קדוש

קדוש.
מיהו הקדוש? כשניגשתי לבדוק מה הפרוש למילה קדוש באינטרנט וגם במילון, קיבלתי מגוון רחב של פרושים לתיאוריות פילוסופיות מיסטיות ודתיות כמו, נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר בייחוד כתואר לאלוהים, צדיק דגול ונעלה במוסריותו הדבק בדרכי השם, שהקדושה שורה בו שאינו חולין, מי שמסר עצמו לקידוש השם, קדוש ניתן למי שמת, בגלל שבחייו הוא חוטא ואילו לאחר מותו הוא לא יכול לחטוא, כמו כן אלוהים הוא קדוש, בתי תפילה זהו מקום קדוש, בית קברות זהו מקום קדוש, קברים זה מקום קדוש, אנשים קדושים, ספרים קדושים, בתים קדושים, מוצרי קדושה, חפצים קדושים, מים קדושים, אווירת קדושה ועוד, כלומר כמעט כול מה שאפשר לשייך למיסטיקה ולדת הוא קדוש.
אפשר להכתיר מישהו כקדוש וליצור קדושה, ואפשר לייחס את הרגשת הקדושה כלפי כול מיני גורמים שהם חיצוניים או דמיוניים.
התייחסות זו נובעת מהזיה רגשית, לכן את הקדושה ניתן לייחס אך ורק להרגשה הפנימית, אישית.
כלומר, במציאות האמיתית אין דבר כזה קדוש, קדושה.
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי, ברמת המודעות העצמית עדיין המין האנושי עוד לא הגיע לתובנה לזהותו האמיתית, ולכן היכולת שלו לפרש את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי נעשה באופן שגוי, הן מהבחינה אבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
כלומר, ברמת המודעות העצמית שלנו בשלב זה של התפתחותנו עדיין לא כיוונו את גופנו ואורח חיינו כדי להתאים את עצמו לזהותנו ולמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, לכן אנחנו חיים באשליה.
כיוון שכך, וכיוון שבשלב זה המין האנושי חי את חייו כשהוא מייצר ומפעיל את גופו ומתנהג באמצעות הרגשות הפנימיים, שכוללים את הרגשות החיוביים והשליליים, נוצרה לה מציאות שבה אנחנו לא רוצים להרגיש את הרגשות השליליים אלא אך ורק את החיוביים, ולכן אנחנו מחפשים לעצמנו באופן אינסטינקטיבי תמיד להרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש איתם טוב, ועם הנדנדה הרגשית הזו אנחנו חיים ויוצרים לעצמנו מציאויות שהן אשליה.
מה כול זה קשור לקדוש? הקשר לקדוש קשור לצורך והנזקקות הרגשית להרגיש טוב עם עצמו, כדי שלא להרגיש רע עם עצמו.
לכן, יצרנו לעצמנו את טקסי הפולחן הרגשי, שמטרתם להשתחרר מהרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש איתם רע, ובכך לעבור ולהרגיש את הרגשות החיוביים שגורמים להרגיש איתם טוב, ונושא הקדושה שמיוחס לכול מיני גורמים שהם כביכול חיצוניים ו/או מיסטיים ו/או דמיוניים מאפשרים את המעבר הרגשי להרגשה הפנימית הטובה.
מציאות זו היא אשליה שנובעת מהרגשות, ולכן אין לכך כול קשר למציאות האמיתית ובעיקר לרוחניות.
אם כך מהי זהותנו האמיתית? זהותנו האמיתית היא כאשר אנחנו רגועים, רציונליים ועניינים, כלומר ללא ייצור והפעלת הגוף באמצעות הרגשות החיוביים והשליליים.
בניגוד לאישיות שלנו כיום שהיא אישיות רגישה, אמוציונלית ולא עניינית.
איך כול זה קשור לרוחניות? כול נושא הקדושה אינו קשור לרוחניות, אלא לדתות שקשורות לתהליך ההתפתחות שלנו.
יש הבדל משמעותי בין הנושא הדתי לנושא הרוחני, אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
לדתות הנושא של הקדושה משמעותי מאד, אך הוא קשור לתהליך ההתפתחותי שלנו, ולכן נושא הקדושה אינו קשור כלל לנושא הרוחני.
מסקנה: כול נושא הקדושה קשור באופן ישיר לתהליך ההתפתחות שלנו.
סיכום: כיוון שהאישיות שלנו היא רגישה, אמוציונלית, והיא אישיות שחיה בנדנדה רגשית, זיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים לשליליים ולהפך, זקוק בן האנוש להאמין במישהו או במשהו, וכך הומצאו להם טקסי הפולחן הרגשי, שכוללים בתוכם את נושא הקדושה, כשבעצם מטרת הקדושה היא לגרום לאיש שזקוק לאמונה להרגיש טוב עם עצמו, וזאת כדי שהוא לא ישקע לתוך אותם הרגשות השליליים.
המסר במאמר: הקדושה נועדה אך ורק לשם ההרגשה הטובה, ואין לקדושה כול קשר לנושא הרוחני.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
 

ספר תורה

ספר תורה.
איך רצוי להתייחס לספר התורה? ספר התורה מכיל את חמשת חומשי התורה, והם אלו שנכתבו וניתנו על ידי אלוהים למשה רבנו ולבני ישראל, כאורח חיים של תרי"ג מצוות שעל פיהם יש לחיות, כלומר לפי הכתוב בספר התורה אלוהים יצר קשר עם משה רבנו או להיפך.
האם יכול להיווצר קשר בין בן האנוש לבורא או להיפך? מרגע בריאת בן האנוש העולם שבו אנחנו חיים והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו ועד סוף כול הגלגולים, כלומר סוף כול התיקונים והשינוי האישיות שעלינו לעבור, לא יכול לקרות מצב שבו היווצר קשר כלשהו בין בן האנוש לבורא עולם או להיפך, לכן משה רבנו לא יצר קשר עם הבורא או להפך.

למה? הסיבה לכך שלא יכול להיווצר כול קשר בין בן האנוש לבוראו וההיפך היא קודם כול, כיוון שכך בורא עולם תכנן את תוכנית הלימודים, שמיועדת לנו ושנקראת אבולוציה.
כדי להבין למה לא יכול להיווצר כול קשר, רצוי להבין את התוכנית שאותה תכנן הבורא, שהיא תהליך האבולוציה מראשיתה ועד סופה.
תהליך האבולוציה זהו תהליך התפתחותי שעל המין האנושי לעבור בו תיקון אישיות עם עצמנו ובעצמנו בלבד ללא כל התערבות בורא עולם.
אנחנו עוברים תהליך ארוך ולא קל להתפתחות אישית וחברתית.
לתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו יש מהות ויש לה מטרה, כשהמטרה בסוף כול התהליך היא להגיע לרמת מודעות והתפתחות עצמית וחברתית מתקדמת יותר מהידוע לנו כיום.
רמת מודעות והתפתחות עצמית וחברתית מתקדמת יותר, יכולה לאפשר לנו לפתור את החידה לשאלה האם קיים בכלל בורא לכל.
הפתרון לחידה האם קיים בורא לכול יתאפשר מעצם ההבנה ולא מעצם האמונה.
איך אפשר להבין? משה רבנו היה בקונפליקט עם עצמו כאשר הוא חשב שהוא משוחח עם אלוהים ושאלוהים משוחח איתו, כשבעצם הוא לא היה מודע לכך שהוא בעצם התפלל, דיבר, שוחח, אך ורק עם עצמו, המצב הזה של משה רבנו משקף את רמת המודעות שלו.
למה? כי כדי לפתור את החידה לשאלה האם קיים בורא? אנחנו צריכים להבין קודם כול מהי זהותנו האמיתית, מה שלא היה ידוע ברמת המודעות בתקופתו של משה רבנו.
כשנבין מהי זהותנו האמיתית מה יקרה אז? כשנבין מהי זהותנו האמיתית נוכל להבין באופן ברור יותר את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
כאשר נגיע לרמה התפתחותית מתקדמת זו נוכל לפתור לעצמנו את החידה לשאלה, האם קיים בורא?
לכן לא ניתן להבין את עצם קיומו של בורא לכול, עוד לפני שנבין ונתחבר לזהותנו האמיתית.
לספר התורה אין כול קשר לבורא ולרוחניות, לספר התורה יש קשר אך ורק לתהליך ההתפתחות ולרמת המודעות, בניסיון להבין מי אנחנו ולהכיר את גופנו ויכולותינו ואת מהות ומטרת חיינו.
רמת המודעות של משה רבנו הייתה שהוא חי בפיצול, בקונפליקט עם עצמו, כיוון שהוא לא ידע מהי זהותו האמיתית והוא לא היה מודע לכך, כיוון שהוא דיבר, שוחח, עם עצמו, כשהוא רק דמיין שהוא משוחח כביכול עם אלוהים ושהניסים הם כביכול מעשה האלוהים, כשבעצם הוא היה האלוהים והוא זה שעשה את מה שעשה.
ספר התורה ותרי"ג המצוות הם אינם הקריטריונים הנכונים והבריאים, להפעלה, הזנה, ולתחזוקה של הגוף כדי להביא אותו למצב שיהיה מכוון.
לספר התורה ותרי"ג מצוות אין קשר לאורח חיים בריא.
ספר התורה ותרי"ג מצוות קשורים לאמונה באלוהים ולדת, אך אין להם קשר לבורא עולם ולרוחניות.
לספר התורה ותרי"ג מצוות יש קשר אך ורק בניסיון של המאמינים שחיו באותה תקופה וגם כיום להבין מהי זהותם והמציאות האמיתית.
האם אפשר לחיות לפי תרי"ג מצוות? ללא סבל עקב ביטול עצמי ופגיעה בריאותית לדעתי לא.
מסקנה:אמונה היא אינה הבנה ואלוהים הוא אינו הבורא.
הדתות והכתות המבוססות והמסתמכות על ספר התורה, הן אינן קשורות לנושא הרוחני, אלא קשורות לתהליך ההתפתחות האבולוציונית.
סיכום: ספר התורה שנכתב בעבר ושמאמינים בו גם כיום, משקף אך ורק שלב ההתפתחותי שבו המאמינים נמצאים בתהליך למימוש מהות ומטרת החיים, לספר התורה אין כול קשר לבורא עולם ולנושא הרוחני.
לספר התורה אין את הפתרון לאורח החיים הבריא, הן מהבחינה האישית והן מהבחינה החברתית, נושא שאנחנו צריכים להבין כדי לתקן את האישיות ולהשתנות.
המסר במאמר: ספר התורה הוא ספר היסטוריה שיכול ללמד אותנו על עברנו בתקופה העתיקה, ואפשר ללמוד ממנו ולהסיק מסקנות איך לתקן את עצמנו ולהשתנות משגיאות העבר, וזאת כדי לחיות באורח חיים בריא שמתאים לגוף ומותאם למהות ומטרת החיים.
כי רק לאחר שנבין איך לחיות באורח חיים בריא, הגוף הפיזי שלנו יפעל ויתפקד באופן מכוון.
כאשר הגוף יתפקד באופן מכוון נוכל להבין מהי זהותנו האמיתית, ואז נוכל לפרש באופן שפוי את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כשנבין באופן ברור יותר את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים מהבחינה האבולוציונית קוסמית, נוכל לפתור לעצמנו את השאלה לחידה, מי אנחנו מהבחינה הרוחנית והאם קיים בורא לכול? לא ניתן להבין זאת בסדר ההפוך.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות והתפתחות.

ישוע

ישוע.
האם ישוע המשיח הביא את הגאולה לאנושות? ישוע היה המשיח לדעת מאמיניו, והוא הגיע לרמת מודעות עצמית שאפשרה לו לבצע ניסים.
לדעתי אין דבר כזה ניסים שנחשבים כביכול למשהו שהוא על טבעי במציאות האמיתית, קיימים מעשי קוסמות.
השאלה שצריכה להישאל היא, האם ישוע הביא את הגאולה?
כדי לענות על השאלה הזו רצוי קודם כול להבין מהי גאולה?
גאולה היא הפסקת הסבל האישי והחברתי של המין האנושי בעולם.
כדי להגיע לגאולה האישית והחברתית, רצוי להבין איך לחיות באורח חיים רגוע ושלוו שמתאים לגוף ומותאם למהות ומטרת החיים.
הגאולה תתרחש כאשר בן האנוש יבין את זהותו ואת המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי, את מהות ומטרת חייו הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, ורק אז בן האנוש והאנושות יגאלו את עצמם מהסבל האישי והחברתי שקיים מאז ועד היום.
