תחושה.
מהי תחושה? התחושה נוצרת כתוצאה מהרגשות הפנימיים שבנו, רגשות שאנחנו מייצרים
בגופנו הפיזי, אם הדבר נעשה במודע או שהדבר נעשה שלא במודע.
אנחנו יוצרים את התחושה הפנימית האישית שלנו, ומייחסים אותה לעצמנו, כשבפועל לתחושה הפנימית האישית שלנו אין כול קשר לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, ולכן פרוש המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שגוי.
התחושה האישית שלנו גורמת לנו להיות במצב של הזיה רגשית, בגלל פרוש שגוי שלנו לרגשות הפנימיים.
התחושה הפנימית האישית שבבסיסה הרגש הוא מרכיב חשוב, גורמת לנו לקלוט ולעבד מידע, וזאת כדי שנוכל להבין את עצמנו ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, כתוצאה מכך התחושה שכוללת רגש גורמת לנו לשגות במסקנה הסופית.
למה?התחושה הפנימית שלנו כוללת בתוכה את הרגש שיוצר את המחשבות שווא והדמיון.
דוגמה, יש לי תחושה שהייתי במקום הזה פעם.
המימדים באותה תחושה פנימית שלנו הם, מימד הרגש, אני מרגיש שהייתי פה פעם.
מימד המחשבה, אני חושב שהייתי פה פעם, מימד הדמיון, אני מדמיין שהייתי פה פעם.
ומימד הזמן, בעבר כנראה הייתי פה.
מימד הרגש אינו מאפשר להבין ומנתק אותנו מהאני העצמי ומהמציאות האמיתית.
זה קורה לנו כיוון שהרגש שאותו אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו, מכניס אותנו למצב תודעתי אחר, כלומר למצב תודעתי שבו אנחנו מדמיינים שאנחנו נמצאים במציאות אחרת, שהיא אינה המציאות האמיתית, והדמות שאנחנו חושבים שהיא אנחנו זו אינה הדמות האמיתית שלנו, מה שגורם לנו במקרה הזה לקונפליקט.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, שגורמים לנו להזיה רגשית ולהתהלך כסהרוריים.
במידה והיינו נזכרים וזוכרים שהיינו באותו מקום, התחושה הפנימית שלנו לא הייתה מופיעה.
דוגמה, אני בן ארבעים ויש לי תחושה שאני ילד בן עשר.
המימדים באותה תחושה הם, מימד הרגש אני מרגיש שאני ילד בן עשר, מימד המחשבה אני חושב שאני ילד בן עשר, מימד הדמיון אני מדמיין שאני ילד בן עשר, מימד הזמן אני בן עשר.
מימדים אלו משבשים לנו את המסקנה הסופית שאליה אנחנו מגיעים, ויוצרים בנו את מימד הדמיון.
דמיון זו אינה המציאות האמיתית.
דוגמה, יש לי תחושה שננצח היום.
המימדים באותה תחושה הם, מימד הרגש הרגשת הניצחון, מימד המחשבה אני חושב שננצח.
מימד הדמיון אני מדמיין שאני אנצח, מימד הזמן יהיה ניצחון היום.
תחושת האופטימיות נובעת מההרגשות החיוביים, תחושת הפסימיות נובעת מההרגשות השליליים, כשמצב רגוע מאפשר לנו את הרציונליות והשפיות.
תחושת האופטימיות ותחושת הפסימיות קשורות לרגש החיובי הטוב ולרגש השלילי הרע שבנו, מה שגורם לנו לפרש את האני העצמי והמציאות באופן שגוי.
מה כוללים בתוכם הרגשות הפנימיים?
הרגשות החיוביים כוללים את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו? הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, אבל כדי להיות רגועים רצוי להפסיק לייצר את הרגשות הפנימיים שבנו, שגורמים לנו לשינוי האישיות ולהתנהג בהתאם לכול סוג רגש.
כלומר, רצוי להפסיק את ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, ורצוי לבצע זאת מתוך הבנה, רצון, ובנית היכולת הפיזיולוגית לכך, אבל רצוי שלא להדחיק את הרגשות הפנימיים שבנו, כי אז הם קיימים בנו.
מצב זה מנטרל את הזיגזג, את הנדנדה הרגשית, שבין הרגשות החיוביים והשליליים.
מצב זה מאפשר לגוף לפעול ולתפקד באופן מכוון, בריא, שפוי.
מה כול זה קשור לתחושות שלנו? ברגע שאנחנו רגועים התחושות נעלמות.
למה? כי הבסיס לתחושה נובע מהרגש עצמו, וכשאין רגש אין תחושה.
אז עיבוד הנתונים שלנו והמסקנות שאליהן אנחנו מגיעים משקפות את זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כלומר, תחושת האופטימיות ותחושת הפסימיות תעלמנה להן גם כן.
סדר תודעתי חדש זה מאפשר לנו את הריכוז, את הבהירות, ומאפשר לנו את השפיות.
מסקנה: כתוצאה מפרוש שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, התחושות שלנו גורמות לנו לפרש את האני העצמי שלנו, את זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, באופן מעוות, באופן שגוי.
סיכום: התחושה האופטימית והתחושה הפסימית ושאר התחושות הפנימיות שנכללות במסקנות הסופיות שלנו, גורמות לנו ליצור לעצמנו מציאות דמיונית, שאם ננסה לממשה במציאות האמיתית או לפרש אותה בהתאם ניצור אשליה, ואשליות מתנפצות להן במבחן המציאות האמיתית.
המסר במאמר: התחושות הפנימיות שבנו אינן מאפשרות לנו את השפיות.
