אל מלא רחמים.
האם אומנם האל מלא רחמים? אל מלא רחמים זו תפילה של סוגדי השטן תפילה פגאנית שאותה מקריא החזן לעילוי נשמתם של הנפטרים בעת ההלוויה, ובעת עליה לקברו של הנפטר, ובימי זיכרון, ובמקרים נוספים שמזכירים את זכר הנפטר.
כאשר החזן אומר את התפילה אל מלא רחמים הוא פונה אל האל, האל הוא אינו הבורא הבריאה הנצחי.
האם החזן או כול אחד אחר שנושא את התפילה הזו יכול לפנות אל האל בעולמות העליונים? התשובה היא שכן.
הפניה, הדיבור, התפילה לאלקים אל-קים ממחישה את הקונפליקט, הניגוד התודעתי שבו שרוי המאמין המתפלל כשבעצם אמור לדבר לעצמו להתחבר לעצמו ולא לאלים, אך הוא אינו מודע לכך.
לתהליך ההתפתחותי שהמין האנושי עובר יש לחיים מהות ויש להם מטרה.
לשם מימוש מהות ומטרת חיינו עלינו לחקור, ללמוד, ולהתפתח בכוחות עצמנו ובעזרת האנשים שסביבנו שמשמשים לנו כהשתקפות, כמראה, לשם המודעות העצמית לשם יצירה תודעה נצחית.
אם כך למה? הפניה כביכול לאל שירחם עלינו היא צורך ונזקקות רגשית של האיש המאמין שפוחד מהלא נודע, שרוצה שירחמו עליו בחייו ובמותו, וזאת מתוך חוסר ההבנה למהות ומטרת החיים והיכולת לשמירה והגנה עצמית מה שלתפיסתו מאלץ אותו למכור את נשמתו לאל השטן שיגן עליו
מסקנה: האיש המאמין שפונה ומדבר לאל לאל-קים הוא בעצם לא מודע ליכולותיו ולכן הוא זקוק לאמונה.
מצב שבו האיש המאמין פונה ומדבר לאל, כשהוא אינו מודע לכך שהוא יכול וצריך לדבר לעצמו, מצב אישיותי זה גורם לו לקונפליקט, ניגוד תודעתי, וזאת כיוון שאל-קים שאליו פונה האיש נעשה מתוך נזקקות רגשית.
סיכום: תפילת אל מלא רחמים שבה החזן פונה אל האלקים אל האל השטן ממחיש סגידה לאל וויתור על הבורא הנצחי שמשמעות המעשה ויתור על תודעה נצחית מה שמשאיר את הסוגד לשטן עם תודעת השטן שהיא אינה נצחית.
טקס הפולחן שהמציא האיש המאמין באל השטן על המת הוא צורך ונזקקות רגשית אישית בלבד.
מי שמת לא חי יותר אבל ממשיך להיות קיים בצורת אנרגיה שונה, ומי שנשאר בחיים רצוי שימשיך את חייו, ורצוי להשלים עם תופעת המוות ולשמור על הרוגע הפנימי שמאפשר את השמירה על השפיות על הבריאות, כי הצער והיגון פוגע בבריאות.
המסר במאמר: תפילת אל מלא רחמים גורמת למחשבה שגויה ולדמיין שהאל-קים הוא רחמן, כשרחמנות בעצם נובעת בגוף החי מרגש פנימי ומתוך אמונה שאלקים אל-קים הוא בעל גוף פיזי שיכול כביכול לאפשר לו להרגיש את רגש הרחמנות, מחשבה זו נובעת מתוך חוסר הבנה.
האם אומנם האל מלא רחמים? אל מלא רחמים זו תפילה של סוגדי השטן תפילה פגאנית שאותה מקריא החזן לעילוי נשמתם של הנפטרים בעת ההלוויה, ובעת עליה לקברו של הנפטר, ובימי זיכרון, ובמקרים נוספים שמזכירים את זכר הנפטר.
כאשר החזן אומר את התפילה אל מלא רחמים הוא פונה אל האל, האל הוא אינו הבורא הבריאה הנצחי.
האם החזן או כול אחד אחר שנושא את התפילה הזו יכול לפנות אל האל בעולמות העליונים? התשובה היא שכן.
הפניה, הדיבור, התפילה לאלקים אל-קים ממחישה את הקונפליקט, הניגוד התודעתי שבו שרוי המאמין המתפלל כשבעצם אמור לדבר לעצמו להתחבר לעצמו ולא לאלים, אך הוא אינו מודע לכך.
לתהליך ההתפתחותי שהמין האנושי עובר יש לחיים מהות ויש להם מטרה.
לשם מימוש מהות ומטרת חיינו עלינו לחקור, ללמוד, ולהתפתח בכוחות עצמנו ובעזרת האנשים שסביבנו שמשמשים לנו כהשתקפות, כמראה, לשם המודעות העצמית לשם יצירה תודעה נצחית.
אם כך למה? הפניה כביכול לאל שירחם עלינו היא צורך ונזקקות רגשית של האיש המאמין שפוחד מהלא נודע, שרוצה שירחמו עליו בחייו ובמותו, וזאת מתוך חוסר ההבנה למהות ומטרת החיים והיכולת לשמירה והגנה עצמית מה שלתפיסתו מאלץ אותו למכור את נשמתו לאל השטן שיגן עליו
מסקנה: האיש המאמין שפונה ומדבר לאל לאל-קים הוא בעצם לא מודע ליכולותיו ולכן הוא זקוק לאמונה.
מצב שבו האיש המאמין פונה ומדבר לאל, כשהוא אינו מודע לכך שהוא יכול וצריך לדבר לעצמו, מצב אישיותי זה גורם לו לקונפליקט, ניגוד תודעתי, וזאת כיוון שאל-קים שאליו פונה האיש נעשה מתוך נזקקות רגשית.
סיכום: תפילת אל מלא רחמים שבה החזן פונה אל האלקים אל האל השטן ממחיש סגידה לאל וויתור על הבורא הנצחי שמשמעות המעשה ויתור על תודעה נצחית מה שמשאיר את הסוגד לשטן עם תודעת השטן שהיא אינה נצחית.
טקס הפולחן שהמציא האיש המאמין באל השטן על המת הוא צורך ונזקקות רגשית אישית בלבד.
מי שמת לא חי יותר אבל ממשיך להיות קיים בצורת אנרגיה שונה, ומי שנשאר בחיים רצוי שימשיך את חייו, ורצוי להשלים עם תופעת המוות ולשמור על הרוגע הפנימי שמאפשר את השמירה על השפיות על הבריאות, כי הצער והיגון פוגע בבריאות.
המסר במאמר: תפילת אל מלא רחמים גורמת למחשבה שגויה ולדמיין שהאל-קים הוא רחמן, כשרחמנות בעצם נובעת בגוף החי מרגש פנימי ומתוך אמונה שאלקים אל-קים הוא בעל גוף פיזי שיכול כביכול לאפשר לו להרגיש את רגש הרחמנות, מחשבה זו נובעת מתוך חוסר הבנה.