כיוון שהדבר לא קרה עד היום, ישוע לא הביא את הגאולה לעצמו ולאנושות, כיוון שהוא לא עשה את התיקונים והשינויים האישיותיים שהוא אמור היה בעצמו לעבור עוד בחייו.
לכן, ללא היכולת של ישוע להבין מהי זהותו האמיתית לא התאפשר לו להבין את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי מכול הבחינות שציינתי.
ישוע גם לא הביא את הידע לאורח החיים הבריא, להוראות התפעול, ההזנה, והתחזוקה של הגוף הפיזי האנושי, וגם לא את הידע לחיים רגועים ושלווים, ולא את ההבנה וההסבר למהות ומטרת החיים, הן מבחינת תהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית הקוסמית והן מהבחינה הרוחנית, ידע שהיה יכול לעזור לאנשים לגאול את עצמם מהסבל ומהייסורים.
ההוכחה לכך היא מעצם הרצון של ישוע למות ובדרך שבה ישוע בחר למות, דרך הייסורים, כשמהות ומטרת החיים היא להיות נצחיים.
מהבחינה אבולוציונית קוסמית וגם מהבחינה הרוחנית, ישוע מת בדרך שמת כיוון שזו הייתה דרכו שלו לבחור ולחיות את חייו, ולעורר את עצמו כבן אנוש, וגם לעבור את תיקון הנשמה שלו מהבחינה הרוחנית באותו גלגול חיים שעבר, ובכך לגרום לעצמו לעבור ולעשות את התיקון שהוא היה אמור לעשות באותו גלגול הנוכחי שלו עוד בחייו ואז למות.
למרות שהיהדות כדת לא הייתה הדרך הנכונה לפי הבנתו של ישוע, קמה לה הנצרות לפלגיה כדת, וכתות נוספות המאמינות בו.
ישוע עשה את התיקון שהוא היה אמור לעשות באותו גלגול חיים שעבר, וכעת עלינו ללמוד ולהסיק מסקנות עד כמה שאפשר מהתובנות של ישוע וגם מטעויותיו, וזאת כדי להתקדם בתהליך ההתפתחות לקראת מימוש מהות ומטרת החיים והמטרות המשותפות של המין האנושי.
מסקנה: אז וגם היום חושבים המאמינים שקיימים ניסים, כלומר תופעות שהן על טבעיות.
מחשבות אלו של האנשים המאמינים נובעות כתוצאה מחוסר למודעות עצמית וליכולותיו של בן האנוש.
סיכום: כדי להבין את הנושא הרוחני על בן האנוש להכיר את זהותו האמיתית ולהתחבר אליה.
למה? כיוון שברגע שבן האנוש יתחבר לזהותו האמיתית, תהיה לו את היכולת לפתור לעצמו בעיקר את החידה הרוחנית, אבל גם את היכולת לשתף את המין האנושי בפתרון החידה לנושא הרוחני.
פתרון וקץ למחלוקות בנושא הרוחני יקדם את האנושות לקראת הגאולה מהייסורים.
המסר במאמר: האם רמת המודעות של ישוע עזרה למין האנושי להבין איך לגאול את עצמה מהייסורים? כי מאז ועד היום הדבר לא קרה.
יוסי קרמר לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות והתפתחות.

וודו

וודו.
מהו טקס פולחן הוודו? מטרת טקס פולחן הוודו היא להשפיע על הקורבן בדרך כלל ללא ידיעתו וזאת על מנת להשפיע עליו, לפגוע בו, ואף במקרים מסוימים המטרה היא להרוג.
טקס הוודו נעשה באמצעות בובה המייצגת את האובייקט.
טקס זה נחשב ככישוף.
האם מעשה זה הוא אפשרי? לפני שאענה על השאלה הזו, רצוי להבין ממה מורכב בן האנוש.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הפיזי הוא כלי ביולוגי, אמצעי ביולוגי, שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית.
לאחר התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף שמת.
תפקידו של הגוף בתהליך החיים הוא לשמש כהשתקפות שלה זקוקה התודעה, לשם התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר מתודעה שהיא אינה מודעת לעצמה ולעצם קיומה, לתודעה שתהיה לאחר התיקון מודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ולתכנון חייה, ונצחית.
כיוון, שאנחנו התודעה והגוף הוא רק האמצעי, הכלי, התקשורת בנינו בני האנוש נעשית באופן טלפתי.