אנחנו יוצרים את התחושה הפנימית האישית שלנו, ומייחסים אותה לעצמנו, כשבפועל לתחושה הפנימית האישית שלנו אין כול קשר לאני העצמי, לזהות האמיתית שלנו, ולכן פרוש המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים הוא שגוי.
התחושה האישית שלנו גורמת לנו להיות במצב של הזיה רגשית, בגלל פרוש שגוי שלנו לרגשות הפנימיים.
התחושה הפנימית האישית שבבסיסה הרגש הוא מרכיב חשוב, גורמת לנו לקלוט ולעבד מידע, וזאת כדי שנוכל להבין את עצמנו ואת המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, כתוצאה מכך התחושה שכוללת רגש גורמת לנו לשגות במסקנה הסופית.
למה?התחושה הפנימית שלנו כוללת בתוכה את הרגש שיוצר את המחשבות שווא והדמיון.
דוגמה, יש לי תחושה שהייתי במקום הזה פעם.
המימדים באותה תחושה פנימית שלנו הם, מימד הרגש, אני מרגיש שהייתי פה פעם.
מימד המחשבה, אני חושב שהייתי פה פעם, מימד הדמיון, אני מדמיין שהייתי פה פעם.
ומימד הזמן, בעבר כנראה הייתי פה.
מימד הרגש אינו מאפשר להבין ומנתק אותנו מהאני העצמי ומהמציאות האמיתית.
זה קורה לנו כיוון שהרגש שאותו אנחנו מייצרים ומפעילים את גופנו, מכניס אותנו למצב תודעתי אחר, כלומר למצב תודעתי שבו אנחנו מדמיינים שאנחנו נמצאים במציאות אחרת, שהיא אינה המציאות האמיתית, והדמות שאנחנו חושבים שהיא אנחנו זו אינה הדמות האמיתית שלנו, מה שגורם לנו במקרה הזה לקונפליקט.
הגוף שלנו הוא בית חרושת לייצור סמים, רק שאנחנו מכנים אותם רגשות, שגורמים לנו להזיה רגשית ולהתהלך כסהרוריים.
במידה והיינו נזכרים וזוכרים שהיינו באותו מקום, התחושה הפנימית שלנו לא הייתה מופיעה.
דוגמה, אני בן ארבעים ויש לי תחושה שאני ילד בן עשר.
המימדים באותה תחושה הם, מימד הרגש אני מרגיש שאני ילד בן עשר, מימד המחשבה אני חושב שאני ילד בן עשר, מימד הדמיון אני מדמיין שאני ילד בן עשר, מימד הזמן אני בן עשר.
מימדים אלו משבשים לנו את המסקנה הסופית שאליה אנחנו מגיעים, ויוצרים בנו את מימד הדמיון.
דמיון זו אינה המציאות האמיתית.
דוגמה, יש לי תחושה שננצח היום.
המימדים באותה תחושה הם, מימד הרגש הרגשת הניצחון, מימד המחשבה אני חושב שננצח.
מימד הדמיון אני מדמיין שאני אנצח, מימד הזמן יהיה ניצחון היום.
תחושת האופטימיות נובעת מההרגשות החיוביים, תחושת הפסימיות נובעת מההרגשות השליליים, כשמצב רגוע מאפשר לנו את הרציונליות והשפיות.
תחושת האופטימיות ותחושת הפסימיות קשורות לרגש החיובי הטוב ולרגש השלילי הרע שבנו, מה שגורם לנו לפרש את האני העצמי והמציאות באופן שגוי.
מה כוללים בתוכם הרגשות הפנימיים?
הרגשות החיוביים כוללים את רגש האהבה, אושר, שמחה, צחוק, הנאה, יצר מיני ועוד.
הרגשות השליליים כוללים את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד.
איך רצוי להתייחס לרגשות הפנימיים שבנו? הרוגע הפנימי מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, אבל כדי להיות רגועים רצוי להפסיק לייצר את הרגשות הפנימיים שבנו, שגורמים לנו לשינוי האישיות ולהתנהג בהתאם לכול סוג רגש.
כלומר, רצוי להפסיק את ייצור הרגשות הפנימיים שבנו, ורצוי לבצע זאת מתוך הבנה, רצון, ובנית היכולת הפיזיולוגית לכך, אבל רצוי שלא להדחיק את הרגשות הפנימיים שבנו, כי אז הם קיימים בנו.
מצב זה מנטרל את הזיגזג, את הנדנדה הרגשית, שבין הרגשות החיוביים והשליליים.
מצב זה מאפשר לגוף לפעול ולתפקד באופן מכוון, בריא, שפוי.
מה כול זה קשור לתחושות שלנו? ברגע שאנחנו רגועים התחושות נעלמות.
למה? כי הבסיס לתחושה נובע מהרגש עצמו, וכשאין רגש אין תחושה.
אז עיבוד הנתונים שלנו והמסקנות שאליהן אנחנו מגיעים משקפות את זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים.
כלומר, תחושת האופטימיות ותחושת הפסימיות תעלמנה להן גם כן.
סדר תודעתי חדש זה מאפשר לנו את הריכוז, את הבהירות, ומאפשר לנו את השפיות.
מסקנה: כתוצאה מפרוש שגוי לרגשות הפנימיים שבנו, התחושות שלנו גורמות לנו לפרש את האני העצמי שלנו, את זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, באופן מעוות, באופן שגוי.
סיכום: התחושה האופטימית והתחושה הפסימית ושאר התחושות הפנימיות שנכללות במסקנות הסופיות שלנו, גורמות לנו ליצור לעצמנו מציאות דמיונית, שאם ננסה לממשה במציאות האמיתית או לפרש אותה בהתאם ניצור אשליה, ואשליות מתנפצות להן במבחן המציאות האמיתית.
המסר במאמר: התחושות הפנימיות שבנו אינן מאפשרות לנו את השפיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה