חפש בבלוג זה

תרגום/Translate

חפש בבלוג זה. Search this blog

‏הצגת רשומות עם תוויות מדיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מדיה. הצג את כל הרשומות

תקשורת

תקשורת.
באיזה טון רצוי לדבר? כשאנחנו משוחחים הטון דיבור שלנו משתנה, וזאת בעיקר ובהתאם לרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, טון הדיבור שלנו משתנה בהתאם לרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד.
והטון דיבור שלנו משתנה גם בהתאם לרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע כמו, פחד, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
כלומר, כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו הטונים ועוצמת הדיבור שלנו משתנים בהתאם ובאופן תדיר.
כשהדיבור נעשה באופן אמוציונלי הטון דיבור והעוצמה משתנים בהתאם.
כשהדיבור נעשה באופן רגוע הטון דיבור שלנו אינו משתנה, ולכן הוא רציונלי, מונוטוני, קבוע.
הרגשות הפנימיים שבנו גורמים לנו לטון דיבור שמשתנה בהתאם, כמו כן גם ההתנהגות שלנו משתנה בהתאם לרגשות החיוביים והשליליים.
באמצעות שמיעה עצמית לקול שנובע מגרוננו, בדרך כלל אפשר לזהות באיזה מצב רגשי אנחנו נמצאים.
כלומר, מה שקורה לנו כשאנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו הפיזי ומרגישים הוא, שהרגשות הפנימיים שבנו משתנים, ההתנהגות שלנו משתנה, הטון בדיבור שלנו משתנה, עוצמת הקול משתנה, המסר משתנה ולרוב הוא לא מובן כלומר מבולבל, כמו כן אנחנו משתנים.
אבל, כאשר בקולנו אפשר לשמוע טון דיבור שנובע מממצב של רוגע, שנובע ללא אותם הרגשות הפנימיים שציינתי שמשתנים ואינם יציבים, התנהגותו אינה משתנה, המסר הוא ענייני וברור, ואנחנו לא משתנים.
כאשר אנחנו רגועים זה אומר שאנחנו מחוברים לאני העצמי שלנו לזהותנו האמיתית, ולכן אנחנו לא משתנים מבחינה רגשית, כי אנחנו לא מרגישים מצב שהוא בריא לגוף הפיזי שלנו.
דיבור ברוגע שנעשה ללא הרגשות הפנימיים שבנו ובאופן מונוטוני שהוא קבוע, כאמצעי תקשורת שנעשה באופן ענייני להעברת המסר מאפשר את הבהירות, את השפיות, ולכן המסר עובר ונקלט באופן ברור יותר.
ישנם אנשים שמדחיקים את רגשותיהם, אבל גם כשמדחיקים את הרגשות הם עדיין קיימים, ולכן לרוב לא יכולה להיות יציבות לא בהתנהגות ולא בקול ובטון דיבור.
כיום, הדיבור הוא האמצעי תקשורת בין האנשים, וזאת כדי להעביר מסרים בינינו, וזאת כדי שנוכל להבין אחד את השני, וכדי להעביר את המסר באופן הברור והקליט עד כמה שאפשר.
השמעת קול החלה בשלב מסוים בתהליך האבולוציה שלנו, ומטרת השמעת הקול לפני שהפך לדיבור הייתה כדי לתקשר ולהעביר מסר, כמו אזהרת החברים באמצעות צעקות לשם הפחדת האויב וגם מפני איום שיטרפו אותנו ומניעת סכנה על חיינו, והרחקתו של האיום ועוד.
חשוב להבין שאומנם מאז שהתחלנו להשמיע קולות, פיתחנו אותם לשם התקשורת בין בני מיננו, אך התקשורת שהייתה בינינו עוד מתחילת ההתפתחות והמעבר להשמעת קולות הייתה באמצעות שפת הטלפתיה, וזו השפה האמיתית שלנו כאמצעי להעברת המסרים שברצוננו להעביר.
כלומר, כיום יש כששת אלפים שפות לערך, שפת הדיבור ממחישה עד כמה אנחנו איננו מחוברים לעצמנו, לזהותנו האמיתית והמדיה כיום ממחישה זאת.
שפת הטלפתיה מאפשרת את תקשורת העברת המסרים בינינו באופן המדויק שאפשר בתנאי שהתחברנו לזהות הרגועה שמשקפת את הזהות האמיתית שלנו, וזו גם השפה היחידה שבה כל בני האנוש יכולים לתקשר ביניהם, כיוון שהמסר מועבר כסרט דומה לחלום שאנחנו חולמים בלילה.
לכן, עלינו לבצע לעצמנו תיקון אישיותי, וללמוד ולחזור לשפה המקורית שלנו.
שפת הטלפתיה נעשית שלא באמצעות הגוף הפיזי שלנו אלא באמצעות התודעה.
בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
התודעה בעת התרחשות תופעת המוות משתחררת ועוזבת את הגוף הפיזי המת.
הגוף הוא כלי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו לשם תיקון התודעה באמצעות הגוף והחיים, לכן שפת הטלפתיה מתאפשר תודעתית ובין התודעות.
מסקנה: כאשר אנחנו רגועים טון הדיבור שלו הוא קבוע ויציב, ולכן המסר מועבר באופן ברור יחסית.
כאשר אנחנו לא רגועים, טון הדיבור שלנו משתנה, ולכן הוא אינו קבוע ויציב, מה שמשתקף בהתנהגותנו הרגשית והאמוציונלית שלנו, מה שלא משקף אצלנו את הרציונליות וההתייחסות העניינית, ולכן המסר אינו מועבר ונקלט באופן הברור.
סיכום: כיום הדיבור הוא אמצעי התקשורת להעברת מסרים באמצעות כששת אלפים שפות לערך.
ככל שהמסר ישודר והוא יהיה ברור, כך המסר ייקלט באופן ברור יותר, ואת זאת ניתן לעשות אך ורק כאשר אנחנו במצב של רוגע, כול ניסיון לשלב רגש בדיבור משנה את טון הדיבור ומשבש את אופן העברת המסר המקורי וקליטתו.
המסר במאמר: שפת הטלפתיה היא השפה המקורית המשותפת לנו, שאותה אנחנו צריכים ללמוד מחדש, שמאפשרת את התקשורת בין כל בני האנוש בעולם באופן הברור ביותר להעברת המסרים שברצוננו לשדר ולשתף כדי לתקשר, לשם כך רצוי לבצע תיקון אישיותי וללמוד מהו הרוגע הפנימי שיחבר אותנו לזהותנו האמיתית.