כלומר, טלפתיה היא השפה המקורית שלנו.
כיום המין האנושי מתקשר באמצעות שפת הדיבור, שמיעה, קריאה, ראיה, כאשר בהעברת האינפורמציה אנחנו משתמשים באמצעי התקשורת השונים שייצרנו לעצמנו, כמו: טלביזיה, מחשב, טלפון, פלאפון, ועוד.
כיוון שהמין האנושי עדיין אינו מודע לזהותו האמיתית, הוא גם אינו מודע ליכולות שלו.
מה כל זה קשור לטקס פולחן הוודו? בפולחן הוודו המטרה היא להשפיע על האובייקט, ואף לפגוע בו ממרחק וללא ידיעתו.
כיוון שכך הדבר נעשה, המסר משודר ועובר באמצעות שפת הטלפתיה.
כיוון שהאובייקט אינו מודע למסר הטלפתי שנשלח ושנקלט בתודעתו, הוא יכול להיות מושפע מכך.
איך אפשר לנטרל את המסר הטלפתי שמטרתו לפגוע בנו?
ההגנה והשמירה על עצמנו היא באחריותנו הבלעדית, כיוון שרק אנחנו אחראים לתכנון חיינו ורק אנחנו נחליט בעצמנו אם אנחנו רוצים להיות מושפעים או שלא.
ולכן, ההגנה והשמירה על עצמנו צריכה להתבצע באמצעות תובנות.
ראשית, לעלות למודע את הידע שכתבתי במאמר זה.
שנית, בן אנוש שאישיותו מגובשת, לא יושפע.
שלישית, המטרה היא לשמור על הרוגע הפנימי.
רבעית, להבין מהי זהותנו האמיתית ולהתחבר אליה.
חמישית, להבין מהי המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית.
שישית, התאמת אורח החיים למהות ומטרת החיים.
שבעיית, הכרת הפעלה ותפקוד גופנו הפיזי.
למה פולחן הוודו דומה? הדבר דומה לכך שאומר למישהו לקפוץ מהגג.
יש לו שתי אפשרויות, אפשרות אחת היא לשמוע לדברי כשאומר לו לקפוץ מהגג ואז הוא יקפוץ, ובכך הוא איפשר לי להשפיע עליו, מה שיגרום למותו.
אפשרות שנייה היא לא לשמוע לדברי ולא לקפוץ מהגג, ובכך הוא לא איפשר לי להשפיע עליו, בבחירה זו הוא נטרל את המסר שהעברתי אליו, ובכך הוא הגן ושמר על עצמו, מה שאיפשר לו לבחור בחיים.
בטקס פולחן הוודו מנת להשפיע ולפגוע המעשה נעשה באמצעות שדר אנרגטי טלפתי, כלומר באמצעות שפת הטלפתיה.
שדר אנרגטי טלפתי דומה לחלום שאנחנו חולמים בלילה.
לכן, האובייקט שעליו נעשה הטקס, קולט את השדר האנרגטי הטלפתי ששודר לו מעורך הטקס, אך כיוון שהוא אינו מבין את פשר השדר וההתרחשות אצלו בתודעה, אז הוא מדמיין שהתרחיש הוא אמיתי.
לכן, במידה ועורך הטקס דוקר את הבובה בליבה למשל, והבובה מבחינתו מסמלת את הקורבן, הקורבן ידמיין שדוקרים אותו בליבו, ולכן הוא יגיב ויתנהג בהתאם, מה שיגרום לו להרוג את עצמו, כלומר הוא יפסיק לנשום עד מוות.
בגלל חוסר ההבנה לנושא פולחן טקס הוודו, המאמינים משיכים את מעשיהם לכוחות על טבעיים, שכביכול הכוח העל טבעי הוא זה שביצע בעבורם את בקשתם, אך לא כך הדבר.
אמונה אינה מאפשרת את ההבנה.
לכן, כמו הדוגמה שנתתי השדר האנרגטי הטלפתי שנעשה באמצעות שפת הטלפתיה, ישפיע אך ורק על מי שניתן להשפעה, כיוון שמי שמגובש באישיותו לא יינזק.
הנזק יכול להיעשות אך ורק בידי בן האנוש בעצמו ועל עצמו, ומי שמושפע יזיק לעצמו.
