד.
ללא אורח חיים שיש בו סדר ושיגרה שכוללים את הנושאים שציינתי, יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, וזה הבסיס לכול במידה ורוצים לפרש את המציאות באופן השפוי.
אפשר להשתמש בהמצאת השעון ולוח השנה כאמצעי עזר בחיינו, אך רצוי להתנתק במודע מרגש הלחץ שמשפיע ופוגע בבריאותנו ושפיותנו, ורצוי שלא לחיות באשליית מימד הזמן.
אם מימד הזמן אינו קיים במציאות האמיתית, אז אלברט איינשטיין בהתייחסו למימד הזמן טעה.
מסקנה: מימד הזמן הוא תולדה של הורמון הלחץ, שגורם לנו לפרש את עצמנו ואת המציאות באופן שגוי, פרוש שהוא אינו שפוי שכתוצאה ממנו אנחנו מתנהגים כסהרורים.
תוסיפו לכך שכנראה כדור הארץ אינו עגול ואנחנו לא מסתובבים סביב השמש, אז כול מושג הזמן שגוי.
סיכום: בהתחלה זיהינו שקיימת מחזוריות בפעילותם של הכוכבים, ואז התחלנו ליצור לעצמנו אידיאולוגיות שאפשרו לנו לקיים את הטקסים והפולחנים הרגשיים, ובהדרגה התחלנו לנהל את חיינו בהתאם לאותה מחזוריות, ואז המצאנו את שעון השמש, את השעון המכאני, את השעון הדיגיטאלי, מה שהוביל אותנו לחיות בלחץ ולהמציא את מימד הזמן, מה שהוביל לתיאוריות שמשקפות בתוכן את מימד הזמן, וכך התנתקנו מזהותנו ומהמציאות האמיתית לעולם האשליות.
המסר במאמר: הרוגע הפנימי זהו מצב פיזיולוגי שבו אנחנו איננו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי באמצעות הורמון הלחץ, שגורם לנו למחשבות שווא ולדמיין שאנחנו חיים ונמצאים במציאות שבה קיים מימד הזמן ושאיתו אפשר לשחק ולהתנהל בעבר הווה ועתיד.