פולחן טקס הוודו משקף את הרוע הקיים במי שמאמין ומשתמש בטקס זה.
מסקנה: פולחן הוודו הוא טקס שמטרתו להשפיע ולפגוע בקורבן שנבחר.
טקס זה משקף את הרוע הקיים במאמינים והעורכים אותו.
סיכום: בטקס הוודו, הבובה, הצילום, הציור, ועוד, מייצגים את הקורבן שנבחר כדי לפגוע בו.
כיוון, שרמת המודעות של עורכי הטקס אינה מאפשרת להם להבין איך מתרחש האירוע במציאות האמיתית, הם משלים את עצמם שכוח עליון נענה לבקשתם והוא זה שמבצע את זממם.
אך לא כך הדבר, כיוון שהשדר האנרגטי הטלפתי נקלט אצל הקורבן, וההשפעה עליו תהיה בהתאם לתובנות הקיימות אצלו במודע.
במידה והאובייקט שרוצים לפגוע בו יקלוט את השדר האנרגטי הטלפתי, ואם שלא במודע הוא יתייחס לשדר הוא יפגע בעצמו, ובמידה והוא יהיה מודע לשדר והוא לא יתייחס אליו, בכך הוא לא יפגע בעצמו, כלומר הבחירה היא של הקורבן אם לפגוע בעצמו או שלא.
כלומר, ההגנה והשמירה היא אך ורק של האובייקט על עצמו ובעצמו.
לכן, רצוי להעלות את התובנות שציינתי למודע.
המסר במאמר: השפה המקורית שלנו היא שפת הטלפתיה שבה משתמשים בפולחן טקס הוודו.
יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.
 

הכותל

הכותל.
מה מיוחד בירושלים? ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל.
ירושלים נחשבת כעיר הקודש לדתות כמו, היהדות, האסלאם, הנצרות ועוד.
הייחודיות של העיר ירושלים לדת היהדות היא שהוקם בה בעבר בית המקדש שנחשב למקום הקדוש ליהודים.
בית המקדש הוא מבנה שנועד היה להיות משכנו של האלוהים, כך מרגישים, כך חושבים, וכך מדמיינים ומאמינים בדת היהדות.
המטרה של בית המקדש היא שאותם האנשים המשייכים את עצמם לדת היהדות יעבדו את האלוהים שנמצא במשכן, יעלו קורבנות, יביאו ביכורים, ויתפללו לאלוהים בדרך הייחודית ששייכת להם.
היהודים בנו את בית המקדש לשם טקס הפולחן, כדי לעבוד באמצעות הלויים והכוהנים שהם הנציגים לשם כך, ולהתפלל לאלוהים כדי שיהיו לאיש המאמין זכויות כאן בעולם החיים ולאחר מותו, וגם מתוך מחשבה שבמעשהו זה האדם הוא שליח האלוהים, ושכביכול תפקידו לשרת את רצון האלוהים בעולם החיים ולאחר המוות, וגם מתוך מחשבה שאלוהים ירחם עליו ויסלח לו על חטאיו ויתקן אותו.
מחשבה זו היא טעות, כי האלוהים שאליו מדברים, פונים, המאמינים המתפללים זה אל ועם עצמם.
טקס הפולחן הרגשי הדתי הומצא על ידי האיש המאמין לשם מטרה אחת, והיא הצורך והנזקקות הרגשית שלו להשתחרר מהרגשות השליליים שבו כמו, פחדים, חרדות, דיכאון, ייאוש ומהרגשת הנרדפות שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כשטקס הפולחן הרגשי מאפשר לו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים וליהנות, לשמוח, לאהוב, לצחוק ולהרגיש טוב עם עצמו ובטוח.
הדת היא תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו האמיתית.
כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותו, הפרוש למציאות שבה המאמין נמצא וחי נעשית באופן שגוי.
למה? כיוון שמבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית מהות ומטרת החיים היא בניה פנימית ולא חיצונית, כלומר עלינו לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות.
כלומר, תהליך ההתפתחות שלנו זה אינו משהו שצריך להיבנות חיצונית לגוף, אלא בניה תודעתית ופיזית שהיא פנימית לנו, בניית מבנה בית המקדש זו בניה שהיא חומרית חיצונית לנו.
בית המקדש נחרב פעמיים וישנם אנשים שרוצים לבנות את בית המקדש בפעם השלישית ולחזור על אותה טעות שוב.
רצוי לזכור שירושלים היא בסך הכל עוד עיר בעולם, עיר שבנויה על הר בשביל ולמען תושביה, והיא לא עשויה מנחושת והיא גם לא עשויה מזהב כמו ששרים בשירים, והר הבית הוא בסך הכול הר, והכותל המערבי הוא בסך הכול ערמה של אבנים שנשארו מחורבן הבית שאנשים בנו בעבר וכך רצוי להתייחס לנושא, וכול התרגשות ומחשבה ודמיון יוצר אצל האיש המאמין הזיה רגשית שגורמת לו לרצות ולבנות את בית המקדש פעם נוספת וליצור לעצמו מציאות שהיא אשליה, מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
אם למתפלל לאלוהים ושעובד אותו באמצעות טקסים לשם הפולחן הרגשי בבית המקדש, וזאת כדי שאלוהים יתקן אותנו או כדי לזכות בזכויות כלשהם בחיים הנוכחיים ולאחר המוות זה היה מהות ומטרת החיים שלשם כך ברא אלוהים את בן האנוש ואת העולם והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, אז לא היה נחרב בית המקדש לא פעם אחת ובטח שלא בפעם השנייה.
מסקנה: הדתות והכתות הן תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו ולמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
סיכום: הבניה צריכה להיות פנימית ובכך לעבור מוטציה גנטית, וזאת מתוך חקירה, למידה, והתפתחות אישית וחברתית כדי לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות לשם המודעות העצמית והנצחיות בעולם החיים, ולכן כול ניסיון לבנות משהו שהוא חיצוני לגוף ושהוא חומרי כמו למשל בניית בית המקדש מחדש בהר הבית בירושלים לשם טקס הפולחן הרגשי, זו חזרה נוספת על אותן טעויות היסטוריות שקרוב לוודאי יביאו לחורבן בית המקדש פעם נוספת בפעם השלישית, להרג ולסבל רב של אנשים.
במידה ויבנה בית המקדש בפעם השלישית מבחינה התפתחותית עדיין המאמינים לא הבינו ולא ביצעו לעצמם את התיקון שהם היו אמורים להבין ולבצע.
המסר במאמר: כאשר בונים מציאויות שהן אשליה, אז במבחן המציאות האמיתית האשליות מתנפצות להן, כלומר אם בית המקדש נחרב בעבר פעמיים האשליה התנפצה לה פעמיים במבחן המציאות האמיתית.
ירושלים היא אינה עשויה מזהב והיא גם אינה עשויה מנחושת, ירושלים היא עיר שבה גרים תושבים כמו בכול עיר בעולם.
לא העיר ירושלים צריכה להיות נצחית, בן האנוש כן.

ירושלים

ירושלים.
מה מיוחד בירושלים? ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל.
ירושלים נחשבת כעיר הקודש לדתות כמו, היהדות, האסלאם, הנצרות ועוד.
הייחודיות של העיר ירושלים לדת היהדות היא שהוקם בה בעבר בית המקדש שנחשב למקום הקדוש ליהודים.
בית המקדש הוא מבנה שנועד היה להיות משכנו של האלוהים, כך מרגישים, כך חושבים, וכך מדמיינים ומאמינים בדת היהדות.
המטרה של בית המקדש היא שאותם האנשים המשייכים את עצמם לדת היהדות יעבדו את האלוהים שנמצא במשכן, יעלו קורבנות, יביאו ביכורים, ויתפללו לאלוהים בדרך הייחודית ששייכת להם.
היהודים בנו את בית המקדש לשם טקס הפולחן, כדי לעבוד באמצעות הלויים והכוהנים שהם הנציגים לשם כך, ולהתפלל לאלוהים כדי שיהיו לאיש המאמין זכויות כאן בעולם החיים ולאחר מותו, וגם מתוך מחשבה שבמעשהו זה האדם הוא שליח האלוהים, ושכביכול תפקידו לשרת את רצון האלוהים בעולם החיים ולאחר המוות, וגם מתוך מחשבה שאלוהים ירחם עליו ויסלח לו על חטאיו ויתקן אותו.
מחשבה זו היא טעות, כי האלוהים שאליו מדברים, פונים, המאמינים המתפללים זה אל ועם עצמם.
טקס הפולחן הרגשי הדתי הומצא על ידי האיש המאמין לשם מטרה אחת, והיא הצורך והנזקקות הרגשית שלו להשתחרר מהרגשות השליליים שבו כמו, פחדים, חרדות, דיכאון, ייאוש ומהרגשת הנרדפות שגורמים לו להרגיש רע עם עצמו, כשטקס הפולחן הרגשי מאפשר לו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים וליהנות, לשמוח, לאהוב, לצחוק ולהרגיש טוב עם עצמו ובטוח.
הדת היא תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו האמיתית.
כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותו, הפרוש למציאות שבה המאמין נמצא וחי נעשית באופן שגוי.
למה? כיוון שמבחינת תהליך ההתפתחות האבולוציונית מהות ומטרת החיים היא בניה פנימית ולא חיצונית, כלומר עלינו לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי אישיות.
כלומר, תהליך ההתפתחות שלנו זה אינו משהו שצריך להיבנות חיצונית לגוף, אלא בניה תודעתית ופיזית שהיא פנימית לנו, בניית מבנה בית המקדש זו בניה שהיא חומרית חיצונית לנו.
בית המקדש נחרב פעמיים וישנם אנשים שרוצים לבנות את בית המקדש בפעם השלישית ולחזור על אותה טעות שוב.
רצוי לזכור שירושלים היא בסך הכל עוד עיר בעולם, עיר שבנויה על הר בשביל ולמען תושביה, והיא לא עשויה מנחושת והיא גם לא עשויה מזהב כמו ששרים בשירים, והר הבית הוא בסך הכול הר, והכותל המערבי הוא בסך הכול ערמה של אבנים שנשארו מחורבן הבית שאנשים בנו בעבר וכך רצוי להתייחס לנושא, וכול התרגשות ומחשבה ודמיון יוצר אצל האיש המאמין הזיה רגשית שגורמת לו לרצות ולבנות את בית המקדש פעם נוספת וליצור לעצמו מציאות שהיא אשליה, מציאות שהיא אשליה תתנפץ לה במבחן המציאות האמיתית.
אם למתפלל לאלוהים ושעובד אותו באמצעות טקסים לשם הפולחן הרגשי בבית המקדש, וזאת כדי שאלוהים יתקן אותנו או כדי לזכות בזכויות כלשהם בחיים הנוכחיים ולאחר המוות זה היה מהות ומטרת החיים שלשם כך ברא אלוהים את בן האנוש ואת העולם והיקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, אז לא היה נחרב בית המקדש לא פעם אחת ובטח שלא בפעם השנייה.
מסקנה: הדתות והכתות הן תוצאה ישירה של חוסר ההבנה של האיש המאמין לזהותו ולמציאות האמיתית שבה הוא נמצא וחי.
סיכום: הבניה צריכה להיות פנימית ובכך לעבור מוטציה גנטית, וזאת מתוך חקירה, למידה, והתפתחות אישית וחברתית כדי לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות לשם המודעות העצמית והנצחיות בעולם החיים, ולכן כול ניסיון לבנות משהו שהוא חיצוני לגוף ושהוא חומרי כמו למשל בניית בית המקדש מחדש בהר הבית בירושלים לשם טקס הפולחן הרגשי, זו חזרה נוספת על אותן טעויות היסטוריות שקרוב לוודאי יביאו לחורבן בית המקדש פעם נוספת בפעם השלישית, להרג ולסבל רב של אנשים.
במידה ויבנה בית המקדש בפעם השלישית מבחינה התפתחותית עדיין המאמינים לא הבינו ולא ביצעו לעצמם את התיקון שהם היו אמורים להבין ולבצע.
המסר במאמר: כאשר בונים מציאויות שהן אשליה, אז במבחן המציאות האמיתית האשליות מתנפצות להן, כלומר אם בית המקדש נחרב בעבר פעמיים האשליה התנפצה לה פעמיים במבחן המציאות האמיתית.
ירושלים היא אינה עשויה מזהב והיא גם אינה עשויה מנחושת, ירושלים היא עיר שבה גרים תושבים כמו בכול עיר בעולם.
לא העיר ירושלים צריכה להיות נצחית, בן האנוש כן.

יוסי קרמר מייעץ לסכיזופרניה מניה דפרסיה דיכאון מודעות עצמית.